חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

יום הזיכרון – האם השכול הוא הכרחי?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 9.05.11 9:33

מול הכאב הקשה של המשפחות השכולות מתעוררת השאלה: האם המחיר הכרחי? האם לא עדיף לקיים חיים נורמאליים במקום אחר, במקום להמשיך ולהיאחז בחוזקה בחבל הארץ הזה? יום הזיכרון מעלה את השאלה: האם הקמת המדינה היא מהלך הכרחי או הזיה הרפתקנית הגובה שכול מאזרחי המדינה ומשכניה?

מאת: עמרי דינור


ביום הזיכרון, כולנו מרכינים ראש וזוכרים את כל הנופלים על הגנת המדינה. בכל יום זיכרון, עולה מחדש השאלה, שלא לומר הויכוח, לגבי המחיר שאנו נאלצים לשלם עבור קיומנו במדינה זו. שאלה זו, מראה מצד אחד עד כמה ערך קדושת החיים הוא מרכזי בשיח הישראלי ובחיי העם היהודי, אך מצד שני מראה כי הקשר הבלתי נפרד לכאורה בין עם ישראל לארץ ישראל, בין קיומו של הפרט לבין שיבתו של העם בארצו איננו כה ברור, במיוחד לנוכח המלחמות הקשות והמחיר הגבוה שהן גובות. לכך נוספים האיומים חדשות לבקרים מצד מדינות ערב הקמות עלינו לכלותנו. כל אלו, מעלות את השאלה הקשה, שלפעמים אנחנו נשארים דוממים מולה, ומול הכאב הקשה של המשפחות השכולות: האם כל זה שווה את זה? האם המחיר הוא הכרחי? האם לא עדיף פשוט לקיים חיים נורמאליים במקום אחר, במקום להמשיך ולהיאחז בחוזקה בחבל הארץ הקשה והדומם הזה?

לשאלה זו, קשה ככל שתהיה, חייבת להיות תשובה ברורה. השורה התחתונה צריכה להיות ברורה לנו בסופו של דבר, על אף כל הקשיים והלבטים, משום שזו מעניקה לנו את יכולת העמידה אל מול האתגרים הנדרשים לנו להגנה על ארצנו, מבית ומחוץ. ללא יכולת לענות באופן חד וברור על שאלה זו, קשה לקיים כאן חברה בת קיימא וצודקת לאורך זמן, שתדע להתמודד עם האתגרים העומדים מולה.

הדרך לענות על שאלה זו, מתחילה לדעתי משאלה בסיסית וקודמת יותר: מה בעצם באנו לעשות כאן? בשביל מה הגענו לכאן בעצם? מתוך היכולת לענות על שאלה זו, נדע גם להשיב על השאלה הקודמת, ולדעת האם המחיר שווה את זה.

אז מה בעצם הסיפור? מדוע קמה מדינת ישראל? לשם מה? האם זהו מהלך הכרחי והגיוני, או שמא הזיה הרפתקנית הגובה מחיר כבד מאזרחי ישראל ושכניה? האם לא מדובר בשפיכות דמים מיותרת של עשרות שנים?

לכל אורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, היו קולות מימין ומשמאל שענו באופן חיובי על השאלה הזו. לטענתם, מדינת ישראל היא פרויקט מגלומני אסור, הנובע מקולוניאליזם כובש מצד אחד, או מתוך התעמרות ויציאה כנגד הציווי האלוהי של 'לא לעלות בחומה' מצד שני. מבחינתם של אלו, משני צידי המתרס, מדינת ישראל נולדה ומתקיימת בחטא, וכל ניסיון להמשיך ולקיים אותה כמדינת הלאום של העם היהודי לא רק שאינו אפשרי, אלא גם שאינו מוצדק מבחינה מוסרית או דתית.

