קצת תרבות – עשייה תרבותית חברתית

נושאים חדשות, חינוך ותרבות ב 23.06.11 4:20

אלה אלטמן, על אמנות עם מסר חברתי שלא תראו בערוץ 2

ימים קשים עוברים על הקשר בין התרבות למדינה. לימור לבנת פתרה את הקושי הזה בפרס לאמנים שיוצרים באופן שמעודד את הציונות. ערוצי הטלוויזיה הגדולים פתרו זאת עם תכניות מציאות שמחליפות את ההתעסקות המיותרת במציאות שלנו, וכלי התקשורת כולם עודדו אותנו לצאת למאבק החברתי-כלכלי הגדול הבא, נגד מחירי הקוטג' המופרעים, בכדי שלא נתנוון יותר מדי.

הקוטג' הוא רק דוגמא לקלות שבה מצליחים לסחרר אותנו עם אייטם אחד כך שלא נשים לב, למשל, לגודל של תקציב הבטחון – יותר מ-51 מיליארד שקל. אותו תקציב מתקיים על חשבון מה שיכול היה להיות תקציבי רווחה, בריאות וחינוך מספקים יותר. המדיניות הזאת לא תשתנה, בינתיים, כי אפשר לספר לציבור שהקוטג' והפיקוח על מוצרי המזון הם הבעיה, וכולם יעשו לייק בפייסבוק וירגישו שהם מורדים.

לאור הופעתו של בוב דילן, סמל למחאה דרך האומנות, רציתי לציין ממשיכים ראויים שפועלם הצליח לרגש אותי. החל ב"גרילה תרבות" במפעל חיפה כימיקלים– מחאה אומנותית של משוררים ואמנים לסוגיהם לצד עובדי המפעל השובתים. בכלל, הקיום של "גרילה תרבות" בצלה של מדינת ההון שלטון שחוגגת פה, מאוד מרשים שזה חוקי עדיין, אבל קצת מתסכל שזה לא זוכה לחשיפה תקשורתית.

המשך הדרך, נגזר מאותו צורך של עובדי המפעל בחיפה להשמע, מגיע באלבום "משאלה" של להקת רמלה. עם שירים כמו "המפעל" ("זה לחיות בתוך הרי נסורת, עשייה לשם משכורת, בימים שמחכים לסיומם")

http://www.youtube.com/watch?v=rIWg_VhSUio&feature=related

ו"פתרון" ("הוא היה חושב על זה לפנות ערב, איזה פתרון יש מול שלטון החרב? היה רוצה לשים את הראש בגרב, להחליף את החלק שעושה את הקצר")

http://www.youtube.com/watch?v=V88jHeqlXR0

אותה התבוננות מפוכחת, מתוך המילים והלחן של אורי אדלר הסולן, והישר אל האוזן של כל מי שירצה להקשיב, היא מוצא אחרון ממה שמחוללת תקשורת ההמונים בישראל. למרות שיש רשתות חברתיות, ולמרות שכל אחד יכול לכתוב על מה שבא לו בימינו- אין מנוס מההשפעה של המידע המוזר שאנחנו צורכים באופן יום יומי.