חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המהפיכה במצרים והפחד מפני האחר

נושאים עלו ברשת, פוליטי ב 21.02.11 2:00

שירה אוחיון היא אקטיביסטית ויוצרת פמיניסטית מזרחית ולה "רומן" ארוך שנים עם העם המצרי ותרבותו, מתמוגגת מהאירועים במצרים ונעצבת מהיחס שלנו הישראלים לאירועים

"הפחד מפני "האחר", הפחד מפני הערבי ומפני האסלאם, הפחד מפני "הפונדמנטליזם הדתי" משתק אותנו וגורם לשוטר הפנימי שנמצא בכל אחד מאיתנו לצנזר את מה שאנו באמת חשים לנוכח האירועים.

בעיני, הפחד הזה ממש מגוחך. הרי הפונדמנטליזם הדתי היהודי על גווניו השונים שולט זה מכבר שנים בחיינו.

בפרלמנט שלנו, בניגוד לפרלמנט המצרי, יושבות מצד אחד, מפלגות דתיות וחרדיות, שמצהירות בריש גלי על מטרתן להקים בישראל מדינת הלכה. כל סדר היום וחלוקת התקציבים במדינת ישראל מוכתב ע"י ציבור של דתיים קיצוניים, שמתנגדים ובזים בגלוי למשטר הדמוקרטי. חלקם אינם מכירים כלל בקיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית חילונית ו/או ציונית ואינם מקבלים את עקרונות החירות, השוויון והצדק החברתי.

מהצד שני, במחנה הדתי הלאומי ישנן מפלגות משיחיות פונדמנטליסטיות לא פחות. שר המשפטים שלנו הנמנה על מחנה זה מבקש, בדיוק כמו האחים המוסלמים, להפוך את ההלכה היהודית (המשפט העברי) לחוקת המדינה, ושאר חבריו מהמחנה "הדתי הלאומ-ני" מנסים לקדם כל הזמן מדיניות הרת אסון בדמותה של יהדות משיחית ג'יהאדיסטית כובשת. את היעד שלהם הם מתכננים להשיג סופית באמצעות השתלטות על הצבא.

אט, אט מתחת לאפינו, קורית המהפכה האמיתית בצבא, בזמן שכולם עסוקים במלחמות האגו והשחיתויות הקטנות והגדולות של הגנרלים."

למאמר המלא כאן

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות:

4 תגובות

  1. א. קוריאל :

    כל הכבוד לשירה על האומץ.
    הפרשנות המוטית והמוטעית של אירועי מצרים חשפו את ערוותה של התקשורת ואת צרות האופק של המומחים והמזרחנים שלנו. בפעם הבאה על תקחו אותם כל-כך ברצינות.

  2. ל רפי :

    כמה שיטחי יכול אדם להיות במסווה של "אינטליגנט"?!

