חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

'ביקור חולים'- המנהלים חגגו והעובדים משלמים

נושאים בריאות ואיכות סביבה, חדשות ב 21.02.11 4:30

סקירה קצרה על קורות הניהול הבעייתי בבית החולים, כפי שתיאר אותה ד"ר אפי הלפרין- יו"ר ועד הרופאים

הבעיות בניהולו של 'ביקור חולים'- בית החולים הוותיק בישראל והיחיד שנותר במרכז העיר ירושלים, אינן חדשות: הן החלו מיד לאחר הקמת ביה"ח בשנת 1867- בתקופה העותומאנית; המשיכו בשנות המנדט הבריטי (וגם לאחר שביה"ח עבר, בשנת 1925, למשכנו החדש בפינת הרחובות 'הנביאים' ו'שטראוס'); ולא תמו גם עם הקמת המדינה.

1. שנות השמונים של המאה העשרים: הקמת עמותה לניהול ביה"ח

לפני כשלושים שנה נכנס לתוקפו חוק העמותות בישראל, וחברת 'ביקור חולים' (שניהלה עד אז את ביה"ח) הפכה להיות עמותה רשומה שבראשה עמד המשך שנים ארוכות חה"כ מנחם פרוש. מאז הקמתה (ועד לפירוקה בשנת 2003, להלן) התנהלה עמותה זו (והנהלת בית החולים שהייתה כפופה לה) בצורה חובבנית ופזרנית, צברה חובות של עשרות מיליוני שקלים- בעיקר למס הכנסה, הלינה לעתים קרובות את שכר עובדי ביה"ח, השתמשה בכספים שנוכו משכר העובדים (למשל כאלו שהיו מיועדים לקרנות ההשתלמות ולקופות הגמל שלהם) לצרכים אחרים, ולמרות התחייבויותיה גם לא פתחה לעובדים-שאינם-רופאים קרן פנסיה (יש לציין כי רופאי ביה"ח בחרו לעבור, כבר לפני כ- 25 שנה, להסדר של פנסיה צוברת, בעוד שהעובדים-שאינם-רופאים העדיפו להישאר בהסדר של פנסיה תקציבית). מוזר הדבר שכל העובדות האלו לא הפריעו לרשם העמותות להעניק לעמותת 'ביקור חולים', מדי שנה, 'אישור ניהול תקין'.

2. 2003:  הכנת תכנית הבראה לפתרון בעיית הגירעונות, וסיכולה ע"י הנהלת ביה"ח המנופחת

בתחילת שנת 2003 דרש משרד האוצר  ממנהלי העמותה להתחיל להתנהל בצורה ראויה, להחזיר את חובותיה ולצמצם את גירעונה. בעקבות דרישה זו הושג הסדר על פיו יסכימו העובדים לוותר על 10% משכרם במשך 3 חודשים בתמורה להכנת תכנית הבראה מקצועית ויסודית ע"י גורם חיצוני. לתפקיד זה נבחר משרדו של מר דוד בועז- מי ששימש בעברו כממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר.

ביוני 2003 הסתיימה הכנת תכנית ההבראה הזו שבמסגרתה הוצע, בין השאר, לפטר 4 מתוך 5 "מנהלי" בית החולים ולצמצם מאד גם את מספר אנשי המינהלה הרבים והמיותרים האחרים שהועסקו באותה עת ב'ביקור חולים'. הנהלת 'ביקור חולים' נבהלה, הודיעה לעובדים שאין בכוונתה למלא את חלקה בתכנית, ובתגובה פנה ועד הרופאים בתלונה רשמית בנושא לרשם העמותות. במקביל החל משרד האוצר להפעיל לחץ על הנהלת העמותה למצוא פתרון מוסכם לבעיותיה, במיוחד לאחר שבספטמבר באותה שנה הודיעה הנהלת 'ביקור חולים' שהיא לא תוכל לשלם את פרמיית ביטוח האחריות המקצועית של בית החולים, ובחודש זה, כמו גם באוקטובר, גם לא שילמה ההנהלה את משכורותיהם של העובדים.

3. אוקטובר 2003: דרישת מנהלי מחלקות בית החולים לפרק את העמותה; 'ביקור חולים' עובר לניהול כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל (עד לדצמבר 2007)

נוכח המצב החמור פנו מנהלי המחלקות של 'ביקור חולים' לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה לפרק את העמותה בהיותה 'חדלת פירעון'. בנובמבר 2003 מינה בית המשפט את עו"ד שלמה שחר- כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל (כנ"ר), כמפרק-מפעיל של העמותה ושל בית החולים. נכון ל- 11.11.2003 כל חובות העבר של העמותה נמחקו: החוב העצום למס ההכנסה, כספים שונים שלא הועברו לספקים שונים, שתי המשכורות שלא שולמו לעובדים, הניכויים שלא הועברו לקרנות שלהם, ימי החופשה שהם צברו, והפנסיות של העובדים-שאינם-רופאים.

הכנ"ר מינה את ד"ר יצחק זיידס- רופא עם הכשרה וניסיון בניהול רפואי, לתפקיד מנהל 'ביקור חולים', ובינואר 2004 הושלמה כתיבתה של תכנית הבראה לביה"ח שכללה פיטורי עובדים (לרבות כל ה"מנהלים" הרבים שמונו ע"י חה"כ פרוש וחבריו), קיצוצים בשכר העובדים הנותרים, וביטול התשלומים לקרן ההשתלמות שלהם. תכנית זו זכתה לאישור בית המשפט, והעובדים- שקיוו שבעזרתה בית החולים יוכל להשתקם- נאלצו לקבל על עצמם את רוע הגזרות.

