חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

סטנלי פישר, מה האמת מאחורי דוחות העוני?

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 28.04.11 5:07

לדברי נגיד בנק ישראל, דוחות העוני אינם מדויקים משום שהם אינם לוקחים בחשבון את ההון השחור. ק. טוכולסקי טוען שלא זו הבעיה עם דיווחי-העוני

לפי פרסום ב"הארץ", נגיד בנק ישראל פישר אמר לאחר פרסום דוח העוני בשנת 2006 שהדוח אינו משקף את המציאות. הנגיד נימק את קביעתו בכך שהדוח אינו כולל הון שחור. טענה מעניינת, למען האמת אפילו טענה ששווה להתייחס אליה במלוא הרצינות. אני חושב שהנגיד צודק בכל אחת מאבחנותיו, נתוני העוני של המוסד לביטוח לאומי אינם משקפים ויש בישראל בעיות של הון שחור ועבודה לא מדווחת. הבעיה היא שהנגיד ממרומי מגדל השן שלו בבנק ישראל קושר בין שני נתונים שאינם בהכרח קשורים האחד בשני תוך שהוא מתעלם כהרגלו מהמציאות הכלכלית.

נתוני העוני אינם משקפים, זה נכון. מצב העוני בישראל חמור בהרבה ממה שדוחות העוני חושפים. כי דוחות העוני עוסקים בהכנסות ולא בהוצאות. קו העוני שרירותי ולא מותאם להוצאות של משקי הבית או מקבלי הקצבאות. אדם שלכאורה מזנק מעל לקו העוני בזכות קצבאות וגמלאות עשוי למצוא את עצמו מתחת לקו בשל הוצאות שעולות על ההכנסות. קחו לדוגמא נכה קשה שמעסיק עובד זר וזכאי בשל מצבו למלוא כל הקצבאות שניתנות לנכה קשה. לכאורה לנכה הכנסות גבוהות מאוד ביחס לקו העוני, הוא מקבל קצבת נכות (100%= 2160), קצבת שירותים מיוחדים (175%=4500) וקצבת ניידות (100%=2103), הכנסתו של הנכה 8763 ש"ח בחודש, אולם רק עלות העסקת עובד זר כחוק במשך 6 ימים בשבוע היא לפחות 4,000 ש"ח ואם יש צורך בתשלום עבור היום החופשי העלות הממוצעת של העסקת עובד זה תגיע ללמעלה מ-6,000 ש"ח בחודש. העסקת עובדים ישראלים במשך 24 שעות ביממה לאורך כל החודש כבר תעלה קרוב ל-20,000 ש"ח. כך שגם נכה קשה שזכאי לקצבאות גדולות לא יכול בעצם לגמור את החודש או אפילו להתחיל את החודש. לכל הוצאותיו מאוכל ועד דלק נשארים לו כ-2,500 ש"ח במקרה הטוב.

רוב העניים העובדים והלא עובדים מי שמתקיימים מקצבאות או מקבלים סיוע מהמדינה מתחת לקו העוני ומעליו חיים חיי חרפה ונזקקות. בשנת 2007 הוגדר אדם אני מי שהכנסתו הייתה נמוכה מ-2093 ש"ח, נו ומ-2094 ש"ח אפשר לחיות? מ-3,000 בחודש אפשר לחיות? משפחה של 4 נפשות הוגדרה כענייה אם הכנסתה הייתה נמוכה מ-5,358 ש"ח מה בדיוק אמורה משפחה של 4 נפשות לעשדות עם קצת פחות מ-1,500 ש"ח בחודש? לזנק מעל קו העוני בעזרת בתי תמחוי ומוסדות צדקה? לנגיד הפתרונים.

בישראל קיים הון שחור, גם נכון, כל מי שיכול מרמה את המדינה מי מרצון, כוונה וידיעה ומי באין ברירה. אם הנגיד חושב שהלבנת כל התשלומים תשנה את נתוני העוני הוא בהחלט לא מבין מה משמעות כסף שחור אצל מי שעובדים "עבודה שחורה". אדם שעובד בשביל פחות ממינימום ובשחור לא יהפוך לבן המעמד הבינוני אם יולבן שכרו. התוכנית שבנק ישראל מברך עליה למתן מס הכנסה שלילי היא ניסיון להלבין עובדים עניים והם עניים לא נמנים בזכות הכנסותיהם הנמוכות לא על המעמד הבינוני התחתון ולא על העשירים. הכסף השחור הגדול לא נמצא אצל העניים, לא אצל מי שמוכרים פרחים ופרות בצדי הדרכים, לא אצל עוסקים זעירים מורשים ולא אצל רוכלים. הכסף השחור הגדול נמצא בחברות הגדולות שמנצלות את שיטת המיקוח במס ההכנסה להעלמות מס. אני לא יודע כמה מכם, קוראים נכבדים, מודעים לכך שקבלן לדוגמא יכול לדווח למס הכנסה שהוא שילם במזומן לפועלי בניין מהשטחים בלי קבלות ובלי הוכחות ולקבל על כך זכאות להוצאה מוכרת., וזה עוד החלק הקטן. בשל העדר כוח אדם כרוני במערכת הביקורת של רשות המסים נערכות מעט מאוד ביקורות מס אצל בעלי עסקים גדולים, לרשות המסים יש מעט מדי כוח אדם מכדי לשקוע בנבכיהם של טייקונים, עסק עצמאי קטן יכול לעבור ביקורת מס מדי שנה או שנתיים, חברות גדולות מעטות זוכות לתענוג. שם אצל הגדולים והעשירים על דיווחיהם הלא נבדקים והתמקחויות המס שלהם, יוכל הנגיד למצוא את הכסף השחור הגדול, אצל המעסיקים, בעלי החברות והתאגידים מי שביכולתם לגלגל ולמחזר מיליוני שקלים ולא אצל איש עני שמשלים הכנסה באופן לא חוקי ומוסיף להכנסת העוני שלו (כ-2100 ש"ח בחודש) עוד כמה מאות שקלים.

העוני בישראל חמור ממה שהדוחות מראים, כי הפער בין הגידול בהכנסה והגידול בהוצאה הולך וגדל. הנגיד תרם לכך לא מעט בהורדת הריבית, שחיקת החסכונות וניפוח בועת הנדל"ן. המעמד הבינוני בישראל הולך ונכחד ויש יותר ויותר עניים. מדינת ישראל צריכה להאבק בהון השחור, גם במי שעובדים ומקבלים קצבאות וגם במי שמעלימים הכנסות ומנפחים הוצאות. בשביל זה צריך יותר כוח אדם ברשות המסים. אבל לזה הנגיד לא דואג, הגיע הזמן שנבין תפקידו של הנגיד הוא לדאוג ליציבות המערכת הפיננסית והוא עושה זאת בנחישות מבלי להסתכל מי נפגעים מפעילותו החד צדדית. לנגיד לא אכפת מהמעמד הבינוני ולא מהעניים, הוא דואג לחוסנם של בנקים ולעושרם של בעלי בנקים, לא לעובדים קשי יום, ולא למקבלי קצבאות, לא לעצמאיים קטנים ולא לשכירים. להם נועדו בשיטה הכלכלית שלנו שהנגיד משמר כמו שראינו ערב הפסח: בתי התמחוי, מחלקי חבילות המזון, מוסדות הצדקה.

