מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
זהירות: ריח בחירות
נוכח ריח הבחירות העולה באפנו חשוב לזכור שלבד מהתפקדות למפלגות ומ"הרצת מועמדים" האמת הפוליטית הדמוקרטית נמצאת בעבודה אפורה של בניית כוח דמוקרטי בארגון עובדים
מאת: שי כהן
זקן אחד (לא סיני, והדעות חלוקות כמה חכם) אמר פעם ש"סקרים הם כמו בושם", אבל כשאנו עוסקים בריח בחירות העניין חמור יותר – לא רק ש"מומלץ רק להריח ולא לשתות" אלא שכדאי לשים לב שלא הולכים לאיבוד כש"סומכים על האף". המציאות הישראלית דורשת שינוי בר קיימא במבנה הכוח בחברה, כזה המתאפשר בהתארגנות עובדים דמוקרטית – הביטוי הפוליטי מפלגתי יכול להשתפר, אבל בסופו של דבר ישקף את המציאות בחברה והכלכלה.
נכון – מרגש לראות התמודדות בין אישים ראויים וקרובים לדרך של סוציאל דמוקרטיה כמו עמיר פרץ ושלי יחימוביץ' על ראשות מפלגת העבודה (תאמינו או לא, ביחס לסטנדרט בשוק אני שמח לראות אפילו את מצנע). די משמח גם שרבים מאלו מבינים את הצורך בפורמציה חדשה בשמאל הישראלי. מרענן גם לראות שמישהו בקדימה נזכר שיש כזה דבר אופוזיציה, לפחות בכל הנוגע לתחקירים לתקשורת וליועץ המשפטי לממשלה כנגד ראש הממשלה. במרצ קשה לראות דבר חדש באמת אבל יש דיון מעניין על אותה שאלה עצמה ופה ושם רואים גם אורות חדשים מהבהבים באפלולית של קרקעית הג'ונגל הפוליטי.
אסור להשתכר מהריח הזה של בחירות באוויר, גם אם מפתה "להעיף את ביבי וליברמן", הרי שהסיכוי להשיג זאת באמת ובקרוב הוא קטן, וגם צחי הנגבי, אלי אפללו ודליה איציק לא ממש הפכו פתאום לפיות טובות.
כדאי וטוב יהיה לנצל תקופה זו של תקווה מחודשת במחירי מבצע כדי להפיח חיים בגחלת של עשייה פוליטית אך לא להסתפק בפולמוס של הרצת מועמדים (ואפילו יש ביניהם מועמדים טובים) או מתיחות פנים הסברתיות. כרגיל צריך וחשוב להתפקד, לפקוד ולהתמודד – ולחזק כוחות ערכיים (או למצער, לפחות נורמטיביים ולא נפשעים ממש) בתוך המפלגות ומוסדותיהן. חשוב להחיות שיח רעיוני ופרגמטי, בתוך המפלגות וביניהן – ולהציב דרישות ברורות למי שרוצה להיות המטאטא החדש (מחודש) והטוב.
ברמות משתנות של שכנוע, הם יודעים לדבר יפה – על עבודה ופרנסה, על שירותים ציבוריים שחייבים חיזוק ועל בלימת כוחות ההון והנטישה הניאו-ליברלית. יש אפילו מי שמסביר שהוא סוציאל דמוקרט בגלל שהוא אוהב עמותות… חגיגה סוציאל דמוקרטית שלא נראתה כמוה כאשר בין מועמדים לרשות מפלגת העבודה מתנהל ויכוח של ממש האם צריך להזכיר (או שמא "הס פן תעיר") גם את הנושא המדיני.
אבל הדמוקרטיה האמיתית לא מסתפקת בצינוק הצר של המערכת המפלגתית. הדמוקרטיה הישראלית מתעוררת כפי שכתבתי כבר בעבר, דווקא היכן שלוחצת הנעל. במקומות העבודה המתארגנים בכוח לעובדים יש בחירות כל שנה, והחברות נקראות לדון ולאשר כל מהלך איגוד מקצועי מרכזי או הסכם קיבוצי. עובדות סוציאליות קמו מימי השבעה על האמון בהנהגת איגוד העו"ס וההסתדרות ופועלות לפיזור מוסדות האיגוד ובחירות חדשות, עובדים מכל סוג מתחילים לדרוש את הזכות לקול ולחלק בקבלת ההחלטות בנוגע לעתידם הכלכלי והמקצועי.
גל של דמוקרטיה לא יצמח מהמשרדים של ארד או יועצי יח"צ מעט זולים יותר (כאלו שמועמד בעבודה או במרצ יכול להרשות לעצמו…) ובוודאי לא מכתבי האישום (חשובים ככל שיהיו) לליברמן וביבי, גל חדש ואמיתי של שינוי עומק חייב לעלות ממקומות עבודה וקהילות. עשייה אמיתית למען הדמוקרטיה מתחילה בהחזרת הכוח האזרחי המאורגן לכלכלה ולחברה שלנו, נכון שאי אפשר לשנות בלי הפרלמנט והממשלה, אבל אי אפשר לשנות באמת בלי בנייה של כוח לעובדים.
שי כהן – יו"ר הועד המנהל של המכללה החברתית כלכלית וממייסדי כוח לעובדים
תגיות: איגוד מקצועי, ארגוני-עובדים, בחירות, בחירות לראשות מפלגת העבודה, כוח-לעובדים, סקרים, שי-כהן
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
22 באפריל, 2011 בשעה 8:32
נכון,
איגודים מקצועיים דמוקרטים,המיוצגים על ידי מנהיגי ועדי עובדים,הם אלה שבסופו של דבר שיביאו למהפך סוציאל-דמוקרטי במדינה.
מעטים מאד הפוליטיקאים כמו של"י ופרץ שלא מחוייבים לאף טייקון.
על מעמד העובדים המאורגן לתמוך בפוליטיקאים מהסוג האמור שדואגים לאינטרס שלו ולא של שודדי ההפרטה.
22 באפריל, 2011 בשעה 10:46
רק ×× ×—× ×• × ×•×›×œ לייצג ×ת ×”××™× ×˜×¨×¡×™× ×©×œ ×¢×¦×ž× ×•
הגיע הזמן ובקרוב כל אזרח יוכל להצביע על כל הצעת חוק העולה בכנסת, ולהגיש להצבעה הצעות חוק משלו.
לא עוד מחנאות מנוונת המאלצת את האזרח להחליט על נושא אחד בלבד שחשוב לו ולבחור ברע במיעוטו כל ארבע שנים. הגיע העת בה אנו יכולים להשפיע באופן ישיר ולהתאגד סביב כל נושא שחשוב לנו.
אנו לא מדברים על מהפכה נשגבת שתפיל את צורת השלטון כי אם על מפלגה שתתמודד בבחירות הקרובות שבפעם הראשונה תייצג באופן ישיר את קולו של אזרח שירצה בכך.
http://www.Facebook.com/hayeshira
23 באפריל, 2011 בשעה 21:01
לא הבנתי את הכותרת "זהירות"…