חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

גוף שמאל חדש – קריאת כיוון

נושאים דעות, פוליטי ב 11.02.11 6:06

דמיינו תנועה פוליטית שחותרת לשוויון, לשלום ולשמירת הסביבה, ונאבקת למען דמוקרטיה וחירויות האזרח. דמיינו תנועה פוליטית שבה חברים פעילים חברתיים, פעילי סביבה ופעילי שלום. תנועה שבה שותפים חילונים ודתיים, יהודים וערבים, עובדים ומעמדות ביניים. האם זה עד כדי כך בלתי אפשרי?

מאת: רמי לבני ויובל סרי

בזירה הפוליטית הפרוגרסיבית יש היום כמה וכמה מגמות מעוררות תקווה, תובנות רעיוניות מסקרנות והתארגנויות, שמצליחות גם בזמנים קשים לגייס אנשים ולגלות אנרגיה. אף על פי כן, אין ספק שהמחנה הגדול ביותר כיום בקרב מצביעי ופעילי השמאל – מחנה גדול בהרבה מכל ההתארגנויות הללו גם יחד – הוא המחנה של מי שאינם רוצים לבוא לאף אחד מן הגורמים הקיימים בנפרד. הם אינם מוצאים בהם את ביתם. הם מחפשים תקווה. לאנשים האלה ישוב הברק לעיניים, רק אם תיווצר בשורה חדשה ומאחדת בשמאל.

זהו הזמן למהלך פוליטי אמיץ, לא שמרני, נוסך תקווה. זהו הזמן ללכד את כל הכוחות הפרוגרסיביים בחברה הישראלית, במערכת הפוליטית ומחוצה לה, למסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית שמאלית רחבה.

קולו של השמאל הסוציאל-דמוקרטי כמעט נעדר מהספרה הציבורית בשנים האחרונות. זה קרה משום שהחברה הישראלית השתנתה – אך גם אנחנו עצמנו תרמנו לכך. הרמנו והורדנו דגלים לפי האופנות האחרונות, ברחנו מעימותים, שקענו בעצמנו, ובעיקר איבדנו את הביטחון העצמי.

אולם ישראל עדיין משוועת לקול ערכי ברור, שמציב חזון חברתי כולל ומשכנע, ולא מהסס להציג עמדות ברורות בכל הסוגיות שעומדות על סדר יומנו. רק מסגרת פוליטית רחבה ומגוונת תוכל להשמיע קול כזה. רק מהלך פוליטי רחב ייתן דחיפה מוראלית למחנה כולו, ירים לכולנו את הראש, וייתן תשובה ראויה לליברמן, לנתניהו, לטייקונים ולהורסי הסביבה.

ככל שהניתוחים השונים על הסיבות ההיסטוריות למשבר השמאל והדרכים לצאת ממנו הם מרתקים, וברבים מהן יש היבטים חשובים שכדאי לאמצם לעתיד לבוא– רבים מאיתנו מתקשים להפנים שלא כל החוכמה מצויה בקודקודם. השמאל נטש את ייעודו החברתי וזיקתו למעמד העובדים – נכון. השמאל נדבק בטרנד הסקפטיות והחליש את מאבקו לשלום ישראלי-פלסטיני – גם נכון. השמאל ויתר על תחושת הפטריוטיות לימין – נכון. השמאל הפר ברגעי מבחן את הברית עם אזרחי ישראל הערבים – גם נכון. מי שטוען שיש הסבר אחד ויחיד להידרדרותנו הפוליטית ומתכון אחד ויחיד לשיקום, חוטא בשטחיות או בגאווה מופרזת. הכרחי ללבן את השקפותינו עד תום – ועוד נעשה זאת. נתווכח, נסכים על דברים אחדים ונישאר אולי חלוקים על אחרים. אך חובה עלינו להסכים קודם כול, שכולנו יחד חוזרים למגרש.

כינון מסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית בשמאל הוא הדבר הנכון ביותר לעשותו מבחינה ערכית, מכיוון שאף אחד מן הגורמים הקיימים במחנה הפרוגרסיבי כיום אינו מציע לבדו חזון כולל לחברה הישראלית – וקבלות אמינות לעמידה בחזון הזה. רק שותפות בין הצדדים השונים, שכל אחד מהם הוכיח אמינות בתחום מסוים – כלכלה וחברה, שלום, זכויות אזרח, הגנת הסביבה, דת ומדינה ושותפות בין יהודים לערבים בתוך ישראל – תיצור מערכת איזונים פנימית בריאה ומהימנה.

