חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטת השיח הציבורי על ידי הממשלה ובעלי ההון

נושאים דעות, פוליטי ב 5.04.11 4:00

אם קוראים את המאמר של גולדסטון ולא רק את מה שמספרים עליו בתקשורת-ההון-שלטון מתגלה תמונה מרתקת שהוסתרה מאיתנו

מאת: מנחם לוריא

ידוע לכולנו שהבעלות על אמצעי התקשורת בישראל נמצאת בידי מספר בעלי הון אשר מעונינים להנציח את בעלותם על אמצעי הייצור והמידע של המדינה, ובעצם לא מאפשרים שיח דמוקראטי נטול הטייה לטובת המשכיות עסקיהם.

באמצעות מאמרו של השופט גולדסטון בוושינגטון פוסט נוכיח שהשיח הציבורי לא רק שהופרט אלא שעלי ההון מישרים קו עם המלל הפוליטי על מנת לשמר את עיסקיהם ואת יחסי ההון ושלטון שלהם.

בעיתונות הישראלית פורסם בסוף השבוע, שהשופט גולדסטון פרסם מאמר בעיתון הושינגטון פוסט ובו הוא מביע חרטה על ממצאי הדו"ח שלו בכל הקשור להתנהלות צה"ל ומדינת ישראל ב"עופרת יצוקה”. בתגובות מכל הקשת הפוליטית ,בכל אמצעי התקשורת, מציינים הדוברים כי על גולדסטון להתנצל בפני המדינה מעל בימת האו"מ וכי האו"מ צריך לגנוז את הדו"ח כי ,כך לפי נעיתונות המקומית, גולדסטון "מנקה" את ידיה של המדינה מהאשמותיו בדו"ח. הכצעקתה?

מקריאת הכתבה בוושינגטון פוסט (הכתבה נמצאת כאן ) עולות כמה תהיהות ש"לא סיפרו לנו עליהן".

ראשית דבר: המאמר של השופט גולדסטון מפורסם כתגובה לממצאי ועדה ברשות השופט (בדימוס) מקוון דיוויס מבית המשפט בעיר ניו-יורק ארה"ב השופט דיוויס התמנה על ידי מועצת האו”מ לשמירת זכויות האזרח לעקוב אחרי המלצות דו”ח גולדסטון. ומה הם ממצאיו של השופט דיויס? ובכן השופט דיויס מצא כי מדינת ישראל חקרה 400 מקרים שבהם חיילים שלה ביצעו פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם התנהלות הומנטירית בשדה הקרב. לעומת זאת ,מצא השופט דיויס, שהחמאס ,כמו גם הרשות הפלסתינאית, לא עשתה דבר בקשר לממצאי דו"ח גולדסטון.

ולנו, לא סיפרו את זה.

עוד מציין השופט גולדסטון במאמרו כי הוא מצר על כך שמדינת ישראל לא שיתפה עימו פעולה, שכן לאור ממצאי השופט דיוויס, הדו"ח שלו עלול היה להיראות אחרת מנקודת מבטה של ישראל. הוא איננו מתנצל על הדברים שכתב אלא מצר על כך שממשלת ישראל בחרה שלא לשתף פעולה עימו בעת החקירה שביצע.

ולנו, לא סיפרו את זה.

עוד מציין השופט גולדסטון המאמרו בוושינגטון פוסט, שבאין שתוף פעולה עם ישראל המקרים שצויינו בדו"ח המקורי שלו ניזונו ממצאים בשטח שסיפקו אנשים שנמצאו בזמנו בשטח אך מדינת ישאל בחרה להתעלם ממנו לחלוטין ולא סיפקה מידע כלשהו שיכול היה ,כך לאחר ממצאי השופט דיוויס, לשנות או לרכך את הדו"ח המקורי.

ולנו, לא סיפרו את זה.

יוצא איפה שני דברים:

1.      התקשורת בישראל מעלימה מלקוחותיה אמירות מאוד חשובות ששמות באור נכון את מאמרו של השופט גולדסטון ואשר אינן הבעת חרטה אלא ציון עובדות ופרשנותו האישית לעובדות, ותגובותיו לממצאיו של השופט דיוויס.

2.      כדי לשמר את יחסי הון שלטון התקשורת מישרת קו עם גרסת השלטון ,המצוצה מהאצבע, שלפיה מר גולדסטון מתחרט על הדברים שכתב בדו"ח המקורי שלא. לא היה ולא נברא.

