חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המיסוי בישראל: האם הוא גבוה?

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 20.06.11 4:08

לאור הטענות הנשמעות לא פעם על "נטל המס"  הכבד בישראל, ראוי לבדוק איזה מיסוי קיים במדינות מפותחות אחרות

מאת: סער פוקס

נהוג לטעון שהמיסוי בישראל גבוה. אנחנו רגילים לשמוע את זה מניאו-ליברלים מושבעים כמו שטרסלר, אבל גם בציבור הרחב זאת מחשבה רווחת, כפי שניתן לראות בשיח הציבורי על עליות המחירים.

כאשר בודקים את נתוני האמת, ומשווים למדינות מפותחות אחרות, מתברר שהמציאות שונה לחלוטין. נטל המס בישראל (הכנסות המדינה ממסים כאחוז מהתמ"ג) הוא 31.4% (2009) לעומת 34.8%- ממוצע ה-O.E.C.D (ארגון המדינות המפותחות). מס ההכנסה השולי בישראל (המס על מדרגת המס הגבוהה ביותר) הוא 45%, לעומת ממוצע של 46% ב- O.E.C.D. מס החברות הוא 25% כיום, לעומת ממוצע של 29% במדינות המפותחות (2008).

המע"מ, שעלה לכותרות עקב מחאת עליות המחירים, עומד בישראל על 16%, נמוך משמעותית מהממוצע באיחוד האירופי- 19.5%. בנוסף, המע"מ בישראל הוא אחיד, פחות או יותר, לכל המוצרים, בעוד מדינות אחרות נוהגות לקיים מס משתנה בהתאם לחיוניות המוצרים או השאיפה לצמצם את צריכתם.

מס ירושה (עיזבון) ומתנות, הנהוג במרבית מדינות המערב, אינו קיים כלל בישראל, כיוון שבוטל ב-1981 על-ידי ממשלת הליכוד. מדובר במיסוי חשוב מאוד המוטל על השכבות העשירות ביותר. בארה"ב, לדוגמה, נהוג מס ירושה פרוגרסיבי המגיע לשיעור של יותר מ-45% על חלק הירושה שמעל ל- 1.5 מיליון דולר! וזאת לאחר עשור של צמצום המס.

מס חשוב נוסף, פחות מדובר, הוא המכס. כציבור של צרכנים אנחנו מעדיפים מכס נמוך המאפשר לנו לרכוש בזול מוצרים מיובאים. אך כציבור של עובדים עלינו לדעת כי מכס הוא כלי הכרחי להגנה על היצור המקומי ועל מקומות העבודה שלנו. הסכמי הסחר הבינלאומי אמנם מגבילים את גובה המכס שיכולה המדינה להטיל, אך מסתבר שמדינת ישראל "מתנדבת" להוריד את שיעור המכס שלה אף מתחת לנקוב בהסכמים! על פי מחקר שערך משרד האוצר, נמצא בשנת 2003 כי שיעור המכס הממוצע בישראל הוא- 0.8%, לעומת 1.7% בארה"ב וקרוב ל-3% באיחוד האירופי.

אם כן- כשבאים לבחון את מדיניות המסים של ישראל, יש להכיר בעובדות. המסים בישראל, כמעט בכל מדד, נמוכים מהמדינות המפותחות. יתרה מזאת- המיסוי בישראל הוא רגרסיבי יותר מהממוצע, כלומר- שיעור המיסוי העקיף ביחס למיסוי הישיר גבוה מדי, מה שמטיל את הנטל על מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים, במקום על ההון ועל מקבלי משכורות העתק.

מדיניות מיסים סוציאל-דמוקרטית לא תעסוק בהפחתת מסים, אלא בהעלאת המס על ההון, מס החברות, מס ההכנסה על המשכורות הגבוהות, יצירת מס ירושה ומתנות, והפחתת נטל המס על מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים.

 

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , ,

33 תגובות

  1. שאול :

    "אך כציבור של עובדים עלינו לדעת כי מכס הוא כלי הכרחי להגנה על היצור המקומי ועל מקומות העבודה שלנו. "

    לא נכון. לא נכון. לא נכון. לא יציב תיאורטית, ומופרך על ידי כל הנתונים שיש בנושא.

    אתגר לשעות הפנאי – למצוא מאמר אחד בז'ורנל בביקורת עמיתים שמעלה את הטענה שפתיחה לסחר מובילה לאבטלה מעבר לטווח קצר מאוד.
    או.קיי. ביטוח קטן, בגלל שכידוע opinions differ about the shape of the earth, על כל מאמר כזה שמישהו יביא, אני מביא עשרה שמראים שאין השפעה כזו. הולך?

  2. ריקרדו :

    תודה על הכתבה אך טעון שיפור

    אחד הדברים הכי גרועים שמלומדים עושים הוא להשוות את מדינתינו כנגד מדינות שהיינו רוצים להראות כמוהן, כל מדינה היא יחודית והחישובים של ה- OECD הם ממוצעים ועל כן ישנן מדינות שהמיסוי גבוה יותר ומידנות שהמיסוי נמוך יותר אך לדעתי אין להתייחס לאחוזים אלו מבלי להשוותן עם נתונים נוספים כגון רמת ההכנסה לנפשת, מצב קופת המדינה ועוד.
    כמו כן יש להביא נתונים יותר מעודכנים ולא משנת 2003, לפי הטבלה בקישור הבא – http://62.219.95.10/misimmeruk/taxesconc.aspx ניתן לראות שהמס המינימאלי הוא ממוצע 16% (אלא בתנאי שאני מפרש את הטבלה לא נכון, כמו כן כיום מיסוי על סיגריות עומד על כ- 260% ומכוניות על כ- 120%.

