חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שיח התגובות למאמר "פצלי הגז"

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, כלכלה ותקציב ב 30.05.11 3:32

מאמרו של אמנון פורטוגלי הפקת גז מפצלי גז – מהפיכת האנרגיה העולמית שפורסם כאן ביום חמישי האחרון (26 במאי 2011) עורר גל תגובות שרובן ראויות לעיון.  לטובת אותם מקוראינו שאינם טורחים לקרוא תגובות אלא מסתפקים במאמרים, מצאנו לנכון להביא את רוב התגובות כמאמר עצמאי

  • עמית-ה :
    26 במאי, 2011 בשעה 10:07 

    מצטער מאוד להשבית את השמחה אבל מדובר בטכנולוגיה מסוכנת ואסון סביבתי.
    אפשר לקרוא ולראות אין סוף חומר בנושא – http://www.youtube.com/watch?v=iNl6sx059bE
    http://www.youtube.com/watch?v=U01EK76Sy4A&feature=related
    http://sierraclub.typepad.com/greenlife/2009/05/what-the-frack.html
    שווה מאוד להקשיב עד הסוף האם אתם שומעים שמות מוכרים? הליברטון? דיק צ'ייני? שמות שמעורבים גם בסיפור עדולם.

    הנקודה העיקרית שצריך להפנים היא: "אין ארוחות חינם".
    בנושא אנרגיה אנחנו צריכים להבין שעלינו להוריד את הצריכה למצוא מקורות מתחדשים ולזכור שבעתיד העולם יהיה עני באנרגיה ומחצבים.
    אפשר בלילה לפני השינה לספור מכוניות ולהבין שבעוד דור הם יהיו היסטוריה, שבעוד שני דורות חופש תנועה יהיה ברובו בכוח הרגלים – כמו לפני חמשת אלפים שנים.
    ובנושא הסביבה עלינו בעיקר להתאפק ולהוליד הרבה פחות ילדים.

  • לקסי :
    26 במאי, 2011 בשעה 13:17  

    אין ארוחות חינם

    Generally, the Environmental Protection Agency regulates anything that could affect underground drinking water supplies. But in 2005, the industry successfully lobbied for the exemption for fracking from the Safe Drinking Water Act. That leaves regulation up to the states, which don't have the kind of resources the EPA does.

    מצטער להצטרף אל עמית בהשבתת השמחה…

  • איציק יאפ :
    27 במאי, 2011 בשעה 3:32  

    אותי מעניינת ההכרזה הכל כך אופטימית על המהפיכה שגילוי טכנולוגיית הגז תעשה.

    אבל איך זה יפתור את הבעיה שבשנים האחרונות נהיית כל כך קריטית, של גידול מעריכי בצריכת דלק (גז, נפט, פחם וואט אבר) בסביבה עם כמות סופית?

  • אורי אפלבוים :
    27 במאי, 2011 בשעה 7:47  

    לאיציק,
    לא רק שזה לא יפתור את הבעיה שאתה מדבר בה אלא זה יחריף אותה (יגדיל את המעריך…)

    הנה מה שכתבתי בתגובה על הפוסט הקודם של אמנון
    http://www.blacklabor.org/?p=30550

    כאשר ניסיתי לדחוף את הרעיונות הללו דרך פורום פעולה אזרחית, זה לא הלך וחשבתי שזה רק בגלל שהם מחפשים מסרים קליטים (ובצדק).

    כאשר ראיתי את הפוסט הראשון של אמנון פורטוגלי הבנתי שיש חוסר ידע או הבנה בסיסיים.

    כאשר ראיתי את הפוסט השני הבנתי שיש גם חוסר רצון ללמוד.

    עכשיו, בפוסט השלישי, אני כבר ממש מתוסכל אבל לפחות מתנחם בכך שלקסי ועמית מייצגים עוד אנשים שלא נוהים אחר מקסמים למינהם.

    שבת שלום

  • דקל-דוד עוזר :
    27 במאי, 2011 בשעה 8:18  

    אני קראתי שהעתיד מצוי בהפקת חשמל בתחנות שמש בחלל והעברתו לכדוא הארץ על ידי יוניזציה כלשהי
    כדי שלא תחשבו שצחקתי
    פרוייקט SERT של נאסא, חברה פרטית בשם SPACE ENERGY, חברה פרטית SOLAREN, חברת POWERSAT

  • עמית-ה :
    27 במאי, 2011 בשעה 17:21 

    בשנים הבאות יהיו תגליות ופיתוחים בלתי ניתנים לחיזוי לכן קשה לומר עד מתי יספיקו משאבי הכדור.
    אבל אין לי ספק שהוא לא מסוגל לכלכל לאורך זמן (מאות שנים) 7 מליארד בני אדם בממדי הצריכה הקיימים.
    אפשר ללמוד מהדוגמא הזאת –http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D

  • אמנון פורטוגלי :
    27 במאי, 2011 בשעה 18:13  

    מענה לתגובות

    העמדה שלי ביחס להפקת גז בשימוש בטכנולוגית פרקינג עברה שינוי מהותי לאחר קריאה של עשרות ומאות דוחות ומאמרים. אציין בעיקר את ההרצאות וההופעות של ד"ר אנתוני אינגראפיאה מאוניברסיטת קורנל Dr. Anthony Ingraffea , המתנגד לפרקינג, הדוחות והמצגות של EIA הסוכנות למידע על אנרגיה, הדוח של Post Carbon Institute ממאי 2011, הדוח והמצגת של MIT Energy Initiative מאפריל 2011, ואת המחקר של חוקרים מאוניברסיטת דיוק שפורסם בתחילת מאי 2011.