לגבי הטענות הדתיות, קשה לתת תשובה שאינה יוצאת מתוך הלך המחשבה ההלכתי הדתי. ישנה משנה ציונית-דתית סדורה יחסית, אך גם היא אינה דומיננטית מספיק בתוך השיח הדתי, ואינה יכולה בהכרח להתמודד באופן מלא עם האתגר של שיבתנו בארץ. קברניטי הציונות הדתית נאחזים ברעיון קדושת ושלמות הארץ כבסיס דתי-מוסרי להתיישבותנו בארץ, תוך שהם מתבססים על טיעונים משיחיים של אתחלתא דגאולה ומצוות יישוב הארץ, מצווה ד' של הרמב"ן, שאינה מופיעה בקודקס ההלכה היהודית. בכל מקרה שלא יהיה, טיעונים אלו הם חסרי משמעות לציבור שאינו מחזיק בדעות אלו, ולכן לא יכול לספק הסבר וצידוק ממלכתי לקיומנו כאן.

לגבי הטענות ההומניסטיות החילוניות, המעמידות במרכז את חיי הפרט ואת המוסר האבסולוטי, קשה במבט ראשון לתת תשובה מספקת. אין כל דרך להכחיש כי ערך חיי האדם, והפרט במיוחד, הם הדבר החשוב ביותר, וכי אם נזנח ערך זה, אין כל ערך לקיומנו כאן. אך האם בגלל זה צריך לפרק את המפעל הציוני ולחסל סופית את מדינת ישראל כמדינתו הריבונית של העם היהודי?

התשובה שלי לכך היא חד משמעית לא. זו נובעת מתוך הרעיונות המרכזיים העומדים בבסיס המחשבה הציונית. הציונות, כתנועה לאומית, ביקשה להקים בית לאומי לעם היהודי, בשביל לגאול אותו ממצוקתו הקיומית ולהעניק לו עצמאות פוליטית. בכך היא אינה שונה מאף תנועה לאומית אחרת. אך דווקא מתוך כך, זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל אינה יכולה להיות מוטלת בספק, משום שרק בארץ ישראל ישנה לישראל זכות אבות, המעניקה לו את הלגיטימציה להתיישב בארץ ולהקים את מדינתו הריבונית, גם אחרי 2000 שנות גלות. התיישבות בכל חבל ארץ אחר בעולם לא תהיה בעלת אותה זכות, משום שרק בארץ ישראל לעם היהודי יכולות להיות תביעות טריטוריאליות מוצדקות, ולא בכל מקום אחר בעולם בו לא התקיים מעולם כעם.

עד כאן המרכיב הנורמטיבי-כללי של הציונות. אך בציונות, בשונה מכל תנועה לאומית אחרת, ישנו מרכיב נוסף, ייחודי, הקשור לייעוד שייעד עם ישראל לעצמו: יצירת חברת מופת, וקיומו של עם נבחר כאור לגויים. רעיון זה, מעורר תרעומת כביכול כלל שיהיה בשל יומרנותו, לא ניתן להתעלם משאיפתו המוסרית והצודקת. לאף עם אחר בהיסטוריה של המין האנושי לא נודע תפקיד כזה. כל עם ועם שאף להתקיים רק משום זכותו הטבעית וההיסטורית, אך לא מתוך שאיפה נוספת מעבר לכך. בכך לעם היהודי שמור תפקיד מיוחד בהיסטוריה, שספק אם היה כמוהו מבחינת שאיפתו אי פעם.

מכאן, נשאלות שתי שאלות: האם השאיפה לקיומה של חברת מופת ואור לגויים היא מוצדקת באופן כללי, והאם יש לעשות זאת דווקא בארץ ישראל? האם צריך בכלל לקיים חברת מופת בעולם? האם השאיפה הזו היא בכלל במקום? והאם לא ניתן לקיים ולהגשים שאיפה זו במקום אחר? אחרי הכול, קיומנו כאן הוא קשה מנשוא, וגובה מחיר כבד, גם מאיתנו וגם משכנינו.

