מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עמותת "ידיד" – התגייסו להצלתה
עו"ד חן פרום, שהתמחה בעמותת ידיד, מבכה את מצבה הכלכלי של העמותה וקורא לציבור להביע תמיכה בהמשך פעולתה, אפילו אם זה "רק" בפייסבוק
"לייק" לידיד
בשבוע שעבר נתפרסמה ידיעה על סגירתם של 6 מרכזים ממרכזי הזכויות של עמותת ידיד, ביניהם המרכזים בדימונה, שדרות, אשקלון, חיפה וקריית שמונה.
לכאורה, עוד סיפור על עמותה במגזר השלישי שהקושי בהשגת תקציבים ותמיכה חייב אותה להתכווץ. אבל הסיפור כאן הוא גדול ומשמעותי הרבה יותר – משמעות סגירתם של מרכזים אלו הינה הפסקת הטיפול בכ-10,000 אנשים, רבים מהם עולים חדשים, שנעזרו פעמים רבות במרכזים אלו במילוי טפסים, במידע לגבי הזכויות שלהם וכן – גם כמסגרת חברתית תומכת.
את הביקורת הידועה (והלעוסה) על המגזר השלישי כולנו כבר מכירים – שברגע שהעמותות תופסות תפקידים מסוימים, זה גורם למדינה להתנער מאחריות במקומות הללו. אך חשבו כל אחד מכם טוב טוב – למי מכם לא יצא פעם לעמוד בתור בביטוח הלאומי, במס הכנסה או בבנק, וניגש אליו קשיש וביקש ממנו עזרה במילוי טפסים או בקריאה של דף שפלט כרגע מכשיר מנוכר שיודע לחשב מספרים נורא מהר, אבל באמהרית לא לימדו אותו לכתוב…
עמותת ידיד, שהוקמה ב-1997, שמה לה כמטרה עליונה לפעול למען תמיכה והעצמת שכבות חלשות בחברה הישראלית והגברת הסולידריות החברתית. העמותה זיהתה צורך לבעיה גדולה: אנשים בארץ לא יודעים כיצד לממש את זכויותיהם. גם היום, כ-14 שנים אחרי, נראה שהמדינה לא השכילה להבין את חשיבות העניין. שיפור הנגישות הטכנולוגית לתשלומים למדינה, הגשת תביעות לביטוח הלאומי, הזמנת מסמכים ועוד דרך אתרי האינטרנט הממשלתיים לא רלוונטית כלל לקשישים רבים או לאנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם מחשב או חיבור לאינטרנט בבית.
במרוצת השנים גדלה העמותה והגיעה בשיאה לניהולם של 21 מרכזים בפריפריה – מקרית שמונה בצפון ועד לדימונה בדרום. אנשי העמותה, המורכבים בעיקר ממתנדבים נפלאים (עובדי העמותה בשכר הינם בעיקר מנהלי המרכזים, עורכות הדין ואנשי המנהלה, אנשים נפלאים לא פחות שבחרו לעבוד בעמותה מתוך שליחות), נותנים מזמנם יום יום בעזרה מתוך הידע שרכשו בעבודתם. ביניהם יש עובדי בנקים לשעבר, בכירים בשירות הציבורי שיצאו לגמלאות וגם סטודנטים למשפטים ועבודה סוציאלית שנשלחו לעמותה דרך המוסד האקדמי בו הם לומדים.
מלבד העבודה השוטפת בסיוע לפונים, עמותת ידיד הובילה מאבקים שנולדו ועלו מתוך השטח (בחלק מהמרכזים קיימות קבוצות אזרחים פעילים הנפגשים על בסיס שבועי). רק בשנה האחרונה הובילה העמותה מאבקים בנושא הביטחון התזונתי (הרחבת מפעל ההזנה לכל הארץ), הייתה שותפה למאבק במחירי המים המשתוללים, נטלה חלק בדיונים בועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת בנושא הרפורמה בהוצל"פ, וביטאה שם את קולו של האזרח שלא נשמע. העבודה החברתית של עמותת ידיד בתוך הקהילה היא זו שמאפשרת את צמיחתם של מאבקים שבאים מתוך השטח, ומביאים לאזרחות פעילה ואכפתית.