באפריל 2004 סיים ד"ר זיידס את תקופת כהונתו, ולמנהלו האדמניסטרטיבי של 'ביקור חולים' מונה ב. בר ציון- פקיד אוצר לשעבר ומקורבו של בנימין נתניהו. עד סוף שנת 2007 התנהל 'ביקור חולים' ב'איזון תקציבי' בעיקר בזכות הקיצוצים שבוצעו בשכר עובדיו, והבעיה העיקרית שנותרה בלתי פתורה הייתה אי תשלום הפנסיה לגמלאי בית החולים. פתרון הביניים שנמצא לכך היה שהאוצר יממן שני שלישים מהפנסיה, ובית החולים יממן את השליש הנוסף, אך הנהלת ביה"ח טענה שאין לה מספיק כסף לכך; לכן, בשנים 2004 – 2007, נאלצו גמלאי ביה"ח להסתפק רק בחלק מהפנסיה שלהם, וככל שנוספו גמלאים נוספים לרשימה כך גם ירד גובה התשלום שקיבל כל אחד מהם והגיע, בסופה של תקופה הזו, לכ- 55% בלבד. עובדה זו, כמו גם הפגיעה המתמשכת בשכר עובדי 'ביקור חולים' במהלך תקופת הפירוק, כנראה שלא הפריעה להנהלת בית החולים לממן, בין השאר, נסיעה לארה"ב ע"ח בית החולים לבנימין נתניהו (שהיה אז חבר כנסת מן המניין).

4. סתיו 2007:  ארקדי גאידמק רוכש את 'ביקור חולים' ומקים עמותה חדשה שתנהל אותו

במשך כשלוש שנים חיפש הכנ"ר קונה לבית החולים, ומצא בסופו של דבר את ארקדי גאידמק שהסכים לשלם תמורתו כ- 32 מיליון דולר. כבר במועד הרכישה הושגו הבנות שרוב הכסף הזה ייועד לפתיחת קרנות פנסיה רטרואקטיביות לפנסיונרים ולעובדים. התוצאה- הגמלאים הוותיקים של 'ביקור חולים' מקבלים כיום כ- 85% מהפנסיה המגיעה להם, בעוד שעובד קיים שיוצא לפנסיה מתוכנן לקבל בין כ- 65% ל- 75% מהקצבה המגיעה לו ע"פ חוק.

כדי להפעיל את בית החולים, גאידמק הקים חברה שקנתה את הרכוש של 'ביקור חולים'- בנינים, קרקע וציוד. במקביל הוקמה גם עמותה חדשה שבראשה העמיד גאידמק את דודי זילברשלג- עסקן חרדי מוכר, במטרה שעמותה זו תפעיל את בית החולים. בנובמבר 2007 חתמו ראשי העמותה עם נציגי הרופאים והעובדים, והסתדרויותיהם, על הסכם קיבוצי לפיו תנאי העסקתם יהיו דומים לאלו של עובדי מדינה (דהיינו- הרופאים, האחיות ועובדי המינהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים)- כפי שהיה מקובל ב'ביקור חולים' לפני תקופת הפרוק.

5. 2008: גאידמק תומך כספית ב'ביקור חולים' ומנהלי העמותה ובביה"ח חוגגים (או מנסים לחגוג) על חשבונו

צריך להבין שההכנסות של בתי החולים הכללים/ציבוריים בישראל, מתקבלות בעיקר מהביטוח הלאומי (עבור יולדות ופגים) ומקופת החולים (עבור חברי הקופות שמתאשפזים בהם), והכנסות אלו מאפשרות את תשלום ההוצאות השונות של כל מוסד- כגון חשמל ומים, רכישת ציוד רפואי ותרופות, ותשלום משכורות לעובדים. לכאורה, היו בתי החולים במדינה אמורים להיות מאוזנים תקציבית, אך המציאות היא אחרת- בעיקר עקב ההנחות הבלתי סבירות שקופות החולים דורשות מהן לתת. מסיבה זו, למשל, בשנת 2009 היו כל בתי החולים הממשלתיים בארץ (למעט אחד) בגרעון– וגרעון זה כוסה כמובן ע"י אוצר המדינה. מטבע הדברים, הגירעון של בתי החולים הלא ממשלתיים, כמו 'ביקור חולים', עשוי להיות גדול עוד יותר כיוון שלהם יש הוצאות נוספות, ובעיקר תשלום ביטוח עבור אחריות מקצועית שתעריפיו עולים בצורה חדה מדי שנה, ואחרות (הוצאות שמהן פטורות הנהלות בתי החולים הממשלתיים ו/או אלו המשתייכים לקופת החולים הכללית). בנוסף, מנצלות קופות החולים את חולשתם של בתי חולים מסוימים, כמו 'ביקור חולים', וכופות עליהן לתת להן הנחות מפליגות- וזאת תוך מה שנראה כמו התעלמות מוזרה ובלתי אחראית מצד ה'רגולטור'- משרד הבריאות- מהסחטנות (לכאורה) הזאת. כדוגמא, קופת החולים הכללית דורשת מ'ביקור חולים' לתת לה הנחה שערורייתית של 36% (!) עבור כל יום אישפוז (לעומת 18% בלבד שהקופה מקבלת בשני בתי החולים האחרים בירושלים- 'הדסה' וב'שערי צדק', למשל).

בלי קשר לסיבות הגירעון, כל בית חולים מנסה לכסות אותו בעזרת תרומות.

