מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מפלגת העבודה – זמן להצטרף להתחדשות
לין דרור, יו"ר המשמרת הצעירה בסניף מודיעין-מכבים-רעות של מפלגת העבודה ועוזרת אישית למזכ"ל מפלגת העבודה, מגיבה למאמר של דני גיגי, פעיל קדימה
מה קרה למפלגת העבודה?
דני גיגי, בעבר חבר מפלגת העבודה והיום פעיל בקדימה, מבקר את מפלגת העבודה במאמר שלפניכם
בשנת 1930 אוחדו תנועות הפועל הצעיר ותנועת העבודה לכדי מפלגה- מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י). מאז, חוו היהודים שואה, קמה לה מדינה קטנה ויהודית, התרחשה פרשת עסק הביש, המדינה ספגה גלי עלייה גדולים מרחבי הגלות, דוד בן גוריון פרש לשדה בוקר, הקים את רפ"י, חווינו מלחמות, מפלגת מפא"י התאחדה עם "אחדות העבודה" ושנתה שמה ל"מערך", אחר כך באיחוד מחודש עם אנשי רפ"י נולדה "מפלגת העבודה", עוד מלחמות, נערכו מאבקים חברתיים ופוליטיים, מהומות "הפנתרים השחורים" בכיכר ציון, 1977 "המהפך", עוד מלחמות, הסכם שלום, חתימת הסכמי אוסלו, רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שיחות בקמפ דיוויד, התנתקות מגוש קטיף ונראה לי שהבהרתי את הנקודה הזו.
כותרת אתר מפלגת העבודה, אתר שאתה הגדרתה כ: "האתר הפוליטי המרשים ביותר בישראל", הוא "מפלגת העבודה: עבר, הווה, עתיד!", בסיור קצר באתר תמצא חומר רב על מפלגת העבודה על כל גלגוליה. אין די בכך כדי להוכיח שאנו מאמינים בשורשינו ונשענים עליהם בצעדינו?
אולי לא, אז בוא נפנה למעט ממאבקים חברתיים שחברי מפלגת העבודה הנהיגו והשתתפו בהם בעת האחרונה. תא אופק, תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית, נאבק השנה למען עובדי הקבלן באוניברסיטה ובמעונות הסטודנטים, על מנת שיקבלו את מלוא הזכויות המגיעות להם מתוקף חוק, אותו מאבק הרימו גם חברי תא "דור חדש" בתל אביב. במאבק העו"סים הלכו חברי המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה יד ביד עם העובדים הסוציאלים להפגנות והמחאות. לפני מספר חודשים המשמרת הצעירה גם הייתה ממארגני ההפגנה למען קריאה לחידוש השיחות והגעה להסכם עם הפלשתינאים. ואף ברגעים אלו ממש מתקיים מאבק של המשמרת הצעירה בירושלים יחד עם חבר מועצת העיר בירושלים ומזכ"ל המפלגה, חיליק בר, למען המורים המופרטים של רנה קסין, שגם מהם נשללות זכויות עובדים. נראה לי שגם כאן כבר הבהרתי את הנקודה.
מפלגת העבודה, מאז ומתמיד, הייתה מפלגה שנשענה על פעיליה הנאמנים, ומאבקים כגון אלו אינם הדי קול שמתרעמים מידי פעם במפלגת העבודה, אלא שיגרת יום. המאבקים הללו מקבלים תמיכה מלאה וסיוע מנבחרי המפלגה, שכיום הם כעשרה קפטנים שמנסים לנווט יחדיו את הספינה מעין הסערה לחוף מבטחים, ועושים זאת, למרות התחזיות, בשיתוף פעולה מלא, בצורה אחראית, מבוקרת ומרשימה ביותר, תוך שהם מניפים את דגל הסוציאליזם החברתי, הדמוקרטיה והציונות בגאווה.
סוף-סוף, לאחר זמן רב ניתן לראות התחדשות ופריחה במפלגת העבודה. בשלושת החודשים האחרונים התכנסה לשכת המפלגה כחמש פעמים ובשבוע שעבר התכנסה ועידת המפלגה לראשונה מזה שלוש שנים. הפעילים באו, התרשמו, שמעו, השמיעו והאווירה הייתה ברורה לכולם, מחזירים את מפלגת העבודה לפעילים, לשורשים ולערכים. וכן, אין מה לעשות, הזמנים השתנו ולכן יש להתאים את הערכים והעקרונות לרוח התקופה.
דני, אם היית פעיל במפלגת העבודה, דבריך היו לגיטימיים ואני לא מוצאת אותם, אף לא קרובים, למציאות בשטח, כי רק מבפנים ניתן לראות את ההתחדשות האמיתית והערכית. וכן, המפלגה נשענת על העבר המפואר שלנו, וכן, רק מבפנים לדבריך יהיה משקל אמיתי, כי רק מבפנים ניתן לשנות!
כעת, אנו עמלים על הקמת ועדות רעיוניות שידונו בנושאים ובתחומים שונים, כגון חינוך, תרבות, חוקה, אזרחי ועוד, והועדות יציגו דפי עמדה שיובאו לאישור ועידת מפלגה חגיגית ויאוחדו לכדי מצע חדש, ערכי ורענן.
אני מזמינה אותך ואת כל מי שמאמין שמדינת ישראל זקוקה למפלגת עבודה חזקה, להצטרף, לחזק, לעשות ולשנות.
