חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

למה העובדים הסוציאליים מתנגדים להסכם?

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 27.03.11 6:00

ובכן, רבים שואלים את השאלה הזאת, אחרי שהיה נדמה כבר שהושג הסכם. גיא פלדמן, עובד סוציאלי וסטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, מספק תשובות

יום ראשון השבוע היווה נקודת רתיחה במאבקם של העובדים הסוציאליים. במהלך אותו יום, דחה מרכז איגוד העובדים הסוציאליים את ההסכם שהציגו בפניהם איציק פרי, יו"ר האיגוד, ועופר עיני. הקושי של פרי ועיני ושל נציגי משרד האוצר בגיבוש החלטה אשר תביא לסיום שביתת העובדים הסוציאליים קשור לאי הבנה מהותית לגבי אופייה של השביתה. שורשי השביתה אינם נטועים ברצונם של העובדים להבטיח אינטרסים סקטוריאליים צרים, אלה בשינוי שחל בשנים האחרונות בדמותו של המעמד הבינוני, שהחל להיתקל בפניה המכוערות של מדיניות ההפרטה ולמרוד בעוולותיה. במאמר זה אנסה להסביר מדוע ההסכם שהציגו בפני העובדים הסוציאליים אינו הוגן ומדוע אין בו בשורה לא רק לעובדים הסוציאליים אלה גם לחברה הישראלית כולה. כך, אפריך את הטענות בפי התומכים בהסכם המציגות אותו כ"הסכם הטוב ביותר למען העובדים", וכן את הטענות המוטחות מפי אותם תומכים בנוגע לחוסר ההבנה של העובדים הסוציאליים את עיקרי ההסכם.

ראשית, לגבי התוספת הדיפרנציאלית לשכר העובדים. ההסכם של עיני, פרי ונציגי משרד האוצר מציע כי תשולם לעובדים תוספת מוחלטת בגובה 1,100 שקלים, זאת בארבע פעימות במשך שלוש שנים. בשם "ההוגנות" האוצר חתר להנהיג תוספת שכר דיפרנציאלית, זאת כדי לפורר את מאבקם של העובדים. כך, לטענתו, עובדים המשתכרים שכר נמוך מאוד, יזכו לתוספת של 25% בממוצע לשכרם הנוכחי. נציגי ההסתדרות והאוצר "שכחו" לציין ש-7% מתוך התוספת ניתנה כבר לכלל העובדים במגזר הציבורי לפני מספר חודשים. כלומר, העובדים אמורים בעצם לקבל תוספת של כ-18% בממוצע, ששווייה כאמור רק 1,100 שקלים. עוד "שכחו" לציין ששכרם של העובדים הסוציאליים לא עודכן במשך 17 שנים, ולכן נשחק בלמעלה מ-50%. לאור זאת, התוספת המוצעת אינה מהווה פיצוי ראוי והוגן עבור השחיקה הברוטלית בשכרם של העובדים. במלים אחרות, על פי ההסכם שהוצג לעובדים, עובדת סוציאלית בעלת תואר שני ועם וותק של עשר שנים במקצוע, תשתכר בעוד שלוש שנים כ-5,900 שקלים, במקום כ-4,800 שקלים שהיא מרוויחה כיום. יתר על כן, תמורת תוספת זעומה זו לשכר, תידרש אותה עובדת לעבוד שש שעות נוספות בכל חודש. לכן, אין להתפלא שהעובדים תופסים את "ההישג" כלא משמעותי.

שנית, ההסכם המוצע אינו מתייחס כלל לדרישתם של העובדים לקביעת טבלת שכר חדשה. טבלת השכר הנוכחית מציעה לעובדים קידום רק לפי תפקיד, בעיקר אם מדובר בתפקיד ניהולי, ולא לפי צבירת ותק והתמקצעות. מספרם של תקני הניהול כיום הוא מועט, ולכן הטבלה אינה מציעה לרבים מהעובדים אופק קידום מקצועי וכלכלי. כלומר, עם מעבר של העובד מתפקיד לתפקיד, שכרו אינו מקודם באופן משמעותי. לאור זאת, גם אם יקבלו העובדים תוספת משמעותית לשכרם אך עדיין לא יזכו לתגמול עבור ותק ומקצועיות, בעוד מספר שנים ישארו רבים מהם תקועים עם רמות שכר נמוכות באופן יחסי וללא כל אפשרות לשיפור רמות אלה. לכן, העובדים סבורים כי הדרישה לטבלת שכר חדשה היא חלק אינטגרלי מההסכם והם אינם מוכנים לוותר עליה.

שלישית, ההסכם שהוצג לחברי האיגוד על ידי עיני ופרי הציע שכר מינימום בגובה 7,100 שקלים לעובדים הסוציאליים המופרטים בעמותות, זאת במסגרת הסכם שיחתם בין העמותות לממשלה בנוגע לתנאים החדשים האלה. בלשון אחרת, מודל ההפרטה של שירותי הרווחה ימשיך לפעול תמורת אותם תנאי עבדות ותוך פגיעה בעובדים, שיישארו לא מאורגנים ונטולי זכויות ואפשרויות קידום. כך ניסו נציגי האוצר, ובעקבותיהם נציגי ההסתדרות, ללמד את העובדים שיעור בציניות של כלכלת ההפרטה. לאחר שהופרטו שירותי הרווחה והושחתו ערכים חברתיים מרכזיים, החליט האוצר לזרוק משהו לכיוונם של העובדים הסוציאליים. אך העובדים, שעמדו על הכשלים של מדיניות ההפרטה, הפכו את מאבקם גם למאבק נגד הפרטת החברה הישראלית. דרישתם של העובדים לצו הרחבה, אשר יחייב החלת כל מרכיבי ההסכם הקיבוצי על העובדים הסוציאליים בעמותות פרטיות, הוא מענה ראשוני ראוי לשיקומה של ישראל מהריסות ההפרטה .

מטרת ההתעמרות המתמשכת של האוצר בעובדים הסוציאליים היא לשמר את אותה נורמה כוחנית שהשתרשה בישראל במהלך שני העשורים האחרונים במסווה של "טובת הציבור". דחיית ההסכם והמשך השביתה של העובדים אינם רק למענם; המשך השביתה נעשה כמאבק על זכויות העובדים הסוציאליים ועל מקומה של העבודה מול האידיאולוגיה הניאו-ליברלית. היא מפגינה את כוחם האמיתי של העובדים – הסולידריות. זהו עיקרון היסוד שהניע את מאבקי העובדים מאז ומעולם. ואת העיקרון הזה, גם הדה-לגיטימציה שעושים למאבק עיני והאוצר לא תצליח לשבור.

 

גיא פלדמן הוא עובד סוציאלי וסטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

תגובה אחת

  1. אהוד מהליכוד :

    חבורת סחטנים שישבתו בזמנם החופשי

    חבורת סחטנים שישבתו בזמנם החופשי

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.