חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עיוותים מצטברים במערכת החינוך (חלק א)

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 29.05.11 12:23

רגע לפני החתימה על "עוז לתמורה", קריאה לתיקון כולל במערכת החינוך
מאת: שושי פולטין

 

 

רגע לפני החתימה על רפורמת "עוז לתמורה" ורגע לאחר שעברתי בשלום את בחינת הבגרות של תלמידי  אני חשה שאני מצויה במערכת מעוותת, כזו שניתן לדמות  אותה לכדור פלסטלינה,  שבה כל  שר, ועדה או רפורמה  מטביעים את "טביעת האצבע" שלהם. עם השנים הוטבעו בה כל כך הרבה עיוותים עד שהיא איבדה את צורתה וכל מה שצריך עתה הוא, לקחת את אותו "כדור פלסטלינה" ללוש  ולגלגל אותו על מנת להחליקו ולעצב אותו מחדש.

מדובר בתהליכים בכמה כיוונים:

  1. שינויים מצטברים במבנה בחינות הבגרות וכתוצאה שינוי במבנה שנת הלימודים.
  2. שינוי מצטבר במספר מקצועות הלימוד ושינויים בחינוך הטכנולוגי (נושא שדורש דיון נפרד)

כעת, עם החתימה על "עוז לתמורה", יתווסף שינוי במבנה שבוע העבודה של המורה מבלי שיחול שינוי מקביל במבנה שנת הלימודים ובשעות אותן מקבל התלמיד, כך שבמקום "לעגל את הכדור" הרפורמה תיצור בו עיוות נוסף .

***

בחינות הבגרות עברו במהלך השנים שינויים רבים (מסמך מרכז המידע והמחקר של הכנסת- בחינות בגרות /דפנה סחייק 2003) החל ממבחנים שהחלו ב 20 ביוני , ואשר היו מיועדים לתלמידי כיתות יב בלבד, עבור לרפורמה אשר  ביטלה את המגמות, חילקה את המקצועות ליחידות לימוד תוך מתן חופש בבחירת מקצועות הלימוד ופיזרה את הבחינות על פני שלוש שנים.

מ 1990 החלה התמקדות בתוכניות שמטרתן העלאת אחוזי הזכאות לבגרות ומספר השינויים הלך ונעשה תכוף, ועיוות לחלוטין את מבנה שנת הלימודים  –

  • פריסה של בחינות הבגרות על פני מספר שבועות (על חשבון שנת הלימודים).
  • הפיכת המקצועות למודולאריים (צבירים) – פירקו את מקצועות הלימוד למספר שאלונים – התלמידים נבחנים  באותו מקצוע מספר פעמים. מספר הבחינות של תלמידי יא כיום שווה או אף גדול מזה של תלמידי כיתה יב'.
  • הנהגת שיטת ה"מיקוד" שבה נבחנים רק על חלק מהחומר שנלמד על פי תוכנית הלימודים.
  • הנהגת מועדי ב' באנגלית ובמתמטיקה, אשר גרמה לכך שבחינות הבגרות יחלו מוקדם יותר (שוב על חשבון שנת הלימודים), כדי להספיק להבחן בחינה נוספת בקיץ בטרם הגיוס לצה"ל.
  • הנהגת מועדי "חורף" – בעבר מועד זה נועד לתלמידים אקסטרניים בלבד. בשנים האחרונות גם תלמידים התיכון נבחנים בחלק מהמקצועות בחורף. מועד זה משמש גם כהזדמנות שנייה לשיפור הישגים מבחינות הקיץ (הציון הגבוה הוא הקובע). הבעיה המרכזית היא שמועד החורף מתקיים במקביל לשנת הלימודים ה"שוטפת".

