חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מאבק העו"סים – סיכום השביתה

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 30.03.11 13:17

אילנה נירנברג- סטודנטית בתוכנית ההסבה לע"ס, מכללת אשקלון מסכמת את שביתת העובדים הסוציאלים – את תחושתיה הקשות ומדברת על המשך המאבק


לסיכום השביתה…

התחושה שמלווה את רוב הסטודנטים והעובדים הסוציאליים מאתמול (יום ג'- 28.03.11), ערב חתימת ההסכם, היא תחושת אכזבה קשה.

נאבקנו במשך 23 ימים. השמענו את קולנו, תמכנו בכל העובדים הסוציאליים, ארגנו והגענו להפגנות מחאה ברחבי המדינה על מנת להשמיע את דעותינו וטענותינו, למען מדינת רווחה טובה יותר.

הקול הוא זעקה! זעקת העובדים הסוציאליים המוחים על תנאי העסקתם וניסיון להביא לשינוי. אותו שינוי שהסטודנטים מנסים לעשות, כל יום בהגיענו למרכזי ההכשרה המעשית, אותו שינוי שמנסים אלפי עובדים סוציאליים להנחיל בהגיעם כל יום למקום עבודתם, למרות ועל אף תנאי ההעסקה.

אנחנו קמים היום בבוקר, חוזרים למקומות ההכשרה ולמקומות העבודה, שומעים את חברינו ועמיתנו לעתיד למקצוע, שומעים את חברינו הסטודנטים המנסים להבין על מה ולמה הושגה הפשרה, רואים את כל הכותרות בעיתונים, קוראים את כל הכתבות באינטרנט, מגיבים לדבריהם של כל מי שמביע את דעתו בנושא בכל אמצעי התקשורת, חשים הזדהות וכואבים על עתידנו ועל עתיד המקצוע.

זהו מקצוע קשה, דורשני, שוחק ועדיין, כל מי שבחר (ובלב שלם!) במקצוע, גאה ועומד מאחורי הבחירה, גם בכל הרגעים הקשים. יחד עם זאת, לא נתפס שבמדינתנו הדמוקרטית, לא מאפשרים לחלק מהמגזרים, להיאבק על זכותם לשנות, להתקדם, להתפרנס בכבוד, להביע את עמדתם ולהתנגד להסכם, שברוב הדעות, הושג באילוץ ובכיפוף ידי האיגוד על ידי איומים להוצאת צווי מניעה.

אני כסטודנטית ועובדת סוציאלית לעתיד, נאבקתי במשך 23 ימים להשמיע את דעותיי. הגעתי להפגנות, כתבתי טוקבקים ומאמרי דעה, על מנת לעמוד לצד כל העובדים הסוציאליים, לצד חבריי הסטודנטים. והכי חשוב- על מנת לעורר מודעות.

המשכנו בכל הפעילות למרות התחושה הקשה שהפקרנו את הפונים שלנו וסיכנו את סיום התואר שלנו בכך שהופסקה פעילות ההכשרה המעשית, ולאחר כל זה מתקבל הסכם שניתן היה לקבלו בתנאים הללו עוד בתחילת השביתה ולמנוע את הצטברות העומס שאיתו מתמודדים כעת אלפי עובדים סוציאליים בחזרתם לעבודה.

מדברי ראשי ופעילי עו"סים שינוי- סטודנטים למען עתיד העבודה הסוציאלית ושירותי הרווחה בישראל:

"העובדה כי דווקא אלו העובדים עם האוכלוסיות החלשות ביותר בחברה הישראלית חוזרים לעבוד תחת תנאי העסקה משפילים ומבזים מעידה על סדר העדיפויות הלקוי של ממשלת ישראל. כמובן שהנפגעים הנוספים המופקרים מהסכם זה הם לקוחות השירותים החברתיים, אשר ימשיכו לקבל שירות מעובדים שאינם מתוגמלים כראוי על עבודתם.

