חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תפקידו של ציבור המורים בחינוך לצדק ושיויון

נושאים חינוך ותרבות ב 29.05.08 6:08

דפנה מוסקוביץ, מורה להיסטוריה בבית-ספר תיכון בירושלים. האם המורה יכול למלא את התפקיד המיועד לו לפני מאמר זה במציאות הבית-ספרית הנוכחית?

המאבק למען החינוך הציבורי בישראל הוא חלק ממערכה רחבה, למען מדינת הרווחה. מולו עומדים אויבים רבי עוצמה: בעלי ההון, המעוניינים בהשפלת השכירים במגזר הממשלתי, כדי שהם יוכלו להעסיק את עובדיהם במגזר הפרטי באותם תנאי ניצול; מנהיגי  המפלגות הגדולות (אולמרט, ברק וביבי), שכולם תומכים בקפיטליזם חזירי וחלקם חברים טובים מדי של בעלי ההון;  חלק מהפקידים במשרד האוצר, המקוים  לקבל ג'ובים במשכורות שמנות במגזר הפרטי, לאחר שיפרשו מן השירות הציבורי.

רוב הציבור בישראל זקוק למערכת שירותים ציבוריים איתנה ולסולידאריות חברתית, ונפגע קשות מן המדיניות הכלכלית הקיימת- חלק מן המעמד הבינוני ירד בשנים האחרונות אל העשירונים התחתונים, כלומר הפך לעני. כוחו של ציבור זה לא מוצה, ויתרונו הדמוגרפי לא בא לידי ביטוי- זאת משום שחלקו מאמין ש"לי זה לא יקרה" ושהפערים הכלכליים הם "טבעיים" וצודקים; חלקו האחר של הציבור מיואש וחלקו הנוסף אדיש.

לדעתי, על המורים להטות את מרכז הכובד של הפעילות החינוכית לערכים שעליהם מבוססת מדינת הרווחה- סולידאריות חברתית, ביקורתיות כלפי השלטון, פיתוח הבעת הדעה העצמאית של התלמיד וערכים הומניסטיים כלל אנושיים.

ערכים אלה כמעט שנעלמו מן החינוך הישראלי בשנים האחרונות. אמנם, קיימת חובת התנדבות וסיוע לאוכלוסיות חלשות- חולים, זקנים וכיו"ב, אך היא נתפסת אצל רוב התלמידים במושגים של צדקה וחסד ולא במושגים של סולידאריות חברתית. עיקר מרצו של בית הספר אינו מוגדר כהשקעה בהקניית השכלה וחינוך, אלא בהכנה לבחינות. ההוראה ברוב בתי הספר בישראל היא טכנוקרטית וצרת אופקים, וממוקדת בהצלחה אישית; קיצוץ השעות הופך את ההוראה למרתון של שינון לבחינות.

המישור היחיד בו בית הספר מחנך לתרומה לחברה, אפילו עד כדי סיכון חיים, הוא השירות הצבאי. הפעילות החינוכית היחידה בה מושקעים מאמצים ומשאבים, ושאינה מכוונת להצלחה אישית, היא המסע לפולין.

אם נצרף נתונים אלה, נבין שיש קשר עמוק והרסני בין הדברים. החינוך לשירות צבאי לובש פעמים רבות פנים של פרנואידיות לאומנית, ולמרבה הצער, גם המסע לפולין משדר מסר דומה, למרות כוונותיהם ההומניסטיות של מחנכים רבים. ולמרות הסתירה לכאורה, יש הלימה בין תחרותיות אגואיסטית וחומרנות טכנוקראטית, מחד גיסא, לבין לאומנות ומיליטריזם, מאידך גיסא. "שקט יורים" נצחי משתיק כל תביעה של החלשים בחברה לנתח גדול יותר מן העוגה הלאומית- שהרי לא יפה ליצור עימותים פנימיים במדינה קטנה ומוקפת אויבים; "שקט יורים" גם מעוות את תפיסת המציאות של הנפגעים מאי השיויון- הם משוכנעים שמצבם הרע הוא תוצאה של המצב הביטחוני, ושמצב זה הוא גזירת גורל שאינה תלויה במדיניותה של ישראל.