לפני שנה הכנתי מסמך בנושא ושלחתי בין היתר ליו"ר המזכירות הפדגוגית מר צבי צמרת וכך כתבתי (עם שינויים קלים):

"התוצאה היא שהתלמיד עסוק כל הזמן בהכנות לבחינות: חורף , קיץ , מועד א', מועד ב' (לעיתים "מחצית השלישית"), אותו מקצוע מפורק לגורמים …

  • כל בחינה כזו גוזלת משאבי זמן, אנרגיה וכסף רב .
  • לכל בחינה צריך להתכונן, צריך להבחן בבחינת מתכונת ולשם כך מפסיקים את מהלך הלימודים הרגיל. תלמידים שנבחנים בבחינת החורף בינואר במטרה לשפר ציון, מתחילים לקבל תגבורים הרבה לפני. הדבר פוגם ברצף הלימודים הסדירים (מדובר בדרך כלל בתלמידים החלשים).
  • בטרם יבשה הדיו על בחינות החורף, מתקיימים מבחנים בעל פה על עבודות, ביוטופים, שפות, בחינה מעשית בתיאטרון ,סימולציה ארצית בביוטכנולוגיה ועוד, הדבר נעשה בהמלצת ולעיתים בביצוע משרד החינוך.
  • כיוון שהתלמידים לומדים בצירופי מקצועות שונים (בניגוד לעבר בו למדו במגמות עם צירוף מקצועות קבוע), הלימודים מתקיימים בהרכבים חסרים של תלמידים כבר בשלב מוקדם בשנה. לדוגמא: בקבוצת הלימוד בביולוגיה נעדרים פעם התלמידים הנבחנים באותו זמן בביוטכנולוגיה, בפעם אחרת התלמידים הלומדים גם ערבית וכך הלאה.
  • בחינות הקיץ נקבעות על פי מועד הגיוס הראשון באמצע יולי, כך שצריך לסיים את הבחינות, כולל מועד ב', לפני מועד הגיוס.  מועדי הבחינות הוקדמו על כן לתחילת מאי (כמובן שלפני כן מתקיימות בחינות המתכונת). האבסורד הוא שאותו לוח בחינות, המותאם לתאריך הגיוס, חל גם על תלמידי כיתות  יא' ובהתאם מתקצרת גם שנת הלימודים שלהם …

צריך להיות גאון או לוליין בקרקס, כדי לדעת לתמרן בכל המערכת הזו : בין מערכת הלימודים הרגילה, הפעילויות החברתיות הנחוצות והלגיטימיות (נושא לדיון בפני עצמו), בין מערכת מבחני הבגרות השונים ובמהלכם גם בין התגבורים .

החמור בכל התהליך שתואר הוא שההפסקות בלימודים, חוסר הרצף, העובדה שנמצאים לעיתים בסד בלתי אפשרי של זמן בגלל ריבוי בחינות וקיצור השנה, גורם לא אחת לכך שהתלמידים "מתפרקים" ומרימים ידיים, כמות ההיעדרויות גדלה, ותלמידים רבים שבעי בחינות, מפסיקים ללמוד…. המורים מצידם לוקחים על עצמם את האחריות, והקושי לעמוד באחריות זו רק הולך וגדל, דבר המגביר את התסכול.

בתוך כל אלה נפגעת תוכנית הלימודים – אם בעבר סיימו ללמד את כל החומר עם הרחבות אקטואליות המעוררות עניין, ו'המיקוד' היווה הקלה בלבד לתלמיד,  כיום 'המיקוד' הופך להכרח וההשלמות נעשות בהתאם.

המערכת הופכת ל 'ממוקדת מטרה' – מה שלא במיקוד "לא מעניין" שלא לומר מיותר. הלמידה הממוקדת פוגעת לעיתים בהמשך הלימודים. לחילופין, מורה המחליט לא להגיש את תלמידיו לבחינה בכיתה יא, נתקל בתופעה אחרת  – התלמידים מפסיקים ללמוד את המקצוע כבר בסביבות פורים "כי השנה זה לא לבגרות"….

