חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

דניאל פרידמן בגוב הדמוקרטיה

נושאים איכות השלטון, פותחים שבוע ב 27.07.08 6:07

יש לגנוז את הצעתו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לצמצם את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, עם שאר הצעותיו, בתקווה כי יחזור בהקדם לאקדמיה והאפיזודה האומללה של כהונתו כשר משפטים תשכח עד מהרה

 

מאת: דניאל בלוך

יש בישראל רק מעט מוסדות שפועלים כשורה וללא שערוריות רבות. אחד מהם הוא מוסד היועץ המשפטי לממשלה. גם שם יש מקום לביקורת, לתיקון ולשיפור. היו לנו יועצים דגולים ויועצים טובים או בינוניים. אך לא היו לנו יועצים מושחתים או מטומטמים. מדי פעם התעוררו ספקות אם המוסד אינו טעון תיקון והאם אין עוצמתו גדולה מדי. גם אני מתחתי ביקורת על היקף סמכויותיו, וב- 1978, לקראת סיום כהונתו של אהרון ברק כיועץ הצעתי במאמר ב"דבר" לפצל את התפקיד לשניים – יועץ לממשלה ותובע כללי. אך לא הצעתי לצמצם בסמכויותיו של היועץ כמי שמפרש בלעדית לממשלה את המצב המשפטי, בכפוף,כמובן, לבית המשפט העליון. הנימוק העיקרי שלי היה כי התפקיד כפי שנתגבש מעניק סמכויות רבות מדי לאדם אחד ההופך בבת אחת לרשות שופטת, מחוקקת ומבצעת, ללא פיקוח מעשי למעט בית המשפט העליון, במקרים חריגים.

 

רוב המשפטנים שקראו את מאמרי אז התנגדו להצעה. לטענתם, המוסד פועל היטב. כל פיצול, גם אם כוונותיו טובות, יחזק את ההשפעה הפוליטית ורק יחליש את המוסד שפועל במשך שנים מתוך אובייקטיביות א-פוליטית. לדעתם ועדת אגרנט פסקה בשנות ה- 60 על מבנה המוסד ואין מקום לשנותה.

 

ב- 1998 דנה בנושא ועדה נוספת בראשות הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, משה שמגר, ובה היו חברים כמה מטובי שרי המשפטים בממשלות ישראל – ובהם צדוק, מרידור וניסים. הם יצאו נגד הפיצול. שר המשפטים הנוכחי פרידמן טען עם הגשת הצעתו לפיצול התפקיד כי השר לשעבר נסים שינה את דעתו ותומך עתה בפיצול. זכותו. עם זאת אינני בטוח שהוא תומך בהחלשת סמכויותיו של היועץ כמנחה הממשלה בענייני חוק ומשפט.

 

וזו הוכחה נוספת להתנהגותו של פרידמן כפיל בחנות של חרסינה שעד כה נכשל כמעט בכל הצעותיו ותכניותיו ורק הצליח להחליש ציבורית את אמון הציבור במערכת המשפט ובבית המשפט העליון. הוא מינה ועדה בראשות המשפטן דן אבי יצחק, שדעת כל חבריה היתה ידועה. זו היתה ועדה פנימית שלו ולא ועדה ציבורית של הממשלה או הכנסת.

 

במצב הנוכחי יש לשגר את הצעתו לסל ולגנוז אותה יחד עם שאר הצעותיו. מפלגת העבודה חייבת שוב להטיל וטו על ההצעה, כזכותה על פי ההסכם הקואליציוני, בתקווה כי עד מהרה יחזור פרידמן לאקדמיה והאפיזודה האומללה של כהונתו כשר משפטים תשכח עד מהרה.

 

אך הלקח מן האפיזודה הזו אסור שישכח – כל מי שחרד להמשך קיומה של הדמוקרטיה הישראלית צריך להבין שמינוי שרים בממשלה אסור שיישאר זכות בלעדית של ראש הממשלה או ראש המפלגה. חייב להיות תהליך בחירה במוסד מתאים ובדיקה גם של עברו של האיש והצהרת רכושו וגם בדיקה של סדר יומו בתחום שהוא או היא עומדים להיות מופקדים עליו – האם הוא תואם את עקרונות המפלגה שהוא מייצג ואת הבסיס על פיו מורכבת הממשלה. כך נהוג, למשל, בארצות הברית ולפעמים כדאי להעתיק מן האמריקאים לא רק את השלילה אלא גם את החיוב.

