חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחיר החיים והמתים בעסקות עם ארגוני טרור

נושאים מדיני-בטחוני, פותחים שבוע ב 22.06.08 6:05

סבל השבויים והמשפחות הוא דבר ברור ומוחלט, וקשה לנהל את הוויכוח העקרוני בלחצן המוצדק של משפחות השבויים. אני מרשה לעצמי להתייחס לנושא כי הייתי שם, כאשר אמי ואחי, היו בין חטופי אנטבה, ולאחר המבצע כאשר אמי נותרה באוגנדה וגורלה לא היה ברור

 

מאת: דניאל בלוך

 

השבוע החדש מעמיד את הגורמים המדיניים-ביטחוניים המחליטים וקובעי המדיניות בפני החלטות קשות במיוחד. אלו הן החלטות שבהן צריך לשקול בין האינטרסים הכוללים של המדינה לטווח ארוך לבין החובה הקדושה לפדיון שבויים, להתחשבות בסבל שבויים ומשפחות החיילים שנפלו בשבי כאשר הם פועלים בשם המדינה ועל אחריותה והרצון להביא כל חלל לקבר ישראל.

 

סבל השבויים והמשפחות הוא דבר ברור ומוחלט. במקרה אחד, של גלעד שליט, ברור כי הוא בחיים. לגבי רגב וגולדווסר אין ידיעה ברורה וחד-משמעית ואל הבעיה העקרונית מצטרפת השאלה מהו המחיר שאנו מוכנים לשלם עבור מידע על מצבם והאם אנו יכולים להתחייב על מחיר כאשר לא ברור אם הוא למען החזרת שבויים חיים או בעד גופות בארון.

 

קשה לנהל את הוויכוח העקרוני בלחצן המוצדק מבחינתן של המשפחות. אני מרשה לעצמי להתייחס לנושא כי הייתי שם, כאשר אמי ואחי, היו בין חטופי אנטבה, ולאחר המבצע כאשר אמי נותרה באוגנדה וגורלה לא היה ברור.

 

בעת היוודע דבר החטיפה הבנתי כי אנחנו איננו יכולים ללחוץ על הממשלה לנקוט בצעד של חילופי שבויים או בפעולה צבאית. סמכנו על הממשלה שתדע לנקוט בצעד הנכון והאפשרי בהתחשב בנסיבות. מבחינתנו העדיפות היתה פעולה צבאית, אם היא אפשרית, ומשא ומתן, רק בלית ברירה או כדי להרוויח זמן. לאחר מכן, כאשר אמי נותרה באוגנדה, אמרנו לשר הביטחון, שמעון פרס, ולראש המוסד, יצחק חופי, שאיננו רוצים כי יסוכנו חיי אדם. הערכנו תחילה כי אידי אמין מחזיק באמנו כבת ערובה כדי להשיג מישראל פיצויים, התנצלות ואולי מילוי דרישות החוטפים לשחרור עצורים. לאחר כמה חודשים הוברר גורלה האמיתי, הרב הראשי גורן פסק כי היא אינה בין החיים, ישבנו סמלית "שבעה" וחיכינו ליום שבו ייפול אידי אמין ונוכל להביאה לקבורה בארץ.

 

כמובן,כל מקרה צריך להיות נדון לגופו ואין דומה מקרה של מי שידוע כי הוא חי ומקרים של אלה שגורלם לוטה בערפל או כי ברור שאינם בין החיים. אין ספק כי חיזבאללה הגיע לשיא האכזריות בכך שבניגוד לכל חוק ונוהג בינלאומי אינו מוסר מידע על מצב החטופים אלא תמורת מחיר כבד ביותר. האם עלינו להיכנע לנוהג הברברי? אני מסופק. האם לשלם בשחרור טרוריסטים חיים תמורת מידע ואולי ארונות מתים? אני בספק. נכון, הממשלה הכניסה עצמה למבוי סתום כאשר בחרה להגיב על החטיפה במבצע מלחמתי גדול. במקום זאת היה עליה לחפש דרך תגובה יעילה ומתוחכמת בהרבה מיד אחרי החטיפה, במקום שאין מצפים לו, כולל חטיפה של אנשי חיזבאללה לצורך מיקוח בעניין החיילים החטופים, בלבד, תוך הודעה ברורה מיידית שזו כוונתנו.