    לדעתו של עמית מדובר בטכנולוגיה מסוכנת ואסון סביבתי, גם לקסי מציין את הסכנה למי השתייה. הם טועים בנחרצות הקביעה שלהם. אכן יש כאן פוטנציאל וסיכון לזיהום אקוויפר מי השתייה במים המשמשים לתהליך הפרקינג, בתוספים ובגז המופק מהפצלים. בנוסף, חלק ניכר מכמויות מים אלו יוצא חזרה מהקידוחים, מהווה סכנה לסביבה, ומחייב אחסון וטיפול. אלא שסיכונים אלו הם בדרגה של פוטנציאל ואם יתממשו הם נקודתיים לאזור קטן ומוגבל. הנתונים הגיאולוגיים מורים שהסיכון מזערי או לא קיים, והעובדות, לאחר עשרות אלפי קידוחים, מורות שזה לא קרה.

    חוקרים מאוניברסיטת דיוק בדקו 60 בארות ב-5 אזורים counties בפנסילבניה ובניו-יורק. הממצאים של החוקרים מאוניברסיטת דיוק שפורסמו במאי 2011 מציינים במפורש כי לא מצאו כל אימות לזיהום מנוזלי פרקינג או ממים מליחים שנוצרו בעת הפרקינג.
    "The study found no evidence of contamination from hydraulic fracturing fluids or saline produced water."
    לעומת זאת, במחקר נמצאו כמויות מדידות של גז מתאן ב 85% מהדגימות, אבל רמות הגז היו גבוהות פי 17 בממוצע בבארות מים שהיו בטווח קילומטר מאתרים עם פעילות קידוחי גז לעומת אתרים שאינם פעילים. החוקרים מציעים לעשות מחקרים נוספים לבדיקת ההשפעות גז מתן במי השתייה.

    "אין ארוחות חינם" כותבים עמית ולקסי, משפט יפה שאומר שלכל דבר יש עלות. אבל לענייננו הוא אינו מדויק. המכוניות המודרניות, לדוגמה, נוסעות יותר ק"מ לכל ליטר בנזין מאשר מכוניות לפני דור ועלות השיפורים אפסית.
    טכנולוגיה המאפשרת ייצור חשמל ביעילות גבוהה יותר שעלותה, כולל עלות לסביבה, נמוכה יותר מהמצב הקיים, בהחלט נותנת לי 'ארוחה בחינם'. גז טבעי הוא דלק נקי יותר מפחם לייצור חשמל והוא הדלק היעיל ביותר לייצור חשמל. תחנות כח מודרניות המשתמשות בטכנולוגית Combined-Cycle Gas Turbine יכולות להגיע ליעילות אנרגטית של קרוב ל-60% בעוד שתחנות הכח המודרניות ביותר על בסיס פחם יכולות להגיע ליעילות אנרגטית של כ-48%. בהינתן היעילות הגבוהה יותר של ייצור חשמל מגז, וכמות הפחמן הקטנה יותר בגז בהשוואה לפחם, שימוש בגז לייצור חשמל יקטין בהרבה, בקרוב ל-60%, בהשוואה לפחם, את פליטת גזי החממה לכל יחידת חשמל מיוצרת.
    אם רוצים להוריד את צריכת האנרגיה צריך לשאול מה העלות. אין בעיה להקטין את הטרמוסטט וללבוש סוודר בבית בחורף. יש בעיה רצינית אם מחליטים שלא לחמם או למזג את הבית.
    מקורות מתחדשים זה דבר נהדר ואני כולי בעד, ויש לי נסיון כשלהו עם חוות הרוח היחידה הפועלת בארץ, בתל-אסניה ברמת הגולן. לרוע המזל עדיין אין פתרון שיחליף דלקים פוסיליים לייצור חשמל ולתחבורה, אלא בשוליים.
    "בעתיד העולם יהיה עני באנרגיה ומחצבים". בעתיד הרחוק מאוד. אני ממליץ שלא לזלזל ביכולת האנושית למצוא מקורות אנרגיה החדשים, ותהליכים חדשים להפקתם, זה בדיוק נושא המאמר. בינתיים כדאי להשתמש במה שיש ביעילות המירבית.