 

אם היינו בודקים היטב את אולמרט, קצב והירשנזון, למשל, לפני בחירתם ייתכן והיינו מונעים לא מעט פגיעה בערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק. יש דברים שקשה לדעת מראש – התנהגות שר במשרדו לאחר מינויו, פעילות פוליטית אסורה וכדומה. אך כדאי שנתחיל לפתח כלים למניעה בטרם מעשה ואז יפחת העומס על חוקרי המשטרה והפרקליטות.

 

בנוסף הייתי מייעץ לכל מי שאץ-רץ לחדש חידושים ורפורמות ולהקים מפלגות חדשות וטהורות, אישית ורעיונית, לחשוב לאט ולא למהר. הניסיון בעולם הדמוקרטי מראה שתנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי וערכי הוא בצמצום מספר המפלגות ולא בפיצולן. משטר נכון חייב להיות מבוסס על קיומו של שלטון יציב ומולו אופוזיציה חזקה, בעלת סיכוי להגיע לשלטון במערכת בחירות נקייה וכשרה כאשר הציבור ימאס במפלגת השלטון מסיבה זו אחרת. משטר הבנוי על פיצול רב ורסיסי מפלגות או שמגיע לצורה כלשהי של דיקטטורה או למשטר מושחת או לאנרכיה או לתערובת של קצת מזה וקצת מזה.

 

לצערי, החמצנו את ההזדמנות לשינוי חוקתי שיבטיח לנו משטר דו או תלת מפלגתי, כאשר למערך–עבודה ולליכוד היה רוב בכנסת של למעלה משני שלישים. מאז אותם ימים הלכה הדמוקרטיה הישראלית והידרדרה ומי שמציע היום להוסיף עוד רסיסי מפלגות רק מגביר את הבוקה, המבוכה והמבולקה.

 

צריך להיאבק, כל אחד לפי טעמו והשקפתו, בתוך אחת מן המפלגות הגדולות. הקמת עוד ועוד רשימות – שבמקרה הטוב ישיגו כמה מנדטים בודדים ובמקרה הרע לא תעבורנה את אחוז החסימה – עלולה להביא לתוצאות הפוכות מן הכוונות הטובות של מקימיהן.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

15 תגובות

  1. הראל לייבוביץ :

    ידיעה משמחת מהבוקר:
    http://news.walla.co.il/?w=//1319486
    "העבודה תדרוש החלפת פרידמן בממשלה הבאה" – הגיע הזמן באמת.

  2. ל רפי :

