חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מיסוי רווחי הגז – המאבק הצליח, הקרב לא נגמר

נושאים כלכלה ותקציב, ראיון החודש ב 1.03.11 6:10

שאול פומרנץ (שם בדוי) מראיין את אמנון פורטוגלי, ממייסדי "פורום פעולה אזרחית" במיוחד ל"עבודה שחורה", גם על המאבק הספציפי וגם על הדרך להילחם בהגמוניה הניאו-ליברלית שמשרתת את המעטים

עכשיו, כשהמאבק על מיסוי תגליות הגז עומד לקראת סיום, פחות או יותר מוצלח, שווה לקחת רגע צעד אחורה, ולחשוב על מה למדנו מכל הסיפור הזה, מה נעשה נכון ומה אולי לא, ובעיקר מה אפשר ללמוד הלאה. ומה שאפילו יותר שווה מזה זה לבקש מאמנון פורטוגלי, מרצה לשעבר בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, וממייסדי פורום פעולה אזרחית, שיעזור לנו לחשוב קצת על הדברים האלה. אז כתבנו לו כמה שאלות, ושלחנו לו אותן באימייל. ניסינו שהן יהיה קשות…

אחרי קריאת התשובות, לפחות אצלי, עלו כמה תובנות. אבל בגלל שהבמה כאן מוקדשת בעיקר לאמנון פורטוגלי, אני אציין רק אחת מהן. אחת שהוא לא יציין. המאבק ההיסטורי הזה הצליח בין השאר בגלל מה שאולי אפשר לקרוא לו "פורטוגליזם". טווח טיעון רחב בצורה שפשוט לא רואים הרבה. שלא רואים מספיק. טווח שמתחיל בפרטים טכנים של כמה עולה מקדחה תת ימית, ומה האותיות הקטנות שיש בחוזים במדינות אחרות, דרך ידע היסטורי בנושא מאבקים אחרים, ועד מיקומו של המאבק הזה כחלק מתפיסת עולם ערכית.  מאבק שיודע לפנות אל הראש של המומחים הטכניים של ועדת ששינסקי, וגם אל תחושת הצדק של צופה הטלויזיה הממוצע.

בעוד כמה שנים יתחילו להיכנס לקופת המדינה מיליארדי שקלים מדי שנה שלא היו נכנסים אם קבוצת אזרחים לא הייתה מתארגנת ונאבקת עליהם.  עבור כמעט כולנו, צופי טלויזיה פסיביים, קל לשכוח את זה. בקושי זיפזפנו בשלט – והופ, יש לנו עוד כמה מיליארד שקלים לתקציב. אז בואו לא נשכח. כל קיצוץ שיימנע, כל תרופה שתתווסף לסל, וכל דירה ציבורית שתבנה, כדאי לנו לזכור (ולהזכיר לאחרים!), איך זה קרה. יאללה, דיברתי מספיק – לראיון:

1. נניח שהמלצות ועדת ששינסקי יאומצו כפי שהן כרגע, האם לדעתך המאבק הצליח? האם יש נקודות שבהן הוא הצליח פחות?

בהנחה שהמלצות ועדת ששינסקי יאומצו כפי שהן כרגע, המאבק של פורום פעולה אזרחית בהחלט הצליח. בתקופה קצרה מאד, קומץ אנשים שפעלו בהתנדבות הצליחו לשים את הנושא על סדר היום, לעזור ולתמוך בקבלת ההחלטות, תוך מאבק מול יריבים רבי עצמה ומשאבים פיננסיים.

יש כמובן נקודות שבהן הפורום הצליח פחות. לא השגנו כל מה שדרשנו ועדיין יש לפעול כדי להשיג מה שלא הצלחנו לקבל, ולהבטיח שמה שהושג לא יתמסמס.  יש לזכור שתאגידי הגז נאבקו וימשיכו להאבק כדי לשמר אצלם נתח מירבי מרווחי העתק הצפויים מתגליות הגז והנפט בישראל.

2. למאבק להעלאת תמלוגי הגז היו כמה שותפים מפתיעים. עומר מואב למשל, וששינסקי עצמו שהתבטא בעבר כתומך, או לכל הפחות לא מתנגד להקמת בבית כלא פרטי. מדוע אתה חושב שרבים כל כך, שבימים כתיקונם אינם חסידים של העברת משאבים לידי הממשלה, תמכו במאבק הזה?

יש כמה סיבות שלהגדלת הכנסות הממשלה מהגז היו כמה תומכים מפתיעים, כמו עומר מואב, ופרופ' ששינסקי. הסיבה העיקרית שהמאבק היה מוצדק בברור. גם כלכלנים שאינם חסידים של העברת משאבים לידי הממשלה יכולים לזהות מצב בו הממשלה מקבלת הרבה פחות ממה שראוי שהיא תקבל.

