חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יום העצמאות תשע"א – חזון ציוני לישראל

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 9.05.11 9:32

ישראל צריכה להציב את עצמה כמרכז רוחני של יצירה תרבותית; הגותית ומדעית עבור העם היהודי. יש להקים רשת כלל עולמית של בתי ספר ללימוד עברית,שישתלבו בקהילות הקיימות ויהוו עוגן של חיבור בינה לבין ישראל

מאת: א. קוריאל


בשנים האחרונות חזרה המלה "ציונות" לשיח הפוליטי הישראלי. לא זו בלבד שגורמים פוליטיים שונים טורחים למתג את עצמם כ"ציונים", אלא שאותה "ציונות" הפכה להיות אבן בוחן להבחנה בין מפלגות ובין חוגים בתוך אותה מפלגה. "ציונות" במרכאות, מכיוון שהגדרה מוסכמת של הציונות, מה מטרותיה ומהי דרכה. ואם יגדיר מישהו – מיד יקומו עליו חולקים ומתווכחים.

המשימה החשובה ביותר של הציונות כיום היא לייצר מערכת יחסים חדשה בין יהודי ישראל ליהדות העולם. מערכת יחסים זו צריכה להיות מושתת על רעיון "המרכז הרוחני" מבית מדרשו של אחד העם. במאמריו הבחין אחד העם בין "צרת היהודים", כלומר בסכנות הפיזיות האורבות ליהודים כיחידים, לבין "צרת היהדות", שהיא הסכנה המאיימת על העם בכללותו. ככלל, היהודים כבודדים אינם נתונים כיום בסכנה פיזית מצד גורם חיצוני. מקרי האנטישמיות הם מעטים יחסית, ואם יהודי במקום כלשהו בעולם חש חוסר ביטחון הוא תמיד יכול לארוז את חפציו ולעלות לארץ. הסכנה הממשית מולה ניצב העם היהודי היום היא סכנה פנימית – רוחנית ופיזית כאחד.

בעשורים האחרונים הפכה מדינת ישראל לקיבוץ היהודי הגדול בעולם, ולמדינה מפותחת העומדת בזכות עצמה. הבאת עוד קבוצת עולים ונטיעת עוד יער על גבעה כבר אינם רלוונטיים, גם אם הם נעשים תחת דגל הציונות. בזמן שישראל הופכת למרכזה של יהדות העולם (לפחות מבחינה מספרית), חלה התרחקות הולכת ומואצת בינה לבין יהודי העולם. רובה של יהדות זו, לכל הפחות בדור הצעיר, מאמצת קווי חשיבה יותר ויותר ליברליים, שמקשים עליה להזדהות עם מה שנראה כמדינה מדכאת וכובשת. הנושא מורגש במיוחד בקרב יהודי ארה"ב, שישראל הפכה עבורם מנושא מאחד לנושא מפלג.

בעוד היהודים בישראל מגדילים את מספרם מדי שנה בשל ריבוי טבעי גבוה (גם בחברה החילונית והמסורתית), היהודים בארצות העולם הולכים ומתמעטים. לשיעורי הילודה הנמוכים מצטרפים נישואי תערובת בשיעור של יותר מ- 50%. ההתמעטות הפיזית מצטרפת להתרחקות של היהודים מיהדותם ומישראל. בן לזוג מעורב של יהודי ונוצרייה יצטרך לעמול קשה כדי לחזק זהות יהודית, אם יש לו כזו, או להתקרב ליהדות, אם ירצה בכך. נראה שהדבר תלוי בעיקר בחוזקה של הקהילה היהודית הסמוכה למקום מגוריו. מה יכולה מדינת ישראל להציע היום לאותם יהודים? לצערי, מעט מאוד: קניית אג"ח של הבונדס, תרומה לאיפ"ק והצטרפות למסע של "תגלית", שכאשר יחזרו הצעיר/ה ממנו אין כל מסגרת להמשך הקשר בינם לבין המדינה.