… בדרך איבדנו את העניין, את הערך המוסף, וגם את האחריות של התלמיד ללימודיו ולהישגיו, ואילו המורה סופג את חיצי הביקורת המופנים אליו."

(הערה: לאחרונה החלה מגמה של ביטול מיקוד חלקי במספר מקצועות כולל מתמטיקה ש.פ)

בהצעתי כתבתי כי "לדעתי  יש לבחון בכובד ראש את האפשרות לצמצם את מספר השאלונים ומספר המועדים ,כך שניתן יהיה להפוך מחדש את שנת הלימודים בכיתה י' יא' לשנה מלאה ובכיתה יב' לשנה ארוכה יותר.

יש להשקיע בתהליך הלמידה, בהעשרה והגברת העניין  ובהקניית ערכים . זמן מרווח יותר יאפשר ללמד בנחת, להיות לא רק ממוקדי בגרות, לאפשר פעילויות חברתיות המעשירות  את עולמו של התלמיד והופכות אותו לאדם 'שלם' יותר" .

***

עם תום בחינת הבגרות בביולוגיה בשבוע שעבר כתבה אחת המורות "..אני בכל שנה מרגישה שעוד מעט אני אקבל התקף מהלחץ להספיק את החומר… לאחר הבגרות המורה מרגיש שזהו הוא לא יכול יותר , מנסה לקבל כוח לשנה הבאה שהיא אותו המתכון …"

כל עוד לא יחזירו את המצב לקדמותו,  התסכול של המורה רק ילך ויגבר – במצב הנוכחי הרפורמה לא 'מותחת' את שנת הלימודים ל"אורך" למצבה הראשוני, אלא מותחת את יום העבודה של  המורה ל"רוחב" מבלי שתהיה תוספת של שעות לתלמיד. את המצב הזה יש לשנות.איזה טעם יש לשהות המורה לספרות (כדוגמא) בבית הספר עד השעה 17:00 (ולהחתים שעון) בימים בהם תלמידיו עסוקים בבחינת מתכונת או בגרות, מועד חורף או מועד קיץ,  במתמטיקה?

המדד עליו נבדקים כ ו ל ם (השר, ראשי הערים, המנהלים) הוא "אחוזי הזכאות" וכאשר אני מעלה את האפשרות לבטל את מועד החורף, אומרים לי "אבל זה מה שמציל לנו את הזכאות".

רפורמת "עוז לתמורה" רק תוסיף על  העיוותים, אלא אם כן יהיה למישהו את האומץ לקחת את אותו "כדור פלסטלינה" ולהחליק אותו מחדש –לשים את מדד "אחוזי הזכאות" בצד ולהפוך  את שנת הלימודים לתקינה.

 

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , ,

8 תגובות

  1. לקסי :

    ואולי... לבטל את כיתה י"ב

    לבטל את כיתה י"ב ולהעביר את כולם למסלול אכסטרני.
    מי שירצו ושיתאים להם יבואו לביה"ס לשעורי הכנה.

  2. ארטור-לאיתי :

    מצויין שושי -אך יש לך עסק עם חנוונים פולנים

    במכולת בפולניה ידע המוכר ,שאם הביא 10 שקי קמח בעבור 50 זלוטי השק ,אז אם ימכור ב100 זלוטי שק ישאר עם רווח של 500 זלוטי.
    שום דבר לא היה משנה את החשבון,לא גשם לא שלג לא כפור ולא פרנץ יוזף, כי לחם חיבים לאפות ולאכול וכל עוד ישנם אנשים בעולם תמיד ימצא קונה לקמח .

    גם משרד החינוך בטוח שעולם כמנהגו נוהג .זאת על אף שיש עשרות אם לא מאות וריאנטים שנכנסים להשפעה על תוצרי החינוך .

    את חלקם כלל במשרד החינוך אינם מכירים .

    מחלקם האחר הם מתעלמים .

    מחלק נוסף הם פוחדים ואינם מעיזים לגעת .