    הכותב מביא נתונים משנת 2009 בו הנתונים מראים מצב שבישראל אחוז המיסים מהתמ"ג נמוך מאחוז המיסים ב-OECD אך המציאו בשנת 2011 היא שבישראל המיסוי ביחס לתמ"ג דבוה ב- 3.6% ראה קישור" http://www.macro.org.il/lib/File/presentations/TaxBurdenDivisionIncomeIsrael2010.ppt
    שלא נדבר על כך ששיעור העוני בישראל קרוב לפי 2 מאשר ב-OECD

  3. מנחם לוריא :

    מי אמר שמיסוי נמוך זה טוב?

    הבעיה בישראל איננה גובה המיסים הישירים (מס הכנסה, ביטוח לאומי, מע"מ) אלא בתמהיל המיסים.

    ניקח כדוגמא את המיסוי על הדלק בישראל ובלי להשוות לעולם הרחב. באמצעות המיסוי על הדלק המדינה מבצעת רגולציה דה-פקטו שבה היא מעודדת שימוש ברכב פרטי ומעודדת אי שימוש בתחבורה ציבורית ומעודדת בזבוז משאב טבע (דלק) שנמצא בתהליך של הידלדלות. באותו עניין המדינה מטילה מס מהירות באמצעות קבלן פרטי שמפעיל מצלמות מהירות ובימים אלה יוצאת למבצע אכיפה שבו מוטל מס על הסלולר כשמדברים באוטו.

    תמהיל המסים בישראל והדרך שבו הוא מתבצע איננו נכון. עוד דוגמא: המים. המים בישראל ,כרייתם הובלתם ואספקתם, כולם בידי הסקטור הפרטי. בהעברתם לסקטור הפרטי המדינה הטילה עליהם מע"מ וכך שוב ביצעה רגולציה דה-פקטו שחוץ מתוספת של כסף נומינאלי לתקציב לא עושה דבר ולא פותרת את בעיית המחסור בנוזל החיוני הזה.

    ההשוואה לעולם איננה נכונה משום שצריך לבדוק כיצד המדינות ,בעולם, עושות שימוש בספר התקציב ובהחזרת המיסים לטובת הציבור. בישראל המגמה הברורה היא שהמדינה ,באמצעות המיסים וספר התקציב הדו שנתי, עושה כל אשר לעיל ידה על מנת להיפטר מאחריותה לציבור ולהעביר את האחריות לסקטור הפרטי.

    גובה המיסים הוא חשוב אבל הוא משני כיוון שמס הוא שלי ובשבילי וזה לא ממש קורה פה.

    אם נבדוק את מערכות הבחירות שהיו פה בעשורים האחרונים נגלה שוב שהמסוי הוא כלי שסולל את הדרך למסדרונות השלטון ואיננו "המס הוא שלך ובישבילך". השיח הפוליטי הוא על הורדת מיסים ישירים והוא ברוח ה"הוא יחזיר את ירושלים" ובלי הסבר על משמעות הדבר וקיום שיח ציבורי כנדרש במדינה דמוקראטית.

    מהביצוע בפועל אנחנו רואים שהמסוי הישיר בישראל הוא אתנן פוליטי בעוד הביצוע בפועל הוא בחתירה להחמק מאחריות ולהטילה ,שוב, לפתחו של הציבור שאולי ,ראלית, משלם מעט מיסים בהשוואה לעולם אבל נומינאלית נושא בנטל כבר של תחזוקת המדינה לרבות הצבא שלה, המשטרה שלה, מערכת התחבורה המים החשמל והרשימה ארוכה ומפותלת.

    התמהיל איננו נכון וצריך לשנותו.

    מנחם.

    מנחם.

  4. ריקרדו :

    אני קצת מסתייג מדברי מנחם

    יכול להיות שאני טועה אך הרגולציה הזאת של מיסים על הדלק כוללת גם דלק עבור אוטובוסים וגם דלק למשאיות שאחראיות על שינוע הסחורות בכל הארץ ועל כן מיסוי גבוה מידי במחיר הדלק עלול לייקר את הנסיעה בתחבורה ציבורית וכמובן לגרום לעליית מחירים בכלל עקב עלות שינוע הסחורות.

    כפי שכתבתי קודם ביחס ל-OECD המיסים בארץ גבוהים ב-3.6% בהתאם למחקר שפירסם ד"ר רובי נתנזון בחודש פברואר השנה אך כמות העניים בארץ גבוה פי שתיים מהממוצע במדינות ה-OECD ועל כן אנו רואים יותר ויותר אנשים שעובדים ונמצאים בקו העוני, אם נמשיך כך העתיד הצפוי לנו הוא שאנשים לא יכלו לעמוד בנטל והכלכלה תיקרוס, כך שלדעתי כל הנתונים המתפרסמים על צמיחת המשק הם "בועה" שתתפוצץ לנו בפרצוף במפתיע.

  5. סער פוקס :

    לשאול

    תחסוך לנו את האתגר לשעות הפנאי ונסה להסביר בעצמך בפשטות מדוע הטענה על המכס היא מוטעית. אני אישית מאוד מופתע ממה שאתה אומר.
    אני לא אתחיל בתחרות מאמרים אבל אני כן אפנה את המעוניינים לפחות לספר אחד- "ברוכים הבאים לשוק החופשי – תמר בן יוסף".
    האם אתה טוען שאין קשר בין הפחתת המכסים בישראל לחיסול ענף הטקסטיל?

  6. סער פוקס :

    לריקרדו

    השוואה למדינות אחרות טובה כדי לקבל פרופורציות. זה בוודאי לא מספיק ובוודאי לא אומר שצריך להיות כמו מדינות אחרות. אבל קודם כל רציתי להפריך את הטענה הנפוצה שהמס בישראל גבוה ביחס למדינות אחרות. אגב, לדעתי רצוי שהמס יהיה גבוה עוד יותר מהממוצע, ובלבד שרוב הנטל יוטל על העשירים ולא על מעמד הביניים.

