חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אהוד ברק ומחדל תפיסת הביטחון למאה ה-21

נושאים דעות, מדיני-בטחוני, פוליטי ב 10.04.11 6:02

רק שתי מערכות של כיפת ברזל מגנות מפני ירי הרקטות המאיים על העורף. תקציב הביטחון המוקצה לכך הוא פחות מחצי אחוז. מחדל זה, כמו גם אי פיתוח תפיסת ביטחון לאומי חדשנית וכוללת, ואי דאגה לחוסן הלאומי, ולא ללגיטימציה של ישראל בעולם, כל אלה משקפים את כישלונו של שר הביטחון בתפקידו

מאת: דקל-דוד עוזר

בחודש ינואר 2010 כתבתי כאן באתר עבודה שחורה כי אהוד ברק הוא שר ביטחון גרוע, והסברתי  את הדברים לפרטי פרטים. בקליפת אגוז הסברתי כי אהוד ברק:

א.     על פי כל קנה מידה אובייקטיבי שעולה על הדעת, אהוד ברק הוא שר ביטחון גרוע, אלא אם מחשיבים את דעתו הפרטית, שכמובן אינה אובייקטיבית.

ב.      אהוד ברק האדם מזיק בכל מקום שבו הוא דורך, הורס מערכות ומפיץ חוסר אמון. ככזה הוא אינו ראוי לשמש בשום תפקיד.

ג.      אהוד ברק אינו דמוקרט, והוא מוכן להשתמש בדמוקרטיה על מנת לבטל אותה. הוא עשה את זה בעבר והוא לא יהסס לעשות זאת בעתיד.

בשנה ורבע שחלפו מאז שכתבתי את המאמר, נדמה כי מתחילה להשתרש ההבנה כי אהוד ברק הוא שר ביטחון כושל וגרוע, אשר הצליח במו ידיו להרוס את אמון הציבור בצה"ל, לפגוע במטה הכללי, לגרום למשבר אמון ישראלי-אמריקאי, הביא לדו"ח גולדסטון ובמשמרתו נוצרה מלחמת אזרחים ישראלית-ישראלית דה פאקטו בשטחי יהודה ושומרון.

לאחרונה התחוור לי דבר נוסף: אהוד ברק אינו רק שר ביטחון גרוע ולא טוב כמו שחושבים, אלא שהוא גם לא אדם חכם כמו שחושבים, ואסביר. חכם, כמו שאומר הפתגם, לא נכנס למצב שהפיקח יודע לצאת ממנו. כלומר: חכם יודע לראות את הנולד ולהתכונן בטרם עת. כל אסטרטג צבאי שפוי יאמר כי האיום על ישראל מצוי בירי הרקטות, ועוצמת מדינת ישראל תלויה בעוצמת העורף ובתמיכה הבינלאומית.

ה"הישג" הגדול ביותר בתחומים אלו של אהוד ברק בתקופתו כשר ביטחון הוא מערכת כיפת ברזל – הישג שיש לזקוף לזכותו של עמיר פרץ אשר לקח על עצמו את ההחלטה להקים את המערכת, בניגוד לדעותיהם של רבים (למיטב ידיעתי, לרבות אהוד ברק שהתנגד לפיתוח המערכת מאחר ועבד בשירות חברה מתחרה). אלא שההישג הזה מתחוור לאור העובדה שהמערכת הזאת נמצאת בתחתית סדר העדיפויות של אהוד ברק, אשר ייבש את הפיתוח בתקופתו כשר ביטחון ונכון למועד זה קיימות בפועל רק שתי מערכות.

לשם הבנה על גודל הביזיון: תקציב משרד הביטחון גדול מ-50 מילארד שקלים, מתוך הסכום הזה, פחות מחצי מיליארד (פחות מ-1%) הולך לפיתוח מערכת כיפת ברזל. המספר הנכון הוא אפילו פחות מ-250 מיליון (0.5%). הבנתם: פחות מחצי אחוז לסיכון העיקרי ולמערכת שהיא היא צריכה לעמוד בלב תפיסת הביטחון העתידית של ישראל בעשרים השנים הבאות.

העניין השני הוא החוסן הלאומי ומדד האמון של העורף, אשר  בתקופת אהוד ברק – ירדו לשפל. העורף הישראלי לא מאוחד, לא מבין את המדיניות הציבורית, ולא מבין מה המטרות עבורן אנחנו מקיימים צבא להגן על עצמו. אם תרשו לי, אשתמש בציטוט של חברת הכנסת שלי יחימוביץ: "לפני שעושים שלום – צריך שתהיה מדינה", הפערים החברתיים, מערכות החינוך הנרקבות ואובדן תחושת הביטחון האישי מפוררים את העורף, שלא יהיה מוכן לספוג אבידות כדי להגן על עושרם המופלג של אהוד ברק, שרי אריסון, האחים עופר, נוחי דנקנר וחבריהם הנוספים.

העניין השלישי, והאחרון הוא ההפסד הקולוסאלי בזירת הלגיטימציה הבינלאומית. הלגיטימציה הבינלאומית היא מגרש המשחקים הצבאי החשוב ביותר, לצד מערכת ההסכמים הבינלאומית. אם בעבר דובר צה"ל נדרש לתקשר עם התקשורת העולמית, הרי שהיום תפיסת הביטחון צריכה לדבר מעל לראשם של המנהיגים וישירות אל לב העמים איתם אנו בסכסוך וישירות אל עמי העולם הגדול.

