חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הלו, משטרה? גנבו לי את הקול !! שיחה עם שקדיה

נושאים דעות, על עצמנו, פוליטי ב 12.07.06 6:16


העתק שיחה שנקטעה בבלוג "עין לציון צופיה". אתם מוזמנים להגיב ולהמשיך את השיחה בתפקיד שקדיה.

איתי:

שלום שקדיה. הגעתי אליך דרך פוליטינט – פוסט מצוין וכנראה גם בלוג מצוין שיספק לי הרבה מה לקרוא בסופ"ש. אשמח להכניס קישור לבלוג שלכן אצלי – רק תבחרו באיזה סעיף. כמובן אשמח להיכלל ב"לא נרדמו בשמירה". עוד יותר טוב – מאפלטון למדתי כי הצבעת לעבודה. לכן אני מבקש ממך לכתוב מכתב זועם ברוח הפוסט הנוכחי (ואחרים לפניו) לשר הבטחון, ואולי בכלל לשרת החינוך שהזכרת בצדק את שתיקתה הרועמת. הם לא קוראים בלוגים, אבל מכתבים מועברים אליהם, ולעתים הם גם מגיבים (ר’ באתר). המכתב ותגובות אליו מצד השרים/חכים יפורסמו באתרי הטרי. תודה, איתי

שקדיה:

תודה איתי.אכן, הצבעתי למפלגת העבודה (כנראה בפעם הראשונה והאחרונה). לצערי, אני לא מטיבה לכתוב מכתבים רשמיים, אך אשמח להצטרף לכל עצומה זועמת… בעבר נהגתי לשלוח לח"כים ושרים לינקים של פוסטים, אבל נואשתי גם מזה. אתה מוזמן לקשר אלינו (בחר את הקטגוריה המתאימה לך). וכמובן, נשמח לקשר אליך.

איתי:

מפלגת העבודה הבטיחה הבטחות חשובות שהביאו עשרות אלפי מצביעים חדשים *כולל אותך ואותי*, ובינתיים מאכזבת רבים מהם ובגדול. בכדי שתהיה לנו ולרבים אחרים סיבה טובה *כן* להצביע עבודה בפעם הבאה, אנחנו צריכים לתבוע מהם לקיים הבטחות. פוליטיקאים מבינים רק כוח. זה יצליח רק אם נראה להם שאנחנו מהווים כוח משמעותי. מי שאומר (ומתכוון לכך) הצבעתי למפלגה X, עכשיו אני מתחרט על כך ולעולם לא אעשה זאת שוב, מוותר על עמדת הכוח שלו. במקרה שלנו מאוכזבי העבודה יתקזזו עם מאוכזבי קדימה והגמלאים (גם הם לא ממש מגשימים את הציפיות שהיו מהם) וכך נקבל עוד ירידה באחוזי ההצבעה, ועוד חיזוק לגורמים לאומנים כמו ישראל ביתנו בהרכב הכנסת. אשר ליכולתך לכתוב מכתבים, אני בטוח שיש. גם אני לא יודע לכתוב מכתבים רשמיים. במקום שאכתוב פוסט מהבטן ו/או הראש של דעתי על המצב או על ידיעה בתקשורת (כפי שנעשה ברוב הבלוגים האקטואליים), אני כותב מכתב. במקום לכתוב "הם מאכזבים אותי", אני כותב – "אתם מאכזבים אותי". זה כל ההבדל. הבדל נוסף הוא שאני מקבל (לעתים) תשובה – וזו כבר תחילתה של שיחה! שיחה זו היא תנאי הכרחי לשינוי המערכת הפוליטית

שקדיה:

עד לבחירות האחרונות תמיד הצבעתי שמאלה מהעבודה, ושם כנראה נמצא הבית הפוליטי-חברתי שלי. האמנתי שפרץ ומפלגת העבודה יהוו איזון חשוב בממשלה, וטעיתי. הסיבה שהצבעתי לפרץ היא הבטחתו לשינוי חברתי. אלא שאחרי הבחירות הוא העדיף תיקים יוקרתיים יותר וחברתיים פחות. או במילים פשוטות: הוא עבד עלינו בעיניים. אני מאוד מעריכה את פעילותך ואת הניסיון ליצור דיאלוג, רק שהתחושה שלי כרגע היא שפרץ ומפלגת העבודה גנבו את קולי.

איתי:

לתחושת "גנבו לי את הקול" שותפים עוד עשרות אלפי מצביעי עבודה (שלא לדבר על עשרות אלפי מצביעי קדימה-גמלאים שגם קולם נגנב). גם אני חש כך. אך כל עוד התחושה הזו נשארת בבטן, בסלון הבית, או אפילו מוצהרת בבלוג, הפוליטיקאי מבין שהגניבה הזו היא לגיטימית. והגניבה הבאה תהיה אף יותר גדולה (אף כי לשבור את השיא של אריק שרון יהיה קשה). לכן המאבק העקרוני חשוב, והוא חשוב מעבר לנושא הפרסונלי של עמיר פרץ ואפילו מעבר לעניין של בוחרי העבודה. רמת ההשתנה מהמקפצה בארץ הגיעה למימדים של קטסטרופה ורק אנשים כמוך וכמוני יכולים לנסות לעצור זאת. מבחינת המצפון שלי, לחזור לחיקה האנמי של מרצ, להצביע חד"ש, או להימנע מהצבעה זה לא פתרון.

