את דפוס ההתנהגות שלו בעמיקם למד האלוף יואב גלנט מאריאל שרון. האלוף גלנט כיהן כמזכירו הצבאי של אריאל שרון כשהוקמה שכונת "מתתיהו מזרח" על אדמות בילעין. כשהבתים שם הוקמו ללא תכנית וללא היתר וכיצד הכל אושר בדיעבד. את הלקחים שהפנים גלנט משירותו הנאמן אצל אריק שרון הוא יישם במלואם בעמיקם, והוא עדיין לא מבין מה פה לא בסדר
מאת: א. קוריאל
מיכאל איתן: האלוף גלנט נהג כמאפיונר בפרשת הקרקעות
הממשלה הצביעה אתמול בעד מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. השר ח"כ מיכאל איתן הצביע נגד. הסיבה: ההתנהלות הלא ראויה של האלוף בפרשת הקרקעות במושב שבו הוא מתגורר
שורש הרע הוא ההחלטה של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לנצל את בניית גדר ההפרדה כדי לקבוע למעשה את הגבול העתידי של מדינת ישראל. שרון התנגד לגדר אך נאלץ להסכים לבנייתה תחת הלחץ הציבורי ותחת פיגועי הטרור הנוראים בערי ישראל. מובן, שההחלטה הישרה והפשוטה לבנות את הגדר על הקו הירוק, תוך סיפוחים מזעריים, לא באה בחשבון: שרון רצה יותר. וכשהבולדוזר מתחיל לזוז, שום דבר לא עצר בדרכו.
מקרה בילעין הוא כמובן הידוע ביותר. לא רק בגלל ההפגנות השבועיות, אלא בגלל מימדי השקר וההטעיה. תוואי הגדר ממערב לבילעין תוכנן בהתאם לתכניות הבנייה של שכונת "מתתיהו מזרח". השכונה תוכננה על אדמות בילעין שספק נרכשו בצורה מפוקפקת ונרשמו בהליך מזורז וחשאי כ"אדמות מדינה". התכניות לבניית השכונה לא נדונו ולא היו בתוקף כאשר החלה הבנייה, כלומר היא החלה להיבנות באופן לא חוקי. מדובר בשכונה של למעלה מ- 1,000 יח"ד, עובדה שהזניקה אותה למקום הראשון במצעד העבירות על חוקי התכנון והבנייה. רק לאחר שבג"ץ התערב מיהרו הרשויות לאשר את התכנית בוועדת התכנון של יו"ש, שכמובן נענתה לדרישותיהם. כאשר הגיעו נציגי המדינה לראשונה להצדיק את התוואי הנפשע בפני בג"ץ הם השתמשו, איך לא, בנימוק שבניית הגדר נעשית אך ורק משיקולי ביטחון. תוואי הגדר במקום עובר בוואדי, במקום נשלט מגבעות הכפר, אך עובדה זו לא בלבלה את נציגי המדינה.
בילעין הוא המקרה הידוע ביותר מעשרות מקרים שבהם תוכנן תוואי הגדר באופן שתואם במאת האחוזים את תכניות ההתרחבות של ההתנחלויות. במקרה אחר, בהתנחלות צופין, הורחקה הגדר ארבעה קילומטר מזרחה מהישוב כדי לכלול בתוכה שטחים להרחבתו. גם בצופין, כמו בבילעין הוצדק התוואי בשיקולי ביטחון וביטחון בלבד. האמת צצה מאוחר יותר, לפעמים מאוחר מדי.
מה קשור אלוף יואב גלנט לכל זה, ישאל הקורא. ובכן, בכל אותה עת שהגדר תוכננה, נבנתה ועניינה הגיע פעם אחר פעם לבג"ץ, כיהן גלנט כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה שרון. הוא ראה מקרוב כיצד המדינה ושליחיה הרשמיים קובעים עובדות בשטח, מספחים שטחים לא להם, מאשררים את הגזל בדיעבד ואז שולחים את הפרקליטים החרוצים לבית המשפט להסביר ולתרץ, פעמים רבות תוך אי-אמירת אמת, או אמירת חלק מהאמת. בוודאי לא נעלם מעיניו של גלנט איך שיקול "הביטחון" מהלך קסם על בתי המשפט ובכוחו להכשיר כל שרץ. את הלקחים שהפנים גלנט משירותו הנאמן אצל אריק שרון הוא יישם במלואם בנחלתו הפרטית במושב עמיקם, וכאמור, הוא עדיין לא מבין מה פה לא בסדר.