 

שונה המצב לגבי גלעד שליט. גם כאן נהגה הממשלה בחלמאות מוחלטת. מדוע לא הבאנו לארץ כמה מראשי החמאס כקלף מיקוח? אני מבין את הזהירות הננקטת כדי למנוע פגיעה גופנית בגלעד. זכר ניסיון החילוץ הכושל של נחשון וקסמן עדיין קיים במערכת. אבל בין חוסר מעש חלמאי לבין פעולה צבאית יש הרבה דרכי ביניים. אנחנו החמצנו הזדמנויות וגם כאשר הן מזדמנות אנו מתעלמים מהן. לדוגמא – פרשת הזלזול בנשיא לשעבר, ג'ימי קארטר.

 

 

 

ממשלות קודמות קבעו תקדימים לא קלים בנכונות לשחרר עצירים חיים עבור גופות בלבד והנכונות להחזיר טרוריסטים גדולים עבור סוחר סמים שהסתבך על דעת עצמו ואחריותו בלבד. אי אפשר להתעלם מן התקדימים ולמען שבויים חיים אין ברירה אלא לפעול במסגרתם. טוב עושה הממשלה כאשר עניין גלעד שליט נדון במסגרת הסכם רגיעה מקיף. לפחות כאן הדיון מתנהל בדרכים סבירות, דרך המטפחת המצרית. מה מוקדם ומה מאוחר בהסכמה ובביצוע הוא חלק מן המו"מ. אין למשפחת שליט מקום לפנות לבג"ץ בעניין, שכן נראה כי עתה עושה הממשלה את המכסימום האפשרי. גם אינני מאמין שבג"צ ייכנס לדיון בשיקולי הממשלה בקביעת סדר הזמנים והעדיפויות.

 

השיקול הקר והרציונאלי לא תמיד מופעל במקרים כאלה מסיבות מובנות. בשנים האחרונות לא תמיד שידרה הממשלה אמינות ולא פעם לא מסרה למשפחות את כל האמת. הגיע הזמן לשינוי הגישה.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

22 תגובות

  1. עומר כרמון :

    שלום דניאל,

    דברים מרגשים.

    בעקבות המאמר קראתי את הפוסט שכתבת על בני משפחתך. בנקודות רבות מצאתי דמיון בין התחנות של של משפחת סבתי לאמך: הילדות בירושלים בראשית המאה הקודמת; החיים בשכונת רחביה לפני הקמת המדינה; ש"י; החיים באלכסנדריה.

    לגבי עמדתך בנושא שליט: איני מסכים. כל עוד עמדה הממשלה על החלטתה לא לדון עם החמאס – אפשר להבין את הנימוקים נגד הכניעה לטרוריסטים.

    ברגע שהוסכם על הפסקת אש עם החמאס ופתיחת המעברים, בטל הנימוק ש"אין להיכנע לטרוריסטים". כריכת נושא גלעד שליט ברגיעה, יכל להביא להורדת מספר האסירים הפלסטינים שישוחררו.

  2. איתי :

    ההחלטה ההצהרתית לא לדון עם החמאס / עם ארגוני טרור בכלל היא הביזיון.

    קודם כל זו צביעות, מכיוון שבמשך שנים מתקיימים משאים ומתנים ולא רק בנושא שבויים/אסירים, רק שהם עקיפים ודרך מתווכים, והתוצאה שלהם היא הבנות בלתי כתובות. יש מקום להעלות לדיון ציבורי מעמיק האם השיטה הזו של לא בשר ולא חלב עובדת, או שמא היא רק גורמת למצב הביטחוני של ישראל להדרדר עוד יותר ולמחיר לגופה/חייל חי רק לעלות.

    לגבי שחרור חטופים ושבויים ההיסטוריה מלמדת כי ככל שמתעכבים המחיר רק עולה והסיכוי להפיכת חייל חי לחייל מת (או גרוע מזה – מקרה רון ארד) רק עולה. ההצהרות המתלהמות "לא ניכנע לטרור, לא ננהל מומ" של יום הנפילה בשבי רק מזיקות.

    לגבי ממשלת חמאס – בניגוד לחזבאללה זו מנהיגות מדינית שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, בוודאי יותר דמוקרטיות מאלו המתקימות במצרים או בירדן. על ישראל להתייחס אל רצועת עזה כאל כל מדינה – להציע מו"מ ישיר לשלום, כשהאפשרות השניה העומדת בפני הצדדים היא מלחמה. גם כאן ההיצמדות לתחום האפור שבין מלחמה ל"בט"ש" פועל בטווח הארוך לרעת ישראל וביחוד לרעת תושבי הנגב המערבי.

