מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
פילוג מפלגת העבודה – שחר של יום חדש?
דור בלוך, יושב ראש "תא אופק" – תא סטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית וסטודנט למשפטים וכלכלה שנה ג' מנתח את המשמעות של פרישת ברק עבוד צעירי מפלגת העבודה
פעמיים הביא עלינו אהוד ברק שחר של יום חדש. פעם אחת ב-1999 כשאחרי שלוש שנות שלטון של בנימין נתניהו, ניצח ברק בבחירות והבטיח לאזרחי ישראל התחלה חדשה של שלום, שוויון ושגשוג כלכלי. בפעם השנייה, פרש ברק, יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים ממפלגת העבודה, והקים סיעה חדשה תחת השם "עצמאות". במעשה זה, בישר לנו על שחר של יום חדש עבור מפלגת העבודה.
התחושה של רבים במפלגת העבודה, ובעיקר תחושת הצעירים, היא שברק חטף את המפלגה. הוא הפשיט אותה מאידיאולוגיה חברתית, כלכלית ואזרחית ושלל ממנה את ייחודה המדיני. הוא הוביל את המפלגה להצטרף לממשלה, שהשאירה אותה בלא נכסים אלקטוראליים.
לכן, כצעיר ופעיל במפלגה, אני רואה בפרישתו הזדמנות. הזדמנות לחדש את ערכי מפלגת העבודה בהתאם לדרך תנועת העבודה ולפעול לאורם, לחדש ולרענן את שורת המפלגה, לבחור מנהיגות חדשה, ולצאת לדרך מחודשת של עשייה ואידיאולוגיה חברתית, כלכלית, מדינית ודמוקרטית.
כצעירים, ראינו איך נציגינו בכנסת משסים הצהרות זה בזה ונוהגים, בכוח שהפקדנו בידיהם, בחוסר אחריות. היינו עדים להתרחקות של המפלגה מערכיה וייעודה ומצאנו עצמנו זועקים להצלת הבית היחיד שאנו מוצאים כראוי להכיל אותנו ואת תפשת המציאות שלנו.
עשייתם של חמשת חברי הכנסת הפורשים אינה מוטלת בספק ואנו מצרים על החלטתם. עם זאת, אין ספק כי חברי הכנסת הנאמנים למפלגה עולים באלפים ובעשרות אלפי מונים, על העוזבים. הפוליטיקאים אינם ראי הכל, במקרה הזה, אף אינם ראי הרוב. תמונת המצב בשנים האחרונות מוכיחה, כי גם בתקופה בה המפלגה פנתה לדרך הרסנית ובוגדת בערכיה, נשארו בה תומכים ומאמינים בחשיבותה וערכיה ההיסטוריים, המודעים לחשיבותה גם בימינו אנו והשפעתה על עתיד מדינת ישראל כולה.
כל שנותר לנו, כצעירים במפלגת העבודה, הוא לאחל ליושב ראש לשעבר ולחבריו הפורשים בהצלחה בהמשך דרכם החדשה. פרישתם מעידה על הכרתם בכישלונם ופינוי הדרך עבורנו, צעירים וותיקים כאחד, לחזור ולהמשיך את הדרך ההיסטורית שהתוותה מפלגת העבודה על גלגוליה. פרישתם של ברק וחבריו מסמלת בעיננו את התקווה לחזרת מפלגת העבודה לעקרונותיה ולגדלותה ובעקבות כך את חזרתה למקומה הטבעי בראשות המדינה, לקידום המדיניות שאנו מאמינים בה. כך שניתן לומר, ללא צל של ספק שברק הביא שוב- שחר של יום חדש למפלגת העבודה.
דור בלוך, יו"ר תא אופק – תא סטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית וסטודנט שנה ג למשפטים וכלכלה.
תגיות: אהוד-ברק, דוד-בלוך, פילוג מפלגת העבודה, תא-אופק
קישור קבוע
5 תגובות
Email This Post
21 בינואר, 2011 בשעה 9:56
לא רוצה לתפוס את הפוזיציה של 'זקני המפלגה', אבל צריך להזכיר שגם לפני אהוד ברק לא היה פה גן עדן, בלשון המעטה.
אמנם ברק הגיע לשיאים חדשים של ציניות, אבל מפלגת העבודה הייתה מפלגה צינית ואופורטוניסטית גם לפניו.