לין דרור
תגיות: אגודת-רנה-קסין, דניאל גיגי, המשמרת-הצעירה, חיליק-בר, לין-דרור, לשכת-מפלגת-העבודה, מפאי, מפלגת-העבודה, עובדי-קבלן, קדימה, שביתת העובדים הסוציאליים
קישור קבוע
32 תגובות
Email This Post
4 באפריל, 2011 בשעה 8:14
כמה זמן העבודה מחוץ לממשלה ×”×›×™ ×™×ž× ×™×ª שהייתה מזה ×©× ×™×
לין ראשית אני רוצה לומר שאת חברה טובה ומועורכת, אבל יש לי מספר שאלות: 1. כמה זמן מפלגת העבודה מחוץ לממשלה? 2. חוץ משלי יחימוביץ מי פעל למען עשייה חברתית בשנים האחרונות? 3. האם בוז'י ברוורמן ובן אליעזר שהיו חברים בממשלת נתניהו ראויים להנהיג היום? 4. על איזה רפורמה חברתית חתומה מפלגת העבודה? 5.
אני אכן באמת חושב שיש לכם אתר מדהים ושיש אפילו רצון להתחדשות במפלגת העבודה, אבל אני גם חושב שיש במפלגת העבודה בעיה חמורה ועסקנות של מנהיגים של מנהיגים שלא ראויים להנהיג.
אני גם אומר שבקדימה יש בעיות ולא הכל מושלם, אבל אני חושב שצריך להעניש את אנשי מפלגת העבודה על שנים של תפקוד לקוי ושימוש לרעה בקולות שאנשים כמוני נתנו במשך שנים למפלגה.
4 באפריל, 2011 בשעה 8:16
×“× ×™, ×תה מוזמן להצטרף לפעילות
לין את צודקת במאה אחוז – זה לא לעניין להטיח האשמות מבלי להכיר את הפעילות ואפילו מבלי לעשות את המאמץ המינימלי לברר את העובדות.
דני, אתה מוזמן להרים טלפון לכל אחד מחברי המשמרת או לחברי מחוז ירושלים, ולהצטרף לפעילות העניפה.
בברכה,
אדיר , ס.מזכירת מחוז ירושלים
4 באפריל, 2011 בשעה 8:41
×“× ×™ ×’×™×’×™ היקר
בתור תומך נלהב שלך הרשה לי להשלים את תשובתך היפה ללין.
לעומת מפלגת העבודה, מפלגת קדימה הינה המפלגה אשר הביאה כבוד רב למדינת ישראל בדמותם של אהוד אולמרט-רוה"מ שבסה"כ היה זקוק להשלמת הכנסה עקב המצב הכלכלי הקשה, ואברהם הירשזון- שר אוצר שבסה"כ לקח כמה שקלים מקופה ציבורית למען הרפתקה עסקית נוספת של בנו האהוב (באמת אב תומך ). אנא לין היקרה הראי לי מפלגה נוספת שמסוגלת בזמן כה קצר לשבור שיאים שאפילו ש"ס אינה מתקרבת אליהם. דני גיגי צודק: אצלנו בקדימה אין עסקנות קטנה- אצלנו הולכים בגדול!!!
4 באפריל, 2011 בשעה 8:49
[…] מפלגת העבודה – זמן להצטרף להתחדשות […]
4 באפריל, 2011 בשעה 9:52
×™×•× ×ª×Ÿ ×§×•×“× ×–×” מחמ××” ש×תה תומך × ×œ×”×‘
יונתן אם אתה רוצה לדבר על קדימה אז אפשר לדבר על קדימה, אבל חשבתי שמדברים על העבודה.
דבריך לגבי קדימה הם נכונים ואני לא מכחיש אותם. קדימה היא עבורי אלטרנטיבה למפלגת העבודה שלה נתתי את קולי בשנים האחרונות.
להזכירך העבודה לא רק הייתה חלק ממשלת ביבי ליברמן היא גם הייתה חלק ממשלת אולמרט!! בוז'י, ברק, ברוורמן וכל שאר המאפיה בעבודה לא מיהרו לעזוב את קדימה בתקופת אולמרט ודווקא יושבת ראש האופוזיציה (שאני לא מעריץ שלה) היא זאת שנאלצה לקרוא לאולמרט ללכת הביתה. דרך אגב לכל אוהדי יחימוביץ היא הייתה חלק מהעניין והיא שיתפה פעולה עם ברק (היא יכלה להפיל אותו אבל היא בחרה לא לעשות זאת). חבל שאתם נשארים עוורים ולא בוחרים להעניש את המנהיגים שלכם, במקום לסגת לעמדת התגוננות שתשאיר את העבודה על 8 מנדטים.
4 באפריל, 2011 בשעה 10:13
דני גיגי היקר.
ראשית הרשה להודות לך על הסכמתך עימי לגבי קדימה. הסוגייה הינה שאם הינך כה סבור שמפלגת קדימה הינה מפלגה מושחתת ואינך מזדהה עם העומדת בראשה, אזי מדוע אתה ממשיך לקחת בה חלק כמוביל דעה בעל השפעה כה רבה.