    כל הטיעון המנומק הזה מתעלם מהיסודות המביאים יותר ויותר אנשים בקרב הציבור לחשוב, לדבר ולתמוך בשינויים במערכת המשפטית של ישראל. דומה שבכך "אשמה" מערכת המשפט עצמה, בהתנהלותה במהלך העשור האחרון במיוחד, אבל גם קודם לכן, בניתוקה מהציבור דעותיו ועמדותיו, במאבקה הלא רציונאלי בכנסת כנציגת הריבון וב"קליקיזציה הפנימית" שהשתלטה עליה בתקופה זו. אין ספק שפרידמן מונה לתפקידו ע"י אולמרט בכדי "לנגח" את המערכת המשפטית. אילו היה חכם ולא רק מלומד, היה יודע להבחין בין האתגר לקריאת התיגר.
    חיסרון בולט בהתנהלותו של פרידמן אינם השינויים שהוא מציע. כולם חייבים לעבור את הכנסת, ובה ניתן לבצע בהם שינויים שיתאימו אותם לצרכים ולשכל הישר בעת ובעונה אחת. חיסרון בולט בהתנהלותו של פרידמן הוא החד-ממדיות של פעולתו. דומה ששר המשפטים רואה לנגד עיניו רק את הסדינים האדומים הרעיוניים והמתודולוגיים, אבל אינו רואה בכלל את הסדינים האדומים שמתנפנפים כבר שנים לפי עיניו של הציבור הרחב, זה שנזקק לשירותי מערכת-המשפט.
    ככלל, בית המשפט הוא בית-משפט. הוא אינו קובע נורמות מוסריות וערכיות, הוא אינו מנהל את המדינה במקום הממשלה, הוא אינו מחוקק במקום הכנסת והוא אינו נציג המוסר עלי אדמות, מן תחליף-אלוהים כשאלוהים עסוק במשהו אחר…
    בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות רחבות מדי, סמכויות שמעולם לא התכוון הציבור (הריבון) לתת בידיו, והיועץ המשפטי קיבל ופיתח סמכויות רחבות מאוד שהופכות אותו למערכת אוטונומית שאין אחריה ומעליה דבר מלבד הסמכויות "הגנובות" שנטל לעצמו בית המשפט העליון.
    צודק פרידמן שיש לשנות לא מעט במבנה, בדרכי הפעולה, בסמכויות ואפילו במעמד הערכי של בית-המשפט ולהפוך את המערכת השיפוטית למערכת נורמטיבית ויעילה העוסקת בתפקידים שהקצה לה הריבון, בין אם עשה זאת בחוקה (מצוות עשה) או בדרך אחרת (מצוות לא תעשה). הכלל הנכון הוא כל מה שלא הותר למערכת המשפט בחוק-יסוד או בחוק, אסור עליה ולא להיפך. אם דרושים תיקונים ברשויות השלטון, יש לעשותם במקום הראוי ובדרך הראויה.
    האם פרידמן מסוגל להבחין בין עיקר לתפל ובין אתגר לתיגר? – זו השאלה האמיתית. אם הוא מסוגל, לא נשאר לו עוד זמן רב להוכיח זאת. אם אינו מסוגל, יש להחליפו לא מפני שהוא מבקש לבצע רפורמות, אלא מפני שהוא לוקה בהבנת סדרי העדיפויות הלאומיים.

  3. נמרוד ברנע :

    תודה לדני על המאמר.
    אם יורשה לי לתקן, בראשות הוועדה המדוברת ב-1998, עמד נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר ולא משה שמגר שעליו לא שמעתי מעודי.

    אין ספק שכרגע פיצול התפקיד הוא טעות מכיוון שהוא בא מתוך כוונה מאוד ספציפית והיא להמשיך את מסע הוונדטה של פרידמן ברשוית אכיפת החוק ובבתי המשפט. יחד עם זאת, לא הייתי פוסל הקמת וועדה ציבורית נוספת, אולי במתכונת מצומצת יותר מוועדת שמגר, שתשב על המדוכה ותבדוק את הנושא שוב הפעם. נדמה כי גם היועמ"ש הקודם רובינשטיין (שבניגוד לדבריו של דני כן היה רפה שכל, חסר כל עמוד שידרה מוסרי ואומץ לב אזרחי) וגם בתחילת דרכו של היועמ"ש המכהן מר מזוז, היה נדמה כי השניים מתקשים להפריד בין תפקידם כיועצים ומפרשים לממשלה ולראשיה לבין ראשי התביעה כללית. אינני תוקף אותם על כך (טוב נו, על מי אני עובד? ועוד איך תקפתי אותם על כך), אבל ניתן להבין שמי שיושב ומבלה שעות עם אנשים מסויימים מפתח קירבה אליהם ולכן יתקשה להחליט בקור רוח ובניקיון דעת לגבי הגשת כתב אישום נגדם. המודל של היועמ"ש בארץ הוא מודל ייחודי שאין לו אח ורע, שהתפתח בקום המדינה ולא בטוח שהנסיבות אז דומות לנסיבות היום. אינני גורס כי יש למהר להחליט בעניין או שאני מדיל דופי במר מזוז, אבל אין ספק שיש לחשוב מחדש על הדבר.