כינון מסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית שמאלית הוא הדבר הנכון והאחראי ביותר לעשותו מבחינה אלקטורלית, מכיוון שזהו המהלך היחיד שעשוי לייצר מומנטום ולהביא לשלם שיהיה גדול מסך מרכיביו. פרשנויות ופלפולים מתמטיים לעוסים כאילו כביכול ריצה מפוצלת תגדיל את הנתח הכולל של המחנה נטועים בהבנה אנכרוניסטית של המערכת הפוליטית שהשתנתה. ההתמכרות למתמטיקה ולסקרים גרמה לנו נזק בל ישוער בעבר, והיא משולה לקריאה בכוכבים. סקרים ופרשנים יודעים לפעמים לנתח את ההווה המיידי, אך גרועים בהבנת מציאות ברגעי שינוי, ואינם יכולים לחזות מגמות פוליטיות מתגלגלות. בסופו של דבר, תפקידנו אינו לנתח את המציאות אלא לעצב אותה. אם נעשה זאת – זה ישתלם בסופו של דבר גם בקלפי.

מסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית רחבה בשמאל תוכל לקום, רק אם כל הגורמים שעתידים להרכיבה יניחו מעט לאגו האישי שלהם. על כולנו להבין שמטרתנו איננה לארגן משחק כיסאות או הדבקה אקראית של גורמים כאלה ואחרים, אלא לגבש תנועה דמוקרטית פתוחה ורחבה, שכל מי ששותף לעקרונותיה יוזמן להצטרף אליה ולעצב אותה. חשוב שכמה שיותר גורמים ואנשים פוליטיים בספקטרום הפרוגרסיבי יהיו חלק מהמהלך – אך לא נחכה להם. העבודה על הקמת התנועה צריכה להתחיל כעת.

דמיינו תנועה פוליטית שחותרת לשוויון, לשלום ולשמירת הסביבה, ונאבקת למען דמוקרטיה וחירויות האזרח. דמיינו תנועה פוליטית שבה חברים פעילים חברתיים, פעילי סביבה ופעילי שלום. תנועה שבה שותפים חילונים ודתיים, יהודים וערבים, עובדים ומעמדות ביניים. האם זה עד כדי כך בלתי אפשרי?

אנו פונים לכל המעוניינים להיות שותפים ליוזמה זו לבנות יחד בהקדם, כצעד ראשון, קבוצת עבודה של פעילים מגופים שונים, שתזיז את העניין קדימה בכל המישורים. אין לנו זמן לבזבז.

יובל סרי                                                                                                         רמי לבני

להצטרפות:

יובל – [email protected]

רמי – [email protected]

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , ,

24 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    מה שיפה בכל מה שרמי ליבני (מועמד מטעם עצמו בינתיים למשרת חבר כנסת) זה היכולת שלו להציג את עצמו כמי שרואה את הנולד ופועל ראשון להשגת דברים שאחרים כבר עושים.

    המטה הס"ד לדוגמא פועל כבר לא מעט זמן להשגת אותה מטרה, עבודה אפורה ויום יומית. הוא גורם שמנסה באמת לגר על פערים בשמאל בלי סיסמאות וקיטש.

    באמת תודה רבה על היכולת להגיד לנו מה שכולם יודעים ולהפריח סיסמאות של אחווה במקום לנסות ולהתמודד בצורה רצינית עם מה שמונע איחודים בשמאל.

    תנועה ס"ד לא נופלת מהשמים והמגעים בין קבוצות גורמים מפלגות ותנועות מתגבשים גם בלי הקריאה הנרגשת עד שמאלץ הזו.
    אנחנו לא צריכים לדמיין אנחנו כבר עושים, מי שיזמו את הכשלון של אפשר אחרת שנולדה בתרועה גדולה ומקרטעת בתור ניוזלטר שממחזר הודעות של שאר גורמי השמאל ומתפקדת בכך כגוף של דואר זבל מנסים למכור לנו עוד לוקש.

  2. יונתן :

    ניתוח נכון וקריאה חשובה.. רמי ויובל, סוף סוף משהו שנותן תקווה. יישר כוח!

  3. דני זמיר :

    על העיוורון החוזר ונשנה

    מחלתו ומכתו של השמאל הסוציאל דמוקרטי היא פיצולו לרסיסי רסיסים. פעם זה נבע ממחלוקות אידאולוגיות דרמטיות על קוצו של יוד ועל מאבקי אגו שאסור לשים על השולחן היום האגו אפילו לא מוסתר.
    מה אתם מציעים שהעבודה (שלי, פרץ, ברוורמן למשל) לא מציעים שמרץ (גילאון למשל) לא מציעה, אפילו שהעו"ד של ברק בתנועת השמאל הלאומי שהקים (בגרמנית זה נשמע יותר טוב) שמטרתה הסוציאל דמורקטית המרכזית היא בחירתו לכנסת לא מאפשרים? בחיאית ראבאק עוד בזבוז זמן משאבים וחס וחלילה קולות?