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , ,

36 תגובות

  1. נדב פרץ :

    מאמר מצויין.

    הערה אחת: מדידת העוני בצד ההכנסות היא אכן מאוד בעייתית, אבל מדידת העוני בצד ההוצאות היא בעייתית לא פחות, ממגוון סיבות (אגב, את המקרה של הנכה היא לא תפתור – צריך לזכור שבמדידת עוני לפי הוצאות, עני הוא מי שיש לו הוצאות נמוכות).

    הדרך הנכונה למדוד עוני היא מדידה של צרכים – האם האדם אוכל שלוש ארוחות ביום, מהם אחת חמה? האם יש לו קורת גג? האם הוא יכול לספק לעצמו בריאות, חינוך, תרבות ועוד?

    הבעיה היא שמדידה כזו היא מאוד קשה, טכנית, ודורשת משאבים עצומים.

  2. איתי :

    נדב, אני לא מבין.

    תמיד שכנעת אותנו שצריך ללכת עם הקונצנזוס במחקרי רווחה ולמדוד עוני במושגים יחסיים (מחצית ההכנסה החציונית למשק בית) ולא במושגים מוחלטים (כמו שרוצים השטרסלרים).

    ההצעה שלך פה נראית כמו סוג של מדידה מוחלטת – עושים "צ'ק ליסט" של "קיום בכבוד" וכל מי שלא עונה על כולו/כמעט כולו מוגדר כעני.

    אם אני מביו נכון השיטה הזו סובלת מאותן בעיות שציינת בעבר לגבי קו עוני מוחלט.

    טוכולסקי, אני מסכים עם כל מה שאמרת לגבי העלמות מס חוקיות, אבל ההשתלחות בפישר לדעתי מוגזמת.

    אם אני מבין נכון, נגיד "אוסטרי" שהיה נוקט במדיניות אי התערבות (שהשוק יתקן את עצמו, בנקים מסתכנים ונופלים? מגיע להם) היה פוגע הרבה יותר באינטרס של "האזרח הקטן".

    פישר לא יכול לעשות ביקורות לספרים של חברות והוא לא יכול להעלות את מס החברות ולשנות את חוקי המס, כי אלו פעולות שלא בסמכותו.

    בראש ובראשונה צריך לזכור:

    א. אזרחי ישראל הם שבוחרים כבר שלושים ומשהו שנה בממשלות של ימין כלכלי, והם משלמים את המחיר על זה. בין השאר התוצאה היא שלכלכלן סוציאליסט או אפילו "קרוגמניסט" (אביה ספיבק?) אין שום סיכוי להיבחר לנגיד בנק.

    ב. שמאל סוציאליסטי שמפיל אחריות על כל העולם ואשתו, כולל ראש הממשלה, נגיד הבנק, העיתונות הכלכלית ותוכניות הריאליטי, צריך להסתכל קודם כל במראה ולשאול – איך זה שהמסר שלי לא נכנס למוח של מיליוני הנפגעים של השיטה הקפיטליסטית וגורם להם להצביע סוציאליזם?

  3. ק. טוכולסקי :

    נדב אתה צודק, לקחתי במקרה דוגמא קיצונית מאוד של נכה קשה שזכאי לכל הקצבאות בשביל להראות שאחרי הוצאות הכרחיות הוא נשאר חסר כל.

    יש הרבה דרכים למדוד בכל מקרה להגיד שבגלל עבודה בשחור העוני לא משקף זה מגוחך.

  4. ק. טוכולסקי :

    איתי אני לא חושב שפישר לא צריך להתערב, להיפך ההחלטה האחרונה שלו לגבי שוק המשכנתאות תגן על רוכשי הדירות מפני הפיתוי להמר ולהוציא כסף שאין להם. כל זה לא קשור לאמירות שלו בנוגע לשיעור העוני.
    חלק מהותי מהבעיה של הנגיד היא שהוא היחיד שמתפקד ועל זה כבר כתבתי פה, הצעדים שלו ללא השלמה ממשלתית לא יעילים.
    המסר שלנו לא נכנס כי הוא לא קיים בשיח של הציבורים השונים, ההמונים רואים ערוץ 2 וקוראים ישראל היום או לחילופין רואים ערוץ עשר וקוראים ידיעות או וסטי וערוץ תשע או המודיע ויום ליום ורואים שידורי לווין של הקלטות רבנים, או קוראים פנורמה ורואים אלגזירה. אנחנו מדברים בעיקר עם עצמנו. כשנפסיק לדבר עם עצמנו ונתחיל לדבר עם הציבור הרחב המסר שלנו יחלחל.

  5. איתי :

    ק,

    לשמאל הסוציאליסטי יש ערוץ טלויזיה (הטלויזיה החברתית), אתרי חדשות מעטים ואתרי דעות בלי סוף, וגם עיתונים בנייר.

    רבים מכלי התקשורת הללו (כולל עבודה שחורה) מצהירים על עצמם ככלים שנועדו לשנות תודעה בקרב "הציבור הרחב" ולא כמדורות שבט פנימיות.

    בשורה התחתונה הרייטינג שלהם הוא בסה"כ אפסי ביחס לאותם כלים שציינת. כשמר ישראלי צריך לבחור בין הטלויזיה החברתית לערוץ 2 הוא בוחר בערוץ 2.

    בעולם תקשורת תחרותי ומופרט אנחנו מפסידים ובגדול.

    גם כאשר הסוציאליסט (פרופ' גוטווין, ד"ר גלעד נתן בווינט) מנצל פלטפורמה עתירת רייטינג כמו ווינט כדי "לשדר לאומה" קשה לומר שהציבור צורך את זה בהמוניו ומפיץ לחברים, גם אם זה בעמוד הבית או בשעת שיא של שידור.

    המסקנה שלי: הסוציאליסטים צריכים לעבוד פחות על "בואו נקים ערוץ טלויזיה" או "בואו נדפיס עיתון" או "בואו נקים מפלגה עם מאה אלף איש ואז מדמי החבר נממן ערוץ טלויזיה ונפרסם עיתון" אלא על רביזיה במסר ובסגנון העברתו.

    איך עושים את זה אינני יודע, צריך ניסוי וטעייה, אבל העיקר הוא שהאחריות לקצר בתקשורת היא עלינו וכדאי להפסיק להאשים את כל העולם בזה שהעם לא מצביע לשמאל (כולל את העם עצמו – במסורת בן אהרן).

  6. ק. טוכולסקי :

    איתי מי יודע על הטלווייה החברתית? כמה אנשים מחפשים חדשת באינטרנט? כל הכלים הללו לא מגיעים לרחוב, הם מגיעים לפעילים ולמממנים שלהם כשמציגים להם מה עשינו.
    מתי בפעם האחרונה עיתון שמאלני חולק בעיירת פיתוח? בשכונת מצוקה? מתי באחד במאי צעדו בפעם האחרונה לא בליבן של ערים שבעות אלא בשכונות? היכן היא הפעילות של ההסברה הסוציאליסטית?

    כשאני מגיע ליחידת המילואים שלי ומדבר בשפה שלי עם הקמראדים שלי הם מקשיבים. כשכוח לעובדים מארגנים עובדים הם מצליחים. צריך לצאת לשטח ואת זה אנחנו לא עושים.

