חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תנו לספינה לטבוע

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 31.05.11 5:29

ערן אסקרי, בעל הבלוג יוליסס ב"קפה" הגיב לפוסט עיוותים מצטברים במערכת החינוך (חלק א) שכתבה שושי פולטין ושפורסם כאן שלשום.  בחרנו להביא את תגובתו כפוסט בפני עצמו

שושי וקוראים יקרים

אני מסיים השנה 4 שנים כמורה.
בחרתי לעסוק בהוראה כמיקצוע לכל דבר.
החלטה, שאיך לומר, לא ממש פופולרית בעולם שבו אתה נמדד לפי גובה השכר שלך,
החלטה לא פשוטה, להישתייך לגוף גדול, עם הרבה חוליים, כמו משרד החינוך.
יכולתי לבחור במקצוע פופולארי יותר ומכניס הרבה יותר ואני חושב שאפילו להיות דיי טוב בו.
עברתי דרך ארוכה במהלך השנים האלה עד שהיגעתי למקום שבו אני נמצא היום.
מיותר לציין שאני מאוד אוהב את העבודה שלי ולמרות כל הקשיים אני רואה את עצמי (לפחות בכמה שנים הקרובות) ממשיך בהוראה.
יחד עם זה, בתחום הזה של חינוך והוראה, בחרתי בכיוונים מסוימים, שאני מוצא בהם עניין רב ונהנה בהם על פני כיוונים אחרים, בחרתי לעסוק בתחומים בהוראה שבהם יש לי אפשרות ללמד בדרך שלי, יש לי חופש דיי גדול להחליט מה, איך וכמה אני מלמד. בשנתיים האחרונות עיקר העבודה שלי היא בהוראת מחוננים ומצטיינים. וזה לא מקרי.
מרגע שהוכשרתי להוראה (בתיכונים) ידעתי שבשלב הזה של חיי המקצועיים אני לא מוכן ללמד בתיכון (למרות שמבחינת גיל התלמידים, מבחינת השכר ומבחינות נוספות אני חושב שהדבר נוח יותר). היה לי ברור שאני לא מוכן להכניס את עצמי לתוך המקום הזה של להיות "עבד" של החומר לבגרות ולעסוק במרתונים. לא ככה אני רואה את תפקידי כמורה. לכן התחלתי לעבוד בהוראה בחטיבת ביניים ומאוחר יותר גם ביסודי.
לא הייתי צריך לקרוא את הפוסט שלך כדי לדעת שככה הם פני הדברים. אם כי הוא בהחלט מחזק את התחושה שלי בעניין.
אני יודע שאני רוצה ללמד בדרכי שלי בכל מקום שאליו אגיע ואני יודע שיש לי הרבה מה לתרום גם לתלמידי תיכון. אבל כרגע ברור לי שאני לא אוכל ללמד בתיכון בדרך שבה אני רוצה ואאלץ להיכנע לתכתיבי המערכת והשיטה.
אני יודע שישנם יחידי סגולה, מעטים שמצליחים גם ללמד בתיכון בדרכם שלהם מבלי להיכנע לשיטה ויחד עם זה מצליחים להכין תלמידים לבגרות. מבלי שהשיטה תצליח "לעקם" אותם, אבל אצל רובם בסופו של דבר המצב הפוך. ואני לצערי כרגע לא נמצא במקום הזה של יחידי הסגולה והלוואי ויום אחד אוכל להגיע גם לשם.
אני לא יכול להתעלם מהתחושה שעולה מהתיאור שלך ומתיאורים אחרים של מורים בתיכון. תחושה של מורים כנועים חסרי יכולת להסתכלות ביקורתית על המערכת ועל עצמם. תחושה של מורים נרפים שלא עושים דבר אחרי שלקחו מהם את הדבר היחיד שנשאר למורה (אחרי שכר ותנאי עבודה עלובים, ביקורת מצד המערכת, החברה, ההורים והילדים), התשוקה והחופש ללמד, כל אחד לפי דרכו הייחודית. מעין רובוטים שמהווים כלי שרת בידי השיטה (בעייתית או לא. על זה אפשר להתווכח), ש"התעקמו" לפי המערכת ולא להיפך. שהפכו לבינוניים כמוה.
אני רוצה לומר משהו שעשוי להישמע כ"פופולריות זולה" או אולי כמרדנות או סתם התלהמות. אבל זה מלווה אותי כל הזמן. וזה מופנה אלייך ואל מורים איכפתיים כמוך שכן חשוב להם ורוצים לשנות. אל תהיו שם בכח. אל תחזיקו את התורן של הספינה מעל המים עבור מי שהספינה כלל לא מעניינת אותו אלא האינטרס האישי הוא שקובע עבורו. שהמורים הטובים, אלה שעדיין יש להם את התשוקה ללמד בדרך שלהם, ישאירו את "הספינה" לבינוניים. אולי אז יבין מי שצריך להבין, שצריך לשנות ואם לא אז לא… ובכל מיקרה ה"שיטה" הזו לא שווה שמורים טובים, מצטיינים, יהפכו לבינוניים בשבילה או יוותרו על התשוקה שלהם ללמד בחופשיות ועל פי הדרך שלהם.

