חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

למה לי פוליטיקה עכשיו?

נושאים דעות, פוליטי, תא אופק ב 30.07.08 6:10

בימינו, כשהמילה "פוליטיקאי" הפכה כבר מזמן למלת גנאי, כשצעירים המחפשים דרכים לשינוי חברתי יעשו הכל מלבד כניסה לפוליטיקה, ישנה גם אפשרות אחרת. "תא אופק" הוא התא של מפלגת העבודה באונ' העברית, וחבריו מציעים לכם להצטרף ולהשפיע

נדמה שהייאוש מהפוליטיקה בקרב ציבור הסטודנטים רק הולך וגובר. הרגשת חוסר האונים אל מול אדישות מקבלי ההחלטות בשביתות הסטודנטים והמרצים, תחושת התסכול מדוח וינוגרד וחוסר לקיחת האחריות של ראש הממשלה, אלו ועוד מרחיקים את הסטודנטים הלאה והלאה מהמושג המלוכלך והמושחת שנקרא "פוליטיקה". עצם המילה "פוליטיקאי" הפכה כבר מזמן לכינוי גנאי.

כולנו כואבים את מצבה של מדינת ישראל, ורבים מאיתנו אף רוצים לנסות להשפיע ולשנות אותו, אבל איך?

חלקנו יוצאים להפגין בכיכרות, חלקנו מתמקדים בפעילות חברתית בקהילה, חלקנו מצטרפים לתנועות חוץ-פרלמנטאריות, וחלקנו פשוט יושבים מיואשים בבית ומקטרים סביב שולחן ארוחת ערב שבת. העיקר לא פוליטיקה.

אבל למה לא פוליטיקה? מי באמת יוצא נשכר מהחלטה זו? מי מעוניין ליצור את אווירת הייאוש והניכור מעשייה פוליטית? מי מטיף שאין לעשייה מסוג זה כל סיכוי להשפיע? שהיא משחיתה?

המושג "גרעון דמוקרטי", המבטא את תופעת הירידה בהשתתפות הפעילה של אזרחי המדינה בתהליך הדמוקרטי, לא נולד אתמול. יש לתופעה זו בוודאי גורמים רבים ומגוונים, אך ברצוני להצביע על אחד, עליו אנחנו לפעמים לא עוצרים לחשוב: תחרות.

הזירה הפוליטית הינה מקום תחרותי. אין בראש הפירמידה מקום לכולם. על מנת להגיע לעמדת השפעה, על נבחר ציבור לגבור באמצעים פוליטיים על יריבים רבים, וככל שיש פחות יריבים- כך ייטב. הייאוש והאדישות כלפי הפוליטיקה משרתים, אם כן, בראש ובראשונה, את מי שכבר עוסק בפוליטיקה: נבחרי הציבור ויועציהם, מזכירי הסניפים המפלגתיים, והעסקנים הפוליטיים החיים יום יום את העשייה הפוליטית. כל כניסה של כוחות חדשים ורעננים לזירה הינה בגדר איום על מעמדם. ואנחנו? משתפים פעולה. קוראים בעיתונים על השחיתות ומתלוננים. מקשיבים בהפגנה לנואמים המכפישים את נבחרי הציבור ומציעים שיטות אלטרנטיביות ל"השפעה מבחוץ" ומצטרפים. מביעים את תסכולנו בהצבעת מחאה אופנתית למפלגת הגמלאים לכנסת.

ותוצאות- אפס.

סליחה, אפס? לא מדויק. ההתחמקות שלנו מלקיחת גורלנו לידינו, מהתמודדות עם האידיאולוגיה שלנו והעימותים הבלתי נמנעים שהתמודדות זו יוצרת בתוך החברה הישראלית, היא היא אחד הגורמים המרכזיים לעליית המנהיגות החלולה במדינת ישראל. המנהיגות מייצגת את העם שבחר בה, ובמדינה שבה סטודנטים רבים כל כך חילקו את קולותיהם בקלפי בין פתק לבן לבין מפלגת הגמלאים, המנהיגות שקיבלנו היא מה שמגיע לנו. אז מה אנחנו מתפלאים על מלחמת לבנון השנייה? על שליטת פקידי האוצר בממשלה? על האדישות כלפי מאבקי ההשכלה הגבוהה?