אם בארגוני פשע בחרת לעסוק זו זכותך, ברם לעניין יו"ר האופוזיציה הינך צודק: באמת היא קראה לאולמרט לפרוש, אך יחד עם זאת היא בחרה להישאר בממשלה בתפקיד בכיר כמו שאר חברי המאפיה הסיציליאנית…( כולל משלים ההכנסה והאב המסור לבנו).
לסיכום דני גיגי היקר הינך צודק בדבר אחד: "חבל שהינך נשאר עיוור ואינך בוחר להעניש את מנהיגיך".
בהערצה רבה,
יהונתן.
4 באפריל, 2011 בשעה 10:33
דני אתה צודק, אבל לין, כעוזרת מנכ"ל לא יכולה להשיב לך ישירות.
הנה אני אשיב לך:
מי שישב בממשלה של נתניהו ונדבק לכיסא – לא ראוי להנהיג את המפלגה.
יש פה נקודה וסוף ולא צריך להיות על זה בכלל מחלוקת.
בא לי היום אחד מאלו שנדבקו לכיסא ומה הוא דורש מהממשלה? תהליך שלום. ואיפה היית בכל התקופה הזאת? הוא דורש העלאת שכר לעובדים הסוציאליים. איפה היית?
טענתו מנגד: אם רק היו נותנים לי עוד זמן קצר ביותר, הייתי משיג את הכל: עוד 25 דקות הייתי מעלה את השכר של העובדים הסוציאליים, עוד חצי שעה הייתי מתחיל תהליך שלום ועוד שעה וחצי הייתי עושה שלום עולמי.
עם כל הכבוד, ה"מנהיג" הדגול הזה לא ראוי להנהיג שום דבר.
לעומת אותו מנהיג שחושב שאנחנו במגרש כדורגל ורוצה לנפנף בדגלים במקום בערכים לפחות שני מתמודדים ראויים מארץ הראויים אחת שקוראים לה שלי יחימוביץ ואחד שקוראים לו עמיר פרץ, אני מאמין שאתה מכיר את שניהם.
4 באפריל, 2011 בשעה 10:42
כל הכבוד לין, מ×מר מעולה
כמו שהיה כתוב באתר של קדימה לפני כמה חודשים:
הלוואי ולקדימה יהיו צעירים כמו במפלגת העבודה…
4 באפריל, 2011 בשעה 10:55
נכון דנדו,
אותו שר לשעבר שרמזת עליו,הצהיר בוועידה שהוא מוכן לצאת "כרגע" מהוועידה כדי לתווך למען העו"סים השובתים,אותם עו"סים שהוא עשה "כמיטב יכולתו" להפריט אותם כשהיה שר…
4 באפריל, 2011 בשעה 11:09
כעוזרת מזכ"ל
הדיון שדני מושך אליו לדעתי לא רלוונטי. אני לא מוצאת שמפלגה היא התגלמות של אדם זה או אחר. אני חושבת שהפעילים של מפלגת העבודה- מה שמייחד אותה כמפלגה- הם מרכז העניין והם ההוכחה שמפלגת העבודה היא הראויה ביותר.
כל המתמודדים ראויים בעיני וכל אחד בהיבחרו ינסה למשוך לכיוון שהוא בוחר להוביל. היופי כאן הוא שב-17 לינואר המפלגה הוחזרה לפעילים ולכל כיוון שמועמד ימשוך אליו הפעילים יגיבו לכאן או לכאן. לכן אני מוצאת את כל הויכוח הזה עקר.
4 באפריל, 2011 בשעה 13:57
×“× ×™ צודק ×›×ן לחלוטין
מי שרוצה "להשפיע מבפנים" שיעשה זאת במפלגה שיש לה תיאורטית סיכוי להשפיע כמו קדימה, אין הגיון להשפיע מבפנים על משהו שאין לו יכולת השפעה (אני לא הולך להצטרף למרצ לחד"ש או למפד"ל כדי להשפיע מבפנים).
מי שרוצה מפלגה אידיאולוגית שילך למרצ, חד"ש, התנועה הירוקה או מימד, אין סיבה להכנס לחבורת העסקונה המסוכסכת של מפלגת העבודה בשביל זה.
הבעיה עם מפלגת העבודה היא לא הנציגים שלה בכנסת אלא מבנה המפלגה שתלוי בעסקנים שבהם תלויים הפוליטיקאים.
הבעיה הנוספת היא לא של מפלגת העבודה אלא של כל השמאל – והיא הדמוגרפיה ודפוסי ההצבעה בישראל שהולכים רק לכיוון אחד, מה שמחזק את הצורך בפעילות אזרחית עמוקה ושורשית ששונה מהמערכת הקיימת לחלוטין – אבל זה כבר לא ענין של מפלגת העבודה.
ועוד דבר קטן – לין את בהחלט צודקת, כנראה שרק מבפנים אפשר לראות את השינוי – מבחוץ זה נראה בדיוק כמו שזה היה נראה לפני חמש שנים…
4 באפריל, 2011 בשעה 14:23
יאיר,
אתה טועה בדבר אחר. קדימה היא לא ממש המקום להשפיע, כיוון שיש לה את קהל המצביעים הכי פלואידי בציבור הישראלי. בהינתן מצב שבו מופז זוכה בראשות קדימה (דבר בעל סיכוי ממשי), אז כל אלו שבחרו בה בבחירות הקודמות ינטשו אותה. פשוט כי מופז וליבני זה לא אותו קהל בוחרים. למעשה, מדובר בחבורת אנשים שאריק אסף סביבו וחלקם לא יודעים מה לעשות אחד עם השני, אבל יותר קשה להם לעזוב, כי זה יראה גרוע עוד יותר (שוב, ע"ע מופז).