  7. נדב פרץ :

    איתי: צריך להבדיל בין השאלה 'מה מודדים' (הכנסות\הוצאות\מילוי צרכים), לבין השאלה 'איך מגדירים את קו העוני' (וכאן נכנס העניין של יחסי\מוחלט).

    גם סל צרכים יכול להיות או מוחלט – בדוגמא שאתה מכוון אליה, של סל מוצרי מזון מוגדר – או יחסי (או ליתר דיוק, נורמטיבי), ועונה לשאלה – מה האנשים בחברה חושבים שהכרחי לאדם כדי לא לחיות במחסור. הסל הזה מעודכן תדיר, ומשתנה לאורך זמן ובין חברות שונות.

    (וכן, אני כבר ממש צריך לסיים את הערך עוני, שהתחלתי לכתוב בויקיפדיה)

  8. א. קוריאל :

    היציאה של פישר על ההון השחור היא חלק מהבכי הכללי של הכלכלנים הניאו-ליברלים. השיטה נכשלה והם לא יודעים למה, אז מאשימים את צורת המדידה. פישר הוא עוד הטוב שבין הניאו-ליברלים, ולכן זה מעיד על עומק המשבר.
    מה המסקנה? להפיץ את המסר הסוציאליסטי בכל דרך אפשרית.

  9. איתי :

    ק,

    מספר האנשים שצורכים וידאו וטקסט באינטרנט הולך ועולה בצורה דרמטית (אתה בוודאי מכיר את כל הקינות על מות העיתונות המודפסת, פיטורי עיתונאים וכו'). ככל הזכור לי בעולם וגם בישראל יש מגמה מתרחבת של אנשים שלא מחזיקים מקלט טלויזיה (וכך פטורים מאגרה, ותורמים לייבוש השידור הציבורי) ורואים לא מעט טלויזיה באינטרנט (זה התחיל מספורט והתרחב להכל כולל חדשות).

    אחד הדברים שמאפיינים את הצריכה באינטרנט הוא היעדר נאמנות לערוץ ספציפי. במקום לפתוח את המחשב ולצפות כל היום בערוץ וידאו/אתר טקסט מסוים, אנשים צופים לפי המלצת חברים (ו"חברי" פייסבוק).

    תהליכים אלה קיימים חזק במעמד הבינוני והם הולכים וחודרים גם לעשירונים התחתונים (ר' סקרי למס על שימוש באינטרנט ובעלות על מחשבים).

    אם המוצרים ששמם הטלויזיה החברתית, עבודה שחורה או אתר מאבק סוציאליסטי לא הופכים ע"י "הפצה ויראלית" לבעלי רייטינג גבוה כמו של ערוץ 2 וווינט זה אומר בסה"כ שהם לא מספיק אטרקטיביים. הבעיה אינה בלהכיר את קיומו של ערוץ התקשורת אלא ביכולת של ערוץ התקשורת לשמור על הצופה/קורא לאורך זמן.

    לדוגמה, כמה מאות עוסים וסטודנטים לעבודה סוציאלית נחשפו לאתר לראשונה במהלך המאבק. כמה מהם הפכו לקוראים מושבעים שלנו לאחר שנגמר המאבק, בדיוק כפי שהם צרכנים מושבעים של ווינט או "האח הגדול"? התשובה – רק בודדים (אחרת היינו רואים "מדרגות" ברייטינג ולא שיאים זמניים).

    באופן כללי לאתר עבודה שחורה נכנסו מאז הקמתו לפני כחמש שנים מאות אלפי אנשים. אעפי שהאתר בפירוש לא מיועד להיות מדורת שבט לאנשינו, רובם הגדול ביקרו פעם אחת ולא חזרו שוב. מספר האנשים שהפכו לקוראים יומיומיים עם השנים הוא פחות מאחוז.

    הבעיה היא קודם כל אצלנו, ואם נהפוך את המדיום מאתר אינטרנט לנייר עיתון שמחולק בשכונות העוני, זה לא ישנה דבר.

  10. ק. טוכולסקי :

    פה אנחנו חלוקים איתי, אני חושב שהמסר שלנו טוב ושאנחנו לא מעבירים אותו למספיק אנשים. אתה חושב אחרת.
    אני לא מקבל את מה שאתה אומר כי נכון יותר ויותר אנשים נחשפים לאינטרנט אבל יותר ויותר אנשים גם מחפשים באינטרנט דברים מסוימים ידיעות מתורגם לויינט לדוגמא.
    האדם הוא יצור שמחוברת ומתובנת מסר יעבור בעבודה קשה ולא אחרת. מה שאתה טוען הופרך לאורך כל ההיסטוריה של תנועת העבודה, מסרים לא פשוטים כמו מרכסיזם קלאסי חלחלו לתוך הפרולטריון.
    אם עבודה שחורה היה מחולק כמו ישראל היום ונקרא כמו ישראל היום בידי קהל שבוי כמו נוסעי אוטובוסים מסרים היו מחלחלים. זה מה שאני חושב, אתה חושב אחרת, זה לא חדש וזה לא הולך להשתנות בקרוב.

  11. מנחם לוריא :

    הקו שבין ההון השחור לעוני.

    הון שחור:

    הון שחור הוא חלק מהפעילות המקרו כלכלית. השאלה היא מהו היקפו ומה הם מקורותיו?
    הנגיד לא אחראי על המדיניות המקרו כלכלה כולה רק על החלק של הבנק המרכזי שבה.

    לא מעט ממקורות ההון השחור הם הפעילות עבריינית ופה אפשר לעשות הרבה מאוד כמו למשל הסדרת ההימורים הסדרת הזנות הסדרת פקודת בסמים ועוד.

    להגיד שההון השחור במשק הישראלי הוא ממחוללי העוני זה בדיוק תואם למדיניות חוסר המעש של ממשלות ישראל לדורותיה בארבעים השנה האחרונות.זה לעשות לא כלום.

    העוני:

    מיהו עני זוהי שאלה מורכבת מאוד ולמדוד עוני זוהי משימה מורכבת מאוד. אין הרבה ברירות אלא למדוד עוני על פי מדדי מקובלים שכולם הם מדדים כמותיים המבוססים על צד ההכנסה ולא מתיחסים ,בדרך כלל, לצד ההוצאה.

    עוני ,כמו גם עושר, תמיד יהיו והשאלה האמיתית הוא מה קורה ביניהם כלומר: מה מצבו של מעמד הביניים? ומצבו של מעמד הביניים ,בישראל, הוא רע מאוד ולא פישר הוא הכתובת בטרוניות לעניין הזה.

    לפני כמה שנים נעשה בישראל ניסיון לקבוע סל עוני שכולל הכנסה ומינימום של מצרכים ומוצרי צריכה שחייב כל תושב שיהיו לו. הניסיון נכשל באדיבות בג"צ ושר האוצר אם אינני טועה שמו היה ,אז, נתניהו, אבל לא ממש משנה מי זה היה. אפילו בערש הניאו ליברליזם ישנה התסכרות מינימאלית כמדומני היא עומדת היום על 50000 דולר בשנה שמיועדים לצריכת מזון מינימאלית.