להערכתי, סיבה נוספת להצלחת המאבק היתה שהמיסגור(Framing) שלו היה נכון. בעיקר 'הגז שייך לציבור', ו'זו אינה חלוקה הוגנת, זו אינה חלוקה צודקת, זו חלוקה לא מוסרית של אוצרות הטבע בין היזמים לציבור הרחב'. ברגע שאמת זו התקבלה, השאר נבע ממנה. למשל הצורך לתקן חוק מיושן, ולהגדיל את החלק המזערי של המדינה בהכנסות מתגליות הגז.

מעבר לזה, אני חושב שגם הקמפיין הברוטלי של תאגידי הגז הביא אנשים עצמאיים במחשבתם לתמוך במטרות המאבק בהבדל מאלו שקבלו שכר עבור חוות דעת המתנגדת להגדלת הכנסות הממשלה מהגז.

3. ובהמשך לשאלה הקודמת, האם זהו מאבק סוציאל דמוקרטי? באיזה מובן?

לא ברור לי למה אתה מתכוון ומהו מאבק סוציאל דמוקרטי.  המאבק שלנו היה מאבק אזרחי להשגת מטרות מוגדרות שהן לטובת הכלל ולמען האינטרס הציבורי, והוא בכוונה תחילה התמקד בכך.

מבחינה פוליטית אפשר לטעון שזה מאבק או חלק ממאבק נגד התפיסה הניאוליברלית השלטת (שכפי שכתבת, עומר מואב ואיתן ששינסקי דוגלים בה), אלא שמאבק בדוקטרינה הניאוליברלית, או מאבק סוציאל דמוקרטי מורכב הרבה יותר ודורש מאמץ חינוכי כביר ולאורך זמן. נזכור שהתפיסה הניאוליברלית פותחה במשך שנים, שולטת כבר כ-30 שנים, והתגברה על המשבר העולמי האחרון בקלות מפתיעה. ניתן להניח שהצלחת המאבק  מורה על חוסר הנחת של הציבור מתוצאות הניאוליברליזם.

4. במבט לאחור, למאבק בנושא היו פנים רבות. כתבתם ניירות עמדה מקצועיים שיועדו בעיקר למקבלי ההחלטות, ניהלתם קמפיין אינטרנטי דרך האתר שלכם ובאמצעות עצומות ואי-מיילים, הייתה התגייסות גדולה של בלוגרים, עשיתם שימוש בתקשורת. איזה חלק לדעתך היה המשפיע ביותר – הפנייה למקבלי ההחלטות או הפנייה לכלל הציבור? האם התשובה לשאלה הזו ייחודית למאבק הזה, או שיש מה ללמוד ממנה גם למאבקים אחרים?

המאבק הצליח מכיוון שהוא שלב לפחות ארבעה אלמנטים: (1) השגת לגיטימציה 'מקצועית' כגוף בעל ידע המבין בנושא המאבק והכרה כגוף האזרחי המוביל בתחום, (2) שימוש נכון בתקשורת כדי לשים את הנושא על סדר היום הציבורי ולהשיג תמיכה ציבורית רחבה, (3) נוכחות בצמתים של קבלת ההחלטות, (4) נגישות ישירה למקבלי ההחלטות.

כל גורם היה החשוב ביותר בזמנו. בתחילה, החלק החשוב והמשפיע ביותר היה בנית לגיטימציה ששולבה בתקשורת. בשלב השני עלתה החשיבות של השפעה על דוח מרכז המידע של הכנסת, וועדת ששינסקי, והשתתפות בישיבות ועדות הכנסת. בשלב הנוכחי החשיבות של הנגישות למקבלי ההחלטות היא הדומיננטית.

גורמים אלו חשובים לכל מאבק אזרחי אם כי ההדגשים על ציר הזמן יכולים להיות שונים.

בכל מאבק חיוני לקבל לגיטימציה, מי אתם ובשם מי אתם מדברים? אפשר להשיג זאת באמצעות ידע, מומחיות ושליטה באינפורמציה הרלבנטית והיכולת לספק במהירות מידע אמין ולהעביר אותו למקום בו יהיה לו אימפקט גבוה.  זה יאפשר להציב את הנושא על סדר היום בצורה ובמיסגור המתאימים למאבק.