בין בילעין לעמיקם מתבררים שני לקחים חשובים: ראשית, הממסד הפוליטי-ביטחוני הישראלי לא רואה ממטר. מונהג על-ידי גנרלים וגנרלים לשעבר הוא חותר לעבר המטרות שהציב לעצמו תוך שהוא מזיז הצדה כל שיקול מוסרי, חברתי או חוקי, ותוך שימוש ציני בשיקול "הביטחון". שנית, מאבקים אזרחיים יכולים להצליח: כפי שכפריי בילעין האמיצים הצליחו לחלץ מבג"ץ פסק דין המורה למדינה להרחיק את הגדר מכפרם ולהשיב להם חלק ניכר מאדמותיהם; כך הצליחו מושבניקים נחושים מעמיקם, בסיוע אנשי התנועה הירוקה, למנוע את מינויו של האלוף גלנט לרמטכ"ל. השמאל הישראלי חייב להפנים את הלקחים ולחזק את ההתארגנות האזרחית. השמאל חייב לייצר מסגרות פוליטיות מאוחדות וחזקות, כי רק מסגרות אלה יוכלו, לאורך זמן, לנצח במאבק כנגד הכוחות הפוליטיים, הכלכליים וגם הביטחוניים, המאיימים לגזול מאיתנו את הארץ.
* קריאה מומלצת: שאול אריאלי ומיכאל ספרד: חומה ומחדל: גדר ההפרדה – ביטחון או חמדנות?
Tags: אריאל-שרון, בילעין, בית-המשפט-העליון, גדר-ההפרדה, יואב-גלנט, מיכאל-איתן, ערוץ-2, שוויון, שחיתות, תכנון ובניה
מאמר טוב וחשוב. אי אפשר להתעלם מההשחתה של מערכת הביטחון והאטימות שלה ומהשפעתה על "טובי בנינו".
האטימות לעוולות כלפי האחר גולשות מהאטימות כלפי הרג פלסטינים וגזל אדמתם לאטימות ואדישות כלפי החוק בתוך ישראל, זה חלק ממחיר הכיבוש.
טובי בנינו סובלים משיניים קהות…
קוריאל, השורשים אינם נמצאים בכיבוש אלא בראשית הציונות.
האחוסלים שבנו את המדינה פעלו בדיוק בשיטות הללו – קודם קובעים עובדות בשטח, גם תוך הפרת חוק (ממשלת המנדט, חוק בינלאומי) ואח"כ, במידת האפשר, מכשירים בדיעבד.
בתחילת הדרך זה נעשה ע"י ראשי היישוב והמדינה הצעירה מתוך מחשבה שהמטרה (טובת העם היהודי כולו) מקדשת את האמצעים.
לא רק שזה נעשה בצורה סיסטמטית, זה הפך לחלק מאתוס הגבורה הציוני – חומה ומגדל, העפלה בלתי ליגאלית, סליקים, גאולת קרקעות וכן הלאה. לאחר הקמת המדינה – פעולות התגמול, סיפוחים זוחלים של שטחים (למשל ממזרח לנחל הערבה), חטיפת אייכמן, התנחלויות ועוד.
דור האחוסלים ובניו המשיך את השיטה הזו לתחום התועלת האישית והקומבינה לא רק בעמיקם (כולל נדלן חוות השקמים שהוא בעצמו עיוות מושחת).