    יתכן שבעוד דור המכוניות יהיו היסטוריה. יותר מתקבל על הדעת שיהיו מכוניות, הן תהיינה יעילות יותר, הן תהיינה חשמליות, והחשמל יופק מגז. ומה בקשר למטוסים? לא נראה באופק תחליף לדלק נוזלי למטוסים, יותר מתקבל על הדעת דלק סילוני שיופק מגז. חופש תנועה שיהיה ברובו בכוח הרגלים, על פי עמית, מגביל למרחק של 10 -15 ק"מ הליכה אם רוצים לחזור ולישון בבית, שלא לדבר על מקום העבודה. זה לא נשמע לי חופש תנועה, זה נשמע יותר ויותר כמו הלודיטים.

    איציק יאפ שואל "איך זה יפתור את הבעיה שבשנים האחרונות נהיית כל כך קריטית, של גידול מעריכי בצריכת דלק (גז, נפט, פחם וואט אבר) בסביבה עם כמות סופית?". אני לא יודע על גידול מעריכי בצריכת הדלק. צריכת הנפט למשל די יציבה בשנים האחרונות והגידול בצריכה הוא בסדר גודל של 2% לשנה. לגבי "סביבה עם כמות סופית", ראה תגובתי למעלה. עמית מסכם זאת בצורה יפה "בשנים הבאות יהיו תגליות ופיתוחים בלתי ניתנים לחיזוי לכן קשה לומר עד מתי יספיקו משאבי הכדור".

    די מצער לקרוא את התגובה של אורי אפלבוים כיון שהיא משקפת, להערכתי, חלק מהבעיות של השמאל הישראלי. אפלבוים ניסה לדבריו לדחוף את הרעיונות שלו דרך פורום פעולה אזרחית, זה לא הלך אז הוא 'ברוגז'. במקום להגיב לגופם של דברים הוא פונה למתקפות אישיות.

    אני מסכים עם אפלבוים ש"השימוש בגז טבעי יוצר בעיות סביבתיות קשות אחרות מעבר לפליטת המזהמים. למשל מקום לקליטת הגז והולכתו הדורשים שטח רב בהרבה מהטיפול בדלקים אחרים". אבל אלו הן בעיות שניתנות לפתרון בקלות יחסית, למשל ע"י אחסון בים. מכל מקום האלטרנטיבה היא המשך שימוש בפחם או בנפט שהמתקנים לקליטה וטיפול בהם כבר קיימים, אלא שהבעיות הסביבתיות מהשימוש בפחם ובנפט, שלא לדבר על עלותם, גדולות בהרבה מאלו הנובעות מהשימוש בגז.
    "אחסונו והלכתו של הגז הם מסוכנים פי כמה מאחסון והולכת נפט ומוצריו". זו דוגמה לאמת שאינה עניינית או רלבנטית. בעולם יש נסיון של למעלה מ-150 שנים באחסון והובלה של גז. אירופה וסין מקבלות גז הזורם בצינורות ענק על פני אלפי קילומטרים. ארה"ב מרושתת בצינורות המובילים גז מטקסס לצפון ולמזרח ארה"ב. בעולם משנעים גז בכמויות עצומות בצורה נוזלית מאוסטרליה וקאטאר לסין ויפן. וכל אחד מאתנו משתמש בגז ללא כל היסוס בביתו וכאשר הוא יוצא לפיקניק. איפוא נמצא הסיכון המבהיל באחסון והולכת גז?

    הפקת גז מפצלים תמשך ותגבר לדעתי, בכל העולם ועבור רוב האנשים תוצאותיה יהיו לטובה. הפקת גז מפצלים היא נקודת מפנה אמיתית המחייבת גישה וחשיבה שונה מאשר קודם לכן. תפיסות המבוססות על אנרגיה במחסור, יקרה, או עתירת פחמן, הפכו מיושנות שעבר זמנן, וחייבות לעבור שינוי מהותי כדי לשקף את המציאות הנוכחית החדשה. כדאי לקרוא את התמונה הגדולה.

  • איציק יאפ :
    27 במאי, 2011 בשעה 18:38 

    אמנון, גידול של 2 אחוזים בשנה אינו גידול קבוע, הוא גידול מעריכי.

    זה אומר שבכל שנה אנחנו צורכים יותר בשני אחוזים מהשנה שקדמ לה, כך שבכל שנה שני האחוזים האלו שווים הרבה יותר.

    זה נכון שבטווח המיידי אי אפשר לעצור פתאום את כולם מלהשתמש בדלקים, אבל באותה מידה לא ניתן לצפות שדווקא כמה תגליות גז וטכנולוגיות משופרות יספקו את כל צרכי האנרגיה שלנו, כאשר הגידול בצריכה הוא מעריכי, כך שגם ההתרוקנות של מאגרי האנרגיה הוא מעריכי.
    זהו מירוץ שיסתיים באחת משתי הדרכים, או שכדור הארץ יגיד לנו "עד כאן" ומאז נחיה בחושך, או שאנחנו נדע לנצל את הזמן שנותר לנו עד אז כדי לצמצם עד לאפס את צריכת האנרגיה מדלקים.

