מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עליות המחירים: באין אלטרנטיבה – אפשר לשקר לציבור
חברי הכנסת שצועקים נגד עליות המחירים – ממשיכים לתמוך במדיניות הכלכלית שגרמה להן. בהעדר אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית אין מי שיצביע על כך שעליות המחירים באות לכסות על הפחתות המסים לעשירים
מאת ק. טוכולסקי
בישיבת סיעת הליכוד שנערכה ביום שני התקיים דיון כל כך פופוליסטי וריקני בסוגיית עליית מחירי הדלק והלחם שעצם הסיקור העיתונאי היבש שניתן לו מעלה תמיהות קשות לגבי ההבדל בין חומרי הסברה שהליכוד מחלק למה שאמור להיות סיקור עיתונאי. פחות מחודשיים לאחר שאישרו את תקציב המדינה בהצביעם כולם יחדיו למען התקציב על גזרותיו, נזעקים ה"חברתיים" בליכוד כנגד התוצאות הראשונות של המדיניות הכלכלית בה הם תומכים מהשלטון כבר קרוב לשלוש שנים. משרתי הון נאמנים בסיעה מדברים על תחיבת היד של האוצר לכיס של האזרח, מי שנזעקו לפגוע בהכנסות המדינה בהגנתם על תמלוגים נמוכים עד גיחוך שמשלמים מפעלי ים המלח או על האין תמלוגים של טייקוני הגז, כועסים היום כשהמדינה מחפשת לה הכנסות במקום אחר. בסופו של יום טשייניץ וביבי נמצאים באותה סיעה יחדיו עם אופיר אקוניס, מירי רגב וחיים כץ ומקדמים את אותם האינטרסים כשידם נוחתת על מתג ההצבעה במליאת הכנסת. זה באמת פתטי לראות אותם רבים, בערך כמו לשמוע על עוד אי אמון של קדימה בנושא חברתי כלכלי, העתק של עוד אי אמון שהליכוד יגיש נגד קדימה כשקדימה תהיה בשלטון ותקדם את אותה המדיניות. מי שמחפש אלטרנטיבות כלכליות לביבי במרחב שבין סילבן שלום לרוני בראון, מאיר שיטרית ומירי רגב, יגלה תמיד שאין הבדל בפעילות, אולי קצת ברטוריקה.
לנוכח המחאה על עליית מחירי הדלק קבע נתניהו כי כל חלופה לא תסייע לאורך זמן. רק שקביעה זו שקר ביסודה. העלייה במחירי הדלק נובעת בשנים האחרונות עוד מימי ממשלת קדימה ומדיניותו של שר האוצר בראון מהעלאת הבלו המיסוי על הדלק. הבלו הועלה תחילה בכדי להגדיל את הכנסות המדינה בלי שיקחו יותר מבעלי היכולת ואילו בשנתיים האחרונות העלאת הבלו ביחד עם מסים רגרסיביים נוספים משמשת לצורך הקטנת שיעור המס שמשלמים בעלי יכולת. זאת המציאות, אפשר היה להשפיע על מחיר הדלק שמורכב ברובו ממסים באמצעות הפסקת הורדת המסים שמשלמים בעלי היכולת. אבל נתניהו ובראון, מאיר שיטרית ומירי רגב ואפילו שטייניץ ויואל חסון משרתים את העשירים, הם ושותפיהם לממשלות האחרות מש"ס וישראל ביתנו, מסיעת העצמאות ועד לאחרונה ממפלגת העבודה. מורידים את המיסוי על הטייקונים, התאגידים ובעלי היכולת, מקצצים בשירותים שמעניקה מדינת הרווחה, שוחקים את הקצבאות ומגדילים את ההוצאה הפרטית של חסרי היכולת.
מדיניות מסים פרוגרסיבית יכולה להוות תחליף למדיניות הקיימת, למתן את עליות המחירים ואף להביא להורדת מחירים. הורדת המע"מ על שורה של מוצרי יסוד, ביטול המע"מ על הדלק שמהווה למעשה מס על מס. בכדי לעודד תחבורה ציבורית ניתן גם להוריד את הבלו לרכבים המשמשים לתחבורה ציבורית. את כל זה ניתן לעשות. את הכנסות המדינה ניתן להגדיל אף יותר באמצעות העלאת התמלוגים על מחצבים, הגדלת המס על רווחי הון, הטלת מס על ספקולציות בשוק ההון, העמקת הגבייה של המסים הקיימים ועוד. כל אלו יוכלו לשמש לצורך הקטנת החוב הלאומי והרחבת השירותים שהמדינה נותנת. בקיצור יש הרבה מה לעשות, הבעיה היא שבין הליכוד לקדימה, בין ידיעות אחרונות לישראל היום, במרחב הציבורי הדק שבין כאילו אלטרנטיבות אין מי שיקדם מדיניות שכזו.