אגב, אני חושב שמאות אוטובוסים שקוראים להתפקד למפלגת העבודה הם לא ממש משהו פנימי שקשה לפספס.
4 באפריל, 2011 בשעה 14:25
תגובה לי×יר מלכי×ור
יאיר מלכיאור היקר,
אני מעוניין להפנות אותך עם תחילת תגובתי למונח "עסקן" במילון:
"עסקן –
(ש"ע) פעיל חברתית, פעיל בקהילה, מטפל בצורכי הציבור, עוסק בעניינים ציבוריים".
אז לפני שאני מגיב – כן, כולנו במפלגת העבודה עסקנים – במיוחד הצעירים – כי איכפת לנו, כי אנחנו פעילים חברתית, בקהילה – ועוסקים בעניינים הציבוריים שבוערים על סדר היום.
ולעניין:
מאז ומתמיד הלכו הפעילים הרדיקאליים בישראל אל מפלגות הקצה.
הקומוניסטים הלכו לחד"ש, הפלצנים הלכו למרצ – וכולם פינטזו על היום שבו יוכלו להשפיע על מפלגת העבודה – כמו שנאמר בשנות ה-90, "להמריץ את רבין".
אבל – פעילים מתונים, כאלה שלא מוכנים להניף דגל פלסטין בהפגנות בבילעין או להסתובב עם חולצות של צ'ה גאוורה שנקנו בחנות מתנות בקניון – לא מוצאים את מקומם במפלגות האלה.
הפעילים המתונים, אלה שבאמת רוצים להשפיע ורוצים לייצר תוכן, מוצאים את עצמם כבר מאז קום המדינה – במפא"י\מפלגת העבודה.
נכון שמשהו השתבש בגנטיקה של מפלגת העבודה. היא לא חסינה מביקורת. משהו רע עבר עליה ב-15 שנה האחרונות, מאז נרצח רבין.
אבל זהו. הגענו לתחתית.
מלכיאור ידידי, הגענו לנקודה שבה האנשים מבינים שמדינה בלי מפלגת העבודה היא מדינה באבדון.
מדינה שבה האלטרנטיבה היא קדימה, מפלגה שהיא בעצם ליכוד מספר 2 – היא מדינה שהולכת לשום מקום.
עכשיו האזרחים נושאים את פניהם אלינו – וגם קנאים כמוך, שנהנו מהואקום במפלגת העבודה – לא יוכלו לעצור את תהליך ההתחדשות הנ"ל.
ועוד הערה על המנגנון –
אני גאה מאוד במנגנון הדמוקרטי של מפלגת העבודה. יש לה מוסדות חזקים וטובים שנבחרים אחת לכמה זמן – והם בוחרים את המנהיגים שלנו.
יש שריונים לנשים, לצעירים, למיעוטים – משהו שאין אצל ש"ס ולא אצל ליברמן.
הערה לסיום – שם המשפחה שלך הזכיר לי "מאכער" מעצבן במיוחד בשם מיכאל מלכיאור. עלוקה פוליטית שהתיישבה על משבצת במפלגת העבודה ומצצה את המנדט עד תום. אפס עשייה למען המפלגה ואפס קשר עם המוסדות – כי הוא תמיד היה משוריין.
לבסוף כשביטלו את השריון שלו מפאת מצוקת המנדטים, הוא חבר לתנועה הירוקה (עוד נפיחה פוליטית) וניסה להכנס שוב למנעמי הכנסת.
ברוך השם – הוא כשל.
מה שמראה לך את חשיבות המנגנון המפלגתי ואת חשיבות התלות של הפוליטיקאים בפעילים (או העסקנים, כפי שכינית אותם).
4 באפריל, 2011 בשעה 14:29
עמרי,
עמרי אני דווקא מסכים עם הניתוח הזה, אני אומר שבאופן זמני קדימה היא המקום למי שרוצה "להשפיע מבפנים" על מפלגה עם אופציה שלטונית.
אגב מי שרוצה באמת להשפיע מבפנים למשך השנים הקרובות עדיף שיתפקד לליכוד, אין הבדל משמעותי בין הליכוד למפלגת העבודה (יש בקצוות אבל לא בקרב מנהלי המדיניות) לכן זו גם בהחלט צריכה להיות אופציה סבירה למי שבגישת "להשפיע מבפנים".
ענין האוטובוסים (הלא חוקי בעליל) קשור לזה שרק במפלגת העבודה יש פריימריס בפתח זה הכל – וזה לא "התחדשות אמיתית וערכית".
4 באפריל, 2011 בשעה 14:31
×œ× × ×¢×™×
דודו, יש מצב טוב שהוא הבן של מלכיאור…
4 באפריל, 2011 בשעה 14:32
דודו מגן,
בהתחלה עוד רציתי לענות לך תגובה רצינית, אבל סוף דבריך העידו על תחילתם – מצטער, אבל אתה לא ראוי לתגובה.
4 באפריל, 2011 בשעה 14:33
×œ× × ×¢×™× ×בל ×œ× × ×•×¨×
שילשין עלי לאבא 🙂
ואם תסלחו לי, הלכתי להתפקד למפלגת קזינו של עזרא טיסונה והרב מלכיאור, כדי להשפיע מבפנים.