שימוש נכון בתקשורת הוא גורם חיוני בכל מאבק אזרחי. במיוחד שימוש באינטרנט המאפשר להתגבר על המיעוט באמצעים. בתחום זה חשובה גישה ישירה לעיתונאים בעיתונות המודפסת, באינטרנט, ברדיו ובטלוויזיה.  האינטרנט כמובן מאפשר גיוס והצטרפות פעילים, דבר המחזק את הלגיטימציה של הארגון. האינטרנט מאפשר גם זימון לפעילויות, משוב חוזר מהיר מהציבור, תיקון כווני פעולה שאינם אפקטיביים וכו'.

חשוב שבארגון המוביל את המאבק יהיו חברים בעלי גישה ישירה למקבלי ההחלטות ולמובילי דעת קהל. הנגישות למקבלי החלטות תומכת ובונה את הלגיטימציה של הארגון. הלגיטימציה מאפשרת מצידה גישה ישירה למקבלי ההחלטות, ובהיזון חוזר נגישות זו תומכת בלגיטימציה של הארגון.

5. שינוי המיסוי, לכשיגיע, יגיע משני מקומות: אחד הוא עצם ההמלצות של ועדת ששינסקי, ושני הוא הנכונות של הממשלה והכנסת לאשר את ההמלצות האלו. האם להערכתך המאבק חילק נכון את משאביו בין הניסיון להשפיע על ועדת ששינסקי, שמטיבו הוא יותר טכני ומקצועי, ובין הניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות שהוא אולי יותר כללי וערכי? מהי באופן כללי הדרך הנכונה לחלק את המשאבים בין המאבקים האלו?

להערכתי המאבק חילק נכון את משאביו בין הניסיון להשפיע על ועדת ששינסקי ובין הניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות.  במבט לאחור, יתכן והיה צריך להשקיע יותר במאמצים להשפיע על ועדת ששינסקי שכן היא קבעה את חוקי המשחק.

אני לא מקבל את איפיון החלוקה בין ועדת ששינסקי ומקבלי ההחלטות וקובעי דעת הקהל. גם אם ועדת ששינסקי היתה יותר טכנית ומקצועית, הבסיס האמיתי להחלטות של בני אדם (לא רק של ועדת ששינסקי) הוא שיקולים ערכיים ומוסריים והאמונות של המחליטים. (זה אחד הכשלים העיקריים של הכלכלה המניחה את הנחת 'האדם הכלכלי').  גם תאגידי הגז ניסו לאורך כל הדרך לבסס את עמדתם על שיקולים ערכיים ומוסריים: הסכמים צריך לקיים, מיסוי רטרואקטיבי, וכן על שימוש במילים טעונות כמו הלאמה.

אין לי תשובה טובה לגבי הדרך הנכונה לחלק את המשאבים בין המאבקים האלו.

6. בכמה מקומות (נניח כאן, ואחר כך מכיוון אחר, כאן) ציינו את הנטייה של חלק מהעוסקים בנושא להגזים במשמעות הפיסקלית של תגליות הגז. האם אתה חושב שיש בביקורת הזו ממש? על הציר בין "לא הייתה הגזמה" ובין "זו הייתה טעות", ודרך "אולי הייתה הגזמה אבל היא הייתה שולית, ומוצדקת", איך אתה מרגיש בנוגע להבטחות על "מהפכה" ביכולת של המדינה לספק שירותים לאזרחים כתוצאה ממיסוי גבוה יותר של הגז?

לא היתה הגזמה במשמעות הפיסקלית של תגליות הגז כפי שאפרט בהמשך, ואיני חושב שיש ממש ענייני בביקורת הזו. נחמיה שטרסלר הוא חסיד מושבע של התפיסה הניאוליברלית ומאמין באינטרסים של התאגידים הגדולים ובעלי ההון.  נציין שבכלכלה ובחיים חשובה מאוד התוספת השולית, והתוספת השולית להכנסות המדינה עליה נאבקנו היא בהחלט גדולה. שטרסלר ככלכלן צריך להיות ער לנקודה זו.

איני יודע מיהם "חלק מהעוסקים בנושא" שיש להם נטייה להגזים במשמעות הפיסקלית של תגליות הגז. אני יכול לדבר בשמי ובשם הפורום לפעולה אזרחית. לא הייתה כל הגזמה בדברינו על המשמעות הפיסקלית של הכנסות הממשלה מתגליות הגז.

לכל אורך הדרך ביססנו את דברינו על נתונים כולל מקורות לנתונים אלו (זו הדרך הנכונה לבנות לגיטימציה מקצועית). על פי הנתונים שהיו בתחילת המאבק (היום הם גבוהים יותר) יש בשטחי הים של המדינה גז ונפט בשווי כ- 300 מיליארד. על פי מודל חלוקת הרווחים אותו אנו מציעים 80:20 המדינה הייתה מקבלת  כ- 140 מיליארד דולר נוספים, על מה שהיא מקבלת במצב הנוכחי. בחלוקה על 25-30 שנה נקבל כ- 5 עד 6 מיליארד דולר לשנה. או כ-20 מיליארד שקל לשנה בכל שנה למשך 25- 30 שנים.  לשם השוואה סכום זה הינו כמחצית מהתקציב השנתי של משרד החינוך, בגובה תקציב משרד הבריאות, ופי חמש מתקציב משרד הרווחה לשנת 2010.

