בעקבות דבריה החשוכים של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' על מעמדן של נשים, כותבת לה הבלוגרית המתכנה ואן-דר-גראף-אחותך, ומזכירה לה שללא הישגי הפמיניסטיות, לא הייתה מתמנה לחברת כנסת
כבוד חברת הכנסת,
קראתי השבוע בעיון את הדיווחים על דבריך בכינוס של עמותת "הפמיליסטים". בפרט, משכו את עיני הדברים הבאים שנשאת במסגרת נאומך:
"הייתי מייסדת ועורכת ראשית של ערוץ תשע, והגעתי לכאן. לאף מקום לא הגעתי בגלל שאיזשהי פמיניסטית גרמה לי להרגיש שאני יכולה לעמוד בזכות עצמי. אשה, מגיע לה הכל, ויכולה להגיע לכל מקום בגלל שיש איזשהו איזון בחברה הזאת והאיזון הזה, בגלל הפמיניסטיות, מופר לחלוטין."
הרשי לי, כבוד חברת הכנסת, לספר לך סיפור קטן:
היה היתה אישה בשם אליס פול. אליס נולדה בארצות הברית בשנת 1885, בת למשפחה מכובדת, קיבלה חינוך מצוין והפליאה בהישגיה האקדמאיים. עם תואר במשפטים והרבה כוונות טובות, הבינה אליס פול כי כל ההשכלה שלה שווה כקליפת השום וכי היא לעולם לא תזכה לממש את שאיפותיה, היות שהמדינה שבה היא חיה אינה רואה בה אזרח שווה זכויות. אליס פול החליטה ללכת בדרכן של סוזן בי אנתוני ואליזבת' קיידי סטנטון, שתי נשים שהטביעו את חותמן על דפי ההיסטוריה בזכות מאבקן לזכויות אדם שוות, והצטרפה לתנועה הסופרג'יסטית בארה"ב. סופארג', כבוד חברת הכנסת, הוא הזכות לבחור ולהיבחר – הזכות למנות נציגים והזכות להיות את-עצמך נציגה של עם בפרלמנט הנבחר שלו.
אליס פול, עם שותפתה לוסי ברנס וקומץ נשים אמיצות נוספות, העזו לעמוד שבוע אחר שבוע מול שערי הבית הלבן, מול פרצופו של הנשיא וודרו ווילסון, בדממה מכובדת, ולשאת את השלט: "כבוד הנשיא, מתי גם הנשים יקבלו את חירותן?" כי בארה"ב, "ארצם של החופשיים וביתם של האמיצים", אפילו לעבדים-לשעבר כבר ניתנה זכות הבחירה, אך לנשים יועד מקום אחד, ואחד בלבד: הבית. מה שיש לאישה לומר, לחשוב או לעשות, לא היה חשוב בארצות הברית באותן שנים.
ביולי 1917, אליס פול וחברותיה נעצרו בעודן מפגינות בשקט ובסדר מופתי (זה נקרא "מרי אזרחי לא אלים", כבוד חברת הכנסת) והושלכו לבית הסוהר, בתואנה ש"הפריעו לתנועת כלי הרכב ברחוב". בבית הסוהר, אליס פול וחברותיה פצחו, בזו אחר זו, בשביתת רעב. כבוד הנשיא ווילסון לא רצה לשאת על מצפונו את החרפה של מות אישה ברעב בעודה נאבקה על חירויות בסיסיות, על כן הורה לסוהרים שלא לאפשר זאת. אליס פול ורבות כמותה נגררו לחדר מבודד, נקשרו לכיסא, והואכלו בכפייה. דבר ההתעללות באסירות לא חמק מעיני התקשורת, ובסופו של דבר, ב- 1918, הנשיא הכריז כי זכותן של נשים להצביע היא "צורך לאומי חיוני"; וב- 1920, התקבל התיקון ה- 19 לחוקת ארה"ב, תיקון האוסר על אפליה בין מצביעים על בסיס דת, גזע, וגם מין. נשים, כמו אליס פול, זכו סוף סוף להשמיע את קולן.
[אגב, אם השיעור בהיסטוריה מעט כבד עליך, כבוד חברת הכנסת, תוכלי לצפות בסרט המופלא "מלאכיות מברזל" ("Iron Jawed Angels") בה מככבת הילארי סוונק, כדי ללמוד עוד על סיפורן של הסופרג'יסטיות האמיצות הללו.]
