חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלי יחימוביץ': על העו"סים לשוב לעבודה

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, חדשות ב 23.03.11 0:05

בתגובה למכתב שנשלח אליה, שפורסמה בפייסבוק, קוראת ח"כ שלי יחימוביץ' לעובדים הסוציאלים לקבל את ההסכם שנקבע עם האוצר ולהפסיק את השביתה: "ההסכם הטוב ביותר שהושג לעובדים בעשור האחרון"

מאת מערכת עבודה שחורה

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שתמכה עד עתה במאבק העובדים הסוציאלים שלחה מכתב לעובדים בו היא מפצירה בהם לקבל את ההסכם אליו הגיעו ההסתדרות והאוצר ואשר נדחה בידי איגוד העובדים הסוציאלים. במכתבה כותבת יחימוביץ' לעו"סים:

"לא אקרא למאבקכן "מוצדק" כי זו מלה דלה מדי לתאר את חשיבותו העצומה. מאבק על תנאי שכר הוגנים לעובדים ששכרם נשחק עד דק הוא תמיד מוצדק – אבל אתן מנהלות מאבק רחב יריעה עוד יותר. מאבק על אחריות המדינה כלפי אזרחיה 

 מה שהושג עד כה מול האוצר – הוא ההסכם הטוב ביותר שאני מכירה שהושג לעובדים בהסכמים חריגים בעשור האחרון.  ברור שהוא פשרה. ברור שהחזון שלי הוא תוספת שכר של מאה אחוזים בשבילכן, אלפי תקנים במשרד הרווחה ובעיריות לעובדים סוציאליים, והשבה למדינה את מה שהופקר באאוטסורסינג ובהפרטות. ברור ששכרכן נותר נמוך להכאיב ביחס לתרומתכן.  אבל ביחס למציאות הקשה שאנחנו פועלים בתוכה, ההישגים שהשגתן עד כה בזכות מאבק נחוש, חכם, ואידיאולוגי – הם עצומים."

יחימוביץ' מתייחסת לביקורת הנשמעת בקרב עובדים סוציאלים נגד ההסתדרות ונגד יו"ר האיגוד איציק פרי  ומגדירה אותה "רטוריקה הרסנית"  הדומה לרטוריקה של פקידי האוצר, של פוליטיקאים נאו ליברלים, ושל השטרסלרים.
"להסתדרות יש עניין עצום להגיע להסכם הטוב ביותר שאפשר, גם ברמת המחויבות הערכית והארגונית, וגם ברמת הקרדיט והפגנת העוצמה. יש לזכור שהאוצר על כל דרגיו, רה"מ, שר האוצר, ושתי המפלגות הגדולות (למעט ח"כים חריגים) מתעבים את העבודה המאורגנת והם מעריצים נלהבים של הפרטות ואאוטסורסינג. זה קרב על דמותה של המדינה שבו אתן וההסתדרות באותו צד! בקרב הזה ההסתדרות שהיא איגוד מקצועי היא חלק מהפאזל אבל לא יכולה לשאת על גבה את המשא כולו. כאן נחוץ כוח פוליטי שיהווה אלטרנטיבה לשלטון ההון".

  לגבי המשך המאבק כותבת יחימוביץ': "בשלב מסוים חששתי כי ההחלטה להמשיך את השביתה עלולה לגרום לאוצר לסגת ממה שכבר נתן, אולם להערכתי זה דווקא לא יקרה. הם אכן ילכו לבית דין לעבודה לבקש צוי מניעה, אבל כנראה לא יחזרו בהם ממה שהושג.  לכן, המשך השביתה להערכתי אמנם לא יסב מפלה (למעט כמובן הימים הנוספים ללא שכר), אולם גם לא ישפר באמת את הישגי המאבק."
יחימוביץ' מזהירה כי  "למאבק עובדים יש שעון פנימי. יש לו שיא, יש לו מועד תפוגה, יש נפילת מתח ואיבוד עניין ציבורי שמאוד קשה להתמודד אתם. החוכמה היא לדעת לגרוף את מלוא ההישגים האפשריים ברגע הנתון, ולדעת מתי מוצה המהלך. זה כואב, זה לא פופולארי, זו ירידה תלולה בציפיות ובמצב הרוח, אבל זוהי המציאות ואתה צריך להתכתב."

לסיום מבטיחה יחימוביץ' להמשיך ולתמוך בעובדות הסוציאליות ללא קשר להחלטתן בנוגע להמשך המאבק: "כמובן שההחלטה אם לחגוג את ההישגים הרבים ולהתחיל להיערך למאבק הבא, או, לחילופין להמשיך בשביתה בניסיון לשפר את ההישגים – היא שלכן ושלכן בלבד. בכל מקרה, בכל החלטה, ובכל דרך שתבחרו – וחשוב לי הדגיש את זה – תמיכתי ואהדתי נתונות לכן בלא סייג."

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

124 תגובות

  1. נדב פרץ :

    או במילים אחרות: היה נחמד ששיחקתן, בנות, אבל עיני אמר מספיק, אז יאללה, לעבודה.

  2. חן - מיבשים את החולים :

    קס-קה-סה?

  3. במבי ינאי :

    נדב, אתה קורא לפני שאתה מגיב?

  4. חן - מיבשים את החולים לבמבי :

    אני קוראת לפני שאני מגיבה.

    מה שהיא עשתה עכשיו בשפה פוליטית, זה להזיז את המשבצת שלה קצת ימינה. אם היא חושבת שככה היא מגדילה את המשבצת הזאת, אני מאחלת לה בהצלחה.
    אני מקווה שהיא יודעת על איזה אנשים היא החליטה במודע לוותר ולהשאיר מחוץ למשבצת.

  5. במבי ינאי :

    אני מבין שאתם תהיו שם כשהעובדים הסוציאליים יקבלו צווי מניעה?

  6. דנדו דוד :

    השאלה המעניינת ביותר היא האם המכתב הועבר על ידי שלי להפצה ציבורית או על ידי עובד סוציאלי שרצה לגרום נזק לשלי ועל הדרך גרם נזק למאבק העובדים הסוציאליים?

  7. חן - מיבשים את החולים :

    בית הדין דחה את הבקשה לצווי מניעה. אפשר ללכת לישון.

    ומה פירוש הפצה ציבורית?
    אין דבר כזה "הפצה לא ציבורית", זו איננה איזה התכתבות פנימית בין שלי ליועצים שלה. ושלי הראשונה לדעת את זה.

  8. ק. טוכולסקי :

    כמו שציינתי אתמול ליחימוביץ יש מגבלות ושיקולים משלה והיא לא רדיקלית כמו שדב חנין או מוחמד ברכה יכולים להיות. התמיכה בס"ד של יחימוביץ שתומכת בפשרות יש לה יתרונות ויש לה חסרונות כשם שלתמיכה בחד"ש והסוציאליזם שלה יש לה יתרונות ויש לה חסרונות.

    חה"כ יחימוביץ מפספסת את העובדה שאם המאבק לא ימשך עד קבלת צו הרחבה חלק גדול מההישגיים ישארו על הנייר וחבל. אבל שוב, היא לא סוציאליסטית אלא ס"ד, הירא מאמינה בפשרות כשהיא לא בשלטון ולא פרטה עד היום את חזונה לגבי מה יקרה אחרי שהיא תהיה בשלטון והיא צריכה להשיג תמיכה של גורמי כח כמו עופר עיני וזה מגביל אותה לטוב ולרע.
    כמי שבין השאר נושא את יהבו אליה אני מאחל שאם היא תנצח, ותביא לשידוד מערכות בשמאל והצלחה אלקטוראלית של העבודה ושל מפלגה משמאל לה היא תוכל להיות פחות פשרנית ויותר סוציאליסטית.

  9. נדב פרץ :

    ק: מעניין שהפשרנות הגיעה בדיוק ברגע שעיני החליט.

  10. אסף :

    אותי הפסדת

    עמדה "סוציאל-דמוקרטית" מאוד לא ברורה וכמובן שמאוד לא סוציאל-דמוקרטית.
    כ"כ חבל, שלי יחימוביץ', שבהתנהגותך את מחזירה את מפלגת העבודה לימי התלות החולנית בהנהגת ההסתדרות ועסקניה.
    לא שמת לב שהם לא יכולים יותר להביא מנדטים (בערך משנת 1969)???
    מעניין מה עמיר פרץ היה אומר על זה… עושה רושם שמפלגת העבודה הסוציאל דמוקרטית של שלי היא מפלגת עסקנים סרוחה ומנותקת מעקרונות. לא להיט.

  11. ק. טוכולסקי :

    אסף ונדב, אני לא מרוצה מיחימוביץ אי חושב שהיא או עיר פרץיכולים להיות אחלה מנהיגים של מפלגת העבודה אבל אני מודע גם למגבלותיהם. יחימוביץ תומכת בפשרות פרץ הראה לנו כשר ביטחון את הפשרות שלו. מי שרוצה משהו נחוש יותר יתכבד להצטרף לתומכים בסוציאליזם ולהצביע חד"ש. מפלגת העבודה לטוב ולרע היא לא חדש. היא גם לא מפלגה ס"ד, היא מפלגה עם פלג ס"ד ויומרות של אותו פלג להשתלט על המפלגה שלא ברור עדיין אם ומתי יצליחו. האמת היום גם ס"ד צריכים להצביע לחד"ש.

    אני מכבד את דבריה של יחימוביץ מתוך מודעות למגבלות כוחה. הייתי מצפה ליותר אבל אני כבר לא מופתע. קחו לדוגמא את פשרת ששינסקי שהיא בעצם מהווה בעצמה שוד של הציבור מנכסיו לטובת טייקונים ותאגידים עושקים, כולנו נלחמים למענה היום כי אין יותר טוב במציאות הפוליטית הנוכחית.
    להערכתי העו"ס יכולות להשיג השגים טובים יותר במיוחד צו הרחבה, תמוה שלא ההסתדרות ולא יחימוביץ תומכים בהם בנושא. אבל זאת המציאות, כוח לעובדם עדיף על ההסתדרות וחדש עדיפה על העבודה ושכל אחד יתמודד עם הבחירות שלו בנושא ויהיה מודע למגבלות הבחירה שלו.

  12. א. קוריאל :

    העמדה של שלי יחימוביץ' מבטאת באופן מדויק את הבעיה של הס"ד היום – עמדה של פשרה. מי שמתחיל מפשרה, יתפשר על הפשרה, ויתפשר עוד פעם על מה שכבר הסכים להתפשר עליו. בצר לו, הוא יציג זאת כ"הישג שלא היה כמוהו".
    ולעצם הענין, המאבק החשוב ביותר של העובדות הסוציאליות היום הוא על צו הרחבה של ההסכם. זאת הדרך היחידה להבטיח שמגמת ההפרטה והאאוטסורסינג של השירותים החברתיים ייעצרו. כל הדיבורים על "מנגנון אכיפה" שיחליף את צו ההרחבה הם רמאות, וכולם יודעים זאת, כולל עיני.
    יחימוביץ', יותר מכולם, צריכה להבין את זה.

    אם מפלגת העבודה רוצה באמת להתחדש היא צריכה לנטוש את מדיניות ה"כן ולא" שאפיינה אותה שנים ארוכות. המכתב הזה של יחימוביץ' מייצג בדיוק את ה"כן ולא" הזה, וזה לא מבשר טובות.

  13. איתי :

    מסתבר שאפשר לנאום נאומי חוצבי להבות נגד ההפרטה ובמקביל לקרוא למהלך קונקרטי שמאשרר את ההפרטה, דהיינו ויתור על צו הרחבה לעו"סים בעמותות.

    ויתור כזה, דווקא בזמן שכמעט כל הציבור מאוחד בתמיכה במאבק העו"סים, הוא פשוט איוולת. יש פה הזדמנות פז לפוליטיקאי סוציאל-דמוקרט עם נגישות אדירה לכלי התקשורת לפתוח את הפצע שנקרא מיקור חוץ לידי עמותות, ולהסביר שזה קורה לא רק בהעסקת עו"סים אלא גם העסקת מורות, רופאות, אחיות, ועוד. זו הזדמנות להסביר שהשיטה הזו מעבר לפגיעה האיומה בזכויות העובדים, גם מייצרת שירות הרבה פחות טוב לאזרח בשל חוסר היציבות של עמותות המגזר השלישי ומאפשרת לגורמים לא מקצועיים (מנכלי עמותות בשכר שמן) לגזור קופון מיותר מתקציב המדינה.

    על כל זה מוותרת שלי יחימוביץ' בשל הרצון לזכות במתפקדי הארגזים של עופר עיני (וגם עמיר פרץ לא ראוי למחמאות כי אנחנו לא רואים אותו מוביל את הפגנות העוסים בשטח).

    בדיוק כמו במקרה התמיכה בברק ב-2007 – זה צעד חכם מאוד פוליטית עבור חיזוק הכוח של יחימוביץ', אבל הרסני לסוציאל-דמוקרטיה כמחנה.

    נ"ב לקוריאל:

    אני מסכים לגמרי עם הביקורת על מפלגת העבודה שמתפשרת יותר מדי, אבל צריך לזכור שבדיוק כמו שיש "יותר מדי פשרה" (התקרנפות) יש גם "פחות מדי נכונות לפשרה" (טהרנות). אילו מפלגת העבודה היתה עם מצע לא מתפשר כמו של חד"ש, היה לה מספר מנדטים כמו לחד"ש.

    האתגר הגדול הוא למצוא את נקודת האופטימום בין בוז'י המפריט לעמותות ובין מחמד ברכה הקשת המזרחית ודני גוטווין. המכתב של יחימוביץ' הוא סימפטום מצער למחלת הבוז'יטיס (לשעבר שמעוניטיס).

  14. מלני :

    לא יכניסו 10000 עובדות לכלא אם הן יתנגדו לצו מניעה וטוב שיעשו זאת וישיגו הסכם טוב יותר. יש להן הכוח!

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ראיתי בפייסבוק מכתב תגובה של ח"כ חיים אורון, המסכים עם עמדת העו"סים. מדוע אין התייחסות אליו? אם הוא מתנהל נכון, צריך לתמוך בו ובמפלגתו. לא כן? כשח"כ מתנגד, יש הרבה רעש. כשח"כ מסכים, אין לכך פרסום.

  16. אלעד הן :

    יחימוביץ' מאד מאכזבת

    להגיד לעובדות שהן משתמשות ב"רטוריקה הרסנית" זה היפוך היוצרות. מי שמסתובב עם רטוריקה הרסנית הם עיני ופרי שמספרים לכל העולם שהעובדות חסרות אחריות ושההסכם נפלא.

  17. דני זמיר :

    חמש הערות של הגיון עצמי

    א. העו"ס צודקים באי קבלת הצעת פרי/עיני- אוצר כי היא לא מספיק טובה.

    ב. לפי ההגיון שמציעה שלי יחימוביץ (שנראה לי סביר)בכל מקרה מה שהוצע לא ייגרע מהמשך השביתה. המסקנה שלי הפוכה משלה: צריך להמשיך את השביתה ולנסות לשפר את ההצעה (הרי פחות ממה שהוצע במילא לא יהיה אז מה יש להפסיד?).

    ג. אני חושב (סורפרייז!
    סורפרייז!)ששלי יחימוביץ צריכה להוביל את העבודה ממגוון סיבות שהעיקריות בהן:
    1. עמדתה הכלכלית-חברתית,
    2. יכולתהה לחבר ציבורים נוספים
    לעבודה.
    3. סיכויי העבודה לזכות במקסימום
    מנדטים, ןמהסיבות הנכונות,
    בנתונים הנוכחיים.

    ד. העובדות הנזכרות בסעיף ג דלעיל לא מחייבות את יחימוביץ להתייצב תמיד במשבצת שמי שרואים את עצמם סד עומדים, כולל המשבצת שלי. מותר לה וראוי שתוביל עמדות שהן שנויות במחלוקת ובלבד שיהיו מנומקות ולגיטמיות במיצרף ההתבוננות הס"ד.

    ה. הסגנון של "אני מבטל את המינוי לעיתון" של תומכי מועמדים אחרים שמייד מתפרצים בקריאות "אמרתי לכם" מיותר ולא ענייני, לענ"ד.

    ו. בהחלט תיתכנה פשרות בעולם הריאליה הפוליטית, אסור שהפשרות יביאו לקטסטרופה טקטית או שיהיו מנוגדות להשקפת העולם של המתפשר. קשה לי לראות בעמדה של ש.י. הכתובה והמנומקת לעיל חריגה מהכללים האלה, הגם שעניינית ולוגית אני סבור שהיא טועה באופן ספציפי בעמדתה הנ"ל .

  18. דני זמיר :

    שש הערות....

    תיקון כותרת…

  19. אלעד הן :

    "זו רטוריקה הרסנית, בעיקר בשל הדמיון שלה לרטוריקה של פקידי האוצר, של פוליטיקאים נאו ליברלים, ושל השטרסלרים". המדהים הוא שזהות הרטוריקה היא דווקא בין האוצר לעיני ופרי.

