חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

מה קרה למפלגת העבודה?

נושאים דעות, פוליטי ב 31.03.11 6:00

דני גיגי, בעבר חבר מפלגת העבודה והיום פעיל בקדימה, מבקר את מפלגת העבודה במאמר שלפניכם

מנהיגי מפלגת העבודה, פרשנים ובעיקר אזרחים רבים שואלים את עצמם מה קרה למפלגת העבודה, שנחשבה פעם למפלגה האידיאולוגית הציונית החשובה ביותר במדינה. התשובה לשאלה הזאת היא שהמפלגה שכחה מאיפה היא באה ומה היא אמורה לייצג ושגם היום במקום לחזור למקורות החזקים שלה ולעקרונות שבנו אותה, אנחנו רואים שמנהיגיה מנסים להמציא אותה מחדש. החדשות הרעות הם שלא תהיה מפלגת עבודה חדשה בישראל, כי העקרונות הפילוסופיים וההיסטוריה שהובילה להקמתה לא השתנו. החדשות הטובות לעומת זאת הם שהעקרונות הפילוסופיים והמוסריים האלה שהנחו את מפלגת העבודה אז, רלוונטיים מאוד גם כיום, ולכן מנהיגות ערכית שבאמת תאבק בעיקשות על הערכים של המפלגה ולא תיכנע למגמות הפופוליסטיות שקיימות במפלגה, יכולה לשקם אותה. כיום עדיין לא קמה מנהיגות כזאת במפלגת העבודה והיא עדיין שבויה בידיהם של עסקנים פוליטיים, אבל אין לי ספק שמנהיגות כזאת תקום בעתיד, כי הצורך במפלגת עבודה חזקה היום הוא אפילו חזק יותר מבעבר.

 

הבעיה המרכזית של מפלגת העבודה כיום היא ההתייחסות הריקנית של המפלגה לעבר שלה, כאשר במקום לחפש ו"להעיר" את העבר האידיאולוגי המפואר הזה בוחרת המפלגה להתעלם ממנו, ואינה מצליחה להביא אותו לקדמת הבמה. מפלגת העבודה הוקמה כדי להגשים את חלומה של הציונות האירופאית, שכתנועה לאומית הושפעה מאוד מהפילוסופיה הפוליטית האירופאית הקלאסית. במובן הזה הציונות בשונה מתנועות לאומיות אחרות קמה לא רק כתנועה לאומית של העם היהודי, אלא גם כתנועת שמאל שהאמינה בעקרונות הצדק החברתי הסוציאל דמוקרטי. מפלגת העבודה בתחילת דרכה אכן הלכה בדרך הזאת וניסתה לשלב את החלום הלאומי ביחד עם עקרונות של צדק חברתי, אבל בנקודה מסוימת המפלגה שכחה שהמטרה העליונה שלה היא להגשים את החזון הציוני, ולכן היא איבדה גם את המצפן האידיאולוגי שלה.

 

אובדן המצפן האידיאולוגי הזה גורם לחוסר יציבות במפלגה, שנראית היום יותר כמו אוניה שנסחפת בים כשהיא מתהפכת מימין לשמאל, כשאף אחד לא מצליח לנווט אותה. מצד אחד ישנם כוחות במפלגה שמושכים למגמות אנטי ציוניים כמו השתתפות בהפגנות במזרח ירושלים שנוגדות את היסודות הלאומיים של המפלגה שראו בהגנה על הבית הלאומי ערך עליון, ומצד שני רואים משיכה לצד הקיצון הימני האחר כשמפלגת העבודה בוחרת להיות חלק מקואליציות ימין קיצוניות, שתומכת בהמשך בניה בהתנחלויות וביחס גזעני כלפי ערבים, בניגוד לעקרונות הצדק של החלום הציוני. השילוב המיוחד והעדין הזה שהיה בעבר במפלגת העבודה בין השאיפות הלאומיות הלגיטימיות של העם היהודי לבין עקרונות של צדק אוניברסאליים, זה מה שחסר היום במפלגה, ובגלל שאיזון זה לא קיים המפלגה הפכה להיות חסרת משמעות בציבוריות הישראלית. דרכה של המפלגה צריכה להיות מונחית על בסיס האיזון בין שני העקרונות האלה, וכל מעשה שמנוגד לעקרונות האלה אינו תואם את ערכיה של מפלגת העבודה וצריך להיפסל.