    תהליך זה בהחלט ניתן לקיים במקביל למו"מ עם הרש"פ על חלוקת ירושלים, התנחלויות, שיבה וכו'.

    גם להגיד שמומ עם החמאס מחליש את אבו מאזן זו צביעות, כל עוד ממשלת ישראל לא פועלת בפול גאז להשגת הסכם קבע.

  3. איתי :

    דניאל ברשותך קישור לטקסט זה
    http://www.notes.co.il/daniel/11244.asp

  4. עומר כרמון :

    א) החמאס לא נבחר בבחירות דמוקרטיות. החמאס זכה ביותר קולות מהפת"ח לפרלמנט, מה שאיפשר לו להרכיב ממשלה. אך הוא ביצע ברצועת עזה הפיכה צבאית נגד הנשיא הנבחר ומוסדות הנשיאות. אנשי האופוזיציה מהפת"ח נרצחו והושמו בכלא. אם לזה אתה קורא דמוקרטיה, אוי ואבוי!

    ב) בוודאי שהמו"מ עם חמאס מחליש את אבו מאזן. מה הקשר בין זה לצביעות?

    ממשלת ישראל מחלישה את אבו מאזן פעמיים: הן בדרך הלא רצינית שבה היא מנהלת עמו מו"מ והן בדרך שבה היא מחזקת את החמאס.

    ג) להציע לחמאס שלום? אפילו המתונים ביותר בחמאס לא מוכנים לשום הסכם ישיר עמנו.

    ד) להתייחס לרצועת עזה כאל מדינה? גם החמאס לא מוכן להתייחס לרצועת עזה כמדינה.

  5. דני בלוך :

    לעומר – מיהי משפחת סבתך?
    לאיתי – מרשה, כמובן

  6. עומר כרמון :

    לדני: הדסה רבינוביץ'(כיום ברלינסקי – מתגוררת עד היום ברחוב אלחריזי). צעירה ב-11 שנה מאמך ז"ל (סבתי נולדה בירושלים בשנת 1913).באלכסנדריה היא שהתה אחרי שאמך כבר עלתה לארץ – לימדה שם בבי"ס יהודי.

  7. איתי :

    לא אמרתי שחמאס הוא דמוקרטי אך ההבדלים בין הדמוקרטיה א-לה חמאס ובין הדמוקרטיה של ערפאת, מבארכ ועבדאללה אינם כאלה גדולים כפי שזה מצטייר בתקשורת.

    פרגמטיות בחמאב
    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5960

    http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=133

    http://www.laisrael.net/PageDisplay.asp?Artnum=3266

    הדים לכך יש אפילו בווינט ואפילו בציטוט של משעל
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3223421,00.html

    אני מניח שבקריאת עיתונות אירופאית התמונה נראית אחרת

    קריאה מומלצת: הספר "שקרים על שלום " של טניה ריינהרט, מכיוון שאתה "מחבב" את ברק תיהנה לקרוא גם אם לעתים קרובות לא תסכים

  8. עומר כרמון :

    גם בדברים הפייסניים ביותר שיצאו ממספר אנשי חמאס "מתונים" לא מדובר בהסכם קבוע עם ישראל אלא לכל היותר הפסקת אש לזמן קצר תמורת נסיגה ישראלית מלאה ומימוש זכות השיבה. אותם "מתונים" שוללים מו"מ ישיר עם הציונים.

    אפילו המשטרים הדיקטטוריים של חוסני מובארק והמלך עבדאללה דמוקרטיים יותר משלטון החמאס ברצועת עזה. כל עצרות הפת"ח בשנה האחרונה נתקלו באש חיה של שוטרי חמאס.

    החמאס אינו פרטנר ולכן ממשלת ישראל מאוהבת בו כל כך.

  9. דני בלוך :

    לעומר – סבתי התגוררה באלכסנדריה עד 1931, בן דודי עד 1949 ודודתי עד 1951.
    מה הרקע שלך מצד כרמון?