כסטודנטים, נכנסו למקצוע העבודה הסוציאלית מלאי תקווה לעתיד מקצועי טוב יותר. הסכם מבזה זה אינו משאיר לנו ברירה אלא להמשיך ולהיאבק על תנאי העסקתם של העובדים הסוציאליים ולהצלתה של מדינת הרווחה מן הקמים לחסלה"…

מצטרפת לדברים אלו ואומרת- לא נותר דבר חוץ מלהמשיך בפעילות השינוי! להמשיך ולהיאבק עד ישמע קולנו! עד שיושג השינוי לו אנו מצפים, אותו שינוי המגיע לנו. למען מדינת רווחה יעילה וטובה, למען הפונים שלנו, וכמובן למען עתידנו המקצועי.

כוחנו באחדותנו. עו"סים שינוי- ביחד!

אילנה נירנברג- סטודנטית בתוכנית ההסבה לע"ס, מכללת אשקלון

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , ,

15 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    לפני כמה שנים התנהל מאבק סטודנטים מאוד רדיקלי, כשיותר מדי דגלים אדומים נשאו בהפגנות והקריאה למהפכה נשמעה באופן יותר ויותר תדיר איתי שונשיין אז יו"ר ההתאחדות בעזרת יו"ר האגודה בירושלים שמראש התנגד לשביתה סגרו את הבסטה.
    גם עכשו הממסד בלם את המהפכה. המסקנה שלי אין טעם לצאת למהפכות עם הנהגה ממסדית.

  2. איתי :

    צריך לצאת למאבק אם הוא צודק,
    גם אם כרגע מי שמוביל אותו אינו לטעמך.

    במקביל צריך לנהל מאבק על שינוי יחסי הכוחות בין "הממסד" ובין כוחות רעננים יותר ופחות מתפשרים.

    לפי ההגיון שלך אין טעם ללכת להפגנת שלום אם היא מאורגנת ע"י שלום עכשיו, אין טעם ללכת להפגנה נגד הפרטת תאגידי המים אם היא מאורגנת עי מרכז השלטון המקומי ואין טעם ללכת להפגנה על שכר המורים אם היא מאורגנת ע"י הסתדרות המורים.

  3. ק. טוכולסקי :

    לפי ההגיון שלי יש טעם להשתלט על האיגוד או להקים איגוד חדש אם זה לא מתאפשר.
    היות ואין צו הרחבה לעובדי העמותות אין סיבה לעובדי העמותות להשאר חברים בהסתדרות שלא השיגה בשבילם הישג מינימלי.
    הם יכולים להקים איגוד עצמאי או להצטרף לכוח לעובדים ולצאת למאבק נפרד.

  4. סטודנטית לע"ס :

    אילנה- מחזקים אותך !

    אני ממש מזדהה עם כל מילה ומילה שכתבת, בהחלט להמשיך ולא לעצור וזאת כי פשוט אי אפשר אחרת. המקצוע ואנחנו יחד איתו בדרך לאבדון.
    בתקווה לעתיד טוב יותר

  5. אילנה נ. :

    נכון שההישגים בתום המאבק לא היו כפי שציפו, אבל עצם ההתארגנות, התמיכה, החיזוק והעידוד, בין היתר גם של הסטודנטים ושל עובדים ועובדות סוציאליים רבים במדינה, גרמו לכך שישנה יותר מודעות לתנאי ההעסקה ולמצבם של העובדים במדינה.
    אולי נראה שבלמו אותנו, אבל הושג הישג משמעותי בכל המאבק הזה והוא מודעות! מודעות לעבודה הקשה, מודעות לנתינה, מודעות לפונים והכי חשוב מודעות למקצוע ולחיוניות של העובדים הסוציאליים.
    יכול להיות שהמסקנה של המאבק תהיה הפרדת כוחות ואכן עובדי העמותות יבחרו בגוף אחר שיוביל אותם למאבק שונה על תנאיהם אבל כרגע המצב הוא לא כך ועדיין הושג גם הישג משמעותי לעובדי העמותות בהסכם. יש אומרים שזה ההישג החשוב של ההסכם, ולאו דווקא שאר הסעיפים.
    מאבק ושביתה נועדו גם הם ליצירת הד (גם תקשורתי) שיעורר מודעות וזהו דבר שהושג בצורה חד משמעית.

