חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על נתניהו וברק להתחבר למציאות החדשה במזרח התיכון

נושאים מדיני-בטחוני, מועד ב' ב 2.05.11 6:10

ישראל מסרבת לדבר עם החמאס ומתעלמת מהשינויים במזרח התיכון. בטורו השבועי, תוקף יהונתן קלינגר את המדיניות הישראלית, וקורא למנהיגים להתמודד עם המציאות

0.
גם בנימין נתניהו וגם אהוד ברק הצהירו בשבוע שעבר כי לא יכירו בחמאס כחלק מהרשות הפלשתינאית: נתניהו אמר "או חמאס או אני" וברק הצהיר כי החמאס הוא ארגון טרור ואין לשתף איתו פעולה. שניהם צודקים, אבל כרגיל מפספסים את העיקר: החמאס הוא אכן ארגון טרור: לא אחת לקח הארגון אחריות על פיגועיםוזה מודה בפה מלא כי יש לו שליטה על החייל השבוי גלעד שליט. אולם, יש בעיה אחרת עם החמאס, מדובר בשלטון ריבוני על שטח, שנתפס באלימות ב2007ואשר זוכה לתמיכה, לפחות חלקית של עמו מאז. לכן, מדינת ישראל חייבת לדבר עם המשטר הרצחני והפושע הזה, כדי להוציא אותו מדרך הפשע, או להכיר בו כיישות מדינית ולצאת נגדו במלחמה. החמאס והפתח אינן הקואליציה היחידה בין גורם שוחר שלום לבין ארגון טרור; גם בלבנון ארגון החיזבאללה הוא חלק מהקואליציה ולצערנו ישראל אינה יכולה לעשות דבר בנושא.

1.
ישראל צריכה ללמוד: ללמוד את שקורה בחודשים האחרונים במזרח התיכון: קולות הדמוקרטיזציה שנשמעים מפריעים לישראל; המדינה מנסה להפחיד אותנו כיתהליך הדמוקרטיזציה מסוכן ועשוי להביא לחוסר יציבות וכי ישראל תעמוד בסכנה קיומית בעקבותן. במקום לברך על הדמוקרטיה, ישראל מוצאת עצמה שוב מתנגדת לה.

2.
הבאה בתור אחרי סוריה היא הרשות הפלשתינאית: סביר להניח שאחרי שכל המדינות סביבנו כבר עברו גל מחאות ציבורית, גם הרשות תקבל את חלקה בדמוקרטיה; החמאס, שידוע בתור ארגון שאינו דמוקרטי במיוחד, יצטרך להסתגל לגל הדמוקרטי ולתת לציבור את הזכויות הראויות לו. מעבר לכך, כדמוקרטיה ריבונית שאינה ארגון טרור, יהיה חייב להפסיק את דרכיו.

3.
ישראל, אבל, מציגה מצב אבסורדי: היא טוענת שאם לא תכיר בכך שהחמאס הוא היישות המנהלת את הרשות הפלשתינאית אזי המצב בפועל לא יהיה כזה. הפורמאליסטיקה, הרצון של ישראל לקבוע עובדות על ידי הצהרה ולא על ידי עשיה, מראה כמה היא מנותקת מהמציאות. רק ראש ממשלה שאינו מבין את עמו יכול להניח שאם לא יכיר בזר הרי שהזר לא יתקיים. כך נתניהו וברק: מניחים שאם העולם לא יכיר ברשות הפלשתינאית אז לא תתקיים רשות כזו; הם מניחים שאם שאר אומות העולם לא יכירו יקרה מהלך קסמים וישראל תחזור לשלוט בשטחים, רק כי הם אומרים כך.

4.
אם ישראל לא תתחיל להבין שעובדות קיימות בשטח והיא צריכה להתמודד עמן, אז כנראה שהיא תהיה הבאה בתור למהומות.

