חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עצרת במוצ"ש בתל-אביב: ישראל אומרת כן!

נושאים מידע על פעילויות, פוליטי, פוליטישוק ב 29.05.11 5:59

במוצאי שבת הקרובה, 4 ביוני 2011, תערך בתל אביב (בכיכר רבין בשעה שבע בערב) עצרת גדולה לתמיכה במדינה פלסטינית תחת הכותרת "ישראל אומרת כן".  האירוע הוא הצטרפות של יוזמות שונות, של מפלגות וארגונים (וביניהם מרצ, חד"ש, מפלגת העבודה, שלום עכשיו, השמאל הלאומי ועוד), את כולם מאחדת התמיכה הבלתי מסויגת במדינה פלסטינית והחשש שמא אנחנו נמצאים רגע לפני ההזדמנות האחרונה
מאת: תמר זנדברג

חלק מן השותפים מחויבים ובצדק לתהליך להסכם שלום, וחוששים ממהלך חד צדדי, כפי שעשוי לקרות בספטמבר בעצרת האו"ם. חלק רוויי אכזבה, שוב בצדק, מלקחי ההתנתקות אותה הם מביאים כדוגמה למהלך חד צדדי לא מוצלח. חלק רוצים להגיד "כן" לנאום אובמה, אותו הם רואים כנאום "ציוני", יהודי ודמוקרטי יותר מכל מהלכי הממשלה בשנים האחרונות. חלק רוצים לדחוף את נתניהו ללכת למהלך מזורז עד ספטמבר, וחלק אחר חושב שהשעון מתקתק ואין דרך אחרת אלא להקים מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, על אפה ועל חמתה של ממשלת ישראל.

לכל השותפים האלה משותפות כמה הבנות:
1. מדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי מובהק – מדיני, כלכלי, חברתי, פנימי ובינלאומי. כולנו תומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית לצידה של ישראל כמהלך היחיד שיבטיח קיום בר קיימא, ואף שגשוג ופריחה לשני העמים.

2. המהלך הפלסטיני הפוטנציאלי בספטמבר באו"ם הוא אתגר, שממשלת ישראל – באטימות, יוהרה וטפשות – מפספסת. המפסידים הם כולנו, כל תושבי האזור ואזרחי ישראל בפרט;

3. כהונתו של הנשיא אובמה יכולה להיות כלי טוב עבור ישראל למימוש הסכם שלום עם הפלסטינים, אבל אין תחליף למנהיגות ישראלית אמיצה. בלעדיה זה לא יקרה. גם את הכלי הזה ממשלת ישראל משכילה לבזבז;

4. למחנה השלום הפרגמטי, שהוא גדול ממה שמשתקף בהרכב הפוליטי-פרלמנטרי הנוכחי, יש תפקיד פוליטי חשוב בחברה הישראלית. יש לנו אחריות להשמיע קול ישראלי שפוי שמבין את כל זה, שלא נכנע להפחדות, שמבין שהאופוריה הימנית מנאומו של נתניהו עומדת להתפוצץ לנו בפנים ממש בקרוב.

בגלל כל הסיבות האלה, נצעד כולנו בתל אביב במוצאי שבת הקרוב, ונגיד: לא לנתניהו, כן למדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל.

לדף האירוע בפייסבוק.
לדף של "ישראל אומרת כן", שילווה את המחנה עד ספטמבר.

אנו קוראים לכל התומכות והתומכים לעשות מאמץ ולהגיע הפעם, להפיץ את האירוע, להביא אנשים נוספים, ולהצטרף לקול השפוי המבקש לנצל את ההזדמנות הנדירה, אולי האחרונה, לעתיד טוב יותר באזור.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

21 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    אני אבוא, אני מעודד אחרים לבוא, אני מודאג שההפגנה תהיה קטנה ואז עדיף יהיה שלא תהיה. זהו מבחן כוח חשוב, במיוחד אחרי הכשלון היחסי של האחד במאי השנה שהיה עלוב בכל מקום שהוא לא נצרת.