 

 

היום כשממפלגת העבודה נאבקת על חייה ויותר חשוב מכך כשהחלום הציוני כולו נמצא במשבר זהות, חשוב שמפלגת העבודה תתווה את הדרך עבור עם ישראל, ותשקם את האיזון העדין שכל כך חסר פה היום בין ערכי הצדק והמוסר לשמירה על המולדת היחידה שיש לעם היהודי. מפלגת העבודה לכן לא יכולה להרשות לעצמה לקדם רק אג'נדה חברתית או רק אג'נדה ביטחונית, כי השתיים קשורים אחד בשני מבלי שניתן לנתק ביניהם. בלי גיבוש וקידום של עקרונות של צדק חברתי שיכלול גם את זכויות הפלסטינים ישראל לעולם לא תוכל לעשות שלום עם מדינות ערב, אך בלי שלום בישראל לעולם לא יהיה צדק חברתי. הנאבקים היום על מנהיגות המפלגה לכן חייבים לדעת, שרק מנהיגות שתשמור על שתי העקרונות האלה של התנועה הציונית ותדע לאזן ביניהם, היא מנהיגות שבאמת תוכל להחזיר למפלגת העבודה את המעמד שהיה לה בעבר. סטייה לכיוונים אנטי ציוניים או התעלמות מהתפקיד המרכזי של המפלגה לדאוג לצדק חברתי, רק יטביעו את האוניה ואיתה גם את החלום הציוני של כולנו.

 

הכותב הוא פעיל לשעבר במפלגת העבודה והיום פעיל קדימה.

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

11 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    על כל טענה שנכתבה כאן כלפי העבודה למעט השקריות כמו השתתפות בהפגנות במזרח ירושלים שנוגדות את האופי הלאומי של המפלגה, אפשר להשיב ובצדק שהמצב בקדימה מפלגת סופרמרקט שכוללת בצד כמה ליבראלים שמאליים כמו חרמש וזוארץ בעיקר משרתי הון, בובות לשכירה של לוביסטים, גזענים ושוביניסטיות.
    הרעיון שאת העבודה צריך להחליף בקדימה אני יכול להבין רק בלי הניסיון להתהדר בנוצות אידיאולוגיות. מפקדי ארגזים והשתלטות עוינת הגיוני, לצייר את קדימה בתור משהו שהוא יותר מהליכוד בתקופה שהמפלגה הזו הייתה ימין מרכז ולא ימין לא הגיוני.

  2. איתי :

    דני,

    ניכר בכתיבה שלך שרגליך עומדות בקדימה אבל ליבך במפלגת העבודה, אחרת לא היית טורח כל כך הרבה לתת עצות למנהיגיה (מבחינה כמותית – יותר משאתה מייעץ למנהיגי קדימה).

    אלא שבגישה זו יש בעיה לוגית מסוימת – הרי אם מנהיגי העבודה ייישמו את עצותיך ואלו עצות חכמות, אזי כמות המנדטים של העבודה תגדל ושל קדימה תקטן. האם זה מה שפעיל בקדימה אמור לעשות?

    מאידך, אם מנהיגי העבודה יניחו שאתה באמת באמת רוצה בהצלחתה של קדימה, עליהם להתייחס לעצותיך בתור עצות אחיתופל שיש להתעלם מהן, כי תכליתן האמיתית היא לעזור לקדימה להתחזק על חשבון העבודה.

    ק.

    העבודה בעשורים האחרונים היא מפלגה קפיטליסטית עם מיעוט סוציאל דמוקרטי. מרצ בעשורים האחרונים היא מפלגה קפיטליסטית עם מיעוט סוציאל-דמוקרטי. קדימה מאז הקמתה היא מפלגה קפיטליסטית, ודני הוא אחד האנשים שמנסים לבנות בה מיעוט סוציאל-דמוקרטי.

    אם מקבלים את הטענה (המבוססת אמפירית) שפשוט לא ניתן לכבוש את העבודה/מרצ מידי הקפיטליסטים, ואם מניחים שאין כיום סיכוי רציני להקמת מפלגה ס"ד מאפס (מלכיאור בתרדמת, גילאון פרץ ויחימוביץ' לא רוצים לצאת), אזי יש הגיון רב בבניית מחנה מיעוט בתוך מפלגת שלטון קפיטליסטית, על פי המודל האמריקאי (איגודי עובדים במפלגה הדמוקרטית).

    בחשבון פשוט (ובנתונים הקיימים על מצב העבודה ומרצ בסקרים) – 20% סוציאל דמוקרטים בתוך קדימה שווה הרבה יותר אצבעות בכנסת מאשר 20% סוציאל דמוקרטים בעבודה ובמרצ גם יחד.