  10. דליה :

    עצומה בעד החזרת שליט. אם אפשר לפרסמה ולחתום עליה, אולי יעזור.

    http://qualitest.net/shalit/

  11. איתי :

    המשפט שלך "החמאס אינו פרטנר ולכן ממשלת ישראל מאוהבת בו כל כך." נכון וכואב.

    ומצד שני מעבר להתלהמויות של שני הצדדים – מסתבר שישראל סוגרת יותר עסקאות (בעזרת מתווך) עם חמאס וחזבאללה מאשר עם מנהיגים מתונים יותר כמו עבאס ופיאד שאיתם רק "מדברים" או "מנהלים תהליך מדיני".

    הכל פה הפוך על הפוך, אולי בדומה לטענה שעם שמאל בשלטון בישראל לא מקבלים שלום, אבל עם הימין כן.

    וראה גם כאן
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/724/033.html

    גם אצלנו וגם אצלם הסדר ידרוש משהו כמו משאל עם, ולכן בריא ביותר שבצד שלהם תהיה הנהגה משותפת של חמאס ופתח.

  12. אבא של חיילים :

    דני בלוך הוא שם ודמות המחזירים אותי לשנות היותי רשום כתלמיד בביה"ס הסמוך למגדל המים שברחוב מזא"ה (וכיתה אחת בתחתית המגדל עצמו) בלב תל-אביב, וגם לשנות 'התנועה המאוחדת'. עד כאן שבריר של נוסטאלגיה. קטונתי מלבקר את מי שאחיו ואמו נחטפו, ואחר-כך אמו דורה שנעלמה בלב-אפריקה. אבל מותר לי, אני מקווה, להעלות דברים מנקודת-ראותו (ונסיונו) של מי שגם היה בסכנות (סכנות, ברבים) של נפילה בשבי תוך מילוי משימות-לוחמה, וגם יש לו בנים בצבא, שאחד מהם היה בבוקר חטיפתם של גולדווסר ורגב בדיוק באותו קטע גבול, ובדיוק כמוהם עלול היה להעלם למשך – נכון להיום ובינתיים – 712 ימים. לכן התייחסותי לענין החזרת-השבויים הביתה היא כאילו הייתי אני עצמי השבוי, או בני הפרטי !
    יש לי לא מעט לספר בענין זה, אבל במגבלות המסגרת כאן אבליט רק שבהיותו של אולמרט – המחזיק בלעדית בידיו את המפתחות לפתרון בעיית-השבויים – כל-כך רגיש ליחסי-הצבור שלו ולמראית-העין של דמותו כלפי קהלים אלקטוראליים מסויימים – מה שעשוי לסדוק מעט את אטימותו כלפי חיי-אדם של מי שאיננו קרוב אליו, ולהניעו לזוז מעמדתו העיקשת ש"לא נכנע לטרוריסטים" ו"לא ננהל משא ומתן עם חוטפים", זאת רק "דעת-הקהל" ולחץ צבורי בלתי מתפשר. את זה הבינו סוף-סוף, אחרי 'הורדת-פרופיל' בת שנתיים במצוות "מקורבי ראש-הממשלה", בני-המשפחות. ראו את ה'קמפיין' התקשורתי בכל הערוצים, העתונים המודפסים והמקוונים ובכל תכניות ה'טוקשואו' ביומיים-שלושה האחרונים. לשם הצטרפות ל'קמפיין' הזה, להלן קטע שמצאתי באינטרנט:
    • עוד ועוד 'ווליום' לצעקה: לשחרר את גלעד שליט ! 22/06/08
    זהו קטע של הודעת דוא"ל שהגיעה אלי היום, על עצומה להצלתו של גלעד שליט. לדברי-היוזמים – כרגע חתומים על העצומה 13,9364 אזרחים. כשיגיע מספר החותמים ל- 200,000 תישלח העצומה המלאה לראש הממשלה.
    יש לחתום רק פעם אחת (חתימות כפולות נפסלות) להקפיד למלא כתובת דוא"ל תקינה . היוזמים מתחייבים לכבד את פרטיות החותמים ולא להעביר פרטים אלה לאיש. (הם פרסמו את שמותיהם של 50 החותמים הראשונים, ואת שמם של האחרים הם שומרים חסויים.
    עצומה זו היא פרי יוזמתם של אריק דיאמנט מתל אביב ונעם ליבנה מבית העמק, ממומנת מכיסם ומנוהלת באחריותם, ללא תלות בכל ארגון פוליטי או חברה מסחרית.
    לפרטים ולשאלות: 052-2754528 יחד אפשר להחזיר את גלעד. עוד יש סיכוי. חתמו והעבירו למכריכם. תודה.
    כתובת הכניסה לאתר העצומה: http://www.bringhimback.org
    * * *
    יזמה אחרת לתוספת 'ווליום' לדרישה לשחרר את גלעד שליט, בשבוע ה-104 להיותו שקוע ותקוע בבור-השבי:
    העלאת תמונתו בכל האתרים והבלוגים והרשתות החברתיות ביום ד' 25.6.2008.
    כתובת האתר המזמין להצטרף ליזמה ומסביר את הפעולה: http://www.giladshalit.co.il
    * * *
    וכמובן – השתתפות המונית (של אלפים ! לא רק מאות) בעצרות התמיכה בירושלים ביום ג' 24.6 ב-19:00 מול בית ראש הממשלה ברחביה
    ובמצפה הילה ביום ד' 25.6 ב-18:30 ברחבת מזכירות הישוב.