  6. אילנה נ. :

    בתגובה ל- 4

    תודה רבה!
    מחזקת את כל הסטודנטים והעובדים הסוציאליים באשר הם.
    מקווה שבסוף, גם לאחר סיום המאבק, הוא יניב את פירותיו.
    כרגע אולי זה לא נראה כך אבל כולי תקווה שאנחנו בדרך לשינוי משמעותי שיאיר את פני המקצוע ויחד איתו כולנו נוכל להתקדם ולהמשיך לתת את השירות הטוב לפונים שלנו…כי בשביל זה אנחנו פה!
    חשוב להמשיך ולעורר מודעות!

  7. איתי :

    אילנה, לדעתי השאלה המרכזית היא מה יעשו בטווח הארוך אלפי העובדים והסטודנטים שהשתתפו באופן פעיל והתאכזבו.

    אם הם יבינו שהמאבק רק מתחיל ושצריך להתחיל לפעול בתוך האיגוד (או במפקד לכוח לעובדים) – סימן שהעלאת המודעות עשתה דבר טוב.

    אם הם יגידו "לעשות מאבק זה סתם, בסוף במילא מישהו למעלה ימכור אותנו בזול" ויחזרו לקונכייה – אז העלאת המודעות רק הזיקה, משום שהיא עוררה תקוות שווא שהביאו לנפילה ותחושת חוסר אונים, מהסוג שרואים לעתים קרובות אצל המטופלים של העו"סים.

    באנלוגיה, תנסי לקחת את כל מאות האלפים (כולל עשרות בלוגרים) שהתלהבו ממפלגת העבודה בראשות פרץ בתחילת 2006 ותנסי לשכנע אותם שאפשר להשתמש במפלגת העבודה (בראשות פרץ, יחימוביץ' או לא משנה מי) בתור צינור אפקטיבי לשיקום מדינת הרווחה. רוב האנשים האלה יצחקו לך בפרצוף.

    חוסר אונים נלמד זה דבר שמתועד גם בבעלי חיים
    http://en.wikipedia.org/wiki/Learned_helplessness

  8. מיכאל לינדנבאום :

    הפרד ומשול

    לא בטוח שעובדי העמותות לא מרוצים מההסכם.
    גם אילנה מדברת(שלא בטובתה) על מלכודת הדבש של 7100 ש"ח לעו"סים בעמותות ומגדירה אותו כ" הישג משמעותי לעובדי העמותות בהסכם".

    העו"סים הצעירים רואים את ברק הכסף ושוכחים שהם עובדי קבלן חסרי זכויות סוציאליות ובטחון תעסוקתי.

  9. עמית-ה :

    אני מקווה שההתארגנות של העו"סים וההתארגנויות הבאות יפנו את כוחם לכיוון הפוליטי,
    פוליטיקה של איגודים ופוליטיקה מפלגתית.
    http://www.youtube.com/watch?v=XkuqLfDCk8M

  10. אילנה נ. :

    בתגובה ל 8

    מיכאל, תודה על תגובתך.
    לצערי ולצערם של מספר לא מועט של עובדים סוציאליים, חלק נכבד מהמשרות הן משרות המוצעות דרך עמותות. אין ספק שבהסכם ניסו ל"פתות" את העובדים והציבו מספר גבוה (7000 ש"ח) על מנת לרצות את העובדים.
    עובדי עמותות רבים חושבים שזהו שכר טוב ועדיף על קודמו. אני אישית חושבת על הבטחון הכלכלי שלי ועל הצורך להסתדר גם בעוד 30 שנים מהיום ולאו דווקא כל חודש בחודשו.ונכון, בסופו של דבר עובדי העמותות קיבלו שכר גבוה אך ללא תנאים סוציאליים שהם משמעותיים מאוד וכאן הליקוי בהסכם.
    אני (ורבים מחבריי הסטודנטים) שנמצאים בהסבה אקדמית (לאחר סיום תואר אחד וכמוני, אפילו שניים) לא בחרנו במקצוע בגלל הכסף. אלא בגלל האמונה ותחושת השליחות והרצון ליצור שינוי. שינוי שאנחנו מיישמים כבר בהיותינו סטודנטים, עם פרוץ המאבק, לשינוי תפיסת המקצוע בעיני הציבור.
    קשה לי להאמין שיש עו"ס שנמצא כאן ורואה את ברק הכסף בעיניים, מה שכן, ישנם רבים שלא מבינים את משמעות ההסכם הלוקה בחסר שהתקבל ועד כמה הוא לא מיטיב עם רבים מהעובדים הסוציאליים וכאן קול הזעקה.