4 באפריל, 2011 בשעה 14:42
דודו
בוא נעצור כאן..
5 באפריל, 2011 בשעה 7:25
מסכימה ×¢× ×œ×™×Ÿ
כולם מוזמנים לבוא להשפיע מבפנים אכזבות מנבחרים הם לא מנת חלקה רק של מפלגת העבודה כל מי שפעיל פוליטית מכין עצמו לזה. אני במפלגת העבודה כי יש לי שותפים לשינוי וגם כי יש לי עולם תוכן שעל בסיסו ניתן לבנות את המפלגה מחדש. לליכוד אין צעירים ולמפלגת קדימה אין עולם תוכן.
5 באפריל, 2011 בשעה 10:50
[ג"נ אני חבר מימד מאז שפרשתי ממפלגת העבודה בה הייתי חבר בשנים 2005-2008]
1. הטענה שבעבודה יש אנשים טובים ותקווה להשפיע היא נכונה, אך היא מתעלמת מכמה וכמה נסיונות שעשו אנשים כאלה בעבר, שלאחד מהם גם אני הייתי שותף. "המשמרת הצעירה" הכילה מאז ומתמיד אנשים חדורים באידיאולוגיה הנכונה פחות או יותר, אך בנסיון לקחת את כל מפלגת העבודה לשם המשמרת נחלה כישלון חרוץ, ומפלגת העבודה שהבטיחה להיות מפלגת שלום ושוויון היתה (כבר כמה עשורים, לא רק ברק) למפלגת מלחמה והפרטה.
בכל כמה שנים חלק גדול מחברי המשמרת מתייאשים והולכים, ואילו אחרים לומדים את חוקי המשחק והופכים מלהיות חלק מהפתרון ללהיות חלק מהבעיה – ממסד שמונע התחדשות (ע"ע העוזר הנאמן של פואד, שהפך למזכיר מחוז והרס בשקדנות את " חוג ירושלים" בעל האוריינטציה הס"ד שהקימה תמי מולד חיו. היום הנ"ל הוא מזכל המפלגה).
לא ממש השתכנעתי שדווקא היום יש למהלכים שלכם יותר סיכוי ממה שהיה פעם. אתם צעירים ומתלהבים ובטוחים שתוכלו לשנות את כללי המשחק, אבל ככה חשבו חברי משמרת גם בשנות ה-90.
2. דווקא קמפיין המודעות על האוטובוסים מעיד על היכולת החזקה של בעלי הון להשתלט על האג'נדה של המפלגה, ולא משנה מי יעמוד בראשה.
3. יאיר צודק שבמצב העניינים הנתון מי שרוצה להשפיע מבפנים כמיעוט אידיאולוגי על מפלגת שלטון, שיתפקד לקדימה או לליכוד, בדיוק כמו שעושים עובדי התע"א בליכוד (וכך מנעו הפרטה) או הקיבוצניקים ועובדי המדינה שהתפקדו בהמוניהם לקדימה.
לעומת זאת למי שרוצה לבנות מפלגה סוציאל-דמוקרטית אידיאולוגית חבל לכלות 90% מהאנרגיה שלו על מלחמה בנציגי הממסד הישן (חלקם הגדול סוסים טרויאניים של ברק נוקד ושמחון) שמכירים את כל הטריקים והשטיקים.
מפלגת העבודה כיום זה לא בשר ולא חלב. מי שרוצה מפלגה אידיאולוגית קטנה – שיילך למרצ, הירוקה או חד"ש (והלוואי שמימד תתעורר מהתרדמת פעם). מי שרוצה מפלגת שלטון – שיילך לקדימה/לליכוד. דווקא העובדה שלקדימה אין שום חוט שדרה אידיאולוגי מאפשרת להתארגנות רצינית לקחת אותה לכיוון הרצוי ולנצל את העובדה שצפי המנדטים שלה הוא פי 3-4 משל העבודה. זה בדיוק מה שעושים איגודי עובדים וארגוני זכויות אדם עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. וגם הם כמובן צריכים להילחם מול הלוביסטים ובעלי ההון שיש להם יד ורגל במפלגה הדמוקרטית, כמו שקורה בקדימה.
4. הטענות השקריות של דודו כנגד הרב מלכיאור הן השמצה פרועה ובהמית, הראויה למאמר נפרד ולא לטוקבק. בע"ה בשבוע הבא.
אבל לפני זה רק כדאי לשים לב לדבר אחד: האם ההשמצה הזו מעוררת את עשרות אלפי המצביעים ואת מאות הפעילים של הירוקה מימד להתפקד לעבודה או דווקא להיפך.
רק לפני שבוע הגיב פה פעיל מרכזי של השמאל הלאומי ואמר שגופי השמאל צריכים לשתף יותר פעולה ולשלב ידיים. באותה נשימה הוא גם הספיק להגיד ששלי יחימוביץ' לא מנהיגה ושמרצ סוטים לפוסט ציונות. האם זה מעודד פעילי העבודה ומרצ לשתף פעולה עם השמאל הלאומי? ממש לא.
וזה בדיוק מה שדודו עושה עכשיו, רק בתוספת של קצת אלימות מילולית. כחבר מימד שנמאס לו לחכות לכך שהמפלגה תחזור לפעילות, המוטיבציה שלי להתפקד לעבודה היתה נמוכה גם ככה אבל שקלתי את זה ברצינות.