אנו צריכים לפתח, כעניין של ביטחון לאומי והגנה לאומית, לצד מערכות הסברה קלאסיות ודוברים בעולם, מערכת מבוססת רשת, של הסברה שמטרתה לחדור באופן ישיר ועקיף ללבבות של העמים על מנת לייצר לגיטימציה מלמטה למעלה.

זה אומר שלהקות צה"ל צריכות לפעול על מנת לעודד שירה בכל השפות, לרבות בערבית, פרסית, מצרית, אנגלית, גרמנית, שבדית ומה לא, מתוך מטרה לייצר, כך ממש, סלבריטאים ישראלים במדינות הללו.

זה אומר שצה"ל צריך לגייס ערבים בעלי חוש הומור ולפתח פס ייצור של סטנד-אפיסטים ערבים שיידעו לספר בדיחות על אורח החיים הערבי הפסול, הכולל רצח על כבוד שמשפחה, ביזוי נשים, אלימות ושנאת האחר.

אהוד ברק פשוט לא מבין שאלו הן הזירות הצבאיות של השנים הללו. לשמור על היתרון הצבאי של צה"ל זה חשוב, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון פיתוח תפיסת עולם של ביטחון לאומי הכוללת התמודדות עם האתגרים החדשניים של המאה ה-21.

אדם שמכהן כשר ביטחון, ולמרות זאת לא מבין את האמור לעיל, כנראה פשוט אינו חכם מספיק.

ולכן אהוד ברק אינו רק שר ביטחון גרוע, אלא (כנראה) גם לא חכם יתר על המידה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

15 תגובות

  1. אלי סתוי ציר העבודה :

    נשאלת השאלה הגדולה,
    האם ברק כשר בטחון וכקבלן הביצוע של ראש הממשלה נתניהו, ממנף ומנווט את תקציב הבטחון הענק והמנופח לכל הדעות
    ,בעיקר לצרכי הבטחת יכולת הישרדותה של הממשלה בראשותם.

  2. ל רפי :