מי שרוצה להשפיע על גורלו, חייב להיות מוכן לא רק להתאמץ, אלא להיות גם חכם מספיק כדי להבין את הכלים העומדים לרשותו. מי שחושב שניתן לשנות את פני המדינה מבלי "להתלכלך בבוץ הפוליטי", דומה לרופא מנתח שחושב להסיר את הגידול הפנימי של החולה מבלי לחתוך בבשרו.

המספרים מדברים בעד עצמם: במפלגת העבודה, מהמפלגות הגדולות והוותיקות במדינת ישראל, רשומים מעט יותר מ-100,000 חברי מפלגה. בבחירות האחרונות לתפקיד יושב ראש המפלגה, בחירות גורליות שהכריעו את זהות שר הביטחון של מדינת ישראל ואת זהות ממשלת ישראל כולה, הצביעו כ-65,000 חברי מפלגה. בסופו של יום, ההפרש בין המנצח למפסיד עמד על כ-2,500 קולות בלבד. רק בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית לומדים למעלה מ-10,000 סטודנטים, וגודל ציבור הסטודנטים במדינת ישראל עומד על כ-250,000 אלף איש.

שיטת הדמוקרטיה הייצוגית במדינת ישראל וברוב המפלגות המתמודדות לכנסת יצרה מצב שלאדם מן השורה יש כוח אמיתי להשפיע על מקבלי ההחלטות. לחבר מפלגה- כוחות גדולים יותר. ולקבוצת חברי מפלגה הפועלים יחד בתוך אותה מפלגה- פי כמה וכמה. חברי הכנסת ואף רוב שרי הממשלה חייבים דין וחשבון לבוחריהם, ובעיקר לאלו המדרגים אותם בתוך רשימות מפלגותיהם לכנסת- חברי המפלגה.

לכן אל לנו להתפלא ששר הביטחון אהוד ברק נשאר בממשלה אחרי דוח וינוגרד בניגוד להבטחותיו הקודמות. יכול מאוד להיות שטובת המדינה עמדה לנגד עיניו, אבל מי שקרא את הסקרים שהראו כי רוב משמעותי של מצביעי מפלגת העבודה (ועל אחת כמה וכמה- חבריה) תמכו בהישארות בממשלה, הבין עד כמה קלושים היו הסיכויים שיפרוש. יש לו מחויבות נוספת, והיא לציבור בוחריו בתוך המפלגה.

אך יש עוד שרה משמעותית בממשלת ישראל אשר צריכה לתת דין וחשבון לציבור חברי מפלגת העבודה ובוחריה. פרופ' יולי תמיר שמה. השם מוכר, לא? איך היו נראות שביתת הסטודנטים ושביתת המרצים, לו היו אלפים מבינינו חברי המפלגה, כך שהשרה תמיר הייתה חייבת לתת לנו דין וחשבון לא רק משום היותנו סטודנטים אלא משום כוחנו להשפיע על מעמדה בתוך מפלגת העבודה?

אינני טוען שעלינו לזנוח את ההפגנות, את הפעילות החברתית והקהילתית, או את התנועות החוץ-פרלמנטאריות. אבל אל לנו להיתמם. אין שום סתירה בין פעילות פוליטית פנים מפלגתית לבין הפעילויות האחרות. להיפך- הן מחזקות זו את זו, ומהוות מנוף זו לזו. כמו שמתאגרף לא יצפה לנצח את יריבו בקרב בעזרת יד אחת בלבד, כך עלינו להניף שתי ידיים במאבק על פניה של מדינת ישראל. על גורלנו שלנו.

כל מה שנדרש מסטודנט בישראל על מנת להגדיל את עוצמת השפעתו הדמוקרטית על גורלו הוא להתפקד למפלגה, אשר אותה הוא מזהה כאמצעי המתאים ביותר עבורו להשפעה. וכשמדובר בתהליך ה"גוזל" בסך הכול כעשרים דקות מחייו וכמה עשרות שקלים בשנה מכיסו, אין יותר תירוצים.