לכן, העצומה שהצעת תבוצע ואת תקבלי טיוטה להערות.

אבל, לדעתי, מכתב אחד "גנבתם לי את הקול" (= עצומה) עם אלף חתימות שווה הרבה פחות ממאה מכתבים אישיים עם מאה חתימות. לכן אני מזמין אותך (ואת קוראייך) לכתוב את מכתב "גנבת לי את הקול" (יקח לך בדיוק 3 דקות) ולשלוח אותו.

הקישור לבלוג (גם משמאל בקישור קבוע):

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=15765

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

10 תגובות

  1. שקדיה :

    לא הייתה לי כוונה לקטוע את הדיאלוג. מתנצלת אם כך נדמה היה לך. בכל מקרה, אין לי בעיה להמשיך אותו כאן, ולפתוח במשפט שכתבת אתה: תחושת "גנבו לי את הקול", לדבריך, אינה בלעדית לתומכי העבודה ופרץ, וכך מרגישים גם תומכי קדימה ועוד.
    אני לא מכירה כאלו שהצביעו לקדימה, אבל לדעתי אין להם כל סיבה לאכזבה. אולמרט לא הסתיר את נבחרתו הבינונית ובעלת הרקוררד המפוקפק, וכל בוחרי קדימה ידעו שהם מצביעים למפלגה ללא מצע או תפיסת עולם מגובשת.
    לא כך תומכי מפלגת העבודה. אנחנו הצבענו להבטחה למפלגה סוציאל-דמוקרטית. פרץ הציג את עצמו כממשיכו של בן גוריון, ואת נבחרתו כמי שתפעל בראש ובראשונה למען צדק חברתי. בפועל קיבלנו מפלגה שבורחת מכל תיק חברתי, שעסוקה בסכסוכים פנימיים, ובנוסף, מנהיג שהולך ומאמת את כל מה שטענו כנגדו מתנגדיו ערב הבחירות.

    אתה מבין, איתי, כדי לנהל דיאלוג חייב להיות אמון בסיסי בין המתדיינים. האמון שלי בפרץ ובנבחרי מפלגת העבודה נגמר. אם מישהו שיקר לי פעם אחת, אין לי כל סיבה להאמין שהוא לא יעשה זאת שוב.

  2. mitpakedtari :

    תודה שחזרת.
    בעניין קדימה: הם מכרו לנו (וביחוד לאלה שהגיעו אליהם משמאל) כמסר עיקרי איך הם הולכים לצאת מהשטחים ולתת לישראל גבולות קבע. דוגמה קיצונית – התנדבתי בפעילות רבנים למען זכויות אדם בשומרון שם דיברתי עם פעילת מחסום ווטש שטענה שתצביע לאולמרט כי רק הוא יחזיר אותנו לקווי 67…
    כמעט אף אחד בתקשורת לא שאל את אולמרט מה זה לעזאזל גבולות קבע חד צדדיים, ואם אישור מהקאובוי מטקסס (המוחזק בביצים ע"י לובי יהודי שעושה לנו יותר נזק מתועלת) שווה לבטחון ישראל יותר מחתימה של ערפאת.

    בעניין אי-אמון, מכיוון שאת עדיין מכירה בצורך החיוני של מפלגה סו"ד חזקה, השאלה היא כיצד ניתן לבנות אותה.
    1. על בסיס מפלגה חדשה? קשה להאמין (ר’ תפנית)
    2. על בסיס מרצ? כנ"ל, בטח בהרכב הנוכחי
    3. שידוד מערכות רציני במפלגת העבודה, כולל החלפת היו"ר במקרה הצורך. זו הדרך אליה אני חותר. אם לא ילך? אצביע כמוך לשמאל.
    אולי לא כל חברי העבודה אשמים בעיניך באותה מידה, ולכן כדאי שתפני למי שטרם איכזב.

  3. רותי :

    כמעט שלחתי אימייל לאדון פרץ עם "גנבתם לי את הקול" אבל ברגע האחרון החלטתי לחכות לאור המצב הקשה הנוכחי.
    האמת אין לי מצב רוח לשלוח כלום לאף אחד היום.

  4. יוחאי :

    מה שקרה היום באמת מבאס נורא.
    יש לי הרבה מה להגיד על מה שקרה, אבל זה לדיון אחר.

    זאת כותרת טובה למכתב. אני מקווה שתשלחי אותה בזמן יותר מתאים.

