חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה בדרך להתחזקות

נושאים דעות, פוליטי ב 17.03.11 5:35

אלון מרום נוקט גרסה שווה מהתחזקות מפלגות ס.ד. באירופה לסיכוי התחזקות של מפלגת העבודה בישראל.  אחד התנאים, להיות אופוזיציה אפקטיבית

 

גל סוציאל-דמוקרטי שוטף את אירופה.
בגרמניה ניצחה המפלגה ברוב מערכות הבחירות האזוריות האחרונות והכניסה את מפלגתה של הקאנצלרית לפאניקה.
גם בצרפת הסוציאליסטים מנצחים ברוב אזורי הבחירה ועוקפים את הנשיא סרקוזי בסקרים. באנגליה הקואלציה הימנית-מרכזית מתרופפת ומנהיג מפלגת הלייבור הצעיר צובר תאוצה. האוליגרך הימני השובב ברומא מאבד גובה, הסוציאליסטים הספרדיים מבססים שלטונם, ובבחירות הכלליות באירלנד בחודש שעבר הכפילה מפלגת העבודה את כוחה.

מאז הקמת המדינה ישנה התאמה מובהקת בין הלך הרוח הפוליטי באירופה ובישראל. כדאי לשים לב למתרחש ביבשת  שרבים בארץ שואפים להידמות לה. אירלנד, למשל, מספקת מקרה מבחן דומה לישראל: בגודל המדינה, בסכסוך האתני-דתי, ובמנטליות הלוחמנית ההיסטורית שלה. כיצד אפוא הגדילה מפלגת העבודה האירית את כוחה מ-12 מנדטים ל-24 (בתרגום למושבים בכנסת הישראלית)?

ראשית, היא פרשה מהקואליציה עם מפלגת השלטון, לאחר שזו פנתה למדיניות קפיטליסטית צרופה. יותר מכך, היא הצהירה שיהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, היא לא תחבור יותר למפלגה הזו. שנית, היא מינתה יו"ר סוציאל-דמוקרט בעל שורשים בשמאל האידאולוגי המתון, כזה שנמנע לאורך הקריירה שלו מפלירטוטים עם קהילת העסקים או עם עמותות ה"חמלה" שלהם; הכוונה היא למגזר השלישי, הניזון ממצפונו המעיק של ההון (או מתכנון המס שלו), שגם אם כוונת פעיליו טובה, תפקידו האמיתי הוא ריסוק שירותי הרווחה וביטול אחריות המדינה לאזרחיה.

שלישית והחשוב מכל, מפלגת העבודה עדכנה את המצע שלה ברוח הזמן של 2011, תוך דבקות בערכי היסוד שאינם משתנים. כותרת המצע היא: "מקומות עבודה, רפורמה והגינות", בסדר הזה. המהות היא שילוב בין יתרונות השוק החופשי – בתמרוץ יזמות, יעילות כלכלית, תחרותיות בעידן הגלובליזציה וכדומה, לבין שיכוך חסרונותיו – ביצירת בועות ופערים, קניבליזם של המוחלשים, נטייתו להתדרדר לפאשיזם וכו'. בקיצור, לברור התבן מן הבר מתורתם של צ'רלס דרווין וקארל מרקס.

ברוח הדברים האלה הציעה המפלגה לאירלנדים להקים קרן ממשלתית להשקעת כספי פנסיה בעסקים ובתשתיות, אשר תרתום אליה גם כוחות פרטיים באירלנד ובפזורה האירית בגולה; דוגמה נוספת היא תמיכה של המדינה בענפי משק בעלי יתרון תחרותי בשוק העולמי. עוד כולל המצע תקצוב הרחבת פסי התקשורת לתועלתם של מגזרי העסקים, החינוך והבריאות. מפלגת העבודה שמה דגש על מלחמה בשחיתות בסקטור הציבורי והתאגידי, ועל רפורמות לייעול השירות הממשלתי. וכל זאת, תוך הגדרת יעדים ברורים ומציאותיים. לסיום, נאבקת המפלגה על שינוי במדיניות המסים, כך שתיגדל הכנסתו של המעמד הבינוני-נמוך ומטה, על חשבון המעמד הבינוני-גבוה ומעלה.

