חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הקוטג' הוא דלק בגלגלי המחאה

נושאים דעות, פוליטישוק ב 19.06.11 5:02

המחאה בפייסבוק נגד מחירי הקוטג' אולי לא מוצאת חן בעיני כמה אנשים אולם היא מבטאת זעם ציבורי אותנטי וצודק. צריך לאמץ אותה ולא להתנגד לה

מאת: תמי זנדברג

"כיכר הקוטג'" בפייסבוק - מחאה לא רצינית ואולי מזיקה

זה מרגיז ומקומם שהמחירים של חלק מהמוצרים עולים בצורה פראית, אבל חרם בפייסבוק אינו השיטה לטפל בכך מאת: איתי אשר

לקריאה נוספת

"הרדיקלים מנענעים את העץ והמתונים קוטפים את הפירות" (סמי שלום שטרית, תודה למתי שמואלוף על ההפניה לציטוט).

 

בניגוד בולט לסטגנציה במערכת הפרלמנטרית, ואולי דווקא בגללה, הזירה הפוליטית-אקטיביסטית חיה ורוחשת בשנים האחרונות. מספר רב של מאבקים מתנהלים בצורות פוליטיות שונות, תנועות חדשות קמות, וגם נוכחותה המשמעותית של המדיה החברתית בחיים הציבוריים שינתה את האופן שבו מאבקים פוליטיים מתנהלים וצוברים תמיכה.

מדי פעם מופיעה בנוף הזה, לרוב בפייסבוק, איזו מחאת מיינסטרים שזוכה לקיטונות של לעג מצד האקטיביסטים והרדיקלים. לפני מספר חודשים היתה זו מחאה למען שחרורו של גלעד שליט, ובשבוע החולף עמדה על המוקד מחאת הקוטג' המפורסמת.

מחאות אלה זוכות לביקורת מכמה כיוונים: ראשית, מבוקרת הקלות של הלחיצה על הלייק, לעומת המעשה האקטיביסטי הממשי; שנית, אלה מחאות בנושא שבקונצנזוס. מי לא רוצה לראות את גלעד שליט בבית, מי לא היה שמח לשלם כמה שפחות על גבינה מגורענת. מחאות המיינסטרים נחשבות קלות מכיוון שאין להן שום מחיר אישי, חברתי או פוליטי. כל כך קלות, עד שהן כמעט מובנות מאליו, ולכן – לדעת המבקרים – מיותרות.

סוג נוסף של ביקורת סופגות מחאות אלה מצד אלה שסבורים שזו אינה המחאה הנכונה, או שאינה מתבצעת במקום או בדרך הנכונה. "למה קוטג' ולא מחירי הדיור??"; "נראה אתכם נוסעים למחסום ארז / שדרות / רמאללה ולא לתל אביב". נדמה לי שאין צורך להמשיך. כל אחד יכול למצוא פה את עצמו.

הזעם כלפי מחאות המיינסטרים מגיע לשיא, כאשר חלק מן האקטיביסטים סבורים שלא רק שהיא אינה מועילה או מיותרת, אלא שהיא מזיקה למטרה האמיתית. מחאת הקוטג' תגרום למבצעים ברשתות השיווק ותסיט את הדיון מן הבעיה הכלכלית-חברתית האמיתית; המחאות בעד שלום הן מכשול לסיום הכיבוש; המחאה לשחרור גלעד שליט מסיטה את תשומת הלב ממדיניות הממשלה בעניין האסירים הפלסטינים, ועוד.

בכל הביקורות האלה יש גרעין של צדק, אולם הן מפספסות את חשיבותם של סוגים שונים ומגוונים של אקטים פוליטיים. במובן הפשוט ביותר, אי אפשר להתעלם משום מהלך שסוחף אחריו ומגיע למודעות של עשרות אלפי אנשים, גם אם אלה מסתכמים בבוהן וירטואלית מורמת. כל מי שהקימה פעם עמוד פייסבוק, יודעת שזה ממש לא מובן מאליו לגייס עשרים אלף לייקים ב-24 שעות, או לשמור על דף חי ומעניין לאורך זמן.