    לגבי נתוני המכס- אני לא מכיר את הנושא לפרטיו. אבל אני מניח שהסתכלות ברשימה שהבאת מספרת חצי סיפור מכיוון שהרשימה לא כוללת את מה שאין עליו מכס. שקלול של כלל המכסים זה דבר מסובך לעשות ולכן הנתון היחיד שיש לי הוא של מחקר שעשה האוצר ב-2003, והממוצע שהבאתי, אני מניח שכולל גם מוצרים שאין עליהם מכס. אני משער שמאז המצב רק הוחמר.

    לגבי נטל המס- מדובר בהכרח בטעות. אני לא יודע מאיפה רובי נתנזון מביא את הנתונים וממתי הם, אבל על פי נתוני ה-OECD המתפרסמים באתר שלהם, ולפי מחלקת המחקר של הכנסת- http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02714.pdf (מספיק לקרוא את העמוד השני), אין ספק שנטל המס בישראל נמוך ממוצע ה-OECD.

  7. סער פוקס :

    עוד לריקרדו

    בוודאי שהעוני בישראל גדול מב-O.E.C.D.
    אני חושב שזה קשור בהחלט למיסוי הנמוך שנוצר בישראל בשנים האחרונות ולהיותו רגרסיבי מאוד.

    מיסוי גבוה נופל בעיקר על העשירים ומאפשר הוצאות ממשלתיות שמיטיבות עם כולם ואף יותר עם מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים.

    מיסוי רגרסיבי מגדיל את הנטל על מעמדות הביניים ביחס למעמדות הגבוהים.

    פירוט מלא של דעתי לגבי המיסוי הרצוי תוכל למצוא ב"ראשי פרקים למדיניות סוציאל-דמוקרטית" של יסו"ד, כאן באתר.

  8. נדב פרץ :

    סער: ראשית, שאול הסביר כאן את עמדתו ביחס ליבוא. יש שם קישור גם למאמר תגובה של תמר.

    שנית – ההתייחסות לרף העליון של מס ההכנסה היא חסרת משמעות כמעט לחלוטין, כי השאלה היא גם על מי חל המס הזה, מאיזה רמת הכנסה, ואיך נראות המדרגות האחרות. כלומר, אם רף המס בפלורין הוא 46%, אבל חל מסכום של 10,000 שקל, ורף המס בגילדר הוא 49%, אבל חל מסכום של 20,000 שקל* – ברור שמדיניות המיסוי של גילדר ושל פלורין שונה מהותית, למרות קרבה מסויימת בנתון של הרף העליון.
    כנ"ל, מסיבות אחרות, לגבי מס חברות.
    (מה גם שהבדל של ארבע נקודות אחוז במס החברות למשל הוא הבדל של 16% ברמת המיסוי – די הרבה).

    הנתון המעניין הוא נטל המס, וגם כאן אפשר להפריד בין נטל המס הישיר לנטל המס העקיף.
    כשעושים את זה, רואים שאזרחי ישראל משלמים מעט מס ישיר יחסית, והרבה מאוד מסים עקיפים. כלומר, העשירים משלמים מעט, מעמד הביניים משלם הרבה.

    * למען הסר ספק – נתונים פיקטיביים לחלוטין. מי שיזהה את מקור הארצות יזכה בתואר 'חנון השנה של עבודה שחורה'.

  9. שאול :

    הנסיכה הקסומה זה לא לחנונים! 🙂

    ומי שרוצה טיפול קצת יותר מעמיק (רק קצת):
    http://www.federalreserve.gov/boarddocs/speeches/2004/20040330/default.htm

  10. למי שרוצה טיפול באמת מעמיק :

    http://fringe.davesource.com/Fringe/Entertainment/Scripts/The_Princess_Bride.html

  11. שאול :

    גם לנו מותר לעשות שימוש במצבי משבר.

    אם שוק החלב ייפתח בטיפול בהלם זה יהיה פספוס גדול. כן, אמרתי כבר 17 פעם – אני סבור שיש לפעול לפתיחת המשק הישראלי לייבוא, אבל צריך לדאוג גם שהמעבר ייעשה כמה שפחות כואב. מה אפשר לעשות?

    אני לא פוליטקאי מי יודע כמה, אבל אני זורק פה רעיון: עסקה עם ביבי. אנחנו לא נתנגד להורדת המכס, שתתבצע במהלך של שלוש שנים, אבל בתמורה, בשנים האלו הממשלה תעמיד סיוע (אשראי מוזל, הקלות במס, הכשרה לעובדים להסבת מקצוע, יו ניימ איט) כדי לאפשר למי שייפגע מהורדת המכס לעבור בצורה חלקה ככל האפשר לענפים אחרים. אבל, אחרי שלוש שנים – זהו. מילה שלנו – כדאי לכל מי שיופשע מהפתיחה לייבוא לנצל טוב את הזמן והתנאים המועדפים שיש לו, כי הם ייגמרו. אנחנו צריכים לעשות מאמץ להקל את המעבר, אבל אין שום סיבה בעולם למנוע ממנו להתרחש. גם האוצר בלחץ, ופשרה כזו יכולה לעזור לכולם לרדת מהעץ.