    תחשוב שכל 35 שנה אנחנו מכפילים את כמות האנרגיה שאנחנו צורכים בקצב גידול של 2%.
    זה אומר שבעוד 35 שנה אנחנו צריכים למצוא מאגרי אנרגיה נוספים בגודל של כל האנרגיה שבזבזנו עד עכשיו.
    עוד 35 שנה אחר כך, אנחנו צריכים למצוא מאגרי אנרגיה בגודל כפול מכל האנרגיה שנבזבז עוד 35 שנה כפול 2. (וזה בהנחה שקצב הגידול בצריכה ישאר רק 2% )

    ז"א שבעוד 70 שנה, כשהילדים שלי יהיו קצת יותר מבוגרים ממה שאני עכשיו, אנחנו נצטרך למצוא בכדור הארץ עוד פי 8 ממה שבזבזנו עד היום.

    החישוב הזה מבלבל גם אותי (כי אני לא מתימטיקאי) אבל הוא בהחלט נכון.

    מצד שני, בלי לבאס את המאמר, זה מאוד חשוב שנמצא תחליפי אנרגיה קצת פחות מזהמים, לפחות עד שנלמד לשלוט בצרכים שלנו (או עד שיגמר).
    אני לא המצאתי את החישוב הזה.
    למי שיש זמן פנוי, יכול לצפות בהרצאה הזו (היא די ארוכה) בה ד"ר אלברט ברלט מסביר בדיוק את זה:
    http://www.youtube.com/playlist?p=PL6A1FD147A45EF50D

  • אורי אפלבוים :
    27 במאי, 2011 בשעה 22:25  

    הבהרות וסליחה

    אמנון,
    תודה על התגובה המקיפה. אני ממש לא ברוגז עם פורום פעולה אזרחית או איתך, ניסיתי לעזור ולהיות חלק ככל הניתן. את דיעותיי כתבתי במסגרת נייר עמדה אישי (בעזרת מספר אנשים משכילים ונהדרים) לועדת ששינסקי. אני חושב שעשיתם עבודת קודש ואני גם באמת חושב שמסר קליט הוא קריטי במאבק שכזה.

    אני מצטער ומתנצל על הסגנון שנקטתי בו בתגובתי לעיל. ממש לא התכוונתי למתקפה אישית. שים לב שבהחלט הגבתי לגופם של דברים כפי שראית בתגובה המצוטטת שלי מלפני שבועיים או שלושה.

    שים לב גם שאתה הגבת עליה רק כעת לאחר ה"מתקפה" שלי ולא במאמרים הקודמים ולכן קיבלתי את התחושות שקיבלתי. מקווה שזה סוגר את העניין האישי. יש לי ביקורת על 3 המאמרים האחרונים שפירסמת פה. הביקורת היא עניינית לחלוטין, הגם שכאשר אדם נוקט עמדה עקבית שנראית לי לא חכמה מותר לי לומר זאת.

    ועכשיו, לגופו של עניין, לא התייחסת כלל – גם בתגובתך זו – לטענתי העיקרית שלפיה אנרגיה עם עם מחצית הבעיות של האנרגיה הקיימת הקיימת אבל בעלות כלכלית של שליש מהאנגיה הקיימת היא לב הבעיה והיא תיצור לפחות צריכה של פי 3 (כי העלות כשליש) ואז יהיו בעיות של פי 1.5 ממה שיש היום.

    זו כמובן דרך סכמטית להסביר את הבעיה. קשה לי לראות איך ניתן להתעלם מכך.

    כפי שאיציק ציין הגידול כבר היום הוא מעריכי אלא שהמעריכים יגדלו.
    הם כבר גדלים מאוד כי הגידול בכל הדלקים הפוסיליים, כולל פחם בגלל סין, הוא יציב למעט הגז שגידולו רחוק מלהיות יציב ועל כן הגידול הכללי הוא לא רק מעריכי אלא שהמעריך עצמו הולך וגדל.

    ואכן כפי שעמית ולקסי כתבו "אין ארוחות חינם". הדוגמאות שהבאת הן ממש לא ארוחות חינם. המכונית המודרנית אכן יעילה יותר בכסף ישיר ובפליטות עצמיות מול ק"מ נסיעה. לכאורה, כפי שאתה טוען מדובר בארוחה חינם לעומת העבר. אלא שהארוחה הזו עולה באיבוד מאסיבי של שטחים פתוחים, עולה במאות הרוגים בתאונות דרכים, עולה בהררי פסולת שמייצרות המכוניות, עולה בחיסול המרכז העירוני לטובת פרברי שינה, עולה בניכור בין אישי הולך ומתגבר, ולבסוף גם עולה הרבה יותר כסף ובהרבה יותר זיהום כי אנשים קונים הרבה יותר רכבים ונוסעים בהם ק"מ רבים יותר ובעיקר לבד ולא חס וחלילה עם השכן שלהם. כך יוצא שבסופו של דבר, הארוחה הזו היא ממש לא בחינם!

