איך לבחור את המועמדים לכנסת במפלגת העבודה

נושאים דעות, פוליטי ב 31.01.11 5:30

חברי מפלגת העבודה – אל תאמרו "פתיחת השורות", תבצעו! לא נסכים לעוד סיסמאות נבובות!  הצעה לשיטת בחירות שתביא לרענון השורות, לסיכוי למצטרפים חדשים ומכאן גם להגדלת הכוח
מאת: דקל-דוד עוזר

חברי הכנסת במפלגת העבודה מתווכחים איך צריך "לפתוח את השורות" במפלגה, כאשר כוונתו היחידה של כל אחד מהם היא "שיהיו למפלגה עוד מתפקדים שיצביעו לי" – מטרתם האחת והעליונה היא הבטחת מקומם בכנסת ושיפור עמדות לקראת התמודדות על יו"ר המפלגה.

ואני קורא מכאן: די לאוליגרכיה השלטונית במפלגת העבודה.  פעם אחר פעם אנחנו רואים אותם מועמדים, שחשים עצמם עליונים מעם ונישאים, עד כדי כך שהם נכנסים לכל ממשלה בשל יהירות עלובה ובשל ידיעה ברורה שמקומם בכנסת הבאה מובטח על גבי הפראיירים המכונים "מתפקדי העבודה" – לא עוד.

צריך לפתוח את השורות של רשימת מפלגת העבודה לכנסת, לא רק שורות ההתפקדות למפלגה, שהן פתוחות בפני כל מי שיש לו כרטיס אשראי ו-50 שקלים פנויים.

ציבור מתפקדי העבודה אינו כח אדם לבחירת אותם חברי כנסת כל פעם.

לדעתי היחס הנכון ברשימה לכנסת להוציא את המקומות: 1ששיך ליו"ר; 2למזכ"ל; 3 ליו"ר המשמרת הצעירה; 4 ליו"ר גמלאי המפלגה; 5 ליו"ר נשים במפלגה.
המשך הרשימה יהיה 2 חדשים – 1 ותיק, מתוכם לפחות 40% נשים (כלומר- אחת מתוך שנים אחת מתוך 3), 20% בני המיעוט הערבי ולפחות 10% מהמגזר הציוני-דתי המנהלים אורח חיים דתי, וזה כולל רפורמים.
כמו כן יש לייצר מנגנון שיגרום לכך שייבחרו במקומות גבוהים נציגי מגזרי התיישבות על פי צורת ישוב ועל פי ביתם ומרכז חייהם הגיאוגרפי (לא כתובת במשרד הפנים).
וכ-ו-ל-ם נבחרים באופן ארצי.

אני יודע שהם עצמם יתנגדו בתוקף, אבל ממש לא אכפת לי שהשמינייה הקיימת תתפזר במקומות הבאים: 1-5-8-11-14-17-20-23.

כדי שהמפלגה תהיה רלוונטית אנשים חדשים צריכים לנהור אליה מתוך המחשבה שיש להם סיכוי לצמוח בתוכה להנהגה ולא להיות בית קברות המנוהל בדרך קבע על ידי אותם מנהלים כושלים פעם אחר פעם אחר פעם.

בדרך זו תיווצר בקרב הח"כים הקיימים מריטוקרטיה – רק הטובים ביותר יישארו.

כמו כן צריך שהבחירות לא יהיו בבחירה של קבוצה שווה וצריך לעשות דירוג – נניח שאתה בוחר 5 נציגים – הראשון מקבל 5, השני 4, השלישי 3 הרביעי 2 והחמישי 1.

בדרך זו יימנעו דילים בין חברי הכנסת אשר דואגים תמיד לעצמם ולחבריהם.

אני מזמין למאמר שכתבתי בשנת 2005 וכבר בו קראתי לשינוי בעניין זה.  מה שכתוב כאן הוא ריכוז של מסקנות נוספות שנצברו מאז.

אני קורא בזאת לכלל חברי העבודה, המשמרת הצעירה, הגמלאים וכל אלו שבאמצע להצטרף לקריאתי.

נערך על ידי לקסי
תגיות: בחירות, בחירות-פנימיות, גמלאים, ההתיישבות-העובדת, המשמרת-הצעירה, מפלגת-העבודה, מפקד

קישור קבוע 3 תגובות

3 תגובות

1. עמית פרי :
   31 בינואר, 2011 בשעה 8:02

   אמת וצודק!

   בדומה לחוקתה של מצרים – המפלגה משועבדת להנהגה הרואה בחבריה כמי שנכפה עליהם לתמוך ללא סייג בהנהגה.הדברים שנאמרו הם נכונים וצודקים תמיד. בעבר, בהווה ובעתיד.רק השתלתות של כוח עולה מקרב מעמד הפועלים על המפלגה יביא שינוי. משאין כוח כזה השינוי לא יתרחש. לצערי הקבוצה שיתשטלת על המפלגה תבוא מקרב בעלי ההון אשר יזמרו לנו שירי סוציאליזם כשטרתם להיות לכוח קפיטלסתי. השתלטות זו תביא לסילוקם של המכהנים עתה בהנהגת המפלגה.כך או כך נמפלגה לא תשוב להיות כמי שנאבקת לטובת המגזר העובד – סוציאליסטית.

2. איתי :
   31 בינואר, 2011 בשעה 9:35

   הרעיון שלך נראה לי מאוד יפה.

   הסיכוי שהוא יתגשם הוא אפס.

   כדי לשנות את שיטת הפריימריס במפלגת העבודה לשיטה שלא רצויה בעיני האנשים ששולטים בה כיום, אתה צריך המון כוח – עשרות אלפים שמקשיבים *לך* ולא לחברי כנסת שאת חלקם הם מעריכים.

   זוכר את 5 המ"מים? זה רלוונטי גם כאן. "מצע" יש לך – תוכנית לדמוקרטיזציה של המפלגה. אבל בלי כסף/מנגנון/מנהיגות/חשיפה תקשורתית לא תצליח לגייס כוח כדי להגשים את התוכנית, והיא תישאר "על הנייר" (כלומר באתרי דעות באינטרנט שהפוליטיקאים לא ממש מפחדים מהם).

3. דקל-דוד עוזר :
   31 בינואר, 2011 בשעה 12:44

   עם קצת רצון וקצת יכולת…
   לא נוותר ונגשים