לגבי השאלה הראשונה, התשובה שלי היא חד משמעית כן. עולם ללא עם השואף לחברת מופת הוא עולם ירוד יותר מבחינה מוסרית, שבו כל עם, ואולי גם כל אדם, חושב בעיקר, אם לא רק על עצמו. בשביל לקיים את העולם כישות אחת, כרקמה אנושית אחת חיה, חייב להיות קיום לרעיון של אחדות וצדק אוניברסאלי, המחזיקה בו לפחות קבוצה מסוימת, קטנה ככל שתהיה. מהיכרותי הדלה, לא נראה לי כי ישנה קבוצה מתאימה יותר לכך מאשר העם היהודי, עקב העובדה כי רעיון זה נטוע היטב בתוך המקורות הדתיים וההיסטוריים שלו, מהתנ"ך ועד הרמב"ם.

לגבי השאלה השנייה, התשובה כאן היא כבר מורכבת יותר. אך בשביל לענות עליה, צריך לבחון את הקשר בין קיום מוסרי של חברה לקיום טריטוריאלי שלה. לכאורה, בשביל לקיים חברת מופת, כל מה שצריך לעשות זה לנסח קוד מוסרי תקף וכולל ליחסים בין אדם לחברו, ולדבוק בו באופן מלא ושלם. אך האם כך הדבר? לדעתי, לא ניתן לנתק בין התנהגות מוסרית לבין קונטקסט היסטורי. אדם וחברה החיים במקום המנותק מהשורשים ההיסטוריים שלהם, יתקיימו בהכרח לדעתי במצב של תודעה מוסרית חלקית, משום שתחושת החובה המוסרית מבוססת בין היתר על הזיקה לטריטוריה, שמתוכה עולה גם תחושת הרצון והחובה לקיום של אחריות מוסרית בתוך טריטוריה זו. ללא אותו חיבור לטריטוריה, לא יכולה להתקיים באופן מלא תחושת החובה ההיסטורית, ומכאן גם תחושת החובה המוסרית. המוסר אינו מתנהל בעולם טרנסצנדנטי מנותק מתוכן, אלא בתוך חברה בעלת תודעה, קשרים ומסורת מסוימים, ממנה גם נגזרים כללי המוסר שלה.

עם שאינו יודע את עברו, כמו שכבר אמר לנו יגאל אלון, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל. במצב זה, לא רק כי לא תהיה ברורה הסיבה להמשך שהייתנו בארץ, אלא גם ואולי בעיקר לשם מה אנחנו נמצאים כאן. לא רק מדוע אנחנו נמצאים כאן, אלא גם בשביל מה? במצב כזה, מצד אחת תתערער תחושת צדקתנו ההיסטורית, ומצד שני חובתנו המוסרית. קיומנו בארץ יהפוך ללאומנות מנותקת חובה מוסרית מצד אחד, ומצד שני לאינרציה חסרת משמעות ותוכן אמיתיים. במצב כזה, הפרויקט הציוני, ששואף כאמור לא רק לדאוג לעתידו של העם היהודי, אלא גם לעתידו של העולם כולו, יקרוס.

מכאן, שקיומנו בארץ אינו רק תולדה של זכות, אלא גם של חובה מוסרית. רק בארץ ישראל עם ישראל יכול באופן מלא לקיים את שאיפתו המוסרית לאחדות אוניברסאלית, שתביא באחרית הימים לשלום עולמי, כמו שמופיע בחזון נביאי ישראל. ללא ארץ ישראל, עם ישראל יאבד את תפקידו הייחודי כמעצב רעיון האחדות המוסרית בין כל הנבראים, הנובע מתוך האמונה באחדות האלוהים. במצב כזה, העולם כולו יישא באחריות לתוצאות עתידו, וללא סיפור מכונן זה ספק אם יוכל העולם להיות צודק באמת.

מצד שני, כמובן שאחריות זו לגורל העולם מחייבת אותנו לא רק לשמור על צלם אנוש ואלוהים, אלא גם להנחיל אותו לכל שאר האומות. בשביל להיות אור לגויים, ראשית עלינו להיות אור לעצמנו, ולקיים בתוכנו חברת מופת צודקת, מוסרית ושפויה.

לדעתי, לסיכומו של דבר, לא ניתן לנתק בין זכות הקיום של עם ישראל בארצו, לבין עצם מחויבותו לקיומה של חברת מופת צודקת, שהיא הבסיס לחזון האור לגויים, לשמו בעצם באמת התכנסנו.

