מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אבי בניהו ודמוקרטיה – לא הולך ביחד
אבי בניהו מתלונן על סיקור לא הוגן מצד התקשורת? בסה"כ עוד זעקה של קוזק נגזל
מאת: עו"ד יהונתן קלינגר
0.
לא קל לכתוב טור ביקורת על דובר צה"ל, אבי בניהו, בהתחשב בכך שהנ"ל אימץ דוקטרינה כוחנית ובוחר להלך איימים באמצעות תביעת דיבה על מבקריו; אלא, שלאור התנהגותו של דובר צה"ל (היוצא, למזלנו), יש לא מעט דברים שצריך לומר לקראת סוף הקריירה שלו; החל ממינויו בשנת 2007 מעמדו של צה"ל התדרדר ודומה שהדובר, שאחראי לשמו הטוב של לקוחו, צריך לקחת חלק מהאחריות על עצמו. החל ממעורבותו בפרשת מסמך גלנט, אם היתה כזו, או לפחות הסטיגמה הציבורית שדבקה בו, דרך עריכה מגמתית של קטעי וידאו, תקיפה של עיתונאים ואיסור בעייתי של צה"ל על כניסת כתבים זרים לרצועת עזה, דרך בחירה סלקטיבית של מי יהיו הכתבים שיורשו לסקר את הלחימה בעזה. כך, דובר צה"ל בניהו הפך להיות דובר צה"ל הראשון שהסתכסך עם התקשורת, שאמורה להיות הגורם שמממש אותו.
1.
היתרון של דובר צה"ל, בניגוד לרני רהב, או כל יחצ"ן אחר, הוא שבעוד שאת שאר היחצ"נים והדוברים אפשר להעניש, להתעלם מהם, לשים ידיעות שלהם בעמוד האחורי ולא להתייחס, צה"ל קצת גדול על מדינת ישראל ואמצעי התקשורת בה כדי לא להתייחס אליו. וכך, אם כל יחצ"ן אחר היה תובע אמצעי תקשורת, לא היינו מצפים לקבל סיקור אוהד או סיקור כלל של לקוחות שלו. אולם, בניהו מצליח לגרום לעיתונות להתעלות מעל עצמם, ואלה ממשיכים, למרבה הפלא לסקר את צה"ל.
2.
אבל, השבוע מתגלה לנו כי עמדותיו של בניהו לא רק שאינן פרו-תקשורתיות, אלא אף ספק-דמוקרטיות. בראיון למגזין "דפנס ניוז" מספר בניהו כי לא נח לו במיוחד עם המצב בו כל אזרח יכול לפנות לתקשורת ולפרסם מידע שהוא קולט; הוא מתרץ זאת בטיעון הבטחוני הרגיל; לדבריו "מדאיגה יותר היא העובדה שכל אחד עם טלפון דור 3.5 עם מצלמה וגישה לאינטרנט יכול להגיע לאמצעי התקשורת המרכזיים כדי להפיץ שקרים, עיוותים ולהסית לפעולות לא חוקיות". וובן, אותי מדאיג שכל אדם עם תסרוקת הלוואה וחסכון יכול להפיץ שקרים בשם הצבא שאמור להגן על המדינה. כן, מר בניהו, האינטרנט הפך את הפצת המידע לדמוקרטית יותר, ועד שתפתח טכנולוגיה שיכולה להבדיל בין שקרים לבין אמת, ככל הנראה אתה תקוע איתה (וגלעד ארדן, מסביר גם שדובר צה"ל עסוק בהברת האמת).
3.
ארגון שהדובר שלו תובע את כלי התקשורת ומודאג מיכולתם של האזרחים להתבטא באופן חופשי, כשהוא משתמש בזהות בדויה, תוך שספק אם אינו עובר על החוק על ידי התחזות או זיוף, אינו יכול לצפות לסיקור תקשורתי הוגן. אלא, שכל עוד בניהו נמצא בתפקידו, הרי שאי אפשר לצפות לסיקור הוגן, שכן זה "או שתדאג לי או שאני אסתיר ממך מידע או אתבע אותך", או לפחות כך זה נראה.
תגיות: SLAPP, אבי-בניהו, צהל, תקשורת
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
7 במרץ, 2011 בשעה 10:47
[…] [פורסם במקורה בעבודה שחורה] […]
8 במרץ, 2011 בשעה 0:38
זה נשמע לי כמו: אוי אוי אוי אוי אמא תגידי להם הם אומרים שאני שמן ושקרן.
8 במרץ, 2011 בשעה 1:21
אבי בניהו היה מפקד גלי צה"ל לא מעט זמן, אני מניח שהוא מבין בתקשורת.
אני גם מבין מהיכן מגיעה ההתגוננות הזו, מעניין שכשאני הייתי בסדיר, הצבא היה מאוד פרו תקשורת…
8 במרץ, 2011 בשעה 15:33
כשאני הייתי בצבא הוא היה פרו תקשורת שהייתה פרו צה"ל, אני זוכר מסע בו ליוויתי עיתונאי וצלם מה-BBC למשטרה בעקבות כיסוי לא מספיק אובייקטיבי;~).
מצד שני מאז השקרן שדיברר את צה"ל במלחמת לבנון I זה ממש לא משנה לי כי הנמכתי ציפיות.
חכם הזן אומר: אם אתה חותר בלילה עם סירה בנהר ומתנגש בסירה אחרת אתה כועס, איך לא שמו לב. אבל אם אתה נתקל בסירה ריקה אתה יודע שאין על מי לכעוס.