    אני שמח שיש לה "רומן" עם העם המצרי ותרבותו. אילו היה לכולנו "רומן" דומה, קרוב לוודאי שהתגובות לאירועים במצרים היו שונות בתכלית
    את המצב הנוכחי עיצב השלטון במצרים במון ידיו, וחלקים נכרים בעם המצרי היו עוינים לישראל יותר מהשלטון. נותר עתה לראות אם התוצאות של השינוי יהיו בכוון לדמוקרטיה, פתיחות והידוק הקשרים (גם כשיש חילוקי-דעות) או לעבר הפונדמנטליזם האיסלאמי – שיעי או סוני, לא ממש משנה…
    לא כל הדתות שוות זו לזו. למשל, הבדל בסיסי בין היהדות לאיסלאם הוא שהיהדות אינה דת מיסיונרית, ובוודאי שאינה חותרת להחיל את "חוקיה" על לא יהודים בסיף. היהדות מפרידה בהתיחסותה בין אדם לחברו ובין אדם למקום, ולכן יש בה כר נרחב גם למי שאינם שומרים מצוות כרובו של העם היושב בציון. השאיפה למדינת הלכה אינה פסולה, אם היא אינה מוגשמת בחרב, אלא בדרך הלימוד והשכנוע ומתוך ו"אהבת לרעך כמוך".
    המשפט היהודי אינו נופל במאומה מהמשפט המוסלמי או הנוצרי, ואם קיימים שינויים בולטים ביניהם, הרי הם לטובת המשפט העיברי. כל עוד מתקבלות ההחלטות בישראל בדרך דמוקרטית (דהיינו: עפ"י דעת הרוב ולא עפ"י "רצון המיעוט"), ניתן ליישם את את מרבית העקרונות היפים שבו ולמצוא תחליף ראוי (מצידי גם מתוך הבודהיזם) להלכות שהתישנו. אני מעריך שחידוש אמיתי ומלא של החיים היהודיים בישראל, יעורר גם את יכולתה של ההלכה להציע פתרונות "מודרניים" לשאלות האנושיות העמוקות שימיהן כימי עולם. הכלים המפלגתיים אינם טובים למטרה זו, אבל אין בעובדה זו כדי לפגוע בטיבם של הרעיונות והעקרונות המוסריים ואין סיבה לשפוך את התינוק עם המים. מי שכל כך חרד שמא ידבק בו שמץ של יהדות אותנטית, מה הוא מחפש כאן?!
    תאור המציאות הפוליטית במקומותינו נראה לקוח מעולם ההזיות. המפלגות הדתיות פועלות בכנסת באותה זכות ולאותן מטרות כמו המפלגות הלא דתיות: קידום רעיוני של האידיאולוגיות והתוכניות החברתיות מדיניות שבהן הן מאמינות, ושמירת אינטרסים כלכליים ואחרים של האזרחים אותן הן מייצגות. קשה להבין וכמעט בלתי נסבל לקרוא ולשמוע שמה שמותר לשמאל בישראל, אסור למי שמאמין באלוהי ישראל…
    אילמלא האמין השמאל הקיצוני בישראל בדת המתכחשת לזכויות הלאומיות של העם היהודי בא"י, יכול היה לשתף פעולה בנושאים רבים עם הימין החילוני, ולקבוע בכך בדרך דמוקרטית למופת את צביונה היום-יומי של המדינה.
    אשר למצרים: נחיה ונראה. "קל מאוד" להדיח מנהיג לא אהוד וחולה. קשה לאין ערוך לשקם את החברה, הכלכלה, והסדר הציבורי במדינה ועוד יותר קשה ליצור בה מציאות דמוקרטית חדשה; ימים יגידו.

  3. חן - מיבשים את החולים. :

    אותי מפחידים אנשים שבכל מצב ובכל תנאי, אנחנו יודעים מראש מה בדיוק הם יגידו. אין להם ספקות, אין אצלם אולי, אין אצלם שמחה מהולה בחששות – כלום.

    דוקא מי שמתעניין במה שקורה מסביב אצל שכנינו יודע שהתמונה מורכבת מאוד, ושהפחדים אינם מצוצים מהאצבע, גם כאשר הם גורפים, מועצמים ומשרתים כלי בידי ציניקנים.
    לכן אני מפנה למאמר שמביא בפנינו את דברי נגיב מחפוז. כדאי לקרוא את מחפוז בעיון ולשים לב לעובדה שאחד הדוברים המרכזיים בעצרת ההמונית לציון ההישג של המהפכה (שעדיין איננו הישג כי חוץ מהסתלקותו של מובארכ והשתלטות הצבא בינתיים הכל פתוח), היה השייח' יוסוף קרדאווי. לאנשים כמוהו וגם לחלק מהאינטליגנציה המצרית החילונית מכוונים דברי הסופר הדגול.
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-48686-00.html

  4. חן - מיבשים את החולים :

    שמעתי היום במקרה את הני זובידה מדבר ב"מהיום למחר". את השאלה בדבר החשש ממשטרים איסלאמיסטיים, שיחליפו, את המשטרים המסולקים במדינות ערב, נפנף זובידה באמירה בסגנון: "נו, אז מה אנחנו לא מדינה יהודית"?
    וואו.
    זה הרי עוד כלום. אנגלה מרקל עומדת בראש המפלגה הנוצרית דמוקרטית, ועוד רגע יכניסו בגרמניה את כל הגייז לכלא. עובדה. הגרמנים כבר עשו את זה פעם.
    וואו.
    יחי ההשוואות המדעיות.
    יחי בלבול וטשטוש המושגים.

    אם זובייידה אינו מכיר בקיומו של קונספט יהודי לאומי, יתכן בהחלט שש"ס תהפוך אותנו באמת למה שסביר שיקרה במצרים, למרות מאמרו האופטימי של סלמן מצאלחה ב"הארץ" ביום שישי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.