המורים צריכים להשתמש במכשיר רב העוצמה שבידיהם- יכולת ההשפעה על הדור הבא. את שעות החינוך ואת  הזמן המוקדש לפעילות חברתית וערכית יש להקדיש להקניית תודעה ביקורתית של השלטון והחברה. את המסר הגלוי והסמוי של תכנית הלימודים באזרחות, שעל פיו הממסד צודק ואופן פעולתו לגיטימי, יש להמיר בחשיפה של  אי הצדק ואי השיויון בחלוקת המשאבים, להאיר פינות אפלות כיחס לנכים, לקשישים, למהגרי עבודה וקבוצות נוספות. במקום להציג את הקולקטיב הישראלי כמהות אחידה, המאויימת בעיקר על ידי אויבים חיצוניים, יש להציג את האינטרס של קבוצות שליטות בהנצחתו של מתח בטחוני. יש להעלות שאלות נוקבות בדבר זכותה של המדינה לתבוע הקרבה וסיכון חיים מצעירים שלא טרחה להעניק להם חינוך הולם.

לחשיפת פניהן האמיתיות של המדינה והחברה יש לצרף חינוך לאקטיביות אזרחית שתישען על מרץ הנעורים ועל החייאת התקוה הישנה לתיקון עולם. לשם כך יש להביא דוגמאות היסטוריות של מאבקים אזרחיים- ממאבקים לשיפור תנאי העבודה והשכר של פועלים ועד למאבקים לשיויון נשים ושחורים (בארה"ב). יש להבליט גם את חלקם הגדול, יחסית, של יהודים, במאבקים מסוג זה בעולם, ולהראות שהחתירה לצדק חברתי מעוגנת עמוק בתרבותנו. אין להסתפק רק בהצגת הניצחונות וההישגים- גם לכישלונות יש מקום בהוראה, כאמצעי להפקת לקחים ומסקנות.

לא אשכח לעולם ספר שקראתי בילדותי על צעירים בארץ ישראל בתקופת המנדט, בשנות השלושים, שהמורה שלהם הגיע לכתה יום אחד כשהוא בוכה. הוא הסביר להם שבחדשות הודיעו על תבוסתם של פועלי וינה במאבק נגד הפשיסטים האוסטרים.  אין צורך להכביר מילים על השפעתה של אכפתיות מסוג זה על תלמידינו.

הדרך, שהיא כנראה ארוכה וקשה, לחנך אזרחים אכפתיים, ביקורתיים ואקטיביים, היא שתקים לתחייה  את מדינת הרווחה, הרואה בחינוך את השקעתה החשובה ביותר. והמשימה הזאת מוטלת עלינו.

נערך על ידי יובל רובוביץ'
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. ענת כנפו :

    העיסוק בשאלה האם מחנך אמור לחנך לערכים בצורה ברורה ולא רק ללמד את התלמיד לחשוב ולהיות ביקורתי חשובה מעין כמוה. החינוך הערכי בא ממקום של בטחון בערך ובחינוך לו. הגמגום החינוכי מוביל לסימן שאלה, לאי נקיטת עמדה. מרוב דמוקרטיה חינוכית, איננו נוקטים עמדה מול התלמידים, ואנו משאירים אותם תלויים באויר ונתונים להשפעות שליליות.
    המאמר החשוב הזה עוסק בשאלה חשובה מאין כמוה, הגיע הזמן שנהיה בטוחים בערכינו, בצורך לחנך להם, ולא נתפלמס באשר לצורך בחינוך לחשיבה ביקורתית שנשארת בחשיבה ואינה מובילה להחזקה בערכי יסוד.

    כמובן, שדיון מקדים לכך הוא – כחברה שוויונית השואפת לסולידריות חברתית, אילו ערכים יחשבו ערכי יסוד. זהו דיון שיש להעלות על סדר היום שלנו, משם נובעים חזונות, חלומות ודרך ארץ.