נכון, לא כל האנשים האלה יבואו למחסום קלנדיה או ישרפו סניף של מקדונלדס. זה בכלל לא משנה. לייק לקוטג' לא בא במקום שום מחאה ציבורית אחרת. הוא מבטא עניין ציבורי המוני בנושא פוליטי מסוים, וזו התחלה. יתכן שמחאה זו תתרחב ותגלוש לנושאים פוליטיים נוספים, ויתכן שתישאר קוריוז נקודתי ותו לא. בכל מקרה, אי אפשר לזלזל ברגע ציבורי בו כמות גדולה מאוד של אנשים עוברת פוליטיזציה ומחליטה לנוע לפעולה, ולו סמלית. גם אם זו מחאה טריוויאלית או מובנת מאליה, יש חשיבות לאופן ולעיתוי שבו היא פתאום מוגדרת ומקבלת חיים.

אני גם מבקשת לכפור בטענה כאילו הציבור מטומטם ולא יודע לנסח לעצמו את המטרה ה"נכונה". זו טענה שאין בה טעם. המציאות הפוליטית מוכיחה שסל המחאות אינו מתמלא ותמיד יש מקום למחאות צודקות יותר ונכונות יותר. פעמים רבות הקוטג' או גלעד שליט מהווים סמל נוח להזדהות, טריגר שמניע מהלך גדול יותר, אקט פוליטי שמתפשט וכבר לא ניתן לשלוט בו או לצפות את תוצאותיו. הרי ללא מחאת הקוטג', לא היינו רואים דיון על יוקר המחיה, על הפרטות והסרת פיקוח ממחיר מוצרי החלב; הדיון על שחרור גלעד שליט העלה לשיח הציבורי את שאלת מחיר העסקה, והאחריות למניעתה. אלה הן שאלות פוליטיות מהותיות.

כמו כן, מי שפעיל פוליטית בעולם האמיתי לא יכול שלא לשים לב שלרוב הדרישה לבחור מחאה אחרת או דרך אחרת מגיעה מכיוונם של אנשים שלא עושים לא את זה ולא את זה. לא מוצא חן בעיניכם קוטג'? אין בעיה, לכו על דיור, לכו על דלק, לכו על מחירי החסה בגליל, כפי שנהגו לומר בשנות ה-80. רק תעשו טובה, תלכו על משהו, כי הטפות מה לא יש לנו מספיק. תודה.

לסיום, הטענה כאילו מחאה בעניין צודק, גם אם קלה מדי ולא מדויקת מספיק, היא מזיקה לעניין הכללי, צריכה להיפסל על הסף. אסור לשכוח כי מי שמזיק לנו הוא מי שמסיר את הפיקוח מהמחירים, מי שמסרב להגיע להסכם שלום, מי שמוביל את ישראל אל עברי פי פחת. שום התגייסות למטרה פוליטית נכונה בבסיסה, לא חשוב באיזו דרך, לעולם לא תוכל להזיק באותה מידה. דווקא לפעילים פוליטיים, שמודעים לקושי ולאתגרים שבגיוס אנשים למטרה צודקת, לא תזיק מעט סובלנות, שלא לומר סולידריות.

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

20 תגובות

  1. אלי סתוי ציר העבודה :

    מוצר בסיסי ומקורטל נוסף מצטרף הבוקר למחאת הצרכנים בישראל התופסת תאוצה מרשימה.
    http://www.facebook.com/event.php?eid=131028900309154

  2. ק. טוכולסקי :

    מצטרף לתמי, שהקדימה אותי בשליחת מאמר בנושא לעבודה שחורה וכתבה כהרגלה בצורה משכנעת. למי שצריך עוד שיכנועים ובסגנון טיפה אחר:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=595440
    בבלוג שלי, קריאה מהנה

  3. מ.ניצן :

    עצוב שמישהו מאמין שקליק מניע משהו...

    הקיפוח,הניצול,האפליה,ושאר רעות- חולות,מבית היוצר של המין-האנושי רק הולכות ומיתעצמות בטור-גיאומטרי.ה'קידמה הטכנולוגית' מייצרת עוד ועוד מהנ"ל.בכותבי שורות אילו אני חלק מהצביעות ההולכת ומיתעצמת.חבל על כולנו

  4. איתי :

    תמי,

    זה מאמר מעולה על המתח שבין רדיקלים למתונים, או בין אקטיביזם "מקצועני" שלעולם יהיה נחלת מעטים לאקטיביזם בלחיצת כפתור.

    אבל בסיפור הקוטג' (ולא רק בו) יש עוד רובד חשוב שכלל לא התייחסת אליו.

