חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תהיי אשה טובה ותשתקי: העולם על פי נחמיה ונחום

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 13.03.11 6:00

ח"כ שלי יחימוביץ' "מושכת אש" מכוונים שונים עוד טרם כניסתה לחיים הפוליטיים.  עם הצגת מועמדותה להנהגת מפלגת העבודה מתייצבים מחדש העיתונאים נחום ברנע ונחמיה שטרסלר במקום מרכזי בין מידי האבנים
מאת: דני זמיר*

 

נחום ברנע ונחמיה שטרסלר, כל אחד מהם לחוד, הם עיתונאים וותיקים מוערכים ונחשבים שהפוליטיקאים מחלים את פניהם השכם והערב.

למרות השונות הברורה בין שני העיתונאים- ברנע גדל בחממה של ישראל המפאיניקית הוותיקה, שטרסלר בערוגות הההשקפה הליברלית-אזרחית (קפיטליזם "אנושי" המבוסס על "קטן הוא יפה" ויתר חופש פעולה לפרט) – ניתן היה לצפות לאור ביוגרפית הכתיבה שלהם שיהפכו לתומכים מובהקים בבחירתה של יחימוביץ מלפני כחמש שנים לעבור מעולם העיתונאות לעשייה פוליטית ב"עולם האמיתי".
במיוחד נכון היה לצפות לכך לאור העובדה שחלק ניכר ומובהק מעבודתה הפרלמנטרית של יחימוביץ היה מאבק עקבי בקשר המשחית והמושחת שבין ההון לשלטון, קשר שגם ברנע וגם שטרסלר – כל אחד מטעמיו האישיים והאידאולוגים השונים – מתנגד לו ורואה בו כשל אסור הפוגע בכלכלתה ובהתנהלותה של החברה הישראלית.

משום כך, מפליא למצוא כי לא זו בלבד ששטרסלר את ברנע אינם מפרגנים ליחימוביץ, אלא שהם בוחרים בדרך ההפוכה: לתקוף אותה בשצף קצף ובחרי אף.

המתקפה שברנע ושטרסלר (ובעקבותיהם עיתונאים נוספים המסתמכים על דברי האורקאלים האלו) פתחו בה נגד יחימוביץ דומה מאד למה שאירע לעמיר פרץ בשעתו, כשהתמודד וזכה כנגד כל הסיכויים בראשות העבודה.
פרץ  "זכה" אז למסע תקשורתי עקבי ונמרץ של קטילה וכתישה, שבסיסו היה בוז עמוק הן לאדם (מרוקאי שצמח בעיר פיתוח), והן לעמדתו הכלכלית חברתית (סוציאל דמוקרטיה).
מאפייני המסע נגד יחימוביץ' שהחל עתה דומים: הן נגד עמדתה (סוציאל דמוקרטיה) והן נגד אישיותה (חסרת נסיון ויכולת הנהגה).
אלא שלמסע הנוכחי מתלוות רמיזות ואמירות התוקפות את יחימוביץ בטיעונים שוביניסטיים וסקסיסטיים בוטים: ברנע קרא כבר לפני שנתיים ליחימוביץ בוגדת (במקצוע העיתונות) ומי שמדרדרת את הפוליטיקה עקב החלטתה לעבור לעשייה פוליטית, אחר כך טען שקידמה את עצמה בפריימריז בזכות תמונות בעלות קונוטציה מינית ולבסוף, לאחר שהתנצל בחצי פה, כינה אותה טווסית.  שטרסלר טען שהיא יהירה ושאינה מבינה דבר בנושאי חברה וכלכלה כי לא ניהלה אף פעם מפעל וגם לא הקימה (אגב, בדיוק כמו שטרסלר).
ההאשמות האלו באות מאותו מקום מנטאלי, מקום התופס אשה המתמודדת על הנהגה לאומית שווה כשווה, כמי שלעולם לא תעשה זאת בזכות יכולותיה וכישוריה, כי אם בזכות אופי נכלולי העושה שימוש בגופה, בהיותה ביצ'ית, ובהיותה כצפוי לא מנוסה ולא מוכשרת בניגוד לעמיתיה הגברים המתמודדים שמאחריהם עשרות שנות פיקוד/ניהול ושאר דברים "חשובים מאד" ש"גברים רציניים" עושים בבגרותם.

ייתכן שההסבר לעויינות שלהם הוא בסיסי ופשוט הרבה יותר וגם אנושי ומובן: הם מקנאים.  הם מקנאים ביחימוביץ' שעשתה את מה שהם, הגדולים החכמים והחשובים, כנראה כבר לעולם לא יעזו לעשות: יחימוביץ' עזבה את העולם המרופד והבטוח של טאלנטי התקשורת וקפצה לביצה העכורה של עולם המעשה הפוליטי ועומדת היום במרחק נגיעה מעמדת השפעה והובלה לאומית.  ואילו הם, שמנהיגי המדינה משחרים לפיתחם ומלוא הארץ אינה מצליחה להכיל את חשיבותם הנפוחה מלאת החכמה והשנינות האינסופית, יודעים בליבם את האמת: עיתונאי חשוב ונחשב הוא בסופו של יום עיתונאי חשוב ונחשב. את ההחלטות מקבלים בעולם המעשה הפוליטי, והם, להבדיל מיחימוביץ', לא שם.