    ענת

  2. נדב פרץ :

    את צודקת שהעיסוק בשאלת העמדה הערכית של המחנך חשוב, אבל העמדה החד-משמעית שלך כאן היא בדיוק בריחה מעיסוק כזה תוך קביעת מסמרות.
    עמדה כזו היא בעייתית, משני טעמים. ראשית, החינוך הכי חשוב, לטעמי, הוא החינוך לחשיבה ביקורתית. אם מורים יציגו עמדה ערכית ברורה וחד משמעית, הם לא ישאירו לחניכיהם מקום לביקורת ולאימוץ עמדה עצמאית.
    שנית, עם כל הכבוד למורים – וכבן לשני אנשי הוראה, יש לי המון כבוד – אני לא מוכן לקבל באופן מוחלט את עמדותיהם הערכיות של המורים של הילדים שלי. לפני 50 שנה, המורים לא היססו להביע עמדה ערכית ברורה ונחרצת. הם לימדו את אבא שלי שהתרבות שלו מהבית היא תרבות נחותה, ושטוב שגירשנו מכאן את כל הערבים.

  3. דליה :

    סדר-העדיפויות הוא קודם כל חינוך לחשיבה ביקורתית ואחריו – עיסוק בערכים. על המורה לעסוק בהתווית מערכות-ערכים ובהקניית ידע עליהם. התלמיד, מתוך מה שקיבל, יבחר לעצמו את הדרך.
    הקניית ערכי המורה לתלמיד היא פסולה. זה לא חינוך.

  4. אילנה יונה :

    לכקדמה – לשוויון בחינוך ובחברה בישראל
    מאידיאולוגיה לפדגוגיה ופרקטיקה בהוראה: השתלמות מורים/ות לעשיית צדק חברתי

    החלה ההרשמה להשתלמות קדמה 56 שעות, תל אביב

    תאריך פתיחה: 5 בנובמבר, 2008 (סיום: 4.2.09)
    14 מפגשים, ימי ד', 16:30-20:00

    ההשתלמות מיועדת למורים/ות בפועל המלמדים בחטיבות ביניים ובחטיבות העליונות, באזורים מוחלשים במרכז הארץ, המעוניינים לפעול על בסיס תפיסת עולם המבוססת על שוויון וצדק חברתי.

    מטרות ההשתלמות:
    1. להכשיר מורים/ות בעלי תפיסה ידע ויכולת לקדם הצלחה של תלמידים
    מאוכלוסיות מוחלשות.
    2. לטפח קבוצת מורים/ות צומחת ודינמית בעלת מודעות עצמית, יכולת
    ביקורתית וקול חברתי המאמין ומסוגל לקדם שינוי.
    3. להעצים מורים/ות להשפיע ולהוביל יוזמות חינוכיות בבתי הספר.
    4. לחשוף המורים/ות למושגים בפדגוגיה ביקורתית ולפרקטיקות
    הוראה אלטרנטיביות.
    5. ליצור מרחב ללמידה ולליבון דילמות העבודה החינוכית.

    ניהול מקצועי והנחייה:
    קלרה יונה משומר – מייסדת ומנהל ראשונה של תיכון עיוני קדמה בשכונת הקטמונים בירושלים; מנחה פדגוגית במכללת סמינר הקיבוצים בתכנית לחינוך לצדק חברתי, סביבתי וחינוך לשלום.
    דר' אריאלה בארי בן ישי – מנהלת התכנית של מנחי קבוצות במכללת בית ברל; מרצה במכללת ספיר; הכשרה וליווי של צוות ביה"ס קדמה.

    יתקבלו מועמדים לאחר ראיון אישי

    למידע מפורט אודות ההשתלמות – לחץ כאן

    ליצירת קשר ופרטים נוספים – עמותת קדמה
    03-672-7474, [email protected], http://www.kedma-school.org.il
    ל מעוניינים באותו נושא:

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.