    בחלק נוסף לא נוגעים כי עולה כסף ,אפילו שלפעמים זה בקושי 10 לירות .

    בסוף יוצאת הבדיחה שנקראת רפורמה שעוד יש כמה טמבלים שחושבים לרשום שורת שותפות ברפורמה על מצבתם אחרי מותם .

    מיאש,מיאש ואפילו מעליב שזה המכסימום של גאוני המשרד .

  3. נעמי ט :

    משרד החינוך הוא לא אי.
    בעולם יחצני שבו הכל פוזה – גם מערכת החינוך היא פוזה. גם הריפורמה היא פוזה. זה לא מקרה שלטקס החתימה הביאו את האבא של הפוזות ("יתנו יקבלו" – הפלשתינאים, המורים וכל השאר – נא לעמוד בתור ולא להידחף).

  4. ערן אסקרי :

    תנו לספינה לטבוע

    שושי וקוראים יקרים

    אני מסיים השנה 4 שנים כמורה.
    בחרתי לעסוק בהוראה כמיקצוע לכל דבר.
    החלטה, שאיך לומר, לא ממש פופולרית בעולם שבו אתה נמדד לפי גובה השכר שלך,
    החלטה לא פשוטה, להישתייך לגוף גדול, עם הרבה חוליים, כמו משרד החינוך.
    יכולתי לבחור במקצוע פופולארי יותר ומכניס הרבה יותר ואני חושב שאפילו להיות דיי טוב בו.
    עברתי דרך ארוכה במהלך השנים האלה עד שהיגעתי למקום שבו אני נמצא היום.
    מיותר לציין שאני מאוד אוהב את העבודה שלי ולמרות כל הקשיים אני רואה את עצמי (לפחות בכמה שנים הקרובות) ממשיך בהוראה.
    יחד עם זה, בתחום הזה של חינוך והוראה, בחרתי בכיוונים מסוימים, שאני מוצא בהם עניין רב ונהנה בהם על פני כיוונים אחרים, בחרתי לעסוק בתחומים בהוראה שבהם יש לי אפשרות ללמד בדרך שלי, יש לי חופש דיי גדול להחליט מה, איך וכמה אני מלמד. בשנתיים האחרונות עיקר העבודה שלי היא בהוראת מחוננים ומצטיינים. וזה לא מקרי.
    מרגע שהוכשרתי להוראה (בתיכונים) ידעתי שבשלב הזה של חיי המקצועיים אני לא מוכן ללמד בתיכון (למרות שמבחינת גיל התלמידים, מבחינת השכר ומבחינות נוספות אני חושב שהדבר נוח יותר). היה לי ברור שאני לא מוכן להכניס את עצמי לתוך המקום הזה של להיות "עבד" של החומר לבגרות ולעסוק במרתונים. לא ככה אני רואה את תפקידי כמורה. לכן התחלתי לעבוד בהוראה בחטיבת ביניים ומאוחר יותר גם ביסודי.
    לא הייתי צריך לקרוא את הפוסט שלך כדי לדעת שככה הם פני הדברים. אם כי הוא בהחלט מחזק את התחושה שלי בעניין.
    אני יודע שאני רוצה ללמד בדרכי שלי בכל מקום שאליו אגיע ואני יודע שיש לי הרבה מה לתרום גם לתלמידי תיכון. אבל כרגע ברור לי שאני לא אוכל ללמד בתיכון בדרך שבה אני רוצה ואאלץ להיכנע לתכתיבי המערכת והשיטה.
    אני יודע שישנם יחידי סגולה, מעטים שמצליחים גם ללמד בתיכון בדרכם שלהם מבלי להיכנע לשיטה ויחד עם זה מצליחים להכין תלמידים לבגרות. מבלי שהשיטה תצליח "לעקם" אותם, אבל אצל רובם בסופו של דבר המצב הפוך. ואני לצערי כרגע לא נמצא במקום הזה של יחידי הסגולה והלוואי ויום אחד אוכל להגיע גם לשם.
    אני לא יכול להתעלם מהתחושה שעולה מהתיאור שלך ומתיאורים אחרים של מורים בתיכון. תחושה של מורים כנועים חסרי יכולת להסתכלות ביקורתית על המערכת ועל עצמם. תחושה של מורים נרפים שלא עושים דבר אחרי שלקחו מהם את הדבר היחיד שנשאר למורה (אחרי שכר ותנאי עבודה עלובים, ביקורת מצד המערכת, החברה, ההורים והילדים), התשוקה והחופש ללמד, כל אחד לפי דרכו הייחודית. מעין רובוטים שמהווים כלי שרת בידי השיטה (בעייתית או לא. על זה אפשר להתווכח), ש"התעקמו" לפי המערכת ולא להיפך. שהפכו לבינוניים כמוה.
    אני רוצה לומר משהו שעשוי להישמע כ"פופולריות זולה" או אולי כמרדנות או סתם התלהמות. אבל זה מלווה אותי כל הזמן. וזה מופנה אלייך ואל מורים איכפתיים כמוך שכן חשוב להם ורוצים לשנות. אל תהיו שם בכח. אל תחזיקו את התורן של הספינה מעל המים עבור מי שהספינה כלל לא מעניינת אותו אלא האינטרס האישי הוא שקובע עבורו. שהמורים הטובים, אלה שעדיין יש להם את התשוקה ללמד בדרך שלהם, ישאירו את "הספינה" לבינוניים. אולי אז יבין מי שצריך להבין, שצריך לשנות ואם לא אז לא… ובכל מיקרה ה"שיטה" הזו לא שווה שמורים טובים, מצטיינים, יהפכו לבינוניים בשבילה או יוותרו על התשוקה שלהם ללמד בחופשיות ועל פי הדרך שלהם.