ביום הזיכרון, אנחנו מזכירים לעצמנו את הייעוד הזה שלקחנו על עצמנו, ועל כך שאכן לחייהם ולדמם של הנופלים יש ייעוד גבוה יותר, ושאכן דמם אינו נשפך לשווא. מתוך כך, אנחנו מזכירים לעצמנו את החובה לשמור על צדקת דרכנו ועל טוהר הנשק, שבלעדיו כל קיומו של המפעל הציוני, ומדינת ישראל בכלל, מוטל בספק ותלוי במקריות הקיום האנושי באזורנו, שהאירועים האחרונים מלמדים אותנו כי לא ניתן לסמוך עליו כבסיס להתנהלות. מדינת ישראל לא יכולה להיות מבוססת על ספקולציה ביטחונית היכן יהיה ליהודים בטוח יותר לחיות, משום שהתשובה לכך אינה בהכרח ארץ ישראל, בוודאי שלא בימינו. התשובה, כאמור, חייבת להגיע ממקום מוסרי, המשלבת את ערך קדושת החיים עם זיכרון הנופלים.

במותם ציוו לנו את קדושת החיים.

יהי זכרם ברוך

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

5 תגובות

  1. דליה :

    תודה לעמרי על המאמר החשוב.
    נראה שהבית הלאומי תופס כיוון של הקצנה לאומנית, דתית. נחמיה שטרסלר מספר במאמר ב"הארץ" על תפילת יזכור. הנוסח המקורי הממלכתי והחילוני של תפילת יזכור: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו…." הפך בשנה שעברה לנוסח משיחי: "יזכור אלוהים את בניו ובנותיו…" יש בכך ניסיון של זרמים מסוימים לנכס לעצמם את הציונות ולהדיר זרמים אחרים. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1227117.html
    לאור הפערים הכלכליים החברתיים ההולכים וגדלים, החברה הישראלית מתרחקת מהיות חברת מופת בתוכה, כך שספק אם תוכל להיות אור לגויים.
    יש לשנות כיוון חד כדי להתקרב לערכים אלה.

  2. אלי סתוי ציר העבודה :

    לחברי היקרים בעבודה שחורה שלום רב.
    תרשו לי בפרוס יום הזכרון לחללי צהל ויום העצמאות שממשיכו.
    לשתף אותכם בחוויה מרגשת במיוחד , שחויתי ביום הזכרון האחרון שעבר במסגרת טקס מרגש ומיוחד עבורי לזכרו של אחי יוסף סתוי ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים בעת שניסה יחד עם חבריו להעביר את כובד המלחמה מתבוסה וודאית לנצחון גדול.
    כחייל בחיל ההנדסה שיחד עם צוות הדוברה ,פרץ את חצר המוות בדרכו אל שפת התעלה ושם לאסוננו הגדול ,הוא וחבריו פגשו מטח טילים זרחניים שירו ללא הפסק המצרים המבועתים טילים שצלחו ושרפו את הדוברה על חייליה האמיצים והנועזים,
    המרגש באופן מיוחד בטקס הפעם, שהוא נערך בבית הספר היסודי גורדון בעיר בת-ים ,שם למדנו בעברנו הרחוק ששה אחים ואחיות ממשפחתי הענפה ,כולל יוסף ז"ל בוגר ביה"ס והנה עם חלוף השנים הקשות של השכול המתמשך והממאן להפסק,
    בתי דנה סתוי בוגרת סמינר הקיבוצים במגמת חינוך דמוקרטי שבה כמורה לבית הספר ואל האנדרטה של דודה יוסף סתוי שלא זכתה מעולם להכיר,
    אך משהו פנימי אומר לה שיש לזכור את הנופלים שבזכותם אנו חיים במדינה חופשית ודמוקרטית, ומצורף הנאום המצולם של המורה דנה בו היא מספרת את סיפורו של השכול בישראל הסוגר מעגלים.
    http://www.youtube.com/watch?v=38uhITF_LLg&feature=player_embedded

  3. מנחם לוריא :

    לעומרי,

    מבלי להתעמת עם הדברים שלך יש לי שתי הערות שלעניות דעתי חשובות:

    1. החל מ 2008 התפוצה היהודית הגדולה בעולם היא פה בארץ ישראל ,תהה אשר תהה. זה אומר שיש לנו כלפי הלאום והדת שלנו מחויבות מאוד מאוד גדולה.

