חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עזה – רוחות מלחמה

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 12.04.11 6:04

אם ישראל מכינה מבצע בעזה, ראוי שתעמיד מטרות מוגדרות לצורך קידום פתרון פוליטי

מאת: ק.טוכולסקי

בדרום מנשבות שוב רוחות מלחמה, אין הפתעות. מדינת ישראל ושכנתה בדרום מערב מדינת (דה פאקטו) החמאס לא מדברות, לא מנהלות משא ומתן לסיום הסכסוך ביניהן ולא מכירות האחת בשנייה. בשתי המדינות מתקיים משטר שסכסוך בעצימות משתנה משרת אותו, המלחמה המתמדת של אורוול זו שמצדיקה לכל משטר את קיומו, מגשימה עצמה בעזה.

קשה לדעת מה ילד יום, במציאות שלנו אמנם הכל אפשרי, אבל בדרך כלל הגרוע מכל הוא זה שמתממש. אפשר להניח שלא רחוק היום בו ישראל תצא לעוד סיבוב של מלחמה בעזה. צר לי, קשה לי לומר שהמלחמה הבאה נמנעת, היא אינה נמנעת כי המצב שבו שתי ישויות עוינות שמפעם לפעם מפציצות אחת את השנייה ואשר אין ביניהן מאזן אימה מסתיים בדרך כלל בזה שאחת פותחת במלחמה כנגד השנייה. אפשר גם לדבר עד מחרתיים על אחריותה ואשמתה של ישראל.  זה נכון, מי שאשמה במצב בעזה היא מדינת ישראל. ישראל העדיפה נסיגה חד צדדית מהרצועה תוך כתישה של מוסדות הרשות ופגיעה אנושה בפתח ברצועה ע"פ העברה מסודרת של הרצועה לשליטה של הרשות והפתח בהסכם. ישראל אפשרה את השתלטות החמאס על הרצועה ומאפשרת כבר 5 שנים לחמאס לנהל לעצמו מדינה ברצועה. כאמור הכל נכון אבל זה גם לא רלבנטי, אין מדינה שסופגת לאורך זמן התגרויות מישות שכנה, לא אתיופיה שפלשה לסומליה, לא רוסיה שפלשה לגרוזיה. רק מדינות בעלות עוצמה דומה כמו הקוריאות או פקיסטן והודו מגלות איפוק מתוך הבנה שיש להם הרבה מאוד מה להפסיד במקרה של מלחמה כוללת.

אני גם לא בטוח שהמציאות הקיימת בדרום, גם אם לא עפים בדיוק עכשו טילים מצד אחד ומטוסים מהצד השני, היא מציאות שראוי שתמשך. כואב לי להגיד את זה כאיש שמאל, אבל אני לא חושב שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה שכנות כמו עזה של החמאס. מה שתכלס מפחיד אותי יותר מעוד מבצע, זאת האפשרות שכמו המבצע הקודם, ממשלת ישראל תעדיף שלא להשלים את המבצע, לכבוש את הרצועה, לטהר אותה ולהכין אותה להעברת שלטון מסודרת לרשות הפלסטינית, ישראל תמנע מכיבוש הרצועה ותותיר אותנו עם אותה ישות ואותו שלטון איסלמיסטי ודכאני שפוגע באוכלוסיית הרצועה ובזכויות האדם והאזרח של תושביה לא פחות ולמען האמת אף יותר משהו פוגע בבטחונם של אזרחי ישראל באזור המכונה "עוטף עזה".

מלחמה זה דרעק גדול, אבל לא כל מלחמה היא עוול קולוניאליסטי שאפשר היה למנוע. לא עם כל אויב אפשר לדבר בהיגיון. לא בטוח שאפילו אם החמאס היה מציע לישראל לשבת ולדבר היה כדאי לדבר איתו, החמאס הוא שלטון דכאני ורודני מהסוג שצריך להחרים אותו ולהאבק בו. עצם קיום ממשלת חמאס בעזה מעכב את התקדמות התהליך המדיני כי, ואפשר להאשים את ישראל עד מחרתיים בהכל, החמאס לא מוכן לדבר עם ישראל. צריך לציין שיש בחמאס זרמים פרגמטיים יותר ויש להניח שאם החמאס ינצח בחירות דמוקרטיות במדינת פלסטין הוא יכבד את ההסכמים של המדינה, אבל כרגע באמת אין עם מי לדבר. יותר מכך דווקא כאיש שמאל אני לא בטוח שיש עם מי לדבר או שצריך לדבר עם החמאס, לדבר עם הפתח כן, עם הארגונים שחברים באש"פ כן, עם חזיתות וארגוני השמאל כן, חלקם מהווים כיום אויבים מוצהרים אבל אויבים שאפשר לדבר איתם לא אויבים שרוצים לייסד מדינת הלכה מוסלמית מעבר לגדר שלנו ולדכא לדוגמא את הנשים והלהט"בים, את הפלורליזם והדמוקרטיה, את זכויות האדם והאזרח לטובת מדינת דת.