3.      השופט דיוויס מצא שישראל הודתה בכ-400 מקרים שבהם בוצע ירי לגבי בלתי מעורבים וכי היא מצאה את האשמים וכי היא הנחתה את הצבא כיצד לנהוג להבא או מה רצוי לעשות בהישנות מקרים שכאלה.

ולנו, לא סיפרו את זה.

צא ולמד: בעלי ההון החולשים על כלי התקשורת מתנהלים כפי שצריך להתנהל בעליו של כלי תקשורת בשוק תחרותי, הם דואגים לספר ללקוחות שלהם את מה שהם רוצים לשמוע ולא לדווח על מה שבאמת קורה. כי מה שבאמת קורה, לא מוכר עיתון ולא מביא מפרסמים למדיה האלקטרונית. יישור הקו עם דעת השלטון ,שכאמור מצוצה מן האצבע, הוא לא אחר מאשר הסדרת המשכיות העסקית של בעלי ההון ויחסיהם עם השלטון.

בצד אחד חבטו במנכ"ל מ.י ישראל בע"מ על התנהגותו הנהנתנית, ובצד השני פיצו אותו בישור קו מול טענת השלטון שגולדסטון מתנצל על הדו"ח שלו מעל דפי הפרבדה* של העיר וושינגטון בירת ארצות הברית.

כדי לשמר את יחסי הון שלטון, אף כלי תקשורת ישראלי לא הביא את התרגום המלא של המאמר של השופט גולדסטון וועדת המעקב של השופט דיוויס, מקומה ושמו נפקד מהדיווחים, שכן עצם ממצאיו, אינם ממש נוחים לשלטונות בישראל ואינם מוכרים עיתון….

ולנו, לנו לא סיפרו את זה.

* עיתון הוושינגטון פוסט מחזיק בקו פוליטי ימני שמרני בכל הקשור לפוליטיקה הפנים ארצית בארה"ב ובתחום החברתי כלכלי הוא מחזיק בקו ניאו-ליברלי. העיתון כונה "פרבאדה של וושינגטון הבירה" על ידי מתנגדיו הפוליטיים בעיקר בקרב הרפובליקנים. הוושינגטון פוסט הוא העיתון הותיק בעולם שיוצא לאור מאז 1877.

 

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , ,

4 תגובות

  1. ל רפי :

    לוריא = גולדסטון ב'