  13. עומר כרמון :

    שלום דני,

    כרמון זה כמובן השם מצד אבי. לצד הזה אין קשר לאלכסנדריה. סבתי ז"ל מצד האב היא ממשפחת שטמפפר. נולדה בירושלים בשנת 1902 ונישאה ליעקב קרמר שעיברת את שמו לכרמון.

  14. דני בלוך :

    לעומר – יש לך קרבה למשפחת המורים כרמון שלימדו בגימנסיה רחביה?

  15. עומר כרמון :

    לדני – אמי ודודי (ברלינסקי) הם בוגרי הגימנסיה רחביה. אבל לא ידוע לי על קשר משפחתי למורים שם.

  16. דני בלוך :

    לאבא של החיילים – אנחנו מכירים? אם אתה רוצה כתוב לי ישר לדוא"ל –
    [email protected]

  17. איתי :

    אבא של חיילים – ניפגש בעצרת ביום ג' מול בית ראש הממשלה

  18. אבא של חיילים :

    אולמרט הניע את ההליך של הכרזת אודי גולדווסר ואלדד רגבנסגרנה ע,י עופר דקל להחזרתם הביתה. נדחתה או בוטלה ישיבת ה'קבינט' שנקבעה להערב (!) לאישור (!) עיסקת החזרת של השבויים שלנו מלבנון.
    בכל רגע עוד אישושים להתנהלות הנבזית של אולמרטו דן בן תרצה ו 19:51 | 23/06/08
    בערוץ 10 (בתכנית של 'לונדון וקירנשבאום') התקיימו זה עתה 2 ראיונות:
    1. קרנית גולדווסר במסדרון-הכנסת: הבנו שהבעיה של שחרור אודי ואלדד מונחת אצלנו "בבית" ולא "בחוץ" אצלם. לכן אנחנו כדי להתחנן וזה מה שאנחנו עושים.
    2. עם עו"ד דב וויסגלס, לשעבר ראש-לשכתו של ראש-הממשלה שרון, ומי שהיה המוציא והמביא גם בקידום עיסקאות קודמות של החזרת שבויים ישראליים הביתה. כיום הוא משמש כאחד מיועציהם של בני-משפחת שליט. לדבריו בהחלט סביר היה להבין שבפני המחליטים (הקבינט המדיני-בטחוני ו/או מליאת-הממשלה) הונח המכלול כולו, על הקשרים ההכרחיים (!) בין 3 מרכיביו: הפסקת-אש, פתיחת-מעברי-הגבול, שחרור גלעד שליט. כאשר הסתבר למשפחת שליט שכנראה לא כך הוצגו הדברים בפני המחליטים, או שגם הם הולכו שולל ע"י מי שהביא בפניהם את הדברים, ולכן החלטתם היתה לא סבירה, מן ההכרח וההגיון היה שתוגש העתירה לבג"צ, שיורה לקבינט או לממשלה לדון בענין שוב, עם מלוא הנתונים והמשמעויות, שלא כמו שנעשה לפני אישור ההסכמה על ה'רגיעה'.
    3. עם אלון בן דוד, פרשן מנוסה ויודע-דבר, על העצירה של השלמת עיסקת החזרתם של אלדד רגב ואודי גולדווסר.
    גם בן-דוד אישר במפורש: אולמרט "שינה את דעתו", ומטרפד את האישור בממשלה והמימוש של העיסקה שפרטיה כבר הושלמו (!) עם החיזבאללה. כך כמסתבר נאמר גם לבני-המשפחות בפגישתם לא מזמן עם עופר דקל.
    4. וגם – מתוך אתר החדשות של walla! –
    משפחות החטופים: לדון בעסקה בממשלה
    http://news.walla.co.il/?w=//1301792
    יום שני, 23 ביוני 2008, 18:14 מאת: מערכת וואלה! חדשות
    "פרטי העסקה גובשו אין כל סיבה שקבלת ההחלטה תמשיך להתעכב" הורי החיילים החטופים
    אולמרט שוקל להכריז על החטופים כחללים כדי לחמוק מאישור העיסקה.
