חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

החינוך הטכנולוגי במצב קשה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 22.07.08 9:48

לפני עשרות שנים, החינוך הטכנולוגי-מקצועי היה אחד הטובים בעולם. כיום מדובר בכמות קטנה של תלמידים "נחותים". דו"ח של ועדת החינוך חקר לעומק את הנושא. שושי פלטין עיינה בדו"ח, מנתחת אותו, וקוראת להתייחס אליו ברצינות

אל תתנו לדו"ח הזה לשקוע במצולות השכחה! (מאמר דעה)

מזה זמן אני חוזרת ומתריעה על תהליכים במערכת החינוך הזועקים הצילו! חלקם, העוסקים בהתפלגות גיל המורים מגובים על ידי נתונים – הטענות בדבר מחסור במורים במערכת החינוך, אחרים התבססו בעיקר על ניסיון אישי , כמו הקריאה להחזרת החינוך המקצועי, קריאה שבאה מתוך  ראיה שהבגרות העיונית הפכה לחזות הכל.  מדדי ההצלחה החדשים "זכאות לבגרות" ו"מניעת נשירה" גררו בעקבותיהם תהליכים שליליים כמו "נשירה סמויה" , עליהם עמדתי ברשומה "מניעת נשירה האמת מאחורי הכותרת

השבוע בא לעזרי דו"ח "החינוך הטכנולוגי והמקצועי בארץ ובעולם" של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שהוזמן על ידי חה"כ הרב מיכאל מלכיאור  ולפני שהדו"ח ישקע במצולות השכחה , כמו רבים כמותו, ואולי כדי למנוע את השכחה , אני רוצה לדון בכמה נקודות העולות בו.

 

הדו"ח עוסק בכמה היבטים, הרקע לביטול החינוך המקצועי והמשמעויות של זה כיום, היבט של צרכי המדינה וצרכי היחיד, וההשוואה של אלה למתרחש בעולם.

 

לסגירת בתי הספר המקצועיים הייתה סיבה חברתית עמוקה והיא ה"הסללה" – מדיניות שהפנתה נערים לבתי הספר המקצועיים ויצרה תחושה שחלק מציבור התלמידים  הופנה, לכאורה, למשהו נחות יותר והותיר כנראה אנשים עם משקעים עמוקים.

השאלה היא האם העובדה שסגרו את בתי הספר המקצועיים אומרת שההסללה תמה ?

לא! גם היום מכוונים תלמידים למסלולי לימוד שונים, כולם אמנם מכוונים לחינוך עיוני, כשהמטרה  תעודת בגרות אבל בדרכים שונות ,עיוני במסלולים שונים, אתגר, אומ"ץ , מב"ר .

הדו"ח מביא את טענתו של פרופ' לביא שטען בעבר כי התיוג לחינוך המקצועי יצר דימוי עצמי נמוך. האם ה'הסללה' שקיימת כיום בחינוך העיוני לא יוצרת תיוג כזה?! בוודאי שכן! יותר מזה היא גם יוצרת תחושת כשלון, רק 53% מהתלמידים זוכים לתעודת בגרות, ומה עם היתר? האם אותה תחושת קיפוח של התלמידים שהופנו לחינוך המקצועי, אינה נחלתם של אותם תלמידים שלא מצליחים להגיע לבגרות המיוחלת?

 

 אותם תלמידים שהיו בחינוך המקצועי סיימו עם "משהו ביד" – מקצוע, ואילו אותם 47% שמסיימים ללא תעודת בגרות יוצאים בידיים ריקות. גם תלמיד שכל מטרת המערכת היא להעביר אותו בציון 55 (זכאות) לא יוכל לעשות עם התעודה הזו דבר.

 

תלמיד שמסיים את התיכון ללא תעודת בגרות במקרה הטוב, תלמיד שסובל מ"נשירה סמויה" במקרה הגרוע או תלמיד ש"נשר" – כל אלה יוצרים בהכרח דימוי עצמי נמוך, ומהווים בנוסף גורמים המגבירים אלימות.

 

נשאלת גם שאלה חברתית – האם העובדה שהתלמידים נמצאים באותו בית ספר במסלולים שונים יוצרת אינטגרציה ביניהם? האם התלמידים מתחברים זה עם זה?  כאן אני י יכולה להעיד מניסיון רב שנים שהתשובה היא לרוב שלילית.

