חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלום שמחון כדוגמה להשלמה עם המדיניות הניאוליברלית

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, כלכלה ותקציב, פוליטי ב 17.05.11 4:00

ניתוח הקדנציה הארוכה של שלום שמחון כשר חקלאות

מאת: עמית הרפז, חבר מועצת ראש פינה מטעם מפלגת העבודה

שמחון בלי שמחה

כששלום שמחון מונה לשר חקלאות ע"י ממשלת אולמרט פרצה אנחת רווחה בין החקלאים מקיבוץ אילות עד מטולה. לא הייתה בהם אופטימיות כי כבר שנים הם רואים בעצמם זן שנדון לכליה, אלא מין אנחת רווחה על לכתו של ישראל כץ. חשוב להבין שכץ לא היה שר חקלאות גרוע במיוחד אבל דרכו האלימה והצעקנית שרתה עליהם כמו ענן ערפיח מעיק ומדכא. שלום שמחון לא הביא איתו בשורות, רק התנהלות אנושית שפויה, ומדיניות חקלאית נכנעת.

היסטוריה מפוארת, עד שבא אריק

החקלאות הישראלית הקלאסית התאפיינה במשקים קטנים ואינטנסיביים (מושבים) ומשקים בינוניים מתועשים (קיבוצים) לא היו כאן משקים גדולים וחברות ענק. הביזור של העוצמה החקלאית והעובדה שהשיווק (קואורפרטיב תנובה)  שירת את היצרן, יצרו משק תוסס ומפותח מאוד. לאורך הרבה שנים היה ניהול המשק החקלאי בידי שרי חקלאות עתירי הישגים והחקלאות הישראלית הייתה בין המפותחות בעולם. סוף תור הזהב שלה הגיע עם מינויו של אריק שרון שר חקלאות בשנת 1977. תוך שנים מעטות פורקו מנגנוני הניהול, הפיקוח, הפיתוח והשיווק ומספר החקלאים ירד במהירות (היום פחות מ- 2% מהאוכלוסיה).

העשייה של שמחון – מי הרוויח ומי הפסיד?

שמחון כשר חקלאות קיבל את המדיניות הניאו-ליברלית כעובדה בלתי ניתנת לשינוי וניסה לשפר את מצב החקלאים ע"י גמישות מרבית.

מעשיו של שמחון במשרד החקלאות בעיתיים מההיבט החברתי והסביבתי. הכניעה לסדר היום הניאו-ליברלי נתנה לגיטימציה לרעיון פסול, ומנעה אפשרות לבלימת ההתדרדרות של המשק החקלאי.

  • הוא ניסה למצוא לחקלאים פרנסות כמו אטרקציות לתיירים, צימרים, ועוד תעסוקות חליפיות.
  • מצוקת המים של השנים האחרונות העלתה חשש גדול מפני  ייקור המים לחקלאות עד כדי חיסול סוגי גידול רבים. הוא פעל למען עלית מחיר המים במגזר העירוני והטלת קנס המים. במקום לגייס את הציבור הכללי למציאת פתרונות, במקום להבין כי כולנו חיים באותה מדינה, הוא בחר לפגוע בציבור הכללי.
  • הכנסת תחומי תעסוקה נוספים לתוך המשק החקלאי שינתה את אופיו הכפרי חקלאי (ריח הזבל כבר לא ניחוח חציר), יצרה קונפליקטים מיותרים בתוך קהילות קטנות, וגרמה לבינוי מסיבי בישובים.
  • תפיסת שטחים פתוחים במרחק מהישובים (לא צמוד דופן), סלילת דרכים ובינוי, מהווים פצע מכוער בנופי הגליל (אלו שצריך לשמור עליהם "בשביל" התיירים).
  • השינוי בגידול תרנגולות כמו השינויים שקדמו לו בתחום הרפת, מביאים להגדלת הריכוזיות בענף ויצירת גרעינים שבעתיד יהפכו לחברות גדולות. כפי שאנחנו יודעים חברות גדולות מקטינות את המגוון והחדשנות, מגדילות את פערי השכר ומפרות את האיזון בין כוחו של הצרכן לכוחו של המשווק. החברות שמתפתחות היום בתחום החקלאות נשלטות בדרך כלל בידי תושבי מרכז הארץ ולשם זורמת רוב התמורה.
  • אימוץ הפתרונות הניאו-ליברלים מנע גם התפתחות של משק חקלאי מודרני. המשק החקלאי המודרני שפונה בעולם המפותח לכיוון האיכות. יעילות העבודה מאפשרת היום הספקה שופעת של תוצרת חקלאית איכותית ובריאה. במקום גידול מודרני של תרנגולות "חופש" הלולים הפכו מבני תעשיה ענקיים. במקום משקים קטנים משוכללים ואינטנסיביים עם תוצרת מופחתת רעלים, ריכוז שטחים בידי טייקוני קרקעות בודדים. במקום אימוץ שיטות של חקלאות בת קיימא מודרנית נוצר תיעוש. (לזה נוספה עובדה שלא באשמתו – תנובה נמכרה ע"י רוב השותפים ומחיר הסרסור עלה).
  • במקום ששמחון ייזום סבסוד עובדים ישראליים ויצירת קאדר חדש של חקלאים, צעירים שיודעים כי מלפפון לא גדל ברשת שיווק, בוגרי צבא שיוכלו לחסוך לטיול או לימודים, ייבא פועלים זרים זולים.