  2. דני זמיר :

    ההפגנה תהיה קטנה

    ביבי נאם נאום מרשים שייצג באופן נאמן את הרוב המכריע של הציבור הישראלי וגם לא שלל הקמת מדינה פלסטינאית.
    התחושה האינטואיטיבית שלי בתור מפגין "כרוני" שההפגנה הזו היא תגובה פבלובית לא ממש הכרחית, והיא לא מובנת באופן ישיר וברור למה צריך אותה. הפגנות שמחיבות תהליך מחשבתי ארוך כדי להצטרף אליהן עדיף לא לקיימן.
    אם בכל זאת תתקיים ההפגנה אני מציע שתועבר לכיכר המוזיאון או לכל כיכר קטנה אחרת כי אם לא המסר שיעלה ממנה הוא כשלון מוחלט של תומכי היוזמה המדינית וזו תוצאה ממש גרועה.

  3. ל רפי :

    "רוח קטנה באה..."

    אני מבין שאחרי נאומי נתניהו, לכמה אנשים שוב קופץ "האנטי-ביבי" והם סבורים שחובתם לעשות רוח. כי רוח בלבד הוא מה שמאפשר להם כוחם הפוליטי האמיתי בציבור הישראלי.
    אם שכחתם, מדינת ישראל היא דמוקרטיה (לא אנרכיה). החלטותיה המדיניות מתקבלות ע"י המוסדות הנבחרים, ולא באמצעות הצבעה ברגליים וברמקולים בככר העיר; תקנו אותי אם אני טועה.
    מאידך, נראה שככל שתמאיסו עצמכם על הציבור הרחב, ותעייפו תומכים מתוסכלים, כך ייטב למדינת ישראל.
    כל הסיבות שנמנו לעיל לצורך הצדקת ה"קרנבל" החדש, אינן מחזיקות מים. מרגע שביבי כמנהיג הגוש הימני (שעפ"י כל התחזיות להיום יגדל עוד יותר בבחירות הקרובות), הודיע שהוא מוכן למדינה פלשתינאית בכפוף לתנאים שרובם נתונים למו"מ, אין יסוד לתרוצי סרק.
    מדינה פלשתינאית היא אינטרס ישראלי, אבל לא כל מדינה ולא בכל תנאי.
    המהלך הפלשתינאי באו"מ אינו חדש ואין בו אתגר גדול יותר משהיה בעבר. ההיפך הוא הנכון; משהודיעה ישראל על נכונותה לדון במדינה פלשתינאית, צידקת המהלך הפלשתינאי נחלשת ועל כוונותיהם האמיתיות מתנוסס סימן שאלה גדול. מאידך, הפרת כל ההסכמים הקיימים ע"י הפלשתינאים ובמיוחד זה הקובע שלא יהיהו צעדים חד-צדדיים ובלתי הפיכים על ידי אף אחד מהצדדים, רק נותן בידי ישראל צידוק מוסרי ומשפטי לנהוג באופן דומה, בכללים שיתאימו לאינטרס של ישראל, ויש כאלה.
    כהונתו של אובמה, מבחינת ישראל אינה טובה יותר או טובה פחות מן המדיניות שהוא נוקט בפועל. תפישתו את המזרח התיכון ואת משמעות התהליכים המתרחשים בו – שנויה במחלוקת (לשון זהירה). ההנחה שישראל חייבת לקבל כל גחמה אמריקנית – הרסנית. הפגנות מן הסוג המוצע אינן משרתות את השלום, משום שהן פועלות להקשחת עמדות אצל יריבים וידידים כאחד. דינה כעצת אחיתופל (אבל בכאלה מצטיין השמאל כבר זמן ממושך).
    מחנה השלום הוא "פטה מורגנה" מדינית ופארסה לאומית. הוא פטה מורגנה משום שהוא מיצג מיעוט בציבור הישראלי (בניגוד לסיסמה השדופה המיצגת כמיהה אוטופית למציאות אחרת…: "הוא גדול ממה שמשתף בהרכב הפוליטי-פרלמנטרי הנוכחי". טענה זו צריך להוכיח בקלפי לא בפמפלטים תעמולתיים.
    אין שום אופוריה בנאומו של נתניהו. נתניהו לא הבטיח, "גן של שושנים" ומה שהבטיח, עבור רבים מתומכיו קשה ביותר לעיכול והשלמה; עם זאת בתנאים הראויים הוא ככל הנראה בר-ביצוע.
    נותרת בעינה השאלה אם יש פרטנר לשלום.
    התשובה הנכונה לשאלה זו היא מעשית ולא דקלרטיבית. אם יש מחר מול מי לשבת לניהול מו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים על כל הנושאים (וברור שאף אחד מהצדדים לא יקבל את כל מבוקשו) – יש פרטנר. אם הפרטנר הולך לאו"מ במקום למו"מ כאמור לעיל – אין פרטנר.
    אם עובדות אלה אינן ברורות ליוזמי ההפגנה, מוטב יפגינו, העירייה תנקה את הליכלוך אחרי ההפגנה והכל יחזור למקומו הנכון. ובא שלום על ישראל.