ביום הראשון לפעילות עמותת 'ביקור חולים', ה- 1.1.08, לא היו לה אפוא כל חובות, והיא הייתה אמורה להתחיל להתנהל בגירעון מבוקר וקבוע שאותו היה אמור לכסות מר גאידמק. המציאות הייתה שוב אחרת, ובגלל ניהול כושל ופזרני (לרבות חשד לעברות פליליות של מנהליה, להלן) מצב זה לא המשיך לאורך זמן:

מיד עם כניסתו לתפקידו העביר דודי זילברשלג–  יו"ר הוועד המנהל של עמותת 'ביקור חולים', את משרדו הפרטי לשטח בית החולים- תוך שהוא נהנה משירותי משרד (שכירות, טלפון, חשמל, ניקיון וכד'), כמו גם מחשבון נסיעות והוצאות שמן, ע"ח בית החולים. בנוסף, הוא העמיד (לכאורה כמובן) כ- 300,000 ₪ מקופת בית החולים כערבות לחברת זק"א (שגם בוועד המנהל שלה הוא היה חבר, ושאותה ניהל… גיסו); לקינוח, הוא העביר (לכאורה כמובן) כ- 1.6 מליון ₪ מקופת ביה"ח 'ביקור חולים' לחברת 'מאיר פנים' (שגם על הנהלתה הוא נמנה, ושאותה ניהלה באותה עת לא אחרת מאשר… אשתו). נושא זה עדיין נמצא בחקירה של רשם העמותות.

בנוסף, ב. בר-ציון, שרק חודשים ספורים לפני כן היה מעורב (מטעם הכנ"ר) בניהול המשא ומתן עם גאידמק על מכירת 'ביקור חולים', ניהל כנראה במקביל גם משא ומתן על המשך העסקתו שלו כמנהל בית החולים- פעילות שמעלה חשד סביר לניגוד אינטרסים. בלי קשר לכך, לאותו בר-ציון לא היה כל תואר במינהל רפואי כפי שחייבה הוראה מפורשת של מנכ"ל משרד הבריאות (שנכנסה לתוקפה ב- 1.9.07) שעניינה ההכשרה הנדרשת ממנהל בית חולים כללי בישראל. החוסר הזה בהכשרה מתאימה לא הפריע למשרד הבריאות לאשר את המינוי הבלתי תקין הזה, וגם לא מנע מבר-ציון עצמו לדרוש מגאידמק לא פחות מ… 140,000 ₪ לחודש כשכר, ועוד 1% מהכנסות בית החולים (לא מהרווחים!). בלי (ואולי עם) קשר לכך, בעקבות התנהלותו הבעייתית כמנהל אולץ בר-ציון, כבר ביוני 2008, לעזוב את משרתו בבושת פנים.

6. נובמבר 2008: ביה"ח נותר ללא ספונסר

בנובמבר 2008 התפוצץ הבלון. גאידמק- שהאמין שדודי זילברשלג יביא לו את הקול החרדי בבחירות לראשות העיר, הובס בבחירות אלו (כשבדיעבד נודע שזילברשלג, שהיה יועצו של גאידמק, היה גם יועצו הצמוד של… חה"כ לשעבר מאיר פרוש- מי שהתמודד כנגד גאידמק בבחירות האלו!). הוא עזב בכעס את עסקיו בארץ, הפסיק להעביר כסף גם ל'ביקור חולים' וחזר לביתו שברוסיה, ובית החולים  נותר לא רק ללא מנהל אלא גם ללא ספונסר.

החל ממועד זה גדלו חובותיו של 'ביקור חולים' במהירות. בעקבות זאת, החל מחודש ינואר 2009 הורה זילברשלג לקצץ שוב בשכרם של העובדים כדי לממן את הגרעון הגדל והולך של ביה"ח, ונעשה נסיון לגבש "תכנית הבראה" (השלישית במספר בתוך 5 שנים!) שתהיה מוסכמת על העובדים ועל ההנהלה.

7. יוני 2009: מוטי שטאובר הופך להיות המנהל החדש של 'ביקור חולים'

בשלב זה הבין כבר זילברשלג שיש צורך למנות מנהל לבית החולים. במקום לפרסם, כמקובל, מכרז לתפקיד חשוב זה הוא בחר במר מוטי שטאובר– אדם החסר השכלה אקדמאית ו/או תואר בניהול רפואי, אך שלזכותו נזקפו תפקידי עבר של סמנכ"ל בבית חולים 'סורוקה' וסמנכ"ל לוגיסטיקה בקופ"ח כללית עד שנת 2003 (תפקיד שאותו הוא אולץ לעזוב בעקבות סדרת תחקירים שפורסמה ב'ידיעות אחרונות' אודות ליקויים קשים שהתגלו לכאורה בתיפקודו).

זילברשלג בחר בו כמושיעו ביוני 2009. לשבחו של שטאובר ייאמר שהוא הצליח, תוך זמן קצר, להעלות את כמות הלידות שהתבצעו ב'ביקור חולים' ובאופן זה גם את תזרים המזומנים של בית החולים. לקראת סוף 2009 הגירעון של ביה"ח הצטמצם, ובדצמבר 2009, לאחר שהנהלת העמותה חתמה על הסכם קיבוצי חדש עם ההסתדרות הרפואית, אף הוחזרו לעובדי ביה"ח הקיצוצים שבוצעו במשכורותיהם במהלך אותה שנה, וההנהלה התחייבה להמשיך בקיצוצים דומים רק במשך 4 חודשים נוספים (ינואר-אפריל 2010)  ולהחזירם במלואם בסוף שנת 2010.

8. פברואר-יולי 2010: יו"ר העמותה זילברשלג מחליט לקחת לעצמו שכר ועוזר; מוטי שטאובר, מנהל ביה"ח, מבקש ומקבל העלאה בשכרו; והסכסוך בין שניהם מפוצץ את הכל

עם האוכל, כך אומרים, בא גם התיאבון: בפברואר 2010, כשעדיין מבוצעים קיצוצים ניכרים בשכרם של העובדים, מחליטים זילברשלג ושטאובר שהגיע הזמן שהם יתחילו ליהנות מפרות ה"הצלחה"- גם אם מדובר בהצלחה זמנית וחלקית מאד: זילברשלג, כיו"ר העמותה, אמנם לא היה זכאי לקבל שכר (ע"פ חוק העמותות) אך הוא החליט לתגמל את עצמו ב- 20,000 ₪ בחודש (!) ולמנות לעצמו עוזר בשכר של 7000 ₪ לחודש. גם שטאובר לא טמן את ידו בצלחת ודרש ששכרו יועלה ב- 20,000 ₪ בחודש, וזאת כאמור בתקופה שבה בוצע עדין קיצוץ גדול בשכר העובדים בטענה ש"קופת בית החולים ריקה".