    שבוע טוב

    ערן

  5. דורון גרינשטיין :

    שושי בוקר טוב,

    אני לא מבין את הטיעון שלך לגבי 'עוז לתמורה', הרי מדובר ברפורמה שמנסה לחולל שינוי ברכיבי השכר, להילחם בתופעת המשרות החלקיות ולהתאים לשינוי זה את התשתיות הפיזיות בתיכונים. לא זכור לי ניסיון לגעת בסוגיות הליבה של היחס ההפוך השורר בין למידה אפקטיבית למבחני הבגרות. אין ספק כי שינוי כזה מתבקש ואני מסכים לגבי כל הסעיפים כולם, אולם זו כבר קריאה לרפורמה אחרת, שלא מן הראוי לה להתעטף בכסות ביקורתית כלפי עוז לתמורה.

    בנוסף, מה פשר "אין שינוי בכמות השעות אותן מקבל התלמיד"? האם השעות הפרטניות אינן בשורה לאותם תלמידים מתקשים אשר הולכים לאיבוד בכיתה וזועקים נואשות לטיפול נקודתי אשר עד עתה המערכת התנכרה להם? כמובן, מדובר בפלחים המוחלשים סוציואקונומית, אלה אשר באופן מסורתי מככבים בתחתית המדרג ההשגי – לא אלה המהווים את המלייה של אותה עיר בורגנית שזה עתה בית ספרה זכה במקום הראשון ברשימת אחוז הזכאות. ניתוח ביקורתי של אופניי הלימוד בעיר זו (ואני מכיר אותה מקרוב מאד) יצביע על שיעור בילתי נתפס של שיעורים פרטיים הממומנים מכיסיי ההורים, ומהם אותם שיעורים אם לא הגרסה הנינוחה והקפיטליסטית של הרציונל העומד בבסיס השעות הפרטניות?

  6. זיו :

    לדורון.

    גם שר החינוך אמר את זה וגם אתה אומר זאת ואני לא מבין: אייך?