  4. מנחם לוריא :

    ל. רפי אני מתנדב לתקן אותך - היינו:

    "אם שכחתם, מדינת ישראל היא דמוקרטיה (לא אנרכיה). החלטותיה המדיניות מתקבלות ע"י המוסדות הנבחרים, ולא באמצעות הצבעה ברגליים וברמקולים בככר העיר; תקנו אותי אם אני טועה."

    ובכן לא ממש בסך הכל מדובר ב"הכל דיבורים" מעשים אין. ראה.

    1. ההצהרה של נתניהו בוצעה מחוץ לגבולות המדינה בבית הנבחרים במחוז קולומביה בעיר וושינגטון. לבית הנבחרים הזה אין שום משמעות מבחינת ישראל ובוודאי שלא משמעות שלטונית.

    2. פרקים מהנאום של נתניהו הומעו בכנסת בבדיון לזיכרו של חוזה המדינה ב.ז. הרצל. לא נערכה על כך הצבאה או דיון כלשהו זה היה נאום ביום זיכרון ולא החלטה סוברנית כלשהי.

    3. בממשלה לא התקבלה שום החלטת עשה או על תעשה כמו כן לא ניתנה לנתניהו שום סמכות להצהיר על כלום שוב הכל דיבורים.

    4. כמו שבשנתיים האחרונות לא נעשה דבר בנושא הזה ספק אם יעשה מהשו שכן אי אפשר לעשות משהו אם אין מטרות ודרכי ביצוע. אי אפשא לעשות דבר עם דיבורים בוושינגטון הבירה או בטקס זיכרון באותה מידה יכול היה נתניהו לשאת את הנאום הזה בפני שרה והמקורבים יש לזה את אותה משמעות.

    בעניין של ניאום נתניהו (ולא רק בו) צא מדובר בדמוקרטיה אלה בגיבובי מילים חסרי אחריות וחסרי משמעות מעשית.

    דווקא לאור הדברים האלה אני מצטרף לספקות שאתה מעלה לגבי הצורך בהפגנה.

    מנחם.

  5. ק. טוכולסקי :

    ל. רפי אתה כל כך צודק, אסור להפגין נגד ממשלה נבחרת בדרישה לאלטרנטיבה. זה כל כך לא דמוקרטי. זה מן הסתם מה שחשבו באיגודים המקצועיים בגרמניה בפברואר מארס 1933 ואחרי בחירות אמרס, בזמן שהממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית החריבה את הדמוקרטיה באופן שיטתי.

    הזכות להפגין היא זכות יסוד, הזכות להביע מחאה להציג עמדה אחרת וכאן לא מדובר בעמדה הזויה אנטי ישראלית שמעוררת חלחלה ויש להגן עליה רק בגלל קדושת חופש הדיבור. כאן מדובר בעמדה רצינית ולא מתלהמת.

    משלת ישראל הנוכחית כמו קודמותיה מנהלת מול עצמה משא ומתן ודיאלוג בלי שום כוונה להתקדם לשום מקום, מי שחפץ בשתי מדינות כדאי לו למהר ולדרוש מהממשלה לעשות מעשה.

  6. אורן :

    שם ההפגנה צ"ל "אומרים "לא" לביבי"

    אני לא מצליח להבין את האיחוד המוזר בין חד"ש לשמאל הלאומי.

    כולם התאחדו תחת שנאת ביבי? אידיאולוגיות מנוגדות עושות הפגנה ביחד? פוסט ציונים וציונים זה לצד זה? מי שבעד החזרת הלאומיות לשמאל ומי שבז ללאומיות?