שנותיו של שמחון במשרד החקלאות מאז עליית ממשלת נתניהו לשלטון לא הביאו לו שמחה רבה ונראה היה כי התפקיד שחק אותו, אולי לכן ניסה לפרוש אל כסא יו"ר הקק"ל.

האם שמחון היה יכול להביא בשורה חדשה לחקלאות הישראלית? האם היה יכול לפתח ניהול מרכזי יעיל? פיקוח מחמיר? מחקר מתקדם? שיווק משותף? אני לא יודע, אבל אני בטוח שהוא גם לא ניסה.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

10 תגובות

  1. אריה רפפורט :

    כמה פשוט

    מאמר שקל לסתור אותו,
    פשוט במקום מילות האנטי
    שרובן מוטות ומנסות להחדיר תפיסות ואג'נדות מיושנות שאינן מעוגנות בכלכלה המודרנית .
    מתוך תפיסה בסיסיתשמדינת ישראל מחויבת לפרנסת החקלאים ולפריפריות , הרי אין כל רע ב:

    *) הרבת בסיס הקיום הכלכלי על ידי הרחבת מקורות ההכנסה , למשל צימרים ותיירות במושבים ופיתוח התעשיה בקיבוצים.
    *) בכלכלה המודרנית חובה להגדיל את יחידות הייצור וכן לא היתה ברירה אלא להגדילאת הלולים , ובוודאי
    זו תרומה גדולה לאיכות החיים
    להרחיק את ניחוח ( כלומר סרחון… ) הזבל מחוץ לאזור המגורים.ניחוח הזבל מופיע רק בשירי המקהלות העירונית.
    הטענה לגבי המים הנה אבסורדית לגמרי כאשר ברור לחלוטין שהפתרון הינן הגדלת השימוש היעיל , העלאת
    ערכי הצל של השימוש במים , הרחבה דרמטית של ייצור מים מותפלים ואין ספק שבנוסף צריך גם בעדינות להעלות את מחירי המים ( כדי לא לזרוק את החקלאות מהאמבטיה )

  2. מנשה ויסמונסקי :

    אכן הכניעה לכלכלה המודרנית של אריה רפופורט היא כישלון

    מי אמר שצריך לפעול לפי ה"כלכלה המודרנית"? היכן ישנה הוכחה כי הכלכלה המודרנית טובה לעם? היכן ישנם אזרחים השמחים על הכלכלה המודרנית?
    כמו כן, אריה רפופורט, על איזו מהכלכלות המודרניות אתה מדבר, על האמריקאית, הבריטית, או הסקנדינבית (השונות אחת מהשניה)?

    מי אמר שלולים במשקים משפחתיים אינם טובים לאזרחי המדינה?
    כמו שאמר עמית הרפז, הלולים הריכוזיים הענקיים יהיו יעד להשתלטות של טייקונים וקונצרני ענק (על החקלאות).

    לגבי הסירחון שמדבר עליו משה רפופורט, אני מעדיף ריח לולים ורפתות באיזורים כפריים – זה אינו סירחון.
    אגזוזי המכוניות בעיר, אלו המסריחים, והמרעילים האמיתיים.