    בנימה אישית, כואב לי הלב לראות שהגנות על ייצור מקומי באמצעות מכסים מצאו את דרכן למצע של יסו"ד. אין פה שאלות אידיאולוגיות מורכבות, אלא פשוט חוסר הבנה של המציאות. צר לי. כמו שבן ברננקי ציין בהרצאה שלו (לינק למעלה), אין עוד נושא במחקר הכלכלי שיש לגביו כזו הסכמה רחבה כמו שהגנות באמצעות מכסים הן הבל. ייבוא לא פוגע בתעסוקה. היתרונות של פתיחה של המשק מבוססים היטב תיאורטית, ומתועדים עוד יותר היטב בספרות אמפירית עצומה. אינני מכיר ולו אדם אחד שלמד את הנושא לעומק שחושב שמכסים הם רעיון טוב. (הערת אגב, אני לא מדבר עכשיו על הגנות של תקינה, רעילות, תנועות הון ספקולנטי, סטנדרטים סביבתיים, וכו. רק על "הגנה על ייצור מקומי"). מצע של שמאל לא צריך להיות "כל מה שההם אומרים – אז אנחנו אומרים ההיפך". וההצעה להעלות מכסים כדי להגן על ייצור מקומי היא טעות. לא סתם טעות – היא מעידה על חוסר רצון לרדת באמת לעומקן של השאלות, והסתפקות בלהגיד – "ההיפך מההם". חבל.

  12. דקל-דוד עוזר :

    הסוציאל דמוקרטיה צריכה להציע הפחתת מסים

    אנחנו צריכים להציע הפחתת מסים – כי הפחתת מסים נשמעות יותר טוב וזה מוצדק – לרוב הציבור.

    ההפחתה תהיה לשכירים שהשכר שלו הוא עד 12,000 ש"ח – עד הסכום הזה יוקטן מאוד נטל המס על הכנסה מעבודת שכיר, מהסכום הזה יתחילו מדרגות גבוהות; מסכום של 100,000 ש"ח בחודש ייקחו מס של 70%

    כמו כן יוטל מס חדש שייקרא מס פירמה שיחליף את מס ההכנסה לעצמאים, המס יושפע מגובה הרווח, כמות העובדים ויחס ייצוע/שירות לחוץ כדי לעודד ייצוא ויזמות.

    במס החברות תהיה העלאה והוא יהפוך להיות מס יותר מתוחכם.

    המס על תאגידים בנקאיים ישתנה מאין מס למיסוי כבד של 75% על חלוקת דיבדנד, כי בנקאות אינה עסקת למטרות רווחים.

    האישורים על פי מס הכנסה להכרה בתרומות ישונו מהותית וקיזוז המס על תרומות ייבחן מחדש.

  13. נדב פרץ :

    שאול: במקרה של החלב, פתיחה ליבוא היא לא פחות מהתאבדות עבור היצרנים.
    לא בגלל שמשק החלב הישראלי הוא פחות יעיל משווקים אחרים, אלא בגלל שמשק החלב העולמי הוא משק מרקנטליסטי כמעט כמו בימי השיא של המרקנטליסטים: רוב מדינות העולם מגינות בצורה מאסיבית על הייצור שלהן (מתוך תפיסה שיש ערך לקיומו של משק חלב מקומי, תפיסה שאני חייב להודות שאני מסכים איתה).
    'שוק החלב העולמי' הוא שוק שבו משתתפות היצרניות הגדולות (בעיקר באוקיאניה), ואליו הן מפנות את העודפים שלהם. לפתוח את השוק הישראלי למסלקת העודפים הזו לא נשמע לי רעיון משהו.

  14. איתי :

    נדב,

    אני מסכים איתך, אבל האמת שזה קצת מתחושת בטן ולא מבוסס עובדות.

    כדי לשכנע את הציבור (בדגש על פוליטיקאים ועיתונאים) שבייבוא מוצרי חלב יש משהו שונה מהותית מייבוא פסטה או ייבוא שוקולד, צריך אתה-יודע-מה

    אם אתה תכין אתה-יודע-מה נגד ושאול יכין אתה-יודע-מה בעד, זה ייקח פחות זמן מכתיבת הטוקבקים.

  15. שאול :

    נדב: הטיעון בעד פתיחת משק ליבוא לא תלוי בשום צורה בסיבה שהמוצרים מחו"ל זולים יותר. שכר עבודה נמוך, תנאי סביבה טובים, מערכת חינוך שמייצרת חלבנים ברמה מקצועית שאי אפשר להתחרות איתה, או קרטלים וסובסידיות ומה לא. פשוט לא משנה. "הגינות" של התחרות איננה תנאי לכך שניתן יהיה להפיק תועלת מייבוא. אם העולם תקוע עם עודפי חלב ורוצה להפוך את ישראל למסלקה – סבבה בטאבה. אם יש עוד דברים שהם רוצים לתת לנו מאוד בזול, או בחינם – תפאדל. לא מעניין אותי במיוחד למה זה זול. מה אכפת לי אם זה בגלל שבניו זילנד המציאו מכונת חליבה טורבו או כי בניו זילנד יש סובסידיות?
    אבטלה לא תיגרם מעבר לטווח הקצר מאוד. אם הצרכן הישאלי יוכל לקנות את סל מוצרי החלב שלו ב 120 שקל פחות בחודש, אז התפנו לו 120 שקל בחודש לקנות דברים אחרים. אם נספק רשת ביטחון וסיוע במעבר אפשר לצמצם את הסבל של היצרנים לאורך שרשרת הייצור של החלב. זה צריך להיות הכיוון, ולא המשך ההגנות באמצעות מכסים.

  16. שאול - אני רק שאלה :

    איך התיאוריה הכלכלית מסבירה לנו את העובדה שיש מעט שחקנים ברשתות שיווק ומתח הרווחים גבוה, ולעומת זאת יש מעט שחקנים ברשתות הספרים והמחירים ברצפה?