    אני מצטרף לדני ואחרים כאן – הנאום של ביבי אמר "כן" לשתי מדינות, ורק הכתיב כמה תנאים הגיוניים מאוד שמבטאים את רצון הרוב בעם – לא עושים מו"מ עם מי שרוצה בחיסולנו.

    השמאל הלאומי צריך הפעם לגבות את נאום ביבי, וכך גם מפלגת העבודה (שטומנת ראשה בחול כשעולים נושאים מדיניים חשובים).

  7. דקל-דוד עוזר :

    כן לקידום השלום לא לדיברור אש"פ

    הפגנות מסוג זו אינן מקדמות את השלום, אלא מרחיקות אותו.
    הקמת מדינה פלסטינית היא אינטרס של הפלסטינים לא פחות (אם לא יותר) משזה אינטרס ישראלי.
    נתניהו אמר כן למתווה אובמה, אך הוא מחושק על ידי ליברמן.

    הגיע הזמן לתת גב לשלום ולקרוא לפלסטינים לתת כתף במקום להשתתף בדוברות אש"פ.

    לקרוא לקדימה לקזז החוצה מהממשלה את ליברמן על ידי התחייבות של אי-הפלת הממשלה.

    ולקרוא לפלסטינים לעשות מעשה אמיץ, להכיר בלגטימיות של ההגדרה העצמית לעם היהודי ובציונות כאידיאולוגיה לגטימית – ולהיכנס מיד למשא ומתן.

  8. ל רפי :

    למנחם לוריא

    תודה על הנסיון, אבל מסופקני אם צלח:
    1. האם רק לראש הממשלה אסור לדבר מחוץ לגבולות ישראל? נאום בפני הקונגרס האמריקני אינו תהליך קבה"ח ממוסד, ואינו בא במקומו. (אם זכור לך, רוה"מ התיעץ לפני נסיעתו הן עם שרים, חברי כנסת, חברי ליכוד ושותפים קואליציוניים). כאשר יתקבלו החלטות, אני משער שהן תתקבלנה בממשלה בכנסת ואפילו במשאל-עם; מה יותר דמוקרטי מזה?
    2. על מה צריך היה להצביע בעקבות דברי רוה"מ בכנסת לפני נסיעתו לארה"ב? בינתיים אנחנו מדברים עם עצמנו, וכל אחד מרשה לעצמו לדבר כאוות נפשו… (ראה, למשל, אברהם בורג וחבריו).
    3. אינני מתימר לדעת מה בדיוק התירה הממשלה לרוה"מ לומר בביקורו בארה"ב. להזכירך: איזה רו"מ קיבל אישור מראש לנקוט מהלכים דרמתיים הרבה יותר מנאום ביבי בארה"ב קודם שחייב את ישראל בהתחייבויות בינלאומיות בעיתיות ביותר – פרס בהסכם בהסכם עם חוסיין? רבין באוסלו? שרון בהתנתקות? בין ודיין מול מצרים?
    ישנם זמנים שבהם תוכנית הכל דיבורים היא ההצגה הטובה ביותר בעיר – ראה, למשל, את אבו מאזן… או – ציפי ליבני…
    4.בניהול מדינה ומדיניות יש גם מקום וגם צורך בדיבורים. אינני מכיר אף בעל תפקיד בכל ההסטוריה של ישראל שרק פעל ולא דיבר. מדוע אתה מצפה מנתניהו שיהיה קדוש מכל "האפיפיורים" שלפניו, ולא רק אצלנו?
    5. התהליכים המתנהלים כיום במזרח התיכון אינם מובילים למו"מ רציני בין ישראל לפלשתינאים, משום שלא יכול להיות מו"מ כזה, אם אין מו"מ בכלל. אין שום סיבה להתרגש מיוזמות שבאות להחליף מו"מ ישיר, משום שהן חסרות תכלית וחסרות ערך. כאשר רצו שליטיט מצרים או ירדן לעשות שלום, הם ידעו כיצד להתנהל, ואפילו לא נדרשו לצורך יוזמותיהם לסיוע אמריקני. כאשר אין רוצים לדבר, התכנית היחידה בעיר היא "הכל דיבורים". גם ההפגנה האמורה שייכת לאותו ג'אנר.