כמה גבות קפיטליסטיות בודאי מורמות עכשיו: "פופוליסטים, צפון-קוריאה, קובה" – הם בוודאי מסננים לעצמם ברפלקס מותנה. התשובה לכך היא שהמצע המדובר מאוזן תקציבית, ואף כולל מענקי מדינה לידידיכם הבנקאים ופיטורי עובדי מדינה רשעים. זו הסיבה שמפלגת העבודה קיבלה רק 24 מנדטים ולא 40 כפי שחזו לה הסקרים לפני הבחירות; בהפרש זכו המפלגות אשר משמאלה – אלה תקפו אותה על הפשרות הקפיטליסטיות מדיי לטעמם.

כשמביטים באירופה ובהיסטוריה, אין סיבה להניח שהגל הסוציאל-דמוקרטי יפסח דווקא עלינו. גם שם הוספד השמאל הכלכלי המתון רגע לפני שהתעורר במומנטום אדיר. מי שמגלמת כאן בישראל סוציאל-דמוקרטית אמיתית ועדכנית היא שלי יחימוביץ'. בחודש יוני ייסגר המיפקד במפלגת העבודה, זה הזמן לעלות על הגל.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

14 תגובות

  1. עמי וטורי :

    צארלס דרווין לא אחראי בשום צורה "לדרוויניזם החברתי". ובכל מקרה קשה לי לחשוב על משהו מ "הדרווניזם החברתי" שראוי לשמר אותו באיזושהי חברה.

  2. אלון מרום :

    תודה עמי. אני מתייחס, בין השאר, לציטוט של דרווין ששמעתי מריצ'ארד דוקינס על כך שאת ההשראה לתורתו שאב מהמתרחש בשעתו בכלכלה. אי אפשר להתעלם מהצד האבולוציוני בקפיטליזם שמייצר יעילות, לעיתים אכזרית. אני מקווה שבחוגי הס"ד נמצא לכך תשובה נאותה.

  3. איתי :

    אלון,

    כתבת כי "מאז הקמת המדינה ישנה התאמה מובהקת בין הלך הרוח הפוליטי באירופה ובישראל." אפשר להביא סימוכין?

    לפחות בעשרים השנה שאני בעל זכות הצבעה, מדינות אירופה מתנדנדות בין נצחונות לשמאל ונצחונות לימין (לא תמיד בתיאום בין מדינות), ואילו בישראל שולטת מדיניות כלכלית ימנית באופן קבוע (עם קצת הטייה שמאלה בימי רבין וטיפהל'ה הטייה שמאלה בימי אולמרט-פרץ).

    מצב שבו במשתנה X ישנה שונות אבל במשתנה Y אין שונות יוצר מתאם אפסי.

    דבר נוסף שמחליש את הטיעון שלך הוא התעלמות מהאתגרים הייחודיים שמפלגת העבודה ושלי יחימוביץ' עומדות בפניהם, בנוסף לאתגרים של ס"ד באירופה.

    1. אובדן האמינות. מאז רצח רבין העבודה היא סמרטוט של ממשלות ימין, משת"פית של מדיניות הפרטה ומלחמה. עמיר פרץ הצליח לעורר בחלק מהציבור את האמונה שהוא מפסיק את השיטה הקלוקלת הזו ואז אנחנו יודעים מה קרה. מאוד יכול להיות שהציבור מאמין ליחימוביץ' אך לא מאמין שהעבודה (גם בראשותה) באמת מסוגלת לצאת מהנטייה הכרונית שלה לרדוף כורסאות שרים ומגשי בורקסים.

    2. הציר המדיני והציר הדתי-חילוני.

    באירופה המרכז של מערכות בחירות זה הציר הכלכלי בין סוציאליזם לקפיטליזם. בישראל המון אנשים יכולים להסכים ולייחל למדיניות כלכלית ס"ד, אבל בחיים לא להצביע למפלגת העבודה, כי היא יונית מדי או חילונית מדי או ציונית מדי לטעמם (ולא משנה מי תעמוד בראשה).

    ברגע שאחוז גדול מאוד מנדפקי הקפיטליזם הם ערבים, חרדים, עולים חדשים ומזרחיים בפריפריה, המתכון של מפלגה ס"ד שהיא גם "ציונית-יונית-אשכנזית-חילונית" פשוט לא בשבילם.