  17. שאול :

    תשובה – לא יודע. לא מתמצא בתחום. אופי התחרות, ההשפעה על המחירים, וכו' הם נושא מסובך מאוד. בוודאי שאני לא חושב שהנוסחא: "עוד שחקן – נצחון סופי לצרכן" היא נכונה.

    אם יש לך זמן וסבלנות, תוכל לנסות לקרוא כאן:
    http://tinyurl.com/3pvv2od

  18. נדב פרץ :

    שאול: בלי להיכנס לעוד סיבוב על הגרפים והתיאוריות, אני אגיד שוב שלא השתכנעתי.
    עד כמה שהתיאוריה מנבאת והסטטיסטיקה מראה שאין קשר בין חיסול ענפים במשק הישראלי לבין אבטלה ארוכת טווח, יותר מדי פליטי טקסטיל בעיירות הפיתוח, שמאז שפוטרו לא מצאו עבודה אחת, הולמת וארוכת טווח, מעידים אחרת.

    אז אני מצטער, כל עוד לא השתכנעתי, אני מעדיף לא להפוך חבורה של רפתנים בקיבוץ שלי, שקמים כל יום לפני עלות השחר וגאים בעבודה הקשה שלהם, למובטלים בתקווה שילכו ללמוד הנדסת תוכנה. לא רוצה עוד דור של מובטלי טקסטיל, מצטער.

  19. שאול :

    נדב: אין צורך להצטער. החיים היו מאד משעממים אם היינו מסכימים על הכל מיד, לא? הלוואי שכל הוויכוחים שלי היו נראים כמו הויכוחים איתך…

    שתי שאלות:
    1. מה כן ישכנע אותך?
    2. מה שכנע אותך בעמדה הנוכחית שלך?

  20. שאול :

    ורק עוד שתי הערות, כי לא הצלחתי להתאפק.
    1. שוב הסיפור של מהנדסי התוכנה? אמרתי איזה 6307 פעם שאף עובד טקסטיל /חלבן לא צריך להפוך להיות מהנדס תוכנה כדי שלא תהיה עלייה באבטלה.

    2. וחשוב מזה – התיאוריה היא כמובן משנית. היא רק עוזרת לנו להבין את העובדות. זה לא שאני מאמין שייבוא לא יגרום לאבטלה בגלל שהתיאוריה כל כך יפה. להיפך! אני מאמין שהתיאוריה תופסת משהו נכון בגלל שהיא מסבירה היטב את העובדה, הידועה לנו מהנתונים, שייבוא לא גורם לגידול באבטלה. זו עובדה שייבוא לא השפיע על האבטלה המצרפית בישראל (ולא שיעור ההשתתפות, ולא על תת תעסוקה), כפי שזו עובדה שהוא גרם לאנשים רבים סבל רב. אלא שמספרם של אלה שאיבדו מקום עבודה בגלל ייבוא השתווה למספרם של אלה שמאותה סיבה מצאו עבודה. זו לא שאלה אידיאולוגית ולא פרשנית, וזו לא שאלה של תיאוריה. התיאוריה רק עוזרת להבין מה קרה. אבל העובדות הן העובדות.

    נבצר מבינתי איך אנשים אינטלגנטים מאמצים את גישת ה"בשורה התחתונה בשנות ה 90, השנים אחרי החשיפה לייבוא, האבטלה הייתה גבוהה יותר". אני פשוט לא מצליח להבין.
    אז רק בואו נהיה ברורים מה אומרת גישת ה"בשורה התחתונה".

    נזכיר: האבטלה החלה לעלות לפני תכנית הייצוב של 85, ירדה מעט עם תכנית הייצוב, ואז עלתה שוב לשיא בשנת 92, עם העלייה מבריה"מ. כל זה – לפני שהחשיפה לייבוא בכלל התחילה ברוב הענפים, והייתה רק בחיתוליה באחרים. אבל המובטלים כנראה צפו פני עתיד, והחלו את אבטלתם עוד לפני שהייבוא אשכרה התחיל! במהלך שנות התשעים האבטלה ירדה עד לשנת 95 (בדיוק בשנים שהייבוא מתחיל לתפוס קצב), ואז עלתה שוב, עם שיא קטן באינתיפאדת אל אקצה, ומאז היא יורדת עד שהיום היא באזור נמוך במיוחד. איך מישהו יכול להסתכל על הנתונים האלו ולהגיע למסקנה שהייבוא גורם לאבטלה – אני פשוט לא מבין.

    ולמי שתוהה – גם בטווחי זמן קצרים יותר, וגם במדידות סטטיסטיות מחוכמות יותר, ובמיטב הכלים, אין מתאם בין שום מדד של אבטלה (או של שיעור השתתפות, תת תעסוקה, שכר ממוצע, שכר חציוני) ובין שום מדד של ייבוא (עודף ייבוא, ערך דולרי של ייבוא, ערך שקלי של ייבוא, כמות הייבוא ביחידות). כלום. זהו. נרגעתי.

  21. נדב פרץ :

    ראשית, אתה מתייחס למשרות – בעוד שלפי הטיעון שלך אתה צריך להתייחס למשרות בתעשייה (כי אתה טוען שבמקום לייצר חלב הם ייצרו משהו אחר). בפועל, מה שקורה – גם לשיטתך – הוא שנוצרות משרות גרועות בשכר נמוך בסקטור השירותים.

    שנית, ההתייחסות לנתונים אגרגטיביים כאן היא סופר בעייתית. בעצם, מה שאתה אומר לרפתנים זה – בואו נפתח את השוק ליבוא. אמנם אתם תישארו תקועים בפריפריה לנצח נצחים, אבל היי – סטודנטים בתל אביב ימצאו עבודה כמוקדני שירות בסלקום, אז אין מה לדאוג!