  9. ל רפי :

    לטוכולסקי:

    או שאני לוקה ביכולת הכתיבה או שאתה לוקה בהבנת הנקרא – בשום מקום לא טענתי שאסור להפגין. אמרתי את הדברים הבאים:
    1. ההפגנה חסרת תכלית, כי אין עם מי לדבר.
    2. בכיכר תחריר יצאו המפגינים לרחוב, משום שלא עמד לרשותם מנגנון דמוקרטי. זה אינו המצב בישראל, ומי שחותר ל"שחזר" כאן את ככר תחריר, חותר תחת הדמוקרטיה.
    3. הפגנות מן הסוג האמור, פוגעות בעמדות המיקוח של ישראל, ומרחיקות את הסיכוי למו"מ רציני. כל עוד יחשבו הפלשתינאים שיוכלו לקבל מישראל ויתורים מרחיקי לכת ללא מו"מ ישיר וללא פשרות מהותיות מצידם – אין על מה לדבר, והתכנית היחידה בעיר היא "דיבורי סרק".

  10. ל רפי :

    לדקל-דוד עוזר:

    אין צורך לקזז מהממשלה אף אחד. צריך לתגבר אותה כפעולת אחדות לאומית מהווה תשובה למהלכי הרשות הפלשתינאית.
    כאשר ייעשה מהלך מסוג זה, תהיינה לו, להערכתי, השפעות מהותיות על התהליכים במזרח התיכון, בארה"ב ובאירופה.
    אילו השכילה ישראל להתגבר על הקונצפציה המדינית שלה המבקשת להקים שתי מדינות לשני עמים ללא השתתפות ירדנית, היה המצב משתפר עוד יותר, הסכויים היו גדלים והיה לפתרון מסוג זה משפט קיום ויציבות גדולים לאין ערוך משיש למדינת הננס המוצעת כיום לפלשתינאים. שכן אפילו אם יקבלו את התנאים הדרושים להקמת מדינה כזו במו"מ ישיר ובהסכם (תנאי הכרחי), קיים ספק רב לכמה זמן ישרוד הסכם כזה.

  11. ק. טוכולסקי :

    מותר וחובה וצריך להפגין ותמיד יהיה בהפגנה בכדי לקדם את הדיון. אין לנו עיתון ואין לנו ערוץ תקשורת אנחנו לא בעלי הון. אף אחד גם לא מדברר את אש"ף פשוט נמאס מהמצב וחובה לציין זאת בכיכר העיר.
    אני לא יודע מי חותר לשחזר את כיכר תחריר או את פריז 1968 או את הפגנת הנשים ברוזנשטארסה ב-1943, אני יודע שאנחנו על סף פיצוץ ולי כמי שכשהעסק יתפוצץ יגיע צו 8 הביתה אין שום חשק להמשיך לחכות באדישות מנוולת.

    אז אני אצא לרחוב ואמחה ואפגין את דעתי ואתה מוזמן לחכות לבחירות הבאות ולהגיד לאחריהן העם בחר בו נחכה עוד 4 שנים ונלך שוב להצביע.

  12. מנחם לוריא :

    רפי.ל

    לא שכנעת אותי אם כי "הכל דיבורים" איננה המצאה של ביבי. אני לא רואה את תפארת השיח הדמוקרטי במהלך שלו הזה ואני לא רואה שיש כוונה בכלל לחדול מאי העשייה, שגם עליו אין לביבי פטנט רשום.

    לכן אני עדיין מפקפק ברמה הדמוקראטית של הנאום בקונגרס.

    כך או כך אני ,עדין, מצטרף לטיעוניך שההפגנה הזו יותר מיותרת מאשר מועילה במשהו.