    דבריך על ריבוי המפלגות מתאימים אולי למדינות מערב אירופיות או לשיעורים במדעי המדינה, בכל מקרה, הם לא רלוואנטים לשיח הפוליטי בישראל.
    מפלגת העבודה הוכיחה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב כי אין לה חוט שידרה אידאולוגי, חזון אמיתי, רצון להובלת המדינה, נכונות להילחם על עמדותיה מן האופוזיציה ועמדה כלכלית-חברתית שהיא שונה מהותית מהניאו-ליברליזם השליט. כמו כן היא סופרמרקט אידואלוגי שאין שני לו – לצד אנשים כמו אופיר פינס ושלי יחימוביץ' יושבים אנשים כמו פואד ושלום שמחון ומזכ"ל המפלגה כבל הציע הצעת חוק שמתאימה למפלגות פאשיסטיות כי מי שלא משרת בצבא תישלל אזרחותו. להזכירך, אתה כתבת דברים ברוח דומה לא מעט פעמים. באופן כללי ניתן לומר כי רוב המפה הפוליטית בארץ – מהעבודה ועד הליכוד דרך קדימה, כולל חלקים מהאיחוד הלאומי, המפד"ל ואף ח"כ בודד ממרצ (והמבין יבין), שותפים לאותה תפיסה אידאולוגית שניתן לכנותה "המרכז הלאומני" והיא מעין סינתזה בין בן-גוריון לז'בוטינסקי.
    אני מצרף שני מאמרים שרלוואנטים לשיח הזה – הראשון על חוסר ההבדל בין המפלגות בארץ והשוואה לבחירות האחרונות בצרפת, והשני על המרכז הלאומני.
    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5390
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/856262.html

  4. דני בלוך :

    נמרוד – תודה על התיקון
    המצב הקיים של ריבוי מפלגות מחליש את המפלגות הגדולות ומעודד פיצולים נוספים. ברגע שיש רק שתי מפלגות או שלוש ברור לכל שחובה להיאבק מבפנים. אילו השיטה שלנו פעלה בארה"ב כי אז היו לא רק שני מועמדים לנשיאות – הילארי קלינטון היתה רצה בנפרד והרפובליקנים היו מתפצלים לשלושה ראשים.

  5. איתי :

    אני דווקא השתכנעתי מדברי הרב מלכיאור בכנסת כי לא המפלגות הקטנות הן הבעיה אלא התהליכים במפלגות הגדולות.

    אנחנו לא צריכים לייבא את השיטה האמריקאית כי זה לא מתאים להרכב האתני שיש כאן.

    בפועל, הציבור מצביע ברגליים לטובת התיזה של מלכיאור – וסך המנדטים של 2 או 3 המפלגות הגדולות הולך ויורד בהדרגה מבחירות לבחירות למרות ההעלאות באחוז החסימה. צעדים דרסטיים יותר המוצעים כדי לחזק את המפלגות הגדולות (כגון בחירות אזוריות, משטר נשיאותי) באים לעתים קרובות ממוסדות / עמותות שבהם יש נגיעה עזה לבעלי הון ולמקורבים למפלגות הגדולות המנסות לעשות רפורמה לטובתן

    הכי מצחיק שעוד קוראים לזה "המרכז להעצמת האזרח"

    http://www.blacklabor.org/?p=2752

  6. דני בלוך :

    אנחנו חושבים שאנחנו אור לגויים אך בכל הנוגע למשטר ולממשל אנחנו חושך לגויים. הוכח בכל העולם הדימוקרטי כי ריבוי מפלגות הוא פתח להחלשת הדימוקרטיה – מפולין דרך ויימר והרפובליקות השלישית והרביעית בצרפת ועד איטליה. מספר מפלגות מצומצם, ממשלה חזקה שניתן להחליפה בבחירות בעיתן היא מרשם בטוח לדמוקרטיה מתפקדת מארה"ב, דרך המשטרים הבנויים על פי השיטה הבריטית, כולל הודו, ועד סקנדינביה ומרכז אירופה. המקרה הנדיר היחיד השונה הוא הולנד. בישראל לי ברור שהמצב של ריבוי מפלגות, בחירות תכופות, חוסר יציבות, כשלמפלגה הגדולה יש פחות מרבע מהכנסת, הוא מרשם בדוק לאסון לדמוקרטיה.