  5. שקדיה :

    לנוכח המצב כרגע, הופך הדיון הזה כמעט לא רלוונטי… ובכל זאת, בתקווה שעוד נשוב לדון בדברים החשובים באמת:
    על פניו נדמה שהדרך הבטוחה לסוציאל-דמוקרטיה עוברת דרך מפלגה קיימת (קרי – מפלגת העבודה). אלא שניסיון של שנים מלמד שהעבודה היא מפלגה שאיבדה את הרצון לחיים, ומעדיפה לדשדש בסכסוכים פנימיים של עסקנים קטנים.
    אני לא פוסלת אפשרות של מפלגה חדשה שתאגד בתוכה גם חלק ממנהיגי השמאל. זה עשוי לקחת יותר זמן משציפינו, אבל אולי מתוך זה תצמך מפלגת שמאל אידאולוגית בעלת בסיס מוצק.

  6. שקדיה :

    תצמך? פדיחה  
    צ"ל תצמח…

  7. mitpakedtari :

    לדעתי מה שקרה בעבודה החל מנובמבר ואף אחרי הבחירות דווקא מעיד על התעוררות הגוויה ועל רצון לחיים.
    דוגמאות חיוביות
    1. הזזתו המבורכת של פרס הצעיר הנצחי, שיצר צואר בקבוק בהנהגה ולא השכיל (עד היום) להבין שסוציאל-דמוקרטיה היא הדרך היחידה של המחנה שלו (לשעבר) לחזור לשלטון אי פעם.
    2. כניסתם של אישים רעננים וחיוביים למפלגה, שהגיעו מכיוונים שונים והבינו שרק במסגרת הקיימת ניתן להגיע לקהל רחב.
    3. המון מצביעים חדשים שהגיעו מכיוון הליכוד (אנחנו בכל זאת מיעוט במצביעים החדשים של העבודה)
    4. עבודת ח"כים שונים (שלא קיבלו תפקיד שר) למען מטרות מבורכות

    עם זאת, אי אפשר לצפות לנס רפואי. שיקום החולה שקם לתחייה אינו וודאי, וייקח עוד זמן. זה גם בלי המחלות שהביא השידוך המחודש עם מנגנון ההסתדרות.

    המחלה העיקרית – הסכינאות – נובעת באורח פרדוקסלי מכך שבאופן מסורתי המפלגה היתה אבן שואבת לאנשים בכירים (צבא, אקדמיה, עסקים). יותר מדי מועמדים לראשות הפירמידה ומעט מדי חיילים. צמצום מלחמות האגו הוא אחת ממטרות הפרויקט שלנו.

  8. שקדיה :

    זה לא ממש קשור, אבל אפרופו השידוך עם ההסתדרות, אתמול בשיחה שהייתה לי עם רוית היא אמרה: "ניסינו להוציא את ההסתדרות מפרץ וקיבלנו את ההסתדרות בצבא".
    אתה יודע מה, אולי בעצם זה כן קשור לנושא. או בפרפרזה: אפשר להוציא את פרץ מההסתדרות, אבל אי אפשר להוציא את ההסתדרות מפרץ.

    אני באמת מעריכה את אמונתך בתהליך ההחלמה של מפלגת העבודה. גם אם לטעמי עדיפה התרסקותה, ומתן אפשרות צמיחה למפלגה בריאה יותר, על פני הצמדות למפלגה הממיתה את עצמה עם בוחריה.

  9. mitpakedtari :

    אני חושב שיש 3 אפשרויות בגדול למצביע עבודה שהגיע אליה משמאל כמו שנינו.
    א. לשכנע את עצמו ואת האחרים שהכל בסדר, שעדיף להשפיע מבפנים (מדינית וחברתית) מאשר לילל באופוזיציה, ושזה מה שיכולנו להשיג עם 19 מנדטים. אני לא קונה את זה, אבל מעניין אותי יותר מכל מה חושבים אנשי שדרות ומצפה רמון בעניין.
    ב. לאכול את עצמך על כך שהיית פראייר, וכניסיון כפרה, להקדיש את כל האנרגיות שהשקעת קודם (ויותר) בפעילות למען העבודה, להתקפות שלוחות רסן עליה. "החוזרים בתשובה" (יונית) משיגים קתרזיס ומירוק המצפון וגם שלל תשואות מהצופים בהם משמאל (זו ש, קורינה). השאלה היא אם הם משנים בכך משהו בתמונת המפה הפוליטית.
    ג. לנסות לשנות דווקא עכשיו בכל הכוח מבפנים, ואם לא יילך – ע"י תמיכה במהלך שיחבר בין מרצ לאגף השמאלי בעבודה (דומה למה שקרה בקדימה). מה שחשוב הוא קיום אלטרנטיבה, ומרצ היא לא אלטרנטיבה שקורצת למאות אלפים. אם העבודה תקרוס הם ילכו לקדימה או לים.

  10. שנתיים לעבודה שחורה - פרק שני :

    […] – טוקבק בבלוג של “המועמד לגיוס” (דוגמאות ערוכות – כאן, וכאן). הפעם היחידה בה השתתפתי בפגישה של חברי הקבוצה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.