  20. יפעת סולל :

    מעבר לחוסר ההתייצבות לצד העובדות, שבעיניי הוא מבזה, צריך לשים לב לטרמינולוגיה של יחימוביץ', הלקוחה מהז'רגון של המעסיקים והאוצר – "לכן, המשך השביתה להערכתי אמנם לא יסב מפלה (למעט כמובן הימים הנוספים ללא שכר".
    ההנחה שעובדים שובתים אינם מקבלים שכר על ימי השביתה, היא תמיד איום של המעסיקים. אחד הנושאים במו"מ, בכל שביתה, הוא תשלום מלא על ימי השביתה.
    אני לא בטוחה שהיא הבינה מה היא כותבת – אבל, מעבר לדברים אחרים שכבר נכתבו ועוד ייכתבו, בהנחה המובלעת הזו, היא הפכה ממייצגת העובדות למייצגת המעסיקים.

  21. דיוויד :

    מפלגת העבודה לא סוציאל ולא דמוקרטית

    לגבי הדמוקרטיה – יש לי תלונות מאוד קשות על ההליך. העו"סים הוזמנו למרכז המפלגה, העו"סים לא הציגו את עמדתם בפני המרכז והמרכז לא הגיע להחלטה- כל ההליך של שלי מאוד מביש.

    לגבי סוציאליזם – שלי חשפה את הפנים האמיתיות שלה, אחד בפה ואחד בלב. ההיסטוריה מראה שלדיבורים של שלי אין אחיזה במעשים.

  22. aviva :

    אכזבת בגדול!!! שלי, אם חשבתי להצביע לך עד כה. כעת, בטוח שלא.
    את מזגזגת ככל פוליטיקאי ישראלי מצוי. אין בך באמת יחודיות כפי שרצית להציג עצמך כאחת הנלחמת על עקרונותיה ללא חשש

  23. ק. טוכולסקי :

    חברים, מי שמחפש תמיכה מובהקת בהעסקה ישירה, וקו בלתי מתפשר במאבק על זכויות עובדים יכול לבחור בין 2 דרכים:
    א. תמיכה במפלגות שבאופן מובהק תומכות בזכויות העובדים כמו חד"ש או הצטרפות למפלגה שיש בה תמיכה מסוימת כמו מרצ או העבודה והשפעה על נבחרי המפלגה.
    לצפות משלי יחימוביץ למה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה זה במקרה הטוב נאיבי ובמקרה הרע מעיד על בורות פוליטית.

    שלי יחימובית היא לא מוחמג ברכה היא גם לא אילן גילאון, היא מחויבת לעיני והיא לא יכולה לצאת נגדו כרגע. אם 10,000 עובדים סוציאליים היו מתפקדים לעבודה הם היו יכולים להתנות תמיכה בשלי או בכל אחד אחר בתמיכה בהם. אם כל עובד סוציאלי או מי שנזקק לעובד סוציאלי היה מצביע למפלגות שדואגות לעובדים סוציאליים הכנסת הייתה נראת אחרת.

    במקום לרטון על שלי או להגיב כמו ילדים בסגנון של אני לא אצביע, אני מזועזע, העבודה לא תקבל את הקול שלי וכו צריך כל אחד לעצור לרגע ולשחוב:
    האם הוא רוצה להשפיע על העבודה או שמוטב לו לתמוך בחד"ש. לכל בחירה כזו יש יתרונות וחסרונות.

  24. א. קוריאל :

    לאיתי.
    אני רחוק מהגישה הטהרנית, שגורסת הכל-או-כלום בכל מחיר. אני מוכן לפשרות, בתנאי שהן לא יכרסמו בעקרונות יסוד. במקרה הזה, השוואת תנאי העו"ס במגזר השלישי לאלה של המגזר הציבורי היא עקרון יסוד.
    מדובר באותם אנשים עם אותה הכשרה מקצועית שעושים את אותה עבודה. החלת צו הרחבה היא הדרך היחידה למנוע את המשך ההפרטות, ולכן טוב שהעו"ס מתעקשים על זה, וכל מי שמגדיר את עצמו כס"ד צריך לתמוך בהם בצורה נחרצת, ולא מתוך עמדה הססנית.
    יפה אבחנת את מחלת הבוז'יטיס המאיימת על מפלגת העבודה. ללא ריפוי המחלה לא תיתכן תקומה למפלגה הזו.

  25. משה שכביץ :

    תנו כח לעובדים

    זה הזמן להצטרף לארגון כח לעובדים.
    שהוא הארגון האמיתי שמייצג את העובדים בדרך הישר וללא כל התפתלויות פוליטיות וחשבונות פריימריס.

  26. איציק יאפ :

    טוב, הפעם אני אביע דעת מיעוט

    אני מבין ואפילו מצדיק את הגישה של שלי (בניגוד למה שחשבתי לפני יומיים).

    למכתב הזה יש כמה טיעונים מאוד חזקים, שהביקורות שלכם לא התייחסו אליהם כלל.

    א. העובדים הסוציאלים נלחמים בטחנות רוח, ושלי ציינה את זה. כל משרדי האוצר, כל סיעות הקואליציה (למעט חכ"ים) כמעט כל הנושאים והנותנים מאמינים באופן אידאולוגי מושרש במדיניות הפרטה. בהתחשב בנקודת המוצא הזו, ההישג שלהם הוא מדהים עד כה. ברור שבאופן "רשמי" ו"עקרוני" הוא רק פשרה, אבל מצד שני צריך להתייחס גם למציאות ולא רק לעקרונות. אם תהיה קואליציה שמכוונת יותר לכיוון הסוציאל דמוקרטי ברור שיהיה טעם להמשך מאבק ולהשגת תוצאות גבוהות הרבה יותר, כי אז פשוט יהיה עם מי לדבר. כעת, זה פשוט המשך מלחמה לריק.

    ב. הלגיטימציה והתמיכה העצומה שהיו למאבק הזה בציבור ובתקשורת מדלדלים במהירות, וחשוב להתייחס לעובדה שכל מאבק ציבורי זקוק לתמיכה ציבורית, כמו אוויר לנשימה. כמו ששלי ציינה, לכל מאבק ציבורי יש שיא, ויש אחרי השיא, והשיא של המאבק הזה כבר עבר.

    ג. המאבק השתנה ממאבק נקודתי על תנאי העסקה למאבק אידאולוגי על אחריות הממשלה ועל נזקי ההפרטה. אני מסכים עם עקרונות המאבק באופן טוטאלי, והלוואי שיהיה איזה נס וכולם בצמרת השלטון פתאום יפקחו את העיניים ויגידו פתאום "וואי, טעינו!" וילאימו מחדש את כל השירותים החיוניים, וייצרו חברה ממשלתית לצד כל חברה פרטית בכל תחום (לשם התחרותיות, כמובן) ויתנו המון המון המון תקציבים לשירותים סוציאלים הכרחים. אבל בת'כלס זה לא יקרה בממשלה הזו, אז ההמשך לא יועיל במקרה הטוב ויזיק במקרה הפחות טוב.

    ד. זה לא סוף הסיפור, בוודאי. זו רק ההתחלה. אבל בכל מקרה זה צריך להיות הסוף של הסאגה הזו. מה גם, שכדי באמת לשנות את סדרי העדיפויות, צריך מישהו בממשלה שהוא בעד הדברים האלו, ואם רוצים מאבק עצום, כדאי לגייס גם עובדים בשירותים ציבוריים אחרים שנדפקים מההפרטה ומהמדיניות של הייבוש. זה לא קרה. בינתיים.

    בכל אופן, אני מבין לחלוטין את השיקולים של שלי ואת הראיה הפרקטית שלה לטווח יותר ארוך. בכל מקרה, כמו בהרבה מקרים אחרים, היו לה כמה החלטות והצהרות שהן תמוהות ויכולות לגרום לי להרים גבה, אבל עובדה שהן אלו שהביאו אותה עד לאיפה שהיא כעת. אולי דב חנין יכול להביע דעות יותר סוציאליסטיות ומקובלות על האתר הזה, אבל אין לו והוא לא השיג את אותו מומנטום ציבורי ששלי סחפה איתה. וזה הישג גדול לפוליטיקאי, לא מספיק להיות רק אידאולוג.

  27. דיוויד :

    קוריאל כל הכבוד!

    טוכולסקי, בגלל שנורמות בפוליטיקה הישראלית הפכו לנורמות של תכנית בידור זולה, כגון: האח הגדול,כוכב נולד, נולד לרקוד וכד' הפוליטיקה מתדרדרת מדכי לדכי.

    שלי יחימוביץ' הוכיחה לכל הציבורים שהאסטרטגיה שלה היא "כוכב נולד", שאין עקרונות, אין דרך ואין נאמנות לציבור שלה – יש רק קריירה.

    עם כל הכבוד, אני לא מחפש פוליטיקאים קרייריסטים. עד שתהיה דמוקרטיה ישירה המינימום שאני מצפה מפוליטיקאי שיהיה פוליטיקאי דמוקרטי, סוציאליסטי ומייצג.

  28. ק. טוכולסקי :

    דיוויד אתה חושב נכון ואני מקווה שתצביע בהתאם לדעותיך אני מקווה שכל מי שקורא את הדיון ילך הביתה ויצביע בהתאם לעמדותיו בנושא ולא בשביל:
    א. לחזק את ציפי לבני
    ב. להגן על העם היהודי מפני איומים דמוגרפים
    ג. כל שקר אחר שמסיט אותנו מהצבעה לפי האינטרס המעמדי

    שלי מנתחת באופן קר וללא סנטימנטים את הציבור שלה והציבור שלה הם מתפקדי העבודה ופועלת בהתאם.

    זה לא הציבור שלי, אני לא אצביע לה או למפלגתה ואני גם לא מתפלא שזה מה שהיא עושה. אני עדיין מקווה שהיא תעמוד בראש המפלגה שלה או שעמיר פרץ יעמוד בראש למרות גם הוא לא ממש נלחם למען העובדים הסוציאליים.

    אסור להפסיק את המאבק עד צו הרחבה, לא שלי לא עיני ולא אף אחד אחר בעבודה מסוגל בכלל לחשוב ככה. לכן למי שחושב ככה אין מה לחפש בעבודה אלא רק משמאל לעבודה.

  29. דניאלי אביגיל :

    אותי את הפסדת . ציפתי ממך להיות הוגנת עם עקרונות חברתיים. המאבק הנו מאבק על דמותה של החברה הישראלית ולא רק על תנאי ההשכר של העובדים.את מתימרת להיות פולטקאית מזן אחר אבל את מוכיחה שת כמו כולם…אכזבה קשה היו לי ציפיות ממך.

  30. נדב פרץ :

    לאיציק יאפ (25)

    א. ההסכם הוא לא 'מדהים'. ההסכם הוא כניעה חד משמעית לדרישות האוצר (וראה את הפוסטים שאני ואחרים פרסמנו כאן באתר).
    כמובן, אפשר להגיד 'ממילא כולם ניאוליברלים, אז קחו מה שנותנים לכם ותגידו תודה', אבל בשביל זה לא צריך את שלי. את זה איציק פרי יודע לעשות מספיק טוב לבד.

    ב. שלי היא לא מהאו"ם, והיא לא יועצת התקשורת של המאבק. שלי היא דמות פוליטית, וחלק מהתמיכה הציבורית של המאבק. אם שלי הייתה עומדת ואומרת בקול רם 'ההסכם הזה הוא בזיון, צריך להמשיך להיאבק' – הייתה רוח גבית למאבק.

    ג. ההפרדה בין ההפרטה לבין תנאי השכר היא הפרדה שקרית, שמשרתת את האינטרסים של האוצר ותו לא. בקצב ההפרטה הנוכחי של השירותים החברתיים, כל עובד סוציאלי – ובוודאי כל סטודנט לעבודה סוציאלית – צריך לצאת מנקודת ההנחה שהשירות שבו הוא עובד עומד להיות מופרט, ולכן חובה עליו לדאוג לתנאי העובדים הסוציאליים המופרטים, לא כאקט של סולידריות אלא כאקט אגואיסטי לחלוטין.

    ד. חתימה על ההסכם היא סוף הסיפור, מכיוון שהסכם כזה כולל בתוכו – כסטנדרט – איסור על שביתה של כמה שנים. בתום כמה השנים האלו, היחס בין העו"סים במגזר הציבורי לעו"סים המופרטים יתהפך, ואז כבר לא תהיה עוד שביתה.

  31. אורי אפלבוים :

    אני מסכים בעקרון שיש צורך בפשרות.
    צו ההרחבה הוא ללא ספק קו אדום. אסור לשלי להתפשר בעניין זה שהוא חשוב בהרבה מגובה ההעלאה.

  32. דקל-דוד עוזר :

    חבל שהוציאו את המכתב הזה כי הוא גורם יותר נזק לרוח המאבק מאשר לשלי (וברור שזאת היתה המטרה), עם זאת, לאחר שהוציאו, אפשר רק לקוות ששלי טועה בהערכת המצב ושהעובדים הסוציאליים יצליחו להשיג את צו ההרחבה.

  33. אור :

    טוכולבסקי, שתי האופציות שאתה מציע הן זריית חול בעיניים. השאלה היא לא למי נצביע. המצב של העובדים לא יושפע מלמי נצביע, כי העובדים חלשים ומפורדים בשטח, וזה משתקף גם בכנסת. מפלגת העבודה היא לא מפלגה ס"ד, היא מפלגה בורגנית עם רטוריקה מסויימת שתפקידה במערך המפלגות הבורגניות כרגע הוא להשתלט על מחאה חברתית. חד"ש (ומרצ) היא מפלגת מעמד ביניים מנוכרת. הצבעה לאף אחת מהן לא תשנה באופן משמעותי את מצב העובדים. לא צריך לסמוך על אף אחד חוץ מהכוח העצמאי והדמוקרטי של העובדים. כרגע הוא חלש ולכן זה המצב בכנסת.
    להמשיך לחזק את כוח לעובדים, להילחם למען דמוקרטיזציה של ההסתדרות ובניית מפלגת עובדים עצמאית ודמוקרטית שתישען רק על הכוח של העובדים בלי שום אינטרסים זרים, זה מה שצריך לעשות עכשיו, לא להתחנן למיניסטרים של העבודה שיבואו להשתלט על המאבקים שלנו.

  34. אלי סתוי ציר העבודה :

    השאלה הגדולה הנשאלת בחלל הפוליטי חברתי כלכלי ודמוקרטי , היא האם יצליח הקוסם יור העבודה וההסתדרות לשעבר עמיר פרץ,באיזה שהוא שלב בעתיד ,ללמד את צמד חמד שוליותיו
    הקוסמים הירוקים עופר עיני את שלי יחימוביץ שנטשו בגדו בו ובגדול,גם פרק חשוב בנושא הנאמנות העקרונית של שוליית הקוסם המתלמד,לקראת הפיכתו בשלב מאוחר יותר
    למנהיג אמיתי, אמין ונאמן .

  35. איתן :

    שלי יורה בצרורות, מהמותן

    זו לא פעם ראשונה ששלי מגיבה בדרבנות בלי ללמוד ולהכיר דברים לעומקם. יותר ויותר היא מצטיירת בעיני כשולפת מהירה אך לא מדייקת.

  36. נעם לוי :

    לכל מאבק יש תאריך תפוגה?

    כמה כאלה הובלת בעוונתיך?!?
    יצור מיינסטרימי "חברתי" – שכרגע מעניין אותה יותר מכל לא להרגיז את עיני וההסתדרות כדי שיפעלו לטובת בחירתה…נודניקית חסרת כל הבנה. כלומר מדברת גבוהה גבוהה ולא יודעת להירתם לדבר הנכון ולעשיה והדרישה הכל כך מוצדקות – עכשיו כשצריך להפעיל כוח (מוצדק לגיטימי) ולדרוש בשמו שינוי מציאות ולא רק "להעריך ריאלית" מה אפשר או אי אפשר. אם היא רוצה להיות מעריכנית וסוקרת המציאות שתתכבד ותחזור לתפקידה העיתונאי.

  37. לקסי :

    לא מהמותן, האם מהלב או מהראש?

    קשה לי להאמין, כמו שמישהו למעלה כתב, ששלי יורה בצרורות מהמותן.
    העמדה הזו ברורה.
    העמדה הזו מסרטטת את גבול הפשרה ששלי הולכת אליה.
    לצערי בפשרה הזו שלי הלכה לכוון בעל העצמה שיש לו קבלות בשטח, עופר עיני.
    כמו בהתייצבות קודמת שלה לצד חולדאי.
    האם זו בנייה של כוח? לא בטוח.
    האם תהיה כאן השלה קשה של חלק מהגרעין הקשה של התומכים? כמעט ודאי.
    הקו האיסטרטגי המסתמן כאן הוא לא נחמד, בלשון המעטה. האם הוא נחוץ באמת בכדי להיבחר ליו"ר המפלגה? כנראה שזו היא ההערכה של שלי (ושל יועציה? האם יש שם איזשהו אחיתופל?).
    בכל מקרה נראה שהקוים האדומים של שלי מסתמנים בפשרה שהיא – לפחות לדידי – לא טובה.
    הויתור על צו ההרחבה הוא צפרדע שהתומכים שיישארו אמורים לבלוע.
    בלענו.
    לא בטוח שנותר לנו מקום לצפרדעים נוספות.

  38. חן - מיבשים את החולים לנדב :

    תודה על תגובה 20 (וקודמותיה).