יותר מזה – דו"ח אחר של המרכז הארצי לבחינות והערכה העוסק בבחינות הפסיכומטריות עולה כי  " מערכת החינוך אינה מצליחה לצמצם את הפערים החברתיים" , ז"א על אף שכיום לכאורה אין הסללה,  על אף שכולם מופנים לנתיב העיוני, ממשיך להיות פער חברתי."

 

הדו"ח מציין שבסוף שנות ה 70 עמד החינוך הטכנולוגי על 52% מכלל האוכלוסייה, כאשר הטענה המרכזית נגדו הייתה שאין נגישות לבחינות הבגרות.  במקום לשלב את החינוך המקצועי עם בחינות הבגרות, כפי שנעשה במדינות המפותחות שבהן החינוך המקצועי הולך ומתפתח ומבטיח תעסוקה  ותחרותיות של המדינה בשוק העבודה הגלובלי, בחרו לסגור נתיב זה.

 

החינוך המקצועי במדינות שנבדקו מתחשב בצרכי המדינה וצורכי היחיד למצוא עבודה,משום מה דווקא בארצנו החליטו להתעלם מצרכי המדינה , ובסופו של דבר גם מצרכי היחיד!

הדו"ח מראה כי התאחדות התעשיינים מדווחת על מחסור של טכנאים המוערך בכ-5,000 בתעשיה  ואילו על פי נתוני צה"ל הצבא נדרש כיום להכשיר בין 35%-50% מבוגרי המסלול העיוני לתפקידים מקצועיים.  אילו היו בתי ספר מקצועיים  היו אותם בוגרים מגיעים לצבא עם מקצוע, צוברים ניסיון ויוצאים ל"אזרחות" כאנשים שעתידם סלול לפניהם. האם אנחנו מדינה כל כך עשירה שיכולה להרשות לעצמה את ה"פריבילגיה" הזו להתעלם מצרכי המדינה? ובכלל, מדוע התחשבות בצורכי המדינה נחשבת אצלנו למילה גסה?!

 

גם במדינות הנבדקות זיהו, על פי הדו"ח, את בעיית ההסללה ואת בעיית ההשכלה, אלא שבניגוד לישראל, קידמו את החינוך המקצועי תוך שיפור רמת ההשכלה של העוסקים בו.

 

במדינות האיחוד האירופי 65% מהלומדים שייכים לחינוך המקצועי ובמדינות ה OECD  46% למדו בחינוך המקצועי. באנגליה 72% (!) במדינת ישראל רק 37%.

 

בעוד שבמדינות שנסקרו בדו"ח נערכו רפורמות שמטרתן לשפר את רמת ההשכלה המוקנית לתלמידי החינוך המקצועי , כזו המאפשרת מוביליות מקצועית והשכלתית ומונעת נשירה, כאן בארץ עסוקים בשאלת "מניעת נשירה" בלי לתת מענה הולם! מציאת הפתרונות בבחינת "הפוך על הפוך – הטלת קנסות על בתי הספר (!) על כל תלמיד שנושר (ראה כאן) שיטה שרק תגביר את, הנשירה סמויה, כאשר תסכול ואלימות ימשיכו  להיות מנת חלקם של אותם תלמידים שלא מצאו להם את המענה המתאים.  

שרת החינוך עסוקה ברפורמה לא ראויה, שהיא בעצם הסכם שכר גרוע למורים, שאין בו שום מענה לתלמידים, ואם יש השקעת כספים, היא נעשית בכיוון הלא נכון. מהדו"ח עולה כי לאחראים על תוכניות חלופיות  בחינוך המקצועי – טכנולוגי אין תקציב לשנים הבאות. תקציב החינוך המקצועי בשנת 2007 קוצץ בכ-23% לעומת התקציב המקביל בשנת 2003, ואילו התקציב שבוצע בפועל בשנת 2007 נמוך בכ-35% לעומת התקציב המקביל בשנת 2003.

הדו"ח הנ"ל הונח על שולחנה של ועדת החינוך. יש להקשיב לדבריו של היו"ר כי "ייבוש החינוך המקצועי ללא תוכנית אמיתית, שתפתח את השכלת התלמידים לצד כישורים מקצועיים, עלול להביא לתוצאות הרסניות אשר יותירו את ישראל מאחור בכל הקשור להתפתחותה הטכנולוגית והתעשייתית"

אני קוראת לחברי הועדה לא לתת לדו"ח הזה לצלול במצולות השכחה, הגיע הזמן לקום ולומר – טעינו, בוא נתקן לפני שיהיה מאוחר מידי, בוא לא ניתן למשקעי העבר להכתיב את עתיד החינוך, בואו ניצור חינוך טכנולוגי בשיתוף פעולה עם מעסיקים, ובהתאם לצרכי המדינה והפרט, בואו ניקח הפעם דוגמא ממדינות ה OECD אליהם אנחנו שואפים להשתוות במבחנים הבינלאומיים,  ויפה שעה אחת קודם!