נחזור, ברשותך, כבוד חברת הכנסת, לדבריך שציטטתי לעיל. הדברים ראויים שאחזור עליהם:
"לאף מקום לא הגעתי בגלל שאיזשהי פמיניסטית גרמה לי להרגיש שאני יכולה לעמוד בזכות עצמי. אשה, מגיע לה הכל, ויכולה להגיע לכל מקום בגלל שיש איזשהו איזון בחברה הזאת והאיזון הזה, בגלל הפמיניסטיות, מופר לחלוטין."
הרשי לי, כבוד חברת הכנסת, להעמיד אותך על טעותך. לא רק שלא הגעת "לאף מקום" בגלל פמיניסטיות, אלא שלא היית מגיעה לשום מקום, אלמלא הפמיניסטיות. אותן נשים אמיצות שסבלו חרפות וגידופים, ביקורת וחרם, התעללות נפשית ופיזית, שקראו להן פרוצות, שהאשימו אותן שהן מפרקות משפחות, רומסות את ערכי המוסר האמריקניים, שהן נשים לא נשיות, נשים לא אמיתיות – אותן פמיניסטיות שאת כה מתענגת על הבוז והזלזול כלפיהן, הן שיצרו עבורך את המיקרופון שאת מדברת לתוכו, את הפודיום שאת עומדת עליו ואת המושב בבית הנבחרים שאותו החלק בגופך שמוקדש לישיבה מעטר אותו. עצם האמירה "אישה, מגיע לה הכל", היא אמירה שעד לפני זמן לא רב כל כך, כבוד חברת הכנסת, היתה אמירה מטורפת במקרה הטוב – ופושעת במקרה הרע, כפי שהוכיחה ההיסטוריה.
במו ידיך, כבוד חברת הכנסת, במו בהבל פיך, את יורקת לבאר שהשקתה אותך, ושמה לצחוק את פועלן של נשים יקרות שחירפו את נפשן כדי להעניק לך פתחון פה ציבורי. האין הדבר, כבוד חברת הכנסת, קצת מוזר בעיניך?
בכבוד רב,
פמיניסטית, ואישה לא פחות ממך.
נ.ב. מאמץ רב נדרש ממני שלא לשים דגש מיוחד על דבריך בעניין אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית. אסתפק באמירה שאם – חס וחלילה – יום אחד, תבוא אליך בתך בבכי ותספר לך שהיא הותקפה מינית, כולי תקווה שלא תגערי בה על שלא הכניסה "שתי פליקות" לתוקף "ושלום על ישראל". לקריאה נוספת, כבוד חברת הכנסת, אנא נסי את האתר הזה. ייתכן שעוד תשכילי להבין עד כמה אמירת ה"כשגבר אומר לי מחמאה אני מבסוטית" שלך היתה כמדקרת חרב צוננת בליבן של נשים הנפגעות יום יום ושעה שעה מאנשים חסרי מצפון ומוסר, השואבים, בין היתר, את הצידוק למעשיהם מאמירות כגון שלך.
פורסם במקור כאן
Tags: זכות-הבחירה, יוליה-שמאלוב-ברקוביץ', פמיניזם
יוליה שמלוב ברקוהביץ היא מה שהיא, מי שהביא אותה לכנסת זה לא הפמיניזם אלא הטמטום של הבוחר. זה שהאמין שקדימה היא מפלגת שמאל מרכז. זה שלפי הסקרים עדיין מאמין בכך.
יתכבד הבוחר בשמלוביציות ובחסונים בשנלרים ובתירושות. או שיתאשת ויחזור להצביע לשמאל שהוא באמת שמאל מהעבודה ועד חדש.
אילולא ידעתי שהח"כים חברה בקדימה, הייתי חושבת שהיא אחת מן החבורה של ליברמן.
אגב, האם לקדימה יש מצע? האם המצע אומר משהו על פמיניזם?
נראה לי שהח"כ מתכוונת לפמיניזם הנוכחי ולא לפמיניזם של תחילת המאה ה20.
ציפי לבני התנערה וגינתה.
בדיוק כמו במפלגת העבודה, גם בקדימה יש חכים יותר ליברליים ופחות ליברליים (איתן כבל מ"המחנה החברתי" הציע לא לתת לבעלי פרופיל 21 זכות בחירה לכנסת).
בשתי המפלגות אין הרבה קשר בין המצע ובין דבריהם ומעשיהם של חברי הסיעה.
מכיוון שחלק מסוים מקוראי אתר זה הם חברי קדימה, שווה לגזור ולשמור את הטקסט הזה לקראת הפריימריס, אז נכין להם רשימת מועמדים לחיסול.
כן ציפי לבני גינתה, גם נתניהו מגנה את הגזענות.
ובינתיים יואל חסון משרת את האחים עופר, גם את זה ציפי לבני תגנה?
