חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

ובינתיים… בממלכתו של אהוד ברק

נושאים דעות, פוליטי ב 4.08.08 6:01

בעוד הכתבים הפוליטיים עסוקים ללא לאות במשולש אולמרט-לבני-מופז, מצבם של אהוד ברק ומפלגת העבודה מדרדר מדחי אל דחי. הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה נותנות הסבר חלקי לתופעה ומעוררות מחשבה על הסיכוי לשינוי

איתי אשר

הסקרים הנוכחיים מעמידים את שר הביטחון אהוד ברק במקום עלוב ביותר מבחינת דעת הציבור על התאמתו לתפקיד ראש הממשלה. נתון חשוב בהרבה הוא מספר המנדטים הצפוי למפלגת העבודה בראשותו על פי הסקרים – נכון לעכשיו אפילו פחות מההישג הבינוני של קודמו עמיר פרץ.

מזל מועלם מביאה ב"הארץ" את האליבי של אהוד ברק – עסקתי בשיקום הצבא.

הסבר זה מסתדר היטב עם העובדה שמפלגת העבודה הציבה לה לאחרונה כיעד ראשון בין ארבעה את נושא שיקום מערכת הביטחון, נושא שלגביו קשה מאוד לציבור הרחב לשפוט הצלחה או כישלון, מסיבות של צנזורה.

הסברים נוספים, סבירים לא פחות יכולים להיות:

א. הציבור הבין כי מי שאמור לעמוד בראש מחנה השלום ונתמך על ידי מזכ"ל תנועת "שלום עכשיו" לא עושה שום צעד מהותי לקידום שלום, אלא להיפך – ממלא את תפקיד "החישוקאי" שמילא בהצלחה רבה אריק שרון בממשלות בגין ושמיר.

ב. הציבור הבין כי מי שמשווק עצמו כ"מר ביטחון" לא מצליח לסכל את ירי הקסאמים, הגראדים והפצמ"רים על הנגב המערבי. נושא זה מוחשי יותר ובוער יותר לאזרח הישראלי, גם אם אינו מתגורר באיזור, מאשר איומים עמומים מאיראן, ומשפיע יותר מ"הגאווה הלאומית" על הפצצת מתקן בסוריה [ישנן כמה דרכים להגדיל את חשיבות הגרעין האיראני בשיח הציבורי, אחת מהן היא להוריד את הקסאמים מהסקר] . לציבור הסתבר כי חוסר היכולת של ישראל להתמודד עם הקסאם באמצעים צבאיים אינו תלוי בניסיונו הצבאי המהולל של שר הביטחון בהשוואה לקודמו "האזרח משדרות" עמיר פרץ. ואם השר המכהן לא מנצח את הקסאם, האם נוכל לסמוך עליו שיתמודד עם הגרעין האיראני?

ג. הציבור שהצביע למפלגת העבודה משום שסימנה מטרות קונקרטיות בתחום הכלכלי-חברתי, כגון העלאת שכר מינימום, חוק פנסיה וטיפול בהעסקה מנצלת ע"י חברות כוח אדם, לא מוכן שיסמנו לו את המטרות מחדש מסביב לחיצים (המלחמה בפרידמן, קצבאות הזיקנה ושוב היעד העמום "שיקום הצבא")

ד. הציבור המבקש כיום "מועמד נקי משחיתות" לא קונה את המותג "אהוד ברק", בעל הרקורד המסריח-אבל-בלי-כתב-אישום בפרשת העמותות, כתחליף ראוי לאהוד אולמרט.

אבל מעבר לכל ההסברים המשוערים האלה, שאותם היה ראוי לבדוק בצורת סקר מקצועי (בשונה מהמשאל שיש לנו כאן מימין באתר, לנו אין כסף לסקרים), מעמדו הפוליטי של אהוד ברק נפגע גם בעקבות התהליכים שהוביל בתוך מפלגת העבודה, סביב הבחירות למוסדות המפלגה.

כידוע, ברק הפסיד בניסיונותיו החוזרים ונשנים (באמצעות מזכ"ל המפלגה איתן כבל) לדחות את הבחירות שוב ושוב בתירוצים שונים ומשונים, עד שיריביו נואשו מעתירות בתוך מוסדות המפלגה ונאלצו לפנות לבית המשפט. בעקבות הפסיקה נגד ברק וכבל נערכו לבסוף בחירות בתחילת יולי, אך אלו לא סוקרו כלל בעיתונות הארצית ולכן קשה מאוד לדעת אם ברמה הארצית הצליחו מתנגדיו של ברק – עמי אילון ועמיר פרץ – להחליש את כוחו ולצבור כוח במוסדות המפלגה. שני האחרונים, בחרו משיקולים לא ברורים להחריש את ביקורתם כלפי ברק דווקא בתקופה הסמוכה לבחירות הפנימיות, ולנסות להכניס נציגים למוסדות באמצעות דילים עם היריב. פעילי שטח בחיפה, ירושלים ומקומות נוספים זכו לסיוע מאחורי הקלעים, אך ממש לא למלחמה מתוקשרת כפי שראינו בעת שעמיר פרץ ועמי אילון התמודדו אישית מול אהוד ברק.

