חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

קידום השלום חשוב היום יותר ממאבק כלכלי חברתי

נושאים מדיני-בטחוני, מכתבים, על עצמנו ב 13.06.11 23:04

לרוב אנחנו מפרסמים פה מכתבים לפוליטיקאים ותשובות שלהם. הפעם מכתב שנשלח
אלינו-אליכם, ואתם מוזמנים לענות

שלום לכל אנשי עבודה שחורה,

 

נכנסתי לאתר שלכם, וראיתי את פעולתכם המבורכת,  אני מזדהה עם מאבקכם, אך כפעיל חברתי כבר למעלה מעשרים שנה, אני חושב שהיום אנחנו חייבים להתמקד כולנו בדבר אחד שישפיע על כל מה שחשוב ויקר לנו – בעשיית שלום.

שמתי לי כמטרה  לפעול ולהשפיע בעשיית שלום באזורנו.

אני מסתכל על העתיד הקרוב בדאגה הולכת וגדלה. מדינת ישראל נמצאת היום  באיום מדיני וביטחוני מהקשים שידענו.  במידה ומנהיגנו לא  ישנו באופן מהותי את מדיניותם, נמצא את עצמנו מבודדים בעולם, עם סכנה של מלחמה אלימה בפתח. היום אנחנו מבינים, יותר מתמיד, שצורת החשיבה של ההנהגה הנוכחית מובילה  אותנו בעוד מספר חודשים לפתחה של מלחמה קשה ולסכנה מדינית וכלכלית מהקשות שחווינו.

אני מאמין  שהשלום נמצא בהישג יד, ולמעשה יש היום את תנאים טובים לעשייתו.

עוד אני סבור, שבמידה ובחודשים הקרובים לא יחול שינוי במבנה הפוליטי הנוכחי למבנה ששם לו כמטרה נחושה לפתוח את הדיאלוג עם  הפלשתינים  נמצא את עצמנו בעוד שלושה חודשים נמצאים במצב הבא:

1.      העם הפלשתיני יקבל הכרה בחודש ספטמבר כאומה.

2.      ביום שאחרי, יחל תהליך משפטי ובדעת הקהל העולמית שבה נוכר בעולם כאומה פולשת.

3.      העולם יכיר בזכותו של העם הפלשתיני להתקומם כנגד הפולש הישראלי.

4.      סנקציות יוטלו על הכלכלה הישראלית. המשק הישראלי יכנס למיתון קשה וממושך.

5.      הסבירות לפריצת מלחמה בינינו לעם הפלסטיני בתמיכת עמי האזור תעלה באופן משמעותי.

אני מאמין כי ניתן לעצור תהליכים אלו באמצעות פעולה אזרחית נחושה. מרווח זמן של שלושה  חודשים נותן בידנו סיכוי לעצור את המלחמה המתקרבת ולפעול למען  הזדמנות אמיתית לשלום בייננו לבין הפלשתינים.

המאבק צריך להתמקד בשתי מישורים:

1. יש להסכים לתהליך הידברות עם הצד הפלשתיני שיכלול גם את ארגון החמאס.

2. פעולת מחאה אזרחית לשינוי המבנה הקואליציוני ממשלת מרכז ימין, לממשלת מרכז שמאלה.

אם נמקד מאמצינו כולנו במטרות אלו, ניאלץ להתמודד כחברה עם בעיות כלכליות/חברתיות קשות הרבה יותר.

בתקווה שמכתב זה ישפיע,  אשמח לסייע בכל דרך.

תמיר אשמן.

מומחה לניתוח תהליכים קבוצתיים, ולפתרון קונפליקטים בדרכים לא אלימות. אוניברסיטת ת"א,סמינר הקיבוצים ובית ספר המרכזי לעובדים סוציאליים.