    תהליך דומה יקרה עם תחנות חשמל "יעילות" יותר. ממש לא ארוחות חינם.

    זה די ברור איפה צריך להוריד. לא צריך להפסיק ולחממם ולמזג אלא לחזור ולגור בבתים משותפים, אולי גם בדירות קצת צנועות יותר עם יכולות אנרגטיות טובות יותר. צריך לחזור ולנסוע בתחבורה ציבורית. לחזור לעבוד קרוב אל הבית. להפסיק לצרוך עצמינו לדעת. לאכול בשר ביום שישי ובחגים ולא פעמיים ביום. וכן, גם לא להגזים עם הילודה. אם נגור בערים, ניסע בתחבורה ציבורית, נשתמש במכשירים יעילים אנרגטית ונתחיל לקנות מוצרים שיחזיקו לעשרים או שלושים שנה במקום לחודשיים נוכל גם לנסוע פעם בשנה לחול במטוס ציבורי אשר מונע על דלק נוזלי ועדיין הכדור ישרוד.

    רק בעזרת קמפיין הפחדה ושינויי מחירים ירדה צריכת המים הביתית ב15% אחוז ויתר בזמן האחרון. דמיין מערכות יעילות של מים אפורים והנה חסכת מיליוני קילווואטים של חשמל להתפלה.

    אני ממש לא נגד קדמה ואנרגיה. אני בעד יעילות, הקטנת צריכה ושיתוף משאבים.

    מים אפורים לעומת השקיית גינה במי שתיה – זו ארוחה חינם.
    תחבורה ציבורית לעומת מכונית חשמלית נפלאה – זו ארוחה חינם.
    בית משותף לעומת וילה במה שהיה פעם מושב חקלאי – זה ארוחה חינם.

    אז אולי בעצם יש ארוחות חינם…

    לגבי אחסון הגז. רק אומר שלחשוב שאחסון והנזלת גז בים התיכון הוא פתרון טוב זו ממש עצימת עיניים. ביליתי בתחילת שנות ה2000 לילות וימים ורבים בתוך גליו של הים הכספי אשר שועבד לתעשיית הנפט. עצוב מאד. אי אפשר לסובב את זה, גז תופס הרבה יותר מקום מנפט. בישראל אין מקום. גם לא בים. גז יותר זול מנפט – ישתמשו ביותר גז – יצטרכו יותר מקום – יריבו עם תושבים על הפקעת שטחיהם (כמו שכבר קרה עם הצינור בעמק יזרעאל) – נאבד עוד שטחים פתוחים.

    לגבי הסכנות הבטחוניות והבטיחותיות. אני ממש לא בטוח שכל המדינות שציינת עומדות בסיכונים שישראל עומדת בהם ואני גם לא בטוח שהם בגודל של ישראל. אני כן בטוח שב"מחיר" הגז הזה לא משוקללת העלות של פיגועים או אסונות, וגם לא של מלחמות. אם היו מתמחרים את עלות הטיפול באסון פוקושימה במחיר החשמל הגרעיני ביפן יכול להיות שהיו חושבים פעמיים. (אני מדבר רק על מחיר כלכלי בכסף).

    בקיצור אמנון, תפיסתך מייצגת בעיניי את המחלה הממארת של הכלכלה שלנו שהסימפטום המרכזי שלה הוא ש"מה שיותר זול הוא יותר טוב לאנושות" וזאת מבלי להביא בחשבון עלויות גדולות מאוד של ההשפעה שיש לסחורות זולות על האנושות והסביבה. ערך הכסף מעוות על ידי גורמים רבים והדבר יוצר עיוותים בערך החיים והמשאבים.

    עוד הערה אחת לסיום, אני בכלל לא בטוח שאני עונה להגדרות של "השמאל הישראלי" כך שלא יכול להיות שאני מייצג בעיה כלשהיא בשמאל הישראלי :)

    מקווה שהתנצלותי על הסגנון בתגובה הקודמת תתקבל.

    שבת שלום

  • דקל-דוד עוזר :
    27 במאי, 2011 בשעה 23:22  

    אורי שתי הערות על תגובתך:
    אמרת שבגלל שהעלות של גז נמוכה פי שלוש היא תגרור צריכה פי שלוש וזה לא נכון, כי אין קשר ישר (ואפילו לא חזק) בין עלות הפקה לבין עלות מכירה שמושפעת אך ורק ממוכנות לשלם ועלות מוצרים חליפיים.
    השוק לא דוחף לתחרות, אלא לאי-תחרות ולהערכות חסר כדי להעלות מחירים. עלות הפקת נפט לדעתי נמוכה מ-12 דולר (בממוצע) כולל הובלה נניח 15 דולר והוא נמכר ב-100, פשוט מתוך הטענה שזה מוצר נדיר, מתכלה וכביכול אין חלופות.