  4. אלון מרום :

    איתי, כוונתי לדור הסוציאל דמוקרטיות מסיום מלחמת העולם השנייה ועד לסוף שנות השבעים – בארץ ובאירופה (בהכללה קלה). גם תופעת הניו-לייבור והדרך השלישית (כביכול, בפועל היתה זו אותה דרך שנייה) חופפות סביב התחלפות המילניום. מאז שקענו כאן ושם עמוק בימין.
    לגבי העבודה ושלי: 1. אני מסכים איתך אך מוצא בשלי נאמנות יסודית יותר לרעיון הס"ד. אולי נתאכזב, אך בינתיים ישווק הרעיון לקהלים רחבים.
    2.לדעתי הגיע הזמן לשבור את הפרדיגמה שהשמאל עסוק בלעדית בשלום וקצת בהפרדת דת ומדינה. נהנים מכך רק הימין השמרני והתופעה המוזרה של שמאל מדיני – ימין כלכלי. השלום ומניעת ניסויים בבעלי חיים חשובים אך איבדנו לטעמי את הפרופורציות לחלוטין.

  5. דקל-דוד עוזר :

    אלון שלום רב,
    ה"קפיטלזם" לא מייצר יעילות, שום יעילות לא צמחה מ"קפיטליזם", אלא ממשטרים אידיאלים.
    ה"קפיטלזם" כמו שאתה מגדיר, מייצר יותר כסף לבעל ההון, על חשבון הלקוחות.
    למעשה, האויב של ההון הוא היעילות, חלילה שייחשפו טכנולוגיות חדשנויות שיביאו להקטנת התלות בבעלי הון ובמפעליהם המזהמים.

    מה שכן, הצליחו לשכנע אותך שהמושג "יעילות" הוא מושג חד מימדי שנמדד בתועלת לבעל ההון ולא בתועלת חברתית.

    אז בדבר אחד ה"קפיטליזם" הוא טוב: מרמה המונית.

  6. אלון מרום :

    שלום לך, קח את נושא ההון-סיכון למשל. בעלי הון משקיעים בחברות-הזנק ובוררים ביניהם בזהירות כי הם מסכנים את כספם שלהם. תשע מתוך עשר חברות, על עובדיהם, יזנחו בסופו של דבר לגורלם המר. אך אחת תצליח ותייעל מוצר או שירות מסוים.
    כיצד ממשלה סוציאל דמוקרטית תפעל טוב יותר? לדעתי זה אפשרי, אך זהו האתגר שלנו. מחכה שמישהו ירים את הכפפה.

  7. איתי :

    1. אני לא מספיק בקיא בפוליטיקה של אירופה, אך זכורים לי כמה נצחונות של מפלגות שמאל במדינות אירופה, בשנים שבהן כוחו של השמאל בישראל הולך ומתאדה: פולין ב-2001, איטליה שמתנדנת כמטוטלת בין ימין ושמאל, ספרד, יוון, קפריסין (ועוד לא הזכרנו בכלל את סקנדינביה). הרושם שלי היה שהמשבר הכלכלי העולמי, במקום שיגרום לאירופאים ללכת שמאלה (כמו בארה"ב), גרם בהכללה להליכה ימינה.

    2. אני לא חושב שניתן לומר שיחימוביץ' מחוייבת יותר מפרץ לרעיון הסוציאל-דמוקרטי. בכל זאת הבחור היה ראש הסתדרות לוחמני למדי והקים בעצמו מפלגה סוציאלדמוקרטית. בעיה גדולה של יחימוביץ' אינה מחויבות לסוציאל-דמוקרטיה אלא השאלה אם תצליח לגבור ולשרוד במאורת הנחשים של מפלגת העבודה יותר ממה שהצליחו בעלי עור עבה בהרבה ממנה, ולא משנה מה היתה השקפתם האידיאולוגית (פרץ משמאל וברק מימין).

    אחד המכשולים הגדולים בדרך לשם הוא היכולת לכרות בריתות עם שותפים לדרך ובעניין זה היא עושה בינתיים טעויות קשות – בתחילה בחבירה לברק ושות', ועתה בהתרחקות והתעלמות מפרץ ולעומת זאת איתותי קרבה לשר ההפרטה הרצוג.

    הריחוק בין יחימוביץ' לפרץ אינו משרת את הסוציאלדמוקרטיה, הוא מפריע לה.

    3. אני מסכים לכל מה שאמרת על סדר העדיפויות העקום של השמאל בארץ. בדיוק בגלל זה הייתי בין יוזמי האתר הזה, ובגלל זה תמצא שדווקא פה יש מעט עיסוק בשאלות של שלום וביטחון, מאבקי חילונים חרדים וזכויותיהם של אווזים מפוטמים.

  8. אלון מרום :

    3. האתר הזה הוא אור באפילה. כל הכבוד לך ולשותפיך.