    משפחות רגב וגולדווסר דורשות להביא את העסקה להשבת בניהם לאישור הממשלה עוד השבוע. אולמרט שוקל לבטלה.
    בני משפחותיהם של החיילים החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר פנו היום (שני) לראש הממשלה אהוד אולמרט ולשר הביטחון אהוד ברק, בדרישה לאשר את עסקת השבויים להחזיר את בניהם לישראל.
    "אנו דורשים מראש הממשלה ושר הבטחון להביא את העסקה שהונחה על שולחנו על ידי עופר דקל לאישור הממשלה או הקבינט עוד השבוע", אומרים בני המשפחות. "חיכינו מספיק. כעת, כשפרטי העסקה גובשו ושרי הממשלה מעודכנים ותומכים בה, אין כל סיבה שקבלת ההחלטה תמשיך להתעכב".
    ביומיים האחרונים קיימו בני משפחות החיילים החטופים בלבנון סדרת פגישות מרתונית עם שרי הממשלה, במטרה לשכנעם להצביע בעד העסקה להשבת החיילים החטופים. המשפחות זכו לתמיכה מהשרים עימם נפגשו וגורמים בכירים אף העריכו כי העסקה צפויה לקבל את אישור הממשלה.
    בתוך כך פורסם כי ראש הממשלה אולמרט שוקל להכריז על החיילים החטופים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, כחללים. בנוסף נטען בסביבתו של ראש הממשלה כי בשל אי הבהירות לגבי המידע שיעביר הארגון על רון ארד, חוסר הוודאות על מצב החטופים והדרישה לשחרור אסירים פלסטינים, אולמרט החליט לעכב את הבאת ההסכם לדיון בקבינט והוא שוקל לבטלו.

  19. אבא של חיילים :

    בגלל תקלה טכנית – להלן שוב תחילתה של הודעתי הקודמת:
    אולמרט הניע את ההליך של הכרזת אודי גולדווסר ואלדד רגב כחללים שמקום-קבורתם לא נודע. מטרתו "לפוצץ" את העיסקה שפרטיה כבר נסגרו ע"י עופר דקל להחזרתם הביתה. לכן גם נדחתה או בוטלה ישיבת ה’קבינט’ שנקבעה להערב (!) לאישור (!) עיסקת החזרת של השבויים שלנו מלבנון.
    כדברי אילה חסון מערוץ 1 בטלביזיה: "יש בממשלה מי שמנהל את ענין השבויים באופן לא כשר. רק בחפירות ארכאולוגיות יתגלה אולי בעתיד מה בדיוק קרה שם".
    היתר – מעט ממה שכבר עכשיו מודלף, אך לכאורה "לא בסדר לפרסם" – בהודעתי הקודמת.

  20. אבא של חיילים :

    "זאת התנהגות נבזית של מדינת-ישראל" אמרה קרנית גולדווסר לפני דקות מעטות בטלפון לערוץ 2 בטלביזיה.
    "אנחנו כאן בכנסת נפגשות ומתחננות שהשרים יצביעו בעד אישור העיסקה להחזרת אודי ואלדד בישיבת-הקבינט הערב או בממשלה ביום א' הקרוב, ואף אחד "רשמי" לא מודיע לנו, שכל הפרטים כבר הועברו הערב לרב הצבאי הראשי כדי שיפסוק על מותו של אודי, ולכן בוטלה ישיבת הקבינט שנקבעה להערב, וגם בממשלה אולמרט לא יעלה את הנושא לדיון ולהחלטה. לא הספקתי אפילו לבדוק איך מרגישה מיקי לנוכח הידיעה, שהגיעה אלי באמצעות התקשורת, ולהודיע לשאר בני-משפחתי – אמא שלי וסבתא שלי ואחרים. אני רותחת מזעם !" דברים בשם אומרתם.