    1. התגובה הזו עושה את הסדר בראש, שזה בדיוק ההיפוך של מה שעיני מנסה לעשות, זרית חול בעיניים.

    2. ומעניין, ירון לונדון שכמעט תמיד מיצג עמדות שקרובות לפחות לניאו-ליברליזם, יצא עכשיו בשצף קצף נגד עיני. למה? כי ההוויה קובעת כנראה את התודעה. הבת שלו, כפי שגילה באופן נאות, לומדת עבודה סוציאלית. ואם עכשיו 3 מתוך 4 עו"ס חדשים מתקבלים לעבודה במערכת המופרטת, ברור איפה יש לה סיכויים לקבל עבודה.

    3. לפי הקישור להלן, רוב העו"ס ממילא אינם עובדי מדינה ישירות, אלא מועסקות/ים ברשויות המקומיות שחלקן כורעות תחת העומס היומיומי של הטיפול בנושאי רווחה, אבל המו"מ הוא לא מול משרד הרווחה ו/או הרשויות המקומיות, אלא האוצר. (את עניין קופ"ח בכלל לא מבינה).
    "הבקשה התייחסה רק ל-1,600 העובדים הסוציאלים המועסקים במדינה, כך ששאר 9,000 העובדים הסוציאלים המועסקים ברשויות המקומיות ושירותי בריאות כללית לא נכללו בה".
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3512391,00.html

  39. חן - מיבשים את החולים לנדב :

    הכוונה לתגובה 29

  40. חן - מיבשים את החולים לנדב :

    הכוונה לתגובה המתחילה:
    "א. ההסכם הוא לא "מדהים"….

    (וסליחה, על העמסת היתר)

  41. נדב פרץ :

    חן: לצורך העניין, 10,000 עובדות הן עובדות מדינה, כולל עובדות העיריות וקופ"ח כללית – בגלל שהן מקבלות משכורת לפי ההסכם מצד אחד, וחברות איגוד מצד שני.

  42. חן - מיבשים את החולים לנדב :

    לפי הכתבה צו המניעה הוצא רק נגד 1600 עובדות?

  43. יחימוביץ’: העובדים הסוציאלים צריכים להפסיק לשבות | חד"ש - בונים שמאל חדש :

    […] והאוצר, הסכם שנדחה בידי איגוד העובדים הסוציאליים – כך פורסם באתר עבודה שחורה. במכתב כותבת יחימוביץ':: "מה שהושג עד כה מול האוצר – […]

  44. נדב פרץ :

    כן – רק כנגד מי שמועסקת ישירות במשרדי הממשלה. ההנחה הרווחת היא שאם הצו היה מוצא, הוא היה מורחב לשאר ה-10,000.

  45. יונתן כ. :

    אני מבין את יחימוביץ',אם היא חושבת שזה הטוב ביותר שאפשר להשיג.

    זה כיף להיות רדיקלי ולא להתפשר על כלום,לומר שזאת המדיניות התורמת ביותר לעניין?

    כל הכבוד לה שלקחה במודע עמדה לא פופולרית(וכן כל אחד שעיניו בראשו יראה שהעמדה הזאת לא פופולרית).

  46. ק. טוכולסקי :

    אור מה שאתה אומר הוא יותר גרוע מזריית חול בעינים אתה מציע להנציח את המצב הקיים כי לא תקום אלטרנטיבת אינטסנט שגם תתן מענה לבעיות ראה ערך ד"ש, צומת, הדרך השלישית, המרכז, שינוי, הגימלאים.
    אפשר להשתלט על העבודה ולהפוך אותה למה שהיא אמורה להיות אפשר להצביע לחדש שמייצגת נאמנה אינטרסים של עובדים באופן עקבי וללא פשרות ואפשר כמו שאתה מציע לבזבז עוד זמן על אלטרנטיבה חסרת סיכוי, משאבים או דרך ברורה שרק תגביר את היאוש.

    מפלגת עובדים שמנותקת מהעקרונות האחרים של מה זה סוציאליזם ומתרכזת רק בזכויות עובדים מפספסת בדיוק כמו יחימוביץ את המהות האוניברסאלית של סוציאליזם והאמבולנסים מול חלוני עכשו הם תזכורת מאוד מכאיבה למה קורה כשמתעלמים מדברים שלא קשורים רק בהסכמים קיבוציים.

    הכוח נמצא בפרלמנט והבחירה לפרלמנט קובעת את חלוקת הכוח. המבנה של מפלגה בוןרגני או אחר נקבע בידי המתפקדים. יתכבדו מי שרוצים שיחימוביץ תייצגם להתפקד לעבודה ולבוא אליה בדרישות כבוחרים או שאין להם מה לבוא אליה בטענות.

  47. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה..... :

    בפוליטיקה כמו בפוליטיקה שלי, אה ?
    מאכזב.
    איבדת קול פוטנציאלי

  48. נדב פרץ :

    יונתן: מצד אחד, ההסכם הזה לא עומד באף רף מינימלי שהאיגוד הציב לעצמו לפני שיצא למאבק, וצריך להזכיר – האיגוד הודיע לעו"סיות מראש להתכונן למאבק ארוך.
    מצד שני, האווירה בשבוע-עשרה ימים הראשונים של השביתה הייתה ש'עושים הכל נכון'. היה גל אדיר של אהדה לדרישות העו"ס, ובהחלט היה סיכוי שהאוצר יתקפל.
    ואז הגיע עיני, והגיע לפשרה שגבוהה במעט ממה שהציע האוצר מראש.

    תסלחו לי, אבל הטיעון הזה של 'זה מה שאפשר להשיג', או 'המציאות היא נאוליברלית, אין מה לעשות', פשוט לא מחזיק מים. כמו שהפרקליטים שבתו 45 ימים, ולא נכנעו עד שביבי התערב וכופף לאוצר את היד לטובתם – גם העו"סים יכולים לחכות.

  49. שאול :

    היו לי אי הסכמות בדרך, אבל בנושא הזה אני מסכים לחלוטין עם נדב. המכתב של יחימוביץ' מדהים אותי לרעה לא בגלל הפשרנות (אני יותר פשרן ממנה) אלא בגלל שני דברים, (שאת שניהם נדב אמר, בסדר? מרוצים? אז אני לא מקורי)
    1. מי היא, ומה תפקידה הציבור
    2. על מה הפשרה.
    אז נזכיר –
    ראשית – הפשרה היא על אחד המאבקים הכי חשובים נגד ההפרטה שאני זוכר בזמן האחרון – שעובדי המגזר הציבורי ממשיכים לשבות עד שעובדי העמותות יקבלו יחס זהה. זה היה יכול להיות רגע היסטורי בתולדות ההפרטה. אני לא אוהב היסחפויות – אבל אני באמת חושב שזה היה יכול להיות הישג היסטורי. שמעכשיו – או שיש סיבה טובה להפריט, או שלא מפריטים – אבל אין יותר הפרטה כדי לשלם פחות לעובדים.

    שנית – יחימוביץ' היא פוליטיקאית. לא דוברת המאבק, לא נציגת עובדים, אלא פוליטיקאית. החלק הזה של המאבק היה צריך מבחינתה להיות החלק הכי חשוב בפער ניכר. אם הייתה אומרת "אפשר להתפשר על 200 שקל פחות אבל לעמוד על העיקרון שאין הבדל בין עובדים מופרטים לעובדים במגזר הציבורי", ניחא. אבל כפוליטיקאית, על העיקרון הזה, היא הייתה חייבת לעמוד, ולא להגיד כפי שהיא אומרת "קיבלתם המון, על העיקרון בואו נריב בפעם הבאה". אני מדגיש – גם אם לדעתה זה לא היה ריאלי שהדרישה הזו תתקבל, עדיין כח"כ היא לא הייתה צריכה להתבטא כך. תני לנציגי העובדים לנהל את המו"מ ולעשות חישובי ריאליה. כח"כ – עמדי על העקרונות.

    נו טוף… רק מי שלא עושה לא טועה.

  50. ק. טוכולסקי :

    שאול פנו ליחימוביץ ולזכותה יש לציין שהיא לא התחמקה מתשובה אלא אמרה מה היא חושבת.
    אסור לעו"ס להתקפל בלי צו הרחבה אחרת המאבק היה לשווא.

  51. רביב נאוה :

    אם להתייחס לפרטים שהופיעו בתקשורת, כולל ע"י העו"סים עצמם – צו ההרחבה בכלל לא נמצא על השולחן כרגע. הויכוח הוא על הגדלת התוספת, ובעיקר על קביעת טבלת שכר חדשה. בנסיבות האלה, הטענות של יחימוביץ' הן אמיצות (כי היה לה ברור באילו תגובות היא תתקל בקרב הקהל שלה) ובהחלט ראויות לשיקול דעת. לפטור אותן כ"הליכה עיוורת אחרי עיני" זו התחמקות.
    באשר ל"רטוריקה ההרסנית", לצערי יש דברים בגו. עם כל הביקורת (המוצדקת) על עיני ופרי, יש התבטאויות, גם בקרב החברים החפים-מכל-רוע ב"כוח לעובדים" שגורמים לחשוב שהמאבק בין ארגוני העובדים חשוב יותר ממאבק העובדים עצמם. הטענה "עיני משרת את הוועדים החזקים ומוכר את החלשים" היא אכן טענה שטרסלרית. מי שחשוב לו לומר את זה בעיצומו של מו"מ (ולא אחרי הפיצוץ שלו) צריך לדעת שהוא גורם נזק לעובדים שעליהם הוא מתיימר להגן.

  52. איתי קנדר :

    אין לי משהו כ'כ עקרוני נגד מה שבתגובות קוראים לו 'פשרנות של סוציאלדמוקרטים'… אבל כשאתה מתפשר על פשרה שהיא בעצם כניעה, או כשאתה מסכים עם כזה מחטף, זה מעמיד בשאלה את כל האוריינטציה הפוליטית שלך. וזה לא שיחימוביץ' הייתה ברורה מההתחלה… אבל היא הולכת והופכת לנחש מול עינינו. זה די ביזאר.

  53. מיכאל לינדנבאום :

    עצוב על הלב

    צפרדע הויתור על צו ההרחבה משמעה:

    אנשים שמוותרים עליהם ומשאירים ממחוץ למשבצת(4).

    כניעה לתהליך ההפרטה אשר, כפי שאמר נדב,תשמיט את הקרקע תחת רגלי העו"סים שייהפכו כולם לעובדי קבלן חסרי זכויות.

    בתור קרבן הפרטה אני מבין מצויין את העו"סים,ומצד שני אני מבין את האילוצים הפוליטיים של מועמדתי המועדפת- של"י.

    אולי הטוב ביותר שניתן לעשות זה,מצד אחד,להתפקד כ"ארגז" עו"סי למען של"י במפלגת העבודה,
    ומצד שני להתפקד ל"כח לעובדים" כדוגמת ועד חיפה כימירליים צפון שהכריז שמעתה ואילך "כח'לה" הוא ארגון העובדים היציג הבלעדי ב"כימיקלים.

  54. עמי וטורי :

    רביב היכן שמעתה חברי "כוח לעובדים" מתבטאים כנגד "הוועדים הגדולים" . זו לא הרטוריקה שלנו. הוועדים הגדולים כוללים הרבה חברים מנוצלים, ("דור ב", "ארעיים", "חוזים אישיים בכפיה" ועוד). וגם האחרים לא תמיד מלקקים דבש. אנחנו תמיד נכונים לגלות סולידריות עם עובדי הנמלים ומקומות אחרים ולעזור מתי שרק יבקשו זאת מאיתנו.
    ועוד משהו שמפריע לי בדיון. פתאום לוקחים את המושג סוציאל- דמוקרטיה. אידיאולוגיה סוציאליסטית למהדרין שמובילות אותה לעיתים תנועות רדיקליות בהרבה מכל מה שיש לנו בארץ, כמו למשל הסוציאל-דמוקרטים הסקנדינביים או הסוציאליסטים הבלגים, והופכים אותה למילה נרדפת לפשרה בכל מחיר. יש בסוציאל -דמוקרטיה כמו בכל זרם אידאולוגי פשרנים יותר ופשרנים פחות. בוודאי כאשר הדברים נוגעים למאבק קונקרטי. אבל אני לא בטוח שהשלמה מראש עם ריקון הסכם קיבוצי מתוכנו המהותי ע"י היכולת להוציא מתחומו עובדים בהווה ועוד יותר מכך בעתיד, שייך למסגרת הפשרות הסוציאל-דמוקרטיות.
    עייני לדעתי אינו סוציאל-דמוקרט. מי שמתבסס על תמיכתו משיקולים פנים מפלגתיים עושה בחירה שזכותו המלאה לעשות. רק שלפעמים הוא עלול למצוא את עצמו בשל כך במצבים לא נעימים.

  55. אורי יזהר :

    כל העיסוק בכן שלי לא שלי הוא מיותר, אם לא מזיק. מפלגת העבודה שגתה קשות כאשר החליטה על פריימריס בספטמבר, מה מכניש אותה למשטר של התמודדות שבו מרבים בקומבינות ומניפולציות במקום לשקוד על הבראה יסודית של המפלגה. מי שחושב שזו דרכה של פוליטיקה נורמלית סותם את הגולל על אפשרות החדשותה של מפלגת העבודה.

  56. ק. טוכולסקי :

    אורי זה יותר גרוע, אני לא חושב שפרץ יותר סוציאליסט מיחימוביץ והיא כבר מתפשרת המון, אני חושב שהיא אולי תהיה אלטרנטיבה לרבים וטובים אבל אני לא רואה את הגדולה שבמפלגה הזו מבחינת ההיצע, הס"ד שלה תהיה ורדרדה מאוד.

  57. רביב נאוה :

    הפרשנות לגבי בניית הכוח של שלי לקראת הפריימריס היא מוזרה במקרה הטוב. אם שלי רוצה לבנות לה בסיס כוח, אנשים שחושבים כמו מהמגיבים של ע"ש הם הקהל המיידי שלה והיא היתה צריכה להתייצב באופן נחרץ נגד ההסכם ובעד המשך השביתה. היא גם לא היתה משלמת על כך שום מחיר פוליטי.
    נשארנו עם אפשרות שהמגיבים פה מתעקשים להתעלם ממנה והיא ששלי באמת חושבת שההסכם ראוי ולא מונעת משיקולים פוליטיים, פרגמטיים או סגידה לעיני.

    לעניין התחרות בין הארגונים: יש לי את כל הסימפטיה לכוח-לעובדים והלוואי שיצליחו. עדיין, קריאה לעובדים בעיצומו של מאבק ותוך כדי ניהול מו"מ לערוק מארגון עובדים אחד לשני פוגעת בעיקר בעובדים הנאבקים עצמם.
    יש בעיה מסוימת באתר הזה (גילוי נאות: אני אחד העורכים שלו) שהמסר לפיו כ"ל הם המגינים היחידים של העובדים וההסתדרות היא האויב הגדול שלהם השתרש פה עד שניתן לשכוח את המציאות כרגע בשוק העבודה בישראל. לכן צריך לומר פה שני דברים:
    א) ההסתדרות (כן, בראשות עיני) היא לא משת"פית של האוצר אלא בצד של העובדים. שלי אומרת את זה במכתב שלה והיא צודקת.
    ב) עם כל הכבוד לאו"פ ולחיפה-כימיקלים, עדיין אין מה להשוות בין התרומה של ההסתדרות לעבודה המאורגנת בישראל לבין זו של כ"ל. פשוט לא אותה ליגה. אולי יום אחד כן.
    עכשיו, משדברי הכפירה האלה נאמרו, אפשר להתחיל לבקר את ההסתדרות. בהחלט יש על מה, אלא שהדיון הזה הוא בתוך המחנה הס"ד, לא בין תומכי זכויות העובדים למשת"פים של הקפיטליזם.

  58. נדב פרץ :

    רביב: מה ששמעת בתקשורת לא נכון, ולו בגלל שלא גובשה עדיין אסטרטגיית מאבק חדשה (אחרי שעיני הודיע שהוא נוטש את העו"סים, הם מנסים להתארגן חזרה)

    הדרישה העיקרית של מי שעמד מול בניין האיגוד ודרש שהמזכירות תדחה את ההסכם הייתה צו ההרחבה.

  59. חן :

    שלי לפעמים חפיפניקית ברמות

    אבל זה בכלל לא מונע ממנה להתבטא כאורים ותומים

  60. חן - מיבשים את החולים :

    – שלי מסיימת מכתבה באלה המילים:
    "תמיכתי ואהדתי נתונות לכן בלא סייג."

    1. בלא סייג? ומה זה כל שכתוב לפני ההבטחה הזאת?
    איך קוראים לזה?

    2. במה בדיוק תתבטא עכשיו התמיכה של שלי בעו"ס? ב"תמיכתי נתונה לכם ללא סייג"?

    – אם שלי צריכה את עיני לבחירות הפנימיות (ויזהר ממילא צודק), אז, הלו, זה טווח התמרון שלה?

    זה נראה יותר כמו תלות כרונית ופחות כמו תמרון.

    ועוד יש אפשרות שהיא פשוט מאמינה במה שהיא כותבת.

    ועל זה כבר נאמרו דברים נכוחים, ע"י רבים מהמגיבים למעלה.