  4. ק. טוכולסקי :

    הם לא מציעים כלום רק את עצמם בתור מנהיגים בדיוק כמו השמאל הלאומי, שימו לב הם ארגנו את אפשר אחרת שהכיוון שלה היה איחוד השמאל משמאל לעבודה ועכשו הם זזו קצת ימינה, זה יגמר בקריאה לאיחוד בין השמאל הלאומי לקדימה.

  5. שי כהן :

    חברים לא לריב- הרי זאת בדיוק הבעיה

    צודק טוכולסקי- כבר התחלנו לעבוד ויש פה אחל'ה אנשים- בואו לא נתחשבן מי מצטרף למי- פשוט שולח לכם הזמנה- תגיעו

  6. ל רפי :

    ריאליזם או אוטופיזם

    ובכן, לא זה ולא זה. בכל הרעיונות שקראתי באתר בהקשר לצורך בשמאל חדש, תנועה ס"ד חדשה, גוש "מתקדם" במקום הראקציה הימנית המתפשטת וכו' וכו', יש ריאליזם לכאורה (זיהוי כשלים העבר והצעה לתיקונם) או אוטופיזם (אידאות תאורטיות ושאיפות נעלות לעולם טוב יותר). האמת היא שלא זה ולא זה מציעים פתרון בר-סיכוי. פתרון בר סיכוי דורש שילוב של השניים: חזון (התרומה האוטופית) עם תכנית הגשמה (ריאליזם). זה מה שאפיין את השמאל ה"ישן" של מפא"י ההיסטורית, וזה מה שהעניק לה את עמדת הבכורה בישוב המתחדש בא"י.
    מצד אחד – החזון הציוני ומצד שני – תנועת העבודה כמנגנון ההגשמה המרכזי שלו. כל עוד הילכו שני הדברים יחד, יד ביד, נעו החברה והמדינה יחד והשיגו הישגים מרשימים. מרגע שהופרדו, פוצלו, פורקו לגורמים והפכו ל"מטריה אקדמית" ולפוליטיקה המקדמת את המטרות הלאומיות של זרים – החלו השברים והואצה השקיעה. כך יהיה גם לעתיד לבוא. הציבור בחושיו הבריאים מבחין היטב מתי מוכרים לו חזון עם תוכנית ביצוע ראלית, ומתי משלמים מס שפתיים לרעיונות חסרי-תכלית אך "פליטיקלי קורטיים.
    שאלה נוספת שיש להעמיד למבחן כאשר באים לדבר על הערכויות חדשות במציאות העכשווית, היא האם יש עוד משפט קיום למושגים אנכרוניסטיים כ"שמאל" ו"ימין". שאלה זו אקטואלית הן משום שלמושגים אלה נלוות אסוציאציות שמעוררות נוגדנים מסוגים שונים, והן משום ששמאל של פעם וימין של פעם אינם רלוונטיים כיום ואינם מיצגים כמעט משום בחינה מה שיכול להחשב שמאל של היום או ימין של היום. אם למושגים אלה תרומות שליליות בעיקרן, לשם מה הם נחוצים?
    מי שמחפש דרך ליצור תנועה חדשה שיש לה מה להציע לציבור חייב להציע מסגרת מחשבתית וביצועית כוללת – או מה שהיה מתוקן ומעודכן למציאות הנוכחית, או חלופה שוות-ערך. חלופה שוות ערך לא תיבנה מ"סלט" מקרי של מושגים אופנתיים או מחיבור תומכים מקריים של כל אחד ממרכיבי הסלט. תנועה חברתית-פוליטית חייבת שיהיה לה רעיון או קבוצה מצומצמת של רעיונות-יסוד שיוצרים את הקשר הראשוני והחזק ביותר בין מרכיביה. בלי קשר זה, כל התארגנות תהיה חסרה עמוד שדרה, תהיה מקרית וזמנית ותהיה נתונה בויכוחים מתמידים ובקונפליקטים פנימיים שאינם ברי פתרון. כך גם נולדה וכמעט כבר מתה תנועת העבודה של אהוד ברק.
    תכניות ביצוע אקראיות, שאין ביניהן קשר רעיוני-חברתי, שאינן משולבות בתכנית-על מוסכמת ושאינן מוסברות אלא בסדרי עדיפות זמניים ומקריים של קבוצות לחץ כאלה ואחרות, יהיו לרוב קצרות טווח, מניפולטיביות, בזבזניות ושנויות במחלוקת.