  3. נדב פרץ :

    מההיכרות השטחית שלי עם הרפורמה בלולים, נראה שאתה צודק לגביה. בגלל זה, ההשוואה לרפורמה ברפתות היא לא במקומה.
    יש הבדל מהותי בין הרפתות ללולים, והוא משטר המכסות. אין שום אפשרות להשתלט היום על רפתות בלי אישור של שר החקלאות ומועצת החלב, וגם לא תהיה אפשרות בעתיד הנראה לעין.
    הרפורמה בענף הרפת לא הייתה חפה מטעויות, אבל בסך הכל היא שימרה את המבנה השיתופי של הענף, תוך ביסוס של הענף ותרומה משמעותית לאיכות הסביבה.

  4. עמית-ה :

    נדב בתאום מראש תקבל אירוח משפחתי בצימר גלילי (אצלי בבית, המלצות מרן ועינת) וסיור לרפת חלב ידידותית לסביבה פי כמה מהמקובל ברפת הישראלית המודרנית.
    רבים הרפתנים והאגודות שסגרו את הרפתות שלהם ובין הרפתות הגדולות כבר ישנם מקרים של החלפת ידיים (אולי זה לא חוקי אבל זה קיים).
    בכדי להבטיח משק מבוזר לטובת החברה יש לטפח עסקים קטנים.

  5. נדב פרץ :

    כמו שאמרתי, אני לא חושב שהרפורמה במשק החלב היא רפורמה מושלמת. וגם אם היא הייתה הרבה יותר טובה, האויב של הטוב הוא תמיד הטוב מאוד.

    אבל בכל מקרה, אני חושב שאפשר להגיד לזכותה שלא דפקו את היצרנים (אלא נתנו להם מענקים מאוד ראויים), ונקטו אמצעים לא מעטים כדי למנוע כניסה של בעלי הון לענף.
    אז אולי תהיה כניסה מסויימת של בעלי הון, ובטוח שהרפורמה הגבירה את המצב של עובד-מעביד, לעומת החקלאי הבודד, העצמאי. אבל בסך הכל, ובניגוד לרפורמה בלולים, נראה לי שאפשר להגיד שהיה כאן מהלך חיובי.

  6. דקל-דוד עוזר :

    כמה מילים טובות על שמחון.
    בהרבה מובנים, שמחון ניסה לשמר את המבנה הישן ולא לשנות אותו, את השינוי המשמעותי במשרד החקלאות עשה השר ישראל כץ בכהונה קצרה (ומושחתת) ביותר.
    לא כל השינויים לרעה.

    אקח כדוגמא את נושא המים: שמחון, שגדל, התחנך וצמח על ברכי תארים בכלכלה ועבודה ככלכלן חקלאי, האמין באמת ובתמים לטענות האוצר שאם יעלו את מחירי המים לא יגבילו את הצריכה.

    אלא שהאוצר, כמו האוצר, רימה, ביטל את תכניות ההתפלה, ביטל את תכניות הסבת המים והשאיר אך ורק מכסות מים מקוצצות ושמחון נשאר עם חקלאים שלא יכולים לתכנן בשום דרך את אופן פעולתם החקלאית.

    ולמי שחושב שצריך להעלות את מחירי המים אומר כך: הזיכרון האנושי הוא קצר, קצר מאוד, אבל לפני שנים לא רבות גם מדינות גדולות וחזקות מאיתנו, שחשבו שאפשר להתבסס על חקלאות ייבוא נותרו רעבות.
    מים הוא מוצר שיש בשפע, אבל העולם מספיק טיפש כדי לא להסב מים רעילים למים יעילים, זאת למרות מחסור אדיר במים ברחבי הגלובוס, כ-60% מהעולם צמא, כולל רוב מדינות ארה"ב.
    ישראל צריכה לפעול הפוך ממה שאנשים באתר הזה חושבים לפעמים: להתפיל פי 100 מהצורך שלה ולהתחיל למכור מים למצרים, לירדן, לסעודיה ולכל מדינות המדבר וכן, גם לייצא מים בצורת חקלאות מודרנית. זה מחיר נמוך מאוד נוכח התשואה של יתרון אסטרטגי של ייצור עצמי של מזון והיותנו מדינה בעלת עודפי מים.

    בסופו של דבר לא יהיו ברבה מדינות עם עודפי מים, אולי תהיה רק אחת.
    עדיף שזאת תהיה ישראל.