    לקשור את תופעת העוני בתופעת ההון השחור זה לקשור מין שאינו מינו. נכון שההון השחור פוגם ביכולת הממשלה לספק שירותים חברתיים לתושביה אבל יש בדרך עוד המון תירוצים למה שממשלה מדירה רגליה מאחריות חברתית באשר היא.

    גם לשאלה מה תעשה משפחה עם הכנסה שהיא קו העוני איננה שאלה שכן מדובר במספר שיש דרכים מקובלות לחשב אותו המספר הזה לא אומר שום דבר שכן צרכנות צריכה והתנהגות צרכנית הם משהו שצריך ללמד ולחנך ואיננו מדד כמותי.

    לא שמעתי את פישר מתייחס לנושא החיסכון. אחד המאפינים של החברה הישראלית הוא שהיא כן חברה שמחנכת לחיסכון היום כדי לעמוד בהוצאות מחר. החיסכון הוא אחד ממדדי ההשתכרות ובהבנה של כמה או איזה אחוז מכל שקל חוסך מוישה מהמאיון העליון ואיזה אחוז מכל שקל חוסך אבי מהעשירון החמישי ואיזה אחוז ,אם בכלל, חוסך יעקוב שמתפרנס משכר המינימום, יתן תמונת מצב טובה יותר על מצב העוני בישראל.

    כשם שפישר לא מדבר על החיסכון במשק הישראלי גם לי אין נתונים גולמיים ביד אבל מההתנהגות הצרכנית ומהאין התנהלות של הממשלה אפשר להניח בסבירות גבוהה שסך החיסכונות הלאומי ירד בעשור האחרון ולפחות ופחות אנשים יש "כסף בצד" לעתיד לבוא.וכשאין חיסכון נחשף הפרט לסכנת העוני או של חיים מהיד לפה מה שמאפיין חברה שאין לה מעמד ביניים.

    בדיון על פערים חברתיים ועני צריך להיזהר בין המונחים קו עוני למונח מחסור. מחסור תמיד קיים ואין בן אנוש שלא חש מחסור ושואף להשיג יותר ממה שיש לו. מחסור חווים בעשירון התחתון ובמאיון העליון באותה מידה. לעומת זאת קו העוני או קו האי-השתכרות הוגנות, אלה מדדים כמותיים שניתן לייחס אותם בניטרול בצד הסובייקטיבי על אף ולמרות הבעיתיות שלהם.

    יש גם את שאלת העוני מרצון. בישראל הדבר בולט מאוד אצל האוכלוסיה שבחרה שלא לעבוד ולהכנס לקטגוריה של תורתם אומנותם ובעצם לבחור בחיי דת על חשבון עוני במחירה. התופעה הזו היא Made is Israel ויש לנו הכבוד לרשום עליה פטנט עולמי וזה קו עוני שדי בקלות אפשר לשנות , על ידי הורדת המוטיבטורים לבחירת העוני מרצון הזה. אגב: אותו עוני מרצון מעודד הון שחור שכן לתלמיד החכם לא כדאי לצאת לעבודה שכן השכלתו ודרך חייב איננה מאפשרת הכנסה הוגנת ומנגד אם יעבוד וישתכר בשוק העבודה הוא מפסיד את גמלת החסד על חשבון משלם המיסים הפרייר. ולכן עדיף לו לעבוד ,קצת, בשחור ולהרוויח משני העולמות.

    השאלה הגדולה היא לא מהו קו העוני אלא היכן החברה הישראלית מעוניינת שהוא יעבור. כל עוד במקומותינו יש שלטון המתחמק מאחריות לנתיניו השאלה הזו תישאר על גבי אתר "עבודה שחורה" ולא יהיה לגביה שום דיון רציני כי אי אפשר להניח לנפשו של האזרח ושישחק עם כוחות השוק ובו בעת לדבר על איך אנחנו כחברה רוצים להגדיר את העוני וכמובן כיצד לטפל בעניים. ותמיד יהיו עניים.

    מנחם.

  12. איתי :

    ק,

    א. העובדה היא שלכלי התקשורת הסוציאליסטיים/ס"ד יש רייטינג נמוך יחסית גם אצל השבויים בתוך האוטובוס (ששם הם לא קיימים, אלא אם יש לנוסע מחשב נייד ותקשורת אלחוטית) וגם באינטרנט (שם הם מתמודדים עם ווינט וטלויזיה באינטרנט).

    ב. על כן אני לא רואה מה כל כך סביר בהשערה שאם נחלק לנוסעי האוטובוס השבויים את "עבודה שחורה" על נייר ובחינם הם יזרקו לפח את "ישראל היום" ויקראו בשקיקה את כל כתבי טוכולסקי גוטווין גוז'נסקי וכו'. זו ממש לא חוכמה לקבל 100% רייטינג כשאתה כלי התקשורת היחיד בסביבה (פראבדה). זו כן חוכמה לקבל רייטינג גבוה כשאתה נמצא בתחרות עם כלי תקשורת אחרים, שמשופעים בהרבה הרבה יותר כסף (ומה שנכון לגבי תקשורת סוציאליסטית נכון בדיוק באותה מידה לגבי מפלגה סוציאליסטית או מועמד/ת סוציאליסט/ית בתוך מפלגה).

    ג. מה שיפה בהשערה הזו היא שהיא ניתנת לבחינה אמפירית. בוא ניפגש איזה יום בתחנה המרכזית עם 50 עותקים מודפסים של המהדורה היומית, נחלק לכל מי שעולה לאוטובוס לת"א, ולקראת סוף הנסיעה נבדוק מי קרא אותנו ומי את הזבל של אדלסון, והאם מי שקרא היה משוכנע מראש, היה ונותר מתנגד נחרץ לדרך, או אשכרה השתכנע ולו קצת ממה שקרא. ההשערה שלי? הרוב יקראו את אדלסון, ובתוך המיעוט שיקרא אותנו, יכולת השכנוע של מי שאינם משוכנעים מראש תהיה קטנה מאוד. כמובן שאפשר לחזור על הבדיקה גם עם מהדורה של העוקץ, בטאון חברה, וכו

  13. ק. טוכולסקי :

    איתי
    א. אפשר באמת לבדוק מי יקרא מה.
    ב. כשיהיה לנו עיתון הוא לא יהיה ערימת מאמרי דעה בלי צילומים (מושך מאוד את העין) ובלי כותרות זועקות, תמיד יהיה קשה להתחרות בין צהובון זבלולי ליותר איכות וזה נכון גם לעיתונים שהם לא אנחנו, אבל וזה האבל הגדול, במערכת שתשלב בין מנויים והפצה לצורך שכנוע נגיע לקהל גדול בהרבה מהקהל שצריך באופן אקטיבי להגיע לאתר שלנו ולקרוא בו מאמר.

    אני לא מבין את הפטרנליזם שאתה מפגין כאן, מה המסכנים צריכים שידברו אליהם כמו מפגרים? מה הם לא מבינים את הבעיות שלהם? הם לא היו רוצים שמישהו יתעניין בבעיות שלהם? מה השומר עבד שחוזר הביתה באוטובוס עם ישראל היום ביד לא היה שמח לקרוא עיתון שמסביר לו את זכויותיו או איך להתאגד?

    בעבודה שחורה לא עוסקים בתיאוריות אלא בתכלס בבעיות יום יום בתרגום הסיסמאות היפות של משרתי העשירים למציאות המכוערת שהם מסתירים. אם הייתי חושב אחרת לא הייתי טורח לכתוב כאן.