  61. לילי :

    שלי, איכזבת

    מפתיעה אותי. איך את יכולה לומר לנו להתקפל בטענה כי מה שקיבלנו הוא באופן יחסי גבוה בהרבה ממה שכל מגזר אחר קיבל. את ראית מה השכר של עו"ס כיום. זו לא חוכמה גדולה לקבל יותר מכל מגזר כשהשכר ההתחלתי של עו"ס הוא 2300 ש"ח, כשאני מעגלת כלפיי מעלה.
    אני רואה שגם עלייך העלייה לכס הממשלה השפיעה לרעה.
    ממש חבל
    איכזבת אותי

  62. חן - מיבשים את החולים, לעמי :

    גם אותי הקפיצו הדברים של שלי ואני לא יודעת על מה רביב מדבר, אבל זה לא העיקר.

    כמי שהיתה בין הקרבנות הראשונים של ההפרטה, כשהמושג עצמו היה שגור רק בפיהם של יחידי סגולה, אני לא בטוחה שאני מבינה את המשפט הזה שלך:
    "לא בטוח שהשלמה מראש עם ריקון הסכם קיבוצי מתוכנו המהותי ע"י היכולת להוציא מתחומו עובדים בהווה ועוד יותר מכך בעתיד, שייך למסגרת הפשרות הסוציאל-דמוקרטיות".

    – על איזה תוכן מדובר פה? גם בלי צו הרחבה ההסכם הוא פרובלמטי, ונדמה לי שלינדה עפרוני הוכיחה בצורה משכנעת, עד כמה הוא ריק מתוכן.

    – אני לא מכירה את איגוד העו"ס ולא יודעת איך הם ניגשו למאבק שלהם, אבל אי אפשר לבטל את האפשרות שהם עשו את כל הטעויות האפשריות עוד בתחילת הדרך (עם או בלי עזרתו האדיבה של עיני). רוצה לאמר – ייתכן שהדרישה לצו הרחבה היתה מלכתחילה על ניוטראל. ייתכן שעכשיו יצטרכו להוציא ערמונים מהאש, למזער נזקים, ולשמר משהו מהמומנטום של האהדה הציבורית כלפי העובדות המופרטות.

    והלקחים? מה איתם? איפה? מתי?

    למי שמכיר את טעם ההפרטה יש סיבות טובות לתסכול ממצעד הפקשושים הבלתי נגמר של השמאל, כשהפקשושים לעיתים קרובות מדי מתחילים עוד לפני שמגיעים לקווי פשרה.

    כל האמור אינו בא כמובן לצדד במכתבה החרטומי של יחימוביץ.

  63. רביב נאוה :

    נדב, אני הראשון להסכים שצו ההרחבה צריך להיות הנושא המרכזי של השביתה הזו ושיש בכך חשיבות לא רק לשביתה הנוכחית אלא לכל עיצוב יחסי העבודה במגזר הציבורי בשנים הבאות. ביום שאחרי דחיית ההסכם ניסיתי להבין מי נגד מי. שמעתי בגל"צ שני עו"סים שתמכו בהמשך השביתה ואת הכוהנת הגדולה לינדה עפרוני. הנושא של צו-הרחבה לא עלה בכלל – להיפך, עשה רושם שהסכם "שכר המינימום" מוסכם גם על האיגוד.
    אם כל הצער, אני לא בטוח שהעו"סים יכולים לשאת על כתפיהם הצרות את הנושא החשוב הזה. כשהייתי מורה יכולתי לתמוך בהמשך שביתת המורים ובהפרת צווי-המניעה. כמי שאינו עו"ס, אני לא חושב שאני יכול לעודד, כמו אחרים פה, את העו"סים לשכב על הגדר. הייתי שמח לראות את עיני משבית את נתב"ג בשביל עובדי העמותות. מאחר וזה לא יקרה, מדובר על מאבק שעתיד לגבות מחיר כבד מאוכלוסיה קטנה, ושסיכוייו, בואו נודה, נמוכים.

  64. איתי :

    לקסי כותב

    "הויתור על צו ההרחבה הוא צפרדע שהתומכים שיישארו אמורים לבלוע.
    בלענו. לא בטוח שנותר לנו מקום לצפרדעים נוספות."

    אמירות מסוג זה נשמעו גם לגבי עמיר פרץ ב-2006. כזכור כשהוא היה שר ומחויב למשמעת קואליציונית, שלי יחימוביץ' עקפה אותו בקלות משמאל, וכעת הם התחלפו בתפקידים – הוא הלוחמני (האמנם? לא ראיתי תשובה שלו למכתבי העוסים) והיא "הממלכתית".

    אמירות מסוג זה נשמעות כבר כמה עשורים ביחס למפלגת העבודה.

    אז אולי הגיע הזמן להפסיק להגיד ברמיזות חביבות שזו עלולה להיות הצפרדע האחרונה שאתם בולעים, כי אף אחד כבר לא באמת מאמין לכם. זהו איום סרק שמאחוריו עומדת שמרנות והשלמה עם מבנה שלעולם יישלט ע"י שימונ-פרסים/פואדים/עינים/בוז'ים, מבנה שיבלע לתוכו כמו חור שחור פוליטיקאים עם האידיאולוגיה הנכונה ומאות פעילים מדהימים כמו דני זמיר ואסתי קירמאייר שישכנעו אנשים להצביע אמת ובסוף יתביישו להסתכל לאנשים האלה בעיניים.

    אותו היגיון למוד סבל שהוביל את עמי וטורי שי כהן ליאת טמנג ואחרים להקים את כוח לעובדים ולא לנסות שינוי חסר תוחלת "לשנות את ההסתדרות מבפנים" תקף בדיוק באותה המידה לגבי מפלגת העבודה.

    פרישתו של ברק החזירה לחיים את האשליה שאפשר לשנות שם משהו. המכתב של יחימוביץ' הוא עדות מעציבה לכך שזו אשליה.

    תצאו בחוץ.

  65. נדב פרץ :

    איתי, שכנעת אותי. אני פורש ממפלגת העבודה ומצטרף ל-SAP השבדי.

    אף אחד – מעולם – לא טען שמפלגת העבודה היא האופציה המושלמת. כל מה שטענו מי שטענו בזכות מעורבות דרך מפלגת העבודה, הוא שאין כרגע פלטפורמה טובה יותר. ונדמה לי שזה עדיין המצב, גם היום.

  66. רביב נאוה :

    או שאולי בליעת צפרדעים היא חיונית כדי לשרוד בעולם שלא נשלט ע"י "בוז'ים ופואדים" אלא ע"י נתניהו, נאמן ודומיהם (אתה טוען שאין הבדל, אני טוען שיש. נשאיר את הויכוח הזה לפעם אחרת). אתה מציע לצאת, אבל לצאת לאן? איזו אלטרנטיבה אתה מזהה בדיוק? מה בדיוק השיגו עד עכשיו כל הפרטים והארגונים שעזבו את מפלגת העבודה (כולל אתה ועבדכם הנאמן, ואפילו המשמרת הצעירה של אותה מפלגת העבודה, בתקופת ברק).

    יש לי מה להגיד גם על ההשוואה לכוח-לעובדים אבל נעזוב. נראה לי שצברתי מספיק צ'ילבות בקרב האנשים הטובים האלה בתגובות הקודמות שלי 🙂

  67. איתי :

    נדב, זה נכון שאין פלטפורמה טובה יותר.

    חד"ש היא לא אופציה וגם לא תהיה עבור 99% מהיהודים (וחלק ניכר מהערבים), מרצ מתקרבת לזה כי קדימה ומשפ' לפיד לקחו לה כמעט את כל המצביעים, הירוקה היא יותר מדי ירוקה ופחות מדי אדומה, מימד בתרדמת, השמאל הלאומי זה בעצם קדימה בתוספת הרבה ניבולי פה וכמה צעירים מצוינים ומתלהבים.

    אבל הבעיה הגדולה בטיעון הזה היא המעגליות.

    זאת משום הסיבה *העיקרית* לכך שאין פלטפורמה טובה יותר היא שאחוז ניכר מהאנשים המעולים (והטובים הסבירים) שיכולים להיות הגרעין לפלטפורמה הטובה יותר יושבים כמיעוט בתוך מפלגת העבודה שנגזר עליו לבחור בין להיות אאוטסיידרים חסרי השפעה (ע"ע דני גוטווין, או הדוד שלך בעידן ברק) או כאלה שמקבלים את חוקי המשחק העקרוניים בהכנעה (יחימוביץ', קירמאייר).

    סוציאליזם אמור להיות דבר מהפכני, גם אם מנסים להשיג את יעדי המהפכה בשלבים כמו בסוציאלדמוקרטיה. ברגע שמחברים אותו לשיטת פעולה אולטרה-שמרנית מסוג "אין לנו שום אופציה חוץ ממובארכ, אה סליחה פואד-בוז'י שלי-עמיר-וולוולה", כבר לא נשאר הרבה טעם וריח של מהפכה, רק עוד ועוד צפרדעים שצריך לבלוע.

    http://www.blacklabor.org/?p=2667

    "לפי פרסומים זרים" עמיר פרץ כבר היה קרוב מאוד מאוד ליציאה החוצה במתווה גוטווין, ורק המנדט של יחימוביץ'/בן סימון היה חסר לו.
    עכשיו הוא החליט להישאר, ואולי גם להתמודד שוב על ראשות העבודה.

    זה צעד נכון אם חושבים שאהוד ברק הוא המחלה של מפלגת העבודה, אני חושב שברק הוא רק הסימפטום. ברק הלך, הבעיות נשארו. המכתב של יחימוביץ' מראה זאת היטב.

    אני מעריך שהסיכויים של פרץ מול הרצוג וברית יחימוביץ'-עיני קטנים מאוד (בוודאי אם שלושתם יחברו נגדו). כבעל כוח בסיעה הוא יוכל לעשות להם את המוות כמו שעשה לברק ואף יותר, אבל זה לא מה שיצליח לשקם את העבודה או אותו באופן אישי. פשוט חבל על הזמן.

  68. איציק יאפ :

    עשיתי את זה, קראתי את המכתב המקורי של שלי

    ומסתבר שהוא הרבה הרבבבהה יותר ארוך ממה שמופיע פה, כולל הפרשנויות.

    ולמרות שאר התגובות, כולל זו של נדב פרץ אני עדיין חושב שיש המון כנות במה שהיא כתבה והיא לא יכלה לכתוב אחרת.
    כמו שהיא כתבה , הכי קל לפוליטיקאי, לכל פוליטיקאי, גם ניאו ליברלי, לעשות "לייק" למאבק של העובדים הסוציאלים. אז אם היא הייתה עושה "לייק" ושולחת, כמו דב חנין, את אחד העוזרים הפרלמנטרים שיכתוב משהו בסגנון "שלי יחימוביץ תומכת במאבק העו"סים ומאחלת להם בהצלחה" זה היה עוזר במשהו?

    היא כתבה באופן חד משמעי (זה לא צוטט פה) שהיא לא מוכנה כפרלמנטרית להתערב במשא ומתן בין שני נציגים. איציק פרי היה נציג העובדים, ועם כל הצער שבדבר (כדברכם, אני לא מכיר אותו מספיק), שלי לא יכולה לעשות עם זה כלום.
    היא ניתחה שם את כל פרטי ההסכם ושם היא כותבת במפורש שהוא יחול גם על עובדי עמותות. ציטוט: "ההתקשרות של הממשלה עם העמותות תותנה בקיום ההסכמים שיחתמו, והיישום יפוקח. גם בהפגנה מעל הבמה אמרתי לכן מפורשות כי זה ההישג בר היישום שיש לשאוף אליו בנוגע לעמותות."

    היא גם אמרה שזה ההישג הטוב ביותר בהקשר הזה מהעשור האחרון ושפקידי האוצר קראו לזה לא פחות משואה (ובעיני *זה* ההישג המדהים של המאבק) ושפקידי האוצר עכשיו מפחדים שזה יגרום לאפקט דומינו שבו כל אחד ואחד מנותני השירות הציבורי יאבקו על תנאים דומים, וכל אחד יגדיל את הבקשה בקצת יותר וזה ייצור צונאמי שהאוצר לא יוכל לעמוד בו (הצונאמי זו כבר פרשנות שלי).

    ובסופו של דבר היא אומרת (ומוכיחה) שהיא תומכת במאבק, כמו שחן ציטטה, "תמיכתי ואהדתי נתונות לכן בלא סייג." מה שאומר שכשהיא תהיה בשלטון או מפלגה שיותר אוהדים את הדרך שלה, היא תוכל לעזור הרבה יותר.

    אבל העזרה שלה היא לא במאבקים ולא בלייקים, היא בוועדות והצבעות ודיונים וחוקים – היא חברת כנסת, לא אחרונת המפגינות.

    בכל מקרה, זה נחמד לראות את התגובה הכמעט הומוגנית הזו כנגד מי שעד אתמול הובילה את הדרך לצאת מהחרא הניאו ליברלי, הפרטת התודעה וייבוש המדינה.
    מעניין אם מחר יהיה פה עוד מאמר מרתק וסוחף לגבי "האם השמאל עוסק בעיקר בלבקר את עצמו מבפנים ואיך זה משפיע על הסיכויים שלו ליצור מפלגה שלא נקראת מפלגת העבודה אבל עוסקת בכל העיניינים הנוסטלגים של מפ"אי?"

    "לייק" 🙂

  69. איתי :

    רביב,

    בליעת צפרדעים היא חלק ממעורבות פוליטית, ואי אפשר בלעדיה. כל מי שטוען אחרת הוא או תמים או מיתמם.

    הבעיה היא גודל הצפרדעים והיחס בין כמות הצפרדעים לכמות החומוס (או כל מאכל אחר שאהוב עליך).
    במפלגת העבודה היחס הזה הוא באופן כרוני רע מאוד. כשמפלגה שאמורה בהגדרת מטרותיה לחתור לשלום ולשוויון מובילה שוב ושוב הפרטות ומלחמות*, ולא משנה מי העומד בראש, יש פה בעיה שאומרת דרשני.

    להתעלם מהבעיה הזו ולהגיד "אין אופציה אחרת" זה דבר שמשכנע פחות ופחות אנשים. אם פרישת ברק היתה אירוע שנותן תקווה בהקשר זה, מאבק העוסים מהווה אירוע מייאש.

    אחת הסיבות לכך שהפורשים מהעבודה לאורך השנים לא יצרו אלטרנטיבה בת-קיימא היא שהם בעצמם היו סופרמרקט אידיאולוגי, לא פחות מהספינה הרקובה שממנה נמלטו. ככה הם לא יכלו לבנות בניין ביחד.

    מה מחבר בין ביילין של "שחר" ושולמית אלוני לפניו לפרץ
    של "עם אחד"? כמה עמוק היה החיבור אינסטנט בין מלכיאור לעמי אילון? מה היה משותף לפרץ ולאופיר פינס ב-2009 חוץ משנאת ברק?

    ההצעה של גוטווין מנסה לטפל בבעיה ע"י יצירת מחנה אידיאולוגי של שמאל כלכלי שיכול בבוא הרגע לפרוש ביחד. הבעיה היא שההתרחשויות בשטח לא מתאימות לזה. "סיעת פרץ" היא לא ממש מופת הסוציאלדמוקרטיה, והקריצה של יחימוביץ' להרצוג-עיני היא מזיקה ממש.

    סיבה נוספת לכשלונות של הפורשים היא שהפרישה היתה בטפטופים. כדי לייצר כוח משמעותי נדרש (סליחה על הביטוי השחוק) מפץ: קבוצה מספיק גדולה עם שמות מספיק אטרקטיביים ועיתוי מתאים.

    * שים לב שזה קורה יותר פעמים כששר הביטחון הוא מהעבודה מאשר כששר הביטחון הוא מהליכוד.

  70. נדב פרץ :

    איציק: העובדה ש'לעשות לייק', כדבריה, זה יותר קל, עדיין לא אומרת שזה צעד גרוע יותר. לפעמים הצעד הקל הוא גם הצעד הנכון.

    הייתי מוכן לקבל את המכתב של יחימוביץ' כלגיטימי אם הוא היה ניתן כעצה באוזנו של אחד המחליטים על המאבק. עדיין הייתי חושב שהיא טועה, שההישגים מינוריים ושהמאבק לא מוצה, אבל זה בהחלט בגדר חילוקי דעות לגיטימיים.
    אבל המכתב הזה הוא ממש לא בגדר עצה שקטה של איש סוד. זה מכתב מפוליטיקאית, שנועד לפרסום. וככזה, המשמעות שלו היא הרבה מעבר לעצה. היא אמירה שפוגעת במאבק – כי הרי לא יקח הרבה זמן עד שינפנפו במכתב הזה לעובדים הסוציאליים, ויגידו להם 'אפילו יחימוביץ' חושבת שההסכם טוב'. לפעולה של שלי כפוליטיקאית יש השפעה בפני עצמה, והיא לא נשארת בגדר עצה.
    וכדי שאקבל את הטיעון ששלי לא לקחה את זה בחשבון, אצטרך לקבל את הטיעון ששלי לא מבינה בתקשורת, ואת הקרדיט הזה לא אתן לה…

    עוד כמה הערות קטנות:
    א. אין כאן עניין של 'התערבות בין נציגים', כי המנגנון היציג של איגוד העו"ס דחה את ההסכם, גם אם איציק פרי הסכים עליו.