    אין פה מצב של שמאל רדיקלי מנענע את העץ ושמאל מתון שקוטף את הפירות, כמו למשל אם יחימוביץ' היתה נהיית ראש ממשלה ומתחילה ליישם את המדיניות שתמר גוז'נסקי הטיפה לה.

    יש פה מצב שהציבור הזועם מנענע את העץ, ביבי ושמחון יקטפו את הפירות הפוליטיים, תאגידים ישראלים וזרים יקטפו את הכסף, וייתכן מאוד שעל הדרך תיגרם פגיעה בענפי חקלאות ותעשייה ישראלים.

    את מלמדת בספיר. נניח שהיתה צומחת באזור מחאה עממית בעקבות התחדשות ירי הקסאמים והמרגמות (או נגד גניבות הרכב המרובות בנגב והנהיגה הפרועה במגזר הבדואי). זה לא משנה אם המחאה הזו היתה בפייסבוק או ברחובות, העיקר שהיא היתה המונית ומלאה זעם עם דרישה לממשלה לפתור את הבעיה עכשיו כי הגיעו מים עד נפש.

    במצב הזה את בתור אשת שמאל הומניסטי נמצאת בדילמה:

    מצד אחד, אמפאתיה לסבלם האמיתי של התושבים ולסכנת החיים האמיתית בה הם מצויים מידי הקסאמים (בניגוד ל"חפצים מעופפים" המזלזל של דובי וייסגלס).

    מצד שני, הידיעה שלך שבהינתן המצב הפוליטי, המחאות האלה יובילו בסבירות גבוהה למדיניות שאת מתנגדת לה בחריפות וחושבת שרק תחריף את הבעיה, כגון הפצצות מהאוויר, חיסול הנהגת חמאס או כניסה קרקעית לרצועה.

    איך להיות מצד אחד סולידרי עם הסבל והזעם של האנשים ומצד שני לשכנע את הציבור שמה שנראה אינטואיטיבית בתור הפתרון הנכון עלול לגרום יותר נזק מתועלת – זה אתגר גדול.

    השמאל המדיני (ביילין, גלאון, עוז, גרוסמן, אבל כמובן גם חד"ש) לא הצליח לפצח אותו.

    עכשיו השאלה מה עושה השמאל הכלכלי?

    עמיר פרץ – מצטרף לקריאות להחרים מוצרים.

    שלי יחימוביץ' מנסה להסביר

    "קריאה להוזלת מחירים כשהיא מנותקת מהסיבה לעלייתם, תפגע בסופו של דבר גם בחקלאים, גם בעובדים החלשים בענף המזון, ובכלל בשרשרת יצרנית שמספקת הרבה מאוד מקומות עבודה. לכן גם אם זה נשמע מורכב, אין מנוס מהפחתה ניכרת של המיסים העקיפים, המזיקים והלא שוויוניים כמו המס על הדלקים. ומאיפה יגיעו הכנסות למדינה אם יורדו המיסים העקיפים? גם זה די פשוט. מקפיאים את הרפורמה במס המיטיבה ממילא רק עם מי שיש לו, ומאזנים את עניין ההכנסות.

    והכי מקומם – "פתרון הקסם"של שר האוצר, שמגיע אוטומאטית, בשליף-שלוף, יחד עם "פרשנות כלכלית" ברוח דומה, מפיו של נחמיה שטרסלר, כהן הכלכלה העבשה והמיושנת של שנות השמונים: לאפשר ייבוא מוצרי חלב. להציף את הארץ במוצרי חלב זולים מטורקיה, למשל. זה כמובן פתרון הרסני, שליפה מהמותן, והוא יביא באופן ודאי לסגירת מפעלים ולפיטורי עובדים שיועלו על המזבח האופנתי של סערת הקוטג'."

    למי אצביע בפריימריס – אני מתלבט.

    בעניין הספציפי הזה, יחימוביץ' קיבלה אצלי ניקוד מלא ופרץ בינתיים נכשל, כי הוא מובל ולא מוביל.

  5. מ.ניצן :

    ...למרות תגובתי לעיל(3)בעד'העיסקה'5שנים-

    מייחלת לשיחרורו של השבוי בהקדם

  6. ק. טוכולסקי :

    איתי
    כל מה שאתה אומר נכון ודווקא בגלל זה אסור להתעלם מהמחאה או להתנגד לה אלא להצטרף אליה ולנסות ולנתב אותה למקומות הנכונים.
    יכול מאוד להיות שמאחורי הקמפיין נמצאות בכלל החברות עצמן שרוצות אישור לייבא חלב ולחסל את הצורך בקניית חלב מיצרנים מקומיים. הדרך להאבק בכך היא להאבק למען החזרת הפיקוח ולא למען פתיחת השוק ליבוא.