הגורם הפסיכולוגי (קנאת עיתונאים שמרבה טיפשות) כל כמה שהוא עסיסי ומעניין, הוא הפחות משמעותי בכל המיתקפה נגד יחימוביץ. הוא גם אינו מסביר מדוע מלכתחילה "זכתה" יחימוביץ לעויינות הקולגיאלית הזו בשעה שעיתונאים אחרים ש"עברו צד" (כמו דניאל בן סימון וניצן הורוביץ) לא זכו למטחי ביקורת דומים,  (וגם יאיר לפיד אפשר לשער לא ייתקל בהתייחסויות ארסיות חוזרות ונשנות של מי מהשניים הנ"ל).

אני סבור שההסבר החסר נעוץ בהיבט המיגדרי, כפי שציינתי.
זוהי סיבה שלא נעים להודות בה אם אתה עיתונאי האמון על ערכי שויון זכויות אזרח (ובוודאי על התנגדות לאפלייה מיגדרית): ליחימוביץ אסור לנצח כי היא אשה. כלומר היא לא "סתם" אשה, ולא עוד "פוליטיקאי ממין נקבה" אלא אשה שאופן התנהגותה וחשיבתה מנוגד ושונה מהקודים המקובלים בחברה הישראלית לגבי מיקומן של נשים במערכת הפוליטית והלאומית.

העולם הפוליטי הישראלי ועולם העסקים שלו המתקיים תחת התודעה חברתית שההנהגה וההכרעות הדרמטיות נתונות בו ל "ממשלה של גנרלים", כלומר, עולם שבו נשים נאלצות להתמודד על מקומן במערכת הפוליטית והניהולית מנקודת פתיחה נמוכה מאד ביחס לגברים איתן הם מתחרים משום שהן נעדרות את כל הרשת החברתית הנטווית בשירות הצבאי פיקודי הבינוני-בכיר ו/או בהנהלות החברות המובילות במשק הישראלי ששם נוכחותן נדירה.

יחימוביץ שמתמודדת עתה על כניסה לעמדת הובלה לאומית עם השקפת עולם ברורה וערכית, שלא מפחדת מנחום, נחמיה ושאר "החבר'ה הטובים" ושלא דופקת להם חשבון מפרה את הכללים החברתיים האלו פעמיים: ראשית בכך שיש לה אמירה ברורה, ושנית שלראשונה זה שנים רבות זוכה חברת כנסת לפופולריות גדולה החוצה מפלגות ו"שבטים" מסורתיים, פופלריות שישלה  פוטנציאל אמיתי לבוא לידי ביטוי גם בקלפי[2], פופולאריות שנובעת בעיקר מזיהוי אינטואיטיבי של "עמך" מי באמת מבין חברי הכנסת "סופר" אותו.

כששני עיתונאי צמרת המתיימרים לשקף תפיסת עולם אזרחית וליברלית (במובן שוויון ערך האדם וזכויותיו), בוחרים להתנגד בעוצמה בעקביות ובחריפות כזו למנהיג פוליטי המציע סדר יום שיש בו מענה וחלופה לעיוותי המשטר הכלכלי-החברתי  הקיים, סדר יום שחלקים בו מדבר גם אליהם, קשה שלא לאבחן ולהבחין כי התנגדותם נובעת ממקום אינטואיטיבי ובלתי נשלט על ידם שבו הם יוצרים קשר הכרחי בין מינו של המנהיג למניעיו אופיו וסיכוייו: קשר הדוק בין העובדה שהמנהיג הזה הוא אשה לבין ייחוס תכונות מסוימות ומכלילות ביחס ליכולתן של נשים להתמודד כשוות ובזכות עצמן על ההנהגה.


*  למען הגילוי הנאות, כותב הטור עוסק בהתנדבות ועל בסיס יומיומי בפעילות לטובת בחירת יחימוביץ לראשות מפלגת העבודה.

[2] להבדיל למשל מתמר גוז'נסקי שזכתה לאהדה עצומה למרות שלא היה שום סיכוי שתתורגם לתמיכה בקלפי בגלל השקפתה הלא ציונית.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , ,

38 תגובות

  1. ארז צ. :

    כל הכבוד על הכתבה, כל מילה בסלע.

    מסע השיסוי וההשמצות נגדה מסוכן מאד לדמוקרטיה וכל הכבוד על הכתבה.

    לצערי לא אתמוך בשלי יחימוביץ מכיוון שאינה מחברת את הנושא המדיני עם האג'נדה הכלכלית חברתית.