    ב. המנגנון של קביעת השכר בעמותות הוא לא יותר מבדיחה. הדרישה הראשונית הייתה לצו הרחבה, וזה המקום שבו הכי חשוב לרשום הישגים.

    ג. לגבי ה'שואה' של פקידי האוצר, והפחד שלהם מפתיחת הסכמי השכר: לך לכל משא ומתן על שכר, ותראה שהטיעון הזה עולה. אמרו אותו על הפרקליטים, אמרו אותו על הכבאים, אמרו אותו על כל המגזר הציבורי, ואפילו כבר התחילו להגיד אותו על הרופאים. זו המנטרה הקבועה, שתמיד חוזרים עליה.
    היא נכונה, בבסיסה: האוצר חושש לפתוח הסכמי שכר, כי זה עשוי להוביל להעלאות שכר לעוד מגזרים. אבל זה נשמע לי כמו אחלה טיעון בעד המשך המאבק.

  71. איציק יאפ :

    נדב, אני מבין את עגמת הנפש ואתה צודק, זה אפילו מאוד מעצבן ומוציא את הרוח מהמפרשים.

    מצד שני, זה יצר גל של תגובות שבינו לבין שלי יחימוביץ אין הרבה, וזה מעצבן אותי שככה מכפישים אותה, הפעם לפי דעתי, שלא בצדק (ויש פעמים שכן).

    מה ז"א "אני לא מוכן לבלוע עוד צפרדע"?
    האם היה עדיף שהיא תעשה לייק למאבק הזה אבל לא, כמו שהיא כתבה: "כמה וכמה פעמים מנעתי בגופי, כחברה בועדת הכספים, קיצוצים בתקציב הרווחה, הקפאות וקיצוץ תקנים, ואאוטסורסינג לסוגיו – בכל הכלים שעמדו לרשותי. כך, למשל, באמצעות הקמת מטה פנימי שקט בתוך המפלגה ובשילוב עו"סים והורים לחוסים – מנענו משר הרווחה יצחק הרצוג, שהוא ידיד שלי אך בר פלוגתא בעניין ההפרטה – ליישם את החלטת הממשלה להפריט 11 מעונות לחוסים."

    כי זה בדיוק מה שחיים אורון עשה בתגובתו:
    "אני סבור שמאבק העובדים הסוציאליים על תנאי העסקתם חשוב מאין כמוהו ומבין את הסיבות לדחיית ההסכם שהוצע.
    חברי סיעת מרצ תומכים במאבק העובדים הסוציאליים ואת הטיפול בנושא מרכז חבר סיעתי, ח"כ אילן גילאון, המייצג את הסיעה בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת."

    ואפילו דב חנין:
    "דב כמובן תומך בהמשך המאבק עד להשגת הסכם שיהיה ראוי ויתן מענה לצרכים ולאינטרסים של העובדים הסוציאליים, ואף השתתפנו במספר הפגנות הקוראות להמשך המאבק.
    סיבה נוספת שבגינה שמחנו לקבל את פנייתך היא האינפורמציה השימושית שבה דב השתמש אתמול במליאת הכנסת כאשר נאם ופנה אל ראש הממשלה בבקשה לסיים את המשבר.
    כולנו כאן בלשכה, בצוות המורחב ובחד"ש מחזיקים אצבעות לניצחון ברור של העובדות והעובדים במאבק ומוכנים לעשות ככל שיידרש בכדי לסייע. "

    אתה באמת אומר שאתה מעדיף את שתי התגובות היבשות והקופי פסטיות של חברי הכנסת שנחשבים הכי חברתיים בפוליטיקה, מאשר את התגובה המנומקת, העמוקה, הארוכה, המסוייגת, המנתחת, המודעת לפרטים, הרואה את הזווית הרחבה והאמיתית של שלי יחימוביץ', רק בשל העובדה שהיא לא כתבה שם… תגובה קופי פסטית של "וואלק אתם בסדר, אני תומכת"?

    ככל שאני חושב על זה, אני מעריך אותה יותר ויותר על המכתב שלה. אפילו הרבה יותר מחברי הכנסת עם התשובות מגירה האלו.

    ונכון שזה מעצבן מה שהיא כותבת, בעיקר אחרי כל המאמצים והאנרגיות שהושקעו במאבק, ואין לי שום ספק שמטרות המאבק של העובדים הסוציאלים הן לא פחות מקדושות עבור המדינה.

    אבל שלי לפי דעתי התכוונה שם, ואני מסכים איתה, שמלחמה לא נגמרת בקרב אחד. אם המלחמה של העובדים הסוציאלים הייתה על שכר, אז באופן עובדתי הם השיגו יותר מכל מאבק על שכר אחר בעשור האחרון (זה מה שהיא כתבה, יש לך נתונים שסותרים את זה?), ויותר מזה, זה גרר את הסתדרות הרופאים להרים קצת את הראש ויבואו עוד. ואם המאבק הוא על הפרטה, אז זה כבר בטווח ובסקופ הרבה יותר גדול, והמאבק שלכם הוא אבן דרך חשובה ביותר, אבל בהחלט לא האחרונה.

    לגבי צו ההרחבה, אני מניח שבסופו של דבר, אם מי שנושא ונותן מהצד שלכם לא הצליח להשיג את זה, אז אין לה הרבה מה לעשות עם זה. וכפוליטיקאית ערכית, זה הרבה יותר מראה על גדולה בעיני להגיד את זה מאשר "אתם אחלה, אני תומך, יאי!!!" כמו השניים האחרים (שנחשבים הכי חברתיים בפוליטיקה)

  72. איתי :

    איציק, לעניין ה"שואה".

    בימים אחרים שלי יחימוביץ' היתה זו שלימדה את כולנו את השטיקים של האוצר, למשל מה שקרוי "עזים" בחוק ההסדרים.

    בדיוק כמו ש"עז" היא משהו שהאוצר עושה עליו המון רעש ובסוף מוותר כדי לתת ל"ח"כים החברתיים" משהו לספר עליו בגאווה לבוחריהם, אותו הדבר נכון לגבי מו"מ על הסכמי שכר.

    העובדה שאנשי האוצר מציגים בתקשורת נקודה מסוימת על הרצף בתור ויתור עצום ונוראי לא אומרת בהכרח שזה באמת מה שהם חושבים.

    יש פה לוחמה פסיכולוגית שנועדה לתת לצד השני את התחושה שהוא נמצא על גבול האפשרי.

    אותו דבר קיים גם במו"מ על רכישת רכב יד שנייה ובמו"מ על הקמת פלסטין.

    אני מצפה מפוליטיקאי שנלחם באידיאולוגיה ובטקטיקות של האוצר לא לרקוד לפי חליל הלוחמה הפסיכולוגית של האוצר.

    בוודאי שאין הרבה קוהרנטיות בלהגיד "המנדט של האיגוד, אסור לי להתערב במו"מ" ומצד שני ללחוש לעוסים את מה שאמר פעם מבארכ לערפאת "תחתום כבר יא כלב".

    הסיבות למהלך הזה של יחימוביץ' הן כפי שצוין למעלה ככל הנראה פרקטיות:

    בארגזים של עופר עיני יש הרבה מתפקדים, בארגזים של עו"סים שינוי/עתידנו/כוח לעובדים/יסו"ד וכו' יש מעט מתפקדים.

    זה כל הסיפור.

    מי שרוצה שהפוליטיקאים ייצמדו למשנה אידיאולוגית קוהרנטית ולהבטחות שלהם עצמם (ע"ע הבטחות עמיר פרץ), שיביא עימו ארגזים של מתפקדים (או מעטפות של שקלים) ויחזיק את הפוליטיקאים (והפוליטיקאיות) בביצים.

    מי שלא רוצה או לא יכול לעשות את זה, שיכין הרבה וזלין כדי שהצפרדעים יחליקו לו בגרון.

  73. חן - מיבשים את החולים, :

    "כל התוספות האלה לא נבלעות בשכרם של מקבלי השלמת השכר, אלא ינתנו בנוסף להשלמה", זהו משפט מתוך המכתב השלם של שלי. כבר נתקלתי בו קודם בהקשר למו"מ.

    אז או שאני פשוט לא מבינה אותו, או שאני פשוט לא מבינה אותו.

    אנחנו מדברים על כך שאחרי ההסכם ה"מופלא" הזה יהיו עו"ס שיקבלו השלמת שכר+תוספות? זה ההישג? ואת ההישג הזה ירחיבו גם על המופרטות? וואו.

    ומה יהיה הבסיס לפנסיה (שעל-פי שלי גם שם יש הישגים מופלאים)?.
    יותר מדי דברים מקומבנים כאן וניתנים לפירושים, וזה בעצמו חלק מהבעיה.
    שיטת "תוספת הבושה" אחראית להרבה עיוותים במשק.

    העובדה ששלי טרחה לכתוב מכתב כה ארוך ומפורט, מה אני אגיד. מבלי להיכנס להשוואות איכותיות, חלק לא קטן מהמגיבים פה כבר השקיע בתגובות הרבה יותר מאז שהתפרסם המכתב. בקיצור איציק, איזה מן טיעון זה? מישהו טען נגדה שהיא לא חרוצה?

    ובכלל האם יכול להיות ששלי לפעמים צודקת, לפעמים נאלצת ולפעמים עושה טעויות מיותרות? יכול להיות דבר כזה?

  74. ק. טוכולסקי :

    מאז ביקורת תוכנית גותהא 1868 מי שבוחר בסוציאל דמוקרטיה כדאי לו להתמודד עם מה שלמרכס היה לומר על ויתורים אידיאולוגיים.
    יש שאלה של גבולות, לי קל יותר לוותר על תמיכה במפלגה ס"ד אפשרית שהולכת למתרחקת מהמציאות אל מחוזות הכמיהה כי אני יכול להשתלב בקלות היכן שלרוב הבוחרים קשה להשתלב בהצבעתם.
    הנקודה שלי היא שאם הויכוח המתנהל פה כיום היה מתנהל בבריטניה/גרמניה או צרפת במחצית השנייה של המאה ה-יט לא הייתה לנו ס"ד או מפלגות עובדים.
    אני לא יודע כמה צפרדעים מתכוונים כל אחד מאיתנו לבלוע, הדיון מתחיל לחזור על עצמו (כולל אני) והולך ונהיה עקר.
    כמו שזה נראה עכשו, למרות החסד שעשה עימה ברק מפלגת העבודה לא הולכת לחדש את עלומיה.
    פרץ מלא מעצמו על כלום ועוסק רוב הזמן בעוול שעשו לו, אי אפשר להכנס ללשכה שלו בלי לשמוע אותו מלהג על איך עשו לו ואכלו לו ושתו לו וכו, יחימוביץ מלאה מעצמה תכלס גם על כלום, לא מוכנה לשמוע אף אחד חות מאת עצמה, היא גם הולכת ונהיית קצרת רוח כלפי כל אי הסכמה קטנה ככל שתהיה עם מה שהיא חושבת שנכון אלא אם זה בא מפיו של עיני. הרצוג בכלל לא סוציאלדמוקרט אין טעם להכביר מילים על הנזק שהוא ושכמותו עושים. הוא הפריט בעצמו חלק ניכר משירותי הרווחה ותומך מובהק בהעסקה באמצעות עמותות ופילנתרופיה. שאר חברי סיעת העבודה הם תערובת מדהימה של כלומניקים פוליטיים ומי שהצליחו לגרום ליותר נזק ממתועלת.
    גם אם מחר בבוקר פרץ ויחימוביץ יפסיקו להתנהג כמו ילדים קטנים ונעלבים וישתפו פעולה ואפילו ינצחו יחדיו את יריביהם הסיכוי שהם יצליחו לטהר את המפלגה ולהפוך אותה לאלטרנטיבה ס"ד אמיתית קלוש.
    בעיקר כי ס"ד יש מעט וגם הם מפוצלים וכולנו יודעים מה טוב רק לא מצליחים לשכנע יותר מדי אף אחד.
    המצב במרצ וחדש לא הרבה יותר טוב אבל לפחות מאפשר לשקוע עם הספינה הטובה בלי תחושת בושה.
    יחימוביץ ופרץ עשו עד היום בשביל הס"ד ביחד אולי עשירית ממה שעשה רן כהן ממרצ אבל זה לא הביא את הס"ד להתפקד למרצ ולתמוך ברן כהן ולקוות שהוא ינצח את ביילין ואחר כך את ג'ומס.
    אני מקווה שהעוסים ינצחו בלי העזרה של החברתיים ובלי התמיכה של מי שהיו אמורים להיות נציגיהם במפלגת העבודה, אני מקווה שהם ינצלו את המאבק בכדי להסיק מסקנות על מה שצריך באמת. מוקדם יותר בדיון עניתי למישהו שאין ברירה אלא לתמוך באחת המסגרות הקיימות מתוך הכרה במוגבלותן, אני אחדד את דברי, מי שרוצה שינוי מהותי צריך להתגבר על עצמו ולהקצין שמאלה או להיות שותף לאנטריזם מהותי במפלגת העבודה שיהפוך אותה למפלגת שמאל, אחרת כלום לא ישתנה.

  75. נדב אהרוני :

    סוציאל-דמוקרטיה או פולחן אישיות

    ההסכם הזה פסול משני טעמים.

    1. הוא גרוע – הוא ממסד את המשך שחיקת השכר, משמר את המצב הקטסטרופאלי של שכר העובדות הסוציאליות ומהווה תמריץ כלכלי עבור האוצר להמשיך את הפרטת הרווחה. רק כדי לחזור לרמת השכר הריאלית של 94 היה צריך להכפיל את שכר העו"סיות, כאן מדובר על תוספת של 14% מעבר לשאר המשק. בשביל התענוג הזה העובדות יעבדו עוד שעה וחצי. פעימות לאורך שנים, ללא צו הרחבה, עם הסדר שכר בעייתי בעמותות שהאוצר בעצמו אומר שאין לו שום כוונה לאכוף. ההסכם הזה לא "עדיף מכלום" הוא פשוט כלום.

    2. הוא אנטידמוקרטי – העובדות לא מטומטמות כמו שמבקשים לעשות מהן. הן מזהות "כלום" כשהן רואות אותו. לכן הן מתנגדות באופן גורף להסכם ולמרות זאת *הוא נכפה באופן אנטי-דמוקרטי בעליל מעל ראשן.*

    סוציאל-דמוקרטיה קלאסית תופסת מאבקים של עובדים מאורגנים כתנאי הכרחי למימוש השאיפות לחברה צודקת, אך רואה בקיום ההון והמעבידים רע הכרחי (ברנשטיין למשל). המכתב המדובר אינו משקף עמדה כזו אלא מהווה ניסיון לכפות על העובדות להפסיק את מאבקן ולחתום על הסכם כניעה מול האוצר. כאן העבודה המאורגנת, לא המעביד, היא הרע ההכרחי. אם הייתי סוציאל-דמוקרט הייתי נעלב מהניסיון לקשר תפיסה שכזו להשקפת העולם שלי.

    עם כל הכבוד שאני רוכש למגיבים כאן, אני חש שעושים כאן הרבה הנחות לשלי יחימוביץ' כשכל אחד אחר שהיה לאותם מגיבים נוח יותר לתקוף היה חוטף כאן אש וגופרית אם הוא היה מתבטא על מאבק עובדים כלשהו באותו אופן. מן הראוי שפוליטיקה תהיה בחירה בין השקפות עולם, לא בחירה בין מועמדים בתחרות יופי. (תחרות יופי כביטוי כללי לבחירה פרסונאלית במועמדים במקום באג'נדה שהם מייצגים, אין כאן כוונה להערה סקסיסטית על יחימוביץ'). הטענה שיחימוביץ' פעלה בשם עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה היא עלבון לאינטיליגנציה. בפועל, היא החליטה לזנוח את העוקרונות האלה לטובת שיקול קריריסטי בפרימריז המתקרבים. יש לזה שם, זה נקרא 'אופורטוניזם'. וכן, גם אם שלי יחימוביץ' עושה את זה, זה עדיין נקרא אופורטוניזם.
    מי שמאמין ב'רע במיעוטו' וחושב שאין ברירה אלא להתגייס למען יחימוביץ' למרות (עוד) מקרה שבו פגעה באינטרס של הציבורים אותם היא מתיימרת לייצג, זכותו. רק שיעשה זאת בהכרה מלאה ולא ישקר לעצמו ולאחרים עם כל מיני הסברים הזויים על איך בהפוך על הפוך יחימוביץ' לא ירקה כאן בפרצוף של העו"סיות בשעתן הקריטית ביותר.

    אני אגב סבור שלא צריך לעשות הנחות לאף נציג ציבור, גם לא ליחימוביץ'. אתמוך בצעדים שהיא תעשה שלתפיסתי יקדמו את האינטרס של ציבור העובדים, בידיוק כמו שאתנגד ללא חשש לצעדים שיחתרו תחת האינטרס הזה. ספציפית לגבי יחימוביץ', לפי הספירה שלי יצא לי בינתיים הרבה יותר להתנגד מאשר לתמוך.