    אייך הרפורמה עוזרת להילחם במשרות החלקיות???
    הרי אם עד עכשו מנהל בית ספר יכל לתת למורה "לגאוגרפיה" (כמשך) 10 שעות בשבוע, הרי זה לא אמור להשתנות בעקבות הרפורמה.

  7. איתי :

    להילחם בתופעת המשרות החלקיות?

    צריך להפריד בין אדם שמועסק במשרה חלקית אעפ"י שהיה רוצה יותר, ואז הוא מתזז בין כמה מקומות עבודה (ג"נ – מצבי כיום) ובין אדם שמועסק במשרה חלקית כי זה מתאים/הכרחי לסגנון חייו ובמקרים רבים הקריירה של בן/בת זוגו.

    בעוד שבהוראה באקדמיה או בעבודה בעמותות המצב הראשון הוא דומיננטי, נדמה לי שבמערכת החינוך דווקא המצב השני הוא הנפוץ יותר: יש מחסור כרוני במורים במערכת ולכן קיבלו עובדים (בעיקר עובדות) שאחד השיקולים העיקריים שלהם לבחירה בהוראה הוא היכולת לצאת ממקום העבודה מוקדם: חד הוריות, נשות אנשי קבע, נשואים ונשואות להייטק, נשואים ונשואות לרופאים/ות וכן הלאה.

    נניח שלמורה-הורה חשוב מאוד להיות במקום העבודה עד 20 שעות בשבוע, בתנאי טרום-רפורמה זו משרה מלאה (אם הוא מחנך/מלמד לבגרות). בתנאי רפורמה משמעות המגבלה היא ירידה לחצי משרה, וגם אחרי תוספת הרפורמה, השכר יורד.

    הרפורמה מייצרת תמריץ חזק לאנשים כאלה לעזוב את המערכת, דבר שיחריף מאוד את המחסור במורים. זה נחמד מאוד להגיד שרוצים שהמקצוע יהיה עם דרישות סף גבוהות ורק מי שמוכן לעבוד 40 ש"ש בבי"ס (ועוד בבית) אז שיבוא. אבל מהעלאת הסף בלי העלאת תגמול הולמת ביחס לשאר המשק, המחסור לא יתמלא (גם בתגמול הולם זה לא יקרה ביום אחד כי צריך הסבה מקצועית). הרבה מורים יפרשו, מעטים יבואו למלא את השורות.

    למה הדבר דומה?

    לכך שביבי יכריז על כך שכדי להעלות את הסטנדרטים במערכת, רק בעלי פסיכומטרי 700 ומעלה יתקבלו למכללות למורים.

    ברגע הראשון זה נשמע מדהים – מלחמה בבינוניות והילה של "הטובים לטיס".

    אבל כאשר המכללות יוותרו ריקות כי פשוט אין מספיק מקבלי 700+ שרוצים להיות מורים (וגם אם כולם היו רוצים – אין מספיק מקבלי 700+ כדי למלא את הביקוש למורים) יהיה ברור שזה כישלון.

    נשמע מטומטם והזוי? קבלו את הקוסם

    http://www.blacklabor.org/?p=3513

  8. שושי פולטין :

    לדורון,
    מתנצלת שרק עכשיו אני עונה.
    תוספת השעות היא לא תוספת שעות מערכת לתלמיד. מתוך הכרות עם התלמידים בתיכון, כאשר לא מדובר בשעת מערכת 'בוער' לו לצאת הביתה, במיוחד כשהוא רעב ועייף (האם יבנו קפיטריות לתלמידים?…).זה שהמורה שלו להיסטוריה, תנ"ך או ספרות צריך , כן צריך, לתת לו שעה פרטנית זה ממש לא מעניין את התלמיד במידה והוא לא זקוק לשעה הזו. אין דינה של שעה פרטנית שבה הוא אמור לתרגל/להבהיר לעצמו את החומר כדינה של שעת מערכת שבה הוא לומד חומר חדש. אני בהחלט רואה לנגד עיני בעיה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.