אם נתעלם לרגע מהתקופה של עמיר פרץ*, ברור שהתקופה שבין הכהונה הראשונה של ברק לבין בחירת פרץ הייתה תקופה לא טובה בהרבה מכהונת ברק השנייה.
מי שזוכר את קרבות פואד-בורג, את הכניסה המבישה לממשלת שרון, את הרצח הפוליטי של מצנע – לא יכול להתגעגע לימים האלה, או לראות בהם משהו חדש.
כדי שהשינוי במפלגה יהיה אמיתי, לא מספיק להעיף את ברק. צריך לעשות שינוי עומק בדרכי ההתנהלות של המפלג – לשנות את הדרך שבה נבחר ומתנהל המרכז ושאר הגופים המחליטים.
*ג"נ: עמיר הוא דוד שלי
21 בינואר, 2011 בשעה 14:28
אני מסכים עם נדב, ושותף לאופטימיות ששוררת עכשיו בנוגע לעתידה של מפלגת העבודה.
בהיסטוריה נעשו במפלגה מעשים לא נאותים ולדעתי זאת אחת הסיבות למפלה הציבורית.
האבל התיקון איננו רק שאלה של מנגנון, הוא שאלה של הסכמות, של תרבות, של התנהגות, אני מקווה לשיפור.
22 בינואר, 2011 בשעה 1:09
מסכים עם עמית ונדב ולאו דווקא אופטימי.
הרוח החדשה במפרשים חייבת להיות מתועלת לשינוי יסודי בחוקה ובנורמות מחייבות של הנבחרים.
נתחיל דווקא בנורמות:
פואד אמר שלא יתמודד ליו"ר – אני מניח שזה בגלל שהוא רוצה להיות יו"ר זמני על ידי הצהרה שלא יתמודד אבל בוא נניח שהוא אומר אמת ולכן אני לא מתייחס אליו כאן.
בוז'י וברוורמן – שני סמרטוטי הרצפה ששימשו לניקוי השמשות ברכב שנהגו ליברמן, ביבי וברק חושבים שלמרות היותם סמרטוטים עלובים הם ראויים להנהגת המפלגה, והם אפילו לא מוצאים מקום להתנצל – איפה הבושה?
איתן כבל אשר בתקופת כהונתו כמזכ"ל תמך בכל גחמה אנטי דמורטית ובזויה של ברק וחבריו ורק אחרי שהודח פתאום "גילה את האור", רק לפני שבוע אמר שלבני צריכה להיות ראש ממשלה והנה הוא קיבל את תפקיד יו"ר הסיעה בכנסת (ולכן לבני כבר לא ראויה…) עוד עלול לדרוש גם הוא את כיסא היו"ר או לכל הפחות חושב שהוא ראוי לקדנציה נוספת בכנסת!
החבורה הזאת מתכננת שינויי חוקה שיהפכו את המפלגה לקדימה ב' ואוליגרכיה של הח"כים המכהנים על מנת להגביל כל כניסה של כוחות חדשים למערכת (שיבואו כמובן על חשבונם).
הנה שני כללים שיוחלט עליהם מייד:
א. מריטוקרטיה לחכים – לא יותר מ-3 ח"כים מכהנים בכל עשירייה שייבחרו ברשימה ארצית בלי שיריונים ובלי כלום; השאר יהיו חדשים, שייבחרו בכל מיני דרכים (ארצית נשים, ארצית צעירים מגזרים וכו') – בכנסת יישארו רק הטובים ביותר.
ב. כל המועמדים יחתמו על התקנון הבא:
http://www.blacklabor.org/?p=23019
22 בינואר, 2011 בשעה 19:02
אני דווקא מאוד אופטימי,אני חושב שרענון קל באופוזיציה יכול רק לעזור.
אם המפלגה תשכיל להציג דרך חלופית חברתית-כלכלית ולהימנע מעיסוק במלכודות שמאל קלאסיות (כל הדברים האלה שהם בתחום הPC של השמאל ומרחיקים את הציבור ממנו) תהיה לה תקומה.
דבר נוסף,לדעתי חייבים לזנוח את היומרה להיות מפלגת שלטון,לפחות לבחירות הקרובות.
22 בינואר, 2011 בשעה 20:52
להחזיר את ח"כ עמיר פרץ לשקם את העבודה.
http://www.08news.co.il/forum_posts.asp?TID=56517&PN=1&get=last