  7. איתי :

    ק,

    כאשר יש לך כוח מאורגן ומגובש, אתה בהחלט יכול לרכב על גל מחאה עממית כדי לצבור כוח פוליטי, כפי שקרה במהפיכה הסוציאליסטית ברוסיה.

    כאשר לך אין כוח וליריבים שלך יש הרבה כוח, המחאה העממית תסחוב למקום הלא נכון, ואולי אפילו למקום גרוע יותר מהמצב הקיים, כפי שקרה בהתקוממות נגד השאה הפרסי ושלטונו המושחת.

    שוחרי הדמוקרטיה האיראנים בשנות ה-70 שמחו לראות את שלטונו של השאה רועד, רבים מהם בוודאי השתתפו בהפגנות. הם לא חשבו על מה שיקרה ביום שאחרי ולא קלטו שלא הם רוכבים על הלוויתן אלא מישהו אחר רוכב עליו.

    המצב שבו אנו נמצאים דומה יותר למצב באיראן בשנות ה-70 מאשר למצב ברוסיה בתחילת המאה. בין אם נהיה בין הזועמים ובין אם לא – זה לא ישנה את כיוון התנועה של ההמון, וההשפעה שלנו על התודעה תיבלע ברעש הכללי.

    תמי התחילה מ"לקטוף את הפירות".

    אם מישהו בשמאל הישראלי חושב שאפשר היום לקטוף פירות ולהדיח את שלטון הקפיטליזם החזירי, בלי שהזרעים נזרעו ובלי שהשתילים טופחו, הוא חולם באספמיה.

    זריעת הזרעים היא בדיוק הדברים שאתה מדבר עליהם תמיד – בנייה אפרורית של כוח מפלגתי (מפלגה חדשה או קיימת לא משנה), להיות כתובת לצרות האמיתיות של אנשים (כמו שעושים שס וליברמן) ולא רק להפגין באלף הפגנות שרובן כלל לא מסוקרות בתקשורת, סדר עדיפויות שמתייחס בראש ובראשונה למה שמטריד את רוב האזרחים ולא למה שנכון על פי ערכים ליברליים (= כלומר שמחיר מוצרי היסוד ושכר המינימום צריכים להיות בעדיפות על מאבק נגד גירוש ילדי הזרים, מאבק בגדר ההפרדה בבלעין או מאבק בפיטום אווזים ונסויים בבע"ח).

    את הטענה שאי אפשר לקטוף פירות כשלא זרעת זרעים אני יכול להדגים לך בתוצאה של ניסוי קטן: הלכתי בלילה לזירות וירטואליות של של מחאת קוטג', מחאת הלחם הפרוס וכו'. שמתי שם קישורים לתוכנית הכלכלית המצוינת של יסו"ד, עם משפט פותח שהנה תוכנית כלכלית שפותרת לא רק את בעיית הקוטג' אלא מתייחסת לתמונה הכוללת. התגובות שקיבלתי היו עוינות ביותר, שנאה לפוליטיקאים באשר הם, ובייחוד שנאה למפלגת העבודה שהקשר בין הבטחותיה למעשיה בעשורים האחרונים הוא קלוש ביותר. אני לא רוצה לחשוב מה היו התגובות אילו הכותרת של אותו הטקסט היתה "המצע הכלכלי של חד"ש – פתרון כולל למחירי הקוטג', הדיור והדלק". אנשים לא קראו בכלל את מה שכתוב – הם שונאים את השמאל ושונאים פוליטיקאים. זה רק מראה לך כמה קשה אנחנו עוד צריכים לעבוד כדי שתהיה לנו יכולת לרכב על גלי מחאה.

