חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

גדעון סער עושה לנו בית ספר

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 20.02.11 4:10

ההכרזה על ביקורי תלמידים בחברון היא תעלול תקשורתי מוצלח, שבו אנשי השמאל ממלאים באופן אוטומטי את התפקיד שייעד להם השר סער במחזה. דווקא במקרה הנוכחי היה חכם יותר לשתוק

מאת: עו"ד דני זמיר

שר החינוך, גדעון סער מסיים את השבוע האחרון כשהוא מוכיח שוב שהוא אחד "העפרונות היותר חדים בקלמר" הפוליטי הישראלי. סער מתגלה, ולא בפעם הראשונה, כפוליטיקאי מיומן היודע לעשות שימוש מושכל ומנצח בשילוב של מדיה תקשורתית עצלה שזקוקה נואשות למלא מרכולתה ב"אייטמים" שיעוררו עניין, עם חיזוי מדויק של תגובות השחקנים הציבוריים הקבועים במגרש הפוליטי-חברתי- תקשורתי.

המהלך שביצע סער בעניין "הכרזתו" על מתן עידוד עקרוני לבתי ספר שירצו לבקר במערת המכפלה מטעם משרד החינוך, הוא מהלך חסר כל חשיבות מבחינת העניין עצמו. כל בית ספר שמעוניין בכך היום, ויש רבים כאלה במגזר הדתי, יכול לבקר בחברון במערת המכפלה ובגינת התבלינים של ברוך מרזל. גם בתי ספר השייכים לחינוך הממלכתי אם ירצו לבקר בחברון יהיו פטורים מעלויות גבוהות, מועצת יש"ע או גופים ציבוריים ופרטיים אחרים שיש להם עניין לעודד ביקורים כאלו מספקים הסעה חינם או תרומה נדיבה לסיבסוד העלויות למעוניינים מקרב הציבור החילוני.
הסיבה שבתי ספר של החינוך הממלכתי הכללי כמעט לא מגיעים לחברון וספק רב אם יעשו זאת בהמשך, איננה בגלל קשיים פוליטיים אלא בגלל חששם של ההורים מסיכונים ביטחוניים.
למי שכבר שכח נזכיר: בימי  הטרור הלא עליזים בתחילת שנות האלפיים רוב תלמידי ישראל לא הגיעו בטיולי בית הספר אפילו לירושלים בגלל חששם של ההורים, ותופעה דומה אירעה עם יישובי עוטפי עזה כאשר היו תחת אש. חברון שנקשרת בתדמית עם התפרעויות אלימות ודם שפוך, איננה כלל על סדר היום של הציבור החילוני מסיבה זו.

לא זו אף זו- משרד החינוך אינו יכול ואינו רוצה לכפות את הסיור בחברון על בתי הספר, הוא גם מצהיר זאת בריש גלי ואין ספק שמדיניות זו מהעבר תישמר גם לגבי העתיד, בוודאי כשמדובר בשר בעל תפיסת עולם ליברלית מוצהרת בנושא זכויות האזרח והקשר בין הממלכה לחירויות היחיד.

אם מדובר איפה במהלך דקלרטיבי חסר נפקות ממשית מה תכליתו? למה גדעון סער רוצה להקים עליו התנגדות דווקא ממחנה שמגלה אליו אמפתיה רבה על אף שיוכו המפלגתי? נראה כי בדיוק זה המפתח להבנת המהלך של סער: האמפתיה שהוא מקבל מציבור רחב  שאינו דתי או ימני להכעיס, והתדמית המוצלחת מאד שניכס לעצמו כ"תל אביבי" מן המניין, בעצם "אחד משלנו".

הקמפיין התקשורתי המוצלח שניהל סער מאז תחילת כהונתו כוון ישירות לליבו ורגשותיו של פלח האוכלוסיה הישראלי הגושדני המתלבט בין קדימה ליאיר לפיד. זהו פלח אוכלוסיה נרחב של ישראלים חילוניים שגדלו בבתים ממוצעים סיימו תיכון שירתו בצבא, ועכשיו הם רצים בכל הכח במעלה המדרגות היורדות של החיים בעזרת עבודה קשה שאינה מאפשרת להם להרים את הראש מעבר לתשלומי המשכנתא, ההחזרים על ההלוואה למכונית, תיכנון החופשה הבאה וצרכנות בלתי פוסקת מעבר ליכולת שלהם של דברים לא חיוניים בעליל.
בקמפיין שלו ללב אוכלוסייה זו הציג עצמו סער באופן שמבהיר כי "למרות" שהוא חבר בכיר בליכוד ובעל דיעות מדיניות לא מתונות, הוא בעצם "אחד מהחבר'ה", בעל אג'נדה ליברלית, ("חייה ותן לחיות"), ותל אביבי" של ממש: מתקלט בפאב השכונתי, גר בבית משותף, נטול פוזות יוקרה, מתייצב לצד ההומוסקסואלים המותקפים, תומך בחוקים ויוזמות חברתיים תוך שיתוף פעולה עם חכים חברתיים מובהקים, (כמו שלי יחימוביץ), ועוד.