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , ,

2 תגובות

  1. יהונתן קלינגר | לדבר עם החמאס: או מדוע נתניהו מסרב להכיר במציאות. ‏ :: Intellect or Insanity‏ :

    […] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]

  2. ל רפי :

    כל הפוסל, במומו פוסל

    קלינגר, כחוגים רחבים למדי בציבור הישראלית מצטיין בעשיית שימוש באותם ליקויים ו/או חולשות נגדם הוא יוצא במאמרו זה (ואין זו לו פעם ראשונה בכך.
    להלן כמה ציטוטים מדבריו:
    1. "…לכן, מדינת ישראל חייבת לדבר עם המשטר הרצחני והפושע הזה, כדי להוציא אותו מדרך הפשע, או להכיר בו כישות מדינית ולצאת נגדו במלחמה".
    2. "…קולות הדמוקרטיזציה מפריעים לישראל.. . במקום לברק על הדמוקרטיה, ישראל מוצאת עצמה שוב מתנגד לה."
    3. "… החמאס, שידוע בתור ארגון שאינו דמוקרטי במיוחד, יצטרך להסתגל לגל הדמוקרטי ולתת לציבור את הזכרויות הראויות לו. מעבר לכך, כדמוקרטיה ריבונית שאינה ארגון טרור, יהיה חייב להפסיק את דרכיו."
    4. "… הרצון של ישראל לקבוע עובדות ע"י הצהרה ולא ע"י עשייה, מראה כי היא מנותקת מהמציאות."
    אולי דווקא המשפא האחרון הוא זה שמאפיין את דבריו של קלינגר כולם: אם יצהיר שהחמס ישתנה, אזי החמאס ישתנה. אם יכיר בו, אזי החמאס יהיה דמוקרטי וישנה את מטרותיו ודרכיו, אם יגיד "שביצה שטרם נולדה" היא עובדה קיימת, תהיה "הביצה" לעובדה קיימת. ואם יסביר לנו שאי אפשר להלחם במישטר רצחני מבלי להכיר בו, אזי באמת אי אפשר להלחם בו מבלי להכיר בו. תחילה הוא מציג סדרה של אירועי "פטה מורגנה", א"כ הוך אותם ל"עובדות מוגמרות" ובסוף גוזר מהם דרישה לפעולה הכרחית מצד ישראל, כאילו הם אכן עובדות בדוקות.
    הוא טועה בכל מכל כל.
    אף אחת מ"המהפכות" במזרח התיכון עדיין לא העמידה דמוקרטיה אמיתית ולא הוכיחה כושר חיות, הסתגלות ושרידות. העובדה הבדוקה היחידה שישראל יכולה וצריכה ללמוד ממנה היא רמת הציניות והבוגדנות של הדמוקרטיות "המתקדמות" במערב כלפי בלעי בריתם. אותם בעלי ברית שהיו "עריצים", "דיקטטורים", "מדכאים", "נצלנים" ועוד, הפכו פתאום למוקצים מחמת מיאוס, משום שנראה היה שכך ישורתו טוב יותר האינטרסים של המערב הצבוע. כי באותו זמן בדיוק, במקומות אחרים במזרח התיכון שבהם קיימים שליטים ומשטרים מאותו סוג בדיוק, נמשך "תור הזהב" כאילו לא אירע דבר… .
    טוניסיה, מצרים ותימן, עדיין לא דמוקרטיות.גם עירק עדיין מתנדנדת בין היותה מדינה אחרת (דמוקרטית?!), לבין התפצלות לשלוש מדינות שונות, עם זיקות אזוריות שונות. לוב, סוריה, איראן, ובמידה פחותה גם אלג'יריה ובחריין, למדו מהר את השעור המתבקש, והן לוחמות על חייהן, ועדיין מוקדם לקבוע מה באמת יתרחש בהן. האפשרות שמשטרים לא דמוקרטיים יוחלפו במשטרים דמוקרטיים סבירה באותה מידה שיקרה בדיוק ההיפך. משום שאף אחד אינו יודע להסביר בדיוק מהם הכוחות הפועלים בתהליכי אי-היציבות במדינות האזור, מי יוזם ומנהל פעילות זו ולאן בעצם היא חותרת. האם למדינות לאום דמוקרטיות, או לאימפריה איסלאמית – שיעית, סונית או משולבת, או אולי לשתי אימפריות שתתמודדנה על הבכורה בעולם האיסלאמי.