חודש מאוחר יותר כנראה נפל דבר בין זילברשלג לשטאובר והחל סכסוך גלוי ביניהם. שטאובר הביא מספר רופאים בכירים מביה"ח 'קפלן' ברחובות ומינה אותם לתפקידי מפתח ב'ביקור חולים', החל לתגמל חלק מ"נאמניו" במשכורות שערורייתיות (דבר שהחמיר את הגירעון של בית החולים עוד יותר), ורכש את אמונם של שלושת הסמנכ"לים שלו בתקווה שבעזרתם הוא יוכל לבסס ולבצר את מעמדו בבית החולים.

בקיץ 2010 הוכרע ה"קרב" דווקא לטובת זילברשלג: שלוש עובדות בבית החולים התלוננו נגד אחד הסמנכ"לים  בטענה שהוא הטריד אותן מינית (ובהמשך אף נטען שהוא שכר לכאורה את שרותיו של בריון ממזרח העיר כדי לפגוע בהן) והסמנכ"ל הבכיר הושעה מתפקדיו. שטאובר, שאיבד את הבכיר מבין מקורביו בהנהלת ביה"ח ושהיה גם מודע לגירעונות הכבדים שנצברו בבית החולים בתקופת כהונתו הקצרה, הבין כנראה שהכף נוטה לרעתו והתפטר מתפקידו.

9. יולי – אוקטובר 2010: ינאי דגן מתמנה למ"מ המנכ"ל; זילברשלג נאלץ לפרוש מתפקידו; וד"ר יורם בלשר לוקח על עצמו את תפקיד יו"ר הועד המנהל של העמותה

ביולי 2010 נותר אפוא 'ביקור חולים' שוב ללא מנכ"ל. הנהלת העמותה וההסתדרות הרפואית, בעזרתו של כלכלן חיצוני, המשיכו במאמציהם לבנות תכנית התייעלות ופיתוח חדשה כדי לצמצם את הגירעון התופח. בשלב זה יו"ר הועד המנהל היה עדיין זילברשלג ששוב לא טרח לפרסם מכרז לתפקיד מנכ"ל ביה"ח אלא העדיף למנות את ינאי דגן- אחד מבין חברי הוועד המנהל של העמותה (שגם לו אין כל הכשרה או ניסיון בניהול מערכות בריאות) לתפקיד מ"מ המנכ"ל. אלא שמיד אחר כך, באוגוסט 2010, התפרסמה (עוד) כתבה עיתונאית גדולה אודות מעשיו הבלתי כשרים לכאורה של זילברשלג, וגם הוא נאלץ לעזוב את 'ביקור חולים'.

במקומו מונה ד"ר יורם בלשר- יו"ר ההסתדרות הרפואית שנכנס מעשית לתפקידו רק ב- 6.10.10. ד"ר בלשר צירף לוועד המנהל של העמותה חברים חדשים (כגון הרב נסים דהן- שר הבריאות לשעבר, ומר צבי טרופ- מנכ"ל רפא"ל לשעבר) ושיקם במקצת את תיפקודה ותדמיתה. בעקבות זאת, ב- 30.11.10, קיבלה העמותה החדשה של 'ביקור חולים', לראשונה מאז הקמתה בסוף שנת 2007, את 'אישור הניהול התקין' המיוחל מרשם העמותות.

10. נובמבר 2010 – פברואר 2011: פנית מנהלי העמותה ובית החולים לסיוע מהמדינה לא נענית

המנהלים החדשים, שנאלצו להתמודד עם גירעון תקציבי של כ- 30 מליון ₪, החלו ליישם מיידית בעיקר את "החלקים הקלים" של תכנית ההבראה- חלקים שכללו, כרגיל, פיטורי עובדים מסוימים וקיצוצים (בפעם המי יודע כמה) של עד כ- 25% משכרם של עובדי ביה"ח הנותרים. קיצוצים אלו כבר גרמו למספר רופאים ואחיות לעזוב את 'ביקור חולים', וברור שאם הם ימשכו לאורך זמן לא יוכלו גם שאר העובדים לשאת את העול הכבד הזה על גבם.

במקביל, פנו מנהלי העמותה ובית החולים למשרדי האוצר והבריאות בבקשה לסייע להם כספית לכסות את הגירעון הנ"ל כדי לאפשר ל'ביקור חולים' לצאת לדרך כלכלית חדשה, אך בשלב זה מסרבים פקידי אגף התקציבים של משרד האוצר- שכאמור רק בשנה שעברה הזרימו מאות מיליוני ₪ לכיסוי גירעונותיהם של כמעט כל בתי החולים הממשלתיים בישראל– לסייע ל'ביקור חולים' להשתקם. לצערי, עושה רושם ששר האוצר, סגן שר הבריאות וראש ממשלת ישראל (שמחזיק, בין השאר, גם בתיק הבריאות) נכנעים בינתיים לתכתיביהם.

גם חזרתו של מר ארקאדי גאידמק לישראל, ונכונותו להמשיך לסייע ל'ביקור חולים' להיחלץ מהמשבר שאליו הוא נקלע, לא שינתה את עמדתם של נערי משרד האוצר שעדיין (נכון לאמצע פברואר 2011) מחפשים תירוצים שונים ומשונים שיאפשרו להם לגרום לסגירתו של 'ביקור חולים'- תוך התעלמות מהחלטה מפורשת של ועדת הכספים של הכנסת בנושא מיום 27.12.10 (כאן).