מדיניות ההתנחלות – בין אם בניהול ממשלתי כמו במתתיהו מזרח ובין אם בצורה מופרטת (גוש אמונים
ונוער הגבעות) היא המשך ישיר של השיטה הזו. מנקודת מבטו של נער הגבעות הוא הממשיך הישיר של חלוצי חומה ומגדל, ויש להודות שהוא במידה רבה צודק. כי הציונות מעולם לא הכריזה רשמית על תום עידן הטריקים והשטיקים. כל עוד "העולם (וגולדסטון) כולו נגדנו" גישת חומה ומגדל נחשבת בעיני ממשלת ישראל כלגיטימית.
קאטו הזקן היה מסיים כל נאום,בכל נושא,בקריאה "קרתגו חייבת לההרס",ככה השעטנז הזה בין גלנט לגדר ההפרדה נראה.
מי שיקרא בעיון את חומה ומחדל יראה שמלכתחילה מי שדחף לגדר היה גוף שמאל("המועצה לשלום ובטחון",גוף שמאל ציוני המורכב מקצינים בכירים במיל' ודימוס)מתוך תובנה שהגדר שתוקם תהפוך ברבות הימים לגבול,מכיוון והימין לא טיפש לחלוטין הוא פעל תחת אותה הנחה.
איתי,אין ספק שכל העסק עם הסליקים,העפלה,אייכמן וכו' היה מיותר.
לפני כמה זמן התווכחתי עם מתנחל אחד בדיוק על אותה הטענה,שמפעל ההתנחלויות בימינו ממשיך את מפעל הציונות,עכשיו אני צריך להתווכח על זה איתך?
לאיתי.
מה שהתנועה הציונית עשתה בשלב ה"מדינה בדרך" תחת שלטון זר אי אפשר לעשות כאשר אנחנו השלטון. זה צריך להיות ברור כשמש, אבל לצערי מרבית הפוליטיקאים והגנרלים עדיין לא הפנימו את האמת הפשוטה הזו.
מעבר לכך, ישובי חומה ומגדל, 11 הנקודות וישובים אחרים שהוקמו באישון ליל, בהתחכמות ובקריצת עין – הוקמו על אדמות שנקנו כדת וכדין ובכסף מלא. לעומת זאת, רוב רובן של ההתנחלויות הוקמו על אדמות שהופקעו מבעליהן או הוכרזו כ"אדמות מדינה" בהליכים מפוקפקים.
כל פעולת ההתנחלות והגדר נעשתה "בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה, בחסינות מושל", ולכן היא לא רק שהיא מזיקה וחסרת תועלת, אלא היא פסולה מוסרית.
החלטתי להגיב בצורה אובייקטיבית מוחלטת.
גילוי נאות: אני מושבניק, איש העבודה ולפני שגלנט נבחר סברתי שיש למנות את בני גנץ מכיוון שאני נגד אנשי יחידות מיוחדות בתפקידים כאלו.
לגבי עניין גלנט – נושא החלקה ב' – למיטב הבנתי, הבל מוחלט.
הוא לא "פלש לחלקה", מקסימום נטע בחלקה ריקה, שלא עובדה על ידי אף אחד.
גלנט, אינו חקלאי ולכן הוא לא נטע את הזיתים לצרכי פרנסה והוא לא הפיק ולו אגורה וחצי מבעצים האלו.
מיד כשפנו אליו הוא ביקש לחכור את הקרקע המופקרת, דבר המוכיח שהמינהל לא ידע לנהל שום דבר, או לחלופין שהמינהל ייקח את הקרע ולא יעקור את העצים – למה לא בעצם?
אחרי שהמינהל לא הזיז את התחת שלו העצים נתרמו.
לא הרוויח אגורה, ולא "פלש בכוחניות".
אחרי כן יש את נושא הבית.
פה גלנט נתן תירוץ די אדיוטי – רצינו לעלות במדרגות, זה תירוץ אדיוטי מכיוון שבאותה הנשימה הוא אומר שאבא של אשתו נכה, אז הוא חיפש דרך אחרת לעלות לבית.
כאן אני יכול לומר שיש מימד של טיפשות והיעדר מחשבה תחילה.
המסר העיקרי הוא שבישראל יש תרבות שקר מוחלטת, ולאו דווקא בגלל שגלנט הוא שקרן, הוא לא. במובן מסויים הוא פשוט קצת אדיוט.
