חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בעיית השוויון המגדרי ביום הזיכרון

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 9.05.11 6:01

הציונות החילונית נבנתה על ערכים של שוויון מגדרי, אך ערך זה אינו מתקיים ביום הזיכרון מסיבות מובנות: רוב הנופלים הם גברים. ייתכן שצריך לחשוב על  אופן הנצחה וזיכרון שייתן ביטוי אחר לקדושה המשותפת לכולנו

מאת: דני זמיר


שיערך הארוך נערה , שיערך הקצר

אין לנו, הציוניים החילוניים, שום יום קדוש מוסכם בלוח השנה. בעצם, אין לנו כעיקרון שום יום קדוש בכלל. זאת מהסיבה הפשוטה שהמונח קודש לא קיים בלקסיקון החיים שלנו – לטוב ולרע.

יום הזיכרון הוא חריג בולט בהקשר זה. היום הזה מגיח וטוען לעולם החילוני שלנו מושגים בעלי טרמינולוגיה וניחוח דתיים כמו:  "קדושה", "הקרבה", "מסירות הנפש" באופן כזה שהם נשמעים לנו טבעיים לגמרי, אפילו שאנחנו חילוניים לחלוטין בכל הווייתנו ולא חשים שום צורך להצטדקות והעמדת פנים על אורח חיינו  (בקיצור, אנחנו לא מנשקים מזוזות, לא אומרים בעזרת השם,  והבנים והבנות שלנו הולכים והולכות לשירות צבאי בלי הנחות ובלי אנחות).

משום כך, חשיבות  יום הזיכרון, כיום הקודש היחיד שלנו הישראלים החילוניים, היא עצומה וחורגת בחשיבותה הרבה מעבר לשותפות הגורל שהיום הזה מבטא, ומעבר לחשיבות שתכניו משרתים, כתשתית מיתית מגייסת ומעוררת מוטיבציה לשירות קרבי מסוכן והכרחי להבטחת קיומה של מדינת ישראל.

והנה, מבחינת טקסי יום הזיכרון ותכניהם מתבהרת עובדה המובנת לכאורה מאליה: כמעט כל הנופלים בקרב ובשירות הצבאי,  הנופלים ששמותיהם חקוקים על קירות הזיכרון בבתי הספר ובאנדרטאות ההנצחה בעיבורי השכונות היישובים והערים – הם – נופלים ולא נופלות, במשמע:- גברים.
הטקסטים המרגשים, המכתבים, הזיכרונות, כולם מתייחסים כמעט אך ורק לגברים: בנים, אחים, חברים, בעלים, הורים.

זה אמנם מובן מאליו, פשוט- רוב הלוחמים הם זכרים.
ואולי אפילו טוב שכך. שוויון מגדרי עדיף שיימצא בפעילויות פוזיטיביות ויוצרות חיים ולא בפעילות של אלימות מלחמתית.

אבל האם אי פעם נתנו את הדעת על השאלה המתבקשת:  איזו מן תודעה מתעצבת בחברה שהיום המקודש ביותר שלה, יום שתכניו הם אבן הראשה בתשתית הלאומית הנפשית שלה, הוא יום ש"גיבוריו" (המתים) הם כמעט לחלוטין גברים בלבד? יום שהנשים הן גיבורות משנה בו?

השירות הצבאי שהיה ועודנו מסלול קידום מרכזי בחברה הישראלית, גורם ממילא ומלכתחילה לחסם מרכזי ולנקודות פתיחה בעייתיות וקשות בפני נשים בעלות יכולת ומוטיבציה לתפקידים ניהוליים ומרכזיים משמעותיים.  ועינינו הרואות כי יסודותיו העמוקים של החסם הזה מתגלים לנו דווקא ביום הזיכרון. כן, דווקא אז כשאנחנו משילים מעצמנו את כל מחסומי הרציונל ונותנים לרגש ההזדהות שלנו עם הכאב והשכול על הנופלים ומשפחותיהם לעטוף ולמלא אותנו יגון.  ברגעים המיוחדים האלו  בהם אנחנו חשופים ומאוחדים בכאב ובאבל כרקמה אנושית אחת ברגעים שיותר מכל מבטאים את התמצית המזוקקת של תחושת הקיום הישראלי המודרני,  אנחנו מטמיעים לתוכנו מאז שנולדנו ודרך משעולי התבגרות שלנו, את העובדה המובנת מאליה אשר איננה מעוררת כל מחשבה שנייה או ניכור: רובם המוחלט של הנופלים, יקירנו, אהובינו, הם גברים.