לפיכך, "צרת היהודים" ו"צרת היהדות" משולבות כיום זו בזו: ההתרחקות הרוחנית משתלבת עם התרחקות פיזית, וההתרחקות הפיזית מגבירה את ההתרחקות הרוחנית. זהו האתגר שאליו צריכה מדינת ישראל להיענות. ישראל צריכה להציב את עצמה כמרכז של יצירה תרבותית; הגותית ומדעית עבור העם היהודי. צעירים יהודים יתעניינו בישראל לא בגלל צה"ל והקיבוצים, אלא כי ידעו על מציאות החיים התוססת והמגוונת פה, וזאת הם יכולים לקלוט דרך ספרים, מוזיקה, מחזות וסרטים.

המכשול הגדול בפני חזון זה, הוא כמובן מכשול השפה. היצירה התרבותית והרוחנית בישראל נעשית בעברית, שזרה ליהודים בחו"ל. לכן, המשימה הציונית כיום היא להפיץ את השפה העברית בקרב יהודי העולם. על ישראל לקבוע יעד שאפתני לפיו בעוד כחמישים שנה כל יהודי העולם ידעו עברית, ברמה זו או אחרת. לשם כך יש להקים רשת כלל עולמית של בתי ספר ללימוד עברית. בתי ספר אלה ישתלבו בקהילות הקיימות ויהוו עוגן נוסף של גיבוש הקהילה ושל חיבור בינה לבין ישראל. בבתי הספר ילמדו עברית לא רק כשפת התנ"ך והתפילות, אלא כשפה החיה והתוססת שהיא כיום.

אפשר להציע לקרוא לרשת "תרבות", על שם רשת בשם זה שפעלה במזרח אירופה עד מלה"ע השנייה. תרבות במובנה הרחב, לא רק כמכלול יצירות אמנות, אלא כציוויליזציה שלמה. כניסתה של השפה העברית כגורם קבוע בחיי היהודים בעולם תסייע לחזק את זהותם, את הקשר שלהם עם ישראל ועם יהודים אחרים בעולם, ותעכב תהליכי התבוללות. בדור הבא אפשר גם לצפות ליהודים מהעולם שיכתבו עברית, וכך יעשירו מאוד את חיי התרבות והמחקר שלנו, המוגבלים לכותבים תושבי הארץ. יצירת קהילה עולמית דוברת עברית תעשיר ותחזק את העם היהודי ותעמיד את ישראל כמרכזה של יהדות העולם, לא רק מבחינה פיזית, אלא רוחנית.

חזון זה מציאותי והולם את תנאי הזמן הרבה יותר מאשר השאיפה הציונית המקורית לכנס את כל יהודי העולם בארץ ישראל. ייתכן שלרבים הוא ייראה "הזוי". אין דבר, גם חזונו של הרצל היה "הזוי" בשעתו, והנה הוא חי וקיים.

חג עצמאות שמח!


נערך על ידי דליה
תגיות: ,

10 תגובות

  1. דקל-דוד עוזר :

    חזון מרגש וחכם

    עם זאת ובמקביל חובה לפתח מערכת מקבילה של תרבות ערבית-יהודית כזרם חזק ומרכזי מתוך רצון למצוא את המשותף בין התרבות הערבית לתרבות ישראל.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    צודק דקל

    אבל יש תנאי בסיסי.
    לימוד חובה של השפה הערבית ותרבותה בכל בתי הספר היהודיים,בדיוק כפי שקיימת חובה הפוכה בבתי-ספר ערביים.
    מחדל הבורות בערבית זועק לשמיים.

  3. א. קוריאל :

    תודה

    דקל, תודה.

  4. עדן ב. :

    הצעה שהעלתי בבלוג של התנועה הירוקה

    http://hayeruka.wordpress.com/2010/10/19/ace/

  5. איל רדושקוביץ' :

    התבוללות? לא מה שאתם חושבים

    שמואל רוזנר פירסם בשנה האחרונה ספר מקיף על יהודי ארה"ב בשם "שטעטל בייגל בייסבול".