  14. מנחם לוריא :

    על מה אתם מדברים?

    על מה אתם מדברים? תראו לי אירוע אחד שגרם לעם ישראל ללכת לקלפי ולשנות את דפוסי ההתנהגות שלו ובתנאי שהאירוע הזה קרה אחרי 1975.

    בישראל 2011 כשמושמעת ביקורת על התנהגותו הנהנתנית וחסרת הפרופורציות של ראש ממשלה הוא מגיש תביעת דיבה נגד אמצעי התקשורת ונגד הכתב באופן אישי, בעוד הוא עצמו חוסה תחת חוק החסינות, וממשיך לקדש את אי עשיית הכלום במוחלט. התביעה הזו היא לא ממש התנהלות דמוקאטית.

    כל מי שכותב פה יודע שישנם בודדים (בודדים מידי) מקרב חברי הפרלמנט שכן קוראים באתר אבל הם לא מעינים בתגובות (שלא פעם מרחיבות את הדיון ומעשירות אותו) ובמקרה הטוב (והמאוד בזוי בעיני) טורחים לשחרר לפה כתבות על העשייה הפרלמנטרית העשירה שלהם (כמו למשל דוב חנין) שחסכתי ממנו את שבט לשוני שבסך הכל כולל ביקורת אחת פשוטה: כל מה שעשה עשה כי הוא פרלמנטר ותפקידו של פרלמנטר זה להזיז חוקים וחוץ מזה ששום חוק שלו לא ייצר מקומות עבודה ולא מתוקצב בתקציב הדו שנתי לתפארת מדינת ישראל.עשה. יופי!

    השנוי האמיתי יהיה שכסוף סוף יבוא משהו לעשות קדנציה של 4 שנים של משילות מכוונת מטרות ולא ניהול ההשרדות, לניהול השרדות יש די והותר תוכניות טלויזיה בזויות.

    אין בישראל (וספק אם היה) תרבות ויכוח ציבורי. אני לא זוכר נושא משרה ציבורית אחת (לרבות בחברות ציבוריות) שהעלה את פרצופו לעיתון או לטלויזיה או חלילה ברדיו והשיב לביקורת כנגדו וגם זה להוציא אלה שמוציאים הודעות לעיתונות שבהינף יד (המנסה להבריח יתוש מהחוטם) מסתפקים באמירה שהביקורת היא בשל יריבות פוליטית.

    ק. : למרות זאת – אני מקווה שתמשיך לכתוב פה אם זה לא יזיז משהו זה בוודאי שלא יזיק….

    מנחם

  15. ק. טוכולסקי :

    דפוסי ההצבעה השתנו משמעותית בבחירות לראשות הממשלה ב-2001, הם ירדו מאזור ה-80% לאזור ה-60% ומאז הם לא עלו משמעותית.
    יש גם הצבעת מחאה קבועה למדי למפלגות חד פעמיות מאז 1977, ד"ש, צומת, הדרך השלישית, שינוי, הגימלאים
    לא יהיה כאן הוקוס פוקוס, רק עבודה קשה אחרת באמת כלום לא ישתנה.

  16. חן - מיבשים את החולים :

    .
    2. שינויים בדינמיקה דמוקראטית לא מתרחשים בזבנג וגמרנו. המפה הפוליטית בישראל מצביעה על תזוזה/תזזית שמבטאים בהחלט אי נחת וחיפוש אלטרנטיבות.
    3. התרבות השלטת היא ניאו-ליבראלית, ואחראים לה/שותפים לה רבים מאלה המכונים בשיח הישראלי "שמאל".
    4. של"י, גוטווין ואחרים בהחלט תרמו ותורמים לשינוי השיח ול"ניקוי" המושג שמאל.
    "כוח לעובדים" מחולל שינוי בשטח (ישיר ועקיף). יותר ויותר עובדי קבלן מתחילים לזוז. אפילו עיני הכניס במסגרת הסכם הקואליציוני חקיקה בעניין זכות העובדים להתאגד.

    כל זה ועוד עדיין רחוק מלהתרגם לכוח פוליטי מהרבה סיבות, אבל לא בגלל שע"ש לא מרתקת המונים. באמת.

  17. חן - מיבשים את החולים :

    סליחה, נפל סעיף 1.
    1. קשה למדוד השפעה על פי פארמטרים מבודדים.

  18. איציק יאפ :

    איתי, מה שאתה מחפש זה תמונות של בחורות בביקיני.

    אני מבטיח לך שאם בחורות יפות תואר היו מסבירות את התכנים האלו, היה להן הרבה יותר רייטינג (וזה בלי לזלזל בק.)

    הנה תראה:
    http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/6181788.stm

  19. איציק יאפ :

    (זה, כמובן, היה בהומור)

    אנשים מעדיפים בידור על פני תכנים. אנשים נמשכים להפחדות ולדרמה על פני ניתוחים מלומדים. אנשים אוהבים תשובות פשוטות. אנשים אוהבים שעיר לעזאזל (אני לא חושב שזה פישר) ועדיף שייתפס כחלש ו"שונה". אנשים אוהבים תמונות של בחורות בביקיני.

    אם אתה לא מאמין לי, אתה יכול לעלעל להנאתך במגזינים של לאישה או את או קוסמופוליטן או כאלו ולראות כמה נשים (כן, נשים) קוראות אותן.ואז לפתוח את המגזינים האלו ולראות אילו תכנים יש שם…

  20. עמית-ה :

    אני מבקש שלא תעלבו אבל אתם נשמעים כמו הליברלים/קפיטליסטים של שנות ילדותי כלומר עדת קוטרים.
    לאורך שנים הם טפטפו את המסר הרעיל שלהם עד שהפכו לזרם המרכזי.
    כמה פעמים שמעתם את איתן ליפשיץ' בוכה שביטוח לאומי זה מס הכנסה ב' בתוכנית "שעה קלה על כלכלה"?
    במשך שנים דיברו על בירוקרטיה וחסמים, על חוסר היעילות הממשלתית.
    על הבטלנות של עובדי המגזר הציבורי, ביבי ומשל השמן על הרזה היה רק קרשצ'נדו לסימפוניה ניאו-ליברלית רבת משתתפים וארוכת שנים.
    אז עכשיו אנחנו נמצאים בשוליים וחותרים להפוך למרכז, לדעתי אנחנו מתקדמים בקצב לא רע.
    לפני 10 שנים היו אריה כספי, גדעון עשת, עודד שחר, ושלי יחימוביץ' קולות בודדים של שפיות כלכלית, היום ישנם הרבה יותר.
    בקיצור יש מקום לאופטימיות ואם אתם לא מצליחים לגייס אותה מחר יהיו במצעדים יותר אנשים מאשר בעשור האחרון.

  21. איתי :

    עמית,

    אם אתה רוצה להיות אופטימי הכי טוב לקרוא את רולניק (שקרא לאחרונה לעצור את רכבת ההפרטה שכן זו יצרה מעמד אוליגרכים מסוכן ואנטי דמוקרטי) ומירב ארלוזורוב (ישראל שיאנית עולם במיסוי רגרסיבי ושיאנית שלילית במיסוי פרוגרסיבי) וללקק את האצבעות. ימות המשיח ממש.