    תנועה חדשה המחפשת סיכוי להביא לציבור חזון עדכני ותכנית פעולה המכוונת לקדם חזון זה, חייבת להתיחס לאחת הסוגיות המרכזיות של החיים הפוליטיים בימינו: האם העולם עומד בסוף עידן מדינות-הלאום ונע לעבר פתרון חלופי (מהו), או שמוקדם מדי ואפילו לא רצוי להדרש לקונספט מסוג זה (שכיום פרושו המעשי הוא אנרכריה), ואז מהו הכיוון המוצע ואלו פנים ילבש במציאות הגיאו-פוליטית העכשווית – בחברה הישראלית, באזור ובזירה הבינלאומית. אם החזון הוא שיש לקיים, לבסס ולחזק את מדינת הלאום היהודי בארץ-ישראל: ציונות עדכנית, החזון צריך להתוות את קווי המימוש ותכנית הביצוע את דרכי ההגשמה. אם החזון אחר, אזי מה הביטוי החזוני שלו ומהי תכנית המימוש של ביטוי זה.
    מהחזון הבסיסי תגזרנה שאלות רבות אחרות, למשל: מה יהיה האופי התרבותי של מדינת הלאום היהודי? על אילו יסודות חוקיים וחוקתיים אנו רוצים לבסס את המשפט המקומי, מתי ועל יסוד אילו עקרים, תאמץ ישראל חוקים ואמנות בינלאומיים שאינם מעוגנים בחוקים היהודיים ועוד? איזו כלכלה אנו רוצים להנהיג כאן כיסוד לשיפור רמת החיים מצד אחד וכיסוד לעיצוב צדק חברתי מצד שני; מהו צדק חברתי במדינת הלאום היהודי? איזה חינוך רצוי לקידום מטרת-העל שנבחרה? דמוקרטיה היא מטרה או אמצעי עד היכן היא אמצעי ומהיכן היא הופכת מטרה ומשבשת סדרי-בראשית רצויים? כך בכל הנושאים המרכזיים האחרים.
    מובן שאפשר גם אחרת, אבל האם באמת אנו רוצים בכך? סביב איזו דרך מוצעת ניתן יהיה לגבש רוב בציבור שיעניק לה את הלגיטמציה והתמיכה הדרושות ליישומה. משום שאין חוט מקשר בין כל הדברים שאנו עושים כיום בכל תחומי החיים, גם אין מסה-קריטית שמובילה דרך אחת ברורה ומסוגלת להוציאה לפועל משום שהפכנו את סדרי העדיפות (הטבעיים ביהדות) מאחריות הדדית, ערבות הדדית והתחשבות בזולת לזכויות הפרט ע"ח כל השאר, אנו מטפחים תהליכים אל דיסוציאציה חברתית, ניכור ורכושנות.
    תנועה שלא תשיב על שאלות אלה ורבות אחרות, תחילה ברמת החזון וא"כ ברמת תכניות הביצוע, אין לה מה לחפש במקומותינו. תנועה כזו (קדימה) כבר קיימת בישראל, היא זמנית, ואין צורך להמציא את הגלגל מחדש.
    למעשה לא רק קדימה מייצגת תנועות שאין להן עמוד שדרה אידיאולוגי או תכנית אופרטיבית קוהרנטית עם מצע אידיאולוגי ברור. במידה כזו או אחרת לוקות בכך כל המסגרות הפוליטיות הקיימות. ההבדל בין אלו לקדימה הוא שקדימה קמה ללא עמוד שדרה אידאולוגי, ובתנועות האחרות הלך המצע האידיאולוגי והתכרסם עם הזמן, נשחק והתפורר.
    תנועה חדשה בעלת משמעות אינה תרגיל אקדמי בלוגיקה או במניפולציה פוליטית. בכדי שתאסוף המונים ותציג יכולות ברמה לאומית לאורך זמן, היא חייבת להבנות על יסודות שלמים, מוצקים וברי-קיימא.

  7. איתי :

    האמת שגם אני שאלתי את עצמי "למה שלא יהיו חלק ממס"ד?" אבל שי צודק, ההתכתשויות וההכפשות הן חסרות טעם.

