חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלי יחימוביץ' – מדוע על הציבור הדתי לתמוך בה?

נושאים דעות, פוליטי ב 25.05.11 5:10

דווקא הציונות הדתית צריכה לשים בראש מעייניה את הנושאים הסוציאליים והכלכליים ולהניח מעט לשאלת הגבולות. שלי יחימוביץ מבטאת את הדגשים הללו.

מאת: רואי רביצקי

קריאה נרגשת לציונות הדתית

תורה, ועבודה. זוכרים?

כשמבקש העם משמואל הנביא להמליך עליו מלך, מזהיר אותם שמואל ומצייר תסריט אימים. המלך העתידי יקח את השדות, יקח את הרכוש, יקח את הילדים, הכל יקח וישתמש לעשרו ולגחמותיו, "ואתם תהיו לו לעבדים". אבל את העם זה לא מעניין. הוא רוצה להיות נשלט. רוצה מישהו שיכסה את עיניו כבהמה, ירתום אותו וישים עליו עול. כמה קשה, כמה מאתגר להיות בן חורין.

זמן עבר מאז. הרבה דורות של תקווה להיות עם חופשי בארצנו. לא רק שחרור העם משעבוד מלכויות ביקשנו, גם היחידים חלמו להיות אדונים לגורלם ולא צמיתים נרצעים של שועי הארץ. והנה דווקא כאן במדינת ישראל הריבונית יש מי שמתגעגע לרסן, לעול, לעבדות. מתגעגעים לחסדו של הגביר במקרה הטוב ולשוטו של הפריץ במקרה הרע.

קומץ משפחות בעלי-הון משתלטות אט אט על כל מה שנתן הקב"ה לישראל וצוברות כח ועושר בלתי נתפשים. הם נמצאים בעמדות השפעה מכריעות על קבלת ההחלטות בכל התחומים, באמצעות לחצים במסדרונות הכנסת ומימון ישיר של רבים מנבחרי הציבור. הם אמונים על עיצוב התודעה של כולנו באמצעות בעלותם על אמצעי התקשורת. כך, אט אט, קמים להם מלכים על ישראל.

בשקט ובמקביל לאצולה החדשה, שאר אזרחי המדינה מקבלים פחות ופחות. פחות חינוך, פחות בריאות, פחות רווחה, פחות בטחון תעסוקתי וזכויות עובדים. הפערים בין עניים לעשירים במדינת ישראל הם מהגדולים במערב, ונדמה שכשכתב שלמה "טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט" אותנו הוא ראה לנגד עיניו.

אבל כל זה אינו גזירה משמיים. ידינו אנו שפכו את הדם הזה. תמורת נזידי עדשים תקציביים והצהרות חלולות בשבח ההתנחלויות, היה מוכן הציבור הדתי לתמוך בממשלות שסדר היום שלהן מוכתב בידי אוליגרכי ישראל ולתת רוח גבית למהלכים שמכרסמים ביסודות הציונות. כך נשכחו ונזנחו ערכי הפועל המזרחי. הפרטת נכסי המדינה ובראשם קרקעותיה, יחד עם דעיכת האחריות של המדינה לאזרחיה, עוברות בקול דממה דקה.

כולנו מורגלים ומאומנים לחלק את הקשת הפוליטית לשמאל וימין מדיני, ובשם הויכוח הנצחי הזה משתיקים בעלי אינטרסים כל תהִייה על תוכנה הערכי והסוציאלי של המדינה היהודית, יהיו גבולותיה אשר יהיו. התברכנו ויש מי שמבקש לשנות את השיח. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מתמודדת לראשות מפלגת העבודה, מציבה בראש מעייניה את הסוגיה הכלכלית-חברתית, וכך מציבה בפנינו כציבור אתגר של ממש.

בגמרא במסכת חולין מופיע: "הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל… והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית". עולי בבל ביקשו לבנות חברה המאפשרת קיום בכבוד, ולשם תקנת עניים הניחו לשאלת הגבולות. האם נצליח גם אנחנו, למרות המחלוקות המדיניות, להתאזר בסדר עדיפויות מתוקן ולהתגייס לקרב מאסף על פניה של ישראל כמדינת רווחה?

'וכלפיד יבער אור הצדק, אשר יצא להאיר כל מחשכי ארץ'.

 

(הכותב הוא בוגר ישיבת מעלה גלבוע וחבר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה).

