חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שיטת הפריימריס, פוליטיקת הכסף ומדינת היהודים

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 3.04.11 5:00

בעשורים האחרונים אין דרך להצליח בפוליטיקה הישראלית בלי תרומות מבעלי הון, הכרוכות באימוץ האינטרסים שלהם, שאינם האינטרסים של רוב האזרחים. גזירה משמיים? ממש לא

מאת: דני זמיר

מבנה הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית נשען בתחילת דרכו, בהשראה אירופאית מובהקת, על בסיס מפלגתי- קבוצתי מובהק. במבנה זה היתה השפעה מכרעת לקבוצות אליטה עדתיות מחד, וליחידים בעלי אוטוריטה ערכית ועסקנית מאידך. מצב זה השתנה באופן עקבי וביתר שאת ממחצית שנות השמונים והפך את הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית לדמוקרטיה של יחידים המצליחים לבסס לעצמם תמיכה כלכלית מספקת שתממן את רצונם לכח, להשפעה, ולטובות ההנאה והכיבודים שמזמן העולם הפוליטי.

המירוץ לקידום הפוליטי בשלושת המפלגות המשמעותיות בקרב הציבור היהודי הוותיק: ליכוד, עבודה וקדימה הפך למירוץ שאחד הכללים הגלויים בו הוא ההכרח במממנים נדיבים או בבסיס כלכלי איתן מהבית כדי להיות מסוגל לקחת בו חלק רלבנטי (למעט חריגים כמו בני בגין).  ראוי לסייג את הקביעה הזו ולהדגיש כי המימון איננו תנאי מספיק לבחירה, אך ברוב מכריע של המקרים הוא תנאי הכרחי. עוד חשוב למען הדיוק להגיד שברמת ההתמודדות על המנהיגות, היכן שמיפקדי הארגזים חיוניים במיוחד, יש הכרח לא רק בממון אלא גם בארגון ואנשי שטח, דבר שדורש שכירת והפעלת אנשי מקצוע וקבלני קולות מה שלכשעצמו דורש ממון רב וכבד נוסף.

מה המשמעות של הפיכת הדמוקרטיה שלנו לדמוקרטיה הנזקקת ונשלטת בידי בעלי אמצעים הרצים בעצמם או מממנים רצים אחרים תוך עקיפה מסודרת ומאורגנת של מגבלות חוק מימון מפלגות?

כדי להבין זאת אבקש לשתף אתכם בתובנות ורשמים שצברתי ממקור ההשראה הבלתי מעורער של המערכת הפוליטית-תרבותית בישראל: ארצות הברית של אמריקה.
בשנים האחרונות נסעתי מספר פעמים  לארצות הברית לתקופות קצרות במטרה לגייס סכומי כסף למפעלים חינוכיים שאני שותף להם ושאין ביכולתם לשרוד ללא סיוע פילנטרופי.
בנסיעות אלו התוודעתי מקרוב- אגב אורחא-  לפוליטיקה האמריקאית, וניהלתי דיונים מרתקים על הסוגיות האתיות הנוצרות עקב התגבשותה של תרבות פוליטית המחייבת בסיס כספי אמיד מלכתחילה.  בני שיחי  שמרביתם תורמים – והרבה – לפוליטיקאים בארה"ב ובארץ הגיבו תמיד בפליאה על עצם הכפירה בתפיסה המקובלת כל כך בארה"ב. לשיטתם, מי שאינו מסוגל להתחבר אל הכסף הגדול (מהבית או של אחרים) קרי לגייס את אהדת בעלי העוצמה הכלכלית(=בעלי ההון), איננו ניחן בתכונות המאפשרות לו עתיד בזירה הציבורית פוליטית.
את השלמתי ההסטורית עשיתי בעזרת ספרו המעולה של  הווארד זין [1] שמספר את הסיפור ההיסטורי האמריקאי מזווית ראייתם של אלו שקולם נעדר מדפי ההסטוריה הרשמית. מחקרו של זין חושף כיצד לאורך ההיסטוריה האמריקאית עשיריה של החברה האמריקאית מנווטים את החקיקה ואכיפתה  בעזרת מדיניות פנים וחוץ אגרסיבית הכוללת שימוש במשטרה, בצבא, במערכת המשפט ובתקשורת לטובת האינטרסים שלהם ולחיסול עמדות נוגדות כולל חיסולה של התנועה הסוציאליסטית האמריקאית.
הלקח המוטבע בתרבות האמריקאית לפי הווארד זין ברור למדי: מי שרוצה נגישות אל הכח וההשפעה צריך להיות רב ממון מלידה (קרי: מהבית) או בר יכולת לגבש תמיכת בעלי ממון בו מכישוריו שלו. זו הדרך האמריקאית כפשוטה.   גם ברק אובמה בספרו  " THE AUDACITY OF  HOPE" שפורסם בשנת 2006, (טרם נצחונו בבחירות), מספר על סדר היום של פוליטיקאי אמריקאי בדרך למעלה, סדר יום הכולל מפגשים קבועים ויומיומיים  – לפני ואחרי הקמפיין-  עם תורמים פוטנציאלים[2].