  8. ק. טוכולסקי :

    זה מאוד פשוט איתי
    זאת המחאה שיש היום, לא מסכים איתה שב בבית, אבל מלרטון לא יצא לנו כלום.
    המצב של השמאל מחורבן כמו שהוא היה יום אחרי הבחירות ואף אחד לא עושה כלום. כרגע יש מחאה , היא מוקדת מדי מצד אחד ולא ממוקדת מספיק מהצד השני אבל זה מה יש. לא אתה ולא אני הצלחנו ליצור מחאה טובה יותר.
    אז אני מצטרף ופועל מבפנים בניסיון להבטיח שהמחאה הזו תלך בכיוון נכון ואני לא הולך כרגע רחוק עד כדי הפקת מצביעים לעבודה מהמחאה אלא מסתפק במועט, מניעת הסתה כנגד יצרני החלב וגרימת נזק למשק החלב באמצעות פתיחת יבוא ומאבק למען פיקוח על מחירים.
    זה עבד עם הרופאים והשר"פ לפחות עד כה, אולי זה יעבוד גם כאן.

  9. ק. טוכולסקי :

    כשבשמאל מישהו חוץ ממני וממך יעדיף בניה אפרותית על פני הקמת עוד וג/עמותה/תנועה/תנועה לאיחוד תנועות/תנועה לאיחוד תנועות שמאחדות תנועות, אני אשמח ואצטרף עד אז אני תורם לכוח לעובדים, הולך להפגנות כשמסתדר, נותן לייקים בפייסבוק וכותב בעבודה שחורה והא כן, מצטרף גם למאבקים על קוטג' והחל מהבוקר גם נגד לחם פרוס.

  10. דקל-דוד עוזר :

    המסר צריך להיות כזה:
    השוק בישראל קטן מדי כדי להחיל עליו תיאוריות – אנחנו מבקשים משטייניץ וביבי להפסיק להפוך את ישראל לחוות ניסיונות לתיאוריות כושלות.

    בעלי ההון מנצלים את ההתנהלות הכלכלית הילדותית של הממשלה וקורעים את מגזר הייצור ואת הציבור – בשוק קטן צריך להתנהל כמו שוק קטן וזה אומר לסייע לייצוא ולשמור על הצריכה המקומית.

  11. א. קוריאל :

    אנחנו לא מבקשים משטייניץ וביבי כלום, כי לא ייצא מהם כלום חוץ מעוד שוק "חופשי" שמעשיר את העשירים ומדרדר את כל השאר לעוני.
    אנחנו מצטרפים למחאת הקוטג' ולמחאת המוצרים שמוביל ג'קי אדרי (http://www.facebook.com/home.php?sk=group_121569457927086)- כן גם זה מאורגן באמצעות הפייסבוק, לצערם של הטהרנים.
    מי שזה לא מוצא חן בעיניו, שיארגן מחאה אחרת.
    מי שרוצה לחכות עד שלעבודה יהיו 40 מנדטים ס"ד – אני מאחל לו הזדקנות נעימה בציפייה לכך.
    כמובן, שנמשיך לצעוק בעד החזרת הפיקוח על מחירי מוצרי המזון וניהול מדיניות ס"ד שתוביל לכלכלה שפויה יותר.
    עוד מחאה ועוד מחאה – בסוף נחליף את שלטון ההון ההרסני והמסוכן.

  12. מעין :

    "קיתונות" ולא "קיטונות"

    קיטון: חדר קטן
    קיתון: כלי קיבול (בד"כ למים)

    http://www.safa-ivrit.org/spelling/kiton.php

  13. תמי זנדברג :

    איתי – מה שאתה אומר מזכיר את ה"ביקורת" בישראל על המהפכה במצרים, בטענה שמי שיקח את השלטון יהיו האיסלמים. לטעמי, טענה שגויה מכל וכל. קודם כל, אנחנו לא יודעים שזה מה שיקרה; שנית, גם אם כן אין לנו השפעה על כך; ושלישית, האם זו סיבה להתנגד להתנערות דמוקרטית של עם משלטון עריץ? בעיני לא ולא.

    תן לי לשאול אותך בצורה אחרת: האם מצבה של מדיניות סוציאל-דמוקרטית, תומכת בפיקוח על המחירים ותומכת בהחלפת השלטון הנאו-ליברלי, היה טוב יותר או רע יותר ללא מחאת הקוטג'? לטעמי, בהכרח רע יותר. התעוררות מחאה זו, והעובדה שהיא דיברה לכל כך הרבה אנשים, יצרה מקום בשיח לטיעונים הפוליטיים שלנו. האם נצליח למנף אותם לשינוי פוליטי אמיתי, לא כל שכן בכיוון שלנו? אין לדעת. זה לא תלוי רק בנו, ויכול להיות שנפסיד. התפקיד שלנו הוא לנסות ולהפוך כל אבן אפשרית ולא להתייאש. רפיון ידיים ולעג מבית בטח לא עוזר, ועל זה הטור.