    כרגע אני לא מקבל את הגישה הזו של דני (אחרת הייתי מתפקד לקדימה), אבל אם יהיה שינוי משמעותי בשיטת הבחירות ייתכן שזו תהיה הדרך המועדפת. בכל מקרה, אני מכבד את הדרך האמיצה שלו (ניכר שהיא לא מונעת מטעמי חיפוש ג'ובים) ואני חושב שלא ניתן להגיד שהיא טובה יותר או גרועה יותר מזו שבוחרים חובבי יחימוביץ', חובבי פרץ, חובבי גילאון או חובבי מלכיאור (כמוני).

  3. דקל-דוד עוזר :

    מפלגת העבודה עסקנית?
    במפלגת העבודה יש בחירות, אתם בקדימה יודעים מה זה?
    במפלגת העבודה יש חוקה, אתם יודעים מה זה?
    במפלגת העבודה יש מוסדות, אתם יודעים מה זה?

    קדימה אינה בת קיימה, היא מפלגת קומבינות.

  4. דקל-דוד עוזר :

    איתי יש הבדל משמעותי בין מרץ והעבודה לבין קדימה, וזו הפעם הראשונה בחיי שאני הולך לומר משהו טוב על מרץ.

    העבודה קמה כדי להיות סוציאל דמוקרטית, כל חריגה מהנורמה הזאת (גם אם זו חריגה קבועה של 14 שנה למעט תקופת פרץ) ניתנת לביקורת חמורה.

    מרץ קמה כדי להיות מפלגת זכויות אדם וליברלים, כל חריגה מהקו הזה ניתן לביקורת חמורה.

    קדימה קמה כדי… להוות כלי קיבול לפוליטיקה נטולת ערכים בראשות שרון, היא מפלגת מנהיג, ללא בסיס ערכי שבפועל מונהגת על ידי אייל ארד וראובן אדלר בשיטת הספין כפי יכולתך.

    עזוב את הסקרים, הסקרים לא מבטאים מצב אמיתי.

    לא ידוע מי יהיה בראשות העבודה ולא ידוע אפילו מי יהיה בראשות קדימה.

    תאר לעצמך מצב שבקדימה לא מקיימים בחירות לראשות המפלגה כי מפחדים שציפי תפסיד?

    תאר לעצמך שמופז ייקח את ראשות קדימה?

    תאר לעצמך שציפי תנצח שוב שעשרים קולות, מופז יטען למרמה ויפצל את המפלגה?

    איך זה ישפיע על הסקרים?

  5. איתי :

    דקל,

    כל מה שאתה אומר על ייעוד 3 המפלגות הוא נכון, אבל הבעיה היא שיש חריגה ארוכת טווח בין הייעוד ובין מה שקורה בפועל.

    עפ"י התיאוריה, מפלגת העבודה אמורה להיות מפלגת שלטון, אבל כבר יותר מעשור היא בדרך חד סטרית להיעלמות מן המפה.

    עפ"י התיאוריה, קדימה זה אירוע חד פעמי עם זמן חיים קצר, אבל בפועל המעבר משרון לאולמרט לא הזיק לה ומאולמרט ללבני לא הזיק לה. על אף הפערים האידיאולוגיים בתוך קדימה, הדבק שם חזק הרבה יותר מאשר מבעבודה, אולי כי אנשים שם יודעים שבשיטת ליכוד א+ליכוד ב' הסיכוי שלהם להיות בכנסת הוא הכי גבוה. לעומת זאת בעבודה נוצר מצב שמקום בעשיריה השנייה אינו ריאלי וייתכן שגם חלק מהמקומות בעשיריה הראשונה. זה מייצר תמריץ חזק לתחרות עזה בין כל חברי הכנסת (לא רק שניים כמו ביבי-סילבן, או שאול-ציפי) ולחיפוש מתמיד אחר אופציות יציאה.

    כששרון יצא מהתמונה, פעילי העבודה ניבאו שקדימה תקרוס וזה לא קרה. התירוץ שלהם לכשלון הניבוי: היה "אפקט שרון".

    כשלבני החליפה את אולמרט, פעילי העבודה ניבאו שקדימה תקרוס וזה לא קרה. תירוץ אפשרי: "אנשים שנאו את ברק אז הצביעו לציפי".

    עכשיו נניח שיחימוביץ' הפופולרית בציבור תנצח, ועדיין לקדימה יהיו פי 3-4 מנדטים מלעבודה. אולי התירוץ יהיה "תנו לנו זמן לשקם את האמינות".