כולנו זוכרים את צעדתה של ויקי כנפו לירושלים. לצעדה זו הצטרפו אז אנשים רבים, בהן היו גם נשים חד-הוריות, פונות של ידיד, שהובילו אז גם כן קמפיין בנושא. כשויקי קנפו החלה לצעוד הן, יחד עם תמיכתה של ידיד, הצטרפו אליה כשהן לובשות את חולצות ידיד מתוך תחושת הזדהות שלהן עם העמותה ומטרותיה. תמיכתן סייעה רבות אז להצלחת המאבק. היום המאבקים החברתיים לבשו צורתם דרך מה שמתחיל ב"לייק" בפייסבוק, ולא בצעדה. אז כאן המקום לתת, לכל הפחות, "לייק" לעמותת ידיד על עבודה מסורה של שנים רבות למען החברה הישראלית, בתקווה שהיא תתגבר על המשבר ותחזור לצמוח בעתיד.
חן פרום, עו"ד (התמחה בעמותת ידיד)
תגיות: מיצוי זכויות, עולים חדשים, עמותת-ידיד, קשישים
קישור קבוע
18 תגובות
Email This Post
22 ביוני, 2011 בשעה 8:21
כל נכון, אבל זה לא משנה את העובדה שהבחירה בפעילות במגזר השלישי במקום פעילות פוליטית שתתקן את העיוות ולא רק תתחזק אותו בעייתית.
22 ביוני, 2011 בשעה 9:19
לצערי כמי שהיה חלק מקבוצות המפגשים שנפגשת על בסיס שבועי נאלצתי לראות במו עיני עד כמה העמותה היא עסקנית ופופוליסטית.
לפני כשלוש שנים שנים בזמן בו הייתי חלק מהקבוצה ניסיתי לקדם הצעה למניעת ניתוקי מים לחייבים, האפשרות הזו שקיימת לנתק מים לחייבים בארנונה היא אסון שהרי ישנם דרכים רבות לגבות חובות במשק, ניתוק של מצרך בסיסי כמו מים שקול בעיני לניתוק מאגר החמצן, ומה אשמה הילדה הקטנה שלא יכולה לשתות או לצחצח שניים בבוקר כיוון שאביה לא שילם את מיסי הארנונה?
במסגרת הפגישות השבועיות של עמותת ידיד פניתי למר רן מלמד שהיה סמנ"כל או מנכל העמותה, הצעתי שנוביל יחד מאבק, עמדתי בזמנו בראש תנועת צעירים בקרית גת והצעתי שנעשה את המאבק יחד,מר מלמד רמז לי שהנושא לא סקסי מספיק וכי גם יש איזו פשרה חלקית בעניין עם משרד הפנים ולכן עד כמה שהמאבק חשוב הוא לא מעוניין שידיד תיקח בו חלק על אף שהאגנד'ה שמאחורי המאבק תואמת לחלוטין את הדברים שעמותת ידיד אמורה לייצג.
22 ביוני, 2011 בשעה 10:15
נזכרתי בכתבה מפתיעה מ-2009
עמותת ידיד: להרחיב את תוכנית ויסקונסין
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3719141,00.html
2010 – תחקיר של חיים ריבלין בטלויזיה על ויסקונסין, היווה אבן דרך בביטול התוכנית. בכתבת המשך חשף העיתונאי את שיתוף הפעולה בין עמותת ידיד לחברה פרטית המפעילה את התוכנית.
http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-2611e71a10d4621004.htm
תגובת עמותת ידיד לתחקיר כאן
http://www.yedid.org.il/?id=3739
פרטים נוספים אפשר לבקש מהרב עידית לב מרבנים לזכויות אדם
22 ביוני, 2011 בשעה 11:00
כל הכבוד לחן על העלאת המודעות. היה מעניין מאד.
22 ביוני, 2011 בשעה 12:21
ל×יתי וטוכולסקי
ק.
פעילות פוליטית לא תעזור לקשישה הרוסיה לקבל את הכסף שלה מביטוח לאומי.
כמובן, בטווח הארוך, צריך לחזק את השירות הציבורי כך שידאג למימוש זכויות מקסימלי, גם של האוכלוסיות החלשות ביותר ואת זה עושים דרך פעילות פוליטית, אבל צריך לתת מענה גם למי שזקוק לעזרה כרגע.
