חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אהוד ברק והעצמאות

נושאים דעות, פוליטי ב 20.01.11 5:55

דניאל גיגי בוחן את המהלך של אהוד ברק ומסתכל גם אל העבר – אל דוד בן גוריון. הערכים של שני האישים לא נמצאים בהרמוניה מוחלטת, בלשון המעטה

הקדמה:

ברק וחבריו בגדו במורשת של בן גוריון, שהיה בראש ובראשונה מנהיג לאומי, וזה בושה וחרפה שהם משתמשים בו כדי להצדיק את האופורטוניזם הזול שלהם. מפלגת העצמאות היא מפלגה פופוליסטית, שהוקמה אך ורק על מנת לשרת אינטרסים אישיים של אהוד ברק וחבריו. בניגוד למפלגת העצמאות ולמנהיגותו של ברק, שהכניס את מפלגת העבודה לממשלת ביבי-ליברמן,  מפלגת מפא"י בראשותו של בן גוריון הייתה בראש ובראשונה מפלגה חברתית סוציאל-דמוקרטית, שנועדה לדאוג לרווחת האזרחים והעובדים.

בן גוריון היה מתבייש "בעצמאות" של ברק

פורשי העבודה שעזבו עם ברק למפלגת העצמאות, בגדו במורשת החברתית של מפלגתם והשאירו מפלגה פצועה ומדממת, כאשר המניעה היחידי שלהם הוא מניעה אינטרסנטי. אותם חברי כנסת אופורטוניסטיים, שבחרו לפרק את מפלגת העבודה, ספקו תירוצים עלובים רבים לעזיבתם, כאשר שיא החוצפה שלהם הייתה ההאשמה שלהם שחברי העבודה האחרים הפכו לשמאלנים סוציאליסטים אנטי ציוניים. החברים המושחתים הללו, כשבראשם עומד ברק, שכחו שהמפלגה הסוציאליסטית "האנטי ציונית" הזאת, שבה חברים אלפי אזרחים ערכיים מכל הארץ, היא המפלגה שבנתה את המדינה, והיא זאת שהעניקה להם את המנדט להיות בכנסת ובממשלה. מפלגת העבודה היא בהחלט מפלגת שמאל מרכז במובן הזה שהמטרה שלה היא לקדם פיתרון מדיני, אבל ההאשמה של ברק וחבריו שמדובר באנשים אנטי ציוניים היא פשוט האשמה מגוחכת ופופוליסטית, מבית מדרשו של ליברמן, שהוא בן בריתם החדש בממשלה.

אהוד ברק כנראה שכח שזה הוא שדחף את מפלגת העבודה לכל ממשלה, בטענה שהוא פועל לקדם שלום, ושהוא זה שזנח את כל ערכיה של מפלגת העבודה, שאמורה הייתה להיות בראש ובראשונה מפלגת שמאל חברתית. חברת מופת הייתה המטרה המרכזית של בן גוריון, שהכריז: "ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים." מפא"י ההיסטורית ומאוחר יותר מפלגת העבודה, הוקמו על ידי אבות המדינה קודם כמפלגות פועלים, שאמורות לייצג ערכים של שוויון וצדק חברתי, ולא מדיניות ביטחונית מסוימת כזאת או אחרת. המנהיגות של ברק מסמלת את נטישת הדרך החברתית הציונית הזאת והתמקדות בלעדית בנושא המדיני, ולכן לא ברור כיצד הפורשים מעיזים להאשים את מפלגת העבודה בשמאלניות יתר ובאנטי ציוניות. עוד יותר מפתיעה הבורות והציניות של חברת הכנסת הצעירה עינת וילף, שמצהירה שהיא ממשיכת דרכו של בן גוריון, כשבאותו הנשימה היא לא רואה צורך בהקמת מפלגה חברתית סוציאל דמוקרטית. תומכי העבודה צריכים לשאול את וילף למה היא הצטרפה למפלגת עבודה אם היא לא מאמינה בסוציאל-דמוקרטיה, ומדוע היא משתמשת היום במנדט של המפלגה השמאלנית הזאת, כדי לתמוך בממשלה החזירית של ליברמן וביבי, ומקדמת באמצעות המנדט הזה עיקר את עצמה.