    זה נכון שבשיח הציבורי בישראל יש אי הבנה רבתי לגבי "כיכר תחריר" בכל זאת ישנם כמה וכמה הבדלים בין השלטון שהיה במצרים לזה שיש לנו. מכל מקום מעטים פה המקרים שהשיח הציבורי באמת שינה מהלכים אבל ,ואני רוצה להיות כאן זהיר, היו מהלכים שהשיח הציבורי שינה. זה לקח זמן זה עלה במאמצים אבל זה כן קיים. למשל: חוק העונשין שלנו שונה בגלל לחץ ציבורי (חוקי האינוס, ועוד כמה חוקים מפרק התועבה המינית בספר החוקים שלו) ואני נותן דוגמאות ממה שקרוב לליבי או שהייתי מעורב בו. יש מן הסתם, עוד דוגמאות.

    אבל: אם כל חוסר ההבנה ל"כיכר תחריר" להפגין נגד הממשלה ולבקש ממנה לצאת במו"מ יזום זה רחוק מלחתור תחת אושיות הדמוקרטיה שכן יש פה. במקרה דנן ,אני מסכים שזה די סר טעם, ומנגד להגיד שמעשיו של ביבי הם דמוקרטיה ישראלית המיטבה (אני יודע שלא אמרת את זה אבל זה נשמע כך) זה כרחוק מזרח ממערב.

    מעבר לאין טעם אין על מה לצאת לכיכר. אין תהליך מדיני זה ,בנתיים, בשלב תוכנית הרדיו באותו השם.

    לפי עיתון הארץ 86 ח"כ חושבים ו/או מסכימים להגדרות שנתניהו הציב בנאום בבית המחוקקים האמרקאי. ועל פי השנתיים אחרונות זה לא יתר מ"הכל דיבורים". אז במקום זה שיעשו כמה דברים לא חסר מה לעשות בתחום החברתי הכלכלי, לצערי לא רק בתחום המדיני בטחוני יש ה"כל דיבורים". יש לממשלה הזו עוד כמעט שנתיים של הזדמנות לעשות משהו שהוא לא העברת נכסים ציבוריים לטייקונים שביניהם כאלה הסוחרים עם אירן או סתם להתנער מאחריות לאזרחיה. יש הרבה מה לעשות. אז דיברו. אז מה?

    זה שהרבה מאוד החלטות הרות גורל התקבלו פה מחוץ לפרלמנט והגיעו לדיון בכנסת לאחר מעשה לא אומר שיש פה דמוקרטיה. בדמוקרטיה הממשלה עושה, הכנסת מבקרת והציבור צועק או שותק ומתנקם ,או לא, אחת לארבע שנים בקלפי. זה לא קורה פה וזה שזו מסורת פגומה איננו מכשיר את השרץ. לא רק הדברים שציינתה הגיעו לכנסת כדבר מוגמר וסגור גם למלחמות ולהפרטות יוצאים פה בלי תוכנית סדורה ובלי ביקורת מהכלים שדמוקרטיה מעמידה לשלטון שקורא לעצמו כזה.

    מנחם.

  13. איתי :

    למרבה הצער אני מסכים עם דני. המוטיבציה שלי לבוא להפגנה כזו היא נמוכה.

    שני דברים שהייתי רוצה להשקיע בהם את הזמן:

    1. שכנוע הציבור הישראלי שלמעשה אין כ"כ הרבה הבדל בין "קווי 67 עם תיקונים ביחס שווה" ובין "לא מוחלט לקווי 67, כן לנדיבות בשטח המדינה הפלסטינית". זה דומה מאוד בשינוי של ניסוח, אבל מטעמים פוליטיים לחלוטין כל מפלגה מקדימה/שמאל לאומי ועד חד"ש תטרח להצניע את הדמיון ולהדגיש את התהום.

    אחרי שמבינים את זה אפשר להתחיל לדבר תכל'ס
    א. ביבי לא רוצה מותניים צרות (האם הוא רוצה לספח את טולכרם לישראל)
    ב. ביבי לא מתפשר (בגלוי) על חלקי ירושלים שמעבר לקו הירוק, גם אם אלו שכונות פלסטיניות נטולות כל קדושה כמו שועפאת או צור באהר שחלק ניכר מהישראלים רואים בהם נטל דמוגרפי ולא נכס.
    ג. ביבי רוצה רצועת בטחון סביב נתבג.
    ד. ביבי לא מוותר על אריאל ועל ההרחבה של מעלה אדומים E1