כסף זה השייך לכל אזרחי המדינה יאפשר חיים בכבוד למקבלי הקצבאות, לגמלאים ולקשישים המתקיימים מתחת לקו העוני, לתת שכר הוגן לשכירים עניים, לבנות דיור ראוי לזוגות צעירים, לבנות בית-חולים באשדוד, להגדיל את סל התרופות ולהקטין את מחירן, לבנות כיתות חדשות לתלמידים, גנים לגיל הרך במחיר סביר, לשקם את ההשכלה הגבוהה, לאמץ מדיניות לאומית לתעסוקה, להגן על הסביבה, לפרוס מערכת תחבורה ציבורית מודרנית בכל הארץ ועוד . לשם המחשה:

במיליארד שקל ניתן לבנות כ-2,500 דירות בנות 80 ממ"ר (עלות בניה בלבד)

במיליארד שקל לשנה ניתן להגדיל את ההשתתפות המדינה בענף זקנה ושאירים בכ- 50%

במיליארד שקל ניתן לקצץ ב- 40% את שכר הלימוד באוניברסיטאות

במיליארד שקל ניתן להשלים את מכסת מיטות האשפוז למצוקת כל בתי החולים בישראל

בנית בית חולים באשדוד – 600 מיליון שקל, וכדי להפעילו ללא גירעון הוא יידרש לגייס מדי שנה כ־50 מיליון שקל.

במיליארד שקל ניתן להגדיל את תקציב הפיתוח של חברת רכבת ישראל ב-25%

2.2 מיליארד שקל שיושקעו במשך 10 שנים יפחיתו את פליטת גזי החממה בשיעור של 20% .

לאור נתונים אלו איני רואה כל הגזמה בדברינו על המשמעות הפיסקלית של הכנסות הממשלה ועל יכולתה של המדינה לספק יותר שירותים ושירותים טובים יותר לאזרחים כתוצאה ממיסוי גבוה יותר על תגליות הגז.

7. בהמשך לשאלה הקודמת, האם יכול להיות שיצירת ציפיות מוגזמות בנוגע למה צפוי לקרות לאחר העלאת התמלוגים, ציפיות שקשה להאמין שיתממשו, תגרום לציבור לקחת מאבקים עתידיים כאלה פחות ברצינות? או אולי להאמין שאפילו כשהממשלה מקבלת סכום כסף כל כך גדול היא לא יכולה לעשות איתו שום דבר טוב – הלך רוח שעלול להגביר את הציניות והחשדנות כלפי הממשלה? האם אנחנו צריכים לחשוש שעוד כמה שנים נשמע ממישהו נאום דומה לנאום של בגין על "אלף הדולר עבור כל תושב בישראל שמפא"י קיבלה" ולא הלכו אל האזרחים? שפעם הבאה כבר עדיף להשאיר את הכסף אצל היזמים? או שיהיה מי שיטען שאין צורך להגדיל מיסים כי יש את הכסף של הגז?

אין לי מושג ואין לי תשובה טובה לגבי הציפיות המוגזמות בנוגע למה צפוי לקרות לאחר העלאת התמלוגים.  ברור שזה תלוי בממשלות מה הן תעשינה עם הכסף, הן בפירוש יכולות לחלק אותו כך שרובו יגיע למאיון העליון – פחות או יותר המצב הנוכחי.  ללא שום ספק המתנגדים למאבק ינצלו כל דבר כדי לצאת בנאום כפי שציינת.

בכל מקרה זה בהחלט חשש מוצדק וזו הסיבה שאנו דורשים הקמת קרן ייעודית שאליה יופנו רוב הכנסות המדינה מתגליות הגז. המאבק לחלוקה צודקת של הרווחים מהגז לא תם. אנו עוסקים כעת בהשגת היעד הראשון מבין שני היעדים החשובים עליהם הכריז הפורום עם תחילת המאבק הציבורי, לפני שמונה חודשים. לאחר שיאומץ החוק יחל המאבק להקמתה של קרן השקעות לאומית, מעוגנת ומוגנת בחוק כנסת, אליה יוזרמו כל הכנסות המדינה מאוצרות הטבע, כולל הגז הטבעי. כל התשואות של קרן זו, יושקעו אך ורק ביצירת מפנה חברתי במערכות החינוך, הבריאות והרווחה. ללא קרן כזו, כמעט ולא תהיה שום משמעות להעלאת חלקה של המדינה ברווחים מהגז, והמדינה תלקה ב'מחלה ההולנדית'.