    לפי רוזנר, יהדות ארה"ב לא מתמעטת בהכרח. יתרה מכך הקהילות היהודיות מכילות גם את הזוגות המעורבים.

    מה שכן היהודים בארה"ב (בכלליות, חצי מהספר עוסק בשאלה מי הם היהודים בארה"ב וכיצד ניתן להגדיר או לספור אותם), הולכים ומתגבשים סביב סוגיות פנים אמריקאיות ואף משפיעים על המדיניות הישראלית כבבואה של הצרכים שלהם (קמפיין גדול למען העלאת יהודי אתיופיה כבבואה להיותם "נאורים" אל מול יחסיהם עם הקהילה האפרו-אמריקאית, לחץ על ישראל להפסיק את המסחר עם דרא"פ בימי האפרטהייד בעקבות הלחץ של הקהילה האפרו-אמריקאית בארה"ב).

    בקשר לשאלה הרחבה – כיצד להפוך ישראל למרכז הרוחני-תרבותי של היהדות? אני מסכים עם כותב המאמר ברוב קביעותיו.

    איל.

  6. דליה :

    אם לממשלת ישראל הייתה ראייה רחבת אופקים על מקומה של ישראל בקרב יהדות העולם, היא הייתה מאמצת לחיקה את הרעיון המעשי והראוי של הקמת רשת בתי ספר ללימוד השפה העברית. הבעיה היא שהממשלה מתבוננת בראייה הצרה, דרך החור שבגרוש, ובהתאם לכך היא סוגרת שגרירויות במדינות העולם, ומפרסמת תשדירים המציעים לאזרח ישראלי להיהפך למסביר לאומי. וזאת כדי לחסוך כסף. במצב כזה, שבו המדיניות נקבעת לפי עקרון הרווח הכספי, אין סיכוי שהמדינה תקים רשת בתי ספר כאמצעי להפוך את ישראל למרכז רוחני ולחיזוק הזהות והתרבות. ואם הפילנתרופיה תפתח רשת בתי ספר לעברית, קיום הרשת יהיה מותנה בתרומות שיכולות להיפסק ולמנוע את מימוש המטרה של מרכז רוחני.

  7. יעל שדה :

    הצעה לכותב

    שלום,
    במסגרת עבודתי בגף ניסויים ויזמות במשרד החינוך, המקדם יוזמות חינוכיות מגוונות שנולדות בשדה, אני מציעה לך ליצור קשר עם בי"ס כלשהו שרוצה לפתח מודל לבי"ס שכזה ולהגיש את הבקשה לאישור. הניסויים (כמאה ושלושים בארץ) זוכים לתמיכה צנועה מבחינה כלכלית אך לליווי מקצועי צמוד ומסגרת שמאפשרת פעולה.
    בברכת עצמאות שמח
    יעל

  8. ל רפי :

    רעיון נכון בבסיסו, אבל...