    כפי שנאמר על ידי ח"כ דב חנין,

    "אנחנו צריכים להרוס את הכיבוש לפני שיהרוס אותנו. "

    בהצלחה לשלי יחימוביץ וגם לך דני זמיר, ארז

  2. עמי וטורי :

    שלי יחימוביץ נהנת עדיין מעיתונות מאוד אוהדת. ההשוואה בין שני עיתונאים שימיהם הגדולים מאחוריהם, שתוקפים אותה כרגע, ובין הלינץ הגזעני וחסר המעצורים שעשתה התקשורת הישראלית בעמיר פרץ מגמדת את מה שנעשה לעמיר פרץ. לינץ שגורם לי עד היום לחוש תיעוב עמוק כלפי כל מי שנטל בו חלק או ניסה להינות מפירותיו.

  3. ק. טוכולסקי :

    אני חושב שכל מי שיהיה בעמדה ממנה הוא יוכל לסכן את שלטון ההון יותקף גבר, אשה, מזרחי, אשכנזי, ותיק, עולה, יהודי, ערבי וכו, אפשר לחפש כל פעם את ההסבר העדתי/מגדרי/דתי אבל תכלס הסיפור הוא תמיד סיפור מעמדי, שלטון ההון מגן על האינטרסים שלו, האם נדע להתגונן?

    לארז, לדב חנין אין סיבה לתמוך ביחימוביץ בדיוק באותו האופן שיחימוביץ לא תמכה בחנין. יחימוביץ תמכה ובצדק במועמד מפלגתה וגם דב חנין צריך להתעניין במה שקורה במפלגתו. אם לעבודה יהיו 44 מנדטים ולחדש יהיו 12 והם יוכלו להקים עם עוד מישהו קואליציה, אני בטוח שלמרות העדר התמיכה ההדדי הם יעשו יחדיו את הדבר הנכון.

  4. ראובן :

    לא צריך לתלות כל דבר במגדר או מוצא

    וגם לא לחפש הסברים פסיכולוגיסטיים מתנשאים.
    אני מניח שלכל אחד מהם יש את הסיבות שלו, שטרסלר מסיבות אידיאולוגיות וברנע השד יודע למה, אבל זה לא חשוב. צריך לענות עניינית לטיעונים שלהם, אם הם מזיקים (ולדעתי אף אחד לא מקשיב להם, בעניין הזה לפחות).

    אותו הדבר עם עמיר פרץ. אני למשל, שדעותי הערכיות זהות עם מה שהוא (ויותר מכך שלי) תיעבתי את התנהלותו הפוליטית, ואני חושב שהוא אופורטוניסט ופופוליסט שאינו מחוייב לערכים אותם הוא מתיימר לייצג ואינו מסוגל ליישם אותם. ההבדל בינו לבין שלי תהומי. אין לזה שום קשר למוצאו האתני, למרות שהוא, וכנראה גם זמיר, יקפצו מייד להאשים אותי בכך.

    בכלל, אני מציע להקטין את רמת הבכיינות העדתית והמגדרית, ולהשתמש בה רק כאשר יש ראיות לנכונותה, אחרת היא הופכת להיות מגוחכת ומוציאה את העוקץ מטענות אמיתיות כאלו, כאשר הן באמת נכונות.

  5. עמית-ה :

    אני מסכים עם דני, אין זאת אומרת שזאת הסיבה היחידה,
    אבל החשש של הזכר הלבן (והמנוון) מאיבוד השליטה תורם כאן הרבה מאוד.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    גיבוש חלופה ס"דית

    בניין הכח הס"די של העבודה מחייב התעלמות מחשבונות העבר.
    אנו מצפים שעמיר פרץ יניף את הדגל הס"די, כפי ששל"י עשתה.
    בינתיים אנו פשוט לא יודעים לאן מועדות פניו,וחבל.

  7. נוי ברינט :

    אין אלו הביקורות היחידות - שלי מבוקרת על ידי אנשים נוספים

    צריך לזכור שלא מדובר בשני אנשים בלבד שתוקפים אותה, אלא קיימים נוספים. אחת מהביקורת שבעיני היא הנכונה והרלוונטית ביותר היא דעתו של עקיבא אלדר.

    במאמר דעה הוא שואל האם מנהיגה של מפלגת העבודה יכולה להשאר ביציע, כשהמזרח התיכון תוסס ותהליך השלום מדשדש. ומובן שבעיני התשובה שלילית.
    המנעותה של ח"כ יחימוביץ' מנקיבת עמדה כלשהי במישור מדיני, בעייתית ומטרידה בעיני הרבה יותר.

  8. א. קוריאל :

    מעמדי, לא מגדרי

    ברנע ושטרסלר, נחום-את-נחמיה, הם שתי דוגמאות בולטות לאנשים שחדלו להיות עיתונאים והפכו להיות משרתים של שלטון ההון בתקשורת. שטרסלר בשירותים שהוא מעניק למשטר ההפרטות של משרד האוצר, וברנע שהפך לאחד מחסידיו של אולמרט, ואשר מטיף לנו השכם והערב שאין פה באמת שחיתות, ושהברית בין בעלי ההון לראשי הממשלה היא דבר טבעי וחיובי.
    יחימוביץ' לא רק מאיימת על שלטון ההון, אלא צוברת פופולריות רבה בזכות זה. היא מהווה איום, ולכן נחום-את-נחמיה נזעקים לשדה הקרב כדי לנטרל את האיום. היותה אשה הוא רק תבלין, לא העיקר.
    וכן, אני מסכים עם עמי וטורי שהסיכול הממוקד שעשו לעמיר פרץ הוא גרוע יותר ממה שהצמד-חמד הזה עושה ליחימוביץ'.