יש מקום להרבה מאבקים על מדיניות כלכלית-חברתית ואפשר ללמוד לקחים מהקמפיין על מיסוי הגז לקראת מאבקים כמו פניה של מערכת החינוך או מערכת הבריאות.  אחזור על האלמנטים העיקריים החשובים לדעתי בכל מאבק אזרחי כפי שסוכמו בסעיף 4 לעיל: (1) השגת לגיטימציה מקצועית והכרה כגוף האזרחי המוביל בתחום, (2) שימוש נכון בתקשורת כדי לשים את הנושא על סדר היום הציבורי ולהשיג תמיכה ציבורית רחבה, (3) נוכחות בצמתים של קבלת ההחלטות, (4) נגישות ישירה למקבלי ההחלטות.

כדאי גם לעקוב אחרי המאבקים המתפתחים עתה בנושאים דומים בעולם. כמו המאבק האזרחי UK Uncut בבריטניה נגד חוקי המס המאפשרים לתאגידי ענק לשלם מס ברמה מזערית או לא לשלם מיסים בכלל. או המאבק המתפתח ביוון "I Won't Pay" כנגד העלאת התשלומים בכבישי אגרה בפרט וכנגד תוכנית הצנע בכלל.

לא נעלמו מעיני המאבקים ההרואיים הנוכחיים בטוניסיה, מצרים ולוב,  אלא שמאבקים אלו שונים במהותם מסוגי המאבקים האזרחיים עליהם אנו מדברים.

בהזדמנות זו כדאי להזכיר את ה'אמא' של המאבקים האזרחיים המודרניים: החרם על התחבורה הציבורית במונטגומרי, אלאבמה בארה"ב בשנים 1955-6.  ארגון נשים שחורות אקדמאיות במונטגומרי, שנקרא Women’s Political Council (WPC) שפעל מסתיו 1946 עד גולת הכותרת של פעילותו בדצמבר 1955.  הארגון היה האחראי לייזום, והוא הניע, והמריץ את המאבק רחב ההיקף של השחורים הידוע כ'חרם על התחבורה הציבורית במונטגומרי', (Montgomery Bus Boycott) מדצמבר 1955 עד דצמבר 1956. המחאה בת למעלה משנה, הסולידריות שהפגינה הקהילה השחורה, הנכונות למאבק מתמשך, והמנהיגות שנוצרה במהלך החרם נחשבים כתחילתו של העידן המודרני במאבק השחורים לעיגון זכויותיהם בזירה הפנים-אמריקאית. כאירוע המכונן, המקור ממנו צמחה התנועה המודרנית לזכויות האזרח.

בארץ מתחוללים, ועוד יהיו מאבקים אזרחיים דומים להשגת מטרות מוגדרות. אך המאבק העיקרי צריך להיות לשיקום המערכת הכלכלית חברתית, להחלפת הכלכלה הניאוליברלית בכלכלה שפויה למען האזרחים, לטובת הכלל והאינטרסים הציבוריים. מדינות דרום אמריקה עשו זאת בהצלחה גדולה בשנים האחרונות.

המאבקים האזרחיים כנגד השחיתות והניצול בוטה של המערכת הפוליטית לצורך רווח אישי מחמיצים את הבעיה העיקרית. ניצול כזה בודאי שפוגע באזרחים ומביא למאבקים כנגדו, אבל ההתמקדות בעצים המרובים של השחיתות מסתירה את היער המערכתי. ההתמקדות בשחיתות וביחסי הון-שלטון למשל, אומרת כי הבעיות הן סטיות ממערכת שללא תופעות אלו, יכולה לתפקד בצורה חלקה. אם זה היה המצב אז ניתן לייחס את השחיתות פשוט לאופי רע, יצר לב האדם רע במקורו, ואז צריך רק לשנות את האנשים או להענישם והבעיות ייעלמו. אבל הבעיה האמיתית עם המערכת הקיימת אינה שבכירים במשטר והאליטות הכלכליות במשק הם מושחתים במובן הרגיל. הם לא צריכים לגנוב ישירות מהמדינה, אלא שהם מתעשרים באמצעות הצירוף של הפוליטיקה והעסקים, במסווה של הפרטה למשל, או באמצעות כתיבת חוקים מתאימים. ההתעשרות הזו אינה אלא עסקים כרגיל, מעצם מהותה של המערכת הניאוליברלית יותר מאשר הפרה שלה או סטייה ממנה. ישראל של היום היא מדינה ניאו ליברלית מובהקת, מדינה של ההון הגדול ע"י ההון הגדול ולמענו.  את זה צריך לשנות ולהפוך למדינה של העם, ע"י העם ולמען העם.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