וכך בסופו של יום אנו ניצבים חסרי אונים מול נאומי התעמולה של נתניהו ומשחקי המחאה של החברתיים שלו, מול הכאילו אלטרנטיבה של קדימה ומול מי שמציגים לנו את עליית מחירי המים והלחם, הדלק והתחבורה הציבורית כאילו מדובר בגזירה משמים. ברוב מדינות המערב יש מי שיציג אלטרנטיבה סוציאליסטית ו/או ס"ד, בישראל לא צריך. אין עיתון סוציאליסטי/ס"ד, אין אלטרנטיבה סוציאליסטית/ס"ד חזקה ומשמעותית שתקרוץ לבוחר הזועם. במקום זה יש לנו רמצי מפלגות, פרלמנטרים מוכשרים יותר ופחות, שהסכסוך התמידי ביניהם, כמו בטלנובלה על מתבגרים זועמים ונעלבים, מונע כל שיתוף פעולה פורה, ומסגרות מקובעות הולכות ומתכלות שכבר לא מדברות לאף אחד. המצב הזה אולי לא יביא להורד מחיר הלחם, צמצום פערים והרחבת מדינת הרווחה, אבל זה מה יש. נתניהו ושקריו ללא אלטרנטיבות. את הזעם כבר תגרוף בקלפיות ישראל החופשית/שינוי 2 והיא כבר תחבור לנתניהו או ללבני בקידום המשך הניאו ליבראליזם בישראל.
תגיות: בנימין-נתניהו, חיים כץ, יואל-חסון, יובל שטייניץ, מאיר-שטרית, מחירי-המזון, מיסוי, מירי רגב, עליית-מחירים, ציפי לבני, רוני-בר-און
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
10 בפברואר, 2011 בשעה 8:19
זועם וצודק כרגיל.
אל תדאג טוכולסקי, גם הניתוח החד והמלומד הזה לא יגרום לתומכי הס"ד בתנועה הירוקה לחבור לעבודה-מרצ במערך שמאלי חדש, ולא יגרום לשלי יחימוביץ' לרדת מהאולימפוס שלה ולשתף פעולה עם עמיר פרץ.
11 בפברואר, 2011 בשעה 0:47
"שטייניץ אמר כי הצעדים מחייבים מענה מבחינת המקורות. "ראשית, נדחה את הפחתת מס הכנסה לשני העשירונים העליונים – לא השנה כי השנה זה מאוחר מדי, אלא ב-2012", אמר. "כמו כן, נדחה ככל הנראה את הפחתת מס חברות בשנה. נדע תוך חודש-חודש וחצי אם זה יהיה נדרש, לפי הכנסות המדינה ופרמטרים אחרים. אנחנו מניחים בסבירות לא מבוטלת שייתכן והדבר יידרש", הוסיף.
לדבריו, בנוסף יתבצע קיצוץ רוחבי בתקציב משרדי הממשלה בשיעור של 1.5%-2.5%, שייקבע במדוייק בשבועות הקרובים".
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=ma20110210_43432
שימו לב – אוזיון אוקזיון
1. הפחתת מס הכנסה לשני העשירונים העליונים תידחה.
מתי???????????..
בשנה הבאה כי השנה מאוחר מדי.
2. נדחה ככל הנראה את הפחתת מס החברות בשנה…"
אבל מה שבטוח – את מה שמחזירים לכיס ה"שמאלי" יקחו מיד מהכיס הימני:
"יתבצע קיצוץ רוחבי בתקציב משרדי הממשלה בשיעור של 1.5%-2.5%, שייקבע במדוייק בשבועות הקרובים".
אין גבול לציניות פשוט אין גבול.
והשלטון המקומי?
יעלה את הארנונה, אלא מה.
מי אמר שאין אלטרנטיבה.
חן – מיבשים את החולים.
11 בפברואר, 2011 בשעה 1:09
לדעתי זה דווקא הזמן להפסיק עם החמיצות השמאלנית הרגילה, לקחת את שטייניץ ולדחוק בו ללכת עוד צעד קדימה ברוח ועדת ששינסקי שהקים ודחף.
הרי גם בעניין ששינסקי הברירה היתה בין לבקר אותו על זה שלא לוקח מספיק מס או לתמוך בו על העמידה האמיצה מול ביבי והטייקונים. לדעתי הגישה השנייה היתה חכמה יותר. סוציאליסט הוא לא היה ולא יהיה, אבל דווקא במצב בו הוא נתון כל צעד בכיוון ראוי לתמיכה, שימשיך לעשות לביבי ולשרה חיים קשים.
לגבי ההודעה מהיום – אם גם שטייניץ מבין ש"בור השומן" נמצא בהטבות לבעלי ההון (ובתקציב הביטחון) ולא במגזר הציבורי כמו שטוען ביבי – אז שיעשה את הזמני לקבוע ואת הצעד הקטן לגדול.
כך גם יתייתר הצורך בקיצוצים רוחביים שהם מוקש לתכנון אחראי וארוך טווח.
אם הציבור הרחב יביע תמיכה חד משמעית בביטול הטבות מס לעשירים (במקום המנטרות הרגילות של השמאל על כסף למתנחלים וכסף לחרדים) – זה יכול להשפיע, כפי שזה השפיע בעניין הגז.