    אהוד ברק אינו שר ביטחון

    מאמרו של עוזר רצוף טעויות ושגיאות עובדתיות, ובכל זאת מגיע למסקנה שיש בה הרבה מן הנכון; נראה שהוא מצליח בכך במקרה ומהסיבות הלא נכונות.
    ראשית, אהוד ברק נושא אמנם בתואר שר הביטחון, אבל הוא אינו מתפקד כשר ביטחון במשרה מלאה ואך ורק כשר ביטחון, אלא עסוק רוב זמנו בתמרון המערכת המדינית של ישראל, מעל לראשו של רוה"מ או מאחורי גבו, לעבר הכיוונים ההזויים אשר שימשו אליבי לכניסתו לממשלה ומשמים לו אליבי להמשך ישיבתו בה. במסגרת "התוכניות חובקות עולם" של ברק העכשיוויסט, מכר כנראה לאמריקנים ציפיות מדיניות, שאותן לאהצליח לממש – קצת בהשראת נתניהו (ובצדק מבחינתו) וקצת בהשראת אבו מאן (בצדק מבחינתו). אגב, בכך ברק אינו שונה מרבים ממנהיגי השמאל והמרכז בעבר, ולא אופתע אם במסגרת הגילויים החדשים הבאים של ויקיליקס, יסתבר שגם קדימה של ציפי ליבני רוכבת על אותו גל, אבל בחסות אסטרטגיה הסברתית שונה.
    ברק רואה עצמו כמומחה ביטחוני. הוא נשען על הנחה ציבורית שגויה שמפקד סיירת מטכ"ל מעולה, הוא בהכרח גם רמטכ"ל מעולה ושר ביטחון מעולה – ולא כך. את מעמדו זה, מינף כדי לקבל מנתניהו, בלית ברירה, את משרד הביטחון. גודלו של המשרד, השפעתו הכלכלית, היקף התקציב, הרגישויות והחשיפה הבינלאומית שלו – העניקו לברק מוטת שליטה ומנופי השפעה גדולים בהרבה מכוחו האלקטורלי, ומוסיפים לעשות כן. ברק יודע שאם יעזוב, יסיים את הקריירה הפוליטית שלו, ונראה שהוא עדיין אינו מוכן לכך.
    בין כל עיסוקיו של ברק – משרד ביטחון, שליח מטעם ראש הממשלה ומעם עצמו, מפלגה ומעורבות קומפולסיבית במה שנוגע לו ומה שאינו נוגע לו, אין לברק זמן להיות שר ביטחון במשרה מלאה, ולכן גם כישוריו האוביקטיביים, אינם יכולים לבוא לידי ביטוי מלא.
    ברק הוא "עכשיווניק". הוא עוסק בכיבוי שריפות ומנסה להשיג "פתרון עכשיו" לבעיה שאין לה פתרון עכשיו! עכשיווניק אינו מתפנה לעסוק בטווח הארוך, ולכן בכל ימיו של ברק בצה"ל בתפקידים בכירים (אלוף ומעלה) או בממשלה, דיבר על שדה קרב עתידי לעיתים קרובות, אבל עשה מעט מאוד יחסית כדי להכין את צה"ל ומדינת ישראל ל"שדה הקרב העתידי שלהם".
    התנהלותו העכשווניקית של ברק בצרוף אופיו, מותירים "חללים" רבים בדרכים שבהן הוא נע, ובלשון המעטה אינם קונים לו חברים ותמיכה. צריך לזכור שעצם שובו לראשות מפלגת העבודה לא נבעה מ"אהבת מרדכי" אלא "משנאת המן". על ברק היה לספק סחורה מדינית, שהשמאל הישראלי סבר שבכוחו לספקה (למי, בעצם?!). משלא סיפק את הסחורה, נזרק לכלבים ב- 2001 וגם לאחרונה. מעולם לא הטרידה את השמאל, כאשר בחר שנית בברק, אם ברק הוא ראש ממשלה טוב או שר ביטחון טוב, או שאינו כזה.
    ברק כעכשיווניק, אינו מוכן לקשור עצמו ל"הרפתקה" צבאית. לכן ברח מפעולה רצינית ב"עופרת יצוקה" והוא בורח מכך מאז ועד היום. ברק מקבל את התיזה שאין לישראל "חופש פעולה" מדיני, לנצל את כוחה הצבאי ניצול מלא. בלא חופש כזה, כל מלחמה היא בזבוז של חיים ומשאבים, וצריך להמנע ממנה. דווקא בכך צודק ברק יותר ממבקריו. הוא אינו צודק בכך שבמסגרת העכשיווניקיות הוא נמנע מלבחון ביסודיות את השאלה החיונית: האם צריכה בכלל ישראל לנהל את המאבק בטרור בכלים הקונבנציונליים שאותם פיתחה לצורך מלחמה עם צבאות זרים קונבנציונליים, או שניתן וצריך להערך מחשבתית וארגונית לניהול בדרכרים חדשות של המלחמה נגד ארגונים כחזבאללה או חמאס.
    ישראל נפלה בעשור האחרון ואולי מעט קודם לכן, לשני פחים חמורים מאוד שטמנו לה ידידיה במערב ואויביה במזרח – הגררות לעבר הגדלת משקלם של ארגונים בינלאומיים, בראש וראשונה האו"ם על נספחיו, בעיצוב מדיניות ביטחון לאומית של מדינות חברות. הגררות זו גרמה להצטרפותה לאמנות בינלאומיות, שעיקר תפקידן כיום הוא לכבול את ידיה. ישראל חלשה בזירה הבינלאומית על שום תלותה המוחלטת בארה"ב מזה, והעוצמה הכמותית והכלכלית של מדינות הליגה הערבית וגוש מדינות האסלאם מזה. לכן, אין דין הצטרפותה של ישראל לאמנות בינלאומיות כדין הצטרפותן של מדינות אחרות. ישראל נדרשת לקיים את מחויבויותיה על קוצו של יוד, כשאשר הפרשנות נעשית על ידי יריביה, ואילו הם, יכולים לחרוב ממחויבויות אלה, בזכות כוחם הפוליטי בארגונים הבינלאומיים.
    פח שני הוא פח התקשורת העויינת. גם פח זה נתמך ע"י ידידה של ישראל, במיוחד במערב אירופה, וע"י יריביה / אויביה במזרח. תחנות שידור, רשתות טלביזיה, פרסומים בכל אמצעי התקשורת, תמיכה כספית בארגונים מעצבי דעת קהל וקניה בכסף של שרותיהם של ארגונים עוינים שמספרם הולך, וגדל במערב אירופה בגלל ההגירה האיסלאמית ובגלל האנטישמיות המסורתית, עיצבו מחדש או קנו בהיקפים רחבים השפעה בערוצי התקשורת העולמית. התרחבות השימוש באינטרנט בשנים האחרונות, העצים את המשקל הכמותי של המשתמשים בביטוי דעות עוינות – מיעוטן עם יסודות עובדתיים אך שגויים ורובם ללא צורך בהצדקות עובדתיות, והוסיך לכך נדבך עוין נוסף במאבק על דעת הקהל. מאחר והעורף המדיני של ישראל היה בעבר במדינות הדמוקרטיות במערב, וישראל לא השכילה ליצר עורף אחר, התפתחות זו מעמידה אותה בפני דילמה קשה, עם הדילמה הזו ברק עצמו אינו מתמודד, ככל שניתן להעריך מדבריו והתנהלותו כשר ביטחון.
    מלחמת הטרור שבה נתונה ישראל, נכפתה עליה כשם שנכפו עליה בעבר, ברוב המקרים, המלחמות הקונבנציונליות. מלחמת טרור מכוונת ליצירת השפעה על המודעות הציבורית ובאמצעותה להניע תהליכים מדיניים. לכן, גיוס אנטי ישראלי של אמצעי תקשורת רבים אותו יזמו והשיגו יריבי ואויבי ישראל, הוא נדבך במלחמת הטרור נגדה ושום "כיפת ברזל" אינה יכולה לשנות עובדה זו. גם נקודה זו מבין כנראה ברק, והתנהלותו נגזרת מכך. עוז טועה לגבי מספר המערכות בהן הצטיידה ועוד תצטייד ישראל, אבל צודק במסקנה – אהוד ברק אינו פועל נכון לא בגלל "כיפת ברזל" אלא למרות "כיפת ברזל". מניעת טרור לא תושג ע"י המגה פסיבית או אקטיבית, אלא ע"י הרתעה אקטיבית. אהוד ברק כשר ביטחון אינו מייצר באמצעות הכלים שהועמדו לרשותו הרתעה אקטיבית אפקטיבית.
    ההתקפה הגורפת של עוזר על ברק, אף שאינה משוללת טענות צודקות, אינה הוגנת בהיבט נוסף – ברק הוא רק אחד משרי הממשלה; שר חשוב ודומיננטי, אבל שר אחד. המוסדות הממשלתיים שבהם נקבעת מדיניות הביטחון של ישראל – ממשלה, קבינט, "שביעיה", מל"ל, וועדת חו"ב ושרותי הביטחון – הם המערכת שצריכה ליזום ולהגדיר את תורת הביטחון הישראלית לעת הזאת ואת הדוקטירינה הנגזרת ממנה. ברק הוא "גלגל" חשוב בעגלה הזו, אבל העגלון הוא ראש הממשלה!
    ניתן היה לצפות שברק כשר ביטחון ידחוף לפעילות אינטנסיבית ויסודית במוסדות המתאימים, אבל אין לראות בו אחראי בלעדי או אפילו מרכזי. (הוא מפלגת מיעוט בממשלה הזו, היום יותר מבעבר הקרוב)
    ישראל שבויה בקונצפציות לא מהיום. כך למשל מעורבות צה"ל בשיטור בשטחי יש"ע לשעבר ואיו"ש היום, היא משגה. פינוי ישובים ע"י הצבא – משגה. בדיקה במחסומים, במקום שאלה דרושים, ע"י הצבא – משגה. מעורבות של הצבא ביישום החלטות פוליטיות בשטחי איו"ש כיום (ובעבר) – משגה. כל אלהצריכים היו להתבצע ע"י כוחות שיטור יעודיים, כשהצבא מספק להם מעטפת הגנתית.
    כך גם בלחימה בטרור. מול טרור צריך להפעיל טרור, וצבא סדיר אינו עוסק בטרור, בוודאי לא בנסיבות שאליהן קלעה את עצמה ישראל כיום.
    גם כאן נראה לי שברק מחזיק "בתיק השטחים" משום שהוא משרת את השפעתו הפוליטית כלפי פנים ואת דימויו הפוליטי כלפי חוץ, ולא משום שהוא מבקש להשיג לישראל את תנאי הקיום השוטפים הנוחים ביותר. הבעיה העקרית עם גישה זו, שהיא נובעת "מהנחת עבודה" שהנושא קרוב לשינוי דרמתי כך או כך, ולכן חבל להשקיע… . אבל התבדינו כבר בעבר מספר רב של פעמים לגבי הנחות עבודה ממין זה, ואני מהמר שנתבדה גם הפעם וכך יצא שכרנו בהפסדנו מכאן ומכאן. ברק הנוקט דרך זו, שותף בה לגישה קלוקלת.
    ברק האיש אינו כה גרוע כפי שמציג אותו עוזר. שגיאותיו העקריות אינן אלה שמציין עוזר. ברק האינו שר ביטחון טוב משום שתפישת העבודה שלו שגויה והוא אינו מייצר לישראל ערך מוסף שמצדיק את הכלים והאמצעים שהעמידה המדינה לרשותו. ראש הממשלה שאינו דורש זאת ממנו במפגיע, שותף לו בכך.