מקרה בלעין הוא מקרה מובהק שמלמד שבתי המשפט בישראל נוצרו כדי שיהיה מקום שבו השקר הוא מדיניות.
כמה עדי שקר נכנסו לכלא בשנה האחרונה?
כמה עורכי דין איבדו את הרשיון על הגשת תביעות מופרכות והחתמה על תצהירי שקר?
לאיתי
למה להאשים רק את האחוסלים (כינוי מעליב אינטליגנציה שהומצא בידי פחדנים חסרי אינטיליגנציה בכדי לזרוע בשלטון ההון פירוד ושנאה בין הלא עשירים) ה"אחוסלים" בסך הכל הפנימו את מה שהם למדו מאדוניהם הפיאודליים בזמן שכיהנו כיהודוני חצר באירופה (טפוטפו) כולם יודעים שפה במזרח הנאור, מולדתם הנאורה של עקרונות הנאורות והקדמה מעולם לא פלשו לאדמה בטח לא אפנדים ופיאודלים.
א. קוריאל צודק, יש כאן נורמות פסולות שמאפיינות את קציני הצבא מי שנועדו לשרת את האליטות.
מה שכתבת על ההמשך של חומה ומגדל מחפיר, או שאתה לא יודע מה זה חומה ומגדל או העפלה בלתי לגלית או כל דרך אחרת שבה החלש והמדוכא נאבק בדרך יצירתית בשלטון עד קום המדינה או שתאוות הדיבייטינג שלך גרמה לך לכתוב שטויות במודע.
האלוף גלנט הוא לא בדואי בנגב ולא קיבוצניק בימי חומה ומגדל ולא תושב סכנין שמוסיף בבית קומה כל אלו עשו זאת נגד שרירות לב השלטון גלנט הוא פיאודל שחושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בסביבות טירתו.
כל נבל יכול לטעון שהוא ממשיך דרך מפוארת, אז מה.
אני חושב שהקו בין חוסר החוקיות של ההתנחלות לחוסר המוסר של גלנט איננו ישר.
ראשית גלנט לא מתאים לשאת במשרה ציבורית משום שלא הפנים כללי דוגמא אישית שמצופים מאיש כזה.
ההתנהגות המגעילה שלנו מול שכנינו בתוך ישראל ומחוץ לה נובעת לדעתי מהיותנו עם מוּכה שהפך לעם מַכֶה.
ק,
1. על סוף דבריך אנחנו מסכימים. התכוונתי בדיוק למה שא"ק אמר בתגובה 5 – הקומבינה והקריצה שהיתה מתאימה *והכרחית* לפני הקמת המדינה היא דבר פסול כשישראל היא כבר מדינה, ובוודאי שהיא דבר פסול כאשר מדובר בהתנהלות של אדם למען ביתו (תרתי משמע).
2. את הביטוי אחוסלים טבע פרופ' ברוך קימרלינג ז"ל, שעל כריכת ספרו מצוין כי גם הוא אחוס"ל.
בעיני זה אחד הניתוחים היותר מבריקים של החברה הישראלית, גם אם אני לא מסכים עם המלצותיו לגבי העתיד הרצוי. הוא בוודאי משקף יותר את מה שקורה פה מאשר הטענה שאין זהויות יש רק מעמדות, ושכל מי שטוען אחרת הוא מחרחר ריב בשירות בעלי ההון. מכיוון ש-99 אחוז מאזרחי ישראל בכלל לא יודעים מהו המושג הזה, קשה לטעון שקימרלינג (או להבדיל הקשת המזרחית) הוא מפלג החברה הישראלית. החברה היתה מפולגת לפניו ונשארה כזו אחריו.
שיטת הפעולה הגזלנית של המדינה לא נגמרה כאשר נגמר שלטון המנדט. יהוד הגליל והנגב הם שם קוד להמשך השיטה.