אפשר כמובן להמשיך בדרכים בהן ניסינו עד עכשיו. להמשיך להפגין, להצביע לגמלאים, ולהלחם במלחמות אשר אין לנו יכולת אמיתית להשפיע עליהן. בשיטה זו אכן נקבל את הגמלאים, כפי שהצבענו. אך יהיו אלו חמשת גמלאי ועדת וינוגרד. זו, או הבאה שתבוא, בעקבות המלחמה הכושלת הבאה. מי שלא רוצה "להתלכלך" לא חייב, אבל שלא יתפלא אם בסוף ה"ניתוח" על עיצוב פניה של מדינת ישראל ישמע מפי הרופא את המשפט הכל כך מוכר לנו- "הניתוח הצליח, החולה מת".

יובל אדמון

יו"ר תא אופק

נערך על ידי גל
תגיות: , , , , ,

11 תגובות

  1. מישהי :

    אני מכירה את יובל אדמון עוד משנים עברו ולא מאמינה לו. אם המפלגה רוצה להשתפר היא צריכה אנשים חדשים לא מהסוג הישן. לא מספיק להיות רק צעיר עם אמביציה, כאלה יש הרבה…

  2. סיגל :

    לא ברור לי מה להיכרות עם יובל ולתגובה על דבריו, כך שהטון של התגובה הזו מלכתחילה לא מוצא חן בעיני.
    שנית, אני מסכימה עם יובל שבשביל להביא לשינוי יש צורך במעורבות פוליטית, גם עם הזירה לא עושה לנו נעים בגב.
    שלישית, קל לפסול, ולהגיד שלא מסביק להיות צעיר שאפתן, אך כנראה שיותר קשה להגיד מה כן יעבוד, מאחר ו"מישהי" לא מציעה אלטרנטיבה אחרת.

  3. לקסי :

    "מישהי" מאפיינת את ההתיחסות השטחית לפוליטיקה.
    התיחסות לפוליטיקאי זה או אחר ולא לפוליטיקה כמקום בו נגזר עתידנו.
    פוליטיקה איננה תכנית טלויזיה אידיוטית כזו או אחרת שבה בוחרים את האפס המנצח/ת.
    אכן המתנגדים האמיתיים של הפוליטיקה, אלה שיש להם אמצעים "להשפיע" על החלטות כך שתבאנה להם הרבה כסף, אלה מעונינים בפוליטיקאים חלשים, מושחתים.
    "בעלי הענין" האלה מעונינים בהמאסת הפוליטקה על צעירים ועל ישרים ש"לא רוצים להתלכלך בביצה הזו", כי כך הם מבססים את שליטתם האמיתית בנו.
    כשיש פוליטיקה אמיתית יש אזרחים.
    כשאין פוליטיקה אמיתית יש צרכנים (ובמקומות אחרים נתינים).

  4. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    יובל, כתבת: "שיטת הדמוקרטיה הייצוגית במדינת ישראל וברוב המפלגות המתמודדות לכנסת יצרה מצב שלאדם מן השורה יש כוח אמיתי להשפיע על מקבלי ההחלטות".

    בעיני, זו הגזמה פראית. לאדם מן השורה אין שום כוח להשפיע על מקבלי ההחלטות. גם אם יתפקד למפלגה, עדיין אין לו כוח.

    אפילו לחיות פוליטיות כמו כמה מהאנשים הטובים העושׂים במלאכה כאן באתר, שמחזיקים בלוגים פוליטיים, כותבים מכתבים לח"כים, אפילו טורחים להגיע מדי פעם למשכן הכנסת, עדיין יש השפעה מועטה ביותר.
    כדי להגיע למידת השפעה משמעותית, כפי שאתה אומר בעצמך, צריך לרקום בריתות ולגבש חוגים בקרב מתפקדי המפלגה – עבודה במשׂרה מלאה.