  9. דקל-דוד עוזר :

    נוי המאבק החולני של גורמים מסויימים תחת הכותרת "תילחמו על השלום" הוא ספין של בעלי הון.
    עיתון הארץ עושה הכל, העיקר שלא ייבחרו נבחרים שייצגו את העם, שיידאגו לכלל העם, ויתעניינו בבעיות של העם.
    העם הכוונה אזרחי ישראל כמובן.
    פרשנים בנושא הפלסטיני ישראלי יש מספיק, וחותמי הסכם עם עצמם יש מספיק, ושיכנועים עצמיים באופן תיאורטי יש מספיק.
    אנחנו צריכים אנשי מעשה, אנשים ערכיים שרוצים לשנות את המציאות ולא לפרשן אותה.
    שלי היא אחת כזאת, ולכן כולם רועדים.

  10. מיכאל לינדנבאום :

    נמאס

    נמאס מספינים של "שלום" ו"המצב המדיני" מחד,ומעושק ההפרטות וחברות כח-אדם מאידך.

  11. זיוה בן ערב :

    חשוב מאוד להעביר את הכתבה הזאת ברשת

    כמה שיותר אנשים יקראו את הכתבה הזאת. שברגע האמת נצביע נכון נצביע שלי.

  12. איתי :

    דקל,

    אני חושב שלהתייחס לביקורת של אלדר ואחרים בתור ספין של בעלי הון זה ממש לא טיעון רציני.

    קודם כל, ביקורת כזו על יחימוביץ' נשמעת בעקביות גם מחוגי חד"ש-הגדה השמאלית וכו', שאי אפשר לטעון שאנשיה מקושרים לאליטות ההון כמו למשל חלק מאנשי התנועה-החדשה מרצ.

    שנית, יש לא מעט אנשים שחושבים שבמציאות של אזורנו, עמדה שמאלית מפורשת בנושאי הסכסוך הישראלי ערבי ובנושא שוויון למיעוט הערבי בישראל הינה חלק בלתי נפרד מסוציאל-דמוקרטיה.

    לראיה, היה סעיף כזה בטיוטת המצע של המטה הסוציאל דמוקרטי: "לא ניתן לבסס חברה צודקת על השליטה בעם אחר, לכן החתירה לשלום, המבוסס על שתי מדינות לשני עמים, היא אבן יסוד של המצע."

    לאוחזים בגישה זו, בין אם הם ציונים כמו אורי יזהר או לא ציונים כמו דב חנין, יש בעיה קשה – אחוז גדול מאוד מקהל היעד של הדרך הסוציאל-דמוקרטית פשוט לא מאמין שיש פרטנר לשלום בצד השני ולא מקבל את הרעיון של שוויון זכויות לערבים אזרחי ישראל.

    על כן למצע שהוא גם יוני מובהק וגם סוציאליסטי או ס"ד פשוט אין די לקוחות במגזר היהודי.

    התשובה לדעתי צריכה להיות אחרת: כדי להעצים את כוחו של השמאל הכלכלי-חברתי אין מנוס מפיצול – כוח אחד שפונה גם למי שאינם יונים וכוח אחד (לפחות) שפונה ליונים.

    אם רוצים להביא מצביעי ליכוד, שס, ליברמן והבית היהודי בהמוניהם לזוז שמאלה, אין ממש מנוס משבירה ימינה בציר המדיני, ולו ע"י סתימת הפה כפי שעושה יחימוביץ' וכפי שעשו מלכיאור ובן ימיני עם הירוקה מימד ב-2009.
    מי שהדבר הזה מעצבן אותו (אלדר למשל) – שיצביע מרצ/חד"ש. אין שום הגיון פוליטי בלהפוך את העבודה למרצ/חד"ש (כמו שאלדר אולי היה רוצה) ולהתחרות על רבע מנדט.

    יש הגיון בלהפוך את העבודה למשהו שדומה לקדימה בציר המדיני, ושונה ממנה לגמרי (וגם ממרצ ומהשמאל הלאומי, ובוודאי מהליכוד-ליברמן-שס) בציר הכלכלי.

  13. דני זמיר :

    לאיתי

    יש הגיון ברעיון שאתה מעלה למעט תיקון אחד, אני מעריך שקדימה-עבודה-מרץ יתמכו ויעשו אותו דבר בנושא המדיני בהינתן ההכרעה בידן, לכן השאלה הגדולה היא מי מבין שלושתן יוכל לקדם את ההשפעה על מדיניות חברתית, סביבתית כלכלית ס"ד טוב יותר.

    ב. אני מאד מזדהה עם עמי וטורי בכך שהלינץ התקשורתי והגזעני שנעשה לפרץ הוא, הגם שבמובנים רבים גייס אנשים (כמוני) לטובתו.

  14. דקל-דוד עוזר :

    איתי,
    כמו שאמרתי: פרשנים יש מספיק.