  21. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    גם אני, כמו איתי, סבור שחייבים להתחיל לדבר עם החמאס תיכף ומיד.

    למשל, מעניין לראות כיצד יתנהלו המגעים בעניין אספקת המים והחשמל לרצועת עזה.
    באילו תנאים אלו ימשיכו להתקיים?
    כיצד יש להגדיר את היחסים בין ישׂראל לבין עזה, לאור שאלת המים והחשמל?

    ***

    בעניין השבויים – אם אכן אהוד ואלדד אינם בין החיים, אין מקום להשיב שבויים חיים במקומם. אפשר להחזיר גופות; מן הסתם אנו מחזיקים בכמה.

    זאת ועוד – בימים האחרונים התרבו התבטאויות בדרג הפוליטי ה"מעריכות" או "יודעות" שהשניים אכן אינם בין החיים. יש להסיר מיד את האיפול הבטחוני, ולהביא את העובדות, עד כמה שישנן, בפני הציבור.

    בעניין גלעד שליט – זה יהיה נושׂא מיידי בדיונים עם החמאס, לכשיתחילו בב"א.

  22. מפי בעלי-נסיון :

    "היום קשה יותר לשבוי להאמין יחזור" – ד"ר סנש, שבוי שחזר מהשבי: "אילו הייתי שבוי היום לא הייתי מרשה לעצמי לקוות יותר מדי". יום שבת, 28 ביוני 2008, 9:19 מאת: שולמית אביצור, מערכת וואלה! חדשות
    http://news.walla.co.il/?w=//1304191
    עמוס לויטוב ודוד סנש, שני שבויים לשעבר וכיום מטפלים, מספרים על התחושות בשבי, והדמיון והשוני בין מצבם דאז לזה של גלעד שליט:
    "הבדידות, הייאוש והכאב שגלעד שליט עובר, הם קשים מנשוא. קושי שכמעט אי אפשר לתאר".
    סנש ולויטוב נשבו בתקופה אחרת. לפני רון ארד שלא חזר. לפני נעדרי קרב סולטן יעקב שלא שבו. האם גם גלעד שליט מגייס אופטימיות כמו שהיתה להם (ראו בהמשך)? "אין ספק שהיום", אומר סנש, "לאחר שכולם מכירים היטב את הסיפור של רון ארד, קשה להם יותר להאמין שהם יחזרו הביתה, יהיה המחיר אשר יהיה. אז הייתי תמים, אבל אילו הייתי שבוי היום לא הייתי מרשה לעצמי לקוות יותר מדי".
    את הדברים הללו אומר עמוס לויטוב, והוא יודע היטב על מה הוא מדבר: שלוש וחצי שנים ישב לויטוב בשבי המצרי. כיום הוא מנחה סדנאות להתמודדות עם מצבי לחץ ואי ודאות, אז, בשנת 70', היה טייס בן עשרים בזמן מלחמת ההתשה, כשהופל מטוסו בתקיפת עומק במצרים. במשך חודשיים נחקר לויטוב בידי שוביו, בסיומם הושם בבידוד מוחלט למשך שישה חודשים.
    "הלא נודע, זה הדבר הכי קשה לבן אדם, בטח שלנער צעיר", הוא אומר. "עברתי בשבי דברים קשים ביותר, אבל הכי קשה היה לא לדעת דבר".
    הפסיכולוג ד"ר דוד סנש מבין את תחושתיו של לויטוב. הוא עצמו נפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. "לא ישבתי בשבי האויב במשך שנים, אבל גם 40 יום הם 'רק 40 יום' רק אחרי שהם נגמרים. אתה לא יודע מראש שזה עומד להיגמר. זה מתמשך ומתמשך, ואתה לא יודע עד מתי. אין לך את היכולת לספור לאחור", הוא מספר. "המשמעות של הזמן משתנה. אתה נמצא בסבל ובמצוקה נפשית שלא נגמרים. אנחנו רגילים שדברים משתפרים עם הזמן, וזה שובר לנו את התבנית הזו אליה הורגלנו כל כך".