יותר מזה, כדאי להזהר כשפוסלים את כל המגזר השלישי בטענה שהוא מסרס את הפעילות הפוליטית מכמה סיבות:
א) זה לא תמיד נכון. אפשר להיות פעיל בארגון דוגמת ידיד וגם להיות אקטיביסט פוליטי. למען האמת, מבלי לבדוק את זה אמפירית, הייתי משער שהפעילים בארגונים מתאפיינים במודעות פוליטית גבוהה יחסית.
ב) ארגוני מגזר שלישי הם ביטוי, אולי הביטוי המובהק ביותר, לסולידריות חברתית – שהיא עיקר העיקרים של הס"ד. אחריות של החברה לכל חבריה היא לא רק אחריות של "הממשלה" או "המדינה".
ג) ויש את התחליף. התחליף ל"ידיד" הוא מאכערים פרטיים למי שיכול, ואי-מיצוי זכויות למי שלא.
וכאן אני מגיע לדברים של איתי: מבלי לשפוט האם העמדה של ידיד בסוגיית ויסקונסין היתה נכונה או לא, יש לשמאל רשימת חטאים שאין עליהם כפרה. אנחנו מתחשבנים עם מי "שלא התנגד לויסקונסין", "שנותן שירות בהתנחלויות" "שתמך באופק חדש", "שתומך ברפורמת הקרקעות" וכו' וכו' ושוכחים שבסופו של דבר, יהיו עוד הרבה מאבקים בהמשך שבהם נהיה באותו צד.
יצא לי לעבוד קצת בשיתוף הסניף של ידיד בחיפה (אחד הסניפים שנסגרו). מדובר לא רק על שירות חיוני שכרגע אין מי שמספק אותו, אלא גם על תיווך, שלעתים הוא התיווך היחיד בין אוכלוסיות מודרות ונפרדות (עם רוב ברור לקשישים שאינם דוברים עברית) לממסד.
לוותר על ידיד, בגלל שהם "לא פוליטיים" או בגלל שהם היו משת"פים של ויסקונסין, זה לוותר על האוכלוסיות האלה. לא ממש ס"די.
22 ביוני, 2011 בשעה 13:04
רביב
עמותות לא יגדילו את הקצבאות של הקשישה הרוסיה, לא יתאימו אותן למציאות ולא ישפרו את רמת חייה. בסופו של דבר לא רק שהסיוע שלהן מאפשר הנצחה של הליקויים הקיימים כי במקום שהמדינה תתקן אןתן יש עמותות גם להן כמו לכל ארגון יש אינטרס להתקיים.
אני לא מוותר על כלום, אני רוצה שינוי של החברה בישראל, שינוי לא יושג באמצעות עמותות שמשלימות עם המציאות באמצעות מתן תפרונות לבעיות קטנות במקום תיקון כללי.
במקום להאבק עלהצלת עמותת ידיד זההזמן להאבק על כך שהשרותים שידיד נתנה צריכים להנתן באמצעות המדינה.
22 ביוני, 2011 בשעה 13:17
אחד האתגרים הגדולים של הסוציאל דמוקרטיה הישראלית הוא איך להיאבק בתפקיד הרגרסיבי שממלאים ארגוני המגזר השלישי במשטר הרווחה הישראלי, בלי להרוס לחלוטין את המגזר השלישי הזה, שהוא הכרחי לקיומה של דמוקרטיה.
כי המצב הוא בעייתי משני הכיוונים; אנחנו רגילים לשמוע על הנזק שהוא גורם למדינת הרווחה, אבל שומעים הרבה פחות על הנזק שהוא גורם למגזר השלישי, שהופך למגזר כנוע שממלא את רצון המדינה, במקום להיות כלי שיאפשר לאזרח לפעול בצורה אפקטיבית, גם מול המדינה.
אני לא מכיר מספיק טוב את הפעילות של ידיד בשטח, ויכול להיות שהיא לא עומדת בזה, אבל פר הגדרת המשימה שלה, היא ממלאת שני תפקידים מתוך שלושה שהייתי רוצה לראות לארגוני מגזר שלישי: סנגור, קרי יצוג האינטרסים של מקבלי השירותים מול נותני השירותים וספציפית מול הממשלה, ומיצוי זכויות – שני תפקידים קריטיים לתפקודה של מדיניות רווחה קשובה לאזרחים (השלישי הוא פיתוח שירותים חדשניים, רגע לפני העברתם למדינה).