אחרי שהיכרתי (וירטואלית) את דודו מגן היא ירדה עוד קצת.
5 באפריל, 2011 בשעה 11:41
דודו, התגובות שלך מעליבות וממש לא לעניין, בלי קשר לעמדותיך בעניין המפלגתי.
מי שמגיע מבחוץ למערכת המפלגתית, וקורא את התגובות לפוסט אליו, יחשוב שאנחנו עוסקים כל היום רק בלירוק אחד על השני. זה מגעיל, ולא ראוי.
הרב מלכיאור הוא אדם ראוי ביותר, שפעל רבות למען נושאים רבים ושונים בחברה, גם אם אתה לא מסכים עם ההחלטות הרבות שקיבל. והוא ראוי להערכה על כל זה.
לגבי עניין המפלגה, כאן אני חולק עליך לחלוטין יאיר. נוח להסתכל מבחוץ ולראות רק את מה שאתה רוצה לראות, או יותר נכון לא לראות את מה שאתה לא רוצה לראות. זכותך להיות מבחוץ, אך אני חושב שהעמדה הסקפטית היא לא בוגרת ושטחית באופן ברור. אני מזמין אותך לאחד ממפגשי הבית והחוגים הקרובים שיתקיימו בשביל לשפוט יותר מקרוב. מה יש לך להפסיד?
ואגב, קמפיין האוטובוסים הוא חוקי לחלוטין, משום שהוא ממומן מכספים פרטיים של אנשי עסקים
5 באפריל, 2011 בשעה 12:09
עמרי היקר,
אני "מסתכל מבחוץ" גם על קדימה, מרצ, הליכוד, האיחוד הלאומי, התנועה הירוקה ועוד, האם אסור לי לבקר אותם אם אני חושב שהם טועים בדרכם?
לגבי לא בוגרת ושטחית – זה לא טיעון תסביר במה היא שטחית ואיפה היא טועה (איתי לפניך דווקא כתב שאני צודק והוא פירט יותר ממני למה).
חוץ מזה שאתה יודע טוב מאוד שאני לא בדיוק מתבונן מבחוץ, אלא שהרבה מחבריי (ואתה ביניהם) פעילים במשמרת ובאופק ואני עוקב באדיקות אחריהם – בכל זאת הייתי מהמקימים של הגוף שאתה עכשיו פעיל בו (המשמרת הצעירה בירושלים), רק שבחרתי לפרוש כשהוא הלך לכיוונים הפוכים מאלה שהיו המטרות שלנו כשהקמנו אותו.
ואחרון חביב: למפלגה אסור לקבל תרומות מכספים פרטיים של אנשי עסקים גם אם זה בצורה עקיפה כזו, יצא למימד לקבל קנס על הפעלת אתר אינטרנט שנבנה בהתנדבות בקמפיין מקומי שאף אחד במפלגה אפילו לא ידע שהאתר הזה קיים, כי זו עבירה על חוק מימון מפלגות.
זו לא עבריינות חמורה, זה רק פוגע במפלגת העבודה שתצטרך לשלם קנס של פי 2 מכל עלות הקמפיין מכסף שכמו שאתה יודע – אין לה… (נדמה לי ששמעתי שאיתן כבל התלונן על זה גם)
5 באפריל, 2011 בשעה 12:58
עמרי,
חוגי בית זה בדיוק לא המקום שבו אפשר לקבל תמונה כוללת ומהימנה על הסיכויים והסיכונים של הפעולה בתוך מפלגת העבודה.
כי בחוגי הבית שאני או יאיר עשויים ללכת אליהם נפגוש מן הסתם אנשים עם עמדות קרובות לשלנו (כמוך, עד לא מזמן פעיל בסניף הירוקה-מימד) שמאמינים לחלוטין ביכולת של העבודה להפוך ל"מוצר" אחר לחלוטין מזה שהיא בפועל בעשורים האחרונים.
הנה כמה נתונים יבשים שיכולים לעזור לאדם רציונלי להעריך את סיכויי ההחלמה של מפלגת העבודה ו/או הפיכתה למפלגה סוציאלדמוקרטית:
1. מהו המספר המוחלט והאחוז של החברים וחברי המוסדות המכהנים שהם בפועל אנשי מחנה ברק?
2. מהם במספרים מוחלטים ובאחוזים החברים וחברי המוסדות הנמנים על המחנות של פואד ושל עיני?
3. מהם במספרים מוחלטים ובאחוזים החברים וחברי המוסדות הנמנים על המחנה של פרץ ומה רמת שיתוף הפעולה בינו ובין מחנה יחימוביץ'?
4. מהם במספרים מוחלטים ובאחוזים החברים וחברי המוסדות הנמנים על מחוזות הקיבוצים והמושבים? כמה מהם מכריעים בד"כ לפי שיקול מגזרי (הטייה לכיוון ישיבה בממשלה ומדיניות כלכלית שדופקת לעתים קרובות מגזרים אחרים – ע"ע ארנונה של מפעלי ים המלח) וכמה לפי שיקול של טובת כלל אזרחי ישראל.
5. מהם החובות הנוכחיים של מפלגת העבודה, בהנחה הפסימית שממפלגת ברק לא תראו גרוש?
6. מיהם בעלי ההון הבוחשים במפלגת העבודה, מה מטרותיהם ומה יכולת ההשפעה שלהם?