הגיע הזמן להתפכח, יש שמאל יש ס"ד ויש לא שמאל ולא ס"ד. קדימה אינה מפלגת שמאל. יש בה יצוג לימין, למרכז ימין, למרכז הליבראלי, ואפילו את אורית זוארץ שהיא ליבראלית שמאלית אבל אין בה שמאל. אפשר להפוך את זה לכאן ולכאן, אפשר לחפש את הגינויים של לבני, אבל לבני לא בועטת את יוליה שמלוב לסיעת יחיד ולא מרסנת את הגזענות של חסון, ותירוש או את הלאומנות של עותניאל שנלר או את האופורטוניזם להשכרה של אפללו, אברהם בלילה, גדעון עזרא ושות.
אפשר לנסות להפוך את קדימה למה שהיא לא היום כי אנחנו מתעצלים לנסות לבנות שמאל בשמאל במקום במרכז, הסיכויים שזה יצליח נמוכים יותר מהסיכוי הגם ככה לא הכי גבוה לעשות משהו עם העבודה. לא חבל?
במצב הנוכחי הן העבודה והן קדימה הן מפלגות סופרמרקט גם בציר המדיני, גם בציר הכלכלי וגם בציר הליברלי. אף אחת מהן לא שמאל ואף אחת מהן לא מתיימרת להיות שמאל (נהפוך הוא הן בורחות מהתיוג הזה כמו מאש).
אם מתעלמים מאישים כאלה או אחרים, היתרון הגדול של העבודה הוא העבר שלה, היתרון של קדימה הוא ההווה שלה.
הויכוח אם "פעולה מבפנים" במסגרת העבודה עדיף על "פעולה מבפנים" במסגרת קדימה הוא בזבוז זמן בדיוק כמו הויכוח אם עדיפה פעולה בעבודה על פעולה במסגרת חד"ש, מרצ או התנועה הירוקה.
ממילא מי שפעיל במסגרת א' לא ישתכנע מדבריו של פעיל במסגרת ב' ולהיפך.
מה שאנו יכולים לעשות הוא למפות בצורה קפדנית את הפעילות של חברי קדימה, ככה שחברי מפלגה יוכלו להביט בזה ביום הפריימריס. אתה מוזמן להכין את הדף על יואל חסון.
איתי יש סופרמרקט ויש סופר מרקט, קדימה היא סופרמרקט של ימין מרכז וימינה, העבודה היא סופרמרקט של מרכז ושמאל מרכז, זה הבדל משמעותי.
אני טענתי כבר כמה פעמים שקדימה היא גלגול של הציונים כלליים והליבראלים, שרון איחד אותם עם חרות לליכוד ושרון פיצל אותם שוב.
המון בהצלחה איחלתי כאן ובאמת לכל מי שהולך להלחם על קדימה, אבל למרות משאלת הלב הכנה שלי שהם יצליחו זה בערך כמו לאחל למי שרוצה לפעול באיחוד הלאומי על בסיס הצטרפותו של אלדד למאבק על הקרקעות ועל תמלוגי הגז לס"ד.
קדימה היא מפלגת ימין כלכלית מובהקת, גם הליבראלים הרגועים שלה הם אולטרה קפיטליסטים. בישראל ביתנו יש יותר חברתיים עלאק שלא לדבר על הליכוד.
אז מי שרוצה לדמיין את כיבוש קדימה, בהצלחה, אם יש לכם בערך 30000 מתפקדים אתם מסוגלים לשכנע אותי, אם יש לכם המון כוונות טובות ופחות, חבל על הבזבוז של הזמן שלכם. למפלגת סופרמרקט מהסוג הזה עדיף לבוא עם המטבע שעובר בה לסוחר, מתפקדים.
איתי: שמטלוב ברקוביץ נבחרה על משבצת ייצוג של נשים. אם זה לא פמיניזם, אני לא יודע מהו פמיניזם
אולי קדימה היא סופרמרקט אבל גם בו שכל אי אפשר לקנות.
רק הערת אגב ניו-זילנד היא המדינה הראשונה בה נשים קיבלו זכות בחירה.
האתר הזה עמוס בבולשיט לעייפה
חלק גדול מאוד מהסופרג'יסטיות למשל בארה"ב היו בכלל חברות בKKK והתנגדו נחרצות להענקת זכויות אדם לשחורים. כמו כן, בכל המקומות שבהן לא הייתה זכות הצבעה לנשים, גם ל99 אחוז מהגברים לא הייתה זכות הצבעה אלא רק לעשירים בני המעמד העליון!!
ג'ק
אם כך אז יוליה ממש מתאימה, היא צריכה לא רק להתנצל לפני הפמינסטיות מהבחינות האחרות היא כבר מתאימה.