אז בלי קשר לדיון הספציפי כאן, חשוב לא לשפוך את התינוק עם המים.
22 ביוני, 2011 בשעה 14:13
רביב ונדב,
אני מסכים לגמרי שאסור לשפוך את התינוק עם המים, ושאסור להתייחס לכל ארגוני המגזר השלישי כמקשה אחת. הרבה פעמים אני בעצמי אומר זאת למגיבים אחרים.
אלא שסביב נושא ויסקונסין נוצר עימות נדיר בין ארגוני מגזר שלישי שהתנגדו (ובהם "רבנים" ו"סנגור קהילתי" – שעוסקים אף הם בסנגור ובמיצוי זכויות) ו"ידיד" שתמכה.
דברים כאלה קורים גם במאבקים סביבתיים (עמדת החברה להגנת הטבע בעניין שדה בריר לעומת חצבה-מערב)
אפשר להגיד שזהו ויכוח לגיטימי, ואפשר להיות ציניים ולהגיד שכל הסיפור הוא תחרות יוקרה (ותרומות) בין ארגוני מיצוי זכויות א'-ב' לארגון מיצוי זכויות ג' (ושזה המניע הנסתר לתחקיר של חיים ריבלין, כמו שיש בהרבה תחקירים בתקשורת כולל אולי זה של הקוטג').
אבל אפשר גם להגיד (וזו דעתי ע"ס העדויות) שבפעולתו של ארגון ידיד היתה חציית קווים מסוכנת שאינה אופיינית לארגוני מגזר שלישי אחרים.
עצם העובדה שאינה מוכחשת שידיד קיבלה תשלום מחברת "אמין" (זכיין של ויסקונסין) עבור טיפול ב"לקוחות", יוצרת ניגוד אינטרסים ברור: האם ידיד באמת יכלה להיאבק על מיצוי זכויות מול הגוף שהאכיל אותה?
השופטים האמיתיים פה לא צריכים להיות אנחנו או התקשורת, אלא נפגעי ויסקונסין. אם רובם יצאו בתחושה שידיד עוזרת להם ובאמת ויסקונסין תוכנית טובה כמו שידיד טוענת, אז ידיד זכאית, אם הם יצאו בתחושה שויסקונסין נוראית ושידיד עשתה עליהם סיבוב – אז טענות התחקיר נכונות.
בחדרה זה נראה כך (עידית לב):
"בשבוע שעבר הגיע עיתונאי מ"ידיעות חדרה" לראיין את חברות קבוצת הפעולה של מרכז “לב חדרה”. למרות ההכרות העמוקה שלנו עם חברות הקבוצה עדיין הפתיע אותנו עד כמה ויסקונסין חרוטה בהן כטראומה. לאחר שהן נשאלו על ימי התוכנית אי אפשר היה לעצור את רצף הסיפורים, כמו בימים שויסקונסין פעלה, כל אחת הייתה חייבת לחזור על הסיפור שלה. לכל הנוכחות בחדר (מנחות ומשתתפות) היה רגע בו הדמעות החלו לזרום, חלק אף היו צריכות לצאת מהחדר מרוב התרגשות. היה מרגש מאוד לשמוע אותן מדברות על המרכז שלנו, על תחושת הבית, התחושה שיש להן גב שהן לא לבד, כי אנחנו כאן. הרצון שלהן לשנות את מציאות החיים שלהן, עבורן ועבור נשים אחרות. הרצון העז למצוא עבודה שתתאים למצבן הבריאותי ולתפיסות החברתיות (השונות) שבתוכן הן חיות. וכל זה בשבוע שבו פורסם שרוצים להחיות את ויסקונסין."
22 ביוני, 2011 בשעה 20:02
עמותת ידיד ×”×™× ×—×•×‘×” ממשלתית
עמותת ידיד היא למעשה חובה ממשלתית.
איזה זכויות יכולות להיות לבן-אדם אם הוא צריך ללכת לעורך דין ולשלם לו 10,000 שקלים כדי לממש את אותן הזכויות?
זכויות שלא שוות כלום. זה בדיוק כמו לא לתת זכויות.
המדינה צריכה לממן עורכי דין קהילתיים – נתחיל בעורך דין ל-5,000 ואם זה לא מספיק אז ל-2,500 ואם זה לא מספיק אז ל-1,000
במובן הזה עמותת ידיד היא חובה ממשלתית וקריסה שלה היא הרס מוחלט של מדיניות סוציאל דמוקרטית (כן, העמותה הזאת היא חלק מהשלטון).