  15. מנחם לוריא :

    וההערות שלי ברשותכם:

    1. מדיניות החוץ ובטחון של ישראל נקבעת בבית הלבן ובבריסל בפרלמנט הארופאי לא בירושלים. כל מי שרץ לראשות הממשלה יודע את זה ומתמודד עם זה איש איש בדרכו שלו.

    2. יש עוד נושאים באגנדה של יחימוביץ שאיננו יודעים מהי עמדתה,למשל: בעניין העדתי, למשל בנושא החוץ והביטחון לטעמי היא נשאת על גלי הסימפיה של ציבור שמחובר למלחמה שלה בהון ושלטון אבל למנהיגות של העדר שלנו נדרש קצת יותר מזה…

    3. מה נדרש? סדר יום. אין סדר יום אז מטפלים בבעיות שצצות. אין סדר יום אז ראש הממשלה הוא לא יותר מעץ המתכופף לכל רוח ומזגזג ומסתער על צילם של הרים. ונתניהו לא המציא את זה הוא רק בעידן שבו בכל פתוח הכל נגיש והציבור מקבל המון מידע – אנחנו בעידן המידע.

    4. לא יחימוביץ ולא אף מפלגה בביצה שלנו – לא מעלים סדר יום שלפיו ,הם מבטיחים, לפעול. סדר יום ,כלשהו, שבו יש יעדים מטרות אמצעים לביצוע וכמה זה יעלה וכמובן ההתחייבות שאם לא יגיעו למה שהבטיחו יפנו את הכסא. אין אף אחד כזה גם לא יחימוביץ.

    5. באין סדר יום, הביקורת של ברנע את סטרסלר היא אישית ולא מהותית ולכן לא שווה את האנרגיה שהמחשב שלי צורך בעת אני רוצה להתייחס אליהם ולכן לא אבזבז את האנרגיה הזו.

    מנחם.

  16. נוי ברינט :

    לא פרשן...‏ רעשן...

    פרשנות איננה מצדדי החזקים.‏
    וכיסי איננו מתמלא משלמונים
    אזרח מודאג שמחפש תקווה
    שלא תכלול ריבית והצמדה

    תקווה ‏
לעתיד ‏
אינה ‏
קללה
    רצון שילדי לא יראו עוד מלחמה
    שאיפה לעולם נטול חברות כוח אדם
    וחדשות שאינן מגואלות בדם

    תקווה שציונות ‏
היא ‏
בבואה ‏
של ‏
שלטון ‏
העם
    ולא בובה של ‏ עשר משפחות המעמד הרם
    אבל תקווה שהשלווה איננה רק חלום
    ושאפשר לעשות שלום

    מוקדש לכל מי שכינוהו פרשן…

  17. מורה באולפן :

    כל הכבוד לך דני.
    כשקראתי את שתי הכתבום מלאות השנאה האישית של ברנע ושטרסלר נמלאתי גועל וזעם על שלאנשים קטנים כאלה ניתנת במה פומבית כה גדולה.
    מזל שהמציאו את התקשורת המקוונת ושאפשר לענות ליצורים קטנים וקטנוניים אלה.
    למקרא ברנע אתה שואל את עצמך: "אז מה היא לא נתנה לו?"
    זו התגובה הראשונית לכתבת השטנה שלו.
    שלי צודקת: אם וכאשר יהיה שלום כבר לא יהיה בשביל מי ובשביל מה מפני שהארץ תחרב מבפנים.
    חייבים לפעול למען החיים ההוגנים כאן ועכשיו למעננו ולמען הדורות הבאים.

  18. איציק יאפ :

    ההבדל העיקרי בין שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ הוא ששלי ידעה לענות להם אחד אחד ו"ריסקה" אותם במילותיה, ועמיר… לא.
    שלי יחימוביץ' מקבלת המון תמיכה מהתקשורת, אולי כי היא באה משם, אולי כי היא מכירה את כללי המשחק ואולי פשוט כי היא מדברת לעניין.
    זה הבדר עמוק מאוד מעמיר פרץ, שאני מעריך את כנות כוונותיו (אני מקווה שאני צודק) אבל לא כל כך יודע לשחק את המשחק הזה.

  19. איתי :

    איציק,

    מה שאתה אומר על מעלותיה של יחימוביץ' ועל מגרעותיו של פרץ בהחלט נכון, אך מצד שני צריך לזכור שיש עוד כישורים שצריך פוליטיקאי על מנת להיבחר ולשרוד בתפקיד. אחד מהם הוא היכולת ליצור בריתות פוליטיות בתוך המפלגה.

  20. מיכאל לינדנבאום :

    שאלת תם

    עמיר,למה הוא מתכוון כשהוא שותק?

  21. איתי :

    על פי "מקורות יודעי דבר" ביסו"ד זה כנראה אומר שהוא מתכוון לרוץ מול יחימוביץ' בוחבוט והרצוג. אין פה סוד גדול כי הכל פורסם מזמן בתקשורת וזו רק שאלה של עיתוי.

    האם ריצה נפרדת של שני סוציאלדמוקרטים תהיה אסון או שלא תשנה כלום, אי אפשר לדעת כרגע.