 

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

12 תגובות

  1. שושי פולטין :

    ועוד תוספת:
    בכנס הישראלי- בריטי שנערך ביום א' אמר ראש הממשלה, "הדבר החשוב ביותר בכלכלה הישראלית הוא טיפוח החינוך", זאת בניסיון לרתום את הבריטים לשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות. אילו היה שואל אולמרט את הבריטים או לפחות קורא , כמוני , את דו"ח החינוך הטכנולוגי והמקצועי בארץ ובעולם" שהתפרסם בשבוע שעבר, הוא היה גם מבין ויודע מה נקרא בעיניהם "טיפוח החינוך".

    אלא שאולמרט לא קרא את הדו"ח, הוא גם לא שאל את הבריטים מה הם עושים על מנת לטפח את החינוך, אחרת לא היה מספר להם כי "בשנים האחרונות אנחנו משקיעים בחינוך יותר ויותר. זאת, כיוון שהדבר שאנו הכי גאים בו בישראל הוא איכות המרכיב האנושי".

    אילו אולמרט היה מציץ בדו"ח היה נוכח לדעת כי 72% מהתלמידים בבריטניה לומדים בחינוך המקצועי, הממשלה שם הגדילה את תקציב החינוך המקצועי ב 16% , ההשקעה בחינוך המקצועי היא חלק מהתוכנית לשיפור רמת החינוך במדינה, המדינה מגדילה את ההשקעה בחינוך המקצועי בתיכונים ובאקדמיה הלאומית למיומנויות מקצועיות ועוד ועוד.

    ובאשר ליולי תמיר:
    אתמול התפרסמו נתונים על נשירה, האמירה של שרת החינוך בהקשר הייתה: "מאבק בנשירה חשוב מהזכאות לבגרות" , רק ששרת החינוך לא הביאה מענה קונסטרוקטיבי, אלא רק אמירה – "אנו מעודדים בתי ספר לקחת אחריות על כל התלמידים, ומעריכים מוסדות חינוך שמחזיקים תלמידים שקשה להתמודד אתם, גם אם הדבר בא על חשבון הזכאות לתעודת בגרות" האם יש בחיזוק כזה כדי להעלות את רמת החינוך? בודאי שלא! אמירה כזו רק תעמיק את הנשירה הסמויה….

  2. שלוי :

    תלמידים נחותים?
    מערכת החינוך נחותה, אינה מסוגלת להתמודד עם קשייהם של תלמידים.
    אני טוענת כי "ילדי ישראל יפים (חכמים)הם, אך העניות מנוולתם!"
    מערכת החינוך בישראל אינה מסוגלת לתת מענה הולם לתלמידים "אחרים",
    תלמידים שאינם מתאימים לתבנית אחידה ומוגדרת, חייהם של אלה במערכת קשים להחריד והם נאלצים ללמוד במסגרות מקובעות.

    אני יודעת שאין זה נושא הדיון, אך התואר שהוצמד לתלמידים מקומם אותי, למרות שנכתב תחת מרכאות.
    מערכת החינוך משופעת בכספים, אך היא מסורבלת ואינה יעילה, גם בה שולטת הבירוקרטיה.
    מערכת החינוך שופכת הון על מבחנים וסקרים למשל, אולי כדאי להפנות את אותם משאבים לאיתור תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, ליצור מגוון מסגרות שיהיו מסוגלות לתמוך בהם, לעזור להם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.
    האם זה לא חלק מהחזון של מערכת החינוך?

  3. שושי פולטין :

    לשלווי , אני מוכרחה לציין שככותבת הדברים, הפריעה לי גם כן ההגדרה של תלמידים "נחותים" שנעשתה על ידי העורך . אני מקווה שזה יתוקן בעקבות הערתך.
    לא, זה לא נושא הדיון אלא מצב החינוך המקצועי, וחבל שמינוח זה יסיח את הדעת מהעיקר.
    לתלמידים שונים יש כישורים שונים בתחומים שונים , חלקם עיוניים וחלקם בעלי כישורים טכניים מעולים, וחבל שלא יבואו לידי ביטוי רק משום שהמערכת לא איפשרה זאת.
    תודה!