לרועי שינדלר – אתה ידידי הקרוב, אבל כאן נחתך הגבול בין פעילות פוליטית לבין גוף שמבצע פעולה ממשלתית.
לעמותת ידי אין בכלל זכות או סיי במאבקים ציבוריים – היא לא צריכה לקחת שום חלק במאבק פוליטי, כמו ששום עמותה לא צריכה לקחת חלק במאבק פוליטי, בוודאי לא מאבק שמטרתו שינויי חקיקה.
מאבקים פוליטיים – צריכים להוביל פוליטיקאים, מפלגות.
ההשנאה של הפוליטיקה על הציבור מתחיל בכך שפוליטיקאים הם עצלנים עלובים ורדודים והם לא מוכנים לנהל מאבקים בעלי חשיבות ציבורית (ואני לא מתכוון לרועי שינדלר שהוא פוליטיקאי שיודע לפעול מלמטה ולרדת לרמת הפרט).
בואו נודה באמת – יש לא מעט פלצנים בכנסת שחושבים שהם מרוממים מעם ולא מתפקידם לרדת לפרטים (ראו ערך כל חברי קדימה או טענת אולמרט ההזויה שהוא לא מתעסק עם 100 אלף דולר שפתאום מופיעים בחשבונות שלו).
לאור זאת, אני מתכוון לפעול על מנת לקרוא להלאמת עמותת ידיד
22 ביוני, 2011 בשעה 22:08
לדקל,
אני חושב שאתה טועה בקריאה שלך לארגונים כמו ידיד לא להיות מעורבים פוליטית.
פוליטיקה היא לא רק השתייכות או זיקה למפלגה כזו או אחרת. היא קודם כל מאבקים אזרחיים. לארגוני מגזר שלישי יש הרבה פעמים ידע מקצועי ויכולת ארגונית להוביל מאבקים כאלה, או לפחות לתמוך בהם. דווקא ניתוק בין ארגוני מגזר שלישי למערכת הפוליטית הוא מסוכן – כי אז מתגשם מה שטוכולסקי הזהיר מפניו: ארגוני צדקה שמחלקים לחם לעניים אבל לא באמת מנסים לשנות את המצב.
לגבי הלאמה – במקרה של ידיד זה לא הפיתרון. אפשר לפעול לחקיקה שתגדיל את מיצוי הזכויות בכל משרד או שירות ממשלתי אבל להפוך את ידיד לחלק מהשירות הזה עלול לעקר את הפעילות שלה.
22 ביוני, 2011 בשעה 22:31
רביב – ארגוני מגזר שלישי הם למעשה זרוע של המדינה.
הידע אינו נמצא בידיים של ארגון כזה או אחר, הוא נמצא במח של אנשים.
האנשים יכולים לפעול למטרות דרך פלטפורמות פוליטיות.
אם הם יעשו את זה בפלטפורמות שאינן פוליטיות הם תורמים להדרה מהפוליטיקה ובכך הם גורמים יותר נזק מתועלת.
25,000 אנשים בוחרים את יו"ר העבודה ו-35,000 את ראש הממשלה – זה נראה לך נורמלי?
22 ביוני, 2011 בשעה 23:02
1. קודם כל – הכל פוליטי. גם מאבק של החברה להגנת הטבע להצלת דיונה בערבה הוא מאבק פוליטי. אתה מתכוון ל"מפלגתי"
2. ברחבי העולם המתוקן (סקנדינביה למשל) יש פעילות מבורכת של ארגוני חברה אזרחית במקביל לפעילות מפלגות. נכון שהארגונים נכנסים לואקום ומגבירים את המצוקה של המפלגות, אבל המפתח לתיקון נמצא קודם כל במפלגות עצמן.
אם הן לא יהפכו את עצמן למוקד משיכה ומקום שבו חברות באמת משפיעה, אי אפשר לפתור את המשבר בדרך מלאכותית. גם אם תאסור בחוק כל קיום של ארגוני חברה אזרחית (דבר בלתי סביר ולא רצוי), זה לא יגרום למאות אלפי אנשים להתפקד לעבודה או לליכוד.