צריך לומר בקול גדול לברק וחבריו שההתנהלות של חברי סיעת "העצמאות" היא ההתנהלות האנטי ציונית האמיתית, כאשר הציונות בראש ובראשונה התבססה על בנית חברה ערכית שוויונית בישראל, ולא על גחמות אינטרסנטיות של אדם כזה או אחר. מפלגת העצמאות הוקמה על ידי חבורה של אינדיבידואליסטים, שמונעים אך ורק מהרצון שלהם להגיעה לעמדות כוח, כשהם מתרצים את ההתנהלות שלהם בהאשמות פופוליסטיות כלפי מפלגה וציבור, שבחר בהם לייצג ערכים אחרים. הממשלה של ביבי וליברמן רחוקה מלייצג ערכים של מפא"י ההיסטורית הן ברמה המדינית והן ברמה הכלכלית חברתית, והטיעון של חברי מפלגת העצמאות שהם מפלגת מרכז, ושהם מייצגים את ערכי מפא"י היא שקרית ומופרכת. הסיבה היחידה שמפלגת העצמאות הוקמה היא כי אהוד ברק נגרר בצורה מעוררת רחמים לפופוליזם הימני של ליברמן והליכוד, בניסיון אחרון להשיג תמיכה ציבורית שאותה הוא איבד כבר לפני שנים.

אהוד ברק לא יצליח "להרוג" את מפלגת העבודה, כי בישראל עדיין יש צורך ממשי במפלגה חברתית סוציאל-דמוקרטית גדולה, שתאפשר לאזרחים לחיות בכבוד וברווחה. בניגוד למפלגת "המרכז" של ביבי- ליברמן-ברק, צריך להקים בישראל מפלגת מרכז שמאל אמיתית ששואפת מצד אחד להגיעה לשלום עם שכנינו, אך חשוב מכך מקדמת חברה בריאה ושוויונית יותר בישראל. מפא"י ההיסטורית ולאחר מכן מפלגת העבודה היו בראש ובראשונה מפלגות של הפועלים, אבל ברק נטש את הערכים האלה, ולכן והעזיבה המבורכת שלו היום נותנת למפלגת העבודה הזדמנות אחרונה לחזור לערכים החברתיים האמיתיים והשורשיים שלה.

חשוב גם לומר לגבי ברק וחבריו במפלגת "העצמאות", שמנסים למקם את עצמם על ימין המפה הפוליטית כדי לקבל תמיכה של העם, שהם לא מייצגים בשום אופן את דרכו של בן גוריון, שהיה בניגוד אליהם קודם כל מנהיג ולא מונהג, כאשר הוא נהג לומר: "אינני יודע מה העם רוצה, אבל אני יודע מה העם צריך".

מאת: דניאל גיגי

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

5 תגובות

  1. אלי סתוי ציר העבודה :

    הסיפור המלא על אשה צעירה ויפה
    שפשוט גנבה לנו מפלגה היסטורית רבת שנים וחשובה מאוד להמשך קיום המדינה
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1210655.html

  2. שגית :

    המהלך של החמישיה היה תרגיל מאוד בעייתי, אבל…
    האם אין בעייתיות עם האופן שבו מפלגת העבודה התנהלה והרי מפלגת העבודה לא רק שאינה אלטרנטיבה למפלגה שבשלטון במצבה, היא גם אופוזיציה נטולת שיניים.
    בהתחשב בכך שהעבודה לא תתפוס את מוקדי הכוח בטווח הזמן הנראה לעין, אני יכולה לנחש את הדחף של עינת וילף לפעול כבר עכשיו בחסות הימין למען נושא החינוך שאליו היא חותרת.
    מה שאני מנסה לומר הוא שאין שחור או לבן, אם החמישיה יצאה מהעבודה , אז שלום ובהצלחה בדרכם. הלוואי ויצליחו לקדם שינוי חברתי לא משנה תחת איזו מפלגה. ומי שנשאר שיישאר ויפעל כדי לשקם את העבודה.

  3. חן - מיבשים את החולים :

    אופיר פינס הכניס את וילף לכנסת.

  4. אלי סתוי ציר העבודה :

    פזמון שנכתב בהשראת הקמתה של מפלגת עצמאות החדשה בכנסת ישראל.