הערת המערכת

האתר הזה הוקם לפני כחמש שנים במידה רבה דווקא מתוך רצון מודע להעביר מסר הפוך לגישה של תמיר, שהיתה במשך עשורים הגישה הדומיננטית בשמאל הישראלי (ציוני ולא ציוני). ביחד עם ערוצי תקשורת נוספים, כגון "העוקץ" או התוכנית "סדר יום" ברשת ב', ומספר קטן מאוד של פוליטיקאים מכמה מפלגות, ביקשנו להעביר את המסר שהמאבק הכלכלי-חברתי חשוב לפחות אם לא יותר מהמאבק לקידום השלום, וכי ההתמקדות של השמאל בישראל בנושאים מדיניים-בטחוניים מתוך מחשבה ש"בעניינים החברתיים נטפל אחרי שיהיה שלום" גרמה לנתק כרוני שמחמיר והולך בין השמאל ובין רוב הציבור בישראל.

יתרה מזאת, חלקנו גם הצבענו על כך שהכפפת הנושא הכלכלי כמשני לנושא המדיני משרתת את האינטרסים הכלכליים של גורמים מסוימים בחברה הישראלית וביהדות העולם, שחלקם תורמים כבדים או פעילים בארגוני השמאל ובתנועות של שמאל מדיני.


נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , ,

6 תגובות

  1. תומר ישראלי :

    למערכת: גם אני לא חושב שקידום השלום יותר חשוב ממאבקים כלכליים וחברתיים.
    אני כן חושב שלהיותנו עם כובש ומפלה יש היבטים חברתיים ודמוקרטים. מי שאכפת לו מכבוד האדם צריך לשאוף שלא נפלה בין אזרחים ישאלים ופלסטינאים בשטח בו אנו שולטים. מי שאכפת לו מניצול עובדים זרים צריך לא להתעלם כאשר פועלים פלסטינים מנוצלים בשטחים על ידי אזרחים ישאליים גם כן בתנאי עבדות וללא זכויות.

    ולעניין: לדעתי אין בשלב זה עם מי לעשות שלום. יקח עוד זמן רב עד שהפלסטינים יגבשו הנהגה שיש לה יכולת ורצון לחתום על הסכם. היו להם הזדמנויות עם רבין-פרס (וקבלנו פיגועים) וגם עם אולמרט (וקבילנו חמאס בעזה) והם החמיצו בהתמדה.
    בספטמבר השמיים לא יפלו. יכול להיות שתהיה הכרזה אבל היא תהיה הצהרתית וריקה מתוכן.
    מלחמה לא תפרוץ (אלא אם אנחנו ניזום) וצהל כבר מאומן היטב בדיכוי התקוממויות אזרחיות וצבאיות.
    יתכן והלחץ המדיני יגבר אבל אני סומך על ביבי שיתמרן בין הטיפות כפי שהוא היה רוצה לעשות עוד 40 שנה.
    אני בהחלט בעד מחאה ציבורית אבל מטרתה צריכה להיות משהו כמו: שומרים על דמותנו, נפרדים מהפלסטים.
    אני גם חושב שכבררת מחדל הפלסטינים צריכים לדעת שבמקום שהם יאבדו שליטה בטחונית אנחנו נצטרך לקחת אחריות (על כל המשתמע). אחריות צבאית, ללא התיישבות אזרחים.

  2. דקל-דוד עוזר :

    די להלך איימים

    הנבואה ניתנה לטיפשים, והנבואה הטיפשית ניתנה ל…

    שום צונאמי מדיני לא יהיה בספטמבר, כי כל העולם השפוי מבין שהקמת מדינה חדשה יכולה להתקיים אך ורק בהידברות ואף אחד מהמדינות שיש להן משמעות לא תסכים להכרזה חד צדדים שתוביל לפירוק הרשות הפלסטינית.
    אני מעריך בסיכויים גבוהים שמאמצי הממשלה יצליחו למנוע את זה, למרות העובדה שחברי כנסת שקוראים לעצמם ציונים הצטרפו לדוברות אש"פ בגלל שהם פחדנים.