    דבר שני: כתבתי עבודה בזמנו שבה טענתי שיש כשל כלכלי שהוא חוסר יכולת להעריך מראש שינויים חברתיים אשר בדיעבד הופכים עסקה ללא כדאית- דיברת על זה בכך שמכונית יעילה הופכת ערים שכנות לפריפריות שינה.

    האמת היא שהאשמה היא ניהול לקוי של המרחב הציבורי ולא הטכנולוגיה אשר מייעלת משאבים.

    כמו שאמרת אתה – ייעול, הקטנת צריכה ושיתוף משאבים (כלומר נצילות ההון) הם דברים טובים.

  • אורי אפלבוים :
    27 במאי, 2011 בשעה 23:46  

    אני חושב שגם אמנון פורטוגלי וגם אני דיברנו על מחירי השוק ובטח לא על עלויות הפקה. חשמל זול גורר שימוש יתר בחשמל. דלק זול גורר יותר נסועה. לא חושב שיש הרבה מקרים בהיסטוריה שלא עבדו ככה.

    בכל מקרה הנה חומר על ההשפעה של "יעילות" אנרגטית על צריכה
    http://en.wikipedia.org/wiki/Jevons_paradox

    אין ספק שהבעיה המרכזית היא ניהול לקוי של המרחב, אני מסכים איתך לחלוטין. הקטנת צריכה ושיתוף משאבים הם תלויי ניהול מוצלח.

  • לקסי :
    28 במאי, 2011 בשעה 14:16  

    במאבק "הורדת הידים" בין דמוקרטיה לבין פלוטוקרטיה, בהקשר הזה, כמו באחרים, הפלוטוקרטיה מנצחת תוך שימוש באיסטרטגיה של דחיית הדיון בפתרונות לזמן ארוך (גם דחייה לזמן ארוך וגם פתרונות לזמן ארוך, מה שקורין "בני קיימא").
    ההקשר של האנרגיה הוא הדוגמה האולטימטיבית.
    הרי כשאנחנו "קונים" אנרגיה (כמו משאבי טבע אחרים) איננו משלמים בעד האנרגיה, אלא את עלויות הייצור + רווחים למוכרים.
    בעולם שבו קרנות הגידור יוצרות מונופולים (שאת הכינויים להם נשאיר לדמיונו של כל קורא) הרי שהמחירים משקפים תמיד את עצמת הרווחים של המוכרים למיניהם.
    בשיקולים ארוכי הטווח של המוכרים האלה גורם הסביבה הנהרסת (יותר בשריפת פחם, פחות בשריפת גז) משחק רק תפקיד של הסחת דעת הציבור מהעיקר אל הטפל, כשהעיקר הוא למכור את הכמות המשיאה את רווחי המוכרים.
    הצטרפות מוכרים רבים יוצרת שינוי מגמה בגרף המונוטוני של המחירים העולים… עד שחבורת המגדרים תעשה סדר ותכניס גם את אלה לתוך הגדר ובא למוכרים גואל.
    עיקר הטענה הוא שדרושה האטה בהעלאת רמת הצריכה הבזבזנית. דרוש שינוי בתודעה של "אני צורך משמע אני קיים".
    הזלה זמנית של מחירים פועלת בכוון ההפוך.
    ולא, איני חסיד של חזרה לייצור עצמי של כל צרכי המשפחה. איני חסיד של הקטנת הנאות החיים.
    אני כן מקווה שהנאות החיים לא תוכתבנה יותר ויותר על-ידי המוכרים ההם.

  • נערך על ידי לקסי
    תגיות: , , , , , ,

    תגובה אחת

    1. ל רפי :

      מהפכת אנריגה עולמית? - האמנם?!

