לדבר על מיסים זה חשוב אבל ממש לא סקסי. החלטנו להצית דיון ציבורי בנושא ואתם מוזמנים להצטרף למסע
מונחי מס - מילון מיסוי שכולנו יכולים להבין
מדינת ישראל נעה בעשורים האחרונים לכיוון של מדיניות מיסוי קפיטליסטית קיצונית, המיטיבה עם העשירים ופוגעת בעניים, ובכך תורמת לעלייה באי-שוויון. יתרה מכך, מדיניות מיסוי זו אינה מאפשרת לקיים שירות ציבורי איכותי כפי שהיה בישראל עד לפני כמה עשורים, והשירות הציבורי הולך ומתייבש (יש אומרים – מיובש בכוונה כהכנה להפרטתו). התנועה הזו היא כה קיצונית, עד שגם במסדרונות האוצר ובעיתונות הכלכלית שאינה יכולה להיחשד כסוציאליסטית, עולים היום קולות המבקשים לעצור את הפחתת מס החברות ומס ההכנסה.
במקביל לכך, המונח "סוציאל-דמוקרטיה" הופך בהדרגה לביטוי אופנתי מאוד, השגור על לשונם של פוליטיקאים ופעילים פוליטיים. אבל רק מעטים מבינים את המשמעות האמיתית של המונח ויודעים להבחין בין מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית כפי שהיא מיושמת הלכה למעשה במדינות צפון אירופה ובין מדינת רווחה שאריתית ("קפיטליזם עם חמלה") שמקצה תקציבים גדולים לטובת מגזרים מוחלשים, אך שולחת את בני המעמד הבינוני להתמודד לבדם בג'ונגל הקפיטליסטי.
כאשר בוחנים את ההבדלים בין המודל הכלכלי בסקנדינביה ובין המודלים בארצות מפותחות אחרות, קל לראות כי מדיניות המיסוי היא אחת מעמודי התווך של סוציאל-דמוקרטיה. במדינות הללו האזרחים משלמים יותר ומקבלים הרבה יותר.
באורח פלא (ואולי לא כל כך, בגלל התלות בתורמים בעלי הון…) אין בקשת המפלגות הציוניות ולו מפלגה אחת המציירת חלופה כוללת למדיניות המיסוי הקפיטליסטית שהובילו שרי אוצר של הליכוד, קדימה ואפילו העבודה בעשורים האחרונים. זאת, בניגוד מוחלט לשיח הפוליטי במדינות אירופה ובארה"ב, שם חלק ניכר מהעימות בין מפלגות ימין ושמאל מוקדש לשאלות של נטל המס והיקף השירותים הממשלתיים.
הדמיון הרב בין המדיניות הכלכלית בפועל של מפלגות השלטון מודגם בדבריו של ד"ר יוסי בכר, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר באומרו "משנת 1985 אין הבדל בין שרי אוצר, בין בייגה שוחט לבנימין נתניהו כולם הלכו לאותו כיוון – להקטין את המעורבות הממשלתית במשק ולהגדיל את המעורבות של הסקטור הפרטי."
בפרוייקט אומרים לנו שיש מס אחר לקחנו על עצמנו משימה שאפתנית – לגרום לקורא שאינו בעל השכלה כלכלית להתעניין במדיניות המיסוי ובהשלכות העצומות שלה על חייו וחיי משפחתו, להכיר את מושגי היסוד ואת הגישות השונות למדיניות מיסוי, ולגבש לעצמו דעה עצמאית על הרצף שבין ביבי-לנד לסקנדינביה.
במסגרת זו, אנחנו נתאר כאן את המאפיינים העיקריים של מדיניות המיסוי הניאו-ליברלית, שבנימין נתניהו הוא מייצג מובהק שלה (בדומה לעמיתיו בעולם מרגרט תאצ'ר, רונלד רייגן וג'ורג' בוש הבן). משום שאנחנו לא מאמינים רק בקיטורים, ננסה כמיטב יכולתנו להציע יסודות למדיניות מיסוי אלטרנטיבית ולשכנע אתכם שהיא עדיפה עבורכם.
אף פוליטיקאי מהשמאל לא ניסה דבר כזה בארץ בשנים האחרונות. הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
תורמים לפרוייקט (בינתיים): אמנון פורטוגלי, יעקב לקס, נדב פרץ, עדית לב, תמר בן יוסף ואיתי אשר.
אם אתם מבינים בתחום ורוצים לעזור בכתיבת מאמרים, נשמח מאוד לעזרתכם. אם מצאתם שגיאות – תקנו אותנו.
Tags: אומרים-לנו-שיש-מס-אחר, בנימין-נתניהו, מדינת-רווחה-סוציאל-דמוקרטית, מדינת-רווחה-שאריתית, מיסוי, ניאו ליברליזם, סוציאל-דמוקרטיה, רפורמה-במיסוי
מצויין!
יופי של יוזמה.
יצא לי לדבר על זה עם מישהו – על כך שלכל מערכת מס יש יתרונות וחסרונות.
המערכת הפכה לסבוכה בגלל רצון לקחת יותר מסים בטענה שמפחיתים אותם…
ההבדל העיקרי הוא מי משלם את המס: האם מעמיסים אותו על הוצאות של עסק (מס העסקה פרוגרסיבי שמתחשב בזהות העובד שנקרא מס הכנסה ובטעות חושבים שהעובד משלם אותו) או שמעמיסים אותו על הוצאות של צרכן (מע"מ שהוא מס על המשתמש והצרכן ובאופן דומה מיסוי עירוני ולפיכך עונה להגדרת שיוויון – מי שצורך משלם מי שלא לא).
וכמובן מס רווחי הון (מכירת הון ברווח) ומס על אחזקות הון (רכוש)
אגב, צריך מתישהוא לעשות עיתון לקט ולחלק באוניברסיטאות.
ישר כח. בהתמקדות במיסוי אתם "תופסים את השור בקרניו", במובן המטאפורי של השור כמייצג הקפיטליזם. ואולי נכון יותר לומר, וסליחה על הצרפתית, הוא שאתם תופסים את השור הזה בביציו.