  3. מנחם לוריא :

    ולגופו של עניין.

    כהקדמה לשני הכותבים: שוב אתם חוטאים בדיון לגופו של אדם ולא לגופו של עניין.

    אהוד ברק, בנימין נתניהו וגם בני גנץ אינם אנשים פרטיים ודעתם הפרטית מעניינת את הסבתא שלי ,ומאחר ונפטרה אז גם אותה כבר לא.

    "הם" שליחי ציבור האמונים על המערכת שצריכה לתת פיתרון. ו"הם" לא נותנים שום פיתרון.

    סיימתי ,לא מכבר, לקרוא ,באחד העיתונים המקוונים, את הדווח על ישיבת הממשלה מהיום. למאמר הזה ,או יותר נכון לדווח העיתונאי הזה, היו מלווים למעלה מ 130 טוקבקים וסקרנותי גברה. אחד המטקבקים כתב (מיד אצטט) את אשר על ליבם של רוב האנשים פה בארץ והוא אמר: "כמה מדרגות עוד יש כבר אין לי כוח לטפס עוד עליית מדרגה" ואחר אמר: "בירי הטילים הבא ארד על ברכי ואתחנן בפני החמאס שיפסיקו".

    מה זה בעצם אומר: ממשלת ישראל לא חושבת על האזרחים שלה. ממשלת ישראל כן חושבת על העתיד של אהוד ברק ושל בנימין נתניהו ושל עוד 39 שרים שמרבה דיבורים ומעשים אין.

    לא ברק הוא איש המעשה וגם לא נתניהו. המעשה צריך להיות החלטה ראציונאלית שעומדת במבחן המציאות, ששוקלת את הבעד והנגד שמעלה לסדר היום את הסיכויים והסיכונים ובסופו של דבר מצמידה תג מחיר להחלטת עשה שגם לה יש יעד ברור, בר השגה ומנוסח כך שלכל אדם ,אם זה להנס בבון או לסמית בוושינגטון או למנחם בתל-אביב ולאחמד בעזה, לכולם יהיה ברור מאין באנו ולאן אנחנו הולכים ומהי המטרה ולשם מה.