  4. שלוי :

    שוש,
    הבנתי ואף הדגשתי, כי אין זה נושא הדיון.
    התייחסתי גם למגוון מסגרות, על מנת שכל תלמיד יוכל למצוא את מקומו.

  5. דליה בלומנפלד :

    שושי
    מלוא הערכה על המעורבות והאכפתיות בעניני החינוך.
    עד כה קראתי רק את החלק הראשון של הדו"ח על מצב החינוך המקצועי טכנולוגי בישראל.
    נוכחתי לדעת שמשרד החינוך מתמודד עם הבעיות בתחום, ונותן להן מענה המותאם לתנאי החיים המשתנים. למשל, תכנית טו"ב (טכנאים ובגרות). זאת בניגוד לטענתך שהחינוך המקצועי בישראל בוטל ואינו קיים יותר. החינוך המקצועי הפך לחינוך טכנולוגי, וזה מתאים להתפתחות הטכנולוגית, שבה התפתחות המחשב שינתה את מערך התעסוקה, ובהתאמה לכך תכניות-הלימוד בחינוך נעשו פחות מעשיות ויותר "עיוניות" ומבוססות מדע.
    החינוך המקצועי, המתמקד בהקניית מיומנויות טכניות ובהכשרה מעשית לחיי עבודה (נגרות, מכונאות, חשמל) אינו רלבנטי היום.
    גם בעבר, תלמידים שלמדו במגמות אלה לא עבדו ברוב המקרים במקצוע שרכשו בביה"ס. הטענה להמשך קיום החינוך המקצועי כערוץ חלופי לא באמת לרכישת מקצוע, אלא לצורך הקניית תחושת מסוגלות לתלמיד ומיצוי הפוטנציאל האישי, אינה נראית לי כמצדיקה את המשך החינוך המקצועי. מנסיוני, התלמידים הללו די מציאותיים להבין את מצבם, והם עובדים תוך כדי לימודים. הם דואגים למלא את מכסת הנוכחות המינימלית בביה"ס כדי לקבל תעודה. זוהי נשירה סמויה.
    החזרת החינוך המקצועי, כדבריך, לא תמנע נשירה.ובכלל, למה ללכת אחורה ולהחזיר? יש להתקדם ולא לחזור. וההתקדמות היא קיום חינוך טכנולוגי ה"עוסק בהכשרה לפעולה בסביבות עתירות טכנולוגיה תוך התבססות נרחבת על מדע". המשמעות היא שמהתלמיד במציאות החיים כיום נדרשת רמה גבוהה מבעבר, ומשרד החינוך נותן לכך מענה, לפי מה שקראתי בחלק הראשון בדו"ח שהוגש לועדת החינוך.

  6. שושי פולטין :

    לדליה,
    אני לוקחת לדוגמא את נתניה , העיר שבה אני גרה ומלמדת, ואשר הייתה העיר האחרונה שבה פתחו את חטיבות הביניים, והפכו את בתי הספר העיוניים למקיפים שש שנתיים, וכך גם את 2 בתי ספר של רשת אורט, המצב כיום חמור הרבה יותר מבעבר, אין מענה להרבה תלמידים, בעוד שבעבר היה מענה הרבה יותר טוב. אני לא אומרת לחזור לאחור כפי שהיה, אני אומרת לקחת את מה שהיה כמנוף לשינוי ושיפור ולא כגורם להתדרדרות. התהליכים של ההתדרדרות בולטים לעין!
    הדו"ח כפי שאני קראתי אותו מראה שטו"ב זה רק ניסיון, ולוואי וימשיך, אלא שהתקציבים לחינוך המקצועי/טכנולוגי רק הולכים ופוחתים! וכאן עיקר הבעיה! עובדה שמפעלי התעשייה משוועים לכוחות טכניים וכך גם הצבא, ואלה אינם בנמצא!

  7. דליה בלומנפלד :

    כל מערכת החינוך התקצצה בתקציביה. אז הבעיה היא הקיצוצים שדרדרו את כל המערכת ובתוכה את המקצועיים טכנולוגיים.
    שנית, בתוך הרשתות (אורט, עמל) חלו וחלים שינויים פנימיים שאין לנו מידע עליהם בשל חוסר שקיפות. נראה שגם הם גורמים להידרדרות במצב. למשל, ידוע לך שרשת אורט בישראל התנתקה מאורט העולמית? ידוע לך שרשת עמל הפכה לחברה בע"מ? (המשמעות היא הפיכתה לחברה עסקית).