    2. היהדות האורטודוכסית הנהוגה כבר 63 שנה במדינת ישראל היא עיוות צרחני וכפייתי של הדת שלנו. בדת היהודית אין באבות ואין רבנים המהלכים אימה על צאן מרעיתם ואין עבודה אלא יגע כפיים ואין כמעות והשתטחות על קברי קדושים. למה יש את זה – פוליטיקה והזנייה של ההויה היהודית.

    היהדות ,לדידי, היא עשרת הדיברות בגירסה של ספר בראשית (המוקדמת מבין השתיים) וכוללת את הרמב"ם ואיננה כוללת את זה שאת שם משפחתו אני נושא. היהדות מקדשת עשייה, מקדשת את החיים ולא את המתים. לא טוב למות בעד ארצינו זו המצאה של האורטודקסיה מדינת ישראל. ומבלי להוריד בחשיבותם של דברים היהדות כן מקדשת את אותם אלה שלמען הכלל הקריבו את חייהם. וטוב שכך. וזה נובע כי ביהדות חיי החברה והקשר עם שאר מרכיביה של החברה היהודית הוא הוא המהות האמיתית ולא בעזרת השם, ליטוף הזקנים והסחטנות של בטלני תורתם מלאכתם. ביהדות אין נזירות כל יהודי קודם כל מתפרנס מיגע כפיו ומפריש לטובת הכלל. את המעשר (מס ההכנסה)אנחנו הבאנו לעולם ולקודקס המוסרי שלו.

    אני חושב שהזניית הדת בישראל 2011 לא מובילה למקום טוב. כל המחשבה המשיחית שא"י תיגאל רק כשיבוא המשיח נוגדת מהותית את הדת שלנו שכן הדת שלנו היא פרקטית היינו תעשה לעצמך, לביתך, לגר שבקרבתך,לבהמה ולשור ורק בסוף תתחשבן עם בורא עולם ולא דהורייתא ומלכתכילא.

    שוב אני חוזר ואומר: מ 2008 הרוב היהודי על פניי כדור הארץ יושב בארץ ישראל. מאחר ואנחנו ,גם, מתחתנים ומתרבים ביננו לבין עצמינו ומעברים קודקס התנהגות ,אוניברסאלי, לדורות הבאים האחריות עלינו היא עצומה וצריך להבין ולהטמיע זאת היטב ולא בדרך של הזניית השיח הלאומי והפיכתו לגזעני מחאד גיסא ו/או למישחי מאידך.

    כשההויה היהודית תהייה שיום הכיפורים הוא מה שהוא, היינו היום לבקש זה מזה ,או זו מזו סליחה ומחילה ולא לצום לסליחו של האל (זו המצאה של היהדות האורטודוקסית שמזנה את הדת לרעה ובמובן המלא של המילה). נבין את זה,הבנו את המהות האמיתית של אור לגויים. ואז.. ישאר רק לעשות ולא רק לדבר/להתפלל.

    מנחם. 

  4. פרשת השבוע – בְּהַר סִינַי | Ofek Ben-Avi אופק בן-אבי :

    […] “אנחנו מיוחדים”, “יש לנו משימה/שליחות“, “חברת מופת תהיה התשובה” (בעודם מתעלמים מכך שאף אחד מהמרשיעים בפוטנציה לא […]

  5. פרשת השבוע – בְּהַר סִינַי « ירוק אדום כחול לבן :

    […] המדינה, אבל “אנחנו מיוחדים”, “יש לנו משימה/שליחות“, “חברת מופת תהיה התשובה” (בעודם מתעלמים מכך שאף אחד מהמרשיעים בפוטנציה לא […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.