    בשפה גבוהה קוראים לזה משילות. מנהיגות. ואת זה אין פה לא אצל החבורה שכרגע יושבת בקריית הממשלה ובמטה הכללי ובמטה הארצי ובפיקוד העורף ובראשות הרשויות המקומיות.

    זו הבעיה האמיתית ולא ההתנהלות של ברק או של נתניהו או של גנץ. והם כולם מתנהלים את התנהלותם האישית ולא מנהלים את עניני המדינה.

    אני מסכים עם הנקודות הפרטניות שהעלה דקל בקשר לברק האיש, ואני מסכים עם הנקודות העקריות שהעלה רפי בקשר לברק התופעה אבל ברק איננו העניין בכלל ,מה גם שהוא לא ממש המציא את ההתנהלות הזו, הבעיה היא שאין כאן משילות ואין כאן מנהיגות ואנחנו האזרחים לא יכולים להמודד עם הטילים מעזה ומעמדינו הירוד בעולם כי את זה עושות ממשלות ולא יחידים.

    ולנו ממשלה, אין. אין כבר כמה וכמה עשורים. ואת המחיר אנחנו משלמים עכשיו, לדידי בקרוב בתל-אביב רבתי ולא רק בדומניון הדרומי.

    גם מנהלי המדינה ,מברק ועד לנתינהו דרך גנץ וראש השב"כ וראש המל"ל כל אלה אינם משילים, כל אלה אינם מנהיגים אלא פטפטנים שחושבים שהכיסא שלהם הוא חזות הכל, והציבור? הציבור ממילא ידאג לעצמו.

    ועוד נקודה נגד הדיון לגופו של אדם: ב 2008 ברק היה ,אם אינני טועה, אדם פרטי. אבל נציגי הממשלה ונציגי הצבא עלו לרגל (בשעתם איש איש ובאין רואה)לשגרירות ארה"ב בהרצליה ושם סיפרו לבני שיחם שלחמאס יש כלי נשק שהטווח שלהם מכסה את כל דרומה של ישראל אבל לנו, לא סיפרו את זה שחלילה הפלבאים לא ישתינו במכנסיים מרוב פחד, ומהנחה סבירה שבמשמרת שלהם זה לא יתגלה. וראו מה הוליד יום וראו מה הולידה הירידה לעזה וה"נראה להם מי בעל הבית" או בשמו העממי מבצע "עופרת יצוקה" חסר היעדים וחסר התוכלת.

    מאחר ואין חדש תחת השמש (וכדברי ידין ז"ל "כמה מפתיע לגלות זאת כל פעם מחדש") הרי ששוב חוסר המעש הפטפטת והדאגה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין תביא את החפיצים מעזה באכה דומניון תל-אביב מעל לראשה של הכיפה המבורזלת תרתי משמע…

    מנחם.

  4. יוסף אגמון Yosef Agmon :

    ם עושים לביתם...!

    צריך לזכור כי את המיסגרת לפעילויות הממשלה, צה'ל ועוד…- קובעת מדינת-החסות שלנו – ארה'ב, כך שבכירים רבים לא יוזמים ולא פועלים על פי רצונם… !

    ברק, נתניהו והרבה אחרים, חשודים עם עובדות, יותר בעשיה לביתם וחיפוש נהנתנות, מאשר בעשיה למען המדינה ותושביה – כנדרש במישרתם !

  5. מיכאל לינדנבאום :

    דווקא יש משילות....

    יש משילות ויש קו קו פוליטי ברור .
    כשמדובר בהפרטות בברבריות ובריסוק המעמד הבינוני בארץ,המשטר הניאו-ליברלי ממש אלוף.

    כשמדובר על נסיגה מהכיבוש של 1967 ,הממשלה יעני,"לא יודעת" ,ו"אין משילות".

    הרבה יותר נוח להעסיק את האוכלוסייה בטירור מבחוץ כדי ש,באין מפריע ,ימשיכו בטירור נגד מדינת הרווחה.

  6. מנחם לוריא :

    ...ובהמשך לדבריו של מיכאל ראו כיצד מעצבים דעת קהל

    ..מכאן–> http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4054966,00.html

    ושימו לב לדברים הבאים:
    (בסרטון התחתון שבכתבה)

    1. המלל חסר המשמעות של המנכ"ל ביבי.
    2. לדיבורי הסרק של סמנכ"ל בטחון ברק.
    3. בשנייה 15 ועד 19 למשאית ה MAN שמובילה מקלטונים לחילי הסוללות כדי שלא יראו כמו בכתבה הזו –> http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4054449,00.html בתמונה שתחת הכותרת "חיילים תופסים מחסה ליד סוללת "כיפת ברזל" ולציין שאותו אצמעי לא נשלח לאשקלון ולדומניון הדרומי למרות שהתחננו לעשות כן ומתחננים כבר 8 שנים.
    4. באותו סרטון את האישים "בפוטואפ" ממפקד חיל האוויר ועד לראש השב"כ החדש….