    המשמעות היא (א) אחוז השטח ממדינת ישראל הריבונית שהוא יצטרך להעביר לפלסטינים כדי שההסכם יהיה הוגן גדול בהרבה מאותם 3-5% של רוח אולמרט/הסכם ז'נווה (גושים = גוש עציון, גבעת זאב, מודיעין עלית ומעלה אדומים) – שיראה לנו בבקשה איפה השטחים האלה? [הם צריכים להיות לא במדבר] (ב) הגבולות שיווצרו לאחר התיקונים שנובעים מהעקרונות שלו יהיו עוד פחות בני הגנה (בגלל האורך העצום של הגבול)

    2. לשכנע את יהדות ארה"ב שתפסיק להתנות תמיכה כספית באובמה או בכל נשיא אחר בקבלת המדיניות הרשמית של ישראל – כי מדיניות זו מזיקה לדעתי לאינטרס הישראלי.

    הלקח העיקרי שלי מהאירועים בוושינגטון הוא שאילו יהדות ארה"ב היתה מפנימה את מה שרוב היהודים הפנימו, ארה"ב לא היתה נותנת לנו להרוס את עצמנו עם המשך המצב הקיים.

  14. לוני :

    נו שוין. שיפגינו עד שייצא עשן מאוזניהם. הסקרים אומרים את שלהם.

    אם חבירה לחד"ש, והתנגדות למספר הנחות בסיסיות שמקובלות על 90% מהציבור היהודי – ביבי וליבני מתבטאים באופן דומה בנדון ד"א, זו הבשורה של אלדד יניב והשמאל הנציונל לאומי שלו, אין לימין ולמרכז מה לדאוג מהשחקן החדש.

  15. אורן :

    לא יכולתי שלא לשים לב, שמלבד הצהרות המארגנים שהשמאל הלאומי משתתפים בעצרת, לא מצאתי ראיה רשמית מצד השמאל הלאומי (אתר רשמי או פייסבוק) להשתתפותו, או קריאה לפעילים להצטרף.

    אני חושד שקורה פה אחד משלושה:
    1. השמאל הלאומי משתתף באופן שקט ופאסיבי, לא קורא לפעיליו אבל כן רוצה להביע נוכחות באירוע שמאל.

    2. יש פיצול בשמאל הלאומי – חלק מחבריו רוצים להשתתף בעצרת, אבל לא ההנהגה הרשמית.

    3. המארגנים משקרים כדי שהעצרת תשמע רצינית, אבל מעולם לא הייתה הסכמה מהשמאל הלאומי להשתתף.

    במידה ואלו אפשרויות 2 או 3, הייתי מצפה מהמשמאל הלאומי להוציא הודעה רשמית, שלא היו דברים מעולם.

  16. עמית-ה :

    לצעריהמגורים בקצה מאפשרים השתתפות בהפגנות מקומיות בלבד.
    אני מקווה שיהיו בהפגנה הזאת המונים רבים וזוכר את דבריו של פרופ' ישעשיהו לייבוביץ:
    "מדינאים ישראלים עושים את הדבר הנכון (במקרה הזה הסכם עם הפלשתינאים ונסיגה לקווי 67) רק כאשר אין שום ברירה אחרת".

  17. דקל-דוד עוזר :

    מפלגת ליברמן ושות בע"מ - מכשול לישראל

    הפגנה זו היא קשקוש במיץ מנותק מהמציאות ודברור אש"פ המעודדת את העולם להכיר בפלסטינים ולבודד את ישראל.

    באותו הזמן דני איילון החוצפן וההזוי ממשיך לכהן כסגן שר החוץ – למרות שדינו במדינה שפויה אחד: פיטורין בבושת פנים.
    הוא גרם לסכסוך עם תורקיה ולא התנצל כראוי.
    באותו הזמן ליברמן "מפקח" על הממשלה ויש לו זכות וטו על כל החלטה.
    המסקנה היא אחת: יש חובה לקזז את ליברמן.
    חובה מוסרית – כי זו מפלגה לא לגטימית.
    חובה פוליטית – כדי לאפשר לנתניהו מרחב תמרון.
    וחובה בינלאומית – כי אסור שבממשלת ישראל ישבו גזענים.