ולכן, קוריאל, תגובה 5 ממש לא רלוונטית. השיטות היום מתוחכמות יותר אבל, למשל כל משטר הקרקעות והפיצויים שהונהג בהקמת כביש 6, כולו נעשה בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה, בחסינות מושל. בחלק מהזמן המושל היה מפלגת העבודה. מדובר בגזל בקנה מידה דומה לגזל ביהודה ושומרון, בטכניקות משוכללות שבסיס רבות מהן שיטת "חומה ומגדל" ובגזל חמור ממנו בהרבה כי הוא כאילו חוקי ועל כן ישאר לעד.
ושוב, קוריאל, מבחינה אסטרטגית, רק הפרדה בין המאבק על בילעין למאבק על גלנט תצליח להטות מסה קריטית של אזרחים לצד שמבין שהתנהגות גלנט היא הרסנית. כשתהיה מסה כזו, אני סמוך ובטוח שגם ההתנהגויות בבילעין יפסקו. אסטרטגיה הפוכה, מנסה השמאל בישראל כבר שנים ותוצאותיה ידועות וברורות.
איתי
בנוגע לאחוסל"ים אני מסכים איתך (ועם קימרלינג) בין היתר כי אני נצר לשושלת מפוארת שלהם.
אני רואה את המעמדות/קסטות האלו גם היום, אבל חושב שעם הערבוב ההשפעה שלהם קטֵנה.
מה שאני מנסה ביום יום הוא לעורר את המודעות הכלכלית-מעמדית משום שרבים לא מכירים את זה ובזה.
אני חושב שהמעמדות האלו הולכים ומתחזקים והם הסכנה המשמעותי לעתידה של החברה.
לאורי.
ההפרדה בין בילעין לעמיקם היא בדיוק מה שהפך את השמאל ללא רלוונטי. ההפרדה הזו היא ההנחה שהובילה את השמאל במשך עשרות שנים, ולפיה "קודם נגמור עם הכיבוש ואחר כך נטפל בבעיות החברה הישראלית". מפה לשם לא שמנו לב שהכיבוש גומר אותנו, ושהשיטות והסטנדרטים שהופעלו בשטחים הכבושים הפכו להיות פרקטיקות נפוצות גם בתוך ישראל. כביש 6 שהזכרת (בהנחה שזה נכון, אני לא מכיר את הפרטים) הוא רק דוגמה אחת.
הפיתרון הוא מאבק לכל אורך החזית. לשם כך צריך מפלגת שמאל גדולה ומאוחדת: העבודה החדשה, מרצ והירוקה מימד, שתפעל להחזרת המדינה לאזרחיה לאחר שהיא נשדדה על-ידי קבוצה קטנה וכוחנית. זה יהיה קשה כי את הקבוצה הזו מאכלסים אחוס"לים מובחרים במיוחד, אנשים שעד היום חשבנו עליהם כ"משלנו". אבל אין ברירה, את הניתוח הכואב הזה חייבים לעשות, ומהר.
קוריאל,
זה תמיד מעניין לראות איך שני אנשים שמסכימים לחלוטין על ניתוח המצב חולקים לחלוטין על המסקנות.
זה שהשמאל המר "קודם נגמור עם הכיבוש…" זה גם לדעתי אחת הסיבות המרכזיות לירידתו לתהומות אלקטוראליים ולירידתה של המדינה לתהומות בכל התחומים.
כדי לפתור את המצב יש צורך בפיצול המסרים. שיטת הבחירות שלנו לא תאפשר למאות אלפי אנשים אשר מאמינים במדינה אשר דואגת לאזרחיה ולא רק לטייקונייה להצביע למפלגת השמאל הגדולה והמאוחדת שלך ושל טוכולסקי. אין לי ספק שביסוס תנועה שבסיסה הצדדים החברתיים והסביבתיים והיא מכילה בתוכה אנשים עם מגוון דעות לגבי הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא קריטי להצלת המדינה.
חד"ש לא ציונית, מרצ ציונית קטנה ורודפת סיום הכיבוש וחלוקת ירושלים, עבודה חדשה ס"ד בהנהגת שלי ועמיר, והתנועה הירוקה (אולי שוב עם מימד) שתפנה עם מסרים של קיימות לאותם "חסומי שמאל" – חלוקה זו תביא הרבה יותר מנדטים מאשר מפלגת שמאל "גדולה". יתרה מזאת חלוקה כזו, תכריח גם את הליכוד ואת קדימה להתעסק יותר ברצינות בבעיות החברתיות והסביבתיות של ישראל וכולנו נרוויח.