  8. דליה בלומנפלד :

    שושי
    את מציינת במאמרך שרק 53% מהתלמידים זוכים לבגרות, ושואלת מה עם היתר?
    בדו"ח נרמז על בעיה בשטח, שנראית לי אחת הסיבות לבעיה שציינת.בדו"ח שהוגש למלכיאור מצוין שלמשרד החינוך קושי במעקב אחר התקציב המדויק המופנה למימון הנתיב הטכנולוגי. זאת בשל חוסר הפרדה בין התקציב המשמש לחינוך העיוני לבין זה המשמש לחינוך הטכנולוגי בעל-יסודי.
    רשתות החינוך (אורט, עמל) מנצלות את "החור" הזה. מנסיוני האישי, נהגו לקחת את השעות העיוניות והעבירו אותן לשעות טכנולוגיות. שנים רבות התרעתי על גזילת לשון והבעה מכיתות מסוימות לטובת שיעורים טכנולוגיים. תלונותי גרמו לכך שבשנה שלאחר מכן השעות הוחזרו, אבל שנה אחריה שוב נלקחו. אם תלמידים טכנולוגיים היו מקבלים את מכסת השעורים העיוניים לפי התקן, סיכוייהם להצליח בבגרות בלשון, הבעה, ידע-העם והמדינה וכו, היו גבוהים יותר.

  9. שושי פולטין :

    לדליה,
    אני אומרת שוב, אני מניחה שהיו הרבה בעיות עם החינוך הטכנולוגי, אני לא קוראת להנציח את מה שהיה, אלא לקחת דוגמא ממדינות שהצליחו להעצים ולשפר, הדו"ח מפרט זאת פירוט רב, ונראה שיש ממי ללמוד איך לעשות זאת!

  10. ד"ר מתתיהו דגן :

    צר לי על סוג הטיעוניחם התובעים תגבור החינוך הטכנולוגי הקיים. אני סבור שיש להתנגד לכך בתוקף. לדעתי יש לפעול מיידית לסגירת המסלולים הטכנולוגים הנמוכים, כדי לצמצם את הניוון האינטלקטואלי ולהגדיל את היקף הידע ההשכלתי לתלמידים משכבות חלשות. זאת מן הנימוקים הבאים:
    א.אין היום סיכויים רבים לתעסוקה ממשית לבוגרי המגמות הנמוכות. בכל מדינות העולם המפותחות, נאלצים לגייס עובדים זרים למקצועות שתושבי המדינה לא מוכנים לעסוק בהם.
    ב. העובדה הסטטיסטית היא שיש קשר בין בוגרי החינוך הטכנולוגי הנמוך, לבין סיכויי האבטלה ובין סיכויי ההתדרדרות לעברינות.
    בבתי הכלא יושבים בוגרים רבים בעלי פוטנציאל אינטלקטואלי, שמסגרות נמוכות כמו אלה של החינוך הטכנולוגי מנעו את מיצוי יכולותיהם.
    ג. החינוך הטכנולוגי במתכונתו היום נועד להפריד בין האוכלוסיות על פי רקע סוציו אקונומי. הוא אינו מועיל כלל לשכבות הנמוכות, אלא מותיר און בבידודן.
    ד. בוגרי החינוך הטכנולוגי מהווים את חלק הארי מבין 50% שאינם זכאים לתעודת הבגרות.
    ה. עובדה היא שכל הניסיונות שנעשו במערכת החינוך להוציא תלמידים אלו למסגרות עיוניות הצליחו להוביל אחוז ניכר לתעודת הבגרות. כך למשל תכניות מב"ר, פרוייקט ההזדמנות השניה, פרוייקט עתידים ועוד.
    מסקנתי: יש להפנות את כלל התלמידים החלשים לחינוך העיוני, להעשיר השכלתם עד כמה שאפשר, ולטפח פרוייקטים נוספים לקידום עיוני של אוכלוסיה זו. את המקצועות הטכנולוגים -למי שירצה בכך- ניתן לרכוש בכל גיל באמצעות קורסי ההכשרה של משרד התמ"ת.

  11. איתי למתתיהו דגן :

    לד"ר דגן, דבריך ראויים למקום מכובד יותר מאשר טוקבק, שרק מעטים קוראים.

    אנא הפוך אותם לטור דעה ושלח למערכת האתר בדוא"ל.

  12. המלצה לצפייה ודיון: לאן נעלם החינוך המקצועי ? :

    […] פעמים בפורומים רבים וגם ב"עבודה שחורה".  למשל: כאן,  וכאן […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.