    במקום שאנשי מס"ד יגידו לאנשי אפשר אחרת "חבל על הפיצול תצטרפו אלינו" ושאנשי אפשר אחרת יגידו בדיוק ההיפך, ואף אחד לא ישתכנע, אולי עדיף בשלב זה דווקא להמשיך עם הפיצול תוך כבוד הדדי ושכל צד יקושש חברים במחוזותיו.

    לדוגמה, זה לא בלתי סביר להניח שלמס"ד יש יותר סיכוי לפקוד אנשים בכינוס בוגרי הנוער העובד ולאפשר אחרת יש יותר סיכוי לפקוד אנשים בהפגנה בשיח' ג'ראח.

    עכשיו צריך לקבוע שעוד שנה מהיום נפגשים ראשי שתי התנועות והופכים אותן ביחד לתנועה אחת, שתהיה הרבה יותר הטרוגנית (למשל ביחס לציונות) אבל גם יותר גדולה.

  8. דקל-דוד עוזר :

    אני מסכים ב-100% עם טוכולסקי

    איתי מה שאתה אומר נכון עד רמה מסויימת.
    במקרה של רמי לבני זו יוהרה טהורה מכוסה בשמיכה מלאה חורים

  9. מיכאל לינדנבאום :

    ברברת ניאו ליברלית

    למגיב 6 -ל רפי,
    במקום המסכת הרחבה שלך שאיני רואה בה את החוט המוביל,יש לי כמה שאלות.
    1)האם אתה בעד הלאמה חוזרת של כל ההפרטות הגזלניות?
    2 )האם אתה בעד ביטול חברות סרסורי העבודה(כח-אדם)?
    3)האם אתה בעד איגודים מקצועיים חזקים כמו בסקנדינביה?

  10. איתי :

    דקל,

    בדיוק כמו בשאלת עמיר-שלי השאלה פה היא לא אם אדם הוא יהיר או צנוע אלא כמה אנשים הוא מצליח לאסוף שילכו אחריו ויתמידו בכך.

    אם אני מבין נכון הן מס"ד והן אנשי אפשר אחרת מבקשים להקים תנועה ציבורית חוצה מפלגות בדומה לשלום עכשיו או גוש אמונים של שנות ה-70 וה-80.

    אם בעוד שנה יהיו לאורי יזהר ודני גוטווין 1000 חברים בתנועה ולרמי לבני ויובל סרי יהיו 10 חברים בתנועה, אזי ברור לגמרי שאתה צודק.

    אם כפי שאני חושד לכל אחד תהיה הצלחה סבירה בגזרה שלו אבל מעט מאוד הצלחה במחוזות זרים, לא יהיה שום הגיון להתנשא על רמי ויובל ולכנות אותם עיוורים או טהרנים (דני זמיר למעלה).

    הבעיה פה אינה פיצול למספר דרכי פעולה אלא חוסר יכולת לתת לגיטימציה וכבוד לדרך שהאחר בחר בה. כל אחד בוחר דרך, קורא לכולם להצטרף אליו ומאותו הרגע כל מי שבחר בדרך אחרת הוא מזיק ומפלג.

    ר' לדוגמה את הקצר בתקשורת פה בין אורי יזהר ובין פעילי הירוקה דווקא אחרי התרחקות מהכיוון של רמי ויובל –
    http://www.blacklabor.org/?p=23111

    עכשיו שים את עצמך בתור פעיל התנועה הירוקה שקרא פעם את הטקסט הזה. איך היית מגיב כשאורי יזהר היה מנסה להזמין אותך להיות חבר במס"ד?

    ופה בדיוק קבור הכלב – אם בסופו של יום 99% מאנשי אפשר אחרת יהיו מצביעי חד"ש ומרצ ו-99% מאנשי מס"ד יהיו חברי מפלגת העבודה אז כל הדיבורים על תנועה חוצת מפלגות הם סתם אשליה.

  11. דקל-דוד עוזר :

    רמי לבני קנה לעצמו את הזכות שיזלזלו בו.
    אחרי שהוא נכשל בתנועה הירוקה, נכשל בעבודה, נכשל בקדימה … שלא יטיף להקמת גוף חדש.
    שילמד ללכת גם אחרי מישהו ולא לנסות להנהיג בלי תפיסת עולם.

  12. ק. טוכולסקי :

    איתי ההבדל בין אורי יזהר ורמי לבני מתחי בזה שאורי יזהר לא מריץ את עצמו לכנסת מכל פלטפורמה אפשרית. רמי לבני מחפש את הדרך לשם והפלטפורמה היא רק עניין של אופנה. אתמול זה היה איחוד בין מרצ חדש ומה שבסביבה אז הוא ארגן את אפשר אחרת היום זה ס"ד אז הוא מטיף לס"ד. זה מגוחך.