7. סקר לניתוח פוטנציאל ההצבעה למפלגת העבודה בעשירוני הכנסה נמוכים – האם העבודה היא בכלל אופציה עבורם? מה הם חושבים על יחימוביץ', פרץ, הרצוג?
האם יש סבירות גבוהה שיצביעו לאחד מהם דווקא אם ירוץ מחוץ למפלגת העבודה, בראש מפלגה עצמאית?
במלים אחרות – האם המותג "העבודה" הוא נכס או נטל אלקטורלי?
דווקא בתור מי שרק לפני שנתיים וקצת היה מוקף מכל הכיוונים בפעילים חדורי אמונה של התנועה הירוקה ומימד, ובתחושה ש"הנה הנה אנחנו הולכים לעשות דבר ענק" הייתי מצפה ממך לצנן את התלהבותם של אנשי המשמרת/אופק.
5 באפריל, 2011 בשעה 14:12
×©×™× ×•×™ דר×סטי בחוקה - ×ª× ××™ ×œ×¨×œ×•×•× ×˜×™×•×ª של העבודה
2. תוכלו לזהות אותם על ידי כך שהם יעלבו מהאמירה הזאת ויגיבו, בבחינת על ראש הגנב בוער הכובע
——–
1. כמי שמכיר מקרוב את חיי הפעילות במפלגה אני יכול לומר בלב כואב ודואב כי העסקנות הזולה, תאוות הבצע והאופורטוניזם לא פוסחים גם על חלקים מסויימים מהדור הצעיר במפלגת העבודה.
——
3. עכשיו לגבי המפלגה – המבחן של המפלגה יהיה כינון חוקה שונה משמעותית ומהותית מהחוקה הקיימת הבזויה והעלובה שהביאה אותנו לביזיון ולתהום הנשייה, חוקה שנחתמה בשנת 1998, כשהבכיר ביותר במפלגה היא… לא טעיתם, אהוד ברק.
בעצם חזרנו מחוקת ברק שנת 2009 לחוקת ברק שנת 2008.
השינוים בחוקה החדשה חייבים לכלול, על פי סדר חשיבות, את הדברים הבאים:
1. חיובים מהותיים על חברי הכנסת: חברת כנסת מהעבודה יהיו מחוייב בשקיפות ובעמידה בטוהר מידות בהתאם לכללי היועמ"ש שנקבעו ויהיו חלק מהחוקה בהתנהלותו בכנסת ובממשלה.
לחבר העבודה יהיה אסור לחיות חיי פאר ויהיה חובה עליו להיות צנוע.
לחבר העבודה יהיה אסור לשבת בממשלה, אלא אם היא הורכבה על ידי יו"ר מפלגת העבודה, אלא במקרים חריגים ביותר ובאישור ועידת המפלגה, כשאז תהיה עדיפות לתמיכה מבחוץ ללא ג'ובים של שרים.
מי שרוצה להעריץ בעלי הון, לרדוף אחרי כיסאות, לרמות את הציבור, לגור באקירוב ולהיות גאוותן ויהיר – יש מקום בליכוד, בקדימה ואצל ליברמן – לא בבית ספרנו.
2. שינוי משמעותי באופן בחירת הח"כים אשר יבטיח אפשרות צמיחה מבפנים, ימנע אוליגרכיה ודילים, יבצע התאמות להבטחת מקום לנשים (40%), ערבים (15%) ומגזרים מוחלשים – לא בדרך של שריון, אלא בדרך של הבטחת ייצוג.
3. כללי פריימריס נוקשים לגבי אופן הפרסום על מנת למנוע פירסום והשתלטות בדרכים כספיות על המפלגה (וכן, קמפיין האוטובוסים כנראה אינו חוקי; הוא בוודאי לא מוסרי יתר על המידה).
המבחן של הצעירים שקוראים לעצמם "ערכיים" יהיה להתנגד לחברי הכנסת שרוצים הקפאות מצב, ושריונים עצמיים – אם הצעירים לא יידרשו שינויים דראסטיים בחוקה, לא תהיה למפלגה תקומה.
5 באפריל, 2011 בשעה 14:45
×ž×™×œ×™× ×›×“×•×¨×‘× ×•×ª
העשייה קיימת והיא מתבצעת יום ביומו..חזקי ואמצי על פועלך
בדיוק עכשיו הזמן לקחת את העניינים לידיים ולעשות מה שאולי לא נעשה כמו שצריך..
5 באפריל, 2011 בשעה 14:56
יש ××ž×•× ×”
בהחלט יש לי אמונה שעם תחיית ציבור אקטיביסטי ואידאליסטי, שלא יפחד להציב סדר יום ולקדמו, נוכל לראות תחייה של מפלגת הבית שלנו, מפלגת העבודה. לא כמפלגת נישה ולא כמפלגת אליטה, אלא מפלגה האמונה על בטחונה המדיני והסוציאלי. הכל תלוי בנו הפעילים לדרוש מנהיגות איכותית. אולי לא נהיה מפלגת שלטון בשש השנים הקרובות, אבל בהחלט נוכל להציב סדר יום אלטרנטיבי, לקפאון המדיני ולדריסת השכבות החלשות ומעמד הביניים.
5 באפריל, 2011 בשעה 14:57
×ין תחליף למפלגת העבודה!