3. אם יש משהו שמחליש את המפלגות זו דווקא שיטת הפריימריס – ר' כאן על הבעיה והצעות לפתרון
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=242838&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
4. ושיר פוליטי לסיום
http://www.allsongs.co.il/index.php?sType=&sStr=&prdID=72086&prdTitle=%D7%94%D7%9B%D7%9C+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99
23 ביוני, 2011 בשעה 16:02
אני עובדת בשומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם, ארגון שרואה את תפקידו כמי שמסייע לאוכלוסיות מוחלשות למצות את זכויותיהן ומתוך כל ללמוד על הבעיות המלוות אותם ולהשתמש בידע הזה לשנות.
אני חושבת שארגוני המגזר השלישי חייבים לעסוק בחקיקה, חייבים לסייע לאוכלוסיות מוחלשות להשמיע את קולן במקומות שאין להן את היכולת לעשות זאת לבדם.
אני לא מבינה למה דקל חושב שהעשייה שלנו מחלישה את המערכת הפוליטית (לרובנו יש יד ורגל גם שם).
אני מסכימה שראוי היה שהמדינה תסייע לאנשים למצות זכויות, אבל אני חושבת שבין זה לבין הפיכת ארגוני הסינגור לזרוע ממשלתית הדרך עוד ארוכה. אנחנו חייבים להיות זרוע עצמאית שיכולה להעביר ביקורת על הממשלה, בממשל דמוקרטי החשיבות שלנו מהותית בעיניי. בלי עמותות כמו שלי לא היו הח"כ יודעים מה באמת קורה במרכזי ויסקונסין והיו מגיעים להחלטות אחרות לגמרי.
לגבי ידיד – אני חושבת שהאידיאולוגיה שמנחה את ידיד שונה מהאידיאולוגיה שמנחה אותנו מה שמביא כל ארגון למקומות מאוד שונים.
23 ביוני, 2011 בשעה 19:46
עדית היקרה,
אין לי ביקורת על מי שעושה עבודה, אלא שהארגונים החברתיים חושבים שעל ידי "הוצאת הפוליטיקה" (פוליטיקה ומפלגות זה מושגים מקבילים) משיגים מטרות יותר טובות – וזה כבר ממש פשע.
האנשים בארגונים החברתיים צריכים להתפקד – לעבודה או לליכוד, זה לא משנה, ולפעול פוליטית במסגרות הקיימות, אחרת ימשיכו 20,000 לקבוע מי יהיה ראש הממשלה.
ולאיתי – שיטה זו שאמרת קיימת אבל היא ביזיון לא קטן.
בטח שפואד ישמח לעמוד בראש ועדה מסננת, אבל זו שיטת המשטר באיראן (באמת, תבדוק).
אני יודע שאיראן היא מודל לחיקוי בעיני כל הפורום המכובד, אבל למרות זאת אני עדיין חושב שדמוקרטיה פתוחה רבת משתתפים היא הדרך הפחות גרועה, ככה אני – ממש מוזר.
23 ביוני, 2011 בשעה 22:42
דקל
לפני מספר ימים המלצתי לך לקרוא ספר על עדויות האבולוציה לפני שאתה מפריח קשקושים בביטחון מופרז
הפעם ספר על שיטות בחירות במדינות דמוקרטיות, כולו זמין ברשת
http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Documents/pp_82/pp_82_all_book.pdf
שם תראה שהצעות בכיוון שהוזכר בכתבת הארץ קיימות בדנמרק ובבלגיה.
לפריימריס יש בוודאי יתרונות רבים על פני ועדה מסדרת (או ועדה של איש אחד – הרב עובדיה, ליברמן, רפול) אבל יש גם חסרונות, שאין עליהם ויכוח
1. כשצריכים לשכנע (או לשנע) עשרות אלפי אנשים, קשה מאוד מאוד לנצח בלי הרבה כסף (או בלי מנגנון מסודר שעומד לרשותך כמו שהיה לפרץ ב-2005). זה נותן יתרון אדיר למועמדים שיש להם הרבה כסף משלהם (ברק, וגם עינת וילף, שתרמה לעצמה מאות אלפי שקלים) ומגדיל את הכוח של בעלי ההון על פוליטיקאים.