  14. רביב נאוה :

    אני מסכים שלא צריך להיות "פיינשמקר" בנושאים של מחאה חברתית, אבל גם לא צריך להגרר אחרי כל מחאה, סתם כי היא מחאה.

    "החרמת" הלחם הפרוס היא בדיוק דוגמא לירי לכל הכיוונים שלא פוגע בכלום. כנגד הקוטג' הטענה היא שצריך להחזיר אותו לפיקוח. טוב ויפה. אבל הלחם הפרוס נמצא בפיקוח. אז נגד מה מוחים בעצם? מה רוצים להשיג, הוזלה של 20 אגורות לכיכר, שלא תואיל לצרכן אבל תפגע קשה ביצרנים? כבר היינו בסרט הזה (יחד עם אלי ישי)

    מחאה כזאת משרתת בסופו של דבר את אלה שטוענים שהפיקוח הוא לא אמצעי יעיל והכי טוב להסיר אותו. והכל בגלל רצון לתפוס טרמפ על מחאת הקוטג'.

  15. אלעד הן :

    תמי צודקת

    ולגבי הדיון כולו: בסופו של דבר, צריך לפקח על המוצרים וצריך למנוע את היבוא וכו'. אבל בסופו של דבר הבעיה אינה מחירים גבוהים אלא משכורות נמוכות.

  16. נדב פרץ :

    יש כאן אספקט נוסף, שאסור להתעלם ממנו.
    השאלה היא לא רק מה יקרה לקוטג', אלא גם מה יקרה לשמאל. האם אדם עושה הפרדה בין 'מה שנכון עקרונית' (ואז חשוב לי לעזור לחלשים) לבין מה שחשוב עבורי (ואז רלוונטי מחיר הקוטג'.
    אם לשמאל אין מה להגיד על הקוטג', השמאל ממצב את עצמו כלא-רלוונטי לבעיות של האדם ה'ממוצע'*, שעל הקול שלו אנחנו נאבקים.
    זה אבסורדי במיוחד כשאנחנו מדברים על הקוטג', כי כאן יש לנו קייס. עליית מחירי הקוטג' היא תוצאה ישירה של המדיניות שאנחנו מתנגדים אליה בקול כל כך רם כל כך הרבה זמן.
    אז טהרנות פה היא לא פחות ממטופשת, כשיש לנו את ההזדמנות להגיד: 'נכון אמרנו לכם ששוק חופשי יפגע בכם? אז הנה'.

    ולאלעד: כן, בעיית המשכורות הנמוכות היא בעיה חמורה יותר ויסודית יותר מהיעדר הפיקוח על מצרכי יסוד. ובעיית אי-השוויון העולמי היא בעיה חמורה יותר ויסודית יותר מגובה המשכורות בישראל. אז גם על זה לא נילחם?

    *עם כל הבעייתיות של ההגדרה הזו

  17. איתי :

    זה מעניין להיות פעם אחת בצד שמכונה טהרנות או רדיקליות, כאשר בד"כ אני מפנה את הביקורת הזו כלפי אחרים ואותי מאשימים בכך שאיני מספיק אדום.

    אני מקבל הרבה מהביקורת שלכם, ובייחוד את הביקורת של אסף שהגיב למאמר שלי, לא מנקודת מבט של פעיל פוליטי אלא מנקודת מבט של בעל הכנסה חציונית שנפגע קשות מעליות מחירי המזון.

    בדיעבד, אני חושב שהגבתי בצורה אוטומטית ולא מתוך מחשבה ויצא מאמר בעייתי ולא אפקטיבי.

    הייתי צריך להפריד בין המחאה העממית, שצריך לתמוך בה ולהצטרף אליה, ובין התגובה הפופוליסטית והשטחית של רוב הפוליטיקאים והעיתונאים, שעליה יש להעביר ביקורת קשה.

    בעוד שמהציבור הרחב אני לא מצפה לנסות להבחין בין עליות מחירים שמקורן בגורמים גלובליים/מזג אוויר, עליות מחירים שמקורן במיסוי, בחקלאים, במחלבות או ברשתות השיווק – כן מצופה שהבחנה כזו תיערך בדיון התקשורתי והפוליטי, כי יש לה השלכות לגבי פתרונות.