  22. אורי :

    מועסקים בתעשייה - לא הייתה ירידה: היה שינוי באופי התעסוקה

    נדב פרץ כתב:
    "ראשית, אתה מתייחס למשרות – בעוד שלפי הטיעון שלך אתה צריך להתייחס למשרות בתעשייה (כי אתה טוען שבמקום לייצר חלב הם ייצרו משהו אחר). בפועל, מה שקורה – גם לשיטתך – הוא שנוצרות משרות גרועות בשכר נמוך בסקטור השירותים."

    לפי הלמ"ס, אתה טועה. בשנת 1990 הועסקו בתעשייה 297 אלף איש ואילו בשנת 2008 הועסקו 343 אלף איש.

    אם אתה בוחן את זה לפי תחומים (השוואה בין 1996, השנה המוקדמת ביותר לגביה יש עריכה באופן זה, ל-2008): השינוי הגדול ביותר היה בתחום הטקסטיל ומוצרי הלבשה (צניחה מ-41.5 אלף מועסקים ל-15.1 אלף. הייתה ירידה דרמטית פחות, אך עדיין עקבית, בשפע ענפי ייצור פשוט אחרים. היא אוזנה בעליה בייצור מוצרים כימיקליים ומוצרי פלסטיק וגומי, רכיבים אלקטרוניים, ציוד תקשורת אלקטרוני, ציוד תעשייתי לבקרה ולפיקוח.

  23. שאול :

    שוב אני בצד הלא נכון… כשאורי רדלר ואני באותו צד של דיון, זה בדרך כלל סימן לפרוש. אבל בכל זאת:
    נדב, אתה מעלה שתי נקודות חשובות, אבל צריך להעלות אותן בצורה יותר מדויקת. ראשית, בקשר לאגרגציה – it cuts both ways. אם אני אומר לרפתנים תהיה מובטלים כדי שסטודנטים בתל אביב יהיו טלפנים של סלקום, אז אתה אומר לסטודנטים בתל אביב תהיה מובטלים כדי שהרפתנים יוכלו להמשיך להיות רפתנים. שנית, מה שאתה מתאר אולי יקרה אם נפתח את משק החלב לייבוא ב"טיפול בהלם". זה לא חייב לקרות, ויש מה לעשות. אם ייפתח משק החלב, ומשק בית ממוצע יוכל לחסוך 100 ש"ח בחודש על מוצרי חלב, אז התפנו למשק הבית הזה 100 שקלים, ואפשר וצריך לעשות מה שאנחנו יכולים כחברה לדאוג שהמאה שקלים האלה ילכו למי שכיום מוציא את פרנסתו ממשק החלב. אם זה אומר להתמחות במוצרי חלב יותר יוקרתיים, או בעיזים, או במפעל פלסטיק.

    אבל החשוב מכל – מדוע להפלות לטובה את מי שהאיום על פרנסתו מגיע מייבוא לעומת המקרה הנפוץ בהרבה של מי שהאיום על פרנסתו מגיע מטכנולוגיה חדשה? מה ההבדל בין יצרן חומרי הדברה שגילוי טכנלוגי של שיטות הדברה נקיות יותר וזולות יותר גורם לסגירת המפעל שלו, ובין מדביר אחר שייבוא סוגר את המפעל שלו? מה ההבדל אם מוצרי החלב הזולים יותר יגיעו מאוניה, או שיגיעו ממפעל משוכלל יותר בחצר נמל אשדוד?

    בחקלאות ההקבלה היא ממש צועקת לעין – הרי טכנולוגיות חדשות הורידו את מספר העובדים בחקלאות בסדרי גודל עם השנים. האם היה צריך למנוע את חדירת הטרקטורים לענף, שבוודאי צמצמה משמעותית את מספר העובדים הדרושים בחקלאות, בגלל שחלקאים יהפכו למובטלים?

    אוניה לא שונה ממחשב במובן הזה. זו טכנולוגיה שמאפשרת לייצר את אותם הדברים בעלות נמוכה בהרבה. את המחויבות שלנו לרווחה של הרפתנים צריך לממש בסיוע ותמיכה נדיבים לבצע את המעבר, שהוא בוודאי קשה. לא בחסימה באמצעות החוק של טכנולוגיות חדשות.

  24. שאול :

    ואני גם לא יכול שלא להעלות על נס את הרעיון של שלי יחימוביץ': צריך להמשיך להגביל את הייבוא, ובו בזמן צריך לעודד את הייצוא. כלומר, בכיף שלנו לשלוח קוטג' לחו"ל בלי לקבל תמורה.

    אממ… פספסתי משהו?

  25. מיכאל לינדנבאום :

    "הכל בסדר"

    בעולם של שאול ובודאי של רדלר ,בעצם אין בעיות.

    זה שהמבוגרים מושפלים ומובטלים החל מגילאי 45-50 ,זה שאלה שעובדים בכל זאת,הם יותר ויותר עובדי קבלן חסרי זכויות סוציאליות ובמשרות חלקיות, כל זה "לא חשוב".

    המבוגרים לא נחשבים למובטלים(אנחנו אבק-אדם),והעובדים חסרי הזכויות ובשכר עושק ,נחשבים כ"מועסקים".

    ממש גן- עדן שכף לחיות בו.

    אני מזמין את הנזכרים לעיל להצטרף לגן העדן הזה ולהינות כמוני שנים על שנים מקרן השפע המפריטנית והניאו-ליברלית.

    בהצלחה זמירי העושק והפיכת אמת ללא-אמת!!.

  26. שאול :

    אני רק רוצה להוסיף לדבריו של הקורא חד המבט מיכאל, שצריך להדגיש שבין השורות של מה שכתבתי ניתן להבין במפורש שאני גם תומך בסירוס העניים, בעבדות ילדים, ובעונש מוות על ניסיון של עובדים להתאגד!