  7. איתי :

    חוסר יציבות הוא דבר רע, אך הקשר בין ריבוי מפלגות ובין חוסר יציבות אינו פשוט כמו שניתן לחשוב.

    אינני בעל השכלה בתחום אך לדעתי יש להבחין בין
    א. מפלגות קטנות ויציבות המייצגות היטב מגזר מסוים, כגון מפד"ל, יהדות התורה או רשימת התנועה האסלאמית. למפלגות האלה זכות קיום לא פחות מלליכוד ולעבודה. לכפות על החרדים האשכנזים איחוד עם ש"ס (כי הן חרדיות) או על התנועה האסלאמית איחוד עם חד"ש (כי הן "ערביות") זה לא לעניין, ולא עובד. ראה את האיחודים והפילוגים בכל פעם ברשימות הערביות ובימין הלאומני.

    הדמיון בציר אחד לא יכול לחפות על תהום בציר אחר.

    מפלגות אלה אינן מקור הרע בדמוקרטיה הישראלית (אם כי במגזר החילוני נהוג לדבר הרבה על הסחטנות החרדית, שבסכומי כסף היא זניחה לעומת הסחטנות השקטה של בעלי ההון)
    ב. מפלגות ימין/שמאל אידיאולוגי זעירות שלא עוברות את אחוז החסימה ולא משנה אם יהיה אחוז או חמישה אחוזים. גם הן לא בעיה.
    ג. מפלגות מרכז שמוקמות בגלל חוסר שביעות רצון מהמפלגות הגדולות. שם יש לעתים קרובות הצלחה אלקטורלית מזהירה, אך חוסר יציבות משווע משום שאין דרך ומכנה משותף.

    המסקנה שלי: המפלגות הקטנות הן סימפטום לבעיה במפלגות הגדולות ולא המחלה עצמה.

    לכן העלאת אחוז החסימה בין אם באבחה חדה ובין אם בהדרגה לא תשנה את המצב. זה לא יגרום לאנשים להצביע בהמוניהם לליכוד ולעבודה אלא פשוט יגרום להם להישאר בבית, משום שלמפלגות הגדולות הם לא מאמינים, ולמפלגות אידיאולוגיות או פרגמטיות שיבקשו להציע חלופה פשוט לא יהיה סיכוי.

  8. דני בלוך :

    איתי
    אם אינך בעל השכלה בתחום קרא ותלמד קצת יותר

  9. הני זובידה :

    אהלן חברות וחברים,

    דני, אני חושב שכבר היינו בשיח הזה, אני בתור אחד שמתעסק עם בחירות חדשות לבקרים וכן מכיר את התחום, לא מסכים עימך ולא מהטעמים של איתי.

    דעתך משקפת דעה אליטיסטית, שבאה ממקור כוח. אתה מעוניין ביציבות על חשבון ייצוגיות. אתה מנסה לאנוס את מערכת למצב בו צמצום המפלגות יהיה מבני ולא רעיוני אידאולוגי, ולזה אני מתנגד.

    העם משוסע, ואנחנו צריכים לבחור בין יציבות לייצוגיות, ואני כל יום אבחר בייצוגיות על ימיבות. זאת מהטעם הפששוט שרדוקציה של טיעון זה יכולה להביא אותנו למשטר טוטליטארי מהר הרבה יותר.

    אם השיח יכלוו שכלול מנגנונים של פיקוח ובקרה, תוך שינוי משטרי משולב בשינוי השיטה, אז יש לי על מה לדבר, אך הנסיון לצמצם מפלגות ולהביא לפעולה רק מתוך מפלגות גדולות נוגד, בעיני את רוח הדמוקרטיה.