    ברגע שהדיון הציבורי בנושא הוא כל כך דל ולא מבוסס עובדות, נוצר מצב שבניגוד גמור למה שאומר נדב, אלה שיכולים היום לומר "אמרנו לכם" ולשכנע את רוב הציבור אינם הסוציאליסטים אלא השטרסלרים. אנחנו אומרים "כשהממשלה מסירה פיקוח והולכת לכיוון שוק [עלק] חופשי הצרכן נדפק, אמרנו לכם", שטרסלר אומר "השוק לא באמת חופשי ולכן הצרכן נדפק, אמרתי לכם".

    זו הרי טרגדיה הכללית של השמאל בכל העולם – המציאות יכולה לספק עדויות לכאורה גם לתיאוריה של הימין וגם לתיאוריה של השמאל, תלוי איך מסתכלים עליה. אבל הניתוחים של הימין למציאות פשוטים מאוד (יתנו יקבלו של ביבי, בני אור ובני חושך של בוש) ומי שלא בקיא בפרטים נוטה לקבל אותם.

    ראו לדוגמה תגובה 1 למעלה – אלי סתוי, תומך של עמיר פרץ, מזהה את מקור הבעיה בקיומם של קרטלים. הוא לא קרא את תמר בן יוסף

    האדם הסביר עושה את ההסקה הפשוטה: מעט שחקנים = אנחנו נדפקים, יותר שחקנים = אנחנו נרוויח. ואז הוא תומך נלהב בייבוא (ובהקשרים אחרים – בהפרטת חברת החשמל, בהגדלת מס' קופות החולים וכן הלאה).

    אותו דבר הרי קורה גם בתחום המדיני. כשיורים קסאמים מעזה, הימין אומר "אמרנו לכם – פינוי שטחים הוא אסון" והשמאל אומר "אמרנו לכם, זה לא סוף הכיבוש". מר ישראלי משתכנע מעמדת הימין, שנראית סבירה יותר.

    אחרי השריפה בכרמל, העם הזדעזע מההזנחה, ביבי יצר בן לילה טייסת מופרטת והציבור הריע לו. 99% מהציבור לא מתעניין בניסיונותיו למנוע מהכבאים את זכות ההתאגדות, ולכן יקבל בבוא היום את התיאוריה "הכבאים תוקעים מקלות בגלגלי הרפורמה, וזה עולה לנו בחיי אדם", בדיוק כמו שהיום יותר אנשים שונאים את עובדי הרכבת מאשר את ישראל כץ או את אורי יוגב.

    הדרך לטפל בזה היא במציאת שביל זהב בין טהרנות מתנשאת שיושבת על הגדר ומחלקת ציונים ובין היגררות פופוליסטית אחרי תוכנית הריאליטי של "את מה נחרים השבוע".

    כיצד להיות חלק מהמאבק ותוך כדי כך להיאבק קשות בפתרון הדומיננטי שנמצא על השולחן – זה אתגר לא פשוט*. אני עדיין חושב שמבין הפוליטיקאים, התגובה של שלי יחימוביץ', גם אם היא עלולה להיראות טהרנית ומתנשאת בעיני אחדים, קרובה יותר לאופטימום.

    * בעניין מאבק הרופאים שהוזכר פה בדיון ע"י טוכולסקי אני חושב שהייתי מדויק יותר
    http://www.blacklabor.org/?p=30795

  18. מנחם לוריא :

    איתי - הסייפא של תגובה 7.

    בצד המואר של המטבע יש תופעה חיובית. לפני עידן הפייסבוק (וכל מה שהוא מייצג) קולם של עשרות האלפים שעשו לייק פשוט לא היה נשמע. אני מסופק אם לפני עשר שנים משהו היה עושה משהו בקשר למחירי הקוטג/לחם פרוס שבכלל היה מגיע לידי התיחסות בפרלמנט שלנו.מקסימום היו כמה כתבות בעיתון וממשיכים הלאה למשבר/אסון ברווז עיתונאי הבא.