    הָיְתָה בֵּינֵינוּ פַּעַם, אִשָּׁה ושְׁמָהּ בּוּשָׁה
    הִיא הָיְתָה יָפָה, הִיא הָיְתָה אוֹפָה
    אַךְ מְחַזְּרִים הָיוּ לָה מֵאֵילַת
    ועַד מְטוּלָה

    גֶנֶרָל שֶׁאָנַס אֶת בִּתּוֹ,
    אַדְרִיכָל שֶׁהִרְעִיל אֶת אִשְׁתּוֹ,
    עִתּוֹנַאי שֶׁפִבְּרֵק כַּתָּבָה בָּעִתּוֹן
    וְקַבְּלָן שֶׁהֶחְלִיט לְקַמֵּץ בְּבֶּטוֹן,
    מְהַנְדֵּס שֶׁכִּיֵּס
    וּמַנְכָּ"ל שֶׁמָּעַל
    הֵם יָדְעוּ שֶׁתָּמִיד הַבּוּשָה,
    בְּבֵיתָהּ, מְקַבֶּלֶת קָהָל.

    כָּךְ בַּחַמְסִינִים, בַּגְּשָׁמִים,
    בָּעֲרָפֶל, בָּעֲלָטָה –
    מִכָּל פִּנָּה הִגִּיעוּ קְרִימִינָלִים אֶל בֵּיתָהּ,
    כֻּלָּם סְמוּקֵי פָּנִים, כֻּלָּם בְּגֵו שָׁפוּף
    כֻּלָּם עָמֹק בִּמְעִילָם, טוֹמְנִים אֶת הַפַּרְצוּף.

    וְהִיא
    גִּלְּתָה
    סִימְפַּתְיָה

    לְכָל
    שְׂדֵרוֹת
    הָעָם,
    תָּמִיד
    בְּרֹב אֶמְפַּתְיָה

    לִטְּפָה
    הִיא אֶת
    רֹאשָׁם,

    אֲפִלּוּ
    בְּיָמִים, שֶׁכְּבָר נָפְלָה מִן
    הָרַגְלַיִם,

    וְגַּם
    כְּשֶׁאוֹטוֹטוֹ, נֶעֶצְמוּ לָהּ
    הָעֵינַיִם –

    הִיא
    לא
    סֵרְבָה לְאִישׁ, תָּמִיד עָבְדָה
    סְבִיב
    הַשָּׁעוֹן,

    מִבְּלִי
    לָקַחַת יוֹם אֶחָד חֻפְשָׁה אוֹ
    שַׁבָּתוֹן,

    הוֹעִיל אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָמְרוּ
    לָהּ הַהוֹרִים:

    "גֶּעוַאלְד,
    זֶה לא נָעִים! כָּל הַשְּׁכֵנִים כְּבָר
    מְדַבְּרִים!"

    כִּי
    בּוּשָׁה הָיְתָה עוֹנָה:
    "אָכֵן, זֶה עֵסֶק תּוֹבְעָנִי

    אֲבָל
    תָּבִינוּ –
    הוּא תָּפוּר מַמָּשׁ
    לְמַעֲנִי."

    אַךְ
    לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל
    קְלִינִיקָה פּוֹרַחַת

    שִׁינֵּי
    הַזְּמַן הֵחֵלּוּ לְכַרְסֵם
    בַּמְאָרַחַת,

    וְגַּם
    קְלִיֶנְטִים שֶׁאַף-פַּעַם

    מִבֵּיתָמ

    לא מָשׁו

    הִתְחִילוּ
    לְהַבְחִין שֶׁהַשֵּׁרוּת הוּא
    כְּבָר לא

    מַשׁ'ו:

    בְּנוֹכְחוּת
    אוֹרֵחַ
    רֹאשָׁהּ
    הָיָה צוֹנֵחַ,

    לא
    תָּמִיד הִבְחִינָה מִי נִכְנַס
    וּמִי יָצָא,

    הַאִם
    הָיָה זֶה הַנָּשִׂיא אוֹ ראשׁ
    הַמּוֹעָצָה
    (?)