שבוע טוב

ערן

נערך על ידי לקסי
תגיות: , ,

7 תגובות

  1. מנחם לוריא :

    ערן

    ראשית הבהרה קטנה: דברי להלן עשויים להיראות ציניים משהו. אין זו הכוונה והמציאות היא לא טובה.

    אני מכיר ,מבני ביתי, את החינוך למצויינים ומחוננים. יש אגף בשם כזה במשרד החינוך.

    מערך החינוך של המחוננים מופרט כולו. משרד החינוך מממן את שכר המורים (הרבה פעמים חלקית בלבד) ומפקח על התכנים אבל כל שאר הדברים (מאמצעי הוראה ועד מקום ללמוד) ממומנים בכסף פרטי ו/או מתרומות.

    מאחר והרשויות המקומיות נוטלות חלק נכבד במימון החינוך ,לפחות הרשות שאני שייך אליה, רואה את הגוף שמטפל במחוננים והיה לעיניה כצנינים. המטרה של הרשות היא לממן בינוניות ומטה. גם בתי הספר (חטיבות ביניים ותיכון) רואים בגוף הזה נטע זר ומערימים כל קושי אפשרי כולל לתלמידים שלהם עצמם.

    זהו פשע בלתי נסלח של משרד החינוך בכך שהוא מכוון לבינוניות ומטה. כל מי שיותר מבינוני או חלילה מחונן (לא עלינו) הוא לצנינים בעיני משרד החינוך ואם להורים אין כסף (ולא מעט) המחונן ילך לאיבוד.

    זה חבל וזה רע מאוד שמדינה לא מעודדת (מעבר להעברות תקציב מיזעריות ופיקוח על התכנים שבסך הכל נותן פרנסה לכמה אנשים טובים) טיפול במחוננים שבקרבה. אלה האנשים שבעתיד יניעו את גלגלי הכלכלה ואלה האנשים שבעתיד יסעו לשבדיה לקבל פרס מכמה זקנים סניליים.

    ובצד השני של המטבע ,לפחות בעיר מגורי, העמותה שמנהלת את החינון למצויינות ולמחוננים עושה עבודה נפלאה. מה שהילדים מקבלים שם (ועד זה לא מכבר הייתי חבר בועד העמותה הזו) לא יסולא בפז ובמלוא מובן המילה.זוהי עבודה חינוכית מהמעלה הראשונה. כך צריך להיות! אם רוצים אפשר. אבל לא רוצים. המערכת שואפת לבינוניות גרידא ולסמן V על אלה שניגשו (ולא חלילה עברו) לבחינות הבגרות.

    הזכרת שאתה לא מעוניין להשתתף במרתונים להשגת החומר לבחינת הבגרות. אתה צודק. זוהי בדיחה גרועה וחינוך לקוי. שוב, מבני ביתי, למשל: במרתון לפני בחינת הבגרות במתמטיקה (זו האחרונה) הסתבר שלאלה שלומדים ב 5 יחידות חסר חומר, כי המורים לא הספיקו ללמד אותו. מה עשו? לא למדו! למה? כי החומר הזה הוא חלק מחומר הבחירה בבחינה והתלמידים האלה, פשוט, לא יוכלו לבחור ויענו רק למה שהכינו אותם בבית הספר הרשלן.

    מאחר והחומר המדובר חשוב להמשך הדרך שלפתי את הכספומט הריק שלי ומימנתי מורה פרטי אותי, ואת בני ביתי, מעניין לשלוט בחומר כדי להמשיך הלאה ולעשות בו שימוש כבסיס הידע ולא סימון V על בחינת הבגרות.