הניסיונות של פעילים טריים במפלגה, חלקם בעלי אג'נדה סוציאל-דמוקרטית מובהקת, לרענן את השורות ולהעיף החוצה את הממסד הישן, נתקלו במערכת משומנת ומאורגנת שאינה רוצה בשינוי.

יהושע בן משה מספר בבלוג של חוג רעננה איך זה עובד:

" 85 חברים הגישו מועמדות למועצת סניף העבודה ברעננה. נבחרו 71 , חלקם לא פעילים כלל. חשבון פשוט מסביר שאפילו לא כל המועמדים טרחו להצביע. קבוצה מאורגנת (ברנע-בורושק-גינזבורג) דאגה לבחירה משונה של רשימה המורכבת משפחות משפחות, בחלקם הגדול לא פעילים, רק קרובים של… "

בתוך המפלגה – נראה כי אהוד ברק התחזק (אם כי כאמור לשם כך נדרש תחקיר עיתונאי רציני שאתר זה אינו יכול לערוך), אך ניצחונו של ברק במפלגת העבודה הוא ניצחון פירוס. בציבור הרחב – אהוד ברק נותר בלתי מוערך, ועם מעט מאוד פעילי שטח (ופעילי שטח-אינטרנט) בעלי רוח אידיאולוגית שיישכבו על הגדר בשבילו – לא אלה שרוצים שלום, ובשלב ראשון – פינוי התנחלויות ומאחזים, לא אלה שמעמידים בראש סדר העדיפויות את בעיית הקסאמים, לא אלה החפצים במפלגה סוציאל-דמוקרטית ולא החפצים במלחמה בשחיתות. כל מה שנשאר לברק זה קבלני קולות, והרבה ארגזים. כפי שנוכחו לפניו סילבן שלום, צחי הנגבי, בנימין בן אליעזר ו(להבדיל) עמיר פרץ, אלו נכסים יקרים להישגים בבחירות פנימיות אך לא להגעה אל ראשות הממשלה.

גם הדחתו האפשרית של אהוד ברק, רעיון אותו מעלים פתאום בעילום שם הפחדנים והנמושות המכנים עצמם "בכירים במפלגת העבודה" לא תעזור. פרופ' דני גוטויין כינה כאן את מפלגת העבודה "לטאה בלי ראש" אך נדמה שגם הוא מתחיל להפנים שהשתלת ראש זר (גם אם הוא "מיסטר קלין מוביל בסקרים" כמו עמי אילון או "כריזמטי וסוחף בפריפריה" כעמיר פרץ) על גוף חולה אנוש לא תיקלט, בדיוק כפי שזה לא עבד בנובמבר 2005.

מפלגת העבודה של יולי 2008 הוכיחה שהיא לא רוצה להשתנות, ועל אלפי האנשים הטובים שרצו להפוך אותה לבית דמוקרטי וסוציאל דמוקרטי לשקול ברצינות את המשך דרכם. קריאה זו מכוונת לא רק לאנשי רוח כגוטוויין או לפעילים מקומיים וישרי דרך כיהושע ברעננה, נורית פגי בחיפה ותמי מולד חיו בירושלים, אלא בראש ובראשונה לחברי הכנסת שהתפקדו למפלגה לפני מספר שנים וביקשו לחדש את פניה – עמי אילון, עמיר פרץ, אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ'. חישבו למשל מה יכולה לעשות הצטרפות מתואמת של ארבעת אלה למפלגה הס"ד החדשה – ישראל חזקה (שם זמני, אני מקווה) – לה אין 120 מיליון שקל חובות, אין יו"ר עם סגנון התנהלות בין מפא"יניקי לדיקטטורי, ואין מוניטין איום של מפלגה שאינה מקיימת הבטחות – לא לשלום, לא לביטחון ולא לרווחה.

לעיתונאים מביניכם: אם אתם מבקשים לחקור את הבחירות למוסדות מפלגת העבודה – כל החומר שפרסמנו בנושא מרוכז כאן

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , ,

2 תגובות

  1. הצעה למטה סוציאל-דימוקרטי חוצה מפלגות :

    […] בלי ראש’, מפרפרת אל חידלונה. השאלה, מהי החלופה. איתי מציע לסוציאל-דימוקרטים ב’עבודה’ ללכת בדרכו של סנה, […]

  2. כוח סוציאל דמוקרטי - מה עושים עד הבחירות? :

    […] שלישית שהזכרתי בטור קודם היא שבירת מפלגת (וסיעת) העבודה לשניים, וחבירת הח”כים מאגף שמאל ל”חלוץ לפני המחנה” – […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.