    הרשות הפלשתינאית היא חיה מלאכותית. היא נוצרה לצורך ה"אשליה" המדינית של הסכם אוסלו, בכדי לאפשר לפרס ותומכיו להציג לציבור הישראלי מצג שוא של הכרה פלשתינאית בישראל. רק בשנים האחרונות, לאחר שרוב השליטים הערביים ואבו-מאזן "המתון" בכללם, הודיעו שאין סיכוי שהערבים יכירו במדינת לאום יהודית באזור, התחיל המרצע לצאת מן השק. אבל קלינגר, כאמור, סבור שאם הוא יגיד שאלה אינם פני הדברים, פני הדברים אכן יהיו אחרים.
    האג'נדה של חמאס ידועה ומוכרת. אם לא היתה סיבה לראות בו פרטנר בעבר, אין סיבה לכך גם כיום. אין הוא מביא לשולחן היארועים החדשים במזרח התיכון שום בשורה חדשה. לאחר שהרגיש שכסאו בדמשק אינו בטוח, וכי נפתחה לפניו הזדמנות פז להשתלט על הרשות ודרכה גם על איו"ש (ולא רק על "הפינה של עזה"), התחכם וקפץ על העגלה. לאבו מאזן אין ברירה. מצרים מבססת עצמה מחדש במזרח התיכון וחמאס דג במים עכורים – זו המציאות ללא הכרזות, חסרות יסוד.
    המשחק הדמוקרטי שוחק לאחרונה ברשות הפלשתינאית בסוף 2006. כאשר תוצאותיו לא התאימו לאסטרטגיה של חמאס, נזרקה הדמוקרטיה לפח, ודיברו הרובים והמקלעים. בינתיים זה הדבר שאנו לומדים מהדמוקרטיה הפלשתינאית, ולא שום דבר מדומין אחר.
    בדרכו "החולמת" מעלה קלינגר שורה של אמירות (למשל: אם העולם לא יכיר ברשות הפלשתינאית אז לא תתקיים רשות כזו… ". שלא ברור לאן הן שייכות ומה הן באות לתרום לדיון. שהרי אם תתקיים רשות כזו או לא תתקיים, מדוע חשוב הדבר לישראל? מדוע צריך להיות חשוב לישראל כמה ארגוני-סרק פלשתינאים קיימים ברחוב הפלשתינאי?! לישראל חשוב שיהיה ארגון יציג פלשתינאי, שהוא גם אחראי, גם מקובל וגם מסוגל להיות פרטנר אמין, משום שרק עם ארגון כזה ניתן לעצב חיים משותפים ולצפות ליציבות. מה שאומרת ממשלת ישראל הוא שכניסת החמאס למסגרת המשותפת עם הפתח, בגלל מטרותיו הקיצוניות, משנה לחלוטין את הארגון צביונו של הארגון שעימו ניהלה ישראל את ההדברות עד כה. ארגון שקודם לכניסת חמאס ניתן היה לקוות שילך בדרך הפשרה והמו"מ, הופך עתה לקיצוני יותר, יציב פחות ומסוכן הרבה יותר. כבר היינו במציאות זו, והערכה כזו של ישראל אינה אשליה קלינגרית על "ביצה דמוקרטית שטרם נולדה", אלא לקח מן המציאות. האם אין אפשרות שהדברים יהיו הפעם שונים?! – בוודאי שיש, אבל חובת ההוכחה היא על הפלשתינאים.
    ועוד הערה אחת; מקרה חיזבאללה בלבנון איננו מקרה חמאס ברשות הפלשתינאית. עצם האנלוגיה שעושה קלינגר בין שני הארגונים היא שגיאה לוגית. בעוד חמאס הוא היריב הישיר של ישראל (עפ"י התפקיד שיועד ל"עם הפלשתינאי" במאבק הערבי העקרוני נגד מדינת לאום יהודי במרחב) חיזבאללה הוא ארגון לבנוני בשרות האיסלאם השיעי הקיצוני, ומול ישראל הוא עוד גורם מאיים בשרות סוריה ואיראן. חמאס קרוב יותר לגורמים האיסלאמים הקיצוניים במדינות העימות הישיר, וקשריו עם סוריה ואיראן לאחר המשבר עם הרשות, וכפי שהוכח לאחרונה, נבעו מטעמים אסטרטגיים וטקטייים ולא מזהות אידיאולוגית.
    "החיפזון מן השטן", ודומה שאמת פשוטה זו נעלמה מעיניו של קלינגר. המעשה הטוב ביותר שיכולה ישראל לעשות בנסיבות המשתנות והנזילות הקיימות כיום במזרח התיכון, הוא לנהוג מנהג "כבדהו וחשדהו" – כבד את הסיכוי ליתר דמוקרטיזציה ופתיחות וחשוד באפשרות ש"הפטה מורגנה" של קלינגר תתברר כעורבא פרח וכי במקום דמוקרטיה קבלנו אנרכיה ובמקום פתיחות קיצוניות דתית ופוליטית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.