    גם אי אפשר לדעת כרגע אם הדבר הנכון הוא שהוא יתייצב מאחוריה או שהיא תתייצב מאחוריו.

  22. איציק יאפ :

    אז השילוב של שניהם ביחד יכול ליצור מטאור לא קטן… מצד שני זה מצריך שאחד מהם יוותר על האגו ויהיה "נאמבר טו".

  23. איתי :

    הבעיה היא שבכללי המשחק הפוליטי, פוליטיקאי מקשיב בעיקר לעצות של מעגל מקורבים שאומרים לו מה שהוא רוצה לשמוע.

    מקורבים כאלה לא יגידו משהו כמו "זה הרגע לוותר על האגו ולהיות מס' 2" (אמירה כזו מסמנת את המקורב כפחות נאמן ומרחיקה אותו ממעגל ההשפעה ומצ'ופרים עתידיים).

    מכיוון שהפוליטיקאי מוקף במעגל מקורבים כזה, הוא מקבל אינפורמציה מעוותת על המצב בשטח, ובטוח שהתמיכה בו הרבה יותר גדולה ממה שהיא באמת.

    זה נובע מכך שכל אדם אינו רואה סביבו מדגם מייצג של האוכלוסיה (לפי מה שאני ראיתי סביבי בבחירות 2009, הירוקה מימד היתה צריכה להיות המפלגה הגדולה בכנסת…)

    בכללי המשחק הפוליטי, אין ממש יכולת לבנות מחנה גדול כמותית שיגיד לפרץ ויחימוביץ' משהו כמו – תקבלו את תמיכתנו רק אם תלכו ביחד, וממש לא אכפת לנו מי מס' 1 ומי 2.

  24. נוי ברינט :

    אני חושב שאם זה היה תלוי בשלי יחימוביץ' היא היתה מעדיפה את בוז'י הרצוג בתור המספר שתיים שלה. ראיתי ראיון שלה, בערוץ הכנסת כמדומני, שם היא אמרה זאת מפורש.

  25. איתי :

    נוי, אם זה אכן נכון זה נשמע לי מצער במיוחד, שכן ברור שמבחינה אידיאולוגית (בציר הכלכלי-חברתי) המרחק בין יחימוביץ' להרצוג הוא גדול מאוד, לפחות כמו המרחק בינה ובין קדימה, שלא לומר המרחק בינה ובין עצמאות/ליכוד.

    על האידיאולוגיה של הרצוג כמפריט והרקורד המרשים שלו בעשייה בכיוון ניתן ללמוד כאן
    http://www.blacklabor.org/?p=19341

    לעומת זאת זה ברור לגמרי שיחימוביץ' ופרץ קרובים זה לזה אידיאולוגית: שניהם מתנגדים להפרטות, שניהם בעד העצמת העובדים, שניהם בעד מדינת רווחה מפותחת.

    אז מה יכולים להיות הנימוקים של יחימוביץ' לטובת ברית עם הרצוג?

    1. בריחה מכוונת מחיבור עם מי שנתפס בבתקשורת (ואולי גם בציבור הרחב מי יודע) כאכזבה וככישלון אחרי מלחמת לבנון 2 וההדחה המשפילה מראשות מפלגת העבודה.

    2. משיכה אל בעל הכוח ולא משנה מהן דעותיו. להרצוג יש מחנה חזק, וסביר שהוא מקבל תמיכה של חברי מפלגה שהיו קודם מחנה ברק-שמחון-נוקד וכן אנשי פואד. בנוסף יש לו יכולת מרשימה מאוד לגייס כספים מבעלי הון ביהדות ארה"ב (שיחימוביץ' לשמחתנו לא מחזרת אחריהם) ויש לו גם הון עצמי משלו. אם זו הסיבה, יש בכך חזרה על טעות החבירה לברק ב-2007. יחימוביץ' אמנם חברה לצד המנצח (ואולי גרמה לצד הזה לנצח) אך גרמה נזק אדיר לאגף הסוציאל-דמוקרטי ולאגף היוני במפלגה, שבעצם התמוטטו כליל.

    3. העניין העדתי. הרצוג הוא "משלנו" ופרץ הוא "לא משלנו"
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=695271&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

    אם בסופו של יום ההתמודדות בסיעת העבודה תהיה של האשכנזים נגד המזרחים והערבי זו תהיה הוכחה ניצחת לכך שהמפלגה הזו ממש לא בדרך הנכונה להבראה.

  26. במבי ינאי :

    להרצוג אין שום ערכים, הוא "זורם".
    הרצוג היה יכול להיות המנכ"ל של לנין, סטאלין, מוסליני, ביבי וטיבי והיה עושה עבודה נהדרת, כי ערכים והרצוג זה הכי לא יכול לדור באותו משפט.