    בעידן החדש בוודאי, שלום אפשר לעשות אך ורק ממקום של צדק – אם לא נעשה צדק לעצמנו ולא נעשה שלום ביננו לא נוכל לעשות שלום עם שכנינו ונסתפק בהסכמי אי-לחימה והסדרים מדיניים זמניים מטבעם.

  3. ל רפי :

    שוב נסיונות הפחדה? שוב בדיות במקום עובדות?

    אולי כבר הגיע הזמן להשתחרר מהמנתרות השמאלניות להכעיס אותו אנו מגלגלים כבר עשרים שנה, בדיונים עקרים ביננו ללא תכלית?!
    "יש להשלים הדברות…", זו סיסמא ריקה מתוכן. בכדי להדבר צריך צד שני. אם הצד השני יפסיק להציב לישראל אולטימטומים ויבוא בתום לב למו"מ, ניתן יהיה לנסות ולהתקדם. כל עוד הוא חושב שיכופף את ידינו בכוח – אין עם מי לדבר ועל מה לדבר.
    השאלה כיצד נוכר בעולם, תלויה גם בנו ובמה שנעשה. בדור האחרון ישראל יושבת כמעט באפס מעשה מבחינה הסברתית ורק מפחידה את עצמה לדעת, או מלקה את עצמה לדעת. בינתיים, עובדתית, המצב בשטחי ארץ ישראל המערבית הוא תולדה של תוקפנות ערבית (48 ו- 67), וסרבנוןת ערבית (ראה התגובה של תומר).
    הישראלים אינם פולשים. והשטח אינון כבוש. מספיק לבלבל את עצמנו בטענות חסרות שחר. שטחי איו"ש הם שטחים מוחזקים הנמצאים במחלוקת בין ישראל לפלשתינאים. מעולם לא היו פלשתינאים, מעולם לא הכימה ישראל שהם שייכים לפלשתינאים ומעולם לא התקיים בהם שלטון עצמי פלשתינאי. כל שאר הסיפורים – הם סיפורי בדים. עולם צבוע ושקרן יכול להכיר בכל דבר, אבל אין בכך כדי לשכנע אותנוט שגם אנו חייבים בזאת. העולם יכיר בכל דבר שיהיה לו כדאי להכיר בו, ותמיד יהיה זה ע"ח החלש, זה שיהיה יורת "רציונאלי" או פחות נחוש לגבי זכויותיו.
    הבעיה אינה מלחמה בינינו לבין הפלשתינאים. הבעיה היא מלחמה בהיקף נרחב הרבה יותר משום שהפלשתינאים אינם מהוים איום צבאי אמיתי על ישראל. אבל גם איום נרחב יותר אינו יכול ואינו צריך להיות סיבה למהלכי כניעה של ישראל או לפיק ברכיים. אם לא נדע להתמודד, שום ויתור ישראלי לא יהיה בו די, משום שהמטרה הפלשתינאית הבסיסית היא מדינה פלשתינאית במקום ישראל, תהיה השיטה לכך אשר תהיה.

    דרך הפעולה המוצעת הזויה כמו הטיעונים בעד המשך המו"מ עם עצמנו (משום שהצד השני אינו זמין לדיון). הואיל וחמאס אינו מוכן להכיר בישראל וחתום עימה על הסכם שלום, לשם מה הוא נחוץ ליד שולחן הדיונים? בכדי להבטיח כישלון נוסף במו"מ?!

    החבר אשמן, תתעורר!