    ראשית, אין די במה שאנו רוצים לעשות, או חושבים שנכון לעשות. חייבים לגייס לכך שותפים גם מהעבר השני של האוקינוס.
    גם בעבר הסתובבו לא מעט רעיונות "ציוניים" בקווי התעופה והתקשורת שבין ישראל לתפוצות, במיוחד מול התפוצה האמריקנית, אבל תנועה המונית של ממש לא קרמה עור וגידים מכך.
    הבעיה היסודית במימוש הצעות "ציוניות" – בעבר ולדעתי גם בהווה – היא ניגודי אינטרסים בין ישראל לקהילות יהודיות רבות בחו"ל, ופרשנויות נוגדת בשאלה מהי ציונות ומיהו ציוני כיום. עניין זה חייבים לישב בינינו ובינינו לבינם בטרם הולכים הלאה וסופגים פחי-נפש.
    שנית, אינני מאמין ברצון ללמוד בעידן "המודרני" לימודים "לא תכליתיים" (ראו, למשל, את גורלן של הפקולטות למדעי הרוח במדינתנו הקטנה…). אם אנו מציעים ליהודי העולם שישראל תהיה "למרכז רוחני" עבורם, עלינו להגדיר תחילה במה יעסוק מרכז זה ובמה וכיצד ייצג וייוצג כאן ושם (למשל: מי ישלוט בפעולתו, ינהל ויכוון אותה, ומי יממן אותה).
    בתחום הרעיונות הפוסט-מודרניים, אין לנו מה להציע; "המשוגעים שלנו" טובים כמו "המשוגעים שלהם". מבחינה טכנולוגית, קיימות נישות מובילות בישראל, אבל הן חסרות משאבים להתמודד עם צרכי המקום, קל וחומר עם צרכי העולם היהודי. מבחינה יהודית – יש לנו יתרון יחסי בתחומים רבים, אולם האם יש מי שמעוניין בכך ומיהם אלה שמעוניינים?! האם אנו מסוגלים לגשר על הפערים בין דתיים לחילוניים במקומותינו, על מנת שנוכל להציע עמדה משותפת בנושאים אלה ליהדות העולם? ואם לא נציע עמדה משותפת, במה נבוא אליהם: בהצעה לחלוק עימנו גם במקומותיהם, את חילוקי הדעות המרעילים כאן את הבארות כבר שנות יובל כמעט?!
    ישראל עדיין איננה המרכז היהודי הגדול בעולם, אבל היא קרובה מאוד להיהפך למרכז כזה מבחינה מספרית; בכך אין די. מול יהדות ארה"ב במיוחד (בגלל גודלה, עוצמתה הכלכלית והפוליטית והמנה היהודי שלה), תדרשנה עוד שנים לא מעטות עד אשר ישראל תוכר כמרכז היהודי לא רק מספרית, אלא גם ערכית ותרבותית. בכדי לקצר פרק זמן זה, אנו חייבים לחזור לדיאלוג מקיף ורצוף עם היהדות האמריקנית (ויהדות התפוצות בכלל) בכל נושאי המחלוקת המרכזיים. בלעדי גיבושה מחדש של מערכת יחסים בה מוסכם מי הוא מי ומה עושה או לא עושה כל צד במערכת המשותפת, דומני שפערי ההבנה ושתוף הפעולה רק ילכו ויתרחבו.
    כאשר מדברים על "מרכז רוחני", חייבים להפוך את האמירה הכוללנית, לאמירה קונקרטית, משום שאנו יודעים שגם אלוהים וגם השטן נמצאים "בפרטים הקטנים".
    אם במשך 63 שנות עצמאות, מרבית יהודי התפוצה לא בקרו בישראל אפילו פעם אחת, מה אמור לשנות זאת עתה? וללא ביקורים כאן ושהייה כאן והבנה טובה של המציאות הישראלית, כיצד יווצרו הבנה, קרבה וזהות רוחנית?!
    ומה יעשו יהודי התפוצות בעברית שילמדו במקומות בהם הם חיים כיום? כי אם אין שימוש לעברית שתלמד, מדוע ללמוד אותה דווקא עכשיו, כשלא עשו זאת במשך 63 שנות עצמאות ועוד 60 שנות "ציונות פעילה" בארץ ובחו"ל בעידן שקדם להקמת המדינה?
    אני מבין היטב את הרצון לשנות ולעשות דברים אחרת, טוב יותר. אבל הדבר לא יושג על יסודן של תחושות-בטן ארטילאיות -דרושים "חשבון נפש" ותכנון קפדני.
    אשר לעניין לימוד הערבית בישראל, אינני רואה מה עניין שמיטה אצל בנין בית המקדש. יש סיבות טובות ללמוד ערבית, ויש גם סיבות טובות לא ללמוד שפה זו כל עוד העולם הערבי עויין, שונא, אינו מכיר בעם היהודי, אינו מכיר בזכותו למדינת לאום עוסק בטרור נגד אזרחים לא לוחמים ומגלה את פניה המכוערים של תרבותו. בישראל חי מיעוט ערבי לא מבוטל, זה נכון. אבל בישראל חיה גם קבוצה גדולה כמעט באותה מידה של יוצאי רוסיה למשל, מדוע איפוא לא ללמוד רוסית? ומה לגבי יידיש ולדינו – "בשר מבשרנו"? ומדוע יש צורך לקשור בין פעולה לאיחוד העם היהודי סביב מרכז תרבותי (או מרכז לאומי, או מרכז יהודי עולמי…) מחד, לבין לימוד שפות זרות בישראל? איני רואה שום קשר בין שני הדברים. איני רואה חכמה לעצמנו בהצעה להרים את כל הדגלים בעת ובעונה אחת ובנשימה אחת; הסיכוי להצליח בכך נמצא ביחס הפוך למספר המטרות שאותן ננסה להגשים בבת אחת.
    הדברים אינם נכתבים בכדי לרפות ידיים, אלא בכדי להדגיש חלק מהקשיים המעשיים הקשורים ביישום רעיון טוב ונכון כשלעצמו. את הרעיון הגולמי חייבים לעבד היטב בטרם יוצאים לדרך, אבל ברכת הדרך שלוחה לכל מי שירצה להשתתף בהרמת הכפפה.
    חג עצמאות שמח!