אינני מעלה סוגיה זו כביקורת על תכנון דכאני שפלוני ביצע. זאת פשוט  המציאות של חיינו. זאת המציאות של חיי בארץ הזו מאז נולדתי בה.

אבל זוהי גם, ביסודו של דבר, המציאות שבגללה לא רק שישנה מראש הטיה תרבותית לשונית ודתית לטובת הגברים, אלא שההטיה הזו מחוזקת ומובנית לתוכנו הישראלים "המודרניים" החילוניים השוויוניים, שגדלנו בחברה שנבנתה על רעיונות של שוויון מגדרי לכאורה מילדות.

הפער וההבחנה לטובת הגברים,  כחשובים יותר, כמושא הכאב והכמיהה הבלתי מושגים של היום הקדוש הזה היחיד והמיוחד המשותף לכולנו, מקבלים ביום הזיכרון- שלא במכוון- את החותמת הרשמית של כולנו.

ייתכן שצריך לחשוב על  אופן הנצחה וזיכרון שייתן ביטוי אחר לקדושה המשותפת לכולנו ולא למקד זאת דווקא בשכול. ייתכן שכחברה אנחנו צריכים לאמץ מרכיב קדושה משותף אחר.
בהנחה שהסכמה מעין זו אינה יכולה לצמוח באופן מלאכותי ודורשת תהליך חינוכי ארוך והסכמה לאומית רחבה,  אינני יכול להצביע כרגע על חלופה אמיתית ראויה וברת סיכוי למימוש.

אינני רואה גם מקום לשנות מהמשקל העצום והרב של יום הזיכרון לצורך ההתייחדות עם חברינו/בני משפחותינו /בני משפחות הנופלים, ואינני מתעלם לרגע מכך שמשפחות הנופלים הן שצריכות להיות שותפות ראשיות לשיחה הזו.
ואף על פי כן יש לעניות דעתי הכרח לנסות ולחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם הקיבוע המגדרי ההיררכי שיוצרת מרכזיותו של יום הזיכרון, כחלק מתהליך חשיבה ועיסוק מקיף באופנים ושינויים הנדרשים בהרגלים ומנהגים שלנו, אם אנו חפצים להביא לכך שעיקרון השוויון (המגדרי) בחברה הישראלית יהפוך בר מימוש ולא יישאר בגדר מס שפתיים בלבד.

דני זמיר

ראש המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

11 תגובות

  1. ל רפי :