ישנם בעלי הון שתורמים למועמדים מכמה מפלגות (לפזר את ההשקעה כדי להגדיל סיכוי לאוזן קשבת בממשלה), דבר שמבקר המדינה התייחס אליו כמסריח, והציע לתקן את החוק (ובאורח פלא שום פוליטיקאי לא לקח את ההמלצה והפך לחוק).
2. במפלגה שבה החכים נבחרים בפריימריס, החכ נאמן יותר לקידום עצמו מאשר לקידום המפלגה. זה מתבטא באיומים תכופים לשבירת משמעת סיעתית/קואליציונית, בסכינאות מתמדת ובמבול אדיר של הצעות חקיקה פרטית, חלקן לא ממש נחוצות. לא רק שהחכים לא נאמנים להנהגה ולמוסדות, הם גם לא סולידריים זה לזה כי בתכלס הם בתחרות. הרבה יותר קל להם לשתף פעולה עם חכים ממפלגות אחרות מאשר עם חכים מסיעתם.
3. בדומה לנהוג בארה"ב, בבחירות בשיטת פריימריס יש סחף עז לכיוון דיון שטחי לגופו של אדם ("האם הוא ראוי" "האם הוא השתנה" "האם יש לה ניסיון"), וזה מנוון לגמרי את הויכוח האידיאולוגי על דרכה של מפלגה.
4. אולי כתוצאה מכך (אבל אי אפשר להוכיח) בעשורים האחרונים אנחנו רואים היחלשות בכוחן של מפלגות הפריימריס (בעבודה היחלשות מונוטונית, בליכוד התנדנדות אבל עדיין חלש לעומת שנות ה-80 וה-90) לעומת עלייה/יציבות בכוחן של מפלגות הוועדה המסדרת/מנהיג חזק כגון שס וישראל ביתנו.
אני חו"ח לא מטיף לוועדה מסדרת, אבל כדאי להכיר בכך שאין שום שיטה שהיא נטולת מגרעות.
24 ביוני, 2011 בשעה 1:26
איתי שני דברים:
א. לא "הפרחתי קשקושים בביטחון רב", פשוט לא קיבלתי את דעתך.
יש אפשרות שאתה כנראה לא מכיר – לא לדעת משהו.
לפעמים לטעון שאתה יודע משהו, כשבפועל אתה מחזיק דעה מופרכת ובעייתית – היא טעות לא פחות גדולה מטעותו של מישהו שמחזיק בדעה שהיא (אולי) יותר מופרכת משלך.
אז בנושא האבולוציה – סלח לי, אבל אני מחליט שלא להחליט ולהסתפק בתשובה החד משמעית שאני לא יודע איך העולם נוצר.
העיקרון האבולוציוני של התפתחות הדרגתית הוא עיקרון לוגי, זה לא אומר שכך העולם נוהג.
לגבי מפלגות – אני מכיר את מה שאמרת ואתה צודק, אין עמדה ללא חסרונות, אז אתה תומך בעמדה הדמוקרטית של איראן – זה בסדר, אבל אני מקווה שלא תתלונן על כך שתקבל איראן.
אגב, האם "הירידה האלקטורלית" של מפלגות דמוקרטיות מלמדת על נחיתות מוסרית? או שמא אתה חושב שמפלגת "ליברמן ושות'" היא מפלגה ראויה ולכן היא מתחזקת?
האם מפלגת ליברמן ושות' מעודדת מסרים עמוקים לעומת הליכוד והעבודה?
נראה לי שאני אפילו לא צריך לנמק
25 ביוני, 2011 בשעה 13:47
מה ניתן לעשות פרקטית על מנת לסייע?? (חוץ מלתרום צ'ק שמן)??
1 ביולי, 2011 בשעה 14:58
ידיד
מטרות העמותה: הקמה והפעלה של מרכזים קהילתיים לסיוע הדדי, עזרה לנזקקים, יעוץ, קידום פעילויות חברתיות קהילתיות והתנדבותיות בנושאים שונים, לרבות תרבות ואמנות.
שנת הקמה: 1997
מחזור פעילות ב-2007: 10.6 מיליון שקל
תרומות והקצבות ב-2007: 2.3 מיליון שקל
הוצאות הנהלה וכלליות: 1.2 מיליון שקל, 11% מהמחזור
משכורת גבוהה: שרי רבקין, מנכ"לית – 462 אלף שקל בשנת 2007
ממוצע חמש משכורות גבוהות: 294 אלף בשנה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1139018.html