    הגילויים החדשים של לוריא, כמו גם פרשנותו הם ההמשך הקונספטואלי-אמוציונאלי של גולדסטון, ומסביר היטב מדוע בחר גולדסטון ללכת בדרך שבה הלך.
    גולדסטון, זכה לאהדה ניכרת בין שונאי ישראל ואויביה על הדו"ח שפרסם ונראה שהוא זוכה לאותה אהדה גם אצל לוריא. מדוע צריך היה בכלל לפרסם הבהרות או התנצלויות? אם בחר לעשות כן, כנראה שהבין שטעה בגדול חרף גילוייו של לוריא, ואם מצא שיש מקום להתנצל הרי שהוא עושה זאת משום ששגה או משום שהוא חושש לשמו הטוב ואולי לא רק לכך. כך או כך, עצם הפרסום הוא התנצלות, גם אם מכנים אותו "הבהרה".
    שתי טענות מרכזיות נגד גולדסטון היו "שמצא" אנשים ברחוב וראיין אותם לצורך הדו"ח. מי היו אנשים אלה, מדוע רצו שימצא אותם ובאיזו מידה העמידו עצמם לרשותו של גולדסטון – רק לשופט וללוריא פתרונים. אבל נראה שדו"ח גולדסטון אפוף שנאת ישראל הרבה יותר משהדיווח על התנצלותו נשען על יחסי הון-שילטון בישראל. דומה שלוריא נמצא כבר בדומיין של הפרוניאידים, ואינו מסוגל לעכל עובדות חדשות ללא פרשנות מוטה משלו.
    ישראל הודתה ב-400 מקרים של ירי מוטה במהלך לחימה שבה אירעו עשרות אלפים של מקרים כאלה, וזהו אחוז בטל בשישים. אבל חשוב מכך, רק בשני מקרים היתה החריגה מרושלת עד כדי העמדה לדין של מי שביצע זאת. ההאשמה של גולדסטון היתה חמורה יותר, הוא טען שיראל ביצעה מעשים אלה במתכוון, שהרי כך דיווחו לו "נציגי הציבור" שראיין ברחובות. את זאת לוריא אינו מספר לנו… . על כך התנצל גולדסטון, דבר שלוריא אינו עושה.
    זאת ועוד גולדסטון מתרץ, כאז גם עתה, את התנהלותו על רקע אי שיתוף הפעולה של ישראטל עימו, אבל גם הוא וגם לוריא אינם מספרים לנו שהסביה העקרית לאי-שיתוף הפעולה עם גולדסטון היתה כתב המינוי שקיבל מהוועדה לזכויות האדם של האו"ם. בכתב המינוי נדרש לחקור במפורש פשעי מלחמה ישראליים, אבל לא פשעי מלחמה של החמאס. עצם העובדה שננקטה מידה של איפה ואיפה בין ישראל לחמאס, ושמדינה הועמדה באותו כתב מינוי במעמד שווה דרג לארגון טרור שהוכר ככזה במערכת הבינלאומית, הצדיקה את גישת ישראל אז וגם כיום. עובדה שהחמאס לא ביצע בדיקות דומות לאלו של ישראל עד היום, אומרת שיש לו מה להסתיר, אבל לוריא בוחר שלא לספר לנו על כך. גם הקביעה המוקדמת עוד לפני הבדיקות שמדובר באירועים המוגדרים פשעי מלחמה, היתה מספיקה לכך. התרוץ הזה של גולדסטון, אינו יכול להסתיר את העודבה שכשופט היה עליו להרהר ולערער על הגישה שבאה לידי ביטוי בכתב המינוי, אולם הוא נחלץ בשמחה ובחוסר אחריות לתקוף את ישראל, באותה רוח שבה מגן עליו ומפרש אותו כיום לוריא; נראה שהזרזיר והעורב עדיין מרגישים נוח זה לצד זה…
    התיחסותו של לוריא לוושינגטון פוסט היא סתם פתטית. אילו הייתי אומר למשל על עיתון "הארץ" בישראל שהוא הנציג הטוב ביותר של חמאס במדינתנו, בוודאי הייתי מוכרז ע"י לוריא כגזען מדופלם ומה שחמור עוד יותר, כשליחם של בעלי ההון עלי אדמות.
    תמהני מה ראה לוריא לפרסם את דבריו אלה ובמה באמת השכיל אותנו לגבי גולדסטון והתנהלותו מזה, ואזלת היד ההסברתית של ישראל מזה.

  2. יונתן כ. :

    נו באמת כמה אפשר? גולדסטון בעצמו חזר בו וזה לא "גרסת בעלי ההון המופרטת" או כל פקה פקה אחר,אלו דברי האיש.

    אף אחד לא אמר שלא ירו על בלתי מעורבים,אמרו שאלה היו טעויות הנובעות מלחימה בשטח בעייתי וידוע שחקרו לגביהם,כל מי שקורא את בן דרור ימיני יודע שצה"ל עשה המון חקירות משל עצמו,למעשה הוא התרעם של עשו שימוש בחקירות האלו כדי לסתור את גולדסטון).

    התקשורת שלנו לא צריכה ליישר קו עם השלטון,ממתי היא מהססת לחבוט בו?ואגב עופרת יצוקה היה בזמן השלטון הקודם…(כן יקירי מחנה השלום החדשים הם אלו שעשו את המבצע ולא "הממשלה הגזענית בתולדות ישראל").

    בעידן האינטרנט אין שום דרך לומר"לא אמרו לנו" או מנעו מאיתנו ידיעות,מהפכות בעולם הערבי עקפו שלטונות הרבה יותר מחמירים מהצנזורה העצמית שאולי הייתה ואולי לא הייתה בכלי התקשורת הישראלים(ולא הייתה,פשוט הפרשנות של רוב האנשים,בעולם, למאמר הזה שונה לחלוטין מהפרשנות של מי שרוצה שהמדינה תהיה אשמה בכל דבר תמיד).

    נ.ץב
    גם בגרדיאן באנגליה הפרשנות היא שגולדסטון חזר בו ושם ממש לא מהססים לחבוט בישראל.