מהלך אומלל כזה עשוי להותיר את מרכז ירושלים ללא בית חולים ראוי ואת 700 רופאי 'ביקור חולים' ועובדיו האחרים ללא מקור פרנסה.

מה בעצם אנו- רופאי 'ביקור חולים' ועובדיו האחרים- רוצים?

1.       ש'ביקור-חולים' יישאר בי"ח כללי וציבורי במיקומו הנוכחי במרכז ירושלים ויוכל להמשיך להעניק שירותיים מיטביים 'מסביב לשעון' לכל הנזקקים לו בלי הבדלי דת, לאום, גיל, מין, או רמת הכנסה.

2.       שהמבנים הישנים של בית החולים שלנו ישוקמו ויהפכו למודרניים יותר, שהדרך שבה ינוהל ביה"ח תהיה מקצועית (ובכפוף לחוקי המדינה ולהנחיות משרד הבריאות), ושביה"ח ימשיך לתפקד בהתאם לאמות המידה הרפואיות, הסיעודיות, האקדמאיות והאתיות המקובלות במדינת ישראל.

3.       שכולנו נקבל את שכרנו ואת זכויותינו האחרות בדומה לכל חברינו בכל בתי החולים הציבוריים האחרים בארץ.

4.       שבהגיע היום שבו יצא כל אחד מאתנו לגמלאות הוא יוכל, בימי זקנתו, להמשיך ולהתקיים בכבוד.

אני בטוח שתסכימו אתי ששאיפות אלו שלנו אינן מוגזמות.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

19 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    צריך להלאים את ביקור חולים, הקוראים מתבקשים להצביע רק למפלגות שילאימו בתי חולים, תודה.

  2. איתי :

    אני מסכים איתך שהפתרון הרצוי פה הוא הלאמה, אני לא חושב שזה הוגן לקחת כל עיסוק בביקור חולים לשאלת ההצבעה בקלפי.

    נכון לעכשיו, קיימת רק מפלגה אחת שעונה לקריטריון שלך ושמה הוא חד"ש, היא לא מהווה אופציה רלוונטית לכמעט 100% מהמצביעים הציונים בגלל מצעה המדיני, ול-100% מהמצביעים החרדים בגלל היותה חילונית לחלוטין.

    לפי היגיון זה היית צריך לכתוב את המשפט "הפתרון הוא שתצביעו חד"ש" מתחת לכל רשומה העוסקת במאבק עובדים.

    שכר העו"סים מחפיר? תצביעו חד"ש תודה.

    סגרו את עמותת מגדל אור? תצביעו חד"ש תודה.

    המורים נאנקים בין הפטיש לסדן? תצביעו חד"ש תודה.

    העלו לכם את מחירי המים והדלק? תצביעו חד"ש תודה.

    נכון שיש מקום לייצר חלופה פוליטית נוספת (אחת או יותר) שמקדמת הלאמות, נלחמת בהפרטות ומתאימה לבוחרים ציונים ואולי אפילו לחרדים. לבוא ולצפות מהעובדים של ביקור חולים, מעו"סים שמועסקים כעובדי קבלן או מקורבנות ויסקונסין להקים אותה זו ציפיה לא ריאלית.

  3. ק. טוכולסקי :

    איתי
    זה הכל עניין של סדרי עדיפויות.
    הייתי שמח אם מימין לחדש הייתה אלטרנטיבה השאלה היא מה קורה אם מחר יש בחירות ובגלל היכולת המופלאה שלנו הסוציאליסטים/ס"ד הציונים להתבחבש עד אין קץ אין אלטרנטיבה.
    אז בסדרי העדיפויות שלי אני חושב שמדינה שמלאימה ודואגת לעובדים ולצמצום פערים היא גם בהכרח ציונית יותר ממדינה פשיסטית עם סממנים כלכליים פרוטסטנטיים-ליבראליים.

    כן מי שמציק לו מחיר הדלק, הפרטת משרד הרווחה, שכר העו"סים המחפיר שיצביע למי שידאג שהדברים יהיו אחרת.

    להביע תמיכה בהלאמה של בית החולים והתנגדות לעמדת האוצר כמס שפתיים בלי להציג בצד התמיכה ברעיון צעד מעשי זה כמו להתנגד.

    קראתי את הדרישות בסוף הפוסט, מי שיבטיח את הדרישות האלו צריך להצביע לו, אחרת זה לא יקרה. ימי הפריבילגיה של כן מרצ סבבה וגוזנסקי נפלאה אבל אני מצביע ליכוד עברו לפחות למי שבאמת נמאס לו.

  4. א. קוריאל :

    איתי, הציפייה להצבת חלופה סוציאליסטית/ס"ד לשלטון ההון אינה מופנית לעובדי ביקור חולים ולאחרים, אלא לפוליטיקאים של השמאל, שעסוקים בריבים קטנוניים במקום בלייצר חלופה אמיתית לשלטון ההון.
    החלופה הזו צריכה לתמוך בהלאמת שירותים ציבוריים כמו "ביקור חולים" ואחרים, סגירת פערים כלכליים וסולידריות חברתית. לצערי אתה צודק וכרגע רק חד"ש מרימה את הדגלים האלה, ודווקא בגלל זה חייבים מפלגת שמאל גדולה ומאוחדת בין קדימה לחד"ש.

  5. איתי :

    קוריאל,

    אני מסכים איתך לגמרי, אבל מה שמפריע לי הוא כאשר דוחפים את העניין המפלגתי דווקא לפה ומשום מה לא לאלף ואחד מאבקי עובדים ומאבקים חברתיים וסביבתיים אחרים שאנחנו עוסקים בהם.