  5. סטודנטית בעברית :

    חבל רק שמרוב התעסקות בהתפקדויות והתפלספויות תא אופק שוכח לפעול באמת… זה מאד יפה להביא לקמפוס כל מיני דוברים, ואולי אפילו יש קהל ומגיעים לשם סטודנטים, אבל אי אפשר להשוות את זה לעבודה אמיתית בשטח. הלוואי וכולם היו פקודים למפלגה כלשהי, אבל זה לא באמת הופך אותם למעורבים בפוליטיקה. פוליטיקה זה לא לפחד להתלכלך בהפגנות, להיכנס לכנסת או לשלוח מכתבים, להבין מה הולך עם חוקים שונים ומה בדיוק קורה בהצבעות ומי נגד מי ועוד הרבה… את זה עושים יופי ארגונים לא-מפלגתיים כמו מגמה ירוקה ושלום עכשיו וגם הפעילים הסטודנטים של מרצ וחד"ש, אבל לצערי לא תא "אופק". יש לכם עוד הרבה מה ללמוד לפני שתוכלו להטיף לאחרים איך להיכנס לפוליטיקה…

  6. סטודנטית מפרגנת יותר מהעברית :

    לא נראה לי שהסטודנטים של תא אופק לא יודעים לפעול. אל תשכחי שהם רק התחילו (חזרו?) לפעול כתא בסמסטר האחרון. לפי מה שהבנתי הם מתכננים להיכנס לפעילות מאוד חזק החל משנה הבאה כתא, ובינתיים החליטו לבסס את עצמם כדי שבאמת יהיה להם קול והשפעה ברגע שהם יתחילו לפעול גם כלפי חוץ.

  7. דנה גנאל - חברת תא :

    סטודנטית מהעברית –
    את צודקת. אני לא אוהבת להתלכלך בהפגנות. כי אני רואה בהפגנה אמצעי ולא מטרה. כשהוא ישיג לי מדינה צודקת יותר אני אפנה אליו. מתי לאחרונה הפגנה באמת עשתה הבדל להבדיל מלובי?
    לצערי היום, הפוליטיקה, כחלק מאותה בעיה שיובל מדבר עליה, אינה מתנהלת ברחוב. איך העצומות וההפגנות על תחנת הכוח הפחמית עזרה לביטולה? אם כל מגמה ירוקה הייתה מתפקדת למפלגה – וזה כלל לא משנה לאיזה – ומבטיחה שמי שאישר את קיומה לא ייבחר שוב – אני די בטוחה שלא הייתה תחנת כוח פחמית.
    אל תביני לא נכון, אני לא אומרת שהפגנות הן לא טובות – אני אומרת שלפעמים הן עוזרות ולפעמים לא – כמו כל כלי, או אמצעי. וביתר הדגשה: קידוש המאבק כנגד, ולא משנה כנגד מה, הפגנות, בעיטות וכו' העיקר שאנחנו הנקיים לא נהיה חלק מהם, הוא בעוכרינו. הוא מוביל אותנו היום למצב שבו עלינו לחפש עם זכוכית מגדלת אנשים שייצגו אותנו.
    הבאת כדוגמא את מר"צ וחד"ש – והעקרון הוא אותו עיקרון – מפלגה קטנה טהורת מידות שלא משפיעה כמעט כלל. כמה חוקים במושב שמושגים במאבקים אינסופיים.
    אגב, אין ספק שיש לנו מה ללמוד, אם לא היה לנו כנראה שכולנו היינו במקום טוב יותר. זה לא אומר שגם אין לנו מה להגיד, או שאין מה לשמוע מאיתנו.
    נכון ש]קידת אנשים לא הופכת אותם למעורבים בפוליטיקה בהכרח – אבל פקידת האנשים הנכונים כן- ואם לא אז נתינת הכלים, ואם לא אז לםחות שלא יחשבו שזה הדבר הכי מגעיל שיש, כמו שאני מקווה שהצלחנו – לפחות קצת לעשות באוניברסיטה.
    וברמה האישית, בתור אחת שהייתה חלק מהמאבק על חוק המכינות השבוע לא נראה לי ששכחתי איך לפעול. אולי כשיודעים למה אתה נאבק על משהו אתה פשוט פועל יותר טוב…?