  76. נדב פרץ :

    איציק, אני חייב להודות שאני לא מבין את עמדתך.
    האם התגובה של אורון וחנין (ושל אחרים, שאני קרוב אצלם יותר) סייעה משמעותית למאבק? לא ממש. אכן, כמו לייק בפייסבוק. ברור שהייתי מעדיף שהם יצטרפו לעתידנו ויקימו מאהלי מחאה מול ההסתדרות.

    אבל כשאני עושה את המאזן, בין תגובה ששווה תועלת מועטה מאוד לבין תגובה ששווה נזק אדיר – ברור שאני מעדיף את הראשונה. אתה יודע מה, היה עדיף ששלי תשתוק, זה אמנם היה קל יותר רחמנא ליצלן, אבל זה גם היה מזיק פחות.

  77. איתי :

    ומצד שני, אם היא היתה שותקת או יוצאת בגלוי נגד עיני היא היתה פשוט שורפת לעצמה במו ידיה את המירוץ לראשות העבודה. למה? כי כאמור ל"עתידנו" / "יסו"ד" וכו' יש שניים וחצי טפסים בארגז, ולעופר עיני יש הרבה יותר.

    חנן כהן כתב יפה: http://webster.co.il/2008/01/14/809/

    "אין פוליטיקה בלי פוליטיקאים.

    פוליטיקאים הם מקצועני הכח.

    בלי כח הם לא יוכלו לממש את הערכים והתכניות שלהם. כח הוא התשתית של עבודתם.

    מה שהם יודעים לעשות זה לצבור כח כדי שיוכלו לממש את הערכים והתכניות שלהם.

    כמעט כל פעולה שהם מבצעים קשורה לצבירת כח או לויתור על צבירת כח.

    ככל שלפוליטיקאי יש יותר כח, יש לו יותר הזדמנויות לצבור כח ולממש אותו.

    מידת המוסריות של פוליטיקאי נמדדת בכמות הויתור על הזדמנויות לצבירת כח.

    פוליטיקאים כל הזמן מבטיחים כדי לצבור עוד כח ולא מקיימים את ההבטחות שלהם אם אי קיום ההבטחה יאפשר להם לצבור עוד כח.

    ימין, מרכז, שמאל? ועד שכונה, עיריה, ממשלה? לא משנה. זו המהות של עבודת הפוליטיקאי.

    יש כאלה שלא מבינים את מה שכתוב במשפטים האחרונים ולכן לא מבינים מה זאת פוליטיקה.

    יש כאלה שכן מבינים מה זאת פוליטיקה אבל מדברים וכותבים כאילו הם לא מבינים. מטרת ה"תמימות" שלהם היא השפעה על מהלכים פוליטיים. כשר אבל מסריח."

    (מעניין שההקשר המקורי של הטקסט היה סינגור על הפרת הבטחות ע"י עמיר פרץ, סינגור שבשלב מסוים גם חנן עצמו לא היה מסוגל לעשות יותר).

  78. נדב פרץ :

    אם היא הייתה יוצאת נגד ההסכם היא אכן הייתה שורפת את עצמה אצל עיני. ואם היא הייתה שותקת, ולא יוצאת נגד עיני – ואללה, הייתי מבין את זה, ולא הייתי אומר כלום.

    אבל אם היא הייתה שותקת, היא הייתה שורפת את יחסיה עם עיני? באמת? אם כן, אולי כדאי לשרוף את מערכת היחסים הזו.
    אם מערכת היחסים שלה עם עיני היא כזו שהוא אומר לה, והיא מוציאה מכתב (או גרוע מזה, שהיא יודעת מראש אילו הודעות להוציא, בהתאם לאינטרסים שלו) – יש כאן משהו בעייתי מאוד. אם היא לא יכולה להגיד לו 'תשמע עופר, אני יודעת שהיית שמח לתמיכה כאן, אבל הנושא הזה הוא בעייתי עבורי ואני מעדיפה להיות ברקע' – אז היא למעשה בובה של עיני, ועדיף להצביע לו ישירות ולא לה.

    למען הסר ספק – אני לא חושב שזה המצב. אני חושב שבדיוק כמו במקרה דב חנין, שלי הייתה יכולה להישאר כאן ברקע, אבל העדיפה עוד קצת רווח פוליטי אצל עיני על פני תמיכה במאבק.

  79. איתי :

    נמשיך ברוח חנן כהן:

    1. בשאלה מה בעדיפות – המאבק על ראשות העבודה או המאבק על תנאי העוסים בעמותות, שלי בחרה באופציה הראשונה.

    2. אותו דבר קרה ויקרה בכל מאבק פוליטי קונקרטי שעלול לפגוע בסיכויים לזכות בראשות העבודה (הדוגמה הנדושה ביותר היא המאבק לסיום הכיבוש).

    זה לא יקרה במאבקים שבהם הליכה נחושה עם המאבק משרתת את המטרה של ניצחון בפריימריס (לדוגמה הגבלת שכר בכירים, מיסוי גז).

    3. זה לא אופורטוניזם זול כפי שמנסים להציג זאת (וניסו בעניין חולדאי חנין), אלא אמונה אמיתית שמעמדת יור העבודה היא תוכל לעזור לעוסים (ולעובדים אחרים) הרבה יותר ממה שהיא יכולה כיום.

    בוודאי אם מעמדה זו תצליח לגייס עוד מנדטים ועוד מתפקדים וכך להחליש את הזיקה בינה ובין עיני חולדאי או כל פטרון/בן ברית אחר.

    4. וזה בדיוק מה שחנן כהן אמר בזמנו על עמיר פרץ.

    5. לאחר שנעשתה הבחירה האכזרית בין המאבק על ראשות העבודה ובין המאבק על עוסים בעמותות, המטרה כמעט מקדשת את האמצעים.

    אם להפסיק לדבר על סגירת קניונים בשבת שווה כמה קולות של קיבוצניקים משפיים, אז שותקים בעניין הזה.

    ואם לשתוק שווה אפילו קצת פחות מחויבות של עיני מאשר לתמוך בעיני, אז תומכים בעיני.

    6. ושוב – זה לא אופורטוניזם, זה חלק מלהיות פוליטיקאי. בעוד שתומכים נאיביים/טהרנים של עיר לכולנו וחד"ש עוד יכולים להשתמש בביטוי הזה, לתומכים של עמיר פרץ אין ממש אפשרות – כי הם מכירים את הבחירה האכזרית הזו היטב, והם יודעים מה עמיר פרץ בחר ולמה.

    7. לא חסרות דוגמאות: מינוי פואד ושמחון לשרים, הפרת הבטחת בחירות כתובה לקצץ מיליארדים בבטחון ולהעביר למשרדים חברתיים, הפרת הבטחה בע"פ לא לשבת עם ליברמן, שתיקה בעניין הפרטת האולפנים, שתיקה בעניין אופק חדש.

  80. נדב פרץ :

    א. לא ברור לי מה עניין עמיר פרץ לכאן. ואם עמיר עשה את זה, זה בסדר? להזכירך, אתה התייאשת ממפלגת העבודה בעקבות המהלכים האלה של עמיר. אז למה בדיוק אתה מביא אותם כצידוק למה ששלי עושה? זה לא בגדר 'זה נבלה וזה טריפה'?

    ב. יש הבדל מהותי בין מהלכים שפוגעים בכוח של המחנה הסוציאל דמוקרטי (מינוי פואד), לבין מהלכים שהם אנטי-סוציאל דמוקרטיים במהותם, כמו יציאה נגד השביתה הזו. אשמח אם תזכיר לי מקרה אחד שבו עמיר תמך בפה מלא במהלך אנטי-סוציאל דמוקרטי

    ג. הסברתי ארוכות בעבר מדוע אני לא חושב שאופק חדש הוא הסכם אנטי-סוציאל-דמוקרטי. אבל בכל זאת: כמו שאמרתי לאיציק, יש הבדל עמוק בין שתיקה כדי לא לפגוע בבן-ברית (יולי תמיר, עופר עיני), לבין תמיכה פומבית בו תוך פגיעה במאבק.
    אם שלי הייתה שותקת, לא הייתי אומר כלום.

  81. איתי :

    עניין עמיר פרץ רלוונטי משום שמי שיושב בבית מזכוכית צריך לפחות להיזהר כשהוא זורק אבנים.

    אני לא חושב שמה ששלי עושה זה בסדר, אני לא חשבתי שמה שעמיר עשה כיור העבודה זה בסדר.

    הן ההתנהגויות האלה והן האלה הן מעשי נבלה.

    אבל (בניגוד ללא מעט אנשי חד"ש/עיר לכולנו/הקשת המזרחית) אני לא חושב ששלי או עמיר הם נבלות.

    הם בני אדם שפועלים בתוך מסגרת שיש בה כללי משחק גרועים מאוד.

    אני חושב שהמבנה המעוות של מפלגת העבודה גורם שוב ושוב לכך שפוליטיקאים עם האידיאולוגיה הנכונה עושים מעשים רעים.

    המעשים רעים לחברה בישראל ורעים לאפשרות שהאידיאולוגיה הזו תהפוך לכוח דומיננטי בישראל.

    הסיבה היא הרצון לשמור על הכוח ולצבור עוד כוח.

    בדומה לגוטווין, אני לא רואה דרך לשבור את הקשר הגורדי הזה מלבד בפירוק מפלגת העבודה ובניית מפלגה חדשה על בסיס חלק מתוכה (בלי בוז'י פואד עיני והעסקנים המגזריים של הקיבוצים והמושבים, שאין שום הבדל ביניהם ובין עסקני חרדים ועסקני מתנחלים).

    נ"ב:

    1. נכון שיש הבדל בין שתיקה ובין דיבור, אבל יש גם הבדל בין יחסי הכוח עמיר-יולי ויחסי הכוח שלי-עיני.

    2. ביקשת קיבלת – תמיכה פומבית בצירוף ליברמן לממשלה באוקטובר 2006.

  82. איציק יאפ :

    זמן יגיד אם בגלל המכתב הזה נגרם נזק אדיר, או שבזכותו היא הצליחה למקם את עצמה גבוהה יותר ומשם תוכל להשיג לכם הישג אדיר.

    אני למדתי על שלי כמה דברים בתקופה הקצרה שאני מכיר אותה: היא אחושרמוטה אידאולוגית כמעט בכל מה שהיא כותבת ועושה, והיא כתבה ופרסמה ואמרה בכנסת ובישיבות דברים של אידאולוגיה של כלכלה שיוויונית עם דגש על אחריות ממשלתית רחבה באמצעות שירותים ומיסים (אני בכוונה לא כותב ס"ד שלא ישוו אותה למפלגות גרמניות או בריטיות מהמאה ה19) טהורה ויותר מפעם אחת או עשר פעמים היא הצהירה את הכוונות הכלכליות שלה בפומבי.
    היא יודעת שלבגוד בעקרונות האלו תהיה התאבדות פוליטית, אישית ואולי אף מערכתית מעצם העובדה שמלא עיתונאים יתנפלו על זה ויעשו מזה אייטם.

    שלי קיבלה את כל הכוח שלה מתמיכה ציבורית. את הכסף שלה היא קיבלה מהציבור ואת המעשים שלה היא תמיד תמיד עשתה עבור הציבור. אולי עכשיו לקראת הפריימריז מעניינים אותה ארגזים, אבל באופן אידאולוגי, על פי איך שהיא פועלת ועושה, בד"כ מעניינים אותה אנשים.

    שלי היא המועמדת הטובה ביותר למפלגת העבודה (ואני לא יודע אם למדינה, אבל זה רחוק) ואתם יודעים מה, הלוואי שלא, הלוואי שכל מפלגת העבודה הייתה מלאה באנשים יותר אידאולוגים ויותר חרוצים ויותר טהורים משלי יחימוביץ' עד שהיא תהיה המועמדת הכי פחות טובה. אבל זה לא המצב. גם מה שהיה בפרימיריז הקודמים אינו המצב הנוכחי, הבחירה בין ברק ל(מישהו עלום שם, באמת ששכחתי) ששניהם קרובים לסוציאל דמוקרטיה, או בכלל לציבור כמו שאני קרוב לוינונה ריידר.

    המכתב שהיא כתבה, אם מסתכלים עליו מנקודת המבט של עובד סוציאלי שקורע את התחת כל השנה, ואז קורע את התחת במאבק להשיב לעצמו את הכבוד – מרתיח ומעצבן. היה עדיף שהיא תעשה קופי פסט מאורון, תשנה את השמות ותתן לכם קצת רוח גבית.

    המכתב שהיא כתבה מנקודת מבט רחבה יותר, כנראה שהוא יותר מסתם "מי אתם בכלל, אני לא שמה עליכם וכל מה שאתם עושים לא נחשב בעיני" הוא ניתוח מעמיק ומנומק למה היא מאמינה שכעת היא לא יכולה לתמוך בכם באופן מעשי. זה לא אומר שהיא זנחתה את העו"סים לעולמי עד וכעת היא מפנה את הגב לציבור במדינת ישראל והולכת לקנות דירה במגדלי אקירוב.

    ניתוח כזה של "שורה תחתונה" של כל המאמר, בסגנון "האם את איתנו או נגדנו" הוא, בדיוק כמו שהיא כתבה שם, רטוריקה של ניאו ליברלים, שמודד את הכל ברווח והפסד ומחיר ותשואה והיצע וביקוש ושורה תחתונה, ולא אכפת לו כמה עו"סים הוא עושק בדרך. בדיוק כמו למדוד את המכתב שלה ברווח והפסד ואיתנו או נגדנו ושורה תחתונה בלי להתייחס לתוכן המהותי של המכתב.

    ושלי, כמו שחן ציינה פה, היא חרוצה. היא מאוד חרוצה. היא חברת הכנסת החרוצה ביותר בכנסת הנוכחית וכל חוקיה, וכל מעשיה, וכמעט כל דבריה מכוונים רק לקידום מדיניות כלכלית שיוויונית יותר.

    האם מישהו חושב פה שכחברת כנסת אופוזיציונית יחידה בסיעה קואליציונית היא יכולה להשיג הרבה יותר לקידום הכלכלה השיוויונית מאשר כמנהיגת מפלגה כזו, שקובעת את הטון למפלגה (כמו שברק עשה כשהוא נבחר), או לחילופין כחברת כנסת אופוזיציונים במפלגה שולית, כמו חד"ש? היא צריכה כוח פוליטי כדי להשפיע יותר, והיא כבר הוכיחה מלא פעמים שפעולותיה (ולא רק דיבורים או מכתבים) הן תמיד לקידום מדיניות שיוויונית ואחראית.
    כשהיא תמכה בברק, והוא נבחר, כולם נגעלו. אבל זה מה שקירב את המפלגה לקואליציה ואפשר לשלי לחבור ליותר כוחות במאבקיה, ובדיעבד זה גרם לפיצוץ שפיצל את המפלגה וטיפה ניקה אותה, אבל יותר מזה, גרם לשינוי בשיח הציבורי (והשינוי הזה קורה).

    בקיצור, לפי דעתי, ואולי אני נאיבי מידי, או צעיר מידי או דברים כאלה, לשלי יחימוביץ' לא מגיעה כל הביקורת שכותבים עליה פה, כאילו היא בגדה במחנה הסוציאל דמוקרטי או לא פחות מריסקה את האפשרות לשינוי סדרי העדיפויות במדינה. היא כתבה מכתב שמעצבן ומרתיח את מי שעוסקים בנושא, ולמען האמת גם אותי זה הפתיע, ואני עוד לא יודע אם זה טוב או רע זה בהחלט מעצבן. מבחינה פוליטית, אולי יקרה לה מה שקרה לעמיר פרץ, ואולי לא. שני המקרים הם סבירים באותה מידה, ואני חושב שהיא הרבה יותר עמידה מעמיר פרץ.
    ובכל זאת, זה לא אפשרי ולא הוגן לשפוט אותה על פי מכתב אחד (מה גם שהוא היה ארוך ומנומק, היא אכן חרוצה) ולשטוף אותה החוצה. זה בכל מקרה לא יעיל, כי אם היא תהיה בחוץ מה שישאר זה וואקום והרבה מאוד טהרנים שיגידו "אמרנו לכם!"

  83. איתי :

    הכל מצוין, אבל הטקסט בזמן 01:45 הכי טוב

    http://www.youtube.com/watch?v=gGAdBLFv5Os

  84. גל חייט :

    צודק מי שטוען שהתגובה של חדש רפה ולא מחייבת

    גם חד"ש אינה מוכנה לצאת בצורה חדה נגד עייני. שלי כנראה מחוייבת יותר אליו והייתה חייבת להיות חד משמעית.
    אך טועים מי שסוגרים בזה את כל האפשרויות. יש את האפשרות גם לצאת נגד עייני. הדיבורים על כך שזה דבר שאין לעשותו בזמן מו"מ מגוכחים לאור הניגוד החריף שגם נראה לעיני כל ולאור ההתנהגות האנטי דמוקרטית בעליל של עייני שמשך ידו מהמו"מ כאשר האוצר מצידו משלים אותו בכך שאינו מוכן להיפגש עם פרי יו"ר האיגוד. ייתכן שהעוסיות לא תצלחנה לקבל יותר במהלך העניינים הנוכחי כפי שטוענים אחדים כדי להצדיק קבלה של ההסכם המוצע. אך גם נטען שאין זה המאבק האחרון וכי יהיו עוד הזדמנויות. אם נמשיך את ההגיון הזה אז דוקא שוה להמשיך את המאבק ובמסגרתו לדרוש את החלפת ראש האיגוד כדי שלפעמים הבאות יהיה נציג/ה מחוייבים יותר לעובדות ולפעול ליצירת אופוזיציה לעייני וחבורתו. זו השעה הטובה ביותר כאשר גייסות העובדות בחזית לפני שמקפלים ציוד וחוזרים הבייתה.
    מהלכים כאלה לא נושאים בדר"כ פרי מיד, אבל דיבורים על כך שזו המציאות הניאו ליברלית ואילו הכלים שיש בידינו לא נושאים פרי בכלל.