    מצאתי את הדיון באתר שלי שבו גם אתה מגיב, לפרטים ראו:
    http://www.notes.co.il/hani/41977.asp

    כמו כן יש לי בעיה גדולה מאוד עם הטיעון שלך נגד פרידמן.הויכוח בינינו ניטש בבלוג שלי:

    http://www.notes.co.il/hani/38560.asp

    שם שלחת גם אותי "ללמוד קצת" אני מקווה שמאז למדתי, אני מעריך שעשיתי זאת גם לפני כן מעט :-). כאן הנקודה עימך אני לא מסכים היא הדרך שאתה מצייר את בית המשפט בגוף נטול פניות א-פוליטי (תקו אותי אם אני טועה). בספר שיצא לאור בעריכה של דוד מקלברג ושלי:
    http://www.notes.co.il/hani/46229.asp

    יש מאמר של אסף מידני (ד"ר ועו"ד) וד"ר שלמה מזרחי, על המשחק הפוליטי בין ביה"מ העליון לכנסת. הנקודה אינה מצויה המסקנותיהם אלא בהצגת בית המשפט העליון כגוף פוליטי לכל דבר שמשחק את המשחק הפוליטי, וככזה פותח את עצמו לפגיעה ישירה של המערכת הפוליטית.

    אלו הם שתי האגורות שלי לדיון זה
    בברכה
    הני

  10. דני בלוך :

    להני
    קודם כל ברוך הבא לעבודה שחורה. נעים להתווכח עמך, רק בלי תוויות של "אליטיסטי". אני דואג ליציבות כי בלי יציבות אין דמוקרטיה לאורך זמן. שום מדינה עם ריבוי מפלגות ופיצול מופרז לא החזיקה מעמד לאורך זמן מבלי לשנות את השיטה כדי להבטיח את צמצום מספר המפלגות ויציבות השלטון. מה שקרה לרפובליקת ויימר יכול לקרות וגם בישראל. יש הרבה שיטות לבחור בהן כדי להבטיח בתוך מבנה של מספר מפלגות מצומצם מידה רחבה של ייצוגיות מן השיטות הסקנדינביות, האירית וכו'.
    אשר לבית המשפט העליון – לא טענתי שהוא א-פוליטי, אך מכל המוסדות שיש לנו הוא הכי א-פוליטי הקיים. במצבנו ללא חוקה משוריינת, בית שני, זכות וטו מעכב, איזונים ובלמים ומסורת דמוקרטית חזקה נותר לנו רק בית המשפט העליון כמגן הדמוקרטיה וזכויות האזרח. עם כל הביקורת והטענות זה מה יש. פרידמן רוצה להרסו מתוך שנאה אישית וריצת אמוק של פיל בחנות חרסינה. הוא לא הבעיה. עוד מעט הוא לא יהיה בממשלה. הבעיה היא עם אוסף חסידיו ותומכיו שאינם תופסים כי הם כורתים את האילן עליו יושבת הדמוקרטיה שלנו הצעירה והשברירית.כשנשב בגולאג בערבה נוכל לבכות על קוצר ההבנה של אלה שזרקו אבנים על בית המשפט העליון אך פגעו בעצמם.

  11. איתי :

    דניאל, תגובתך לא לעניין. בנושא שיטת הממשל יש דעות שונות לכאן ולכאן גם מפי מומחים ובעלי ניסיון.

    היות ששלושת תארי האקדמיים אינם עוסקים בתכנים של האתר, נראה שלפי השקפתך אין לי (ולרוב הקוראים פהׂ זכות ביטוי ברוב הנושאים בהם אנו עוסקים.

    מה שהני אומר על ייצוג משתלב היטב בהשקפתי.

    זכור לי שקראתי מאמר שלך ובו דיברת על הגושים הפוליטיים בארץ ועל הצורך במיזוגם לגושים גדולים יותר למען יציבות. שם דיברת בין השאר על ההיגיון באיחוד ש"ס והחרדים האשכנזים לרשימה אחת, או באיחוד המפלגות הערביות לרשימה אחת. לדעתי אתה לוקה כאן בסוג הראייה של המערבי המגיע לסין וכל הסינים נראים לו דומים (אפקט ידוע בפסיכולוגיה קוגניטיבית – תחום שדווקא כן קשור ללימודי האקדמיים).

    מנקודת המבט של מצביע ש"ס ממוצע (ויש בכך היגיון), הרבה יותר הגיוני שביבי, ברק ולבני יהיו ברשימה אחת מאשר שאנשי ש"ס ואנשי יהדות התורה יהיו ברשימה אחת.