    לויטוב מספר על "הזמן שהפך לנצח, המחשבות שלא נותנות מנוחה, שעה אחר שעה: האם יוציאו אותי להורג? ומתי? האם אי פעם אשתחרר? האם בבית בכלל יודעים מה קורה איתי? חרדות הקיום היו פשוט עצומות".
    הבדידות, היא היתה עבור לויטוב חברתה חסרת הרחמים של חוסר הידיעה. הוא מספר על "כללי המשחק של השבי", במסגרתם בודד מהעולם במטרה ליצור עליו לחץ נפשי. לאחר חודשיים של חקירות וחצי שנת בידוד, הוא הועבר לחדר עם תשעה שבויים נוספים. בשלוש השנים הבאות יצא מבין כתליו שלוש פעמים בלבד. "אבל עצם העובדה שהייתי עם אנשים נוספים – זה היה הבדל של שמיים וארץ. קשה לי לחשוב על השבויים שנמצאים עדיין בבידוד הנורא שהייתי בו. גלעד וודאי נמצא לבד, אין לו חבר להחליף איתו מחשבות, אין לו קשר עם אף אחד".
    "בשבי בניתי לי בורא עולם"
    לויטוב מספר שכשהורשה לשלוח גלויה למשפחתו דרך "הצלב האדום", הדבר נטע בו תקווה עצומה. מההיבט הזה אולי גם שליט חש כי ישנו אור בקצה המנהרה. "כתיבת הגלויה הביתה היתה עבורי כמו ביטוח חיים, כי הנה – יודעים שאני חי, ולכן בטח לא יהרגו אותי. העובדה שידעתי שהמשפחה שלי שמעה ממני חיזקה אותי מאוד. בבידוד חשבתי הרבה על הסבל של המשפחה, תיארתי לעצמי שהם בטח משתגעים מחוסר הידיעה, ושעבורם המכתב יהיה קרן אור".
    כל נקודת אחיזה היא משמעותית עבור השבוי בכדי לנסות ולשמור על שפיות הדעת. "יש מחקרים שונים על שבויים, אבל קשה להעריך את הרמה של הכאוס הנפשי שהם עוברים", אומר ד"ר דוד סנש. "אצל היצור האנושי קיים מנגנון של ויסות מצוקה מתמשכת, שפועל בדרכים שונות. למשל, חילונים מתחילים פתאום להאמין באלוהים". גם לויטוב מעיד כי "בשבי בניתי לי בורא עולם, והייתי מתפלל אליו ומבקש סיוע".
    השבוי לשעבר סנש מעיד כי בעיתות מצוקה בני האדם מוצאים עצמם חושבים באופן סותר מציאות. "במצבים האלה לא עוזר להיות יותר מדי ריאליסטי, חשוב מאוד להחזיק תקווה, אחרת לא תשרוד. זה מנגנון הישרדות נקודתי וזמני בלבד, ועשוי לחלוף כשתקופת השבי מסתיימת. אצלי, למשל, האופטימיות לא נשארה אחרי השחרור, אבל בזמן השבי הייתי חייב אותה. כל הזמן פינטזתי על השחרור, גם ברגעי הייאוש, וזה מה שהחזיק אותי".
    "תמצית החיים בשבי היא המחשבה שעושים הכל כדי לשחרר אותך. ואני מצדי לא פקפקתי בכך שיעשו הכל כדי שאשתחרר", אומר סנש, ולויטוב מספר: "התפללתי, קיוויתי, חשבתי על הבית, אבל הדבר שנתן לי הכי הרבה כוחות היה, ללא ספק, הידיעה שמאחוריי עומדת מדינה שלמה. לא הטלתי ספק שהיא עושה הכל כדי להחזיר אותי הביתה".
    סנש ולויטוב נשבו בתקופה אחרת. לפני רון ארד שלא חזר. לפני נעדרי קרב סולטן יעקב שלא שבו. האם גם גלעד שליט מגייס אופטימית שכזו? "אין ספק שהיום", אומר סנש, "בעולם של ידע שנגיש לכולם, ולאחר שכולם מכירים היטב את הסיפור של רון ארד, קשה להם יותר להאמין שהם יחזרו הביתה, יהיה המחיר אשר יהיה.
    אז הייתי תמים, אבל אילו הייתי שבוי היום לא הייתי מרשה לעצמי לקוות יותר מדי".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.