    האלטרנטיבות ידועות, המקומות להשפיע ברך לאיחודי כוחות חדשים מוכרים, יפשיל רמי לבני את שרווליו ויתחיל כמו כל אחד מאיתנו לעבוד קשה לאיחוד מה שיש ויחסוך לנו את גרסת הפוליטיקה לתיווך כוח אדם שהוא מציע.

  13. שי כהן :

    בינתיים מי שרוצה להיות סוציאל דמוקרטי צריך לפעול בקרב עובדים וקהילות - מול עוולות השלטון הניאו-ליברלי

    שם- ממקומות עבודה וקהילות המתמודדות עם נזקי המדיניות הנוכחית נמצא את רוב השותפים שלנו אם נצליח להגיע למסה משמעותית כלשהיא, הרי אם המסלול שאיתי מציג הוא כל מה שיש (ואם נסתפק במעגלים הקיימים בגוונים סוגים של ה"שמאל") אז באמת נסיים עם 1000-10 חשודים מידיים ושום השפעה ממשית

    אני כן מסכים עם איתי שכל אחד עושה בינתיים מה שהוא יכול ואין טעם לכסח גם מי שממש לא בא לך טוב.. הרי בסוף כולם ידעו לספור (ואני ממש לא מודאג מהתוצאות "בבית" אלא שם, בחוץ)

  14. ארז צ. :

    מודל עיר לכולנו בתל אביב

    יכול להיות בסיס,
    אין מה להמשיך להתפצל,
    במימד התנועה הירוקה הפסדנו יותר משני מנדטים, לפי חוק המדינה (חוק באדר עופר) קולות אלה הגיעו לימין.
    למי ששכח.

  15. רמי :

    כמה נקודות חשובות שאבקש להבהיר להמשך הדרך:
    1. לפחות על פי התרשמותנו, המהלך לבניית תנועת שמאל מאוחדת רחבה אינו מובן מאליו כלל ועיקר. בשנה האחרונה ערכנו יובל ואנוכי ערכנו מרתונים של שיחות שכנוע עם רבים מהשחקנים הנוגעים בדבר. נכון להיום, רוב הפוליטיקאים המכהנים אינם תומכים במהלך, או פוסלים משיקולים שונים אחד או יותר מן הגורמים בתוך הקשת השמאלית. רבים אחרים ספקנים ביותר. יש גם מי שאינם מתנגדים לחיבור אך מתעקשים ככזה ראה וקדש שכולם יסכימו לפרשנות שלהם לגבי מה צריך להיות שמאל. כדי לגרום לחזוננו להתגשם דרושים רעל בעיניים ועבודה ממוקדת בהרבה מאוד בהרבה מישורים. עתה נוצרה שעת כושר לקבוע, כי לא נחכה לפוליטיקאים ונעבור לשלב נוסף של הפעילות.
    2. היוזמה אינה באה להתחרות בשום גורם אחר. המטה הסוציאל-דמוקרטי, אורי יזהר, תומר רזניק התותח וכל שאר החברים, עושים עבודה מדהימה ומעודדת ביותר, צריך לחזק אותה ולהמשיך בה – ובד בבד להרחיב כל העת את המעגלים לכל המגוון של המרחב הפרוגרסיבי בישראל. חשוב ביותר להשקיע, לטעמנו, בשכבה העצומה של אנשים שעוסקים בשינוי חברתי לכל סוגיו, אך לאו דווקא אמונים על כל המסקנות הפוליטיות שלנו. יובל ואני החלטנו להשתמש בניסיון שצברנו בשנים האחרונות, בייזום תנועות, כמה כישלונות אך בעיקר הצלחות, בשביל לסייע בגיבוש המהלך הזה. לגבי קרדיטים, אינטרסים, קידום וכד' – קדחת בצלחת. מי בינינו שמחפש את הדברים האלה או חולם על קריירה פוליטית, אני מציע לו שלא יבנה על זה יותר מדי. בשביל להשפיע בשמאל צריך בעיקר ליהנות מלאכול חרא. בבניין השמאל ננוחם.
    3. באשר לפרויקט אפשר אחרת, הקרוי היום שמאלה, הוא אינו חלק מהעניין. אפשא אחרת-שמאלה ימשיך בהצלחה לפעול בתור פלטפורמה אקטיביסטית שמחברת בין פעילים בשמאל, והיא חלק עיקרי ממאבקים שמצילים מעט את כבודנו כשמאל כמו המאבק בשייח ג'ראח.
    4. מסקנה חשובה שלנו מהתנסותנו באפשר אחרת היא, כי עם הצער והכאב שבדבר, בלתי מציאותי לבנות מסגרת פוליטית שתגשר בין כל גורמי השמאל עד לחד"ש. חד"ש ראויה לכל שבח על התעקשותה על רעיון השותפות היהודית-ערבית והמקום המרכזי שלה במאבק הדמוקרטי. עם זאת, במידה רבה ויתרה חד"ש על הציבור הישראלי ואינה מתקשרת עם עולם המושגים והסמלים שלו. היא אינה פועלת כמי ששואפת למצוא דרך לאיים על השלטון. עלינו להתמקד במה שאפשרי – וגם הוא כאמור קשה ביותר – להפוך את הפוליטיקה במרחב שבין קדימה לחד"ש לאלטרנטיבה פוליטית.
    5. היעד המיידי כעת הוא לארגן את כל האנשים המעולים ששותפים לרצון לכונן מסגרת סוציאל-דמוקרטית שמאלית רחבה, ולהתחיל לעבוד. התחלנו לעשות זאת בשבועות האחרונים, ועתה יש להגביר מאמץ. האנשים הכי טובים ומעמיקים בשמאל – כמו שי כהן למשל – צריכים לקפוץ גם הם סוף סוף למים.
    6. איך עובדים? השלבים פחות או יותר ברורים. קבוצות עבודה, טקסט, כנס, חוגי בית, פגישות, קמפיין, תקשורת. אז קדימה להתחיל.