הרחבתי בסיפור האמריקאי שהרי ממנו והשראתו הניאו ליברלית אנו ניזונים[3], ואין ספק שחלק ניכר משינוי התרבות והמבנה הפוליטי שאנו חווים נעוץ בהשפעתו המכרעת  של המודל האמריקאי, על שלל היועצים הפוליטיים הבכירים שצמחו בו ושמייצאים אלינו את תורתם.

ההשפעה של השינוי בתרבות הפוליטית הישראלית והפיכת ההון להכרח לקריירה פוליטית הוא דרמטי. מעבר להטייה המתבקשת שאנו חוזים בה לטובת בעלי ההון בחקיקה ואכיפתה (ע"ע ספרו של הווארד זין דלעיל) תפיסה המתחייבת אם אתה פוליטיקאי עכשווי תאב קריירה עתידית[4] הרי שהבעייה העיקרית הנוצרת אצל פוליטיקאים המחוברים בנימיהם ועורקיהם לאינפוזייה כספית של בעלי ההון היא שהם מאמצים לחלוטין ומתוך הזדהות פנימית את זוית הראייה של אדוניהם ברוני הכסף הגדול. תפיסה זו נעדרת במובהק ומתוך צידוק פנימי מדהים בחוסר מוסריותו ובחזירותו את תחושת המחוייבות האינטואיטיבית שחש כל אדם לערכים של שויון הזדמנויות, צדק בחלוקת משאבי הכלל, וקידום חלקים חלשים בחברה כאידיאל כללי. [5]

כיהודי וכציוני אני מרגיש שהתופעה הזו גם ובעיקר מנוגדת לחלוטין למורשת שלי. נכון שגבירים ובעלי הון תמיד היו בעלי השפעה בקהילות היהודיות המסורתיות שלפני קום המדינה וגם לאחריה, אך במשך אלפי שנים ובוודאי בעת החדשה מנהיגי הציבור הנחשבים והנערצים בקהילות היהודיות הדתיות היו רבנים, תלמידי חכמים, מורי הלכה ואנשי רוח שעוצמתם לא היתה טמונה בכספם.

הזנייתה רפיסותה ועליבותה של החברה ישראלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתרבות הפופלרית ובתקשורת ההמונים של החברה הישראלית החילונית, והבורות הרחבה והמתרחבת בקרב הציבור הישראלי החילוני על מערכת החינוך הבית ספרית והאקדמאית שלו, היא תוצר הכרחי של תרבות פוליטית המעריצה, מבוססת ונוהה אחרי הממון כשפחה חרופה אחר אדוניה.

מדהים ומעציב לראות איך בנסיון הציוני ההירואי להקים לעם היהודי בית לאומי שיאפשר לו חזרה לבימת ההסטוריה כעם לגיטימי וחיוני,  נזנח העיקרון המוביל והמכונן של התרבות היהודית לדורותיה: למדנות, הצטיינות  אינטלקטואלית אישית, בחירה במנהיגות ציבורית שיש לה מובהקות בתחום כישוריה הערכיים והרוחניים, והכל לטובת ערכים של סגידה והערצה למנהיגות שכל מצליחנותה והישגיה נמדדים בסולם חומרני כספי בלבד, ותוך התעלמות מוחלטת מכל עיסוק בשאלת האופן והמחיר שעליו מתבססת מצליחנות זו, ומעמדותיה הערכיות-רעיוניות.

האם העובדה שאנשים עשירים או שממומנים על ידי עשירים מציעים את מרכולתם הפוליטית פוסלת אותם? לא בהכרח כמובן. אבל היא פוסלת אותנו כחברה אם הרצון שלנו הוא לייסד חברה שאדניה מושתתים על חלוקת משאבים הוגנת ועל גיוס התורם המרכזי והגדול ביותר בשטח ללקיחת אחריות ולסיוע- באמצעות הזרמה מסיבית של סכומי כסף משמעותיים- לקידום משטר של צדק חלוקתי וחברתי. והתורם הגדול המרכזי והחשוב הזה מתגורר בירושלים ועונה לשם ממשלת ישראל.

חזרה למדיניות ממשלתית הרואה באחריותה שלה את חלוקת המשאבים והדאגה לכלל אזרחיה היא לא רק ערובה לשיפור ההחלטות ברמת ההוגנות והצדק החברתי, היא תאפשר שינוי תרבותי מקיף שבקצהו חיבור אפשרי למורשת שנזנחה בנהייה המטורפת אחרי הדרך האמריקאית.

אבן הראשה לכל המהלך הוא שינוי פוליטיקת הכסף הקיימת באחת מכמה דרכים:

  • בחירה במפלגות שבהן הבחירה נעשית על ידי ועדה מסדרת/גוף בוחר של חברי מפלגה בעלי מעמד רוחני וערכי שאינו שנוי במחלוקת
  • קביעת כללי פריימריז חדשים (ואכיפתם) שיאפשרו קיום בחירות מקדימות ללא צורך בממון מפליג
  • ובלית ברירה: בחירה בתוך המפלגות הקיימות במועמדים שאינם נשענים על קופת נדבנים כבדים מחד, או שאינם באים עם שקי כסף מהבית מאידך, ושמתחייבים לפעול לשינוי שיטת הפריימריז הקיימת.