    לא רק זה: הייתי צריך "להרביץ תורה", במי מבני ביתי המדובר, כדי שידע (ולשון הזכר מטעמי נוחות בלבד) שבחיים האמיתיים אין דבר כזה שזכות בחירה ניטלת מאדם בגלל רשלנותו של אדם אחר…

    בדרכי הנפתלות נתקלתי במורה למתמטיקה שהוא פיסיקאי (תואר שני בפיסיקה) במקצועו ואשר לקח על עצמו את לימודי המתמטיקה בבית ספר שהיו לו הישגים נמוכים מאוד בתחום. האיש הוא יוצא ברית המועצות והביא איתו משם את שיטות הלימוד (לעיניהם של אחרים הפסולות משהו) של ברית המועצות וגם, פשוט, ייחד את עצמו לתלמידים שלו וראה זה פלא, בית הספר הפך למוביל בתחום ההצלחה (בבגרות) בתחום המתמטיקה. אבל המורה הזה (שהוא גם מרצה שאחת המכללות גם כן למתמטיקה וגם שם עושה פלאים ומניסיון אישי) ובכן, המורה הזה הוא ייחודי בנוף הבינוניות וההפרטה וההזנחה של מערכת החינוך.

    חבל שכך.

    אתמול בערב, באוטובוס בדרכי הבייתה, ישבו לידי שני בחורים שזה עתה השתחררו משירות צבאי. אחד מהם ניסה לשכנע את חברו בעניין הפלסטיני. הבחור הביא ,כביכול, עדויות הסטוריות הלקוחות מתולדות ההתישבות היהודית בא"י פלסטינה. תצילנה האוזניים (!!!) לכמות האי דיוקים והמלל שטוף המוח מבית היוצר של הימין הראדיקלי בישראל. אם אלה הנימוקים לקיום שלנו אליבא דבוגרי מערכת החינוך, אז צריך לחשוב ברצינות על אמצעי תחבורה אחר שנקרא אווירון ובכיוון אחד בלבד. אני מקווה שהשקוץ הפאשיסט הלז הוא לא בוגר מערכת החינוך של עיר מגורי אליה שם פעמיו האוטובוס.

    כבוגר של אחת המכללות בארץ התבקשתי לשבת בועדה שתיתן המלצותיה לגבי העלאת סף הקבלה למכללה. באחת הישיבות סיפר (פרופ' לשיווק בעל שם עולמי ואפילו בעל שם בישראל) שבדיון באחת מהרצאותיו עלה השם צ'רצ'יל. וכשביקש לדעת אם מישהו יודע במי מדובר אחד הסטודנטים (פליט של מערכת החינוך המפוארת דא"י פלסתינה) אמר שמדובר בנגן הגיטרה של להקת רוק ישראלית בעלת שם דומה. נו טוב. ההמלצות של הועדה הזו בוודאי נהירות לכם.
    מנחם.

  2. עמית-ה :

    אני לא מסכים עם הסייפא של הפוסט.
    גם חינוך שהורים נותנים לילדים שלהם נראה סיזיפי רוב הזמן.
    הרבה עבודות סובלות מהסימפטומים האלו = מאמץ אדיר, חוסר סימני הצלחה, שותפים לדרך "נופלים לפני והדרך שרצה מתחת לרגלי עמדה מלכת".
    אני חושב שמי שמחנך כמו מי שעושה כל מעשה מצפוני אחר, לטובת החברה לא צריך לחכות להערכת הממונים/נבחרים.
    כשעושים דברים כאלו ובעיקר חינוך אין טעם לבדוק כמה כבר עשינו וכמה הדרך עוד ארוכה –
    צריך לעשות ולא לוותר גם ההצלחה תבוא כשה"ילד" בן 30 גם אם יותר, כי העולם מקולקל ותפקידנו לתקן.
    "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" – אבות, ב', ט"ז

  3. ערן אסקרי :

    מנחם ועמית היקרים

    תודה על תגובותיכם הכנות.

    ראשית הבהרה: כתבתי את מה שכתבתי כתגובה לפוסט אחר ואני לא בטוח שהייתי כותב את הדברים באותו אופן ובאותם הניסוחים אם הייתי כותב אותם כפוסט מראש. וזה למרות שאני מודה למערכת עבודה שחורה שהעלו את תגובתי כפוסט נפרד.

    מנחם. אם להעמיד את דבריך על דיוקם אז ישנם סוגים שונים של מסגרות שמטפלות בעניין טיפוח מחוננים ומצטיינים (אכן יש אגף כזה במשרד החינוך ואני אישית חושב שהוא עושה דווקא עבודה לא רעה), אין פורמט אחיד של תקצוב לכל המיסגרות הללו. בכל מסגרת יש יחס שונה של תקציבים ממקורות שונים (מועצה מקומית, משה"ח, הורים, קרנות וכו').
    גם במרכז המחוננים שבו אני עובד (ואני יכול להעיד רק עליו מהבחינה הזאת), אני סבור שנעשית עבודה מצוינת ששונה מהותית מהעבודה שנעשית בבתי הספר הפורמאליים (אני מלמד בשני העולמות הללו). ואני דיי מסכים עם הקביעה שלך לגבי הבינוניות שקיימת במערכת החינוך באופן כללי אבל דווקא במרכז המחוננים שבו אני עובד יש רצינות ומקצועיות. זה קשור, לדעתי כך שמתאפשר למדריכים/מורים להשתכר יותר ולכן מגיעים מורים/מדריכים צעירים (דבר שמוסיף לכך שניתן לעשות דברים שלא מתאפשרים במערכת הרגילה). דווקא קיימת מגמה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות במשרד החינוך, לטפח גם את קבוצת המחוננים והמצטיינים, במקביל לטיפוח החלשים יותר. בחסות האגף למחוננים ומצטיינים במשה"ח מוקמות מסגרות שונות לאוכלוסיות הללו, גם בבתי הספר (כיתות מחוננים, תכנית "אמירים") וגם מחוץ לבתי הספר (מרכזי מחוננים ומצטיינים, דוגמאת המרכז שבו אני עובד).