  3. מנחם לוריא :

    ולגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

    נכבדי,

    אין ספק שלדו"ח גולדסטון ישנה השפעה מכרעת של חיינו כאזרחי המדינה הזו. ועל כן בריא שכאשר גולדסטון עצמו מתייחס לדו"ח שלו ולועדת המעקב שהאו"מ הקים על הדו"ח ימסר לציבור מידע מדויק ואמין. ובלי קשר לעובד שבעידן הנוכחי כל מי שרוצה יכול להכנס לעיתון המקוון לקרוא ולהבין את הדברים כרצונו.

    הדיון כאן על דעותי או העדר דעותי בקשר למדינת ישראל לא במקומו כי אני עצמי נפגע בחופש העיסוק ובחופש התנועה שלי בקשר ליחסי החוץ הקלוקלים של מדינת ישראל הן בשל שירות בשטחים והן בשל עיסוקים אחרים שלא פה המקום לדבר עליהם.

    תפקידה של העיתונות הוא להביא עובדות ולפרשן אותם ככל שנפשן תידבנה. והייתי רוצה לראות קשת יותר רחבה של דיעות של ביקורת עצמית ושל ביקורת על האחר ,כולל על גולדסטון עצמו, ופחות יישור קו ואמירות מטופשות כמו "נביא את גולדסטון למועדת הבטחון כדי שיתנצל גם שם".

    שוב פעם: לקרוא את המאמר, להפיק ממנו את העובדות, אחר כך לתת להם את הפרשנות ולבסוף: המדינה חייבת לעשות מעשה, מעשה שיש לו תכלית, שיש לו מטרה ושהמטרה היא חופש התנועה של אזרחיה לרבות ,ובעיקר, קצני צה"ל שנשלחו על ידה לעזה.

    הדיון הציבורי כאן ,והכוונה לציון בעיתונות לא פה בעבודה שחורה, הוא על הפרשנות ולא על המהות. הדיון הציבורי הוא על שלילת האחר, על "אמרנו לכם שאנחנו צודקים" ולא על מה ניתן וצריך לעשות עם זה, בהקשר של יחסי החוץ שלנו ובהקשר לחופש התנועה שלי ושל קציני צה"ל במיוחד. תראו לי איפה זה נעשה?

    תראו לי כלי תקשורת אחד בישראל שלקח ותירגם את המאמר של גולדסטון ולאחר מכן ,על כל הנקודות העולות בו, נתן את פרשנותו. ואחרי זה תראו לי נציג ציבור אחד (מדובר צה"ל ועד לראש הממשלה) שהציב איזו שהיא מטרה שניתן לחתור אליה בעקבות הדברים שאמר גולדסטון ו/או כפרשנות להם ותראו לי שהיה על זה איזה שהוא שיח ציבורי ולפחות דיון בממשלה, ועדת הכנסת או גוף ציבורי אחר שיכול לקבוע מטרות ולהקצות משאבים להשגתן ולצאת לדרך על מנת לשפר את יחסי החוץ שלנו.

    יכול מאוד להיות שעמדת ישראל הרשמית ,כפי שבאה לידי ביטוי בעיתונות, היא העמדה הנכונה אבל… מה בדיוק החליטו לעשות עם זה חוץ מהבלתי אפשרי של להביא את גולדסטון לאו"מ ולבקש את התנצלותו – הוא לא עובד אצל ביבי עד כמה שאני יודע.

    יונתן כ. תהיה בבקשה רציני. מדינת ישראל לא קמה ביום שממשלת נתניהו עלתה לשלטון היא קמה כמה עשורים קודם לכן, וממשל הוא משהו רציף ללא הפסקה. לכן לא ממש חשוב אם "הם" החליטו שלא לשת"פ עם גולדסטון ו"הם" שלא עשו דבר וחצי דבר לתקן את העיוות שהדו"ח הזה יצר. במשמרת של הממשלה הנוכחית ,שוב, עלה הנושא לדיון ציבורי (כאן בישראל וגם מעבר לים) ושוב פעם עולה מקהלת הצעקנים ובוכה בסגנון "אכלו לי שתו לי והדברים הוצאו מהקשרם".