  16. ק. טוכולסקי :

    רמי כולם כבר עובדים, עושה רושם שהגעת לשטח ראית שכולם כבר עושים משהו אז תפסת מגפון והתחלת לחלק הוראות. גילוי אמריקה שלך הוא כל כך מאוחר וכל כך מיותר והרזומה שלך כל כך מוכר, שבאמת תחסוך לנו…
    תתפקד לאחת המסגרות כמו כולנו ופעל מתוכה כמו כולנו לקרוב בין המסגרות הס"ד והציוניות-סוציאליסטיות. או שתלך שמאלה משם לאחת המסגרות ופעל להתקרבותה לחדש. יותר מזה לא צריך לא ממך לא ממני ולא מאף אחד אחר.

  17. א. קוריאל :

    הדבר האחרון שהשמאל צריך

    הדבר האחרון שהשמאל צריך עכשיו זה עוד גוף "מאחד". יש מספיק גופים, מחד"ש ותנועות המסונפות אליה דוגמת "התחברות-תראבוט" ועד מפלגת העבודה והמטה הסוציאל דמוקרטי ועד השמאל הלאומי, שאם כל כאבי הבטן שה"תנועה" הזו גורמת, עדיף שתהיה חלק מהשמאל מאשר תסתפח לקדימה. וזה בלי לדבר על התנועה הירוקה ומימד.
    מה שהשמאל צריך צריך באמת זה איחוד כוחות בין כל הגורמים הקיימים. איחוד שייצור זיקה אידיאולוגית ומחייבת בין חברה צודקת וסולידרית, סביבה בריאה שמשרתת את החברה והסדרי שלום שמאפשרים התעסקות בבעיות הפנים ומעקרים את ההפחדות הסדרתיות מפני איומים חיצוניים.

  18. מערכת עבודה שחורה :

    שי, מתי פוסט בנושא?

  19. שי כהן :

    ביקשתם קיבלתם- הפוסט שלי במייל של המערכת

    שבוע טוב – ובבניין חברת מופת סוציאל דמוקרטית ננוחם

  20. מיכאל קורדובה :

    על "אפשר אחרת" ומס"ד

    לא אוהב את הפוסט הזה. בכלל. לייק ל- 16.ק. טוכולסקי.
    ואוסיף בתור חבר התנועה הירוקה.

    ההתארגנות אפשר אחרת היא שהבריחה את רוב פעילי התנועה הירוקה ממנה אשר לא רצו להיות לצד ארגונים לא ציוניים ואת שארית השמאלנים בחזרה לחד"ש ( ביחד עם המפתחות לבלוג הישן שלנו ). מזל שהיה גרעין ציוני שהחזיק את התנועה עד לחזרתה למרכז העניינים. ההתארגנות השניה דווקא עשתה ההפך.