  9. דקל-דוד עוזר :

    ל רפי – בד"כ אני מוצע עצמי מסכים עם גרעיני הרעיונות שלך, הפעם ממש לא וגם העובדות לא נכונות.
    נתחיל בעובדות:
    ישראל הפכה לריכוז היהודי הגדול ביותר ב-2008, היא המרכז הרוחני של יהדות העולם עוד לפני שהוקמה.

    אתה צודק במובן זה שצריך להבין את יהדות ארה"ב, אז מה? אם תנסה – תצליח. אם לא תנסה…

    אמה מסביר שלא צריך ללמוד "רוח" אלא דברים "יעילים", אלא שהלימודים ה"יעילים" אינם יעילים כלל. משפטים וראיית חשבון זה יעיל יותר מספרות, תקשורת וקולנוע?
    אם שופטים לפי כמויות הכסף או ההשפעה הבינלאומית, אני בכלל לא בטוח או בטוח שבכלל לא.

    לגבי לימודי מדעים וכו' אתה אומר שישראל קטנה ועלובה ולא יכולה להוות תחרות לשום דבר. מה? אתה רציני? אנחנו קטנים אז צריך לוותר?

    לגבי עברית – אתה מייצר בסיס משותף עם יהדות כל העולם, עליו אתה מייצר בסיס תרבותי. זה היה בעבר, אבל להזכירכם סגרו את האולפנים ללימוד עברית.
    אולי הגיע הזמן לפתח מנגנוני לימוד באינטרנט אבל עד שנגיע לשם חבל שזרקנו את כל הידע הזה בלימוד עברית שהיה גשר תרבותי חשוב ביותר.

    ולגבי ערבית, דווקא בגלל ששכניך הם אויבך אתה צריך להבין את השפה שלהם. למזלך הרב יש יהודים עולי מדינות ערב שמתרגמים את הנאמר, משרתים במודיעין ומדבררים את המדינה שלך כלפי חוץ.
    ואת הנכס האסטרטגי מול השכנים שמסכנים אותנו אנחנו מזניחים…

  10. יונתן כ. :

    לבני עקיבא יש פרויקט דומה.

    אפשר להעיר משהו? זה לא יכול להיות רק לימוד עברית ורק בחו"ל,זה צריך להיות לימוד של כל ארון הספרים היהודי וגם בארץ.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.