  4. עמית-ה :

    אני תומך בדעתו של של תומר ישראלי או יותר נכון תומך בחלק הראשון ותומך חלקית בחלק השני.
    את החלק השני יש לתקן כך:
    לדעתי אין בשלב זה עם מי לעשות שלום. יקח עוד זמן רב עד שהישראלים יגבשו הנהגה שיש לה יכולת ורצון לחתום על הסכם. היו להנהגה הזאת הזדמנויות עם עראפת ואבו מאזן(ונתנו פיגועים) וגם עם החמאס בעזה (ונתנו ליברמן במשרד החוץ) והיא החמיצה בהתמדה.
    בספטמבר השמיים לא יפלו. יכול להיות שתהיה הכרזה אבל היא תהיה בעיקר הצהרתית גם אם תקום מדינה, אני מקווה שהחברה הפלשתינאית תשכיל לא לחזור על הטעויות שלנו ותבחר אנשים ראויים להנהגה.
    מלחמה לא תפרוץ (אלא אם אנחנו ניזום) ובצהל שכבר מאומן היטב בדיכוי התקוממויות אזרחיות וצבאיות יודעים כיצד להימנע מחשיפת האחראים כך שיוכלו לנסוע לחו"ל גם למדינות מתוקנות מבלי להסתכן בתביעה ומאסר.
    יתכן והלחץ המדיני יגבר אבל אני סומך על אובמה וההנהגה האירופית שימצאו את הדרך להסביר לנו עד כמה זה כדאי ללכת על הסכם.
    אני בהחלט בעד מחאה ציבורית אבל מטרתה צריכה להיות משהו כמו: שומרים על דמותנו, נפרדים מהפלשתינאים.
    אני גם חושב שכבררת מחדל הפלשתינאים צריכים לדעת שאל להם לאבד שליטה בטחונית שמע גם המשוגעים שלנו יקחו את החוק לידיים(על כל המשתמע).
    חשוב להזכיר כי מלחמת השחרור נגמרה והיום התנחלויות בשטחים הפלשתינאים פוגעות בביטחון ובעת הצורך יש להשתמש בחילים מאומנים ולא במתנחלים והוזים.

  5. חקלאי :

    לא נכון!!!

    כחבר מרצ, הובלנו במשך שנים את הטעות המופרעת הזו ואני בהחלט אכול רגשי אשמה, ששמאל, מוזהה אוטומטית עם העניין הפלסטינאי.

    אנו במרצ, אשמים בדרדור הסוגיות החברתיות-כלכליות לקרן זווית לטובת העניין הפלסטינאי. בצדק, שילמנו מחיר פוליטי יקר על עמידתינו זו.

    בשני הצדדים, קונים להם נחלה אנשי רוח קיצוניים ועמדות גזעניות. השלום אינו יעד להשגה, כמו מבצע צבאי. השלום הוא דרך שבה יש ללכת ולנהוג. שני העמים לא בשלו עדיין כדי להבין זאת. דרך השלום נובעת מחינוך לסולידריות ושיוויון ומערכי אהבת אדם. החינוך היום בישראל וברחבי הרשות הפלסטינאית הוא ללאומנות דתית ופוליטית ואין כמעט מי שבאמת מוכנים ללכת בדרך השלום.

    השלום יושג באמצעות חינוך ובאמצעות מאבק על ערכי שיוויון. עד שלא יושלם מאבק זה לא יהיה שלום אמת, אלא, לכל היותר, הסכם מדיני קר כמו עם מצריים, תורכיה או ירדן.

    ככובש (או משחרר) ברמה"ג וביו"ש יש לישראל מחויבות מוסרית כלפי האוכלוסייה הכבושה (או משוחררת) שם. הפקרת 2 מיליון פלסטינאים בידי קיצוני חמאס וכמאה אלף דרוזים בידי עשרות מיליוני סונים מתקוממים לא יביא שלום, אלא להיפך, ידרדר את כל האיזור להתקוממות אזרחית עקובה מדם. מדובר בפגיעה אנושה בזכויות אדם, בעיקר בזכויות נשים, בדמוקרטיה ובזכויות עובדים בכל האזורים שיועברו לשלטון זר. ישראל חייבת לבסס שלטון פלסטינאי יעיל, ליברלי ודמוקרטי לפני העברת סמכויות מדיניות.

  6. עמית-ה :

    חקלאי
    אני מאחל לפלשתינאים ולנו שיהי אצלם ואצלנו שלטון סוציאל-דמוקרטי ולא יעיל – ליברלי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.