מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
משבר האנרגיה עדיין איתנו, ובגדול
תשובה למאמריו של הכלכלן אמנון פורטוגלי בנושא המהפכות בהפקת גז ונפט מפצלים
מאת: נועם סגל
מהפכת פצלי הנפט בעולם האנרגיה
הטכנולוגיות החדישות שאיפשרו הפקת גז טבעי מפצלי גז משמשות גם להפקת נפט מפצלי נפט, תהליך שעד לשנים האחרונות היה לא רווחי. ומה בארצנו? יש פצלי נפט, אבל השיטות הללו לא רלוונטיות מאת: אמנון פורטוגלי
מאמריו של אמנון פורטוגלי מפתיעים למדי בגישתם, שכן העובדות בכל הנוגע למצבו של משק האנרגיה העולמי ידועות (אף כי מרביתנו בוחרים להכחישן) והפוכות מאלו המוצגות.
העידן בו נהנינו מאנרגיה מחצבית זולה, נפט, גז טבעי ופחם הסתיים. לאחר הצמיחה הכלכלית האדירה של 200 השנים האחרונות – בעיקר תודות לנפט ולדלקים המחצביים האחרים – וקצב גידול אוכלוסין מטורף, האנושות תכנס בעל כורחה לתהליך כואב ומהיר של התכווצות כלכלית ומספרית, וירידה חדה באיכות החיים. הסיבה לכך אינה בהכרח מיצוי של המשאבים המניעים את הכלכלה (העדר עתודות מספיקות), כפי שיוסבר בהמשך, אלא בקשר הגורדי שבין הנפט לכלכלה.
אבל קודם חשוב לציין כי מבין הדלקים המחצביים, הנפט הוא המשאב החשוב והמרכזי שקובע את התוצאה ובו יש לדון – בשל העובדה כי למעלה מ- 95% ממשק התחבורה העולמי מבוסס על שימוש בנפט. בכלכלה גלובאלית בה הכל בנוי על תנועה של עובדים, חומרי גלם, מזון וסחורות בין ובתוך מדינות – התלות בנפט (זמין וזול) היא מוחלטת.
ירידה בזמינות הנפט בשווקים בשל זינוק במחירו – תביא בסבירות גבוהה לקריסת הכלכלה העולמית (דוגמת המשבר של 2008, שקדמה לו עליה של מאות אחוזים במחיר הנפט במחצית הראשונה של העשור לשיא של כל הזמנים. למעשה העולם לא נחלץ מהמשבר אלא רק לקח אקמול שיפוג בקרוב – אבל זה כבר סיפור אחר).
את ההשלכות של קריסת הכלכלה העולמית כל אחד מוזמן לדמיין בעצמו, אבל אפשר להפליג בדמיון (וללמוד קצת מהיסטוריה) אל מצב של אבטלה גבוהה, אינפלציה (או שמא סטגפלציה) מזנקת, מלחמות על משאבים, עוני ומחסור במוצרי יסוד ובמזון – מצב אשר למעשה לא יהיה ממנו כל מוצא עתידי (נשמע מדכא, אני יודע – אפשר להדחיק, זו תגובה לגיטימית).
כאמור, לא מדובר כאן בספקוצליות ואקסטרפולציות אל העתיד – אלא בעובדות. בשל התלות הגבוהה בנפט בכל תחום של הכלכלה (וחיינו בכלל), הביקוש העולמי לו הוא קשיח (כ- 85-88 מיליון חביות ביום). ברגע שלא ניתן יהיה לספק ביקוש זה – למשל בשל היצע מוגבל- יזנק מחירו של הנפט והכלכלה העולמית תקרוס כמגדל קלפים. אפשר במידה מסוימת להמשיל זאת לגוף האדם, כאשר איבוד של כ- 10% מהדם עלול לגרום למוות.