    אני חושב שיחס כזה נראה רע מאוד מנקודת מבטו של עובד בבית החולים או מטופל בבית החולים, שנכנס לפה לראשונה בחייו.

    העובד הזה מצפה מכולנו לסולידריות, לא שנטיף לו למי הוא צריך להצביע ובעקיפין נגער בו על כך שעד היום הצביע לא נכון ולכן הוא אשם במצב שלו.

    אם אתה רוצה שהעובד הזה ימשיך לקרוא מאמרים של טוכולסקי, או לכל הפחות ייכנס לאתר הזה עוד פעם, אל תרמוז לו שהוא אידיוט שהפיל את עצמו לתוך בור דווקא ברגע שהוא מצפה לעזרתך ביציאה מן הבור.

    עכשיו לגבי הטענה הכללית (רוצים אחרת? תצביעו לסוציאליזם דהינו חד"ש. לא מתאים לסדר העדיפויות שלכם? אכלתם אותה):

    אילו טוכולסקי היה חוזר על המסר הזה כל יום חמש פעמים – גם בפוסט על אופק חדש, גם בפוסט על ויסקונסין, גם בפוסט על מאבק עו"סים, גם בפוסט על שדה בריר וגם בפוסט על מחירי המים – אולי כבר הייתי מתרגל. זה לא אומר שהייתי מסכים.

    אם המאבטח בביקור חולים מצד אחד רוצה שהמדינה תיקח אחריות על בית החולים ומצד שני מפחד מאיראן גרעינית ולכן הוא מצביע ביבי, אני צריך לכבד את זה.

    אם האחות מצד אחד רוצה שהמדינה תיקח אחריות על בית החולים ומצד שני חשובה לה הזהות היהודית חרדית שלה ושל סביבתה ולכן היא מצביעה ליהדות התורה, אני צריך לכבד את זה.

    אם הרופאה מצד אחד רוצה שהמדינה תיקח אחריות על בית החולים ומצד שני מתחברת לליברמן, שעלה מאותה ארץ כמוה, יותר מלעמיר פרץ או למוחמד ברכה, אני צריך לכבד את זה.

    אותו דבר רלוונטי כמובן לעובדי קבלן שגרים בהתנחלות, לעובדי פרטנר החרדים, לחברי התנועה האסלאמית שהם גם נפגעי ויסקונסין.

    היכולת הזו לכבד את סדרי העדיפויות של האנשים ברגע האמת בקלפי היא תנאי בסיסי לסולידריות. בלי סולידריות לא תצליח לשנות כלום.

    כאשר סוציאליסט אומר לאנשים – "אין זהויות יש רק מעמדות" הוא גורם ל-99% מהאנשים לסתום את האזניים ולברוח. אח"כ אין להתפלא על כך שהסוציאליזם (במובן הקונקרטי חד"ש) לא צובר די כוח.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    הפתרון-הלאמה

    ללא הלאמה ,ייהפכו העובדים והרופאים של ביקור -חולים למובטלים,המבנה היפהפה ייהרס וייהפוך לעוד קניון,והחולים יינזקו.
    אני חושב שאנו צריכים לעשות יחסי ציבור להלאמה, וזאת ללא קשר ליחסי הכוחות הפוליטיים הנוכחיים.

    הקורבנות העתידיים של מדיניות הממשלה צריכים להבין שהממשלה,אם היתה רוצה ,היתה יכולה להצילם על ידי הלאמת ביה"ח.

  7. ק. טוכולסקי :

    אני מבטיח איתי להכניס את הנושא הזה לכל פוסט והתייחסות הצביעו נכון זה מה שאני מבקש. שים לב שבפוסטים שלי אני חוזר על הנקודה הזו כל המן, הצביעו נכון.

    לנושא המעמדותזהויות, אני חולק על נכונות דבריך היום, אנשים מתחילים להבין שיש מעמדות ויש אויב והאויב הוא לאו דווקא ערבי/חרדי/עולה חדש מה שלא הסיתו כאן נגדו האויב הוא הקפיטליסטי השמן שחי כמו פריץ בזמן שכולנו הולכים אינדררט.

    אני מדבר על הסתה משלנו נגד האויב אני מדבר על לבעבע כעס בליבות המדוכאים נגד האויב האמיתי האויב המעמדי, להערכתי היום זה יזכה לאוזן קשבת אצל מגזרים שבמשך שנים קנו הסתה ממשהו אחר.

  8. דליה :

    טוכולוסקי
    אשמח לשמוע פירוט אופרטיבי לעניין הלאמת בית החולים. איך מהמצב הנוכחי מבצעים הלאמה? היום מנוהל בית החולים על ידי עמותה ציבורית. גאידמק הוא הבעלים של רכוש בית החולים. איך ממצב זה יוצרים תהליך המוביל להחזרת אחריות המדינה על בית החולים? זאת בהנחה, שאי אפשר באופן שרירותי להודיע שמרגע זה והלאה בית החולים מולאם.

  9. דליה :

    אני ממליצה לקרוא בעיון את המאמר, וגם לפתוח את הקישורים. בקישורים מופיע מידע עסיסי על דודי זילברשלג. מי שלא הבין מהתקשורת את האירועים הקשורים אליו, יבין זאת באמצעות עיון פה במאמר ובקישורים. גם לגבי ברי בר ציון מופיע מידע מעניין. מדובר במומלץ של נתניהו כמינוי לנציב שירות המדינה. התנהלותו של בר ציון בכל הקשור לביקור חולים יוצרת רושם שהמלצתו של נתניהו למנות את בר ציון לנציב שירות המדינה אינה ראויה כלל וכלל. וזאת בלשון המעטה. אישיות נוספת שיש עליה מידע עסיסי במאמר ובקישורים היא שטאובר. היכנסו ועיינו.