דווקא הצלחתו זו יצרה לו בעיה קלאסית בקרב הגרעין הקשה של הליכודניקים ובעלי בריתם הכתומים. בעיני הגרעין הקשה של אנשי הליכוד בשכונות ובפריפריה מי שמפגין עמדות ואורח חיים "תל אביבי" הוא על פניו חשוד מיידי ב"שמאלנות". "שמאלנות" כמושג שמובנו הזדהות עם "האליטות הישנות", האשכנזיות.  הזדהות עם מי שמקרין ניכור והתנשאות ביחס לכל מה שהליכוד (ובית"ר ירושלים…) בבסיס הריגשי שלו מייצג: מאבק מתמיד בהתנשאות ובקיפוח שהוא "מנת חלקנו", גם "כשאנחנו" בשלטון כבר שנים רבות.  בעיני הכתומים על אחת כמה וכמה שמי מתהדר בהצלחת מיצובו כ"תלאביבי" יש לחשוד בסוג הערכים היקרים לליבו ובנכונותו להתעקש על מדיניות העלולה לפגוע בנהנתנות התל אביבית רק עבור המשך השליטה ביהודה ושומרון.
מכאן שסער חייב היה ליזום מהלך שממצב אותו כ"גם וגם". אמנם תל אביבי וליברל מחד, אבל איש מחנה הימין מאידך. קרי: אחד שנאמנותו למורשת ולארץ ישראל איננה מוטלת בספק והראיה הניצחת והמנצחת היא: השמאל תוקף אותו בגלל הפטריוטיות שלו.

זהו, להבנתי,  טיבו ובסיסו של המהלך שביצע גדעון סער:  הכרזה חסרת משמעות שלא תיתקל לאור אי יישומה בקשיים משפטיים, שימוש במושגים שבעולמם של הכתומים ואזרחים ישראליים מסורתיים מהווה מוסכמה בלתי מעורערת (מערת המכפלה שנייה רק לכותל בקדושתה), מול וודאות שהמתנגדים הקבועים ייצאו לקמפיין נגדי ברפלקס הכרחי ומתוקשר: גדעון לוי יכתוב מאמר ציני נוסף מנהל גימנסיה הרצליה /עירוני א יכריז שלא יציית להכרזת השר  (שלא ישלח את תלמידיו לטיול שאף אחד לא מכריח אותו לשלוח…) עשרה שמיניסטים יכתבו עצומה נגד שר החינוך והעולם האכזר, ותחנות הרדיו יעלו לאוייר מחייבים ומתנגדים והנה סידרנו למדיה עוד יום עבודה מוכן פיקס שבו כל צד אמר את מה שהוא נדרש וצפוי לומר.

כל צד יוצא כאילו מורווח מהדיל הזה אבל בעצם מופסד: הכתומים שוב ירגישו בעצב מהול בהתנשאות מתקתקה איך "אחיהם מהשמאל" מנותקים מההבנה וההקשר ההיסטורי ויחד עם אנשי הימין המקופח יקבלו את מנת ההתקרבנות האהובה עליהם כששר החינוך "שלהם" מותקף על ידי השמאלנים בגלל הצהרתו שלשיטתם אין בה כל ייחוד אלא היא לחם חוק לכל פטריוט ציוני באשר הוא.
ואילו בשמאל ובמרכז צהלה נגדית כששוב מתברר ששר החינוך "חשף את פרצופו האמתי" ומנסה ליצור שטיפת מוח פוליטית לטובת דיעותיו הניציות ולעשות מהמשטר הדמוקרטי פלסתר…..