  8. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    דנה גנאל – נאה דרשת.

  9. יהונתן סבן :

    זכור לי בתור ילד שהיינו צועקים "הפגנה! לא חשוב על מה.." אני חושב שמשפט זה מאפיין את תרבות ההפגנות והמחאה בישראל. לצאת ולהפגין אפילו אם לא תמיד יודעים על מה, שיטה זו היא גם השיטה הקלה ואולי היחידה שנשארה למפלגות הבוטיק הקטנות כדוגמת מרצ או חד"ש שאינן מצליחות להשפיע על סדר היום בכנסת או בממשלה והכלי היחיד שלהם הוא או בחקיקה או בהפגנות, שנותנות גם לפעילים הרגשה של עשייה כלשהי.

    במקרים מסויימים אולי הייתי מקבל את עמדת הסטודנטית מהעברית (הייתי שמח לפנות אליה בשמה אבל איני יודע אותו), עמדה שנראית הגיונית ומספקת מספסלי האופוזיציה או כאשר נמצאים בקן החמים של מפלגה קטנה. אבל כמו שגם אמרה דנה לפני, הפגנות לא יביאו את השינוי, בעיקר לא הפגנות של 20 איש. אני חושב שיש משמעות גדולה יותר והשפעה גדולה יותר ל50 סטודנטים חברי תא, שמגיעים למרכז מפלגה ומציגים את עמדתם. ויותר מזה 50 סטודנטים שהם חברי מפלגה וחלקם חברים במוסדות הבוחרים של המפלגה.
    אבל הפעלת לחץ ולובי על מקבלי ההחלטות באה רק אחרי שהקבוצה מגבשת את האידאולוגיה שלה, את סדר היום שלה ויודעת על מה היא מדברת. ואת זה אנחנו באופק עושים על ידי ימי עיון לחברי התא, לסטודנטים פעילים – מידע הוא כוח וככל שנהיה יותר מגובשים, יותר בטוחים בדעות שלנו ככה נוכל לפעול בצורה יעילה ומוצלחת.

    אני מזמין גם אותך, הסטודנטים מהעברית להגיע לימי העיון שלנו, ופעילויות של אופק. ביקורת היא טובה אבל לפעמים גם כדאי לרדת לרגע מספסלי האופוזיציה הנצחיים ולדעת לפרגן.

  10. אבנר לנגוט :

    הבעיה בתרבות ההפגנה היא בזליגה שלה לתהליך הפרלמנטרי. חברי כנסת כבר לא נמדדים על ההישגים האמיתיים שלהם כמחוקקים אלא על הישגים ווירטואלים בצורת "הצהרות חוק" חסרות סיכוי או תביעות לבג"צ במקום פעילות בוועדות הכנסת(משהו מוכן להסביר לי בשביל מה צריך מעורבות של ח"כ בתביעה לבג"צ?).
    דוגמא בולטת היא הדפים של הח"כים באתר הזה ממש- פעילויות דקלרטיביות מקבלות הרבה יותר נפח טקסט מאשר פעילות קונקרטית.

  11. שלוגי :

    פעם תפסתי טרמפ עם יה-יה. האלוף יה-יה בשבילך. שאלתי אותו, בפרץ של צעירות- "תגיד, למה אתה לא נכנס לפוליטיקה ?". הוא הסתכל עלי מופתע, ואמר שלדעתו אסור לאנשי צבא להיכנס לפוליטיקה. המקצועיות והמקצוענות שלהם מוגבלת, הם מבינים בהנהגה בקרב, בהנחתת פקודות, במבט קדימה לקריאת מהלכי אויב, בשילובי כוחות- אבל לא מבינים בנפש האדם, באידיאולוגיה או בדרכים להניע אנשים לפעולה- מלבד בהורדת פקודה ! (בלוג 'למה לי פוליטיקה')

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.