  18. ק. טוכולסקי :

    ההפגנה הזו היא האומץ להגיד את הדבר הנכון, הגינויים מזכירים לי את הגינוי ל:
    לדבר עם אש"ף
    להכיר בעם הפלסטיני
    לדבר על מדינה פלסטינית ועוד ועוד, בתעמולת הבחירות של 1988 לחדש היה תשדיר שבו הם צבעו את הקו הירוק מחדש, רק תחשבו כמה טוב היה אם הרעיון הזה היה מאומץ אז.
    אני אלך בשבת ואני מקווה שעוד רבים וטובים עם דגלים אדומים ודגלי ישראל יבואו ויפגינו באומת בקריאה לממשלה האיומה שלנו להתעשת.

  19. מנחם לוריא :

    הלו! אין לי מספיק שיער בגבות כדי לכסות את הקרחת שלי...

    איך הגעתם לזה שביבי חביב העם, עוד מעט תשירו הבאנו שלום עליכם.

    ביבי ,בסך הכל, ליהג ,בכישרון רב יש לומר, בבית במחוקקים של ארצות הברית של אמריקה ואפילו הלהג הזה לא ממש שיכנע אף אחד.

    להזכירכם: בית המחוקקים דארה"ב עדיין איננו סוברני על ישראל. לא זו של 47, לא זו של 48, לא זו של 67 ולא זו של 2011 ובוודאי שלא זו לפי תוכנית הלהג של נתניהו.

    אין החלטת ממשלה ובוודאי ובוודאי שלא החלטת כנסת שלהגיו של ביבי בבית המחוקקים דארה"ב כך שזו לא אפילו מדיניות הממשלה, ובטח לא המדיניות של מדינת ישראל. זה הכל דיבורים.

    תזכרו ששלום עושים בין עמים ולא בין מנהיגים ואם זה לא ברור תציצו דרומה למצרים.

    גם אם מחר בבוקר אני שוב אקרא את הדברים שכתבתי זה אתה ואחוש כאידיוט שסירב להאמין עדיין ביבי חייב ללכת ואיתו כל המפריטים והבורחים מאחריות.

    בחייכם: בסך הכל התעורר פה דיון אם כן צריך הפגנת שמאל או לא, מעבר לכך מה שעשה ביבי ,לפי שעה, זה הכל דיבורים וחוץ ממנו אף אחד בעולם מסביבינו ,כולל הפלסתינאים, לא מאמין שיעשה משהו ואני חושש שגם הוא לא מאמין שהוא יעשה משהו.

    ואל תזכירו לי שרוב ההחלטות הגורליות למ.י בע"מ מתקבלות במטבח של ובבית הלבן ובקמפ דיויד (הכל חוץ מהפרלמנט שלנו), כי זו אפילו החלטה איננה זוהי השרדות בהתגלמותה.

    קודם שתהייה החלטה או שבכלל יאמרו משהו שיש לו צורה של החלטה ואז אפשר יהיה להפגין או להסכים או להתנגד או כל מה שתרצו. איך אפשר מאלוף העולם בלדבר ולא לעשות כלום לצפות שדווקא עכשיו המלל של "בר אילן II" יהיה שונה מ"בר-אילן I"?

    ושלום עושים עם אויבים (בדרך כלל) ועם עמים (גם זה בדרך כלל).

    דבר אחד בטוח ביבי עשה הסכם שלום מפואר עם הקונגרס האמרקאי ובטוח שהוא ימתין שאובמה ילך לדרכו ושיחליף אותו איזה Yes Man שיכנע לקסם דיבורו, ולא ישכח את המעצמה הדמוקראטית הקטנטונת שם במזרח… 🙂

    ולדבר הוא יודע ואת זה אי אפשר לקחת ממנו – חבל שלא יודע לעשות באותה מידה.

    מנחם.

  20. דקל-דוד עוזר :

    ביבי לא צדיק הדור, אבל ההפגנה הזאת לא תקדם ולו במילימטר אחד את השלום.

    הזויי השמאל – תעזבו כבר את תל אביב, די להתבוסס בביצה הזאת!

    תתקדמו!

  21. ליאור :

    דקל לאן?

    דקל כתבת בנחרצות למה לא להשתתף
    בהפגנה, בכל התגובות שלך לא כתבת מה כן???

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.