  27. נוי ברינט :

    לצערי הרב אני לא מוצא את המיני עימות שראיתי בינה ובין הרצוג. אני מקשר לראיון שנעשה בין שלי יחימוביץ' לדוד מרחב – שם היא רומזת על הקשר הקרוב שלה עם בוז'י הרצוג.

    http://davidmerhav.wordpress.com/2011/03/14/%D7%A9%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%94-%E2%80%93-%D7%A9%D7%9C%D7%99-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%A6/

  28. דני זמיר :

    לבמבי ואיתי

    ההחלטה הכי חשובה לגבי מי יהיה מספר 2 זה אם הוא מוכן להיות לויאלי ולא לחתור תחתיך כמספר 1.
    אני מניח ששיתוף פעולה בין שלי ועמיר על בסיס המפסיד יהיה מספר 2 בלתי אפשרי מהסיבה הזו ולא בגלל ש.י.
    אני חושב שהרצוג הוא בחור רציני עם תפיסת עולם, ולא מספיק נחוש וס"ד. הגדרתו ע"י במבי כמי שיכול היה להיות מנכ"ל של לנין סטאלין וכו' מגעילה ולא ראויה בכמה מובנים:- ראשית זה מצביע עליו כעל אדם חסר כל חוט שדרה מוסרי. (אם הוא לא ממש בדעתנו זה עדיין לא הופך אותו חסר חוט שדרה) שנית יש כאן אמירה משונה מאד לגבי ביבי ששמה אותו בקו אחד עם לנין סטלין ומוסליני.
    אם יש בעיה אמיתי ל,שמאל" שהפכת אותו ל"סמול" זאת הקיצוניות המטורפת וההזויה של מי שרואים עצמם כל כך הדבר האמיתי עד שהם לא שמים לב איזה מיתרס הם מקימים בינם ובין שאר הציבור בהשוואות מקוממות ומופרכות. ההשואה הזו היא מתרס כזה, אגב מתרס לחלוטין לא מנומק ולא נכון.
    כידוע, אני ממש לא ממחנה בוז'י, והייתי שמח אם עמיר פרץ היה עושה ואומר משהו, ובטח אם היה מוכן לשתף פעולה, אבל מכאן ועד לתאר את ביבי כשווה ערך לרודנים צמאי דם, ואת בוזי כמשרתם של כל האדונים המרחק הוא לא רק גדול הוא פשוט תהום. ואם להיות פחות דרמטי- הוא פשוט לא לעניין.

  29. נוי ברינט :

    שלי יחימוביץ':
    "אני בטוחה שכשאני אעמוד בראש מפלגת העבודה, הוא יהיה מספר 2 המוצלח ביותר שאפשר, אגב אנחנו חברים זה בסדר" על בוז'י הרצוג

    http://www.youtube.com/watch?v=ZbdL8F46UK4&feature=player_embedded

  30. במבי ינאי :

    מר זמיר הכוונה לא הייתה להשוות את ביבי ללנין או למוסליני חס וחלילה, הרעיון היה לומר שלבוז'י הרצוג אין ערכים בכלל ולכן נלקחו אנשים שונים במישור הרעיוני (לנין וביבי הם סוג של הפכים בנושא הכלכלי).
    אגב, בן אדם בלי ערכים זה שונה מאוד מבן אדם חסר חוט שדרה.
    מי שאין לו חוט שדרה יש לו ערכים מובילים, אבל הוא מובל כי אינו יודע לעמוד על שלו.
    מי שאין לו ערכים ילך אחרי כל מי שיוביל, ולכן השאלה אם לבוז'י יש חוט שדרה, או שאין לו בכלל אינה רלוונטית, כי הוא מעולם לא יידרש לשאלה הזאת.
    ואם מתלבטים, אז כנראה שאין לו.

  31. איתי :

    דני,

    א. בטוח ששאלת נאמנותו של מס' 2 היא חשובה, אך לא ברור כלל אם הבעיה של פרץ להיות מס' 2 הנאמן של יחימוביץ' גדולה מהבעיה שלה להיות מס' 2 הנאמן של פרץ, או של מישהו.

    ב. השאלה הפרסונלית-אישיותית הזו אמנם חשובה אבל אני לא חושב שאפשר לבטל את שאלת המרחק האידיאולוגי. אני מסכים איתך שההשוואה בין הרצוג לסטאלין היא מעוותת, ושזה קשקוש להציג אותו כאדם חסר חוט שדרה אידיאולוגי. אני גם מסכים עם הטענה שלך "הרצוג הוא בחור רציני עם תפיסת עולם", אבל אהם אהם – זו תפיסת עולם רחוקה מאוד מאוד מזו של ש"י. ר' לדוגמה כאן http://www.blacklabor.org/?p=24274

    אז ההשוואה למוסוליני ולסטאלין אינה במקום, אך בהחלט אפשר לומר שמבחינה אידיאולוגית הרצוג הוא גרסה מרוככת ומלאת חמלה של ביבי ותאצ'ר.

    ונניח לרגע שהוא מסוגל אישיותית להיות נאמן ליו"רית הנבחרת, האם הוא באמת מסוגל לפעול ברצינות נגד עקרונותיו האידיאולוגיים? אני בספק. הרי בשנת 2006 פרץ מינה אותו לשר תיירות בממשלת אולמרט (ודפק את ברוורמן ואילון הקרובים אליו יותר אידיאולוגית). "בתמורה" פעל הרצוג ביחד עם אולמרט הירשזון ונערי האוצר כדי לסכל את העלאת שכר המינימום שפרץ הבטיח לבוחרים. לאורך כל הקדנציה הקצרה של פרץ פעל הנל כחתרן בלתי נלאה, ביחד עם שמחון ופואד, ובכך עזר למסע הדה-לגיטימציה של פרץ והרה-לגיטימציה של ברק.