  7. שחר: נראה לי שיש פה נוסטלגיה :

    אבא שלי שבד"כ הוא מאוד ביקורתי כלפי הממשלה שיבח את שמחון בדיוק על הצעדים הללו:
    צמצום מספר הרפתות המזהמות. הוצאת הלולים מאיזורי המגורים.
    לגבי התיירות, מדובר לדעתי ביצירתיות. הרי הצימרים זה עסק משפחתי מצומצם, ולא תאגיד ענק.
    בגלל השיכלולים בטכנולוגיה החקלאית בכל העולם מספר החקלאים מצטצם.

  8. עמית-ה :

    שחר
    הביקורת שלי באה מכיוונים מסויימים – איכות סביבה וחברה.
    היא יוצאת מתוך השקפת עולם די מסודרת ופתרונות מוכרים לבעיות איתן מתמודדת החקלאות הישראלית.
    ברור שהתוצאה היא פרי המרכיבים כלומר אילו הייתי פחות סוציאליסט ופחות תומך בדרכים ברות קיימא ההצעות היו אחרות.
    מומלץ לקרוא כיצד מתמודד האיחוד האירופי עם בעיות כאלו-
    http://www.mop-zafon.org.il/hadbara/lib/002.pdf

  9. חקלאי :

    ההבדל בין הרפת והלול

    הלולים, רובם נמצאים במושבים ומופעלים תחת חוק הגליל המבטיח סבסוד להתיישבות היהודית בגליל דרך מימון החזקת הלולים. הרפתות הן עסקים גדוליפ שמאפיינים בעיקר קיבוצים. מרכז הכח הפוליטי של שמחון, בימיו, בעבודה היה מטה המושבים, לכן למושבים קל מאד ללחוץ עליו (גם בהווה, בסיעת העצמאות, זהו בסיסו הפוליטי). הרפתות אוחדו כדי להגן על הסביבה מהשפכים המאד בעיתיים שלהן וכדי להעבירן מאגן ההניקוז של הכנרת לאגן הניקוז של הים התיכון, כדי לצמצם את הסיכון ואת תרומתן לזיהום ולפריחת האצות בכנרת. בלולים מאד קשה לערוך רפורמה דומה בגלל כוחם הפוליטי בעיקר במסדרונות משרד החקלאות. כח זה מתורגם גם למכסות עבדים תאיילנדים גבוהות בשיעור ניכר, לגידולים שמאפיינים משק מושבי לעומת גידולים שמאפיינים משק חקלאי נורמלי.

    הנוסטלגיה שבה מתואר ענף הלול במשק המושבי אינה במקומה. מדובר בענף עזר לא יעיל ולא כלכלי (ללא סיוע חוק הגליל, כאמור) שמנוהל באופן שערוריתי ופוגע הן בצרכנים (ע"י חוסר פיקוח בשימוש בחומרים בעיתיים כמו 3-ניטרו, למשל) והן בסביבה. הסבת הלולים לצימרים או לתעשייה זעירה תורמת קודם כל לצרכנים ולסביבה להוצאת המפגעים הללו מתחום המושב. הריכוזיות מאפשרת פיקוח טוב יותר על שימוש בחומרי גלם, על פינוי נכון של פסולת ופצלים ומצמצמת את התשומות השוליות למגדל. התנגדות המושבים לרפורמה בלול וכוחם הפוליטי הכשילו את הרפורמה, שהיתה טובה לכלל האזרחים.

  10. עמית-ה :

    חקלאי
    לרגע לא הצעתי לחזור אל איזה פרק נוסטלגי של ההיסטוריה החקלאית הישראלית.
    אני מציע להתקדם לחקלאות מודרנית מנוהלת ומתוכננת אשר בה אין צורך להסיע במשאיות אלפי מ"ק שפכי רפתות למתקן טיפול.
    אני ממליץ לך לבקר בהרדוף ולראות שם חצר הטפחות.
    גם בתחום גידול העופות אין לי רצון געגועים לצפעים בבית האימון במשק.
    אני חושב שחקלאות ברת-קיימא היא בדיוק לא זה.
    בנושא חוק הגליל, יצא לי להיות נוכח בחלק מהישיבות שעצבו אותו ואני שמח שהוא קיים.
    חשוב שתזכור שהסובסידיות לחקלאי הגליל הן אפילו לא פרומיל מהסובסידיות השנתיות לבנקים.
    יש מיתוס שאומר כי ישנם מיזמים "כלכליים" וכאלו שלא, כפי שראית אפילו בנקים להשקעות אינם כלכליים.
    אם רוצים שיזמה כל שהיא תתקיים המדינה צריכה לסייע לה, לפעמים בכסף ולפעמים בצורה אחרת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.