    חומר למחשבה.

    מנחם

  7. מנחם לוריא :

    וכמה זה עולה לנו:

    5 מליארד שקל מעודפי תקציב 2009 2010 הועברו למשרד הבטחון לשתקציב של שנת הכספים שתסתיים בדצמבר 2011.

    כשמלאו לתקציב 60 יום 700 מליון שקל הועברו לתקציב הבטוחון מבלי לציין מטרה.

    היום הועברו 250 מליון שקל לתקציב הטחון מבלי לציין מטרה.

    היום הועברו לתקציב הרשויות המקומיות לסעיף השתתפות המדינה במועצות הדתיות כ- 300 מליון (לא כולל את רהט הם לא אזרחי המדינה היהודית).

    10 שיגורים של כיפת ברזל החשבון 400,000 דולר שהם נכון להיום 1,375,200 שקלים מהתקציב השוטף.

    סה"כ תקציב הבטחון (לזה יש כסף ולמכביר) 5951375200 ש"ח סה"כ מהתקציב כולו: 6251375200 נכון להיום בשעה 21:07, שהם כ- 1.7% מהתקציב של 2011.

    מנחם.

  8. מיכאל לינדנבאום :

    בעקבות חברנו לוריא

    שלפיו שיגור אחד של כיפת ברזל עולה לנו 40.000 דולר .

    מסתבר שקיימת מערכת אמריקאית בשם "נאוטילוס" שהודות לטכנולוגיית הלייזר הכימי שלה נותנת מענה מושלם למטר של חפיצים הרסניים הבאים מעזה.

    המערכת הזאת זולה פי 40!! לשיגור אחד(אלף דולר) ויעילה בהרבה.
    משום מה מערכת הבטחון מסרבת בעקשנות לרכוש אותה מאמריקה.

    לאלןהי וסוכני התעשיות הבטחוניות הפתרונים….

  9. דקל-דוד עוזר :

    מיכאל מערכת הלייזר היא חלומות שמפתחים החל משנת 1995, טוב שעמיר פרץ שינה כיוון בעניין הזה ולא המשיך את הפיתוחים של החברות האמריקאיות השקרניות.
    אנחנו צריכים מציאות, מערכת שמיירטת טילים, ואת זה בדיוק עושה כיפת ברזל.

    אגב, היום ראיתי כתבה על העלויות של הפלת רקטה מול עליויות של מוות של בן אדם – בושה וחרפה שמעמידים זה מול זה, אבל גם אם מעמידים, אז צריך לזכור שגם לחיים בטרור עצמו מול חיים בביטחון יש משמעות כלכלית עצומה וכל יום שבו אזרחי ישראל חיים בטרור הוא יום שהמדינה מפסידה מיליוני שקלים.

  10. מנחם לוריא :

    ועוד קצת מתמטיקה כדי להמחיש:

    השכר הממוצע במשק נכון לאפריל 2011 (באדיבות אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) הוא: 8727 ש"ח ברוטו.

    בחודש אפריל 2011 שכיר נשוי שהרוויח את השכר הממוצע במשק שילם 23% מס שהם 554.76 ש"ח (באדיבות אתר חילטק ומחושב לשכיר נשוי ולאחר זיכוי נקודת המס הנדרשות)

    יוצא איפה שנדרשים 11263739 עובדים בחודש בודד או 11263739 חודשי עבודה של שכיר בודד על מנת להחזיר לקופת המדינה את הסכום הזה.

    או אם תרצו: העלות של כיפת ברזל עד היום ,כאמור, 1,375,200 ש"ח. כדי להחזיר את זה לקופת המדינה צריך עובד בודד שמרוויח את השכר הממוצע במשק 2478 חודשי עבודה או נדרשים 2478 עובדים שיעבדו חודש שלם על מנת להחזיר את ההוצאה לקופת המדינה.

    נפרוט את זה לעוד פרוטות: לחברת החשמל לישראל היו בצדמבר 2010 9721 עובדים במשרה קבועה ו- 861 עובדים במשרה בלתי צמיתה. סה"כ 10582 עובדים. בהנחה ושכרם הוא השכר הממוצע במשק (זה כולל מנכ"ל והנהלה בכירה) הם יעבדו 4.27 חודשים רצופים על מנת לשלם ממס ההכנסה שלהם את ההוצאות על ירי כיפת ברזל נכון להיום ובהנחה והשכר הממוצע שלהם הוא השכר הממוצע במשק.
    (הנתונים לגבי כמות העובדים הם מהדוחות הכספיים של חח"י לשנת 2010)

    לא יותר פשוט וזול יותר לקבוע מטרות ואמצעי ביצוע להפסיק את הפיאסקו הזה????

    מנחם.

  11. מיכאל לינדנבאום :

    נאוטילוס-למה לא?

    הי דקל,
    לא בטוח שהאמריקאים "שקרנים " כדבריך בנושא נאוטילוס.
    אני מביא לינק מויקיפדיה-
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1_(%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%A0%D7%A9%D7%A7)

    וכמו כן כתבה של ראובן פדהצור מ"הארץ"
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=956786&contrassID=2&subCo
    ntrassID=4&sbSubContrassID=0

    בכל מקרה,נכון להיום ,כיפת ברזל יקרה מאד ולא נותנת פתרון בכלל לחפיצים כגון מרגמות סקאדים,ופתרון חלקי ביותר לגראדים למיניהם.
    במקום אחר קראתי, ש-40 אלף דולר,שווים לעלות הטיפול הרפואי ב-40 חולים.
    לא יודע עד כמה זה מדוייק ,אבל אם יש באופק אפשרות זולה ויעילה יותר,מדוע לא ללכת על זה?