  85. תמר גולדמן ושלומית נחליאל | איך מחפשים שותפים? | :

    […] תגובה לפרסומה של שלי יחימוביץ' שפורסם ב-23/03/2011 באתר עבודה […]

  86. מיכאל לינדנבאום :

    בשולי הדיון-לדעתי אין גזירה שווה

    בין פוליטיקאית הרוצה להיות בעמדת מנהיגות ובין פוליטיקאי שהוכתר למנ
    היג המפלגה והיה לו המנוף הפוליטי לשנות דברים.

    הוא יכל למנות שרים קרובים יותר להשקפת עולמו,הוא יכל לדרוש את האוצר,והוא יכל גם לומר:"לא תודה,אני לא רוצה להיות כינור שני בממשלה שכלל לא מתחשבת באינטרסים הס"דיים".

    הבה ניתן לשל"י את הכוח הפוליטי להשפיע.

    רק כששל"י תהיה מנהיגתנו אפשר יהיה לשפוט נכונה את הדברים,ואולי אפילו בדיעבד.

    אני מאמין באמונה שלמה ששל"י עוד תפתיע אפילו את הספקנים.

  87. דמוקרט :

    מולודייץ חברה יחימוביץ', החבר עייני גאה בך!

    כנראה שהשתן עלה לה כל-כך גבוה לראש…

  88. דני זמיר :

    הפערים

    אני חוזר לשאלת היסוד של החשיבה הפוליטית: איך משפיעים על מדינה וחברה במשטר פרלמנטרי כמו בישראל? וכמו שטוכולסקי כותב מתי הפוליטיקאי הנתמך רואה את עצמו כחשוב יותר מהדרך שבגללה הוא מבקש תמיכה.

    המיתקפה הרבתי שמנוהלת כאן נגד ש"י בפרט ונגד העבודה בכלל שעילתה, הפעם, היא עמדתה של ש"י בנושא הסדר הפשרה הרצוי עם העוסים וחבירתה לעיני גם בנושא זה מעורר אצלי, שוב, השתאות.
    בלי שום קשר לתמיכתי האישית בש"י ובטח ובטח בלי שום קשר לעמדתי כי היא שוגה בגישתה לפשרה המוצעת בעניין העוסים, עמדתה היא לגיטימית ואפשרית גם למי שרואה עצמו מחויב לתפיסה ס"ד.
    אם אני מבין נכון, הטענה שעולה כאן היא שש"י בחרה עמדה לא סבירה לחלוטין רק משיקוליה לחבור לעיני, לכן בעצם היא-כמו-כולם-רואה-רק-את עצמה-אין-סיכוי-לעבודה-יאללא- בואו-נלך-הביתה.
    נו טוף.
    נראה לי מאד לא משכנע לטעון שעיני נמצא בעמדה שהוא צריך שש"י תחשוב כמוהו בנושא העוסים. לא מדובר במאבק פנימי דרמטי ובטח לא בשאלה שש"י צריכה להוכיח בה "נאמנות" לעיני. (ויהיו מקרים ומקומות שברית כזו תידרש. עיני מנהיג איגוד העובדים הגדול והמשמעותי בארץ- עם כל חסרונותיו, חבירת מועמד ס"ד אליו היא מתחייבת לא רק הגיונית…)
    אז מה נשאר לנו? אפשרות שש"י חושבת אחרת מרבים מאיתנו בנושא העוס"ים ועדיין במתחם הלגיטימיות של החשיבה הס"ד.
    הרחקתו האינסטינקטיבית של כל אדם או מנהיג פוליטי שמציע זוית אחרת בשאלה פרקטית שבמחלוקת, בויכוח פנימי לגבי שאלות כאלו או אחרות, מייצגת תרבות חשוכה של סתימת פיות, ולא מאפשרת דיון לגוף העניין, ומחזקת את החשד שלי שחלק ניכר מהדיון הזה נובע ממקום של שיקולי פריימריס טהורים.

  89. דני זמיר :

    אה ודרך אגב בעניין עמיר פרץ

    אם אני מבין משהו בפוליטיקה, וסליחה על ההקלדה אני מנצל זמן המתנה במסדרונות בית המשפט להגג, עמיר פרץ יכריז בועידה ביום ראשון על כניסתו למירוץ.
    לא הייתי בטוח, אבל לאור המיתקפה כאן לעיל של תומכי פרץ אני כרגע די משוכנע בזה.
    מעניין מה עמדתו של פרץ בנושא העוסים (או בכל נושא אחר). צ'או

  90. ק. טוכולסקי :

    למרות שאני חולק על עמדתה של יחימוביץ ולמרות שכאמור אינני מופתע ממנה, אני לא מצפה ממנה לשום דבר אחר בגלל שיקולים קרים ונכונים מבחינתה של ריאל-פוליטיק.
    שלי יחימוביץ היא לדעתי המועמדת הטובה ביותר להנהגת מפלגת העבודה, חשבתי על זה הרבה והיא מנצחת את פרץ בעשיריות נקודה.
    לא הייתי מצביע למפלגה שלהם בכל מקרה ושניהם כאחד יכולים לבחור לממשלת ימין מרכז לפני שהם ימתינו באופוזיציה עד שהם יחזרו להיות מפלגת שלטון, אבל היא בהחלט מנהיגה ראויה ואני בטוח שהיא הייתה דורשת הרבה יותר אם רק היא הייתה רואה בזה טעם.
    יש לה יושרה ויש לה אומץ אלו תכונות שאיש לא יוכל לקחת ממנה.
    היא גם לא כשלה כמו פרץ בענק ב-2006 וגם את זה לא יוכל איש לקחת ממנו.

    אני חוזר ואומר, כאן בפעןם המי יודע כמה וכמו שכתבתי באמר שפרסמתי באתר זה היום, יש בחירה ויש לה תוצאות, מפלגה ס"ד ורדרדה בראשות שלי יחימוביץ יכולה למשוך בוחרם וכדאי שלצידה תהיה מפלגה סוציאליסטית אדומה ויחדיו הם יוכלו להיות אחלה אלטרנטיבה.

    זה לא יהפוך את שלי יחימוביץ לקומוניסטית, אבל זה לא מה שצריך. היא תהיה מה שהיא.

  91. חן - מיבשים את החולים, :

    אני רוצה להעלות כאן השערה מופרעת לחלוטין.
    כשקראתי את המכתב של ש"י חשבתי לעצמי שאם הייתי עו"ס הייתי משתכנעת מ"רשימת ההישגים" שש"י מונה שם כמה באמת ההסכם הזה רע.

    לא יכול להיות ש…?
    לא. לא יכול להיות

  92. נדב פרץ :

    איציק: אני חושב שאתה לא מפרש נכון את הביקורת כאן (או ליתר דיוק, אני יודע שאתה לא מפרש נכון את הביקורת שלי).

    אני לא מנסה להסיק מהמקרה הזה שיחימוביץ' לא ערכית, או לא סוציאל דמוקרטית, או לא כל דבר אחר.
    אני מאוד מעריך את יחימוביץ', כפוליטיקאית. הערכתי אותה לפני המכתב הזה, ואני מעריך אותה גם אחריו.
    אני מודע לחסרונות של שלי כפוליטיקאית – גם אליהם הייתי מודע לפני המכתב, והמכתב הזה לא לימד אותי שום דבר חדש בקשר אליהם (אולי הדגיש אותם).

    אני לא תומך בשלי במרוץ לראשות העבודה – לא תמכתי בה לפני כן, וגם כאן כלום לא השתנה. כמו שאמרתי בפורום אחר, אם הייתי תומך בה – אני מניח שלמרות האכזבה, הייתי ממשיך לתמוך בה גם אחריו.

    זה לא משנה את העובדה שלטעמי, המעשה ששלי עשתה כאן הוא מעשה לא סוציאל דמוקרטי, שפוגע במאבק העו"סיות ובמאבק נגד ההפרטה בכלל. אבל חשוב להבחין – המעשה הוא הפסול כאן, לא העושה.

  93. מיכאל לינדנבאום :

    קחו דוגמא מחיפה כימיקלים

    כח לעובדים-זה מה שצריך לעשות

    עובדים ב"חיפה כימיקלים צפון" פרשו מההסתדרות
    פורסם לראשונה 22 מרץ, 2011, בשעה 11:26 קריות באינטרנט

    העובדים לא מרוצים. צילום ארכיון
    כ-250 עובדים במפעל "חיפה כימיקלים צפון" פרשו מן ההסתדרות הכללית ועברו לארגון "כח לעובדים". ברשת ב' דווח, כי אתמול בבוקר (שני) פתחו העובדים בשביתת אזהרה של 8 שעות, מחאה על מה שהם מכנים התנכלות ההנהלה לעובדים ולוועד העובדים.

    העובדים טוענים כי מאז שתם תוקף הסכם העבודה הקיבוצי בשנה שעברה, לא נחתם הסכם חדש וההנהלה מנהלת מסע איומים והסתה כדי להפחידם ולהחלישם במשא ומתן. הם מאשימים את ההסתדרות בשיתוף פעולה עם ההנהלה ולכן התאגדו בגוף ייצוגי אחר.

    מן ההסתדרות נמסר בתגובה כי גם כשנוכחו לדעת שדרישות העובדים מופרזות ואף לא ענייניות, היה אפשר להשיג חתימה על הסכם קיבוצי חדש בתום שתיים שלוש פגישות. ואולם גורמים חיצוניים ובעלי ענין מקרב העובדים המעורבים במשא ומתן מכשילים אותו וממשיכים להתסיס אותו, תגובת ההסתדרות.

  94. חן - מיבשים את החולים, :

    הנה הגדרה טובה ל"מקסימום שאפשר להשיג": "היה אפשר להשיג חתימה על הסכם קיבוצי חדש בתום שתיים שלוש פגישות".

    ובתנאי כמובן שלא יתערבו: "גורמים חיצוניים ובעלי ענין מקרב העובדים המעורבים במשא ומתן".

  95. איציק יאפ :

    נדב, כתבתי עוד תגובה ארוכה מאוד שלצערי נמחקה (תקלה טכנית, לתשומת לב מי שמתחזק את האתר) שם גם כתבתי שמכל התגובות פה, אתה היחיד שמבקר את המעשה ולא את האדם, כל שאר הביקורות מינפו את המכתב הזה כדי לעשות דה לגיטימציה של שלי יחימוביץ', דבר שלא מגיע לה לחלוטין. בינתיים מי שיותר מכולם פעלה ועוד פועלת לשנות את הדיון הציבורי היא שלי יחימוביץ'. בכלל עוד הרבה לפני השביתות היא הביאה את עניין העו"סים לכותרות בפינה שהיא עשתה ב"עשים סדר חדש עם בן כספית" יחד עם רופאים ועוד מעמד ביניים נשחק. והיא יצאה פומבית נגד כל סוג כזה של הפרטה ועמותות.

    אני מאוד מאמין בה, ואתה יודע מה, אם אני טועה, אני מעדיף לראות אותה מגיעה הכי גבוהה שאפשר ולהיוכח שטעיתי, ומצידי שכולכם פה בעבודה שחורה תצביעו עלי ותגידו "נה נה נה אמרנו לך" מאשר להכתיר אותה כבר עכשיו כאכזבה וצבועה וקורצת לעיני ולא ס"ד וכל מיני כאלה. זה לא רלוונטי, וזה בהחלט לא קשור למציאות.

    את המעשה עצמו אפשר למדוד משתי נקודות מבט – הראשונה היא של העו"סים, ואכן מנקודת המבט הזו זה מעצבן לאללה. השניה היא נקודת מבט מערכתית, ומשם רק זמן יגיד אם היא עשתה דבר נכון. ובינתיים אפשר למדוד אותה על פי אמות מידה של כנות הכוונות, ומהבחינה הזו היא הוכיחה כבר מלא פעמים שהכוונות שלה נכונות.

  96. רביב נאוה :

    לאור הדיבורים על "נזק אדיר" בואו נדבר בשבח הפרופורציות: יחימוביץ' היא בסה"כ חברת כנסת מהאופוזיציה. לא עליה המאבק יקום או ייפול ולמי שמתכנן לתלות כישלון עתידי של המאבק רק בעמדתה של שלי אני ממליץ להיות כן עם עצמו טוב שהיא לא שתקה כשעו"סיות פנו אליה ישירות. עדיף להגיד דברים שלא נעים לשמוע מלהפסיק לענות לטלפונים.

  97. חן - מיבשים את החולים, :

    איציק, יכול להיות שעכשיו אתה עושה למגיבים פה, את מה שאתה טוען שהם עושים לשלי? :-).

    יש אנשים שתרמו לה כסף למשל, אבל אם הם חושבים שהיא הזיקה למאבק אסור להם להגיד את זה?

    אם היית אולי אומר שעדיף שלא יצאו נגדה בפומבי, מסיבות טקטיות כאלה ואחרות, מילא. אבל לדבר על מינופים וכיו"ב?

    ודרך אגב לא בטוח שהתיחסת לחלק מהטיעונים המאוד עניניים שעלו פה. יש לך תשובה לשאלה שלי על ההישג בנוגע להכנסה משלימה?

  98. חנה :

    מאד התאכזבתי משלי יחימוביץ

    שלחתי אליה מכתב המתאר בעיה שקשורה לשכבות חלשות וציפיתי לפחות לתשובה. שלחתי את זה אפילו פעמיים. והיא לא עונה. גם מי מעוזריה שאני מממנת במיסים שלי לא טרח לענות.
    חבל. חשבתי שהנה יש לי למי להצביע.

  99. איתמר כהן :

    מבלי להתייחס לויכוח עצמו, אציין, כי לא מצאתי את התשובה המיוחסת לשלי באתר שלה, אלא רק בפייסבוק, שפ פרסמה אותה האזרחית שקיבלה את המכתב.
    על פניו, נוסח המכתב נראה מאוד אותנטי, ואופייני לשלי.
    לטעמי, אם זו תגובתה הרשמית של שלי, ראוי היה שהיא תעמוד מאחורי עמדתה בגלוי ובבירור, ותפרסמם בעצמה באתר שלה. זה נושא סופר-מרכזי, ולציבור מגיע לקבל משלי הסברים על החלטתה – ישירות, ולא באדיבות פעילותה המבורכת של אזרחית נמרצת אחת ומארק צוקרברג אחד.

  100. שמעון :

    סוציאל דמגוגיה ושלי חד הן אני איתה גמרתי

  101. שגית :

    פרסום המכתב ותגובה באתר של שלי אין

    אני גם חוזרת כל פעם לאתר של שלי כדי לראות אם העלו שם את המכתב, רצוי עם איזו שהיא תגובה הולמת להדים שהוא יצר, אפשר גם התנצלות, הודאה בטעות, טענה לאי שפיות זמנית, משהו רק שאני אוכל לצאת כבר מהדיסוננס הקוגנטיבי שאני תקועה איתו כבר כמה ימים
     

  102. אחד שלא יודע :

    שמעון חנה ושגית

    בהמשך: ראובן הילה ומשכית.
    אנחנו הח"מ, שלא מצביעים עבודה בטח לא שלי יחימוביץ מודיעים: אנחנו עם שלי סיימנו.
    בברכה, אנחנו החתומים מעלה

  103. אוהד ברדה :

    מה שכתבתי לאיתמר האופנן אני מכוון לכל האנשים השיטחיים שחושבים ששלי בוגדת מבלי אפילו לדעת לנמק למה. חבורה של אפסים קבלו: האם אתה מקשקש לאנשים בשכל? תגיד בדיוק מה אינך מסכים מהדברים שהיא אמרה במקום לכתוב כותרת שאתה יודע טוב מאוד שרבים מהציבור הרחב לא מתעמק מעבר אליה או אין לו זמן להתעמק ויכול לחשוב שעוד יש בסיס רחב לכותרת הזו. ואם תמשיך לקרוא לה בוגדת בעובדים הסוציאלים מבלי לנמק אני אמשיך לקרוא לך קשקשן וכבונוס גם אנמק. בושה! לא מתאים לך איתמר.

  104. נחל איתיאל :

    "היהפוך כושי עורו..."??? בטח ובטח,

    בהמשך לאירועים האחרונים במפלגת העבודה חשבתי לתומי להתפקד ולהציע עזרה סביב מועמדותה של ח"כ שלי יחימוביץ,פנייתה לעו"סים לחזור לעבודה אינה מפתיעה אותי כלל וכלל,אך מכבסת המילים בה היא מכשירה את ההסכם וההגנה שהיא מספקת ליו"ר ההסתדרות מגלות את פניה האמיתיות…no more שלי יחימוביץ…איבדת אותי.