    הַאִם
    יוֹשֵׁב מוּלָהּ
    אַדְמוֹ"ר
    שֶׁאַבְרֵכִים
    הִטְרִיד –

    אוֹ
    שֶׁמָּא רֹאשׁ
    הַמֶּמְשָׁלָה
    שֶׁמִּסְמָכִים
    הִשְׁמִיד
    (??)
    כֵּן,
    כָּל יוֹם הָיְתָה
    פָדִיחָה

    כִּי
    לִזְכֹּר
    כְּבָר
    לא
    הִצְלִיחָה

    מִי
    חִפֵף וּמִי זִיֵּף וּמִי שִׁחֵד
    וּמִי מִלְכֵּד,

    וּמִי
    שָׁדַד וּמִי מָעַד וּמִי
    בְּדִיּוּק בְּמִי בָּגַד – – –

    וְכָךְ
    לְאַט-לְאַט, הִיא הָלְכָה
    וְדָעֲכָה,

    וְהָלַךְ
    וְהִתְקַצֵּר,
    גַּם הַתּוֹר לְיַד פִּתְחָהּ

    לָכֵן
    כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד בּוּשָׁה
    הוֹדִיעָה
    לָאֻמָּה

    שֶׁאֶת
    הַבַּסְטָה הִיא סָגְרָה –
    לא
    קָמָה מְהוּמָה,

    וְאִישׁ
    בְּיִשְׂרָאֵל, גַּם
    לא
    מַמָּשׁ נִדְהַם

    כְּשֶׁהַקַּרְיָן
    הוֹדִיעַ,

    שֶׁלְּבָבָהּ, נָדַם.

    הָיָה
    זֶה יוֹם סַגְרִיר כְּשֶׁהִיא
    הוּבְלָה אֶל הַקְּבוּרָה

    וְשׁוּם
    דִּבְרֵי הֶסְפֵּד אוֹ הוֹקָרָה
    אִישׁ לא
    קָרָא,

    וְאִישׁ
    מִכָּל לָקוֹחוֹתֶיהָ
    לא
    הִזִּיל דִּמְעָה,

    וְאִישׁ
    מִמְּחַזְּרֶיהָ
    לא
    תָּלָה שׁוּם
    מוֹדָעָה

    וְאִישׁ
    כַּיּוֹם כְּבָר
    לא
    יוֹדֵעַ מִי הָיְתָה אוֹתָהּ
    בּוּשָׁה

    שֶׁגְּבָרִים
    רַבִּים הַבַּיְתָה לְהַזְמִין
    לא
    חָשְׁשָׁה,

    כִּי
    עַל קִבְרָהּ צָמְחוּ מִזְּמַן
    קוֹצִים
    וַחֲרוּלִים

    וּבַחֲצַר
    בֵּיתָהּ מְיַלְּלִים
    הַשּׁוּעָלִים

    וְשׁוּם
    נָבָל אוֹ קְרִימִינָל כַּיּוֹם
    כְּבָר לא
    מַשְׁפִּיל עֵינָיו,

    וְשׁוּם
    נוֹכֵל – בִּמְעִילוֹ אֵינוֹ
    מֵלִיט פָּנָיו,

    וְשׁוּם
    גַּנָּב בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ
    לא
    מַסְמִיק וְ
    מַחֲוִיר,

    וְגַם
    אֶת הַשָּׁלָל אִישׁ
    לא
    טוֹרֵחַ
    לְהַסְתִּיר

    וְרַק
    קְשִׁישֵׁי הַדּוֹר, בְּרֶגַע
    שֶׁל חֻלְשָׁה,

    מוֹדִים
    שֶׁהֵם זוֹכְרִים עוֹד, אִשָּׁה
    בְּשֵׁם בּוּשָׁה,

    שֶׁהָיְתָה
    (יֵשׁ לְהוֹדוֹת), מְסוּרָה
    וְחָרוּצָה –

    אַךְ
    כַּיּוֹם, מַה לַּעֲשׂוֹת, הִיא
    כְּבָר, אֵינֶנָּה,
    נְחוּצָה

  5. איציק יאפ :

    דניאל, אין לי ספק שאתה צודק.

    כמה, לדעתך, אנשים במדינה יבינו את זה, לעומת כמה אלו שיצביעו למפלגה הזו, רק כי קוראים לה עצמאות ובטח ישלמו המון כסף לאנשי שיווק?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.