  12. מיכאל לינדנבאום :

    לינק משובש של פדהצור

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=956786&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

  13. מנחם לוריא :

    נאוטילוס.. ?!

    מיכאל:

    עלות של טיל כיפת ברזל היא 40 אלף דולר כך פורסם בעיתונות הישראלית למכביר בשבוע האחרון.

    נאוטילוס:

    מדובר בפרוייקט בן של מלחמת הכוכבים של הנשיא ריגן. מהפרויקט הזה נגזרו פרויקט החץ ופרויקט כיפת ברזל (ויש עוד אחד ששמו כרגע נשכח ממני ומדבר על מענה לטווחי הביניים בין החץ לכיפת ברזל). ישנו עוד פרויקט של חיל התותחנים שנגזר ממלחמת הכוכבים של ריגן נדמה לי שאם אזכיר את שמו האתר יסגר ואני אהייה הראשון לבדוק את התיקון לחוק הידוע בכנוי "חוק ענת קם".

    הרעיון של נאוטילוס (המקורי זה הרייגני) הוא ליצר מסך ליזר שכאשר החפיצים המעופפים יעברו דרכו הוא יפעיל את ראשי הנפץ שלהם ולמעשה את החומה הזו לא יעבור דבר. המדע ,עד היום, לא הצליח לתת פתרון ראלי לרעיון הזה. מפה גזרו (וכנראה שידע ושכל ישראלי מעורבים בדבר) את הרעיון ליירט את החפיצים בעזרת קרן ליזר. לא נכנס ליישום עצמו אבל ראלי הוא לא הן מבחינת עלויות והן מבחינה טכנולוגית.

    הפרויקט שנכנה אותו "סיכון ענת קם" דובר עליו אחרי מלחמת לבנון השנייה אבל חיל התותחנים מתנגד לו נמרצות מכמה סיבות, למשל: כלכלית, למשל תפיסת שדה הקרב הישראלית והעלויות כספיות. ההיתכנות הטכנית שלו נבדקה כבר ב 1982 בארה"ב אבל "סיכון ענת קם" לא הפך לכלי לוחמה פעיל ,לא בישראל ולא בצבא ארה"ב, בשל הספק שביעילותו הטכנולוגית.

    כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה ביצע חיל התותחנים הישראלי הערכת מצב מחודשת לפרויקט "סיכון ענת קם" למיטב ידעתי ,ואני מקווה שאני לא מגלה סוד, הוא שוב נגנז בשל עלות והיתכנות טכנית המוטלת בספק. אחת מהנגזרות שלו הוא כיפת ברזל. (תשאל את ח"כ פרץ לא אני המצאתי את זה.)

    לפי הפרסומים בישראל (הגלויים לא אני המצאתי את זה) עלות סוללת כיפת ברזל היא כ 980 מליון שקל. עלות כל טיל כ 120 אלף שקל. צה"ל התבקש על ידי ועדת חוץ ובטחון של הכנסת להצטייד ב 13 כיפות ברזל אבל הצבא לא הסכים (משיקולי תקציב ומשיקולי הפרטה של בטחון המדינה) והחליט על רכישה של 9 סוללות כיפת ברזל (עוד 7 לשתיים שסופקו לצרכי ניסוי ולימוד והפכו מבצעיות ממש בימים האחרונים) ומתוך הנחה שבעת התקפה מסיבית של חפיצים מעופפים 9 כיפות ברזל (ונשבע לכם שלא המצאתי את זה זה) יספיקו להגן על בסיסי חיל האוויר ולאפשר לחיל לתת את המכה "השנייה" ("השנייה"? כל אחד לניחוש שידבנו ליבו).

    הייצור של כיפת ברזל הועבר למפעל של ממשלת סינגפור שהיא שותפה של מ.י נכסים בע"מ (מה שהיה פעם ממשלת ישראל) כאשר מסע הפרסום הטוב ביותר למערכת הוא המערכה בדומניון הדרומי המתחוללת בשעות אלה ממש. מאחר וחוץ מצ."ה".ל עדיין שום מדינה לא רכשה את כיפת ברזל – הרי שעלויות הייצור עדיין גבוהות ושימו לב לדובריה הרשמיים של מ.י נכסים בע"מ וסמנכ"ל הבטחון להלל ושבח של המערכת ולפרסום הרשמי (שהפנתי אליו קודם לכן – והוא כמובן נמצא בכל העיתונות המקוונת) שכן לא חייהם של תושבי הדומניון הדרומי עמדו ועומדים לנגד "עיני מקבלי ההחלטות" באגף הבטחון של מ.י נכסים אלא העובדה שהמערכת הוכיחה את עצמה (ואת זה אי אפשר לקחת ממנה והפעם לא בציניות) ועכשיו אפשר לעניין לקוחות פוטנציאליים, שירכשו את המערכת ואז עלויות הייצור ירדו וגם זרוע הבטחון של מ.י נכסים בע"מ תוכל לרכוש את הסוללות במחיר יותר שפוי או במילים אחרות לא תהייה הפרייר הראשון שיממן את החזר ההשקעה במו"פ (רפא"ל ישראל) וביצור (מפעלי הבטחון של ממשלת סינגפור).