    נוי,

    תודה רבה על הקישור לראיון אצל דוד מרחב, המציג סוג אחר מאוד של שלי יחימוביץ' מזו שמקבלים בתקשורת הרגילה. מאז פרישת ברק הפנינו מספר פעמים בקשות לראיון כאן ותמיד נדחינו או שכחח לא היתה תגובה. עכשיו אפשר לשער למה, כי פה שואלים גם את חברינו למחנה, ובייחוד אותם, שאלות קשות ומביכות.

  32. איתי :

    במבי, אני הייתי שמח מאוד אם היית מציג סימוכין לטענה שלהרצוג אין ערכים או אין אידיאולוגיה.

    המעקב שלי אחריו מראה שיש ויש, ושזו אידיאולוגיית "הפרטה עם חמלה".

    לא מדובר באבחנה מנקודת מבט טהרנית של מרקסיסט (שכולם כמעט נראים לו ימניים). ראה לדוגמה מאמר של שי ניב המצוין בגלובס
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000572896

    הטענה "אין להם ערכים/אידיאולוגיה" מושמעת לעתים קרובות על מפלגת קדימה, אז אם אתה צודק מקומו של הרצוג בדיוק שם ולא במפלגה סוציאל-דמוקרטית בראשות פרץ/יחימוביץ'/גוטווין/ספורטא וכו'. אני חושב שגם לגבי קדימה האבחנה הזו היא מוטעית, בשני המקרים – הן קדימה והן הרצוג – מדובר ב"קפיטליזם עם חמלה". מצד אחד זה פחות גרוע מביבי-תאצ'ר-רייגן.

    מצד שני זה הרבה יותר מסוכן, כי לרוב האנשים זה נראה הרבה יותר "חברתי" מביבי ולכן יכול להיראות כאלטרנטיבה.

    אילו לציבור הרחב היתה יכולת טובה להבחין בין "קפיטליזם עם חמלה" ובין סוציאל-דמוקרטיה, הרצוג לא היה יכול להציג את פרצופו בהפגנות העו"סים, כי היו זורקים עליו עגבניות וביצים, בהיותו שותף פעיל ביותר בפגיעה במעמדם כעובדים, עם העברת יותר ויותר שירותים לידי שלל עמותות שבהן השכר נמוך משמעותית, אין קביעות ואין זכויות בסיסיות.

  33. דני זמיר :

    מנכל של לנין או סטלין או מוסוליני

    זאת לא מטאפורה לאדם בלי ערכים אלא לאדם בלי חוט שדרה מוסרי.
    (אגב, במבי, יש לך רשות מההנהלה לקרוא לי מהיום דני. נגמר הדיסטאנס. בדוק).

  34. דקל-דוד עוזר :

    הרצוג טוען שהוא פעל ללא גבולות עבור העובדים הסוציאליים ואם היו נותנים לו עוד מעט, ממש קצת, משהו כמו עשר דקות, רבע שעה נוספים במשרד הרווחה הוא היה מצליח לתת לעובדים הסוציאליים את כל התנאים שהם רצו.
    כמו הטיעון שלו לגבי אהוד ברק, היה חסר עוד בדיוק חמש דקות, הוא כבר היה בדרך לביבי עם מכתב התפטרות כשברק נתן את ההודעה.
    אין, הרצוג הוא המנוע של המשק.
    למעשה הוא גם יזם את ההפגנה במצרים, הוא כבר הוציא את האוטובוסים אבל המצרים הלכו ברגל.
    עשו טובה מהבחור הזה

  35. עמית-ה :

    דקל
    זה מזכיר לי את יצחק מודעי שהסביר שיש לו 95% מהכישורים הנדרשים ורק שכח לציין שהאחוזים החסרים נמצאים למעלה.

  36. שלמה יעקובי :

    אני חושב שמר ברנע ובמיוחד שטרסלר צודקים באשר לדעותיהם על הגב' שלי יחימוביץ

    אני חושב שמר ברנע ובמיוחד מר שטרסלר צודקים באשר לדעותיהם על הגב' שלי יחימוביץ

  37. מנשקה :

    ניתוח יוצא מהכלל.

  38. עדנה :

    והנה ברנע מתגלה שוב במלוא כיעורו

    והנה ברנע (כמו שטרסלר אחת לחודש לערך) מתגלה שוב מלוא כיעורו.
    קשה להוציא את השובניזם גם ממי שמכנים עצמם כעיתונאים מכובדים.

    אני באה בטענות דווקא לעורכיהם.

    אני מנוייה רק על "ידיעות", וברגע שהמנוי יסתיים, לא אחדש אותו. ממליצה לכולם לעשות כמוני. זה הכלי היחיד שיש לנו. בואו נשתמש בו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.