    בצד החשוך של המטבע ,ופה אני מבקש למחזר את הסייפא של תגובה 7 איתי – מעלי.
    אתן דוגמא שמוכרת פה בעבדה שחורה: בערד כבר כמעט עשור ישנו מאבק על חייה של העיר. קוראים לזה שדה בריר. לתושבי ערד ברור שאם השדה יקום הם יחלו יותר ימותו יותר ואפשרויות הפרנסה שלהם (למשל מתיירות) יצומצמו. במהלך המאבק הזה מתקיימות בחירות בעיר ולמי תושבי ערד מצביעים? למועמדת של ישראל ביתינו. העמדות החברתיות כלכליות של ישראל ביתינו ידועות לכל מי שיכול לקרוא עברית ורוסית והינה מי הם שמים בראש הרשות שלהם שתייצג אותם מול המדינה וחמסני ההון? נציגה של ישראל ביתינו. נו באמת.

    הסייפא בתגובתו של איתי וההעניין של ערד מצביאים על הבעייה האמיתית: אין בישראל הבנה למהות הדמוקרטיה ואין ניצול (לטובה) של צורת השלטון הזו. הבחירות (למועצות המקומיות כמו גם לכנסת) משופעות מלל לאומני ובריונות הכרורכה בשינאת האחר וזה מספק את הסחורה. אני מוכן להתערב איתכם שלחלק גדול מעושי הלייק בפייסבוק של הקוטג' פיתרון הקסם של יבוא קוטג' נראה כפיתרון האמיתי כי הוא מלל בריוני ש"דופק" את תנובה וגו וגו. המציאות ,כמובן, שונה…

  19. המהפכה התחילה | כסף וקריירה | סלונה :

    […] הקוטג’ הוא דלק בגלגלי המחאה – תמי זנדברג […]

  20. א.ע. :

    בפסקה האחרונה תמי אומרת שמחאה בעינין צודק לא יכולה להזיק כמו העוול המקורי שעומד מולה. זה נשמע יפה אבל זו טעות בהבנת התהליכים של שליטה ומחאה.
    חוסר צדק ומחאה הם הצדדים של אותו מטבע.
    המחאה היא התגובה הבלתי נמנעת לעוול. מכיוון שהיא בלתי נמנעת היא לא ממש מעניינת בפני עצמה, ולכן הדבר היחיד שכן רלוונטי הוא לאן היא הולכת ומי מנתב אותה.

    האינטרסנטים השונים יודעים שיש שסתומי לחץ שאפשר לשחרר ושיש "מהפכות צודקות" שעוזרות לנער איים של התנגדות שדבקים לפעמים גם בשלטון המושחת ביותר.

    בנוסף, תמי מציעה לנו שננקוט בסולידריות, אבל סולידריות עם מי?
    למשל, בפייסבוק קיימת עכשיו קבוצה שמארגנת הפגנה בנושא הדיור. נושא ראוי, בהחלט בצד ה"צודק". והאירוע צובר תאוצה,
    רק שמסתבר שההפגנה הזו מפורסמת כמודעה ממומנת בפייסבוק.
    וכשעולות שאלות על קיר האירוע לגבי זהות המארגנים הן נשארות ללא תשובה.
    ואפילו כשמופיעים אנשים שטוענים שהאירוע מאורגן על ידי חברה ליעוץ משכנתאות, אותם מארגנים עלומים אפילו לא טורחים להכחיש, אלא פשוט אומרים- מה זה משנה יא עוכר שמחות בכיין.
    אז עד איזו רמה ה"מטרה הצודקת" עומדת בפני עצמה? עד איזו רמה אפשר להמשיך לדרוש מהציבור סולידריות ולהט מהפכני נאיבי?
    באיזה אופן אפשר להצטרף למחאות האלו ולהשפיע עליהן מבפנים אם לא מצביעים על השקר שדוחף אותן, ועל המטרה האמיתית שלהן?

    אגב, באופן ככלי, גם אם אין שקיפות, המטרה לא בהכרח רעה, ולא כל מחאה שהיא " לא אוטנטית" מונעת על ידי אותם גורמים.
    יש כל מיני כוחות שבוחשים בקלחת, לציבור אין ממש מושג מי נגד מי. וכנראה שהעבודה האמיתית שיש לעשות היא לחשוף עד כמה שאפשר את מבני הכוח והמאפיות השונות.

    עוד דבר מעניין זה שגם מאבקים ומחאות שנראים על פניהם יותר אוטנטיים יכולים להתגלות כמנותבים.
    לכן במקום קידוש של "מטרות צודקות" אפשר להציע את עיקרון החשיפה של מנגנוני הכוח, השליטה והאינטרסים.
    ככל שיותר שקרים וקשרים יחשפו ככה הסיכוי של הציבור להבין מה באמת קורה יגדל.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.