    עמית. אין שום קשר בין מה שאמרתי לבין מאמץ והשקעה לאורך זמן. גם במקומות בהם אני עובד אני משתדל להשקיע ולהתאמץ באותה מידה ולאורך זמן. הבעיה היא שבעבודה בתיכונים ויותר ויותר גם בחט"ב וביסודי, המערכתיות מעקרת את היצירתיות והתשוקה של המורים והופכת אותם לבובות. כמובן שאני לא מצפה, במערכת הפורמאלית לאותו "חופש יצירה" שקיים במסגרות הללו (שהן בעיקרן בלתי פורמאליות, ברמות כאלה ואחרות). מבחנים, עבודות, שיעורי בית, ציונים וכו', צריכים להיות במערכת הפורמאלית במידה כזו או אחרת.
    אבל השיטה (הבגרויות, המיצבים, ההתייחסות המוגזמת להישגיות) הפכה להיות מטרה במקום כלי. זה גורם לבעיות רבות שאני לא מתכוון למנות כאן.
    אני לא חושב במונחים של "לשנות את העולם" (זה קצת גדול עלי, אני מודה). אני חושב על מה שאני עושה, כעבודה וכמקצוע לכל דבר, שבה אני תורם ונתרם באותה מידה (פחות או יותר) ולכן כאשר המנהלים של המערכת שבה אני עובד פחות מתחשבים בי אז אני נתרם פחות והופך להיות מוציא לפועל של משהו שמישהו החליט. וזה, באופן אישי, לא מתאים לי.

    שבוע טוב

    ערן

  4. עמית-ה :

    ערן
    לא באתי לקבוע כמה זבל'ה בן אדם יכול לבלוע עד שנמאס לו והוא אומר יאללה לכו…
    אני רק חושב שאתה לא עובד בשביל ה"בוסים" אתה עובד בשביל האזרחים של הדור הבא ומהם תקבל ציון והוא הציון שקובע.
    יש במשפחה שלי כמו בכל משפחה טובה גם מורים והתמורה הכי נחשבת שקיבלו הייתה אחרי שנים מתלמידים.

  5. ערן אסקרי :

    עמית

    האזרחים של הדור הבא הם לא אלה שישלמו לי בסופו של דבר ו/או יעריכו את עבודתי המיקצועית. ובלשון ציורית יותר, מהציון (שהוא בהחלט חשוב) שאני אקבל מהם, אני לא אוכל ללכת למכולת.
    לכן אאלץ לעמוד בקריטריונים שיציבו לי אלה שמנהלים את המערכת. וכשהקריטריונים שלהם הם כאלה שהופכים אותי לבובה בלבד, אז אני לא אהיה שותף בעבודה איתם.

  6. סטודנטית באונ' בן גוריון :

    גם אני התלבטתי בשאלה דומה.
    כמתנגדת רצינית להפרטות באשר הן, מצאתי את עצמי תומכת בבתי ספר פרטיים, ולו מתוך תקווה שמערכת החינוך כמו שהיא היום, אלימה שטחית ובינונית, פשוט תקרוס.

  7. עמית-ה :

    סטודנטית
    מרקס האמין שהשיטה הקפיטליסטית תקרוס לבד כי היא כל כך גרועה עבור הפרולטריון (פרולטר = מי שלא מגיע לסף המס) שהוא רוב העם.
    מרקס היה יהודי, היהודים גדלים על תרבות שאומרת רק כשיהיה נורא עד בלי די, רק אז יבוא המשיח.
    לנין לא היה יהודי ולא גדל על הרעיון הזה לכן עשה מהפכה.
    אני מציע להתגבר על ההתניה התרבותית הזאת ולהאבק למען שינוי המציאות.

    ערן
    אין לי זכות לשפוט את מעשיך אני לא במקומך. אבל העקרון שאני מנסה להגשים הוא שונה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.