    בואו נבדוק מהו ה DNA של הדיון הציבורי בהקשר ליחסי החוץ של מדינת ישראל. ברשותכם בקצרה. כאשר חברה פרטית מוכרת עצמה במליארד דולר לקונגלומרט אמרקאי, ההון האינטלקטואלי הופך להיות נכס של הדוד סם, מהנדסי התוכנה המוכשרים של החברה ,שהביאו אותה עד הלום, מושלכים חזרה לשוק העבודה. ואנחנו ,כקולקטיב, מריעים להם וחוגגים את שמחתם כשמחתינו מבלי לשם לב שאידנו משהו שהוא משאב לאומי. כאשר משהו מלהג מעל במה כלשהי שבעצם אנחנו כובש אכזרי ומפר זכויות אדם, אנחנו מתיצבים כאחד ומבלי להעמק בעובדות או בטענות מכחישים כל קשר לדימוי הזה ואחר-כך ,בהסתר הרחק מהעין הציבורים, מעדכנים (את האו"מ השנוא במקרה הזה) שהיו איזה 400 עשבים שוטים. ה DNA הזה מאוד מוחלש משום הוא דן בגופו של אדם (במקרה האחרון בגופו של גולדסטון ושל מנחם לוריא ובמקרה הראשון בגופו וכיסו של מנכ"ל קנדואיט) מבלי לשם לב שבנתיים אבד למדינה נכס אינטלקטואלי שלא יחזור ,למקרה הראשון, ואבדה ללנו ,אזרחי המדינה, חופש התנועה בעולם והיכולת לקיים דיון ציבורי בבעיה כה מטרידה את כולם, גם אותי.

    המאמר של גולדסטון מצביע על חמש נקודות. ברשותכם אמנה אותן ואתם תאמרו לי איפה בדיון הציבורי, בכלי תקשורת, בכנסת ובממשלה על זרועותיה היה על כך דיון קיבלו החלטות הציעו חלופות הקצו תקציב והתוו מטרות. ובאין אלה הרי שהתיזה שלי שמדובר בישור קו על רקע דוקטרינת ממשל הנובעת מיחסי הון שלטון קלוקלים בעינה עומדת, להלן:

    1. המנדט של ועדת גולדסון היה לבדיקת עובדות או לשלילתן ולא מסמך בעל תוקף משפטי.

    2. מדינת ישאל בצעה חקירה ולעומת זאת הפלסתיאים וחמאס פשוט לא עשו דבר, ובנוסף לזה ממשיכים לבצע ,לכאורה, פשעים כנגד האנשות כלפי אזרחי מדינת ישראל אם על ידי ירי תלול מסלול מעזה ואם על ידי רצח משפחה באיתמר.

    3. המאמר של גולדסטון פורסם לאחר שועדת המעקב לדו"ח שלו (ברשות השופט דיוויס) הגישה את הערותיה לאו"מ – זה הטריגר לפרסום מאמר הדיעה שלו.

    4. גולדסטון מצר על כך שמדינת ישראל בחרה להתעלם ממנו שכן אם בזמנו הדברים שדווחה לאו"מ על פעולותיה בנדון היו מובאים בפניו זה היה משנה את פני הדו"ח.

    5. גולדסטון עדין חושב שמלחמה בשטח אורבני צפוף ומכיל אזרחים בלתי מעורבים צריך לאמץ את אמות המידה של החוקים הדנים בפשעים כנגד האנושות, ויש לנהוג על פיהם.

    למען הגלוי הנאות הנקודות הנ"ל נכתבות כשהמאמר של גודלסטון מונח לפני ומובאים כאן בתרגום חופשי לעברית.

    מדוע חיכתה ממשלת ישראל למאמר של גולדסטון בושינגטון פוסט. האם ועדת המעקב של השופט דיוויס הייתה ועדה סודית שמסקנותיה לא הובאו לידיעת משרד החוץ הישראלי? אני מסופק בקשר לכך אבל על ה DNA של השיח הציבורי כבר דיברתי ,פה ובפרסום המקורי, די והותר.

    יכולתי ,כמובן, להתעלם ,בפרסום המקורי, מהפלטפורמה עליה מצא לנכון גולדסטון לפרסם את מאמר הדיעה שלו. לא עשיתי כן משום שאני חושב שיש קשר ישיר בין העדר הדיון הציבורי האמיתי פה בארץ לבין הפלטפורמה עצמה. להערכתי ,ואינני נמנה עם חוג מכריו של מר גולדסטון, הפלטפורמה לא נבחרה במקרה או למרבה המחיר אלא במתכוון ,ומתוך מחשבה לתת למדינת ישראל פתח לעשות במאמר לביתה, הוא פורסם בעיתון המבטא יותר מכל את הקו המתנגד לשלטון אובמה, לעיתון שבאופן מסורתי נוקט בקו פרו ישראלי (ולא בר פלוגתא ל. רפי לא למגינת ליבי בכלל) ויקל על ההסברה הישראלית לצטט את המאמר ולעשות בו שימוש לשינוי דעת הקהל האמרקאי שעל פי הבחירות האחרונות לקונגרס היא בעלת נטייה ימנית ופרו ישראלי הפוטנציה. האם משהו עשה בזה שימוש? אני מסופק, מסופק עד למאוד.