דרך אגב,
גם הנושא המדיני וגם נושא ה"פאשיזם" יטופלו לדעתי בצורה טובה יותר בשיטה כזו.
לאורי.
אני מסכים שחד"ש לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם מרצ, העבודה והירוקה-מימ"ד בגלל הנושא הציוני. אגב, צריך יום אחד לברר מהי אותה ציונות שכולם נשבעים בשמה ואף אחד לא טורח להגדיר מהי.
מעבר לזה, אתה חושב שריבוי מפלגות קטנות הוא יעיל. אני חושב שכוחנו באחדותנו. בבחירות האחרונות הירוקה-מימד לא נכנסו ומרצ כמעט נמחקה. אני מקווה מאוד שמרצ תשרוד את הבחירות הבאות, אם תלך לבד, ושהירוקה-מימד ייכנסו. למרות זאת, הערכה ריאלית תביא למסקנה שלמפלגות האלה אין זכות קיום נפרדת, עם כל הצער שבדבר.
א.
אני חושב שהנפילה הגדולה של הכוחות היוניים נובעת בעיקרה ממעשיו של א. ברק.
הוא "הוכיח" שאין עם מי לדבר ב-2000 ואחרי זה שאין על מה לדבר, באיוולת יצוקה.
לכן אני לא רואה בעיה בעובדה שאנחנו מפולגים ולא חושב שצריכים להדביק חלקים מפאזלים שונים.
אחרי שעות רבות של מחשבה, להלן ההגדרה:
ציונות: שילוב של שני מרכיבים:
א. אמונה שצריך שתהיה מדינה שמהווה בית לעם היהודי ברחבי העולם כולו, וצריך שהמדינה הזאת תמשיך להתקיים.
ב. מוכנות להקריב את עצמך ואת כספך להגשמת א'.
לגבי הגדרת הציונות (גילוי נאות – לא חשבתי על תגובתי זמן רב מדי)
לדעתי ההגדרה שלך לציונות, בעצם מהווה נדבך מאוד מסוים בהגדרה של יהודי-ישראלי והיא נוגעת לחלק ההישרדותי – שמירה על המשך קיומה של מדינת ישראל, מתוך הבנה שקיומה עדיין מוטל בספק.
מציעה שינוי בהגדרה –
א. לפעול למען חיזוק ובניית מדינת ישראל המהווה בית לעם היהודי החי בישראל וברחבי העולם כולו, מתוך הכרה בחשיבות קיומה (גם כאן הסוף, שוב מעלה את חווית הקורבנות היהודית והייתי נוטה לוותר עליו).
לעניות דעתי, חייבים לעדכן את תפיסת הציונות, כך שהיא תתאים גם למי שנולד פה ועבורו מדינת ישראל היא עובדה מוגמרת ובגדול הוא רוצה לצד הביטחון הקיומי גם איכות חיים.
אוסיף לגבי תנועת חד"ש, שאני לא חושבת שהיא לא ציונית כמו שתנועת כהנא חי לא ציונית. לחד"ש יש תפיסה שונה לגבי צורת הפתרון הראויה לסכסוך – פתרון זה לדעת חד"ש אינו מסכן את קיומו של העם היהודי בישראל (אני כמובן חולקת על כך, אבל לצורך העניין, לראייתי, מפלגה זו אינה מתנגדת לבית לעם היהודי, אלא שואפת לבית משותף כדי שעם אחד לא יבוא על חשבון עם אחר. תפיסה זו מייצגת בעיניי אוטופיה ולא מציאות ריאלית, לפחות לא בטווח הנראה לעין).
1. חד"ש אינה ציונית מאחר והיא מתנגדת לזיהוי מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי.
2. ישראל היא מדינה מתוקף הכרח קיומי, השאלה של האופי שלה כמדינה הגונה, שאזרחיה סולידריים וכו' זה כבר שאלה של החלטה פנימית.