    כמה הערות לדבריו של דני זמיר

    א. אין ציונות חילונית או ציונות דתית משום שהרוב המכירע של הציבור היהודי בארץ אינו דתי מוחלט או חילוני מוחלט, וגם מי שמגדיר עצמו אתאיסט, הוא דתי, אולם לאלוהיו יש שם אחר וסמלים אחרים.
    ב. קדושה אינה מיוחסת רק לאמונה דתית, למרות שזה אולי מקורה ההיסטורי. חייבים לזכור שאצל עמים עתיקים יוחסה הקדושה דווקא לבני אדם, שעברו תהליך של האלהה לצורך זה. גם בשימושה העכשווי היא אין פרושה אלא כיבוד של ערכים, בין אם מקורם בכתבי קודש עתיקים ובים אם ב"כתבי קודש" מודרניים. ההבדל בין שתי הקבוצות הוא בעיקר בשאלה מי מוסמך לפרש את הכתבים, עד כמה מותר לפרש אותם ומי ומה קובע את המגבלות על התרים אלה.
    ג. יום הזכרון לחללי מערכות ישראל אינו קדוש בעיני יותר או פחות מיום כיפור או יום השואה. שלושת "הימים" הנוראים הללו הם ימי חשבון נפש – כל אחד ודגשיו הוא. נראה לי מיותר לנסות ולהסביר כאן את המהויות המשותפות לשלוש מועדים אלה, דווקא בשל היותנו יהודים…
    ד. שאלת המגדר היא שאלה משנית לחלוטין בהתיחסות ליום הזכרון. היא נגזרת מן העובדה שבין החיילים הקרביים, בעבר ובהווה, יש רוב מוחץ למין הגברי. אילו השתנתה העובדה, היה משתנה גם אופיו של החג. איני רואה צורך או סיבה להמציא תרגילים מחשבתיים מלאכותיים ולגזור מתוכם נרטיב פיקטיבי שיקדש את שם השיוויון המגדרי שאינו מתקיים בפועל, (ואין סיבה שיובן מכך שאני מחזיק בדעה שיש להרכיב ממחר בבוקר את כל היחידות הקרביות בצה"ל על בסיס של 50% נשים ו-50%).
    ה. שרות בצבא הוא כורח לכל מדינה וקל וחומר למדינת ישראל. במדינות מאויימות פחות, אפשר להיות בררנים יותר, ולקיים ארגון או כללי משחק שונים שעל פיהם מגייסים את המשרתים. במקרה הישראלי, משום שזו לא רק מדינה מאויימת אלא גם מדינת "ערב-רב", לשרות בצבא גם חשיבות סימלית של הצטרפות לציבור המגשים את הציונות בפועל, וגם חשיבות של "כור היתוןך", אולי היחיד ובוודאי החשוב ביותר שהצלחנו להמציא כאן.
    ו. אפשר לקבוע סדרים אחרים או שונים בפרטים כאלה ואחרים מן הקיימים לציון והדגשת ימי חשבון הנפש שלנו. השאלה היא אם יש בכך צורך ואם יש לכך צידוק. עצם קביעתם של ימי חשבון נפש המציינים אירועים לאומיים או ערכים לאומיים יסודיים שבהם משתתף כל הציבור, הוא נכון ונחוץ ואסור לוותר עליהם.
    ז. ראוי היה יום הזכרון שתוקדש בו מחשבה מעמיקה לשלאות קרדיניות הרבה יותר לחיינו מאשר מציאת ביטוי מגדרי חדש לתכניו של יום הזכרון.

  2. גלי :

    דני, ניסחת לי את המחשבות העמומות לכדי משהו סדור

    תמיד הרגשתי אי נוחות שלא יכולתי לשים עליה את האצבע בימי זיכרון ובטקסים, אי נוחות שמקורה בתחושה מגדרית. החלוקה הדיכוטומית בין בין דמות הלוחם שהוא התגלמות הציונות ממש לבין דמות האישה הבוכה, השותקת, האבלה. אני עדיין מנסה לנסח לעצמי את המחשבות בנושא, אבל אני מסכימה איתך לחלויטין.
    ולרפי, רק גבר יכול לכתוב שנושא המגדר הוא שולי לנושאים קרדינליים אחרים בחיינו…

  3. שבי :

    חילוני?

    זה פשוט אטימות להגיד את זה , לא מעט חילים נפלו במלחמות כיון שהתגיסו תוך ראית הדבר כמצוה דתית ושליחות , יום הזיכון מאגד חילים ונופלים יהודים, דרוזים, צ'רקסים, קראים, בדואים, נוצרים מוסלמים דרוזים ויהודים, זה לא יום קדוש, זה יום מאחד, איחוד של כאב,

  4. דני זמיר :

    ?

    התכוונת להגיד שזאת אטימות להרגיש אחרת ממך?

  5. דקל-דוד עוזר :

    בלי ערכים מוסכמים אי אפשר לייצר כלום

    נניח היינו רוצים להפוך את יום הזיכרון ליום בעל משמעות חינוכית, דבר שלחלוטין לא עשינו ואין שום כוונה כזאת, אז היינו צריכים לעבור כמה שלבים.
    השלב הראשון: לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים להשיג ביום הזה, מלבד לזכור את מתינו לקדש את הלוחמים (מטרה ראויה כשלעצמה).