מפלגת העבודה, על תקופותיה הקשות, עדיין מהווה את האורגן הפוליטי הגדול היחיד בישראל אשר מציג עמדות סוציאל-דמוקרטיות בישראל.
נכון, המפלגה עברה תקופה לא קלה, במהלכה נשחקו הערכים הבסיסיים הללו, אך לא ניתן להתעלם מהמסר השונה שהמפלגה מעבירה היום לציבור.
כלל המועמדים לראשות המפלגה מביעים עמדות סוציאל דמוקרטיות חשובות – ומבינים כי זהו דגל שהמפלגה חייבת לשאת. גם אם הדברים נאמרים כדי לרצות את הציבור, הרי שמנהיגי מפלגות אחרות לא נושאים אותם כלל – שכן חברי המפלגות האחרות לא באים מהרקע הזה.
אני מסכים עם לין, אפשר לחוש באוירה החדשה במפלגה, בקץ השלטון האופורטוניסטי וחסר הערכים שהנהיג אהוד ברק. אוירה המבקשת להחזיר את הערכים והדגלים הנכונים לקדמת הבמה, ואת המפלגה החשובה הזו לקדמת העשייה. חברי מפלגת העבודה, ובמיוחד הצעירים, תורמים לכוון את המנהיגים לדרך טובה יותר, ונדמה כי היום יותר מתמיד ישנה חשיבות רבה להתגייסות – על ידי התפקדות ועשייה – להצלחת המפלגה – ולשמירה על הערכם הנכונים בה. מותה של מפלגת העבודה יהווה מוות של רעיון מדינת הרווחה בישראל – דבר שעלינו להתגייס כדי למנוע!
5 באפריל, 2011 בשעה 16:25
התייחסות ×œ×ž×œ×¢×™×–×™× ×ž×˜×¢×...
אבקש להתייחס להלעזות אשר נכתבו כאן.
ראשית, לעניין המותג:
המותג מפלגת העבודה הוא מותג שורשי הנמצא בנימי נפשה של האומה הישראלית משחר ימי ההיסטוריה המודרנית שלה.
הצעירים הנמצאים במפלגת העבודה, בהם גם המזכ"ל המבריק וכל חברי תאי הסטודנטים של תל אביב וירושלים – נמצאים שם מתוקף צידוק היסטורי הנמשך לאורך הדורות, גם אם המותג עצמו לא יודע לנווט את עצמו למקום טוב ונופל לבורות שכרו לו פרסומאים.
לכן – תנאי הפתיחה של מפלגת העבודה הם טובים בהרבה מתנאי הפתיחה של מפלגות הזויות כמו מפלגת לחם של ישראל טויטו או מפלגת מימד של מלכיאור (מי הוא ומה עשה בכלל בקדנציה שלו, הארוכה מדי).
שנית – לעניין המזכ"ל:
מדובר בפעיל שורשי במפלגת העבודה שמגיע דווקא ממחנה מושמץ, מחנה פואד. בניגוד לתדמית שנבנתה ע"י מלעיזים מן החוץ, דווקא פואד ידע לקדם צעירים מוכשרים והנה המינוי הפוליטי שלו מפיח רוח רעננה במפלגת העבודה.
לגבי תמי מולד חיו, זכור לי כי עזבה את המפלגה וניתן למצוא לכך תימוכין בקלות בעזרת חיפוש בידידנו הנחמד הנקרא גוגל.
בנימה אופטימית זו אבקש לסיים את ההתנצחות הזו, שכן אין היא מכבדת את המעמד – ירצו, יתפקדו – לא ירצו, לא יתפקדו.
שלכם,
מלכישוע שאלתיאלי – מושב תלמי אלעזר – חבר האינטרנציונאל הסוציאליסטי וחבר מרכז מפלגת העבודה.
*** הערת המערכת: חשש להתחזות. הכותב מכתובת IP זו הזדהה קודם לכן כדודו מגן, המוכר כפעיל מפלגה מקרית ים ***
6 באפריל, 2011 בשעה 13:59
×¢×œ×™×ª× ×¢×œ×™ :)
כן כן, מלכישוע לא באמת קיים…
7 באפריל, 2011 בשעה 9:50
דודו ×תה ×’×•×¨× × ×–×§
זה שירות דוב למפלגה. אנחנו צריכים את הדיאלוג והאיתגור של חברים מחוץ למפלגה.
או שאתה חושב שפשוט הכל אצלנו נפלא?
תקרא את הביקורת הפנימית והעניינית של דקל. אני הייתי מוסיף עוד כמה וכמה סעיפים.
7 באפריל, 2011 בשעה 19:11
מחוז ועדי-עובדי×
בהמשך להצעות החדשניות של דקל,אני הייתי מוסיף הצעה משלי:האם לא הגיע הזמן שלמפלגת העבודה,יהיה גם מחוז ועדי -העובדים?הרי זה מתבקש מהגדרתה?!
לאיתי,
בתגובתך(23 )אתה מעלה את התהיות המקרקרות בראשו של כל פעיל עבודה.
אין "פילוח" עדכני של הזרמים השונים במפלגה,ואולי גם לא יכול להיות.
מה שיש ,זאת תקווה גדולה לשינוי,תקווה שנולדה בקירבי כבר ב-2006 עם הצטרפותה של של"י למפלגה.
7 באפריל, 2011 בשעה 19:14
תיקון טעות
האנונימי זה אני.