  10. ק. טוכולסקי :

    דליה אני לא רואה איך היום באופן אופרטיבי משפיעים על הלאמה למעט לחץ ציבורי על הממשלה הקיימת. הפגנות זועמות בירושלים עשויות להשפיע מאוד על ביבי וחבר מרעיו.
    לסגור את מרכז העיר, את הכניסה לעיר ועוד כמה צמתים מרכזיות עם אלפי אנשים כועסים יכול לעזור, לפנות בתעמולה למגזר החרדי שמשתמש לא מעט בבית החולים הסמוך לשכונות מגוריו שיעשה ימי זעם משלו. עדיין בטווח הארוך בלי שנעלה לשלטון ונכוון מדיניות הכל הוא ברמת סתימת חורים.

  11. איתי :

    זה מתחיל להיראות כמו "מאבק סוציאליסטי" שלא הסתפקו בתמיכה במאבק 80:20 למיסוי הגז והפיקו פוסטרים של 100:0.

    1. מצער לומר זאת, אבל הפעמים היחידות שראינו פה לאחרונה צעדים בכיוון של עצירת הפרטה או אפילו ניחוח הלאמה (לא כולל החלטות בגצ) באו רק כאשר נוצר שיתוף פעולה חוצה ימין-שמאל, ובייחוד כאשר בצומת הנכון נמצא איש ימין שהולך איתנו, לפחות חלקית.

    חיים כץ ביטל את ויסקונסין; שטייניץ מעלה את המיסוי על רווחי הגז; כחלון בולם את הפרטת בנק הדואר ואף מציע לקחת אותו בכיוונים שמזכירים את מאמרי טוכולסקי-גוטווין.

    לכן אם יחימוביץ' וטוכולסקי וכולנו רוצים להלאים את ביקור חולים צריך למצוא את האנשים הנכונים בקואליציה שישתכנעו שזה עדיף. אולי שטייניץ?

    2. הפגנות זעם ברחוב למען הלאמה? מצחיק-עצוב.

    א. המגזר החרדי לא יפגין בהמוניו בעד הלאמה כי הלאמה מנוגדת לשיטה הרצויה בעיני מנהיגי המגזר שאינם מעוניינים בממשלה חזקה. הרי אם היום ילאימו להם את בית החולים, מחר ילאימו להם את החינוך.

    ב. רוב הציבור רוצה עסקה בעניין גלעד שליט, מאות אלפים יצאו לרחובות. זה לא השפיע.

    ג. הישראלים מוכנים לשחרר מאותת רוצחים בעד שליט, ממש לא ברור שהם בעד מדיניות הלאמה של עמותות ותאגידים במשבר. ממבט מהיר בכנסת ממש אי אפשר לומר שהציבור הישראלי ברובו משוכנע שדרך ההלאמה היא הדרך העדיפה לניהול הכלכלה אלא להיפך – רוב רובו של הציבור בחר במפלגות ההפרטה. אכן יש יותר ויותר אנשים שמתנגדים ל"קפיטליזם חזירי" אך מכאן ועד קבלת עקרונות של כלכלה סוציאליסטית או סוציאלדמוקרטית הדרך רחוקה מאוד.

    עד שגוטווין-טוכולסקי-יחימוביץ' יהפכו לדעת הקונצנזוס נערי האוצר יספיקו לסגור לא בית חולים אחד אלא עשרים.

    בינתיים יש בעיה בוערת של עובדים ואזרחים ואי אפשר לחכות איתה עד שעיני הציבור ייפקחו. אם אנחנו מבינים שאין להצעת ההלאמה סיכוי בקונסטלציה הפוליטית הקיימת, צריך להשאיר אותה בגדר "רצוי אבל לא שווה להיאבק עליו" ולחשוב ביחד עם עובדי בית החולים על דרך *ריאלית* להציל את בית החולים.

  12. ק. טוכולסקי :

    איתי מה אתה רוצה?
    אני מוכן לתמוך בעובדים ולהפגין איתם למען כל פתרון שימשיך את פעולת בית החולים באופן שיבטיח את קיומו גם בעוד כמה שנים.
    אני לא רוצה שמדינת ישראל תשקיע עכשו מיליונים בהבראה של גוף פרטי. מחר יכול גיידמאק לממש את הנכס ומה עשינו בהבראת הדגוף הפרטי.
    אם רוצים כסף ציבורי צריך גם שליטה צתיבורית. אם חשוב שיהיה בית חולים במרכז ירושלים והשוק הפרטי לא מוכן לקיים אותו אז המדינה צריכה לעשות את זה ואת זה עושים בהלאמה, כספי הציבור הם לא הפקר.

    זאת דעתי, כמובן שאם עובדי בית החולים יצאו למאבק אחר אני אתמוך בהם בלב כבד ומתוך מודעות שזה לא פתרוןבר קיימא אבל זה מה יש.

  13. איתי :

    אני רוצה לחדד את ההבחנה בין רצוי לריאלי. הלאמה זה הפתרון הרצוי ביותר, לכן צריך קודם כל לבדוק מה יכול לקדם אותו (להבנתי – לנסות לשכנע את שטייניץ, כי ליצמן לא רוצה ו/או לא יכול).

    אם בדקת וגילית שזה לא ריאלי, אז אין טעם להגיד "מי שהצביע לליברמן ביבי ציפי או ליצמן שיצביע למפלגות שמקדמות הלאמה" (= בתכלס חד"ש) או "צריך לארגן הפגנות זעם שבהן יצעדו שכם אל שכם הרוסים שהצביעו לליברמן והחרדים שהצביעו לליצמן וישי ביחד עם אנשי חד"ש".

    הדברים האלה מתרחשים רק בחלומות הרטובים של אנשי מאבק סוציאליסטי.