  21. רמי הוד :

    צודקים טוכולוסקי ודני זמיר. הנטיות הלא מועילות לפיצול והניסיון להמציא את הגלגל מחדש כל שני וחמישי לא תורמות לכלום. 51 פוסטים ביום על הכיוון בו השמאל צריך ללכת, 22 מאמרי דעה המנסים לשרטט קווים לדמותה של הפלטפורמה החדשה, 15 מפגשים ביום המונים 10 אנשים מ-10 ארגונים שונים. עברנו את זה כבר. בשבועות האחרונות לאחר שברק עזב ולאחר הכינוס המרשים של יסו"ד והמטה הס"ד, דברים מתחילים להתעורר.
    להניח ענייני אגו בצד, כפי שאתם כותבים ובצדק, זה בין השאר להצטרף למהלכים ס"ד שכבר מתרחשים בשטח. אפשר להצטרף למפלגה קיימת, למחנה הס"ד המתגבש בעבודה למשל. מחנה כזה, שאולי יתכנס תחת פרץ או שלי, אין לדעת כרגע, זקוק לפעילים חברתיים מרכזיים שנמצאים בקשר רצוף עם ציבורים שונים ויודעים להניע מהלכים. מי שרוצה לחבר מסגרות ס"ד שונות, דבר הכרחי כמובן, מוזמן לעבוד במסגרת המטה הס"ד בו יושבים אנשים מחלק ניכר מהמסגרות הרלוונטיות.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1214428.html

  22. רמי הוד :

    תגובה

    צודקים טוכולוסקי ודני זמיר. הנטיות הלא מועילות לפיצול והניסיון להמציא את הגלגל מחדש כל שני וחמישי לא תורמות לכלום. 51 פוסטים ביום על הכיוון בו השמאל צריך ללכת, 22 מאמרי דעה המנסים לשרטט קווים לדמותה של הפלטפורמה החדשה, 15 מפגשים ביום. עברנו את זה כבר. בשבועות האחרונות לאחר שברק עזב ולאחר הכינוס המרשים של יסו"ד והמטה הס"ד, דברים מתחילים להתעורר.
    להניח ענייני אגו בצד, כפי שאתם כותבים ובצדק, זה בין השאר להצטרף למהלכים ס"ד שכבר מתרחשים בשטח. אפשר להצטרף למפלגה קיימת, למחנה הס"ד המתגבש בעבודה למשל. מחנה כזה, שאולי יתכנס תחת פרץ או שלי, אין לדעת כרגע, זקוק לפעילים חברתיים מרכזיים שנמצאים בקשר רצוף עם ציבורים שונים ויודעים להניע מהלכים. מי שחושב שבין קדימה לחד"ש תהיה בקרוב יותר ממסגרת אחת רלוונטית טועה לדעתי. אולי העבודה תתפצל, והחלקים הס"ד בה יתחברו לס"ד אחרים, או תיעלם, אבל להיכנס כרגע למרחב שבין קדימה וחד"ש ולצפות להביא את הבשורה זה לא ריאלי.
    מי שרוצה לחבר מסגרות ס"ד שונות, דבר הכרחי כמובן, מוזמן לעבוד במסגרת המטה הס"ד בו יושבים אנשים מחלק ניכר מהמסגרות הרלוונטיות. אבירמה גולן העניקה לנו פנים של תנועה. הדבר הגרוע ביותר כרגע זה להתכנס בחזרה לתוך הלוגיקה של ארגונים קטנים ויוזמות חדשות.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1214428.html

  23. איתי :

    לרמי לבני (15)

    אני מאמין לכל מה שאתה אומר, אבל זה ממש לא מסביר לי למה אתה ויובל לא מצטרפים למס"ד ומנסים להכניס אליה את האקטיביסטים שעליהם אתם מדברים.

    למס"ד המבקשת בהצהרה להיות רב-מפלגתית ותוססת זה דווקא עשוי מאוד להועיל אם תצליחו להוריד שם את הגיל הממוצע ולמהול את האחוז הגדול של חברי מפלגת העבודה בהרבה מאוד חברים/מצביעים של מרצ והירוקה.

    אם לא מקבלים את ההסבר המזלזל על אגו וקריירה פוליטית, נדמה לי שההסבר האפשרי האחר הוא שאתם מחפשים קבוצה שמרכז הכובד שלה וגבולות הגזרה שלה בציר *המדיני* (+ זכויות אדם ) שונים מאוד מאלה של מייסדי מס"ד.

    אם זה אכן המצב נראה לי שהזירה המתאימה ביותר היא חד"ש והמאבק הוא על לשנות אותה, שזה קשה וחשוב לא פחות על המאבק לשינוי במפלגת העבודה.

  24. שי כהן :

    וואלה - הפעילות הזו תופסת תאוצה- הפוסט עלה גם בהעוקץ

    http://www.haokets.org/2011/02/14/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%95%d7%9f/

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.