8 תגובות

  1. אוהב האמת :

    ראיון אידיאולוגי ברמה נמוכה

    ששינסקי ומואב ניאו-ליברלים? באיזה מובן? מזה בכלל ניאו ליברל? יש לך מושג? מה הקשר בין מיסוי גז ומיקור חוץ במגזר הציבורי? תת רמה אופינית לסוציאליסט המכנה עצמו "סוציאל דמוקרט" ללא כל הבנה על המתרחש (כולל ההפרטות הרבות) במדינות הנאורות הסוציאל דמוקרטיות.

  2. ק. טוכולסקי :

    עכשו מתחיל חלק חדש במאבק, כיצד כופים על הזכיינים לקיים פשוטו כמשמעו את חוק הנפט ולהתחיל במהירות האפשרת להפיק גז.
    בואו לא נשלה את עצמנו תשובה וחבורתו כבר גוררים רגלים מתוך תקווה שבגלל הפסקת הזרמת הגז מצריים יוותרו להם אם הם יגררו רגלים, לכן צריך לדרוש בתוקף, התחלת הפקת הגז במהירות האפשרית או החזרת הזכיונות למדינה שתמצא מישהו שמכון לקדוח וגם לשלם את המסים כדין.

  3. מנחם לוריא :

    מאבק מוצלח?

    ראשית נזכיר שבמדינת ישראל לא מעט החלטות ממשלה ,ואפילו חוקים של הכנסת מתמוססים להם ונדרסים על ידי בעלי אינטרסים שאינם בדיוק האנטרסים הציבוריים, אבל זו רק הערת שוליים.

    הממשלה "קיבלה" את המלצות ועדת ששינסקי. נו טוב. ומה עכשיו? התקבולים משדות הגז (ואני מתכוון רק לתקבולים למדינה) הם ממוצר מתכלה היינו במקרה הטוב יתקבלו במשך 30 שנה, ובמקרה הרע (והיותר סביר) לפחות מכך.יהיו אין סוף ויכחים ממתי היזמים השלימו את הכנסת ההוצאות שלהם והתחילו להרוויח (או אז הם מחוייבים בתשלומי התגבולים) ותוך כדי ויכוחים אלה ידם של בעלי ההון תהייה על העליונה, הבקרה הציבורית לא קיימת ואין מנגנון כזה ,לא אצל שישינסקי, וגרוע מכך אין מנגנון כזה בתרבות הממשל הציבורי בישראל, והינה לכם המתכון איך לא כל מה שמגיע לממשלה (שזה אנחנו) באמת יתקבל.

    גם הפסקה הזו היא רק הערת שוליים הדבר העיקרי הוא לא בששינסקי אלא הממשלת ישראל. לממשלה יש צפי ואומדן לגבי תאריך תחילת קבלת התגבולים גובהם ומתי השדות יתייבשו וההכנסה הזו תסתיים לה. אני לא רואה שום תיכנון שום אמירה שמציינים לאן בדיוק ילכו הכספים האלה.
    מה שווה כל המאמץ הזה אם אין שום אמירה/תוכנית/יעדים ודרכי ביצוע לגבי התקבולים האלה. האם הכסף ילך לרכש של מטוסים טנקים ופצצות חכמות למלחמה שלא תהייה? האם הכסף ילך לחיסול חובותיה של המדינה? האם הכסף מיועד לטיפול בבעיית העוני? למה בדיוק מיועד כסף ,והרבה, שאפשר להיות בטוחים שאכן יגיע.
    האדמה נתנה למדינה "הלוואה" בטוחה בריבית אפס מה נעשה כדי להוציא את המייטב "מההלוואה" הזו את המיטב שבמיטב עבור הציבור שהממשלה היא "רק" נציגה שלו ושכביכול פעלה בשמו.

    מעבר ליעוד של הכספים ישנה חוסר עשייה אחרת: גז הוא מקור אנרגיה חסכוני ירוק ובמקרה שלנו מתכלה (על פני כמה עשורים) ושוב במקרה שלנו מקור אנרגטי שהוא נכס אסטרטגי של המדינה. על מה אני מדבר? למשל, האם המדינה תשקיע כספים היום כדי שבעתיד ,ולמשך כמה וכמה עשורים, התחבורה הציבורית תונע על ידי גז טבעי, זול, זמין ונמצא כמה קילומטרים מחופי הרחצה (אלה שלא נמכרו לכרישי הנדל"ן). האם המדינה תשקיע/תעודד מעבר לחימום הבתים בחורף בגז טבעי שגם הוא מונח במעבה האדמה מרחק כמה קילומטרי מחופי הרחצה שלנו? ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה ולכולן התשובה שלילית. המדינה לא מתכננת שום דבר לטווח ארוך ולא עושה דבר וחצי דבר לא רק להינות מתגבולי הגז אלא לנתב אותם ל"מותרות" כמו ,למשל, תחבורה ציבורית זולה נקייה/ירוקה וזמינה.

