חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עוטף עזה – יש מקום לאופטימיות

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 22.03.11 6:01

חברי תא אופק באוניברסיטה העברית קיימו סמינר בשדרות ושאבו עידוד מהחוסן שמפגינים תושבי האזור אל מול  מתקפות הפצמ"רים

מאת דור בלוך

ירושלים היא עיר מתוחה. מאוד מתוחה. בין הפיגועים שזכרונם עוד טרי, לריח פחי האשפה השרופים מהפגנות החרדים התכופות ועד המתחים בין ערבים ויהודים, נדמה שאין בעיר הזאת רגע דל. על רקע זה פועל תא אופק, תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית. שורף צמיגים נגד חוק האברכים, מפגין למען חלוקה הוגנת של תמלוגי הגז ומקדם שיח יהודי-ערבי וחילוני-חרדי בעיר. שיגרה.

פעמיים בשנה אנחנו שוברים את השגרה ונוסעים לסמינר, לחדד את הערכים, להתגבש ולחדש אנרגיות לקראת המשך הפעילות. השנה בחרנו, ולא במקרה, לעשות את הסמינר באיזור עוטף עזה. ציפינו להגיע לשדרות ולראות את ההתמודדות המרשימה של העיר מוכת הקסאמים עם הקשיים הבטחוניים והכלכליים, לפגוש את האנשים שמנהיגים את הקהילה בתנאים הבלתי אפשריים האלה ומנצחים כל יום מחדש.

לעומת זאת, לא ציפינו למתח של 50 פצמ"רים ברדיוס של כמה ק"מ בודדים מהחצר בה ישבנו ושוחחנו עם ראש המועצה האיזורית. בין מסרונים של הורים מודאגים, להתלחשויות חווינו אנחנו את המציאות היומיומית של איזור עוטף עזה, את הידיעה שבכל רגע עשוי להשמע הרעש המוכר של אזעקת הצבע האדום ולהזניק אותנו למחסה הסמוך. מה שהיה אולי מרשים מכל, היה שאף אחד לא הציע לעזוב את המקום, הייתה הבנה שקטה, שאם מאות אלפי אנשים חיים בתנאים האלה את היומיום שלהם, אנחנו יכולים לחוות אותם למשך 24 שעות.

בעיני האמירה המרשימה מכולן, וזו שגם תישאר עימי לתקופה ארוכה, הייתה שייכת לראש המועצה האזורית. בהתייחסו לתנאי המחיה הביטחוניים אמר שללא הצבעה או דיון בנושא, התקבלה החלטה בין מנהיגי האזור. אותם האחראים על הקהילות, החליטו שגם תחת איום הקסאמים והפצמ"רים, ואיום בטחוני יומיומי, הדבר החשוב ביותר לעשות הוא להביא עוד הצגה למתנ"ס בשדרות, לחנוך מפעל חדש באחד הקיבוצים באזור, לערוך עדלאידא לילדים ועוד אירועים תרבותיים עוד ועוד פיתוח של הכלכלה המקומית, כי אלה הדברים החשובים באמת.

אני רואה בזה לקח חזק למדינה שנמצאת תחת איום יומיומי כמעט, אומנם לא מוחשי, פיזי וקרוב כמו זה שחווים תושבי שדרות והסביבה, אבל בהחלט איום. הלקח הזה הוא החובה להמשיך לבנות, לפתח, לחזק את הכלכלה, את התרבות ואת החברה.

בין ירושלים לשדרות יש בערך שעה נסיעה, בערך 100 ק"מ, ובו הסיפור כולו, סיפור של איום בטחוני והתמודדות יומיומית, של פריפריה ופיתוחה, של איתנות למול תנאים קשים ונצחון. הסיפור הזה הוא סיפור מעודד ומעורר תקווה ביחס לעתיד של המדינה הזאת.

במרץ 2011 יצאנו משדרות אופטימיים.

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , ,

תגובה אחת

  1. אוהד רותם :

    איך אפשר לצאת משם אופטימיים??

    גרתי בשדרות שלוש שנים. המדינה ממש לא חזקה, מי שחזקים אלו הם התושבים שמצד אחד חוטפים רקטות ומהצד השני יודעים שהמדינה לא שם בשבילם (ולהיות בשבילך זה לא רק פעולות צבאיות).

    אז שוב, איך אפשר "ללמוד" את הנושא, ולצאת אופטימיים?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.