    1. לדעתי יש כאן שתי תופעות שצריך להתמודד איתן:
    א. הימין משניא את הממשלות על האזרחים ובאופן פרדוקסלי ככל שהוא כושל יותר הוא מתחזק.
    ב. יש עיכוב בתגובות המצביעים לזעזועים, כמו למשל בבחירות 1974 שהעם עדיין תמך בגולדה.

    2. משהו מוזר קורא לי שאני שומע את שלי – היא אומרת בדיוק את מה שאני חושב. הצבעתי לפרץ והתאכזבתי קשות – כשהוא לא התעקש על משרת האוצר גם במחיר הליכה לאופוזיציה, וגם כשהיה אחד האחרונים להגן על אולמרט לפני שהאחרון התפטר.
    שלי לא צינית ושתלטנית כמו שרון (וטוב שכך), אך אני מקווה שתפקוד מספיק אנשים בשביל להכניס כמה שיותר ח"כים בדמותה לרשימה.
    היא בוודאי לא מושלמת, אך בכנות (לא של חסיד שוטה), עוד לא שמעתי ביקורת עניינית עליה.

  9. נמרוד :

    מאיפה מגיעים הניתוחים האלה? בצרפת הסקרים חוזים הצבעה מסיבית למרין לה פן וספק רק אם מועמד כלשהו של הסוציאליסטים יעלה לסיבוב השני, באיטליה השמאל לא מצליח להתרומם למרות שהמצב של ברלוסקני אכן בקרשים ובבריטניה אד מיליבנד ממשיך להיראות כמו בדיחה עצובה מול דיוויד קמרון…
    אם צריך להבין מזה משהו לגבי השמאל הישראלי זה שממשלת הליכוד כאן כדי להישאר

  10. איתי :

    קרא ותהנה, אני חושב שזה ענייני אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו

    http://www.blacklabor.org/?p=27152

    http://www.blacklabor.org/?p=27625

  11. אלון מרום :

    איתי,
    ניתוחים רציניים אך גם אם נניח שכל נקודות החובה לשלי שציינת נכונות, המאזן מול עמיר, בוז'י, ושלמה חיובי בהפרש גדול.

    נמרוד,
    הסקר בלה-פאריזיאן בו מנצחת מרין מופרך, אינו תואם את כל הסקרים האחרים, וגם בו הסוציאליסטים עוקפים את סרקוזי.
    בלה מונד של אתמול, לעומת זאת, מקבל הסוציאליסט שטראוס-קאהן 33% לעומת 19% ללה פן, ו-18% לסרקוזי.
    ברלוסקוני, נו, מה יש כבר להוסיף..
    קמרון נשען על קלג שצנח לתחתית בעקבות הפרת כל ההתחייבויות שלו לבוחריו. אד האדום ממריא.

  12. נוי ברינט :

    ס"ד ללא מחויבות לפתרון מדיני?‏

    אלון,‏ צר לי אבל בעיני ההשוואה מול אירלנד איננה ‏ מדויקת, ולו מכיוון ששם יש בשעה טובה שלום,‏ ופה אין.
    בזמן האחרון יש כתיבה רבה על הבחירה הנכונה של שלי להתמקד באידיאולוגיה ס"ד רזה,‏ כלומר ללא מחויבות לפתרון הסכסוך.
    אני לכשעצמי לא מצליח להתנתק מההרגשה שאידיאולוגיה ס"ד חייבת להציע פתרון בשתי החזיתות,‏ שאחרת לא יהיה אפשר באמת לפתח אתוס חברתי,‏ ציוני ודמוקרטי.

  13. אלון מרום :

    תודה נוי.
    לדעתי יותר משהאתוס החברתי, ציוני והדמוקרטי נובע מהשלום – השלום הוא פועל יוצא מהאידיאולוגיה הס"ד הכלכלית.
    ראה גם: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/169/216.html

  14. דקל-דוד עוזר :

    בפוליטיקה הישראלית צריך להתעסק בפוליטיקה הישראלית ולא בפלסטין.
    אנחנו לא אבא שלהם.
    צריך לדון בגבולות שלנו, במה שאנחנו רואים כלגטימי ולהתעלם מקיומם לחלוטין.
    כל פוליטיקאי שמדבר על "הפלסטינים" הוא צבוע, כי באותה מידה שצריך להתייחס לפלסטינים צריך להתייחס למצרים בסיני, לסעודים בסעודיה ולניגרים בניגריה.
    צריך לשאול פוליטיקאים מה אתה חושב שצריכה להיות המדיניות של ישראל ולא של מקומות או אנשים אחרים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.