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , ,

11 תגובות

  1. יהופיץ :

    אני מקבל את שתי הטענות – זו שאומרת שהיהדות גוזרת מדיניות סוציאל דמוקרטית, וזו שאומרת שהציבור הדתי נתן גיבוי מלא להשתוללות הנאו-ליברלית.

    השאלה היא למה דווקא שלי יחימוביץ', ולא סוציאל דמוקרט עם הרבה יותר קרדיט ונסיון כמו עמיר פרץ.

  2. עמרי די-נור :

    אני מסכים בגדול עם טענותיו של רואי. הגיע הזמן שהציבור הדתי לאומי יצא מהחור הגלותי שחפר לעצמו במשך שנים רבות, ירד מהעץ המשיחי שטיפס עליו ויחזור לקיים את התפקיד האמיתי שייעד לעצמו- חיבור של עם ישראל על חלקיו השונים ותיקון עולם במלכות שדי. זה מצריך הרבה התפכחות חברתית מצד הציבור הדתי מצד אחד, והתפכחות מדינית מצד השמאל החילוני מצד שני.

    אבל עד שזה לא יקרה, קשה לי לראות כיצד אנשי המחנה הדתי לאומי מתפקדים בהמונם לשלי יחימוביץ' בפרט או למפלגת העבודה בכלל. האנטגוניזם כלפי השמאל בכללותו, וכלפי הציבור הלא מסורתי בחברה הדתית עדיין גדול מדי, וההיפך בקרב מחנה השמאל החילוני. לשם תיקון אמיתי וליכוד של השורות צריך להתחיל לדבר אחד עם השני, בלי לפחד. או אז תוכל לצמוח פה חברת מופת אמיתית

  3. איתי :

    יהופיץ, מצד אחד אתה צודק שחולשתו של המאמר המצוין הזה היא בהתעלמות מוחלטת מכך שיש יותר מאופציה אחת שעונה לקריטריונים שהוא עצמו מציג.

    מצד שני, התשובה לשאלתך היא די פשוטה. ואינה קשורה לשאלה "מי יותר חברתי" או "למי יש יותר נסיון" אלא לעובדה שבקרב המחנה הדתי-לאומי עמדות מדיניות יוניות (שמאלה לציפי לבני) הן נחלתם של מעטים מאוד.

    לעמיר פרץ, עם הסטוריה של פעילות בשלום עכשיו ו"השמיניה" ועם השתייכות ברורה למחנה היוני במפלגת העבודה, אין הרבה מה לחפש אצל ה"סרוגים" (הוא מתחרה על אותה משבצת קטנה של מימד).

    שלי יחימוביץ', ללא קשר לדעותיה האמיתיות בשאלות מדיניות-בטחוניות, אימצה לעצמה תדמית הקורצת גם למי שהם ניצים יחסית (במפלגת העבודה אלו היורשים של "אחדות העבודה" = סוציאליזם + ניציות).

    לא רק שהיא שותקת לגמרי בנושאים כמו גבולות הקבע של המדינה ופינוי התנחלויות, היא גם פועלת ומתבטאת בצורה פומבית אחרת לחלוטין מאיך שפועל "השמאל הרגיל".

    למשל היא נלחמה על מיצוי זכויות למפוני ההתנתקות, היא לא הצטרפה לעליהום על מכללת אריאל (טענה שהקריטריון להפיכתה לאוניברסיטה צריך להיות אקדמי).

    כ"כ יש להוסיף לכך את התנגדותה הפומבית להפעלת קניונים ומפעלים לא חיוניים בשבת (מסיבות חברתיות של שמירת מנוחה לעובד ופגיעה של הקניונים בעסקים קטנים).

    עמרי,

    אם אתה רוצה לשכנע אנשים להצטרף למחנה שלך ע"י אמירת "כן, באמת תודו שהייתם מטומטמים כל השנים" זה סוג של יריה ברגל.

  4. דקל-דוד עוזר :

    לא חשבתי להגיב אבל לאור השורה האחרונה בתגובה של איתי החלטתי לעשות כן.
    לפעמים הדרך היחידה לשכנע בן אדם לצאת מהקופסה היא דווקא להגיד לו בפנים: "היית מטומטם".

    זה יוצר תגובה רגשית שניתן לתמרן אותה לתמיכה.

    הדימוי שאפשר להדביק לזה הוא של שני חברים שהזכרון הראשון והמשותף שלהם הוא שהם הלכו מכות בגן, לכל אחד יש כמה כאלה.