    אותו הדבר – לשמוח בכך שנגיד בנק שגדל באווירה קפיטליסטית אמריקאית נוקט מדיניות של התערבות אגרסיבית בכלכלה (ממש לא היד הנעלמה) כולל לחטט בנחישות בנכלולים של בנק הפועלים (ורק חבל שאין לו סמכויות לעסוק בשקשוקות של האחים עופר).

    לצערי בעבודה שחורה פישר ודה-מרקר מקבלים הרבה יותר חבטות ממחמאות. דווקא משום שהוא והם לא גדלו על תורת מרקס קשישא, כל תזוזה שמאלה צריכה לקבל אצלנו תשואות וברכות, ולא פרצוף חמוץ*.

    אם אתה רוצה להיות פסימי תחשוב מה קרה ל"שתי מדינות לשני עמים".

    הצד החיובי – לפני כמה עשורים זו היתה סיסמה של הרדיקלים מחד"ש, ומנהיגת מפלגת העבודה טענה שאין חיה כזו עם פלסטיני. היום העיקרון מקובל על רוב הציבור ומופיע בנאומי ראש ממשלה מהליכוד ושר החוץ מישראל ביתנו.

    הצד השלילי – הדעות הפכו לקונצנזוס אך הכוח הפוליטי של "מחנה השלום" ברצפה. אין מדינה פלסטינית באופק וקשה לראות את הרגע שביבי/ברק/ליברמן (ולחלופין מופז/לבני) יחתמו על הסכם שלום.

    * גם זו לדעתי אחת הסיבות לרייטינג הירוד של השמאל – הוא (בהכללה) פשוט חמוץ וצורם באוזן של הקול הצף. אתה מקשיב לשמאלני המצוי (סוציאליסט כגוזנסקי או ליברל כאלוני) ולא שומע אהבה וסולידריות אלא קול של מישהו שנמצא תמיד באמצע מלחמה, ובמקביל גם סובל מעצירות כרונית.

  22. יונתן כ. :

    "הוא (בהכללה) פשוט חמוץ וצורם באוזן של הקול הצף. אתה מקשיב לשמאלני המצוי (סוציאליסט כגוזנסקי או ליברל כאלוני) ולא שומע אהבה וסולידריות אלא קול של מישהו שנמצא תמיד באמצע מלחמה, ובמקביל גם סובל מעצירות כרונית."

    ב21 התגובות האחרונות זה כנראה המשפט הנכון ביותר.

    אף אחד לא אוהב קוטרים ובכיינים ובטח לא אנשים שמאשימים את כל העולם ואשתו!

    לתקוף את סטנלי פישר זה לתקוף את הדמות הכי פופלארית בכלכלה הישראלית,זה לתקוף את המבוגר האחראי של המשק ועוד לתקוף אותו בנושא הריבית(שממילא רוב האנשים לא ממש מבינים) זה די ערובה לכך שהכותב יוכל לחלק את העלונים שלו בקו ת"א אילת ועדיין אף אחד לא יקרא אותם.

    מה ביבי חוזר ואומר? "הכלכלה נהדרת,הכל טוב ועוד ישתפר אם רק נעשה כך וכך.." זה מסר חיובי שאנשים שמחים לאמץ.

    עכשיו בואו נראה מסר שמאל-חברתי טיפוסי "המדינה נוראית,המדינה גזענית,הכל נורא וחייבים לעשות כך וכך וכך אחרת יהיה אסון נוראי יותר.." בואו נראה,איזה מסר אנשים ירצו לאמץ?

    יש מרירות מאוד עמוקה בשמאל וגם אכזבה וחוסר אמון וניתוק מהעם ואין פלא שזה מתבטא גם במסרים.

    סה"כ אנשים מאוד פתוחים למסרים חברתיים ולמסרים של ערבות הדדית אם מעבירים אותם נכון,אם לא דוחסים להם יותר מדי אג'נדות בו"ז ,אם לא מכריחים אותם לבחור בין החברתי ובין העצמי והמשפחתי ואם המסר מועבר בצורה שהיא מעוררת אמון.

  23. עמית-ה :

    איתי
    אני מסכים בהחלט בעיקר עם ה-* החיסרון בעובדה שהדה סמרקר לא משתמש בכלים מרקסיסטיים
    היא שהניתוחים שלהם נקראים כמו מוסף ספורט של חדשות זרנוגה תחתית.
    נכון שהם מתחילים סוף סוף לסקול את המוֹלֶך ומגיעה להם מחמאה אבל אני לא גדול נפש כמו נויבך.
    אני מקווה שבעוד כמה שנים כשמדד ג'יני יראה שינוי כיוון אוכל להרגיש אחווה כלפיהם.

  24. דקל-דוד עוזר :

    מאמר יפה.
    אני חושב שלא ניתנו (כמעט) מכות מתחת לחגורה לסטנלי פישר כאן.
    סטנלי פישר אכן פועל להגן על הבנקים ולא להציל את הכלכלה הישראלית מפערים, למרות שאם יש מבקר חריף לממשלת ישראל, הרי שזהו סטנלי פישר, אשר לעניות דעתי אפילו הסתייע בעיתונות כלכלית כדי להעביר מסרים ובOECD כדי לאיים על נתניהו שהמלצות ששינסקי יתקבלו.
    כנגיד בנק ישראל- הוא דואג ליציבות הבנקים והוא עושה זאת באופן מעורר השראה וללא מורא.

    לגבי "מסרינו" אפשר להתחיל בחלוקת מגזין חודשי בכל הקמפוסים, בעיקר בקטנים שבהם יש כניסה אחת, לא לקפוץ מעל הפופיק לרכבת.

    ולגבי חמוץ מול מתוק, צריך להגדיר מגרש ואוייבים, ואז להיות מתוק לאוהבינו ודוקר לאוייבנו. כן – לחלק באופן מודע את המדינה לאוהבים ושונאים, לבעלי הון לגטימיים ולא לגטימיים.

    לגבי ההון השחור צריך לגליזציה עכשיו, וזה לא רק בגלל ההון השחור, זה פשוט צודק ונכון.

  25. ק. טוכולסקי :

    המאמר עסק בהתקפה נוספת על העוני בישראל בעוד טענה נאו ליבראלית קלאסית בדומה לזו של העניים אשמים במצבם, בטענה הם בעצם לא עניים.

    יש כאן המון ביקורת על כך שאני מתקיף את פישר. אף אחד לא מתמודד עם הביקורת שלי על דבריו.

    פישר בהחלט פועל נגד הרבה דברים רעים, את חלקם הוא יצר או לפחות שותף לאחריות, אני מציע לכם לקרוא את הטורים שלי מהתקופה בה פישר הוריד את הריבית. אני כתבתי במפורש שזה יתרום לעליית מחירי הנדל"ן.

    נו אז לא לבקר, להריע מהבוקר עד הערב לשומרי החומות של הממסד? הרי כתבתי גם בשבחו של פישר בכמה נושאים, הכל לפי מה שהוא עושה.

    אני גם לא מבין באמת חלק מהטענות כאן, פישר פופולארי, נו אז גם ליברמן פופולארי. גם ביבי פופולארי וגם לבני פופולארית. הרבה יותר מיחימוןביץ או פרץ הנערצים על רוב הטוקבקיסטים והפעילים באתר זה.