      למהפכת אנרגיה עולמית תנאי הכרחי והוא שמקורות האנרגיה החדשים וזמינותם יהיו גדולים מהמקורות השכיחים כיום = שמן האדמה לסוגיו.
      רוב הדיון המלומד בנושא האנרגיה עד כה – חלופית ולא חלופית, כמויות, זמינות, עלות, שינויים בקצב הצריכה, פריסה גלובלית, תובלה, בקרה ושליטה וזיהום סביבה – מתנהל למעשה בתחומי טווח הזמן הקצר ונסמך במידה רבה על משאלות-לב. בכל פיתוח חדש קיימים סיכונים, וכך היה גם בקידוחי הנפט והגז וגם בקידוחים העמוקים החדשים. אם מתחילים מספיק מוקדם ומתנהלים באחריות ותוך שמירה על כללי זהירות ואחריות ראויים, מקטינים את הסיכון, גם אם אין מבטלים אותו לחלטין; כך גם בשיטת הפצלים או בכל שיטה אחרת. התגובה של איציק, שטווח הזמן שלה הוא כ- 35 שנים (מעט יותר מדור אחד), שייכת גם היא לטווח הזמן הקצר או הקרוב.
      עיון במאמרים וספרים העוסקים בעתידנות (דוד פסיג, למשל), מראה שאיננו יכולים לחזות באמת תהליכים והתפתחויות לטווחי זמן העולים על דור אחד. כאשר עוסקים בתחזית ל- 50 שנה, עוסקים למעשה במגמות ובטווחי שונות בין תרחישים ולא במציאות קונקרטית, בעובדות בעין ובערכים כמותיים פרטניים.
      אנו חיים בעידן של גלובליזציה, של שינויים מפליגים ומהירים בידע ובדפוסי חיים ובעידן של מערכות גדולות, שקוי המיתאר שלהן לא יציבים וחורגים מתחומי השליטה של האורגנים הפוליטיים המקובלים – מדינות, מעצמות, ארגונים בינלאומיים מוסכמים – ובעידן של עיצוב מחדש של הפוליטיקה העולמית. כל דיון בנושא הארגיה, שאינו לוקח בחשבון עובדות אלה ואת השלכותיהן, צריך להניח אפריורי שהוא עוסק בצפי שסיכוייו להתממש לאורך זמן קטנים בהרבה מסיכוייו לא להתממש.
      קונספטואלית, קיימים מקורות אנרגיה אדירים על פני כדור הארץ, מלבד אנרגית השמש, אולם טרם פותחה הטכנולוגיה הדרושה לניצול יעיל ואמין שלהם; למשל: היתוך גרעיני, או הפרדה של מים למימן וחמצן, ושריפת המימן כדלק (שריפה נקיה). אילו פעל העולם באופן מתואם ורציונלי, צריך היה להקדיש משאבים משמעותיים (שיש לו) לפתוח מקורות אנרגיה מסוג זה. הוא אינו פועל כך, משום שאינטרסים מקומיים, תאגידיים ולאומיים מונעים זאת. אין שום ספק, ויש על כלך לא מעט מחקרים, שניתן לצמצם את צריכת הדלק ברכב מוטורי ובמטוסים ולהקטין את הזיהום ע"י תכנון מנועים, מערכות ומבנה, המנצלים ביעילות רבה יותר את הדלק הקיים. זיקוק טוב יותר של הדלק הפוסילי עשוי גם כן לתרום לכך, אבל ייקר את הדלק. הדבר אינו קורה משום שחברות הדלק הגדולות לרוב אינן מעוניינות בכך מסיבות כלכליות והן מטרפדות פיתוחים כאלה באמצעות תרגילים פוליטיים, משפטיים וכלכליים.
      אולם, המשמעות המערכתית העיקרית שייכת לדמוגרפיה – בניהול הדמוגרפיה שלובים עקרונות אמוניים ואתיים, וניהולם הוא המורכב והקשה ביותר. קל להווכח שהמדינות החזקות, המתפתחות במהירות והקובעות את הטון בעולם – כלכלית ופוליטית – הן המדינות עתירות האוכלוסיה, ובמרכזן המדינות שבהן דמוגרפיה צומחת – סין, הודו, ברזיל, ארה"ב, אינדונזיה, רוסיה והקהילה האירופית; בשורה שניה ניצבות מדינות המזה"ת, יפן מקסיקו וכו'. הקהילה האירופית, שהיא אורגן מדיני מן הגדולים בעולם (למעלה מ- 450 מיליון נפש), נמצאת בשולי הקבוצה הראשונה, משום שהדמוגרפיה הטבעית בה אינה צומחת. כתוצאה מכך, אירופה "סופגת" הגירה מסיבית ממדינות לא מפותחות. הגירה זו, בחלקה, מחוייבת המציאות ובאה למלא את המחסור בנוער וצעירים ככוח עבודה וכבסיס להתפתחות כלכלית יצרנית. ומאידך, הגירה מסיבית זו משנה את אופיה של המדינה קולטת ההגירה ומפתחת בה קשיים חברתיים עצומים, אם לא תוהו ובוהו אזרחי מכל וכל.