כאן נשאלת השאלה האם ומתי נגיע למצב בו לא ניתן יהיה לספק די נפט, ואיך כל זה מתקשר לפצלי הגז לסוגיהם. בכל האמור בנפט (ובשאר הדלקים) הנקודה המשמעותית אינה היקפם של המאגרים והעתודות (כפי שאמנון פרש כאן בפנינו ביחס לפצלי הגז) – אלא היכולת להפיקם ולנצלם.
מאגר נפט או גז אינו דומה למיכל הדלק של המכונית, כלומר לא ניתן להשתמש בכל תכולת הנפט והגז שבתוכו ולהגיע לקו האדום עד שנדלקת נורית האזהרה – אלא במקרה הטוב ניתן להשתמש במחציתו.
בתחילה, אנו שואבים מן הבאר את הנפט המצוי בשכבות העליונות, אשר איכותו גבוהה והוא קל להפקה. בהדרגה אנו נדרשים להשקיע יותר מאמצים ואנרגיה להפיק את יתרת הנפט או הגז מהמאגר עד לשלב שאין באפשרותנו לעשות זאת בשל עלות גבוהה, קשיים טכנים, או עלות אנרגטית גבוהה. כלומר, אנו נדרשים להשקיע אנרגיה כה רבה בתהליך ההפקה, שתהיה שקולה לאנרגיה שנקבל חזרה מהנפט או מהגז הנשאב – ובכך הגענו למאזן לפיו לא הפקנו בפועל אנרגיה חדשה.
מצב זה קרוי שיא התפוקה, משום שעל אף שנותרה במאגר כמות נכבדה של נפט, אין אנו מסוגלים להגדיל את התפוקה מעבר לשיא נתון. משמעות הדבר היא כי לעולם לא נגיע למיצוי מלוא עתודות הנפט והגז העולמי, ולא נוכל להפיק ברגע נתון מן המאגרים בעולם נפט וגז העולה על כמות מסוימת, כדי לספק את הביקוש הגדל בהתמדה.
וכך, בעוד שהביקושים לנפט מאמירים מדי שנה, אנו מצויים ככל הנראה בשלב השיא בתפוקת הנפט העולמית ובקצה שיא היכולת לספק את הביקוש – על סיפו של המשבר. בהקשר זה, מוצג הגז הטבעי המופק מן הפצלים כפתרון פלא, משאב עשיר באנרגיה וקל וזול להפקה, המצוי בכמויות כמעט דמיוניות, ואשר אמור לסייע לעולם להתגבר על שיא תפוקת הנפט ולספק את צרכי האנושות עשורים קדימה כתחליף הנפט.
אולם מעבר לעובדה כי הנתונים על היקף משאבי הגז הטבעי וגז הפצלים בארה"ב מוגזמים ונגועים בשיקולים ואינטרסים כלכליים אדירים, מצד תעשייה גוועת המנסה לנפח את המספרים על מנת למשוך השקעות ל- "נס פך השמן" החדש – הרי שהגז הטבעי לא יוכל למלא את מקומו של הנפט.
הסיבות לכך הן בעיקר מצב הצבירה שלו ותכולת האנרגיה הנמוכה שבו ליחידת נפח, המקשים על הולכתו, אחסנתו והשימוש בו כתחליף לבנזין, לסולר ולקרוסן (דלק מטוסים); כמו גם היקף ההשקעות האדיר והזמן הנדרש על מנת להסב ולהקים את התשתית שתאפשר את השימוש בגז טבעי כתחליף לדלק.
לדוגמה, התאמת או המרת צי הרכב של ארה"ב או העולם לשימוש בגז טבעי; בניית רשת עניפה ונרחבת של צינורות הולכה, מאגרי אחסנה, מתקני טיפול וזיקוק; פרישת רשת אדירה של תחנות תדלוק בגז – וכל זאת בעידן של משבר כלכלי, חובות עתק של חברות ומדינות וקשיים בהחזר חובות ובגיוס השקעות חדשות.
בשורה התחתונה, העולם צועד בעינים פקוחות על עבר קטסטרופה ודאית. ישנו ספק רב אם ניתן יהיה להפיק את עתודות הגז המדוברות במאמרו של אמנון, וככל הנראה לא יתאפשר לנו להשתמש באלו כתחליף לנפט בכלכלה העולמית, ולמנוע את המשבר.