    דווקא לאור מה שאמרת על גאידמק (מסכים לגמרי) הפתרון הרע במיעוטו ו*הריאלי* בעיני הוא הצעת ברקת
    http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%9E%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%9D.html

  14. ק. טוכולסקי :

    השאלות בפתרון כזה:
    א. איך מבטיחים שבתי החולים המספחים לא מסתפקים בלקחת את המיטות והתקנים ולהעביר אותם למרכזים הקיימים שלהם?

    ב. איך מונעים הפיכת בית החולים הקיים על שלל שירותיו למרפאות חוץ לדוגמא של בתי החולים?

    ג. איך שומרים על זכויות העובדים ועל עבודת הצוות הקיים?

    אני גם חושב שלא צריך לזלזל יותר מדי בחזון הסוציאליסטי, בהרבה עבודה קשה הוא יקרום עור וגידים. גם לנושא ה100/0 אם הינו מתחילים להתמקח שם אולי הינו גומרים ב-80-20 בינתיים התחלנו ב-80-20 וגמרנו ב-50-50 או 60-40.

    הציבור מתוסכל וכועס מאוכזב ממה שהוא רגיל אליו ונכון להקשיב, לא צריך לפספס את ההזדמנות, הסיכוי שקמפיין על הלאמה יגמר בפתרון של פשרה סבירה גבוה יותר מהפשרה שתשיג אם תתחיל נמוך מדי, ולך תדע, אולי אפילו תנצח.

  15. א. קוריאל :

    איתי, מה שאתה מציע בתגובה מס' 5 הוא שניתן לימין להמשיך לנהל את המדינה ולדרדר אותה אל התהום, ורק ננסה פה ושם להאט את התהליך. כל זה בתירוץ ש"צריך לכבד את מצביעי הימין".
    אני מאוד מכבד את מצביעי הימין, ובניגוד לאחרים לא מזלזל בתחושות הזהות שלהם, המובילות אותם להצביע למפלגות שמקפחות ומנצלות אותם פעם אחר פעם. אני מכבד אותם עד כדי כך שאני דורש ממפלגות השמאל להציב בפניהם חלופה אמיתית לשלטון ההון והפחד. חלופה שתאמר להם: רוצים בית חולים במרכז העיר? רוצים שירותי רווחה מתקדמים? רוצים זכויות עובדים? – הנה הדרך.
    מצביעי הימין והמפלגות הדתיות לא נולדו כאלה, ולא כושפו בידי כוח עליון. אם נדע להציע להם חלופה הוגנת, שתציע לשפר את מצבם החומרי תוך כיבוד אמונותיהם, יש סיכוי טוב שהם יבחרו בה.
    רק בצורה כזו השמאל יוכל לחזור לשלטון. כן, אני רוצה להיות בשלטון, ושגיבורי הימין יזעקו מהיציע וירוצו כל פעם "למזער נזקים".

  16. איתי :

    זה לא מה שאני מציע. אני מציע לא לערבב את שני הדברים.

    רבין נדמה לי אמר פעם משהו כמו "להילחם בטרור כאילו אין שלום, לחתור לשלום כאילו אין טרור".

    כאשר המטרה היא להציל את ביקור חולים ואת עובדיו – צריך לעשות את מה שמוערך כאפקטיבי ולא משנה מי השותפים. אם כדי להילחם בהפרטת הקרקעות צריך לשלב ידיים עם הימין הכתום הלאומני – עושים את זה. אם כדי להילחם בויסקונסין צריך לשלב ידיים עם חיים כץ הליכודניק – עושים את זה. אם כדי להילחם על ביקור חולים צריך לשלב ידיים עם חרדים שמרנים ולא דמוקרטים – עושים את זה.

    במקביל לכך ובנפרד מכך חייבים להקדיש חלק מן האנרגיה לעבודה האפורה של בניין כוח פוליטי-מפלגתי.

    הצרה עם האקטיביסטים השמאל היא ש-99% מהאנרגיה מושקע בחלק של המאבקים הנקודתיים (שמה יש אקשן ואדרנלין, סיקור בתקשורת ותחושה שמצילים את העולם) וכמעט כלום בבניית כוח מפלגתי (שמה יש דילים והתמודדות עם מנגנונים מגעילים).

    אז זה טוב ויפה שאתה וטוכולסקי מזכירים את עניין בניין הכוח המפלגתי, אבל לדעתי לטחון את זה תוך כדי הדיון על ביקור חולים זו סטייה מהנושא.

    זו לא סתם "התברברות" יש בכך מסר מאוד גרוע עבור עובדים / מטופלים בבית החולים שנכנסים לכאן. נסה להיכנס לנעליו של "אורח לרגע" כזה – המסר הסמוי שהיית מקבל ממה שקורה בטוקבקים הוא שהשמאלנים האלה נאבקים עבור ביקור חולים רק בשביל רווח פוליטי. האם זה היה גורם לאורח הזה להצביע לשמאל? אני בספק.

  17. יחיאל :

    בושה וחרפה

    המדינה מפרסמת על תמיכה בעמותות שנקלעו לקשיים בגלל המצב הכלכלי הקשה. ולמי הם נותנים את הכסף לעמותות שמשלמות לבכירים עד 33,000 ש"ח. נראה לכם נורמאלי? מה הפלא שעמותות נופלות? בשכר כזה אין להתפלא. וכך יוצא שכספנו מופנה לעסקיהם של מאכרים במקום לרווחת המטופלים ומקבלי השרות.

  18. יחיאל :

    רשם העמותות אשם

    איך הוא נותן להם אשור ניהול תקין?
    חוצפה.

  19. יחיאל :

    ועוד מקבלים מלכר

    על מה ולמה המדינה נותנת להם אשור מלכר? המדינה נותנת להם לגנוב את כספי המדינה ברישיון.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.