      מאופי הדמוגרפיה נגזרות כמעט כל ההתפתחויות הכלכליות-חברתיות. לדמוגרפיה נלוות גם ההתפתחות המדעית-טכנולוגית, מהפכת המידע, רזרבות הקרקע והמים וזמינות מקורות חומרי הגלם. לא כל המדינות נעות בחזית אחת על ציר הזמן ההסטורי. עובדה זו מקנה לחלק מהן יתרונות יחסיים עכשוויים, שאצל אחרות יבואו לידי ביטוי בעוד 10, 20 או 30 שנה (אלה גם יסודות השינויים המתחוללים כיום במזרח התיכון, אלא שכאן ההגירה היא בעיקר מן הכפר ומהפריפריה אל העיר ומן הבורות אל ההשכלה). מדינות וארגונים נוטים למקסם את ניצול יתרונותיהם היחסיים, ולמעשה העולם חסר כיום מנגנוני ויסות ובקרה אפקטיביים והוגנים, הדרושים להתמודדות יעילה באינטרסים פרטניים צרים הפועלים בניגוד לאינטרסים הציבוריים ועל חשבון הכלל. ללא יכולת כזו, התקוות, השאיפות והפציפיות נופלות כולן על אזניים ערלות (למשל: התנהלות בוש בנושא שימור הסביבה), ובדרך כלל אינן משנות את מהות ומגמת התהליכים הגלובליים, או שהשינוי מועט ואיטי ואינו מדביק את הצורכים.
      דמוגרפיה בשילוב עם שיפורים טכנולוגיים ועליה ברמת החיים, מכתיבים גידול בצריכת האנרגיה לנפש. לכן, כל עוד אין "משתלטים" על נושא הדמוגרפיה (במובן הרחב ביותר שלו), מותר לצפות שצריכת האנרגיה בעולם תמשיך ותגדל באופן אקספוננציאלי. סביר שקצב זה לא יהיה מונוטוני, אבל בטווח זמן מספיק ארוך ומנקודת ראות גלובלית, זו כנראה המגמה הצפויה.
      חוקרים והוגים מתחומים שונים סבורים שהפתרון לשתי הבעיות – גידול דמוגרפי והיכולת לפרנס ולהזין אותו – נמצאת בחלל החחיצון (ובמידה פחותה גם במעמקי הים). אני שותף לדעה זו. אלא, שיישום פתרונות בסביבות כל כך רחוקות וכל כך שונות ממה שאנו רגילים לו, אינו קל, אינו פשוט ואינו קצר-מועד. קרוב לוודאי שאינו אפשרי ברמה של מדינה בודדת ויידרש לו מאמץ בינלאומי אם לא גלובלי.
      בסוגית הדמוגרפיה חייבים לקחת בחשבון גם את עניין הארכת תוחלת החיים, תהליך שנמצא כבר בעיצומו ויואץ בשנים הקרובות עם התפתחות הרפואה המונעת, ההנדסה הגנטית והננוטכנולוגיה. מאידך, פיתוח יכולות אפליקטיביות בחלל החיצון ו/או במעמקי הים, משנים לחלוטין את כללי המשחק מכל הבחינות לרבות נושא האנרגיה.
      עד אשר נגיע להתקדמות ממשית בפיתוח היכולות מחוץ לסביבה הקרובה לנו, חייבים להתנהל בתבונה כאן. פרוש הדבר הוא שלא סביר לצפות שנוכל להחזיר לאחור את גלגל ההתפתחות האנושית (אחרי שאכלנו את התפוח בגן עדן, אין דרך חזרה…), למעט באמצעות קטסטרופה טוטלית. חייבים להתנהל על בסיס פרדיגמה הגורסת גידול מתמשך באוכלוסיה (גם אם בקצב ממוצע נמוך מזה של המאות ה- 19 וה-20). שלב זה יימשך לפחות עד לעידן שבו יחליפו רובוטים את בני האדם כמעט בכל עבודות השירותים והייצור, יקטנו הפערים ברמת החיים בכל רבדי החברה האנושית ותמצא דרך מוסכמת ואתית להמנע משימוש בכוח לפתרון סיכסוכים שמקורם בניגודי אמונה ואינטרסים.
      פרוש מגמה זו הוא גידול בצריכת חומרי גלם ואנרגיה, צורך חיוני להסדיר ולווסת את הנגישות למקורותיהם (וכנראה גם למים) ולהכפיף את ניצולם לנורמות קפדניות של בקרה שיבטיחו ייצוב של איכות הסביבה בה אנו חיים. מבחינה תאורטית נראה לי שניתן לעשות זאת, והשאלה הקשה אינה "האם"? אלא כיצד, באיזה מחיר מי ישלם מחיר זה ומי יהיה הרגולטור של התהליך – השתלטות על דרכי היישום כיצד?
      הבעיה חוזרת איפוא לרמה החברתית-פוליטית, מקום בו נמצאה מימים-ימימה; שאלה זו מעולם לא היתה טכנולוגית. ובמילים אחרות: השאלה היא כיצד הופכים עולם שלאחר "מגדל בבל", לעולם שקדם לאספירציות בוני המגדל?
      אני אישית סבור שכל בנין מתחיל ב"אבן הפינה", דהיינו: בלבנת-יסוד שממנה הוא מתפתח. אם נחיל את הכללים הדרושים על עצמנו ונפעל בקפדנות על פיהם, בהנחה שכולם יעשו זאת, אך מבלי להתנות מעשים שלנו במעשי אחרים, וגם מבלי להשתטות, נוכל להתקדם. אם נמשיך באגואיזם אישי, קבוצתי, קהילתי, לאומי, תרבותי או רב-לאומי ורב-תרבותי, תהיה הדרך עתירת מהמורות, והתיקונים הבלתי-נמנעים יופיעו כאסונות – מעשה ידי אדם או מעשה ידי הטבע.

    השארת תגובה

    חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

    עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

    אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.