    כל התקבולים מהגז של תשובה (אני לא המצאתי את זה המנכ"ל שלו דווקא כן) מתבססות על קריאת המצב דהיום ובהנחה שהגידול ה"טבעי" בצריכת הגז דהיום ימשך לעתיד הרלוונטי. אבל, למשל, בשדה לויתן יש הרבה יותר גז מהכמות שאנחנו צורכים ולמעשה הוא כל כולו מיועד לייצוא. מה רק בייצוא הגז מלויתן הרי המדינה את תקבוליה תקבל?
    והכן הכסף עצמו יתקבל אבל מה יעשו איתו? שאלה טובה תשובה אין. לא רק זה למה לייצא את הגז נקנה אותו אנחנו ונניע איתו את תחנות הכוח, נחשמל את הרכבת, נניע את התחבורה הציבורית ונעשה אותה זולה נגישה ויעילה. נניע את המשאיות שלנו ונתחרה בתעלת סואץ בשינוע סחורות לאירופה ומאירופה, נחמם את הבתים שלנו את מוסדות הציבור מחנות הצבא ובתי הספר… יש המון מה לעשות בגז של תשובה אבל משהו שמתכנן את זה, משהו שנותן לכספים ,מהגז שלו, לטובת בעלי הבית של ממשלת ישראל – המישהו הזה לא קיים.

    אז "מאבק ששינסקי" הוא רק הצלחה קטנה בנקודת זמן קטנה במפת הדרכים של הגז של תשובה. ויש כאן פיספוס היסטורי של הפוטנציאל הגלום במשאב הטבע שהעניקה א"י למר תשובה ירום הודו.

    צריך לזכור: (עובר לקבלת המלצות ועדת ששינסקי) כל עוד הגז אצור בעמקי האדמה הוא מהווה מנוף לרווח עבור תשובה ושות' ולנו רק נשאר לשאת מבט מחוף הים נטול כרישי הנדל"ן אל עבר האופק המערבי ולחכות שיועיל הפריץ לפתוח את קופת החיסכון שלנו. ובנתיים נעשה כלום אחד גדול.

    מרגע שמתחילים להפיק גז מהשדות האלה שעון החול מתחיל את מהלכו ובסופו של עשור הגז יאזל ולא יהיה עוד. במדינת ישראל שלושים שנה הם ימות המשיח אין פה תיכנון לשנה הבאה. ראה קתציב המדינה שבארבעים ימי חייו כפר נפרץ שונה והשתנו יעדיו ויעודיו.

    למגיב 2 טוכולסקי:
    למיטב ידעתי ברגע ששדה הגז ראה את אוויר העולם ,או ליתר דיוק את מי הים התיכון, חייבים להתחיל בהפקתו אחרת יאבד השדה. אני לא מבין בזה הרבה אלא כידיעה כללית.
    פורסם בתקשורת ששדה לויתן מכיל יותר גז ממה שניתן לצרוך על ידי אזרחי המדינה (וראה לעיל) וכן פורסם שהתאגיד שמצא את הגז בוחן אפשרות להעביר צינור גז מלויתן לקפריסין ומשם למערב אירופה, ששם מחמים את הבתים בגז רוסי זול וזמין. לכאורה זה טוב כי ,שוב לכאורה, מר תשובה לא יכול ,טכנית, לאצור את הגז ולמנוע מהמדינה את תקבוליה אבל:
    א. ההשקעה הזו ומכירת הגז לאנגלים הצרפתים ושאר האירופאים היא השקעה של תאגיד הגז. התקבולים שיתקבלו ישמשו את התאגיד להחזר השקעה ואנחנו ,בזמן הזה, לא נהנה מהם. הרבה יותר חשוב להזרים את הגז הזה מזרחה לתל אביב (ואם תרצה לרבת אמון) זה יעלה פחות כסף ומיד נהנה מזה. אבל הממשלה רקדה את מחול ששינסקי ולא יעדה לתגבולי הגז שום יעוד (נו טוב, בוודאי שיקנו בזה מטוסי חמקן, צוללות נושאות ראשי נפץ גרעיניים ליום הדין וטנקים למלחמה שלא תהייה).