הבעיה האמיתית  שלי עם מבצע בעזה היא לא התנגדות עקרונית לכל מלחמה ולכל פלישה אלא פחד שישראל תצא לעוד מלחמה שבסופה נהיה שוב באותה הנקודה, שנהרוג ונהרג בשביל כלום. שאני וחברי נלבש מדים, נכתים את ידנו בדם ונחזור הביתה רק בשביל לגלות שבעוד שנה שנתיים שוב נקבל צווי שמונה ונצא לעוד מלחמה מיותרת. מלחמה זה אמצעי קצה והאצבע של הגנרלים בישראל קלה מאוד על ההדק. הם והפוליטיקאים שלנו אוהבים מאוד דם ואש ותמרות עשן, אין כמו עוד מלחמה בכדי להסתיר את שירותם לשלטון ההון, את הגידול בפערים החברתיים, את חוסר ההבדל הבסיסי שבין הליכוד-קדימה-ישראל ביתנו-העצמאות שמתחרות על קולות הבוחר אבל בתפיסתן הכלכלית-חברתית אין שום הבדל, המלחמה מכסה על הכל.

לכן צריך להיות מאוד זהירים, אם התחזית תתממש וישראל תצא בקרוב למבצע בעזה, צריך לדרוש שהיעד של המלחמה יהיה כיבוש מלא של הרצועה ומיגור משטר החמאס ולא עוד הפגנת כוח שיוצרת הרתעה. במקביל לכיבוש הרצועה מדינת ישראל צריכה לחזק את הרשות, לשחרר לדוגמא את האסירים הביטחוניים שאינם אנשי חמאס.להעביר את שטחי B לשליטה מלאה של הרשות (אזרחית ובטחונית), ואת האוכלוסיה הפלסטינית בשטחי C לשליטה אזרחית של הרשות. להודיע שתוך 60 יום מסיום כיבוש הרצועה, תועבר האחריות על הרצועה לרשות הפלסטינית וכוחות הבטחון שלה, ובעיקר לחדש את המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית. אסור לצאת לעוד מלחמה סתם בשביל (לדוגמא) תעמולת הבחירות של שר ביטחון כושל ושרת חוץ שחושבת שעל תמרות העשן ונהרות הדם היא תגיע לשלטון, ודומיהם.

לא היה לי קל לכתוב את המאמר הזה, הרבה יותר קל לדרוש להכות באויב או לא לצאת למלחמה בשום מחיר, אבל לפעמים באמת עדיף לנסות להשפיע על מה שהולך להיות ולא להיות דביל צמא דם או טהרן צדקן. מלחמה בעזה לא תהיה טיול לא לחיילים ולא לאוכלוסיית הרצועה. מה שחשוב הוא שאם כבר תהיה לחימה היא לא תהיה מרחץ דמים לשם מרחץ דמים כמו עופרת יצוקה, אלא מלחמה עם מטרות מוגדרות לצורך התקדמות. סילוק החמאס, העברה מסודרת של רצועת עזה לרשות הפלסטינית, עשיית מחוות לארגונים החברים באש"פ כשחרור האסירים של ארגונים אלו, ובעיקר חזרה למשא ומתן עם הרשות. רוחות מלחמה כבר מנשבות, אסור שזאת תהיה עוד מלחמה לשם מלחמה כמו הקודמת.

נערך על ידי דליה
תגיות: , ,

תגובה אחת

  1. יונתן כ. :

    למרבה הצער נראה שגם המלחמה הבאה לא תביא למיגור החמאס.

    אני לא הייתי מתלהב יותר מדי מהפת"ח,יום אחרי שהחמאס והג'יהאד מפסיקים להיות אלטרנטיבה לפלסיטינים הפת"ח יחזור לתפקידו כמוביל ההתנגדות על כל מה שכרוך בזה כלומר טרור.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.