    עוד בעניין הזה ,וממקורות בעיתונות הישראלית בלבד: פרויקט החץ ממומן ,בחלקו, על ידי ממשלת ארה"ב כאשר את האמרקאים מעניית היכולת ליירט טילי שיוט בין יבשתיים מה שלגבנו ,בנתיים, איננו רלוונטי. בנוסף החץ ,פרויקט נוסף ששמו פרח מזכרוני (שבא בין החץ לכיפת ברזל מבחינת טווחי היירוט), וכיפת ברזל נסמכים על גלוי מוקדם של שילוח החפיץ בשני אופנים מכ"ם "אורן ירוק" של החץ והמכ"ם של סוללת כיפת ברזל כשמאחורי שניהם מערכת גלוי מוקדם של צבא ארצות הברית (הנסמך על לווינים של צבא ארה"ב) המגלה ,עוד קודם לשני המכמ"ים המוזכרים) את שילוח החפיץ, ומעביר התראה לפיקוד העורף ו/או וגם אולי אינני יודע ולא רוצה לבלות את הלילה במרתפי השב"כ בואכה חדרה) גם למכמי"ם של כיפת ברזל והחץ. רוצים לבדוק אותי? תסתכלו בפרסומים של מ.י נכסים ובסרטון השני בכתבה שציטטתי קודם לכן הערב ותבינו לבד.

    לגבי ההתראה של הצבא האמרקאי: היא מופעלת ממתקן של הצבא האמרקאי שנמצא אי שם במרחבי מדינת ישראל. המתקן הוא של הצבא האמרקאי מופעל על ידו ואין לצה"ל כל דריסת רגל בתוכו. גם על דבר קיומו והפעלתו נכתב ,בעבר, בעיתונות הישראלית.

    ואם לא שמתם לב או תהיתם למה ה "ה" שבמילה צ."ה".ל אצלי נמצאת במרחאות אז הינה הביאור: פרויקט כיפת ברזל כמו פרויקט החץ כמו הפרויקט "סיכון ענת קם" הכל לא נועד להגן על הראשים של אזרחי הדומניון הדרומי אלא נועד להחזר השקעה של (ולפי הסדר) מ.י נכסים (באמצעות רפא"ל אך לא רק), ממשלת ארצות הברית וחברת ראת'יון (אך לא רק) וממשלת סינגפור, אך לא רק. ובסוף בסוף אחרונים חביבים תושבי הדמוניון הדרופי (וסביר להניח שבקרוב בשיינקין) וחילי צ."ה".ל שכפי שרואים בסרטון שלינקקתי אליו קודם (בשניות 15 עד 19) גם הם מסתתרים בבטונדות ניידות עד שהכיפה תהפוך ברזל…..

    כיפת ברזל והמידע שפורסם בעתונות הישראלית מרוכז בויקמדיה בקישור הזה–>
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%9C.

    ברשור מכירות של רפאל ,בהקשר של כיפת ברזל בקישור הזה –> http://www.rafael.co.il/marketing/SIP_STORAGE/FILES/6/946.pdf

    והינה שם הפרויקט שהזכרתי ושכחתי את שמו, בקישור הזה –> http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%9F-1.html

    וקצת צחוק בצד לא יזיק (הנשק הסודי של צ."ה".ל –> http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1058389.html

    מנחם.

  14. מנחם לוריא :

    הכל כסף לא בטחון.

    מיכאל,

    האמרקאים לא שקרנים וגם לא טיפשים.

    תיזכר 4 שנים אחורה (למשל). מותר לנו לעשות שימוש שמטוסים מתוצרת אמרקאית רק לצרכי הגנה. למשל: כשמטוסים תוצרת ארה"ב טסו בשמי בירות ,אחרי לבנון 2) הממשלה הלבנונית הגישה תלונה לאו"ם ואנחנו ספגנו ביקורת ממשרד ההגנה האמרקאי שכן לפי הסכם הרכישה מותר לנו להשתמש בנשק תוצרת ארה"ב לצרכי הגנה בלבד.

    עכשיו: ישראל התבקשה להצטרף לנאוטילוס בצד הפיתוח וסרבה משום שאם הדבר היה מתממש אי אפשר היה למכור אותו ללא אישור של הדוד סאם. ראה מקרה הפאלקון שניסו למכור לסין לפני כמה שנים.

    כיפת ברזל היא לא פיתוח אמרקאי (כן נגזרת של מלחמת הכוכבים הרייגנית)ולכן אפשר למכור אותו למרבה המחיר (הזכרתי את סינגפור כבר קודם…).

    את החץ אי אפשר למכור מאותן סיבות ותנחש לעצמך כמה סוללות חץ פעילות יש בצ."ה".ל….

    הכל כסף, לא בטחון.

    מנחם

  15. מיכאל לינדנבאום :

    בפרפראזה על השיר הידוע אפשר לומר:
    "כולם מדברים על בטחון ,אף אחד לא מדבר על כסף".
    תודה מנחם,אני לומד רבות ממך.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.