    רולניק חולם על קפיטליזם מתפקד שיעבוד כמו בספרי התעמולה שנועדו לגרום לאנשים לחשוב שזה עובד, זה עושה אותו לנושא הבשורה? הוא שותף להטעייה, הוא יודע שזה לא קיים ולא עובד אבל הוא מציע לאנשים לנסות לקבל את עול המערכת כי בתיקונים קטנים הכל יהיה בסדר.
    פישר דואג לחוסנם של הבנקים, ששייכים כולם למגזר הפרטי, זה תפקידו והוא עושה אותו נאמנה אבל הוא לא אביר העשירונים התחתונים, הוא משמר חלק מהמערכת שנפילתו תפגע במעמד הבינוני אבל גם קיומו הוא חלק מהכלים לשעבוד והתרוששות של המעמד הבינוני. פישר בגלל שהוא חלק מהמערכת האמריקאית וראה מה קרה לה פועל בכדי למנוע משבר של הקפיטליזם הנאו ליבראלי לא בכדי להלחם בחוליה של המערכת ובפערים שהיא יוצרת.

    השמאל מנותק מהעם, יש בזה אמת אבל זה כבר לא כל האמת. מנותקים הארגונים הרבים שמתמקדים בחלוקת החומר שלהם בהפגנות שמאל בכדי לשכנע את המשוכנעים. מצד שני לא חסרים גורמים בשמאל שעובדים כל אחד במקומו וכל אחד בקהילתו. הבעיה היא שמול מנגנוני תעמולה, מוקדי כוח בעלי דפוסי פעולה דתיים, והשבטיות של החברה הישראלית, פעולות מקומיות וקטנות של גורמים שונים ומפוצלים זה פשוט לא מספיק.

  26. ק. טוכולסקי :

    קחו לדוגמא את העלאת הריבית על האוברדראפט. בהחלט צעד חשוב של פישר, גם מבחינת הבנקים שישמרו מפני מצב של המון חובות אבודים וגם מבחינת הציבור הרחב שהנגיד רמז לו לחיות ממה שיש לו ולא ממה שאין לו. עכשו מבחינת הבנקים זה טוב ויפה, הם מוגנים, אנשים לא רוצים לקחת הלוואות בריבית קצוצה, אלא מה, הצעד היה כרגיל חלקי, בלי תיאום עם המדינה וכך צמח באחת הענף של הלוואות חוץ בנקאיות וגדל. מה שכתבתי רק השבוע במאמר הקודם לווים ומתרוששים. פישר יכול לדאוג ליציבות של הבנקים, בלי הממשלה הוא לא יכול לדאוג לציבור כולו, לא בטוח שהוא לא רוצה אבל זה לא תפקידו.

  27. יונתן כ. :

    ק.-הגבתי בעיקר לאיתי על הרייטניג העלוב של השמאל.

    לא באתי לנתח את מהלכיו של פישר מאחר ואני חייב להודות שאני לא ממש מבין בהם,אני כן מבין שהוא מנסה להימנע מפער ריביות גדול מדי עם ארה"ב ומייסוף לשקל שאלו לא דברים שעושה רושם שאתה נוהג להתייחס אליהם.

    פישר הוא לא שר האוצר,הוא נגיד בנק ישראל,תפקידו לשמור על המערכת הכלכלית כדי שתוכל לתפקד ולא לקיים מדיניות חברתית משל עצמו והוא גם לא יכול לכפות כלום על שר האוצר.

    מי שרוצה לשכנע צריך לשכנע בצעדים קטנים,אם הנגיד הוא אדם פופלרי לתקוף אותו רק יהפוך את התוקף ללא רלוונטי!

  28. ק. טוכולסקי :

    יונתן קודם כל הוא לא ממש מנסה להימנע מפער ריבית עם ארצות הברית כבר בערך שנה, הוא מעלה את הריבית כי הוא מנסה להימנע מאינפלציה למרות שפער הריבית עם ארצות הברית כבר גבוה מ-2%.את מאבקו ביסוף השקל (מאבק שבינתיים לא מצליח במיוחד) הוא עושה באמצעות רכישה של מטבע חוץ. צעד שנוי במחלוקת שהאופטימיים מקווים יסתיים בכך שהדולר יצליח להתחזק והרכישות יתגלו כמוצלחות והפסימיים טוענים שזה בדיוק מה שלא יקרה.
    פישר כופה את רצונו על שר האוצר ועל זה תוכל לקרוא בדהמארקר, /שם מתוארים מאבקי הכוח בין משרד האוצר למשרד הנגיד לאורך השנים. א בל אתה צודק תפקידו אינו לקבוע מדיניות חברתית והוא אכן לא קובע מדיניות חברתית אלא נוקט בצעדים שיש להם השלכה על המדיניות החברתית כלכלית ואשר כאשר הם נעשים בלא תיאום או פעילות ממשלתית מקבילה השלכותיהם מכריעות. הורדת הריבית בזמן המשבר תרמה באופן מכריע למעבר של המעמד הבינוני לרכישת נדלן, לדוגמא.
    גם ביבי פופולארי וגם ליברמן פופולארי אז מה? אם אנחנו באים להציע אלטרנטיבה כדאי שהיא תהיה ברורה.

  29. יונתן כ. :

    בניגוד לליברמן וביבי פישר מכובד על ידי רוב הציבור והתקשורת(ולא ביבי ולא ליברמן לא כל כך פופולריים כמו שזה נראה,אנשים מבינים שהם די דמגוגיים הם פשוט מעדיפים את הדמוגיגה שלהם על הדמגוגיה ההופכית).

    אם אני צריך להכריע מי רציני יותר בעיני אם מר סטנלי פישר או 1000 שמאלנים חסרי השפעה אז אני בוחר בקונה הדולרים הסדרתי ואני גם די בטוח שהוא יודע מה הוא עושה(סה"כ הוא הגיע לתפקידו בזכות ולא בחסד).

    אני קורא ומגיב באתר הזה תקופה די ארוכה ואני עדיין לא מבין מה האלטרנטיבה שלכם חוץ מלהיות אלטרנטיבה ושכל העולם לא בסדר וגם כשאני מבין אני בדרך חושב שיש בה משהו לא מציאותי.

    ידוע שלאנשים יש תחום קבלה(תחום דעות שהם יכולים לקבל זה התחום שבו הם יזוזו טיפה הצידה) ותחום דחיה(תחום של דעות שאם מעמתים אותם איתו אז הם מתקפדים) וכשאני מדבר על צעדים קטנים אני בעצם מדבר על השארות בתחום הקבלה.

    אתה לא יכול לשכנע אדם שרואה את רמת השירות בביטוח לאומי או במשרד הפנים לעומת רמת השירות בסלקום שכל ההפרטות רעות,תוכל לשכנע אותו שהפרטת ביטוח לאומי רעה כי תביא נתונים ספציפים או כי תסביר שאיזה תשובה או דנקנר או מוזס או עופר יגזרו עליו קופון בעודו מסתכל על התלוש הדי עלוב שיקבל במידת הצורך.