    ובאותו הקשר: ב"פרבדה" של מר נתניהו (ישראל היום) לו היו מאמרי מערכת ושיח על כך שגודסטון באמת קם יום בהיר אחד בבוקר נזכר ביהדותו והינה הוא מתנצל בפני ישראל על דבריו ולעומת זאת ב"פרבדה" של הסמול (השגיאה במתכוון) הישראלי הארץ היו אומרים שלא רק שאיננו מתנצל אלא שוב מציין שמדינת ישראל ביצעה ,לפחות 400, פשעים נגד האנשוות אני, אני הייתי מאושר. כי מגוון דיעות, שיח ציבורי, ויכוח ערני ועניני הם דבר מבורך, ולא משנה לאיזה "פרבדה" אני מאמין. אבל זה לא קרה כי ב DNA של השיח הישראלי מעריצים את המליונר בין לילה ושונאים כל מי שלא חי בתל-אביב רבתי ועוד מעיז להעביר ביקורת עלינו.

    ולשני בני הפלוגתא: אם טרחתם לקרוא את הפרסומים שלי כאן בעבודה שחורה הייתם מגלים שבאופן עקבי אני טוען שה DNA של השיח הציבורי אינו דו-שיח אלא דיון ארוך ומתמשך של השלטון עם עצמו ועם ההון החובר אליו ובדרך מיבש ומתנער מכל החובות השילטוניות כלפי אזרחיו, לרבות החובה לטפח את יחסי החוץ של המדינה ואזרחיה עם העולם המערבי שבכלכלתו אנחנו כה תלויים. אם הייתי רוצה שתמחאו לי כף על שינאת ישראל שיש לי או שאין לי ,ישנם מספיק מקומות אחרים לעשות את זה. אני סבור שההתיחסות של התקשורת ושל הממשלה לעניין גולדסטון איננה שיח במדינה דמוקראטית אלא טפיחה על שכמם של מנהלי המדינה ,אלה שצרכים להיות מנהיגה, על ידי חבורת צבועים שמחר בבוקר ,כדבריכם, לא תהסס לנגח את אותם מנכל"ים (או שרים אם תרצו) כשהדבר ישרת את האינטרס הצר שלהם היינו: למכור עיתון, למכור זמני פרסום וכו – בהתאמה למדיה המדוברת.
    בין זה, לבין שיח ציבורי נאור ולבין דאגה של המדינה לחופש התנועה של אזרחיה בכלל ושל קציני צה"ל שנשלחו על ידה לעזה בפרט המרחק גדול. גדול מאוד. ומי שמאמין למר ביטחון מנכ"ל המשרד לבטחון או אם תרצו לאהוד ברק, בתיזה ,פרי מחשבתו הקולחת (סליחה על הציניות התאפקתי עד עכשיו) שמעתה מאמרו של גולדסטון ימנע תביעה של קציני צה"ל בחו"ל הרי שפשוט לא קרא את שאמר גולדסטון, או מסתיר את האמירה שלו בפני מי שלא יכול או לא רוצה או לא נעים לו לקרוא את הדברים במקורם, שכאמור דו"ח גולדסון איננו מסמך משפטי והכתוב בו אינן ראיות משפטיות ברות תוקף כלשהו.

    מנחם.

  4. יונתן כ. :

    לאיזו מטרה ניתן לחתור בעקבות גולדסטון? וסליחה אבל למה בדיוק אנחנו צריכים לאמץ מטרות מתוך דו"לח מעוות ומוטה? מזוכיסטים אנחנו לא.

    אם היית קורא את הארץ היית רואה שלמרות הכל מדינת ישראל עדיין אשמה והיית יכול לנשום לרווחה.

    זה שאתה טוען משהו באופן עקבי לא הופך אותו לנכון,זה שאתה דובק באשליות שלך זה לא משהו להתגאות בו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.