  27. נדב פרץ :

    אורי: עכשיו תחלק בגידול האוכלוסיה.

    שאול: ההבדל הוא שאתה מדבר על רפתן אמיתי, חי וקיים, לעומת סטודנט היפותטי.

    אבל בסופו של דבר, אתה צודק: אם הייתי חושב שפתיחה ליבוא תלווה בתוכנית הסבה תעסוקתית לנפגעי היבוא, יכול להיות שהייתי מתנגד לה פחות. בנושא אחר, שלגיה הייתה פה, היא מוסרת ד"ש.

  28. אורי :

    שני סוסים בישבן אחד

    נדב, אתה לא יכול לרכוב על שני סוסים בישבן אחד.

    התחלת בטענה שהשינויים הובילו ל"יותר מדי פליטי טקסטיל בעיירות הפיתוח" ומשהבאתי את נתוני הלמ"ס המראים שמספר המועסקים בתעשיה לא פחת אלא גדל (גם אם קלות) אתה ממיר אותה ביד קלה לטענה שהבעיה, בעצם, הייתה שמספר מקומות התעסוקה בתעשייה לא גדל בשיעור היחסי הרצוי ("עכשיו תחלק בגידול האוכלוסיה").

    התופעה של (כמעט) עמידה במקום במספר המועסקים בתעשייה, כתוצר של ייעול הייצור, אינה קשורה למדיניות הכלכלית אלא לאופן שבו מתפתחת כל מדינה. אפשר להציץ, כהקבלה, בענף החקלאות, שבו מדיניות של הגנה מייבוא, סבסוד ותמיכות נמשכה ברציפות מאז קום המדינה. התפוקה החקלאית הכללית שילשה את עצמה בשנים 1993-2009, כך שאי אפשר להגיד שהייתה כאן הידלדלות בהיקף התוצר. מספר המועסקים, לעומת זאת, הלך והדלדל בהדרגה, מ-121 אלף בשנת 1960 ל-89 אלף בשנת 1970 ועד 46 אלף היום.

    התופעה הבולטת ביותר בענף הייתה הדלדלות הדרגתית במספר המשקים החקלאיים (היינו, הטייה לגודל), היעלמות העבודה של בני משפחה ללא תשלום (בשנות החמישים הם מנו כ-20 אחוז מהעובדים) והשקיעה ההדרגתית של הקיבוצים. מספר משרות השכיר נותר יציב: 31.3 אלף שכירים בשנת 1970 ו-30 אלף בשנת 2009, וגם במספר הזדמנויות התעסוקה למי שאינם עובדים זרים או מהשטחים נותר קטן ומדולדל כשהיה (אלפים ספורים בשנת 1970 ואפילו זה לא היום).

    בצד, לא מובן לי מה הפתרון ההגיוני והנכון בעיניך ל"פליטי טקסטיל"? התעשייה הזו, הרי, מעולם לא עמדה על רגליה. אפילו לא לשנייה אחת. המפעלים הוקמו בכסף של אזרחים אחרים (תורמים ומה שאתה תכנה "המדינה"), חיו על כסף של אנשים אחרים (המדינה) והתפגרו בלי שהיות ברגע שהכסף הזה נעלם (במיוחד כשמדינת ישראל פשטה את הרגל בשנת 1985). המקבילה לזה בחקלאות היא פסיכוזת גידול הכותנה, שבשנת 1980 היוותה רבע מכלל שטח גידולי השדה בישראל (היום 3 אחוז). גם כאן עמד מאחורי הדברים אותו הגיון: הציבור בכללו יממן (באמצעות תשלום גבוה על מים, כש-80 אחוז מהצריכה בשנת 1970 הייתה לחקלאות) עבור ייצור של מוצר שאין שום דרך בה הוא יכול להשתלם כלכלית אי פעם.

    אולי כדאי שתקדיש פעם מאמר לספר איך בדיוק זה אמור להתפתח. איך, לדוגמה, היה צריך להציל את "פליטי הכותנה" ו"פליטי הטקסטיל"? האם היה צריך להמשיך לסבסד אותם לאורך זמן? כמה זמן? ואם מדברים על הרחבת אוכלוסיה – הרי לא היה די בשימור אותו מספר של מועסקים (אתה, הרי, קובל על כך) – היה צורך להקים מפעלי טקסטיל רבים נוספים ולממן גם אותם.

  29. שאול :

    או, אורי. אז טוב שאתה שואל. יש דווקא ספרות ענפה מאוד על מכסים כפתרון השני הכי טוב (איך מתרגמים second best?) במקרה שאמצעי מדיניות אחרים אינם אפשריים. אני לא מתמצא באפשרי ולא אפשרי בפוליטיקה הישראלית, אבל נאמנים עלי דבריו של נדב שקשה יהיה לבצע את הדברים שאני חושב שצריך לעשות במקום מכסים. בלי נדר, ואם יהיה זמן, אשתדל להרחיב או לפחות להפנות לקריאה רלוונטית.