    נניח שהיינו רוצים לייצר אתוס של לחימה של יהודים צד לצד עם דרוזים או בדווים, אז היינו דואגים להעלות על נס בכל שנה לפחות בדווי אחד.
    נניח שהיינו רוצים להראות כמה הנשים תרמו למלחמה, לא חובה לפשפש ולחפש הרוגות או קורבנות פיגועים. די לחפש נשים בתפקידי לחימה ותומכי לחימה (שלומית החובשת…) ולתת להם להדליק משואה או משהו כזה.

    בקיצור הרעיון ברור.

    דני – תתנדב לועדת טכסים שהיום עומדת בראשותה ח"כ רוחמה אברהם שליט"א.

  6. דני זמיר :

    לאיתי- נו באמת

    מה, לא ברור לך שלא אני ניסחתי את הכותרת?
    הכותרת של הרשימה ששלחתי היתה "שיערך הארוך נערה- שיערך הקצר".
    מי שערך את הכתבה כנראה נתפס דווקא לעניין הקדושה החילונית, שהיא אחד מנושאי המשנה…

  7. דני זמיר :

    ליום הזיכרון יש כוונה חינוכית ברורה

    דקל ידידי, ליום הזיכרון יש משמעות חינוכית מובהקת כיום. זה בדיוקו מה שבעדינות אני מנסה להגיד.

  8. נורית פגי :

    נשים - לחזית!

    כל מה שצריך לעשות זה לאפשר לנשים להלחם בחזית.
    תמיד הייתי, ואני עדיין, בעד.
    מעבר לכך, שיוויון מגדרי לא קיים לא רק ביום הזכרון, שהוא רק יום אחד בשנה, אלא גם בפוליטיקה, כלומר 365 ימים בשנה!
    וזה הרבה יותר חמור ומעצב תודעה מיום הזכרון…
    חג שמח,
    נורית פגי

  9. טובה :

    לדני זמיר - מאמר חשוב

    מאמר חשוב ואנימ מסכימה שצריך לגבש יום בעל משמעות אחרת שמגבש אותנו.מזמן אני חושבת שיש משהו מעוות בהתאחדות החברה הישראלית דווקא סביב נושא השכול כשימי הזכרון בעצם מעצבים את הנכונות להמשיך ולהקריב את הדורות הבאים ( הגברים הצעירים- שבשנים האחרונות נקראים דווקא : " הילדים " ).
    הנשים בהחלט מודרות מהאתוס הזה ( הן מקריבות הבנים ) בעוד שההתקדמות בחברה הישראלית תלוייה בהסטוריה של השרות הצבאי שלך.
    אמנם , יש את יום העצמאוות אבל גם הוא התרוקן במשך הזמן משמחה אמיתית ונשאר כיום של במות בידור ומנגלים.

    הייתי מציעה להתאחד סביב הסיפור הכולל של הדבר הלא ייאמן של המפעל המהפכני הזה – הקמת מדינת ישראל ע"י הגברים והנשים שהקימו אותו.- ואיך ליצור זהות ישראלית רחבה שאפשר לשמוח ולהתגאות בה והמבוססת על החיוב.
    תודה לך דני על האומץ להאיר את הנושא הזה.

  10. זיוה :

    מגדרי.-ולא בכדי

    עניין המגדר ביום הזיכרון משרת אבולוציוני את המשימה הלאומית. האומה צרכה שהבנים התגייסו לצבא ויום הזיכרון עושה עבודה מצויינת, יום הזיכרון שמשנה לשנה משפר, משדרג, את המסר – הופך את ההרוג ואת משפחתו לגיבורים קדושים.
    ובכך משכנע לכדאיות ההקרבה.
    על פי תפיסתי-בלי יום הזיכרון, בנים לא היו מתגייסים לצבא.
    אבולוציונית ליום הזיכרון שהוא "מגדרי" כפי שדני מזהה אותו יש תפקיד מכריע בהסכמת האומה להקריב את הבן/ בעל/אבא את הגבר בצבא.

  11. זיוה :

    תיקון במקום אבולוציוני הישרדותי

    תיקון קל

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.