    יוצא איפה, שהניצחון בעניין ששינסקי הוא ניצחון קטן באוד בקרב קטן מאוד ואם המדיניות הניאו ליברלית בתחום הפיסקלי תימשך חוץ מתשובה ושותפיו בתאגיד הגז אף אזרח ישראלי לא יהנה מאוצר הטבע הזה ששיך ,כך מסתבר, לכ-ל-נ-ו.

    מנחם.

  4. פעילה ב-80/20 :

    אוי פורטוגלי

    שוב הוא רץ לכתור כתרים לראשו. אנחנו מכירים את אמנון – עשיתי, בניתי, אני, אני ,אני – פורטוגלי. כמי שקוראת את הכאילו-ראיון הזה והייתה פעילה מאד במאבק של הפורום שהקים הרב מלכיאור, אני יכולה להעיד עד כמה פורטוגלי מנותק מהמציאות ומספר את סיפור המאבק הזה מנקודת מבט של אחד שלא היה בעמדת קבלת ההחלטות. גם "המראיין" האנונימי חי בעולם הזוי. הדואט הזה של השניים בנוי על מושגים תיאורטיים ארכאיים ועל תיאורים עקומים לגמרי של המאבק ושל מה שקרה מאחרי הקלעים ולפניהם. כמי שהייתה פעילה וחוותה מקרוב את הקמפיין הציבורי המפתיע של הפורום של מלכיאור אני חייבת לומר שמה שאני ראיתי והייתי חלק פעיל בתוכו, היה סיפור אחר לגמרי.

  5. מערכת עבודה שחורה :

    לפעילה בתגובה 4
    את מוזמנת לשלוח לנו את סיפור חוויותיך בקמפיין, אנו נפרסם.

  6. דליה :

    למגיבה 4
    נדמה לי שאת ופורטוגלי שייכים לאותו מחנה. לא ברורה לי הנימה הביקורתית בתגובתך.

  7. מערכת עבודה שחורה :

    תגובת אמנון פורטוגלי למגיב 1 הגיעה אלינו במייל:

    הקשר בין מיסוי גז ומיקור חוץ נובע מחלק המאפיינים של הניאוליברליזם, לדוגמה שלשת הבאים:
    הקטנת המסוי בעיקר לתאגידים ולבעלי הכנסות גבוהות – נשמע מוכר ממה שנעשה בארץ
    סילוק כל החוקים התקנות וההסדרים שהושמו ע"י הממשלה על פעילות התאגידים הפרטיים העסקיים ללא תלות במחיר החברתי שיגרם.
    הקטנת משכורות באמצעות מיקור חוץ, חיסול ארגוני העובדים וזכויות העובדים שהושגו במאבק של שנים.
    כל זה נשמע מוכר ממה שנעשה בארה"ב (ראה המאבק במדינת ויסקונסין בארה"ב ומה שקורה בארץ

    אמנון

  8. שוקי גלילי :

    על פורטוגלי, הקמפיין ויצחק תשובה

    קראתי את תגובה מס' 4 ותמצית תגובתי היא: פחחחחחחח…..

    וביתר פירוט:
    בתור מי שמעורב בקמפיין 80:20 ומכיר היטב את הנפשות הפועלות, לא זו בלבד שברור שהדברים שאמרה ה"פעילה" הם חסרי שחר, אלא שגם ברור לי לחלוטין שאיש מהפעילים שלנו לא חושב כך ולא היה כותב את הדברים.

    אמנון פורטוגלי הוא אחד הנכסים הגדולים של הקמפיין ושל פורום פעולה אזרחית. ללא הידע המקצועי שלו, והמסירות היוצאת מהכלל, לא היינו מגיעים רחוק. כל הפעילים יודעים זאת.

    מעבר לזה: "80:20" הוא בעיקרו קמפיין חברתי התנדבותי, בשיטת חבר-מביא-חבר. הכל מבוסס על רצון טוב ועל היכרויות בין-אישית, ואיש מאתנו לא נדרש לכתוב תגובות בעילום שם כדי לומר מה הוא חושב.

    זה בדיוק להפך: אנחנו אלו שהולכים וצועקים ברחוב עם שלטים; מי שמסתתר ומגיח כגנב בלילה זה הצד השני.

    בקיצור: אני חושב שתגובה מספר 4 נכתבה על-ידי מישהו שעובד בשביל יצחק תשובה או חברת נובל אנרג'י או שאר חבריהם ברוני הגז.

    אני חושב שמדובר באנשים ציניים וקטנים, שלא יבחלו בשום תחבולה וספין, ושבמקרה זה מנסים לזרוע סכסוך ומריבה בתוכנו.

    צר לי – נכון לכולנו מאבק ארוך באנשים האלה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.