אבל האמת היא שהכתומים לא יזכו לראות תלמיד חילוני אחד נוסף בחברון בעקבות ההכרזה הזו וירגישו  עוד יותר מנותקים ומנודים מ"שאר העם", בימין המקופח תתעצם תחושת התסכול שלמרות ש"אנחנו" בשלטון מי שבאמת קובע זה "הם" השמאלנים אנשי הרוח, המחנכים ובעיקר התקשורת העויינת את מפעל ההתנחלות ואת "העניין הציוני" (ואיפה "אם תרצו" כשצריכים אותם?…).
גם בשמאל/מרכז הגושדני התוצאה תהיה עגומה: מתן גושפנקה נוספת לבילבול המושגי המוחלט בין התנגדות לשטיפת מוח אסורה לבין מהלך חינוכי ראוי (מה רע לבוא לחברון ובצד סיורי מורשת ללמוד את הסכסוך לעומק עם פגישות גם עם פלסטינאים, מתנחלים ונציגי האגודה לזכויות האזרח? להתמודד עם התפיסה הציונית שלנו והרלבנטיות שלה לכאן ועכשיו?)

אז גדעון סער הצליח ובגדול במהלך פוליטי מתוכנן היטב להשיג מטרות אישיות ממוקדות שקשורות לשאיפתו לזכות בעתיד בתמיכת הימין המוקפח והכתומים בראשות הליכוד והממשלה, ולמנוע לאלתר את קיבועו כ"שמאלן", רחמנא ליצלן.
כל השאר, שזה אנחנו, הפסדנו.

הייתי מציע לכל המתנגדים והמזועזעים מהצעתו של גדעון סער לנסות פעם אחת טכניקה אחרת: לא להגיב להצהרות שאין להן כל נפקות ומשמעות. התוצאה תהיה גוויעה דקה של הצהרה שהרי זה כוחה של פרובוקציה תקשורתית: היא זקוקה לשיתוף פעולה של מתנגדיה כדי שתצלח. מי שהגיב להצהרתו המתגרה של סער נתן ידו לקידום הקמפיין של סער.
לא שזה בהכרח רעיון רע, אבל לא נראה לי שזו היתה כוונת מנהל גימנסיה הרצליה, גדעון לוי ושמיניסטים נגד משהו.

דני זמיר הוא ראש המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין וחבר מפלגת העבודה

מערכת "עבודה שחורה" מברכת את דני עם הצטרפותו לחבורת הכותבים ב"פוליטישוק", לצד תמי זנדברג (חברת מועצת עיריית ת"א מטעם מרצ) וד"ר הני זובידה, מרצה במרכז הבינתחומי ופעיל ב"קשת המזרחית" וב"עיר לכולנו". דני מחליף את הראל לייבוביץ', העומד להתחיל את לימודיו בקרוב. זו הזדמנות להודות להראל על תרומתו לאתר ולקוות שימשיך לפרסם אצלנו את מאמריו ותכתובותיו עם חברי הכנסת, ככל שיאפשר לו הזמן.


נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , ,

3 תגובות

  1. דקל-דוד עוזר :

    מזל טוב דני!
    מאמר מעולה.
    אני הצעתי לכמה אנשים שיגידו שזאת תכנית מצוינת ולהוסיף עליה סיור בפרמידות לראות את פאר היצירה הישראלית, סיור להר סיני בסעודיה מקום קבלת התורה וסיור לחוץ נואיבה שם בני ישראל חצו את הים כדי לעשן חומר מקומי ולהבין למה הם חשבו שהים נפתח עבורם.

    הנה הסבר נחמד שאפשר ללמד כאפשרי

    http://wyattmuseum.com/red-sea-crossing-02.htm

    http://www.wnd.com/?pageId=19382

  2. עמית-ה :

    אחל'ה אבל הרי אנחנו לא יכולים לתאם אי תגובה מקיר (שמאל) לקיר (שמאל). וסוף סוף אפשר לספר איזה גועל נפש היה ללוות טיול שנתי בסילוואן, אז למה להפסיד קטרזיס?

  3. לקסי :

    הרפלקס המותנה של יוני השובך להילכד בכל רשת שהניצים פורשים להן הוא כבר מזמן פתטי.
    התיאטרון באריאל לפני זמן לא רב, הסיורים של סער עכשו ועוד כיוצא באלה פחים ומוקשים.
    השמאל המדיני לא יפספס שום גחמה כזו על-מנת ליצר קתרזיס, להרגיש, הנה עשינו ולהמשיך להצטמק ולאבד קהלים ורלוונטיות.
    האם הם ילמדו?
    כנראה שלא.

    וברכות לדני זמיר, ברוך הבא!

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.