[1] ("ההסטוריה העממית של ארצות הברית") A PEOPLE'S HISORY OF THE UNITED STATES " רק אחרי שסיימתי לקרוא את ספרו של הווארד זין באנגלית ששברה את שיניי, גיליתי שהוא יצא לאור בעברית בהוצאת בבל בשנת 2007, הספר הוא קריאת חובה…

[2] כזכור במסע הבחירות שלו לנצחון בפריימריז במפלגה הדמוקרטית ב 2008, אובמה ביסס חלק גדול ממסע התרומות שלו דווקא על איסוף סכומים קטנים מכלל הציבור ולא מהתורמים "הכבדים".

[3] מומלץ לעיין בהקשר זה גם ברשימה מעולה שפירסם יריב מוהר לפני כשנתיים ב"העוקץ", על הסתירה המובנית בין הליברליזם לבין החרדה היהודית והישראלית מההתבוללות ומקץ היהדות.

[4] עניין המאבק על תמלוגי הגז הוא דוגמית אקטואלית הממחישה מצב דברים זה.

[5] ביטוי מנחה לתפיסה זו מצויה בעיקרון המכונן שהציע הפילוסוף הפוליטי החשוב ביותר במאה ה20, ג'ון רולס,  לצורך דיון והכרעה בשאלות של צדק חלוקתי:  הורדת "מסך הבערות" כאשר אנו דנים בסוגייה כלשהי של צדק חלוקתי וחברתי.  ההנחה היא שכאשר המשתתף בדיון בנושאים של צדק חברתי אינו יודע מאיזה צד של המתרס המעמדי חברתי הוא מצוי ומה מצבו הכלכלי והמשאבי,  הרי שבאופן טבעי והכרחי יאמץ המשתתף הזה את נקודת המבט של מי שנמצא בעמדת הנחיתות הגדולה יותר בכל דילמה נתונה. (שהרי איש לא ייקח את הסיכון של הכרעה לרעת החלשים שתחלישם עוד יותר, יותר אם יש סיכוי שהוא שייך לאותם חלשים….)

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

6 תגובות

  1. דקל-דוד עוזר :

    דני שלום,
    האינטרנט פתח פתח לפתור את העניין, כי לפני כן הייתה באמת בעיה משמעותית לנהל בחירות בעלויות נמוכות.

    הבעיה היא שאיסור פרסום פוליטי בעיתונות, שילוט חוצות וטלוויזיה נתפס כמעשה דראסטי והפתרון של הוצאת חוברת לבוחרים במקום כל זה אינו מקובל בנתיים על אף מועמד.

    בסופו של יום, לא נתת חלופה…

  2. אורי אפלבוים :

    מאמר חשוב ביותר. תודה.

    1. תקופת אכשרה ארוכה לחברים.
    2. מבנה תעמולה מפלגתי מרוכז ומוגדר, לדוגמא כל מועמד מקבל 2 עוזרים בשכר לתקופת הקמפיין + ערוץ יו טיוב או פייסבוק אישי בהפעלה מרוכזת של צוות מפלגתי + כמות מסויימת של חומרי פרינט. כל תרומה לצורך פריימריז תכנס לקופה מפלגתית שתממן ערוצים אלה.
    3. עידוד של המדינה על ידי מימון ועדות פריימריז כפי שהדגמתי בסעיף 2.

  3. זיוה :

    אתה מצית אש לשינוי בחץ שאת המשלח ואייך מודדים בעלי מעמד רוחני

    אתה שולח חץ לשינוי מעודדת אותך להמשיך אייך אפשר ואייך מודדים בעלי מעמד רוחני וערכי?
    ושמחתי להפגש בתערוכה. זיוה

  4. שמואל כהן :

    ללא שינוי שיטת הבחירות סמאטוכה מסוכנת

    נושא הפריימריס הוא רק ענין אחד
    שיטת הבחירות הישראלית מסוכנת ומעודדת שחיתות
    כמו רשימות חיסול בעבודה ובמרצ ואחרים
    הפתרון ידוע מחצית הכנסת בבחירות אזוריות
    ללא העלעת אחוז החסימה
    תתעוררו!!!!!!

  5. דקל-דוד עוזר :

    שמואל – אני מסכים איתך בנושא הבחירות לכנסת, לקבל את המלצות ועדת מגידור שבה השתתפו כ-80 מומחים ככתבן וכלשונן
    ולדחות את הצעת השינוי של המכון הלאומי לדמוקרטיה המייצג צד אחד של הקשת הפויליטית.

  6. דני זמיר :

    הערה

    אכן יש בעיה עם כך שלא הצעתי פתרון ברזולוציה מספקת. הבעיה בעומק שלה היא הבסיס התרבותי של הגישה הפוליטית הנוכחית שמשולב בה ומקשה על פעולה מתקנת ומשקמת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.