  12. דני בלוך :

    יש לך תואר באופטומטריה? ש"ס והאגודה היו ברשימה אחת והפיצול היה על רקע אישי בלבד. אין שום הבדל אידיאולוגי משמעותי ביניהם. שיטת בחירות המחייבת איחוד לגושים גדולים תאלץ גופים קרובים אחד לשני להתמזג ולפתור את הבעיות האישיות והרעיוניות בתוך הבית המשותף. משום מה לא הצלחתי הוגי דעות חשובים בתחום מדע המדינה הסבורים שהשיטה שלנו היא כה מוצלחת.

  13. איתי :

    אתה מניח בוודאי כי עם הסתלקותו הבלתי נמנעת של הרב עובדיה + העלאת אחוז החסימה באופן משמעותי יתאחדו ש"ס והחרדים האשכנזים. אך לי קשה להאמין שמצב כזה יתרחש

    להציג אותי כמי שאומר שהשיטה הנוכחית היא מוצלחת זה עיוות לדברי.

    אני טוען שצריך לשנות, אבל אני חושב כמו מלכיאור וכמו פרופ' ראובן חזן שהבעיה העיקרית נמצאת במפלגות הגדולות ולא בריבוי מפלגות קטנות, ולכן עיקר השינויים צריכים להתרחש בתוך מפלגות אלו (אולי אפילו בכפייה בחקיקה – למשל נושא ממי מקבלים תרומות, מניעת התפקדויות ארגזים, בחירה לחכים ביחד עם הצבעה בכנסת) ולא בטכניקות כמו העלאה דרסטית באחוז החסימה.

    החברה הישראלית שסועה מאוד ומפוצלת סביב מספר צירים: מדיני, כלכלי, אתני, דתי.

    המתאם בין עמדות בצירים שונים נמוך, לכן מערכת כמו בארהב (שם המתנגדים לנישואי הומואים ולהפלות גם בד"כ בעד הורדת מיסים ובעד המשך הכיבוש בעיראק) אינה מתאימה לנו וכל ניסיון לכפות אותה נדון לכישלון.

    אם תרצה ללמוד על המרחקים האידיאולוגיים בתוך הפוליטיקה החרדית אני ממליץ על העיתונות החרדית. הסיקור העיתונאי בעיתונות החילונית הוא שטחי להדהים.

  14. דני בלוך :

    חלק מן הרעיונות שלך ראויים. אין לי ספק שאחרי עובדיה ש"ס תתרסק במאבק בין ישי ודרעי ומי שיצטרף ליהדות התורה ירוויח. אני קורא את העיתונות החרדית. אין שום אפשרות לשינוי משמעותי אם לא תשתנה שיטת הבחירות ויועלה אחוז החסימה וייאסר על פילוגים ופיצולים בין בחירות לבחירות אלא אם נעבור לבחירות אישיות ואם מישהו פורש מן הסיעה שבה נבחר הוא חייב להתפטר ולרוץ מחדש.

  15. איתי :

    לא כל פרישה של מנהיג אגדי מובילה להתרסקות בעקבות מלחמת ירושה, יש עוד הרבה גורמים ואנו יודעים למי ניתנה הנבואה

    בעיני הגורם המכריע הוא שש"ס מספקת "מוצר" שיש לו ביקוש רב ויציב בציבור .
    החרדים האשכנזים לא יודעים לייצר את המוצר הזה הכולל המון עבודת שטח כל השנה מול משפחות נזקקות מסורתיות מזרחיות ולא חרדיות, גם לא נראה לי שהם ממש מעוניינים "לבלוע" את שרידי שס בשל הפשרות הכרוכות בכך
    והגזענות הפושה כלפי מזרחים במגזר החרדי-אשכנזי

    אם האגו של ישי ודרעי יראה כמו של החילונים האשכנזים לפיד,פורז,לוונטל ופריצקי – תקבל התרסקות, אך אם ישכילו למצוא מנהיג רוחני מוסכם ומוערך – ישרדו ויתחזקו אל מול הבלבול האידיאולוגי והשחיתות במפלגות החילוניות.

    במקרים מסוימים בהתנהלות הלא דמוקרטית של הפוליטיקה החרדית (וגם של ליברמן) יש יתרון אלקטורלי עצום

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.