  30. עמית-ה :

    יונתן
    אצלנו באיזור הצפון השירות בביטוח לאומי גרוע כמו בסלקום/פרטנר/פלפון מירס.
    לעומת זאת השירות במשרד הפנים, מס הכנסה, מע"מ ועוד, מצויין.
    ההצעה העקרונית של הסוציאל דמוקרטיה היא למדוד את הכלכלה באופן שונה מהקפיטליזם.
    הקפיטליסטים, הניאו-ליברלים ודומיהם רואים ברווח כספי מקסימלי מטרה, מטרת הסוציאליסטים היא רווחה מקסימלית לחברה.
    ברגע שהחלטת איזו מהמטרות יותר חשובה בעיניך אתה יכול למצוא דרכים להגשים אותה.

  31. ק. טוכולסקי :

    השירות בביטוח לאומי רע כי הוא או מיובש לקראת הפרטה או כבר מופרט ואתה מוזמן לקרוא את דוחות מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא.
    האוצר מייבש גופים ציבורים שמיועדים להפרטה ואז מתקבל הרושם שהם מחורבנים אם אתה היית עובד בכתת תקנון גם אתה היית מחורבן.

  32. חן - מיבשים את החולים :

    עמית – רווחה מקסימלית לחברה?
    לדעתי רווחה מקסימלית לחברה ולאדם.
    לעומת רווח מקסימלי לבעלי ההון.

    ודרך אגב, אם מדברים על ביטוח לאומי – שם עובד העיקרון שאני מגדירה כ"קופת חיסכון" – כל הטרטורים, העיכובים, הערפולים, הערעורים האוטמאטיים (על החלטות וועדות רפואיות למשל), גם כשהם נגמרים בסופו של דבר לטובת המבוטח, חוסכים לקופת הביטוח הלאומי מליוני שקלים בשנה. הקומבינה השיטתית הזאת מנומקת בריבוי רמאים ונצלנים, אבל כשהמוסד הוא מראשי המקמבנים, כולנו נהיים כאלה. זה די נוח לשרים הרלבנטיים לבצע מהלכי ייבוש (או ייבוש חלקי) דרך הכובע של הביטוח הלאומי. שיטת קופת החיסכון יעילה פי כמה מכל חוקי ההסדרים.
    כשמדברים בביטוח הלאומי עם הפקידים הבכירים – הם מגלגלים עיניים לשמיים וטוענים שהכל בידי המחוקק, כאילו אין בדרך ממשלה כרשות מבצעת ומתקנת תקנות.

  33. עמית-ה :

    ק. וחן
    בנוגע לביטוח לאומי מצאתי פתרון, אני שולח את רואה החשבון של החברה.
    אבל מה לעשות החברות הסלולריות/תקשורת? החשבון שלהם בהיר כמו חידת חמיצר ויצירתי כמו דה וינצ'י.
    פעם כשביקשתי שיתקנו לי את המכשיר הם היו מחליפים את התקלות, דוגמא: התלוננתי על תאורת הספרות דועכת בעת שליחת מיסרון, כשהמכשיר יצא מתיקון הרמקול הפסיק לעבוד וכו'.
    עכשיו השתכללו, בכל ביקור במעבדה אני מקבל תקלות נוספות.
    כמובן שאין על מי לכעוס כי כולם צעירים נחמדים ומנומסים שמוחלפים בקצב מהיר ויש להם ידע אפסי.
    צריך לציין לטובה שהמצלמה ונגן המוזיקה מצוינים וכמעט לא מתקלקלים, כך שהעובדה שאי אפשר לטלפן ולקבל שיחות לא ממש מפריעה.

  34. חן - מיבשים את החולים :

    חידת חמיצר – עלי.
    התשובה הנכונה – להשתמש במינימום בסלולארי.

  35. דקל-דוד עוזר :

    אגב חידת חמיצר, מישהו מוכן להסביר לי את ההומור במשפט: "מאמינים בחמיצנע?"
    אני יודע שזה דומה למאמינים בך מצנע, אבל איפה פה ההומור? איפה הדו-משמעות? מה הקטע של המשפט הזה?

  36. מנחם לוריא :

    סטנלי פישר...

    אני מסכים עם ק. סטנלי פישר הוא פקיד ממשלתי שתחום צר של הניהול הכלכלי של המדינה נמצא בידיו. הוא לא אלוהים לא גורו והוא כן אדם שבבטחון מלא גם טועה ולא מעט. כפקיד ממשלתי מותר וצריך לבקר אותו ומותר וצריך לתת לו את הקרדיט כשהוא עושה מעשים שמיעלים את ההתנהלותה הפיננסית של המדינה.

    העובדה שהציבור הישראלי רואה בפישר ובלינדנשטראוס שני האישים האמינים במדינה רק מראה עד כמה מצבינו גרוע. פישר ולידנסטראוס הם פקידים ממשלתיים ולא מנהיגים. שניהם מטפלים בחלק קטן וצר של המדיניות בציבורית ושניהם יכולים לעשות מעט מאוד לעתיד שלנו ללא עזרתם של מקבלי ההחלטות (ובהנחה ובכלל יש כאלה) סביב שולחן הממשלה.

    יונתן כ.

    האתר הזה משכנע את המשוכנעים. אין אחריו גוף פוליטי או גוף של עשייה פוליטית חברתית כלשהי. הנחמה הפרוטה שלי היא שהאתר: א. נחשף לכמה (בודדים מעט) מחובשי ספסלי הפרלמנט שלנו ואולי עושה להם משהו. ב. מנסיוני האישי חלק מהדברים שנכתבים כאן לא יקבלו במה כלשהי במקומות אחרים (למשל בעיתונות הארצית) וגם אם כן תקרא אתה את הטוקבקים שיש שם ותתעסק אתה עם האלימות המיללולית שיש שם. אני ,וכנראה עוד כמה מהכותבים פה, רוצים שדברינו ישמעו יבוקרו ונתעמת זה עם זה מבלי המלל האלים המקובל בהרבה מאוד אתרי דיונים ,כמו "עבודה שחורה" או בעיתונות המקוונת.
    כאמור באתר הזה יש מגוון דיעות שבבסיסן שואבות מהס"ד אין כאן גוף פוליטי שיכול לעשות משהו ובשדות השיח הציבורי הישראלי ,עד שיקלקלו גם את זה, זה שדה שיח נעים לכולם, וכנראה גם לך.
    אם תמשיך לצפות שהדיונים פה יביאו לידי מעשים חוששני שאתה שאתה מסמן מטרה שגוייה זה לא יקרה וספק אם מקימי האתר ,שלא לדבר על הכותבים בו, התכוונו לכך.

    וכדי לשלול לחלוטין משהו אישי ביני ובינך הרי שאתה מוזמן להמשיך ולאתגר אותנו ,או לפחות אותי, בטיעוניך אני ,לפחות, נהנה לקרוא ולהתעמת איתם – אם צריך.

    ומי אמר שהכל שחור: גם באזור המרכז לחברות הסלולר יש הרבה מאוד מה ללמוד משירותי הקהל של מע"מ ושל מס הכנסה הרבה מאוד זה לא מילה ואני שמח לנצל את ההזדמנות דווקא לשבח את שירותי הקהל של מע"מ פתח-תקווה ושל פקיד שומה כפר-סבא, זה בהחלט מגיע להם. וחבל שהאדון שלהם (המכונה שר האוצר) לא לומד מהם דבר או שניים.

    מנחם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.