  105. איציק יאפ :

    חן, לגבי "מינפו" ע"ע תגובות 98,99,100,101,102 ו104. גורמים שונים משתמשים במשמשעות המשתמעת מפרשנויות שונות של המכתב הזה כדי לכתוב בגדול "אני עם שלי יחימוביץ' גמרתי" מבלי בכלל לנמק.

    גם הנימוק, כביכול, של "למה היא לא מפרסמת את זה באתר שלה?" זה לא נימוק לכלום. העובדה היא שהמכתב התפרסם. הוא התפרסם כתגובה למכתבים ישירים ששלחו אליה, מי ששלח אליה את המכתבים (אני מניח) הוא זה שקיבל את התשובה, והוא זה שפרסם אותה. האם היא מפרסמת באתר שלה כל תשובה, לכל מי ששולח אליה מכתבים? האם היא צריכה לפרסם באתר שלה את כל התשובות?! זה אבסורד לחשוב ככה!

    אבל גם הכאילו טענה הזו משמשת כדי ליצור לה דה לגיטימציה ולגרום לה יותר נזק. (איתמר כהן? אני לא מאמין.)

    לגבי הסעיף שכתבת, אני מודה, אין לי עליו תשובה.
    כמו שכבר כתבתי, רק זמן יגיד אם המכתב הזה כשלעצמו יסב נזק או לא, לעובדים הסוציאלים, לשלי יחימוביץ' ולרעיון של מדינה עם כלכלה שיוויונית ואחריותית.

  106. מיכאל לינדנבאום :

    לא הוגן

    לא הוגן לכתוב "אני עם שלי גמרתי" ולשכוח באחת את העבודה סיזיפית היום-יומית שמשקיעה של"י נגד ההפרטה ובעד מדינת רווחה המחוייבת לאזרחיה.
    גם אם יש חילוקי דיעות לגיטימיים,אסור לשכוח היא חברת אופוזיציה ואינה עומדת בראש איגוד מקצועי.
    מבחינת איגוד מקצועי זה אולי הזמן להחליף סוסים בהנהגה וגם לקחת דוגמא מעובדי חיפה כימיקליים צפון שקמו כאיש אחד ועברו לכח לעובדים שהיא חלופה מצויינת להגנה יוניונסטית על עובדים מקופחים.
    בנושא הפוליטי אני קורא לכולם להצטרף לעבודה ולבחור את של"י להנהיג אותה.
    מבחינת עולם העבודה ומבחינת עתידנו–אין תחליף לשל"י!!!

  107. ק. טוכולסקי :

    מיכאל צודק, יחימוביץ היא אינה האויב, תכלס בסיפור הזה גם לא עיני (למרות שהוא פשוט יצא נקניק), האויב הם הפקידים באוצר שנלחמים נגד שינוי טבלאות השכר, צו הרחבה, ומתן תוספת משמעותית עכשו ולא תוך כמה שנים.

    יחימוביץ פועלת במגבלות אמונותיה ויכולתה וביושר, היא לא תבטיח מה שהיא לא יכולה לקיים והיא בוחרת את מאבקיה בקפידה. במה שונה אי הצטרפותה הנחרצת (היא תומכת אבל לא ממש עושה משהו כמו לפנות לחברה חיים כץ שיקיים כבר דיון בעבודה ורווחה) לנושא העובדים הסוציאליים, מהמנעותה לטפל בנושא זכויות עובדים זרים או עידוד תעסוקת ישראלים בחקלאות? גם כאן וגן כאן השילוב של הכרה במגבלות כוחה ביחד עם אינטרס פוליטי חשוב מאוד של הבחרות ותמיכה של מגזרים הכתיבו את התנהלותה.

    יחימוביץ היא מנהיגה מעולה למי שרואה עצמו כס"ד ורדרד, כמי שמוכן להלחם בתחומים מאוד מוגדרים ומוגבלים של הס"ד ולהתעלם מאחרים, וזה הטוב ביותר שאפשר לקבל היום במפלגת העבודה. מי שרוצה יותר מיחימוביץ ועיני שיכתבד לתמול בחד"ש, במרצ אם אילן גילאון יעמוד בראשה ורשימה סוציאליסטית ולא רדיקלית תהיה מאחוריו ובכוח לעובדים. מי שרוצה שמאל מרכז צריך להבין את מגבלותיה של יחימוביץ ולתמוך בה.

  108. ק. טוכולסקי :

    בהמשך למה שכתבתי למעלה, הפקידים הם גם רק האויבים בשטח, הדרישה צריכה להיות לראש הממשלה, שר הרווחה ושר האוצר ולא לפקידים, הפקידים הם רק פקידים צריך לדרוש ממי שנושאים באחריות המיניסטריאלית לקחת אחריות.

  109. מיכאל לינדנבאום :

    האריה טורף-זה טבע המשטר

    אני לא מצפה למאומה מביבי וחבורת נוכלי ההפרטה מסביבו.
    זה הקפיטליזם החזירי ב"מיטבו".
    לגבי עיני, אי אפשר לפטור אותו ב:"הוא נקניק".
    פורמלית ומעשית הוא יכול להשבית למשל את נתב"ג וחברת חשמל כפעולה סולידרית לגיטימית למען העו"סים שחווים התעללות שלטונית בלתי נסבלת.
    הוא לא עושה זאת כי הוא לא תלוי בקולותיהם.
    מתי נערכו פעם אחרונה בחירות כלליות להנהגת ההסתדרות על ידי חברי האיגוד המקצועי בלבד??

    כמו שאמרה לאחרונה ד"ר עפרוני:"יש מפלגות שיש להם הסתדרות,אבל אין הסתדרות(איגוד מקצועי) שיש לה מפלגה….".

  110. ק. טוכולסקי :

    מיכאל עיני יכול אבל הוא פועל כבר זמן רב לרעת העובדים. כך את ההסכמים עם עובדי המדינה, גם שם יש עיוותים כמו דרוגים שמתחילים מתחת מינימום או משכורות בסיס נמוכות עם תוספות שהאוצר מסרב להכליל בבסיס המשכורת. אבל עיני דואג רק לכסף וככה זה גם נראה, וגם זה עוד טוב כשהוא לא משחק את המתווך הגדול בין העובדים והמעסיקים ושכח את בוחריו. אין ממה לצפות ממנו, הברירות חיזוק כוח כמו חדש בהסתדרות מה שלא נראה ריאלי או מעבר לארגון עובדים אחר מה שמתחיל כאן לאט. אבל לצפות ממנו ליותר זה די בזבוז זמן.

  111. מיכאל לינדנבאום :

    יכול אבל לא רוצה

    ברור שאני,קרבן הפרטה+כ"א,חושב כמוך בנושא אחריות.

    להסתדרות "נשיאותית" ולא דמוקרטית,יש מחוייבויות שלא קשורות בהכרח באלה שהיא אמורה לייצגם.

    אני גם חולק על הרעיון של חיזוק חדש,ש"ס ,ליכוד,מרץ או עבודה .אין מקום לסניפי מפלגות באיגוד מקצועי.

    פשוט מאד ,איגוד מקצועי אמור ,כמו בסקנדינביה ,לשרת אינטרסים סינדיקליסטיים נטו,ולהתנות תמיכתו במפלגות ס"ד בהתנהלותן הנכונה בכנסת.

    הטוב ביותר הוא,כמו בצרפת, תחרות בין מספר סינדיקטים על ליבם של שכירי ישראל.

    כידוע מצב מונופול מזיק בכלכלה,ולא פחות מזה בייצוג עולם העבודה.

  112. איתי :

    מממ… אילו אני הייתי אומר שמונופול זה רע ותחרות זה טוב כבר היו מתנפלים עלי שאימצתי את הלוגיקה של הקפיטליסטים החזירים.

    אני ממש לא חושב שתחרות בין ארגוני עובדים היא דבר שיש לשאוף אליו. המצב הרצוי הוא בפירוש מונופול, אבל דמוקרטי.

    העדות הטובה ביותר לכך היא מה שקורה עם המורים.

    א. "האצבע על השלטר" נמצאת בידי מורי היסודיים, כי הורים לא יכולים להשאיר תלמיד כיתה א' או גן חובה לבד בבית. המשמעות – מורי על יסודי יכולים לשבות חודש שלם ואין די לחץ ציבורי על האוצר להתגמש.

    ב. חלק גדול מאוד מהאנרגיה של ראשי הארגונים מושקע במאבק תדמיתי מול הארגון השני (ע"ע ההודעות האחרונות של רן ארז כמו זו http://www.irgun-hamorim.org.il/Content.aspx?atc=42) ופחות מדי בהטבת מצבם של העובדים.

    על תיאום ושיתוף פעולה למען מטרות משותפות (ויש הרבה כאלה) אין מה לדבר.

    ג. למרבה הצער אעפ"י שקיימת תחרות ישנם יותר ויותר מורים לא מאוגדים ששני הארגונים אינם עוסקים כמעט בנסיון לאגד אותם. אצל חלק זה משום שהם עובדי קבלן/עובדי עמותות, ויש גם יותר ויותר מורים שפשוט מתייחסים לשני הארגונים בזלזול ומעדיפים לא להיות מאוגדים בשום ארגון ולחסוך כמה גרושים משורת הניכויים בתלוש המשכורת המדולדל (תנאי ההעסקה ממילא אינם כרוכים בחברות).

    בקיצור – הפיצול בין ארגוני המורים משרת בעיקר את אנשי האוצר.

  113. ק. טוכולסקי :

    איתי למרות שאני מכיר מודלים אחרים כמו בגרמניה של כמה ארגוני עובדים שונים ושת"פ ביניהם ברמה הפוליטית אני חושב שהצורך בעוד ארגון עובדים אינו נובע מהתחרות אלא מאובדן הדמוקרטיה של ההסתדרות. כוח לעובדים מציע אלטרנטיבה שבה לעובדים יש משמעות גם לא ביום שהם בוחרים את הועד או את מזכיר ההסתדרות ולכן יש צורך בתחרות שהם מציעים להסתדרות.
    אני מניח שלך לא צריך להסביר שלא כל דבר יותר קל או נכון לשנות מבפנים.

  114. איתי :

    ק,

    אני מסכים איתך לגמרי.

    ממה שציינתי בעניין המורים ממש לא נובע שאני חושב חלילה שכוח לעובדים הוא ארגון מיותר וטהרני, ושאני ממליץ לחבריו לחבור להסתדרות ולנסות לתקנה מבפנים.

    ברור שבמקרה הזה הם היו מגיעים להרבה פחות הישגים (סביר שאפס).

    השאלה היא מה רואים בתור מצב רצוי לטווח הארוך

    א. שני ארגונים (או יותר) עם סדר גודל דומה של מס חברים, הפועלים בתחרות זה מול זה, כפי שקיים אצל המורים*.

    ב. ארגון גג אחד גדול ודמוקרטי

    אני חושב שהאפשרות השנייה עדיפה, אבל אין שום טעם לדון בדרך לשם, כי עוד חזון למועד.

    * נכון שלהסתדרות בערך פי 2 אבל זה הרבה יותר קרוב לשוויון מאשר היחס המספרי בין ההסתדרות לכוח לעובדים נכון להיום.

  115. איתי :

    מיכאל ואיציק,

    א. ייתכן מאוד שחלק גדול מהטוקבקים הקצרים של "אני עם שלי גמרתי" הם לא דברים אותנטיים של עוסים אלא של פעילים/טוקבקיסטים בשכר של יריביה הפוליטיים. אין שום צורך להתייחס אליהם ברצינות.

    ב. ועדיין, בהקשר של הפוליטיקה המפלגתית – הטקסט הנדון הינו בראש ובראשונה סמל לחיבור החזק בין יחימוביץ' לעופר עיני. זה ממש לא האירוע הראשון שמעיד על חיבור זה.

    אפשר לומר (זו לא דעתי) שעופר עיני הוא סוציאלדמוקרט יותר מוצלח מעמיר פרץ מיכאל מלכיאור או דב חנין. לראייה – יש לו יותר כוח מלכולם גם יחד, ובשנים האחרונות הוא השיג הישגים נאים עבור חלק מהשכירים, שוב – יותר מהנל.

    אבל להתייחס מצד אחד לעופר עיני כמשת"פ של נערי האוצר ובעלי ההון ואל יחימוביץ' כאל הנציגה האולטימטיבית של הסוציאלדמוקרטיה זה לא ממש קוהרנטי.

  116. מאבק העו"סים – תשובה לשלי יחימוביץ’ :

    […] גולדמן ושלומית נחליאל לא אהבו את קריאתה של שלי יחימוביץ' לעו"סים לחזור לעבודה. הן פרסמו תגובה חריפה בבלוג של יסו"ד. האכזבה היא […]

  117. ירדן :

    לאיתי

    יש הרבה תגובות אז לא יודע אם יצא לך לקרוא אבל רציתי להגיב בקטנה למשאמרת על העבודה לעומת חד"ש.
    אמרת שהעבודה היתה מקבלת כמות מנדטים כמו חד"ש אם הקו שלה היה פשרני באותה מידה (כלומר לא פשרני).
    אבל לטעמי הסיבה העיקרית שחד"ש קטנה היא בכלל התחום הבטחוני ופנימי (מפלגה של ערבים ושמאל רדיקלי). היום לעבודה יש תיוגיים בעייתיים משלה שמונעים מאנשים להצביע לה אבל אני בכלל לא בטוח שרדיקליות בתחום הכלכלי היה מוריד אותם יותר משמעלה. בטח היה מעלה להיות פחות עמומים בנושא (כל נושא!
    ) לכל הפחות.

  118. מיכאל לינדנבאום :

    תמר ושלומית מיסו"ד(116)

    קראתי את דבריכן הכואבים(116)בבלוג של יסו"ד ואני מבין את אכזבתכן לאור המצכ המזעזע של העו"סות.

    שמחתת עם זאת להיווכח שאתן מבינות,שלמרות הקשיים שבדרך ,של"י היא הפתרון הטוב ביותר .

    למרות הכל אתן אומרות באומץ:"
    אנו ושותפותינו עוד נמצא את עצמנו במאבקים לצידך".

  119. איתי :

    מיכאל,

    זה ממש לא מה שהן אמרו.

    את המשפט הזה "עוד נמצא את עצמנו במאבקים לצידך" יכולים להגיד גם תומכי עמיר פרץ (שיש לו רוב ברור בקרב אנשי יסו"ד) ודב חנין, ואפילו חברי ליכוד והאיחוד הלאומי שתומכים בהארכת חופשת הלידה ובמיסוי כבד של הרווחים על הגז.

  120. מיכאל לינדנבאום :

    איתי ,יכול להיות שיש לי בעיה עם היכולת הקוגניטיבית שלי,אבל תמר ושולמית,למרות אכזבתן המובנת,אומרות שהן ימשיכו לצידה של של"י, ולא משהו בנוסח:"אני עם של"י גמרתי".

  121. איציק יאפ :

    איתי, אני לא התייחסתי בכלל לעיני, קטונתי מלהבין איפה הוא נמצא. אני כן התייחסתי נקודתית לקטילה ההמונית הזו ששלי יחימוביץ' מקבלת, ולאו דווקא מהטעמים הנכונים.

  122. אוהד ברדה :

    אתם לא מפסיקים לקשקש לשווא!

    בקיצור חברים, לשלי יחימוביץ' אין תחליף היום בפוליטיקה הישראלית אז תפסיקו לירוק לבאר הטהורה הזו. היא בסך הכל נתנה לעובדים הסוציאלים עצה אסטרטגית שבמקרה הטוב עוד תודו לה ובמקרה הרע אז פשוט קיבלתם עצה אבל עשיתם מה שבדעתכם. חדל קשקשת ברשת – המדינהאוהבת שאנחנו הטהורים רבים בתוך עצמנו. נא להתאגד ולהגיע היום כולם לעצרת באונ'תל אביב.

  123. נדב פרץ :

    אוהד, כמו שאמרתי קודם, אני לא חושב שהאקט של שלי פוסל אותה למשהו, ואני עדיין חושב שהיא חלק חשוב מהנהגת מפלגת העבודה.
    מצד שני, כדאי לתומכיה להבין שגם אם הם חושבים שהיא המועמדת האידיאלית לראשות העבודה, לראשות השמאל או לראשות הממשלה, עדיין מותר להגיד מדי פעם שהיא טועה.

    ואם אתה חושב שהיא צודקת, כדאי שתתחיל להביא טיעונים קונקרטיים לעמדה הזו.

  124. אוהד ברדה :

    נדב פרץ - תומכי שלי לא תמימים

    יש הבדל בין מותר להגיד לבין לצעוק את זה כאילו יש לך כוונות נסתרות מאחורי הביקורת הזו על עצתה. כולה נתנה לכם עצה, לא החליטה בשבילכם. זו זכותה המלאה במיוחד כשהיא נימקה שאתם עוברים את הנק' בה תוכלו להשיג הכי הרבה. זו התחזית שלה לעתיד מאבקכם מה לא בסדר עם זה? רק עצות בסגנון "תמשיכו תמשיכו" מקובלות על אוזניכם? בקיצור חליק שטויות המאבק שלכם חשוב אבל שלא תעשו את הטעות ותנסו ללכלך על שלי בגלל זה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.