  5. איתי :

    דקל,

    מה שמתאים לשיחה בין חברים או לטיפול פסיכולוגי אינו מתאים לדיון ציבורי פוליטי.

    להתייחס לאנשים שאתה לא מכיר בצורה מכלילה (אתם הדוסים, אתם המזרחים, אתם הקיבוצניקים) זה לא משהו שמעודד הקשבה וחשיבה מחדש על קונספציה.

    תאר לך שאיזה ביילין היה נכנס לשדרות אחרי מטח קסאמים או נעמד ברחוב יפו בירושלים אחרי פיצוץ אוטובוס ואומר לאנשים: "מטומטמים, אתם הבאתם את זה על עצמכם כשהצבעתם לימין בעקביות מאז שנות השבעים."

    אכן כמו שאמרת זה היה מייצר תגובה רגשית, אבל בעקבותיה היה צריך להביא את זקא כדי לגרד את שאריות הביילין הזה מהאספלט.

  6. דקל-דוד עוזר :

    אתה צודק, אבל זה לא המצב.

    תאר לעצמך שנתניהו ישב במרכז הליכוד ויאמר שצריך לדעת ללכת קדימה ולמצוא את הדומה בלה בלה בלה ולכן צריך לעשות שלום עם הפלסטינאים.

    כשאתה חלק מקבוצה, אתה יכול להניע חלק ממנה לכיוון מסויים על ידי הכרה בטעות עבר שלך (שהיא טעות עבר משותפת לקבוצה).

    ככה אתה מבקר את עצמך אבל בעצם מתכוון לכלל.

    אפילו אם אתה לא חלק מהקבוצה, אתה יכול להבין את המקום שהיא נמצאית בה ולהכיר בעובדה שאתה מבקש מהם לסור מאמונות שהם ירשו וללכת לדרך חדשה ואתה מבין את הקושי העצום אבל הדרך שבה הלכו היא פשוט לא נכונה.

    בקיצור, הסגנון הוא לא רק האדם, אלא גם חלק מהמסר
    דקל

  7. רואי :

    למה שלי ולא עמיר

    אהלן,
    נשאל כאן למה המסקנה שלי היא שלי דווקא.
    לא כי שלי היא לא שמאל מדיני. היא כן, וגם אני. אבל היא מסרבת לתת לשיח העבש הזה להשתלט דווקא כיוון שאין לה יומרות הנהגה (לפחות כרגע). בכך היא מייצרת שיח חדש. לא של אחדות העבודה, אלא כזה שהיה מוכן לכלול במאבק הס"ד גם את אחדות העבודה. או חשוב מזה, בעיני – את הפועל המזרחי.

    אגב, אם אתם מעוניינים להפיץ את המאמר בקרב חברים דתיים, אני ממליץ לעשות זאת לא דרך אתר עבודה שחורה (שעשוי להרתיע) אלא בבלוג המקורי –
    http://ravitzky.wordpress.com/2011/05/24/%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%93/

    ותודה לעבודה שחורה על הפרסום.

  8. עמית-ה :

    הפצתי

  9. אוהד ברדה :

    אמיר פרץ הביא למותם של יותר מידי צעירים במלחמת לבנון השניה. אנחנו לא צריכים את זה עכשיו גם במישור הסוציאלי בנוסף. שלי יחימוביץ' היא התקווה של צעירי ישראל. ישרה, אמיצה, ציונית וצעירה! תתפקדו לשלי! לא להתבייש לקחת יד בשמירה על מדינה בריאה עם אופק בעליה.

  10. אלון :

    למה לא עמיר פרץ

    כי כשלעמיר פרץ ניתנה הזדמנות פז לקחת את תיק האוצר ולשים סוף סוף מעצור להשתוללות של פקידי האוצר, כשעמיר פרץ היה יכול לממש סדר יום סוציאל-דמוקרטי, כשלעמיר פרץ היה הכוח לעשות שינוי אמיתי- הוא בגד בדרכו והלך למשרד הבטחון.

    מי ערב לי שלא יעשה זאת שוב ?

  11. עמית-ה :

    אלון
    לעמיר פרץ ניתנו האפשרויות חוץ או בטחון בכדי שאפשר יהיה לתלות עליו את שלט המרוקאי התורן.
    אילו נתנו לו את תיק האוצר היה לוקח, כמה חבל לכולנו שזה לא קרה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.