המשך יבוא (אולי).
נועם הוא אחראי תחום מדיניות בפורום הישראלי לאנרגיה ודוקטורנט בתחום חברה ואנרגיה בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב.
תגיות: אנרגיה, מחיר-הנפט, משבר-האנרגיה, פצלי-גז, פצלי-נפט, קיימות
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
16 ביוני, 2011 בשעה 11:09
בלי פניקה.
האנושות תסתגל גם למחסור בנפט ויש עוד מספיק פחם בעולם למאתיים שנים(ופחם תחליפי לנפט).
קטסטרופה לא תהיה,שינוי בהרגלי החיים כנראה שכן.
16 ביוני, 2011 בשעה 23:02
בין פ×× ×™×§×” להכחשה
יונתן, פאניקה היא בהחלט תגובה הרסנית, לפחות כמו הכחשה. חשש הוא דבר בריא במצבי סכנה ואני חושב שנועם מצביע על הנורה האדומה והמהבהבת בקור הרוח הנכון. בהיעדר "משרד אנרגיה" עולמי שיישא באחריות לתכנן את המשך ההפקה והצריכה ולרסן אותה בהתאם, האנושות בעידן הגלובל-קפיטליסטי תמשיך לינוק את המשאבים העולמיים באותה יעילות חסרת תקדים ובחמדה שהיא בעיקר – מטומטמת וקצרת רואי.
כי תוסיף לזה את הקושי המתגבר לגדל מזון בעטיים של ארועי קיצון אקלימיים, ואנחנו בדרך לגיהנום אנושי שיתופי (למרות שהעניים יסבלו יותר, כרגיל)
הדבר היחיד שיוכל למנוע את הקטסטרופה הזאת, כמובן, הוא סוציאל-דמוקרטיה עולמית, אנושית. אני מתכוון לדרג ממשלי פדרלי, בעל אחריות אמיתית לשפוט, לחוקק ולבצע מטעם ולמען האנושות בכדור הארץ.
17 ביוני, 2011 בשעה 22:47
חסר פה ההסבר על החזר ×× ×¨×’×˜×™
נכון שיש עוד פחם לעוד הרבה שנים.
אבל זה לא מסייע הרבה.
הבעיה היא מה מתרחש כשיש התייקרות אנרגטית של הפחם. גם הנפט לא נגמר מחר בבוקר, אבל הוא מתחיל להתקייר. בכל שנה המחיר האנרגטי של הנפט יהיה יקר יותר. ואיתו גם המחיר הפיננסי שלו (בעלויות וירידות בגלל מחזור של מיתון ואינפלציה). כך שגם אם הפחם לא יגמר בזמן הקרוב (גם אם נתעלם מהתחממות עולמית), הפחם יגיע גם הוא לשיא תפוקת הפחם הרבה לפני זה – לכל המאוחר ב-2050, (כמו בנפט , גם בפחם יש הרבה הסתרה של הנתונים המדוייקים והם מוטים כלפי מעלה).
מלבד זה, גז ונפט יחד מהווים כמחצית מהאנרגיה העולמית. התייקרות של 5% בנפט לדוגמה פרושה התייקרות של 1.8 % במשק האנרגיה העולמי. בעולם שהיה בנוי על אנרגיה זולה, התייקרות כזו שמתרחשת כל שנה בממוצע, היא משמעותית מאד. התייקרות של 50% פרושה התייקרות של 18% ! לא דבר נעים.
22 ביוני, 2011 בשעה 1:44
[…] ככל הנראה אני צריך לעבור בזריזות קורס לקריאה מובנת, שכן נראה לי שלא הצלחתי להסביר את שכתבתי בשני המאמרים שלי על מהפכת האנרגיה כפי שזה מתבטא בחלק מהתגובות למאמרים ובמאמרו של נועם סגל. […]