  11. אילנה נ. :

    בתגובה ל 7

    איתי, תודה על התגובה.
    אני חייבת לציין שהדעה והתחושה הרווחת כרגע בקרב הסטודנטים היא של כישלון המאבק והגעה להסכם שאינו מיטיב עם העובדים. המאבק אינו מיותר ואנו לא חשים אכזבה ממנו, אלא חשים אכזבה מדרך ההתנהלות וההפקרה של העובדים לבסוף. ובעוד מספר חודשים לא רב, אנחנו נהיה עובדים אלו.
    ישנה תחושה שיש להמשיך במאבק עד שנגיע לשינוי שמגיע לנו ולכן בעיניי המודעות שהמאבק יצרה תרמה ושיפרה את מצב העובדים במדינה, שכן, אם אנחנו לא נדאג לעצמנו, מי ידאג לנו? יש בהסכם גם צדדים חיוביים שיש לקחתם בחשבון. אומנם הם לא רבים, אבל ישנו גם שיפור של המצב לעומת קודמתו.
    כולי תקווה שלא נגיע למצב המתואר של בעלי החיים!

  12. מיכאל לינדנבאום :

    שאלה לאילנה

    בתור עו"סית לעתיד האם את ,לאור נסיונך הסינדיקליסטי הטרי,חושבת שהגיע הזמן להחליף סוסים,הן מבחינת הנהגתכן והן מבחינת האיגוד המקצועי היציג?

  13. יעל :

    אל תשכחו שבארץ (לצערינו)
    ישנם דברים שמקודמים בזכות הפוליטיקה.כנראה שצריך לחכות למבשלי ההסכם הקלפי(הסתדרות/אוצר וכד').
    העובדים הסוציאליים מונים מעל ל10.000 איש, תוספיו בני זוג משפחה והנה יש לפחות מנדט.

  14. אילנה נ. :

    בתשובה למיכאל- 12

    ניסיון טרי ביותר…עם זאת וגם לאור תוצאות השביתה, אני לא חושבת שזה הזמן להחליף אף אחד.
    נכון, שבסופו של דבר תוצאות השביתה אינן לשביעות רצונינו, אבל עם כל זה, נעשה ניסיון אדיר למצות את השביתה עד תום מבחינת האיגוד, ואני חושבת שהבעיה כרגע היא בגורמים בכירים יותר היושבים בממשלה.
    לשמחתנו, קיבלנו תמיכה רחבה מכלל הציבור, גם מאנשים שאינם עובדים סוציאליים או מקורבים להם ולצערנו, את אותה התמיכה קיווינו לקבל מהמדינה ומהר מאוד הבנו שהדבר אינו כך. לדעתי, פה הבעיה.
    גם שעומדת בראשך הנהגה חזקה, קשה לפעול מול מי שאינו מעוניין לתמוך בך.

  15. מיכאל לינדנבאום :

    מסקנה מתבקשת

    אילנה שלום,
    במשטר ההפרטה שאנו חיים בו זה עשורים,הבעייה היא לא "כרגע" אלא היא תמידית ומובנית במהותו.

    המשתנה היחידי הוא האיגוד המקצועי האמור להגן על השכירים.
    איגוד העו"סים,ארגונית ומשפטית ,לא יכול לעשות דבר ללא גיבוי של ההסתדרות.

    ואם ההסתדרות הכזיבה,אז אולי הזמן לחשוב על התאגדות בכח-לעובדים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.