    השאלה היא מה צריך לקרות כדי שאנשים ישתכנעו שהתיאוריה שלהם לא מתאימה למציאות ושאולי צריך לבחון תיאוריות אחרות.

  6. דניאל גיגי :

    אני כנראה פוליטיקאי רע, כי אני אידיאליסט

    איתי אני בהחלט מסכים איתך! יש באמת בעיה לוגית באמירותי ואני חושב שהסיבה לכך היא שאני באמת חושב שטובת המדינה קודמת לטובת המפלגה. ליבי הוא אכן עם מפלגת העבודה (זה מה שקורה שאתה מתחנך על ידי אבא שכל חיוו היה בעבודה) אבל השכל הישר אומר לי שכלום לא קורה עדיין במפלגת העבודה ואין שם שום שינוי חיובי עדיין.

    אני רוצה שמפלגת העבודה תשתקם יותר מכל דבר אחר ואני כותב המון ומבקר גם על מפלגת קדימה. ניתן למצוא חלק מהמאמרים שלי בחדשות מחלקה ראשונה, ששם אני לא חוסך ביקורת מלבני וממושחתים אחרים במפלגה.

    קדימה אבל לדעתי היא היום הסיכוי היחידי להשפיע על המערכת הפוליטית ורק שילוב כוחות של השמאל עם קדימה (ברור תוך כדי שינוי והשפעה על קדימה להיות יותר ערכית) היא הסיכוי היחידי של השמאל לשרוד.

    שלי יחימוביץ לא תבחר בעבודה זה חלום! פואד כבר אמר את דברו והבא בתור זה בוז'י, שלדעתי לא מתאים להיות מנהיג והוכיח את הרפיון שלו בשנים האחרונות.

    טובת המדינה זה קדימה, טובתי האישית והלב שלי היו תמיד בעבודה. בבחירות הבאות אני מצביע קדימה

  7. דקל-דוד עוזר :

    דני בוא נעשה עסקה: גם אני וגם אתה נישאר בני אדם ולא נצהיר מראש מה נעשה בעוד שנה-שנתיים, בלי לדעת מה יקרה עד אז.

  8. שחר :

    שאלה לגבי הרכב רשימת קדימה

    יש בקדימה אחלה של אנשים עם מחויבות להגיע להסכם שלום כמו: אורית זוארץ, שלמה מולה, נחמן שי, נינו אבסזדה וכו'…
    מולם יש חבורה של אגף ניצי-פאשסטי בראשות: רונית תירוש, יוליה שמואלוב-ברקוביץ ועתינאל שנלר.
    שנראה שהם עושים תחרות עם ישראל ביתנו מי יגיש את הצעות החוק הכי הזויות.
    האם להערכתך יש סיכוי להעיף את האגף הניצי הזה, ובשלב הבא גם להקים חזית משותפת שתרוץ ברשימה אחת של קדימה-עבודה-מרצ

  9. ק. טוכולסקי :

    איתי אתה מתעלם ממה שקרה במרצ וממה שקרה בעבודה, בעבודה כרגע אין מיעוט ס"ד אלא רוב ס"ד, אלוהים יודע מה הרוב הזה יעשה אבל הרצוג ופואד במיעוט מול מי שמגדירים עצמם ס"ד.
    במרצ אילן גילאון וניצן הורוביץ מגדירים עצמם סוציאליסטים, אולי זה יגמר עם זהבה גלאון תשתלט על המפלגה אבל כרגע יש שם לא 20% אלא 66%ץ
    בקדימה יש כרגע 2 ליבראלים מתוך 28 ימנים קפיטליסטים משרתי הון. גם את הליבראלים במרצ או משרתי ההון בעבודה מעולםלא היו רוב כל כך מוחץ במפלגתם.

  10. דקל-דוד עוזר :

    אגב, אף אחד במפלגת העבודה לא העיז לדקלם את נייר המסרים של ברוני הגז בדיונים על ועדת ששינסקי.
    אפילו אהוד ברק, פואד ושמחון לא העיזו לעשות את זה.

    לא ניתן לומר דבר דומה על קדימה, שחלקים נרחבים במפלגה הזאת השתתפו בקמפיין נגד "הגז המצרי" של "הקרן החדשה" וההשמצות נגד פרופ' ששינסקי.

  11. הראל לייבוביץ :

    מי שעזב את מפלגת העבודה בגלל ברק, זהו – ברק איננו, וזה הזמן לחזור הביתה ולהרים את המפלגה מהקרשים. זה מצריך המון – סבלנות, נחישות ואמון וזה אולי ייקח זמן, אבל בדרך החברתית זה בהחלט משימה אפשרית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.