  30. דקל-דוד עוזר :

    סטודנט בן 25 אינו דומה, בשום פנים ואופן, לרפתן (או כל בעל מקצוע אחר) עם 25 שנות ניסיון וכל אמירה סותרת היא תיאוריה שאינה מביאה בחשבון את פסיכולוגיית האדם שהיא עובדה רלוונטית.
    ואם מובן מדבריי שאפשר לדרוש מסטודנט לכוון את חייו באופן שונה מהזקנים בני הדור הקודם, אז זו בדיוק הכוונה ואם מישהו חושב שזאת הפלייה אז אני חושב שעליו ללמוד מעט יותר על הביטוי "הפלייה". שיתחיל בוויקיפדיה

  31. דקל-דוד עוזר :

    דפוק וזרוק בפריז ובלונדון

    בספר הגאוני יש דיון על "נוודי אנגליה" שהם נוודים מכייון שהחוק מחייב אותם להיות כאלה.
    וכאן נשאלות מספר שאלות:
    א. למה מפלים לטובה את מי שעובד עבוד פירמה עסקית?
    ב. אם ההפלייה לטובה של מי שעובד נכונה, למה עסק שאינו סוגר את התקורות שלו כולל שכר עובדים צריך בהכרח להיסגר? האין עדיף עסק שסוגר חלק מהתקורות שלו על פני תשלום למי שלא עובד כלל?
    ג. למה אין מדידה של תועלות למשק, כשאז תהיה תמורה גם לעקרת בית או הטבות לעסק שמחלק שכר יותר ראוי?

  32. סער פוקס :

    לשאול ואורי

    הנטיה לבחון יעילות על פי מחיר היא נטיה מוטעית.
    כאשר מחסלים תעשיית טקסטיל מתוחכמת ומשוכללת לטובת תעשיה פרימיטבית שזולה בגלל עבודה זולה, וכשמחסלים חקלאות מתוחכמת, מתקדמת, וחסכונית במים לטובת חקלאות מפגרת של חמורים- זה לא יותר יעיל, גם אם זה יותר זול. זה דורש יותר חומרים, יותר ימי עבודה, יותר קרקע, יותר מים, יותר הרס סביבתי. זה לא יותר יעיל.

    העובדה שזה יותר זול היא עיוות של השוק ה(לא)חופשי.
    כאן יש הבדל גדול בין אובדן מקומות עבודה בגלל טכנולוגיה לעומת אבדן מקומות עבודה בגלל פיגור.

    אגב, אני נוטה לחשוב שהרעיון של מדינות שמתמחות בתחום מסוים ולכן הן מייצרות אותו טוב יותר, או איכותי יותר, או שיש להן פיתוח טכנולוגי ייחודי- זה שטויות. בעידן הגלובלי אפשר להעביר כל ידע, וכל טכנולוגיה ואין יתרון מהותי לשום מדינה למעט נושאים של גיאולוגיה וכדומה. הדבר העיקרי אם כן שהופך מדינות אחרות ל"תחרותיות" יותר, "יעילות" יותר, הוא כוח עבודה זול (שמלווה בד"כ דווקא בטכנולוגיה מפגרת יותר).

    הפתיחה ליבוא, אכן חוסכת לצרכן כמה שקלים שיכולים להיות מופנים ליצירת מקומות עבודה חדשים. אבל הם גם יכולים להיות מופנים לקניית בגדים נוספים מסין, או פשוט לעליית מחירים בתחומים אחרים והגדלת מרווח הרווח של בעלי ההון. וזה קרה, גם לפי הנתונים האמפיריים.

    שאול- אתה טוען שהיה אפשר להפנות את אותם שקלים ליצירת מקומות עבודה לעובד הטקסטיל/רפתן שאיבד את עבודתו. כלומר- להפלות אחרים לטובתו. זאת בדיוק אותה הפליה כמו להשאיר את המכס ולשמור על העבודה שלו. למה צריך לבטל הפליה מסוימת ולעשות חדשה במקומה?

    המשך יבוא

  33. סער פוקס :

    לשאול ואורי- המשך

    לגבי הטענה של שאול שהנתונים מראים שאין שינוי באבטלה/העסקה עקב החשיפה ליבוא.

    אני מציע לבדוק את חלקיות המשרה: http://www.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st12_01x&CYear=2010.

    רואים שבעשורים האחרונים הייתה עליה בשיעור המשרות החלקיות. אם כי קשה לבודד את אחריות היבוא לעניין.

    דבר נוסף אפשרי בהקשר הזה הוא שהתחרות על משרות חדשות גרמה לירידת שכר (במונחים ריאליים). כלומר- אמנם נוצרו משרות חדשות, אלא שהתחרות על מספר משרות מצומצם יותר הובילה ליצירת משרות בשכר נמוך יותר (ריאלית). ואכן- השכר החציוני נשחק. לא רק נשחק- אלא גם התרחק, למיטב ידיעתי, מהשכר המקובל במדינות המפותחות.

    את עליית האבטלה מ-96 ועד 2003 פחות או יותר בהחלט אפשר לייחס בין השאר לחשיפה לייבוא, אלא שהחל מ-2003, בעקבות שורה של קיצוצים בדמי האבטלה, קצבאות הבטחת הכנסה ועוד, נאלצו המובטלים לקחת עבודות בתנאים גרועים יותר.

    יתרה מזאת- ממוצע האבטלה מ-1990 ועד 2009 היה 8.76- לא מוצלח בכלל, וגבוה מתקופות קודמות.

    ועוד- אם החשיפה לייבוא מפנה לצרכן כמה שקלים שאיתם הוא יכול ליצור מקומות עבודה חדשים, הרי שמניעת החשיפה ליבוא תפנה כמה שקלים לרפתן/עובד טקסטיל שאיתם גם הוא יוכל ליצור מקומות עבודה. היינו הך.

    משמעויות בעיתיות נוספות של החשיפה ליבוא בקצרה:
    צמצום הגיוון הענפי בישראל שמוריד את היעילות הכוללת, ואת הביטחון הכלכלי ומציע תעסוקה פחות מגוונת.

    הגדלת שיעור היבוא בתמ"ג שעלולה ליצור בעיה במאזן סחר החוץ של סחורות.

    אני מפנה שוב לספרה המצויין של תמר בן-יוסף "ברוכים הבאים לשוק החופשי".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.